זילברמן
  • כיצד נחדיר בילדינו חיות? • אמהות עונות

    אילוסטרציה
    הגדלה

    לילד בן השלוש הכיפה נופלת מהראש? הילדה מברכת ומחכה כבר לברוח? המתבגר קם מאוחר למניין? הבחורה שלך מתלבשת גבולי? • כיצד נחדיר בילדינו חיות בענייני 'אידישקייט', 'חסידישקייט' ומשיח? • שוחחנו עם אמהות מכל שכבות הגיל שמשתפות אותנו בעבודת ה"אש תמיד תוקד - לא תכבה"! באדיבות מגזין עטרת חיה, מאת אסתי לנצ'נר • לכתבה המלאה

    בין אם את אמא, מורה, מדריכה או אחות גדולה – יש לי תזכורת בשבילך, הילדים רואים אותך. וגם אם לא שמת לב הם רואים ולומדים. רבות מאיתנו מכירות את הסיטואציות שבכותרת היטב ובפרט שכאמהות יש לנו תפקיד. לחנך את ילדינו, דור ההמשך מתוך חיות שלא נגמרת. אבל… איך אותה חיות באמת לא נגמרת?

     

    להיטען זוגית

    תמר, אם לשלושה בגילאי ארבע, שנתיים ותינוק בן חודשיים משתפת:

    "כאמא לילדים קטנים וצפופים, ב"ה. החיים מרגישים לפעמים כמו סחרור אחד גדול. ריצה ממקום למקום, המחויבויות לעשות המון דברים בעת ובעונה אחת וגם הצורך לקחת רגע שקט לעצמי. כל אלו לפעמים קצת משכיחים מאיתנו כהורים את הפעולות היום־יומיות שמהוות את הדברים החשובים באמת, כחינוך חסידי ללא פשרות. במשך זמן רב מצאתי את עצמי 'שוכחת' ליטול ידיים לילדים בבוקר או לא מברכת איתם מילה במילה וזה כאב לי מאוד. רציתי מאוד להצליח להחדיר את החינוך החסידי שאני כל־כך מאמינה בו בלי שזה ירגיש לי 'נטל'.

    "לא רציתי שהמצב ימשיך כך, דמיינתי את ילדיי קמים מדי בוקר עם חיוך, ממהרים ליטול ידיים ומברכים בחיות על כל מאכל. הבנתי שכדי שהילדים שלי יאהבו ויתחברו למצוות על אף גילם הצעיר. אני צריכה לחזק את הדברים קודם כל אצלי. אחד הדברים שעשו שינוי מאוד גדול בחיים שלנו ובהקפדה על הדברים הקטנים עם הילדים הוא קביעות בלימוד שהביאה לקביעות נפשית של לימוד זוגי בנושא חינוך. מדי שבוע, אנחנו יושבים לשעה של טעינת מצברים חסידית. אם יש משהו טוב שקרה בשנת הקורונה, זה שהיא הביאה איתה עידן חדש של הרצאות, שיעורים והתוועדויות מעצימות מבלי לצאת מהבית. ב"ה, זכינו להאזין ללא מעט שיעורים והרצאות שסייעו בשינוי ובמהפך שנעשה בביתנו בחודשים האחרונים.

    "לאחרונה צפינו בהרצאה נהדרת של הרב יהודה לייב נחמנסון בנושא חינוך הילדים בגיל הרך (ניתן למצוא אותה ברשת תחת הכותרת: הרצאה בנושא חינוך הילדים הרב י"ל נחמנסון, גני חב"ד כפר יונה, כ"ח אייר ע"ט) הדברים כאילו דיברו אלינו ישירות. הרגשתי עד כמה זה רלוונטי לחיים שלנו. זה השפיע עליי כל כך שלא יכולתי להפסיק לחשוב על כך ואני שמחה על ההזדמנות להעביר את הדברים האלה".

     

    חינוך לאהבת המצוות

    בדבריו הסביר הרב כי השאלה 'כיצד מחנכים ילדים לאהבה למצוות?' זו שאלה שצריכה להעסיק כל הורה. על הדרך לעשות זאת אמר כך:

    ידוע שכאשר ילד נכנס ל'חדר' לראשונה נותנים לו ללקק אותיות על מנת ללמד אותו עד כמה האותיות הקדושות ומצוות התורה מתוקות לנו. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יקבלו את הרושם כי מצוות הן מטלות שצריך לבצע ולכן חשוב לנו להביא להם אותם בהתניה חיובית. ואני רוצה לתת לכך כמה טיפים:

    בשלב הראשון, כאשר ילד קטן עושה איזו מצווה חשוב שנראה לו עד כמה אנחנו מתפעלים ממנו. ככל שנראה לו שאנחנו מתפעלים יותר, זה ידרבן אותו להתמיד יותר בעשיית מצוות. אך מה לעשות שברוך־השם הילדים שלנו חכמים ומבינים מאוד מהר מתי מתפעלים מהם באמת ומתי מתפעלים מהם רק כדי 'לעודד' אותם? אם כן, מה נכון לעשות? להתפעל ממנו כפי שהיינו מתפעלים מאדם מבוגר. לדוגמה, תספרי בטלפון לחברה עד כמה את מאושרת מכך שהילד שלך מתמיד בלימוד האותיות או מקפיד על נטילת ידיים ליד המיטה. כאשר נתפעל מהם מאד הוא יקבל את הרושם שאכן מדובר במעשה גדול שראוי לציין אותו בפני אנשים אחרים.

    השלב השני: במצוות שלנו יש כפייה. מצוות עשה ואל תעשה, שכר ועונש. אנחנו כמובן לא משתמשים בזה מול הילדים שלנו. לא כדאי להגיד לילד 'אם לא תברך ברכת המזון תקבל עונש' כי קרוב לוודאי שנשיג את התוצאה ההפוכה.

    הורים רבים משתמשים ברעיון של תגמול. כמו לדוגמא שימוש בטבלת נקודות שהיעד שלה הוא לקבל פרס. החידוש הוא שזה לא חינוך, זו גם כפייה – על אף שזו דרך חיובית. הילד עושה מצווה בשביל פרס. אם כן, מה נכון לעשות? להבין שהטבלה והתגמול הגשמי הם רק חצי הדרך. החינוך הוא שגם אם הילד עושה את זה בשביל פרס, אנחנו צריכים להתפעל ממנו על כך – שלא יחשוב שהמצוות ותגמולים גשמיים הם כמו קנייה ומכירה. מה שבאמת חשוב – הרבה מעבר לפרס שהילד מקבל כי הוא התאמץ ועשה מצווה – זה שהוא יידע עד כמה עשיית המצוות שלו יקרה בעינינו מאוד! אני קודם, כביכול, כופה אותו לעשות את המצוות בשביל הפרס ואז אני מפאר אותו על המאמץ שלו.

    דבר נוסף שיכול מאוד לייקר את המצוות בעיני הילדים שלנו זה להראות להם במעשים עד כמה זה חשוב. ניקח לדוגמא את המצווה של נטילת ידיים ליד המיטה. ילד שלקחו אותו לקנות נטלה וקערה במיוחד בשבילו, כתבו עליהן את השם שלו, סיפרו לבני המשפחה על המתנה המיוחדת שקיבל וכו' ילד כזה ירצה להתמיד במצווה. בהתחלה זה יהיה בזכות המתנה וההתעניינות של בני המשפחה ובהמשך זה יהיה חלק מהחיים שלו.

    ראוי להדגיש נקודה מאוד חשובה: לפעמים יש ילדים צדיקים שמבינים מעצמם את חשיבות המצוות ורוצים לקיים את המצווה בלי לקבל תמורה. ילד כזה צריך לשבח כפליים ולאורך זמן. יש להאיר באור חזק את העניין ועד כמה זה ראוי להערכה שהם עושים את המצוות לא בשביל הפרס אלא כי זה באמת חשוב.

    לסיכום, בכל הקשור למצוות עם ילדים קטנים אין צורך למהר. מבחינה הלכתית אנחנו מחנכים את הילד לעשות מצווה כשהוא מסוגל לעשות אותה בעצמו. נכון שחשוב לנו שהילדים שלנו ינהלו אורח חיים חסידי מינקות אך מותר גם לשחרר ולהבין שילד הוא רק ילד ואם יש משהו שקשה לו לעשות, עלינו לחכות קצת עד שהוא יגדל ויהיה מסוגל לעשות את המצווה בעצמו.

    להכיל את השואל

    נורית, אם לשבעה ילדים בגילאי 51–42 מספרת:

    "אחת המתנות הכי גדולות ואחד האתגרים הכי גדולים בחיינו כהורים הוא חינוך הילדים. כל הורה שואל את עצמו כמעט מדי יום: 'מה הדבר הנכון לעשות?', 'איזו תגובה ראויה במצב כזה?', 'מה לענות על שאלות הילדים? וכדומה.

    "אודה ואבוש, בשנים הראשונות שלי כאמא בעיקר 'סמכתי על עצמי' ולא השכלתי להתייעץ. היום, ממרום 24 שנות הורות, ב"ה, אני יודעת שאין תחליף לייעוץ, ללמידה אינסופית ולעבודה עצמית. זה לא שלא צריך 'לסמוך על האינטואיציה האימהית' אבל יש לא מעט דברים בהם נכון וראוי להתייעץ עם אנשי חינוך ואנשי מקצוע. הילדים שלנו לא מפסיקים להפתיע אותנו ולמידה אין־סופית סביב נושא חינוך הילדים היא חשובה וקריטית.

    "פעם מישהי שאלה אותי שאלה כואבת וישירה, היא שאלה האם אני מרגישה שעשיתי טעות שאני מתחרטת עליה בחינוך ילדיי. השאלה הזו תפסה אותי לא מוכנה. האם אני באמת מתחרטת על דברים שעשיתי או לא עשיתי כאמא צעירה לילדים? התשובה היא שאין תשובה. כל הורה  צריך לעשות את כל מה שהוא יכול על מנת לתת לילדים שלו את החינוך הטוב ביותר עם הערכים שהכי חשובים לו. וחוץ מזה, להתפלל בלי סוף שהקב"ה יסייע בידינו להוביל את ילדינו בדרך הישר.

    "אני רוצה לשתף במשהו אישי שחווינו בבית שלנו. בננו הבכור מענדי – ילד מדהים, חכם וטוב לב – בחר בדרך אחרת ממה שהתוונו בבית. מאז ומעולם הוא שאל, חקר והתעניין. לא וויתר עד שמצא תשובה. לא תמיד ידענו כיצד להתמודד עם זה ונעזרנו באנשי חינוך בנושא. על מנת לשמור על פרטיות המשפחה שלנו, לא אכביר בפרטים, אך אומר שכיום הוא מכבד מאוד את הדרך בבית ומשתדל לשמור על המצוות שחשובות לו. אנחנו מקבלים אותו באהבה גדולה ומתפללים שימצא את הדרך הנכונה לו חזרה לדרך החסידות.

    "בהשגחה פרטית, נתקלתי במכתב מיוחד של הרבי מה"מ (אגרות־קודש חלק יב, ע' קצא) שנגע לי מאוד.

    'בהנוגע להנערות, הנה מהנכון הוא שלאחרי שלומדים לפניהן ישתדל הלומד או המרציא שישאלו שאלות וכו' בכדי להמשיכן ולעניין אותן יותר בעניינים הנלמדים בפרט.

    ובפגישות אלו בכלל אפשר שיארע שמי שהוא ישאל שאלה יוצאת דופן, מובן שאין להתרשם מזה שהרי כל התחלות קשות, ואם אפילו מי שהוא ישאל עניין אינו רצוי, היינו מחליש התוקף בענייני תורתנו־הקדושה וכיוצא־בזה, הנה בודאי יהי' זה במיעוטא דמיעוטא ואולי גם זה לא, ובכל־אופן בודאי ימצאו תמיד על אתר האותיות המתאימות איך להעביר הרושם בלתי רצוי, ובאם אי אפשר על־כל־פנים אותיות המבטלות השערה ומציאותה, ודי־למבין'.

    "המכתב הזה הגיע לי בתזמון הכי נכון. בתקופה קשה בה לא כל־כך ידענו כיצד להכיל את השאלות שלו ובעקבותיו של אחיו הצעירים. כפי שציינתי, התייעצנו ושאלנו ככל שיכולנו. אך עם זאת הבנו שלא הכל בידיים שלנו. בסופו של דבר יש דברים שאין לנו עליהם שליטה. אנחנו מלאי אמונה שההשקעה שלנו וההשתדלות לא ישובו ריקם ובעזרת־השם עוד נזכה לרוות ממנו נחת חסידי אמיתי.

    "אני רוצה לנצל את הבמה להעביר מסר לאימהות יקרות שמתמודדות עם משבר אמוני של הילדים שלהן. חשוב לזכור שלצד ההשקעה והמחשבה אודות החינוך החסידי צריך גם לדעת לשחרר, להבין שלא הכל תלוי בנו. ואם ישנה השתדלות שהיא אולי הכי חשובה במציאות הזו, זה 'להשאיר את הדלת פתוחה'. להראות בדיבורים ובמעשים לילד היקר שלכם עד כמה הוא רצוי, אהוב ומקובל גם אם הוא לא הולך בדרך שסללתם לו. אני לא יכולה להבטיח שזה יגרום לו לחזור לקיים אורח חיים חסידי כפי שהיינו רוצים אבל אני בטוחה שתזכו לגלות ילד נהדר עם לב יהודי חם. שעל אף שאולי כלפי חוץ הוא נראה כמי שלא שייך. תדעו שבפנים, הוא הכי שייך בעולם!"

     

    346

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה