אתחיל בגילוי נאות: אני אוהבת את חב"ד. מעריצה את חב"ד. כל שליח חב"ד הוא בעיני התגלמות הטוב שבעולם. בשנה האחרונה בה אני לומדת וגרה בגלות, חב"ד הם בשבילי החיבור למסורת היהודית.

לחב"ד אני הולכת לארוחות שבת, לחב"ד אני הולכת לקריאת מגילה ועם שליח חב"ד באוניברסיטת קולומביה, הרב יונה בלום, אני מתייעצת כשבוערות בי שאלות שאני לא יודעת איך לענות עליהן.

כשאני צופה בשליח ובמשפחתו מארחים עשרות יהודים לארוחות שבת ותפילות, כאשר כל אחד מהנוכחים מרגיש כאילו הוא אורח הכבוד, כל שבוע מחדש, אני נפעמת. אני חשה ענווה ומבינה שלא אוכל להגיע לרמה כזו של עשיית טוב וקירוב לבבות בחיי, לא משנה מה אעשה.

אמשיך בגילוי נאות נוסף: אני פמיניסטית. באמת. לא כזו שדורשת שנשים יקבלו העדפה במקומות עבודה ולימודים אלא פמיניסטית אמיתית. פמיניסטית כזו שרוצה ושואפת להשיג שוויון אמיתי.

אני מייחלת ליום שבו המגדר לא ישנה בראיון עבודה וגברים ונשים יבחרו על פי כישוריהם וכישוריהן, ליום שבו יהיה שכר שווה לגבר ואישה שמבצעים את אותה עבודה, ליום בו אישה תוכל להחליט מה הדרך בה היא רוצה ללכת בלי שסביבתה תרים גבות או תגיד שיש דברים ש"פשוט לא נועדו לאישה".

ואם אפשר להוסיף רק עוד דבר אחד: אני ליברלית. ליברלית אמיתית. ליברלית כמו ז'בוטינסקי. אני שייכת לליברלים שבאמת מאמינים שלכל אחד ואחת יש את הזכות לבחור את דרכם בחיים, את אמונתם ואת הדרך בה יתנהלו כל עוד זה לא פוגע בזכויותיהם של הסובבים אותם.

אני ליברלית שמאמינה בחופש הביטוי. אני מאמינה שכל אחד ואחת צריכים להיות מסוגלים להגיד מה שעולה על דעתם, בלבד שלא פגעו באדם או בקבוצה אחרת בצורה לא ראויה.

עכשיו אפשר להגיע לעיקר. אירוע "משיח בכיכר" שקיימה תנועת חב"ד בתל אביב. אתם יודעים מה, האירוע עצמו הוא לא העניין פה. העניין הוא המתקפה חסרת התקדים על מארגני האירוע מצד ארגוני נשים, עיריית תל אביב ושאר בעלי עניין אחרים. פתאום הביטוי "הדרת נשים" חזר לחיינו במלוא עוזו. הארגונים והפעילים הזדעקו על הפגיעה האנושה בנשים שיאלצו להיות מופרדות מהגברים באירוע שמתקיים בשטח ציבורי.

אני מציעה לכל מי שפעל נגד האירוע הזה להסתכל על עצמו במראה טוב טוב ולהתבייש. אתם ולא אחרים אלה שניסו, ובמזל ובעזרתו של בית המשפט, לא הצליחו לפגוע בזכויות הנשים. הנשים האלה, חסידות חב"ד. לא מוכרחות להיות מופרדות מהגברים, הן רוצות בכך לא פחות מהם.

מלכתחילה הנשים שמגיעות לאירוע הזה הן נשים דתיות שזו אמונתן. מי שמכם, אבירי הליברליות, להחליט איזה אידיאולוגיה ראויה יותר? מי שמכם להחליט שבשם הליברליות אתם יכולים לכפות על ציבור אחר את רצונותיכם?

ביטול ההפרדה באירוע "משיח בכיכר" היה פוגע פגיעה אנושה בזכויות הנשים בכלל והנשים החרדיות בפרט, ובטח שלא מקדם אותן. התערבות בהפרדה הייתה אמירה חד משמעית לנשים אלה: לכן אין זכות להחליט מה אתן רוצות. אנחנו, הליברלים הנאורים, נחליט בשבילכן.

הפעילים והפעילות שהיו נחושים לבטל את ההפרדה באירוע, אותם אלה שמזדעקים כאשר פעילי ימין מערערים על החלטות בית המשפט, לא הסתפקו בלגרור את חב"ד למשפט אלא התעלמו מהחלטת בית הדין באופן בוטה. למרות שבית הדין קבע חד משמעית שיש לקיים את האירוע בהפרדה בין נשים לגברים, הגיעו פעילות וניסו להתפרץ בכוח לעזרת הגברים.

בשם הליברליות, קבוצות אלה מרשות לעצמן לחנך אנשים להיות הכל, חוץ ממה שלא מתאים לאותן קבוצות. אז ליברלים יקרים- זוהי לא ליברליות. זו כפייה במסווה. כולם מבינים, גם אותם "ליברלים" שלא הייתה לאף אחד מהם כוונה להשתתף באירוע "משיח בכיכר" כאורח מן המניין ולכן ההפרדה לא מנעה מהם שום דבר שרצו לעשות.

ליברלים יקרים, אל תזלזלו באנשים שחושבים אחרת, הם לא תינוקות שנשבו. הם אנשים שקיבלו החלטה מודעת לחיות את חייהם בדרך מסוימת. תכבדו אותה. חלאס עם ההצגות, תהיו ליברלים באמת, חיו ותנו לחיות.

—

הכותבת היא סטודנטית באוניברסיטת קולומביה וסגנית נשיאת ארגון Students Supporting Israel באוניברסיטה.

כ150 השתתפו בשבת מיוחדת ומרגשת של התעלות רוחנית והחלטות טובות לקירוב הגאולה. תכנית מיוחדת הוקדשה לבנות שהשתתפו בשבת תוך שימת דגש על מהות האשה היהודית.

בערב שבת, הכנות לשבת והפרשת חלה.

אחרי תפילת קבלת שבת מרוממת וסעודת שבת מלאה בכל טוב גשמי ורוחני התוועד הרב לירז זעירא עם הבנות על מהות האשה היהודית. לאחר ההתוועדות הרשמית המשיכו הבנות להתוועד עם השליחה חני כפלין עד אור הבוקר וסיפרו סיפורי השגחה פרטית ועל הקשר של כל אחת עם הרבי..

בבוקר ישבו יחד הבנות לקפה ועוגה ועונג שבת והצטרפו בהמשך לתפילה בעזרת נשים במנין שהוקם במקום.

לאחר תפילת מנחה שמעו הבנות שיעור מרתק על זוגיות מהרב נתן גלבשטיין ומיד לאחר מכן סדר ניגונים מיוחד עם הרבנית חנונו שתחי' עד צאת שבת…

אחרי ההבדלה היה כלכך קשה לעזוב אך היה מדהים איך שכל אחת יצאה עם החלטה טובה וחיזוק להמשיך גם בשגרה שלה לחשוב ולחיות אלוקות.

יש"כ לרב דודי וחני כפלין על ארגון השבת ולכל השלוחים שהגיעו לסייע הן באווירה והן בארגון.

יום ל"ג בעומר, עוד רגע ועבר היום, כל היום רץ והתרוצץ הוא בין ילדים רכים כדי להכניס לפיהם פסוק נוסף של תורה, ולידיעה שישנו מצוי ראשון ממנו נמצאו על הנמצאים, הרי הוא הרבי.

מאז ומתמיד ידע הוא שזוהי שליחותו ובאם היה מדובר מבצע לולב, מצה, או כינוס ילדים רכים ברחובה של עיר – תמיד ידע שזהו רצון קדשו, ועליו להתמסר לזה ללא ליאות ובאותה מידה. המסירות נפש החסיד לכל פרט, היא זאת שתכריע את הכף בסופו של דבר.

הדרישה מאת כל חסיד להיות מסור לפרטים אינה באה לידי ביטוי רק בקיומם ובמילוי פקודות, חסיד במלוא מובן המילה בא לידי ביטוי בצורת התנהגותו, ובהשתוקקותו לחזות ולראות פני מלך שוב.

בל"ג בעומר בא לידי ביטוי המבוא במאמרי חודש אלול, המלך בשדה. בעת שבת המלך בארמונו, הרי אין כל אחד רשאי לגשת, והגישה עצמה היא בפחד ואימה. לעומת זאת בצאתו אל השדה, אז רשאים ויכולים כל מי שרוצה להקביל פניו. אך עוצמת הגילוי מעטה היא. המלך אינו מטיל אימה, אינו עטור בלבושיו ועל ראשו אין את כתר המלכות.

ישנם זמנים נדירים, אשר המלך ברוב חסדו וטובו כולל את שני המעלות גם יחד. מחד, הגילוי מגיע לכל אחד ואחד, מראשי העם עד תינוקות שבעריסה – ולאידך, הוא מגיע בכל העוצמה והכבוד. כזה הוא מעמד הפאראד האדיר של ל"ג בעומר!

למרגלות 770 – בית רבינו, עומדת במה גבוהה ומפוארת, הסטענדער ניצב בגאון בקצה הבימה, עליו מיקרופון לשיחת קודש ושטיח אדום ומלכותי נפרש עד לדלת הראשית של 770, על הבמה מוטלה כתר עם שנת הנשיאות של הרבי, והרבי יוצא לקול שירת אני מאמין.. אין כל ספק וספק ספקה למה כל אלו, לכבודו של מלך, שיוצא להשתתף עם הילדים שלו שכל אחד כבן יחיד אצלו.

הרבי עומד נשען על הסטנדר, משכמו ומעלה גבוה מכל העם – גם בגשמיות, מול פניו חולפים ביראת כבוד כצבא אדיר – אנשים, ונשים וחייל צבא שלו – צבאות ה'. כולם, חסידים ישישים לצד תינוקות רכים, כולם שם.

לאידך, אבינו מלכינו ורועינו האהוב, מישיר מבט רך ואוהב לכל אחד מהחולפים מול פניו, את הגדולים הרבי מעודד, לילדים הרבי מניף יד לשלום באהבה, ולחיילים אף מצדיע חזרה. כל אחד מהצועדים, זוכה למבטו החודר שממיס לבבות. לא משנים מעשיו, לא נוגע מראהו ומעלתו.

כשעובר יום נוסף, בו עבד לקיום מימוש רצונו הק' במילוי ההוראות והפקודות לפרטי פרטים, הרי אין זה מספיק שילך לביתו וירגיש שבזה תמה ונגמרה שליחותו, הזעקה אמורה לצאת ולהזדעק מקירות ליבו, היתכן?! כיצד זה שעדיין לאחרי כל הנ"ל לא זכה לחזות פני קודש?!

למרות שחסר לנו בראייה, ואין זוכים אנו לחזות את כל אותם הגילויים הנפלאים, הרי התנועה שנטע הרבי בליבנו במשך כל השנים היא: היכנו לביאת המשיח – הנה זה משיח בא! חסרה רק עוד פעולה אחת ואחרונה, והיא מחכה לך! זעקת הרבי עדיין נשמעת באזנינו, הרי בתנועה זו והשתוקקות איתנה, הרי בקרוב נזכה לבנין בית המקדש ומלך ביופיו!

הפראד הגדול שיכון חב"ד לוד לאחר חודשים של תיכנון ע"י שיתו"ף לקהילה בראשות המרא דאתרא הרב ב"ב יורקוביץ שליט"א.

הפראד הגדול יצא לדרך כאשר נוספו מספר חידושים לאורך הפראד. כגון תהלוכות נפרדות לבנים ובנות כאשר מוסדות החינוך עמלים בבנית מצגות ענק לתהלוכה. מדורה ענקית והדובדבן שבקצפת הלו הוא כינוס ברחבת השכונה עם למעלה מ 3000 תושבים ואורחים שבאו לחגוג .

ראש העיר עו"ד יאיר רביבו ציין בדבריו את הקשר של העיר לוד עם ל"ג בעומר . הודה לנציגי שיתו"ף לקהילה יוסי לויטין ויחיאל ברג העושים למען הקהילה והכלל בערב הענק ובמשך השנה כולה. בסיום דבריו פתח את 12 הפסוקים . המרא דאתרא הרב ב"ב יורקוביץ שליט"א הפתיע את ראש העיר כאשר קרא לו להשתתף במנהג החלקה שנערך לכבוד נכדו. נציג קהילת חב"ד בעיר לוד וסגן ראש העיר מר יוסף חיים הרוש הודה לתושבים על השיתוף פעולה במשך השנה כולה וציין בדבריו כי הפראד של שנת תשע"ו יהיה עוד יותר גדול משנת תשע"ה.

נכדיו של המארגן המיתולוגי של תהלוכות ל"ג בעומר הרב אברהם איליצ' מכלשווילי אשר נירתם מידי שנה להביא את השמחה אל תוך שכונת חב"ד, אירגנו לו מסיבת הפתעה לרגל יום הולדתו ה 75 לאורך ימים ושנים טובות. הקהל נהנה מהצגה מרתקת ומיוחדת של הסופר הנודע הרב חיים ולדר "ילדים מספרים על עצמם 2 – הגיבורים שלנו" הגרלות ופרסים יקרי ערך ובראשם 2 כרטיסי לרבי הנחה את הערב בנחת ובטוב טעם הרב מנחם מענדל זילברשטרום שיתו"ף לקהילה מודה לכל העוסקים במלאכה אשר לקחו חלק בהצלחת האירוע. ובראשם למארגן המיתולוגי הרב אברהם איליצ' מכלאשווילי חבר הוועדה הרוחנית הרב אריה קדם.

מנחה האירוע הרב מנחם מענדל זילברשטרום. ראש העיר עו"ד יאיר רביבו. סגן ראש העיר יוסף חיים הרוש. מנכ"ל העיר מר אהרון אטיאס. הגב' אורית עופר סגנית מנהלת המתנסי"ם. חבר המועצה הממונה על תיק תרבות תורנית מר עמיחי לנגפלד. מר משה דבשה כפר השעשועים . מוטי ליפסקר ושלמה אטיאס. שבתאי קטש. ולסיום קהילת חב"ד מודה לחברי שיתו"ף לקהילה על הערב הניפלא והעשייה במשך השנה כולה. הרב יוסי לויטין ויחיאל ברג

.

במשך-18 חודשים ליוויתי את תהליך גיורן של שתי בנות צעירות ונחמדות. מדובר בשתי בחורות ישראליות לכל דבר. צבא – עשו. במזרח – טיילו. הן לומדות לתואר ראשון ועובדות בחברת כוח אדם על מנת לממן את הלימודים. הן מתגוררות בחולון ובת-ים, ממש ישראליות קלאסיות. אלא מה, ככה, פתאום, באמצע החיים, הן גילו, כל אחת בדרכה, שהן לא ממש יהודיות.
"זה היה שם כל הזמן", סיפרה לי סאשה, "אבל אף פעם לא התפניתי לבדוק זאת ברצינות". עכשיו, כאשר הן מתקרבות לסוף העשור השני בחייהן, החליטו השתיים לעשות את השינוי המתבקש וכמו כל בוגרות החינוך הבולשביקי הנוקשה, הן לקחו את הלימודים ברצינות. "אנחנו לומדות כל שבוע את ההלכות ואת המנהגים שעלינו לדעת. אנחנו לומדות כיצד להקפיד על קלה כבחמורה".
הקושי הגדול שלהן היה למצוא משפחה שומרת מצוות שתלווה את התהליך ותארח אותן למשך חודש בביתה. הבנים בבית לא כל-כך אהבו את המעבר ליין מבושל, אבל הבינו את חשיבות העניין. זה לא נגמר באירוח. אנחנו נדרשים לענות להן על המון שאלות בעיקר בשבתות ובחגים. נזקקתי לא אחת לפתוח ספר על מנת לענות להן על שאלות שכלל לא היו עולות בדעתי.
רגע השיא של התהליך היה כאשר הבנות ביקשו ממני לבוא לבית הדין ולספר על התקדמותן. התייצבתי בשעה היעודה ומצאתי אותן רועדות וסמוקות. בהגיעי יצאה מחדר הדיונים בחורה אחרת, לבושה בצניעות כיאה לבת ישראל. היא ניגשה לבחורות "שלי" ואמרה להן בקול רועד: "עברתי. זהו. אני יהודיה כשרה". הן חיבקו ונישקו אותה והיה ניתן לחוש את המתח שבאוויר.
סופו של דבר, אחרי חצי שעה מורטת עצבים בה תושאלה ונחקרה כל אחת מהבנות, הוזמנתי אל הדיינים על מנת לענות על כמה שאלות. הדיינים רצו לדעת עד כמה מתכוונות הבנות להמשיך ולשמור תורה ומצוות. דקות ספורות לאחר מכן נכנסה אולגה לחדר ולאחר אמירת "שמע ישראל", פרצה בבכי חסר מעצורים. לא יכולתי שלא להתרגש. הרגע הזה בו את רואה מול עינייך כיצד אדם ממש "נולד מחדש", הופך מגוי ליהודי ומשנה את מהותו הרוחנית, הוא רגע מרטיט. אולגה הייתה לאסתר וסאשה התעקשה על רבקה. בשבת הבאה כאשר חזרו לביתנו, הן כבר היו יהודיות לכל דבר ועניין. שוב לא נזקקנו ליין "פטישים" מבושל. כבר לא נדרשנו "לדאוג" שהן תחללנה שבת לפחות פעם אחת. פתאום הרגשתי שנולדו לי שתי אחיות כאשר הן עמדו לידי בבית הכנסת בעת שבירכו את החודש. עכשיו רק צריך למצוא להן שידוך יהודי כשר. רעיונות יתקבלו בברכה…
—
בפרשת השבוע בה נצטווינו על השמיטה (השנה שלנו…), מסבירה התורה הקדושה את הרציונאל שמאחורי המצווה – "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי". נסו לרגע להיכנס לראשו של גר ותבינו עד כמה אנו צריכים להודות לה' יתברך שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ואת מצוותיו.
ואם כבר הר, הר סיני, אז הנה סיפור מימי ילדותי. כבר בגן הילדים קיבלתי סירוב. היה זה כאשר המחזנו את "ריב ההרים". ומה לעשות, אני נבחרתי להיות הר תבור. לא עליי בחר ה' לתת את התורה. לא אשכח את הבגדים היפים שלבשתי יחד עם חברותיי ההרים הגאים: חרמון, כנען, תבור וכרמל. רק הילדה שנבחרה להיות הר סיני הולבשה ביוטה אפרורית ללא פרחים וצמחייה ודווקא היא זו שזכתה לקבל את התורה.
מאוחר יותר, כשבגרתי, הבנתי מדוע חיפש הקב"ה הר לתת עליו את התורה הקדושה ולא בחר במישור או בבקעה. ההסבר הוא כי כדי להיות יהודים, כדי לשמור ולקיים את המצוות, אנו נדרשים לתקיפות של הר. יהודי צריך לעמוד בגאון ובתוקף על יהדותו ולרומם את בטחונו העצמי, לא ליבוש מפני המלעיגים ולהיות גאה בדרך שבחר. ויחד עם זאת להיות כמו הר סיני – שפל רוח המצמצם את מקומו ומתבטל בפני הקב"ה.

פרק מתוך הספר 'פרשה באהבה' של מירי שניאורסון
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

אפתח בחוויה אישית. זכורני, בהיותי נערה פוחזת ועולת ימים בבני עקיבא, עת יצאתי לסמינריון הדרכה הכריז אחד המדריכים בערב שבת כי החוג שהוא יעביר (היה קטע כזה, "חוגים") יעסוק בשאלה- "למה משיח לא יבוא היום, וגם לא מחר". כמובן שהלכתי, פחות בגלל הדחיפות של הנושא ויותר בגלל מגניבותו של המדריך וכו'. אבל כשישבתי שם, שמעתי הרצאה מלאת להט שעניינה- משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן.

כך, באיצטלא בני עקיביסטית ועטוי כיפה עבר הבחור בריש גלי על אחד מ-13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, ועוד העז להביא דף מקורות לעזרתו כשבני נוער להוטים ומעריצים תולים בו עיניים של עגל ומתפעלים מה"מהפכנות המחשבתית".

לא יודעת מה נסגר עם הבחור הזה, אבל דבר טוב אחד יצא מהעניין: לראשונה, התוודעתי למושג משיח. עד אז, למעט שירת 'אני מאמין' בטקסים וכד' מעולם לא עסקתי בנושא, זה לא עניין אותי,לא חסר לי, לא דיבר אלי,וספק אם היה מדבר אלי אילולי אותו "חוג". לא שמאז הפכתי לחוקרת בנושא, אבל התקדמנו ב'ה. ובכן, מה העניין הזה עם המשיח, ולמה זה דחוף לכמה מאיתנו במיוחד?
לכאורה, עזבו אותנו. תנו לחיות בשקט,בית עבודה ילדים, שני דגים וכלב. מה רע בעולם הזה כמו שהוא? כלומר,רע בו אבל מסתדרים. וחוץ מזה, "תפח רוחם של מחשבי קיצין" לא ככה? בקיצור, למה זה טוב?

אז נחזור לעניין נשיא הדור. סוכם כבר שחייב שיהיה מנהיג לדור, סוכם כי כל דור חייב אחד כזה ו שהוא צריך להיות קצת יותר מאשר רב של קהילה מקומית.
עוד דבר אחד שצריך לסכם הוא כי לכל מנהיג בכל דור, ישנו פוטנציאל להיות משיח. ממש ככה. "ניצוץ משיח" או "בחינת משיח" קוראים לזה. נקח את זה עוד צעד קדימה ונאמר כי למעשה לכל אחד מאיתנו יש ניצוץ משיח בנפש פנימה, מעין נקודת חיבור שמהבהבת לתחנת הממסר, שהיא למעשה, הנשמה הכללית, משה רבנו שבדור וכעת- בחינת משיח, ואם היא לא מכוסה בקליפות עבות מידי, היא מהבהבת, ומקבלת איתות בחזרה. זו הנשמה שלנו.

עכשיו. העניין הזה של משיח, הוא קצת חמקמק. הרבה נרתעים בכלל מלהתעסק עם המושג כי זה אוטומטית מתוייג באותה רובריקה תחת : הזוי, קיצוני ויש המהדרין להוסיף- אלים ו/או משוגע. העובדה כי לאורך הדורות, משיחי שקר רבים הוליכו שולל עדר של מאמינים, לא תרמו ליוקרתו של המושג, וחז"ל, שהתעסקו בנושא תוך צמצומו לזמנים בלתי ידועים (ע"ע ימות המשיח) ולבעלי ידע מסוים מאוד, גבוה ביותר בתורות רוחניות, צמצם עוד יותר את המעגל.

אבל האמת היא- שמבחוץ, משיח הוא איש רגיל. גם התגלותו, לא אמורה להיות מלווה בסערת ברקים, רעמים, סופת אש וברד מתלקחת בו. האדמה לא תרעד. אל תתבאסו, אבל הרמב"ם קורא "טפשים" למי שמצפה שכך זה יקרה (ציטוט: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים")
מה שכן חייב לקרות, זה התקיימות של כמה תנאים בסיסיים אותם קובע הרמב"ם באותו אחד שמועמד להיות משיח, או "בחינת משיח" ועמידתו באותם תנאים הופכת אותו ל "משיח בוודאי". כלומר- הפוטנציאל, ומימושו.
מה הם אותם תנאים?

כך קובע הרמב"ם בחיבורו הפנומנאלי "משנה תורה", בהלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א:

1. ואם יעמוד מלך מבית דויד
2. הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה,
3. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה,
4. ויילחם מלחמות ה'–הרי זה בחזקת שהוא משיח:

אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל–הרי זה משיח בוודאי.

כלומר, מי שהוא בחזקת משיח חייב לימוד בתנאים הבאים: שייחוסו מגיע עד לבית דוד, שהוא עצמו הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו (ולא ממציא חס ושלום תורה חדשה), שהוא לא מסתפק רק בעצמו אלא מנחיל ענייני תורה ומצוות לכל העם (וייכוף כל ישראל- תשובה מאהבה), ויילחם מלחמות ה'- מכריז על אמונת ה' בעולם, נלחם בכל מקום שמכחיש אלוקות, ומבצע פעולות אופרטיביות בעניין (לא בהכרח עם רומח וחנית) – הרי זה *בחזקת* משיח.
ואם הצליח, וניצח במלחמת ה', ובנה מקדש במקומו (מה זה במקומו? הרמב"ם היה יכול לכתוב- במקומו, בירושלים. לא , הכוונה היא למקדש, במקום בו נמצא המשיח שזה תחילת התהליך שסיומו בית מקדש שלישי שירד בנוי ומשוכלל מן השמיים, בעיר הנצח), וקיבץ נדחי ישראל?
סבבה, התקבלת. "הרי זה משיח בוודאי".

עוד אומר הרמב"ם שם בלשונו הנחרצת: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל…
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו–לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: " כלומר, זה יקרה, וחובה עלינו להאמין בזה, כפירה ברעיון זה היא כפירה לא רק בדברי הנביאים בכל הדורות, אלא במשה רבנו גדול הנביאים, ובתורה כולה.

אך מעבר לחיוב ההלכתי, הבה נערוך הצבעה: מי בעד שיהיו מחלות בעולם? מי מעוניין במוות, רוע, זדון, שנאה? מישהו מוכן לחתום על עוד 100 שנים של סכסוכים עולמיים, איומים כלכליים ובטחוניים, אינטריגות ושקרים, דעאש ושאר תופינים?

לא, אה?
משום מה, התרגלנו לחשוב שככה זה צריך להיות וזה העולם, כי זה מה שנולדנו אליו. למעשה, זה ממש לא נכון. מדובר בעונש. העונש הראשון על החטא הראשון, חטא עץ הדעת, שבו חדר הארס של הנחש הקדמון (יש גמרות מרתקות בנושא) והתלבש בדמות הרוע, שמביא לכל הדברים השליליים בעולם. הרוע הזה, אינו מחויב המציאות! בזמן החטא, היה מה שנקרא בשפה הקבלית "שבירת הכלים" וניצוצות של קדושה התנפצו והתפזרו בכל העולם והיה צורך "לברר" אותם ולהחזיר אותם למקורם הרוחני העליון. עזבו איך עושים את זה (תורה ומצוות, בקצרה) העובדה היא כי "הסתיימה עבודת הבירורים". כך אומר הרבי. אין לנו יותר מה לתקן ולברר. התיקון של העונש נסתיים. נגמרה העבודה. וכמו ילד שנמצא בעונש, אנחנו צריכים לרצות לצאת כבר מהפינה הארורה הזאת של הגלות, ולהצטרף לחגיגה האמיתית אך בטעות פתחנו את תסמונת האישה המוכה ואנחנו מזהים את הגלות כמציאות מובנית. מה שהרגל יכול לעשות…

אבל גם הרגלים צריך- ואפשר לשנות. ולכן משיח משמעותו- מציאות טובה יותר. גאולתית. תמונה בהירה יותר, צבעים חדים יותר, טעם חזק יותר ובקיצור, חיים משודרגים. חז"ל עוסקים רבות בעניין מה יהיה ואיך יהיה בימות המשיח. האם נחיה בעולם אוטופי או שמא הכל ישאר כשהיה (כן, ממשיכים ללכת לעבודה  ) ורק דברים מהותיים ישתנו ונוכל לראות את המציאות לאמיתותה. ומה יהיה עם תחיית המתים? לא נכנס לכל זה למרות שיש תשובות מפורטות על הכל, ורק נתכנס למסקנה הבאה, אנחנו מחוייבים להאמין במציאותו ובהתגלותו של משיח, כי זה אחד מעיקרי האמונה היהודית, ואם אנחנו טמעים אז רצוי שנבין: זה כדאי לנו!

בשנה שעברה פרסמנו את המתכון והוא זכה לתגובות נלהבות, כעת אנו שמחות להגיש אותו פעם נוספת.

עוגיות בצורת ציצית לכבוד כוכבי ל״ג בעומר ילדי החלאקה:

כעשרים עוגיות. מומלץ להכפיל או אפילו לשלש כמות אם יש הרבה מוזמנים!

125 גרם מרגרינה רכה
1 חלמון ביצה
2 כפות מים קרים
100 גרם אבקת סוכר
2 כוסות קמח

שמים בקערת המיקסר עם וו לישה K את כל החומרים מלבד הקמח.
מעבדים לתערובת קרמית וחלקה.
מוסיפים את הקמח וממשיכים לעבד עד לקבלת בצק גמיש ורך נח לעבודה. (אם הבצק דביק להןסיף מעט קמח.)
מקמחים משטח עבודה. מרדדים את הבצק לעלה בעובי 3 מ״מ.
עם סרגל ארוך מודדים וחותכים בסכין חלקה קוביות בגודל 5×7 ס״מ.

בעזרת הקצה השני של צנטר גדול עגול (או על קורצן עגול אחר שיש לכם)  קורצים 3/4 עיגול מהרוחב של המלבן למעלה כדי לקבל צוואר לציצית.
אופים בחום של 150 מעלות כ25 דקות עד שהעוגיות נאפות. העוגיות נשארות בהירות וזה בסדר.

מכינים ציפוי אייסינג:

בקערה אחת מכינים ציפוי סמיך. עם ציפוי זה נסרטט  מסגרת סביב העוגיה. אחר כך נכין את אותו הציפוי רק דליל יותר. עם הכפית הכי קטנה שיש נמזוג את הציפוי הדליל שיזלוג עד ׳המסגרת׳ שיצרנו. כך הציפוי יהיה מדוייק ומקצועי ככל האפשר.

לציפוי הסמיך 2 כוסות אבקת סוכר ו4 כפות  מים.
לציפוי הדליל 2 כוסות אבקת סוכר 6 כפות מים.

להתחיל עם הציפוי הסמיך- למלאות שק זילוף או שקית עבה עם חור ולשרטט פס מסביב לעוגיה.

עכשיו למלאות שק זילוף עם הציפוי הדליל ולמלאות- לצפות את שאר העוגיה בעדינות.

מצפים כך את כל העוגיות.

נותנים קצת להתקשות.

לפסים השחורים של הציצית:

להמיס 50 גרם שוקולד מריר בשקית קשורה בעדינות במיקרוגל.
או לשים את השקית עם השוקולד בתוך קערה עם מים רותחים למספר דקות עד שהשוקולד נמס.
לחורר חור קטנטן ולייצור שני פסים שחורים לציצית.
טיפים:
אם מכפילים כמות כדאי לכסות את בבצק בניילון כי הוא מתייבש די מהר.
החום בכל תנור שונה אז כדאי לבדוק את העוגיות לפני סוף זמן  האפיה לוודא שהן לא משחימות. העוגיות אמורות להשאר לבנות.

אם נגמר לכם האייסינג ונשארו עדיין עוגיות אפשר להכין כמות נוספת קטנה יותר.
בצק זה מצויין לכל צורה שתרצו להכין כדאי לשמור את המתכון!

בתחתית המתכון:
החורים שרואים בתמונות היו אמורים להיות בכדי להשחיל חוט רקמה לבן שהציצית תראה ממש אמיתית אבל מפאת קוצר הזמן החלטנו לוותר על שלב זה… עמכם הסליחה!
נקודה נוספת לפני תחתית המתכון:
הבצק בתמונות מסויימות נראה כאילו עבר רעידת אדמה! הוא נראה כך כי ישב הרבה זמן ללא כיסוי והתחיל להתייבש. לכן הטיפ הנל קורא לכולם לכסות את הבצק בניילון עד שמוכנים להשתמש בו.

וטיפ נוסף- העוגיות אינן מתפשטות. אין צורך לשים במרווחים בתבנית אפשר לצופף

בהצלחה רבה ול"ג שמח!

אתר "לחיים בירושלים":

http://chabadj.co.il

צביקה קליין, nrg

בחודשים האחרונים שמענו רבות על צרפת, בעיקר סביב אירועים אנטישמיים ועלייה המונית לישראל, אך מסתבר שיהודי המדינה מצליחים יפה מאוד, במיוחד בתחום החינוך. העיתון הצרפתי "לה פריזיאן" פרסם לאחרונה את רשימת בתי הספר המובילים בפריז, ובמקום הראשון הופיע לא אחר מאשר "בית חנה" – בית ספר לבנות יהודיות מטעם ארגון חב"ד.

מתוך אלפי בתי הספר, נבחר "בית חנה" בעקבות העובדה ש-99 אחוז מתלמידותיו מצליחות בבחינות הבגרות במדינה. במקביל, בית הספר זכה ל-32 נקודות במה שהוגדר כ"ערך מוסף" שכוללים בנוסף לציונים את הנוכחות בשיעורים ועוד.

מערכת בתי הספר של חב"ד בפריז נוסד על ידי הרב שמואל אסימוב, ואילו כיום לומדות במוסדות "בית חיה מושקה" בפריז כ-1500 תלמידות, 700 מהן בתיכון. מדובר בבית הספר היהודי הגדול ביותר בצרפת ומהגדולים באירופה.

במקביל להצלחה של בית הספר החב"די, ערוץ הטלוויזיה הצרפתי הממלכתי מיקם את בית הספר היהודי Lycee Alliance בקצה העליון של רשימת בתי הספר המובילים. מנהלת בית הספר דומיניק דהאן אמרה לאתר JSS News כי בית הספר שלה זוכה בתואר זה לראשונה. היא סיפרה כי מזה 40 שנה, בוגרי בית הספר שלה מובילים בתחומים שונים, בין השאר כרופאים ואנשי מדע. "בית הספר שלנו דוגל ביהדות פתוחה", אמרה והוסיפה "ואנו מעודדים את התלמידים ליישם זאת".

ברשימה נוספת שהתפרסמה בעיתון "לה פיגרו" היומי בצרפת, הופיעו שני המוסדות: בית חנה במקום 46 ואליאנס במקום 88. יצויין כי כ-4000 בתי ספר משתתפים ברשימה, דבר שללא ספק מבהיר כי מדובר בבתי ספר איכותיים ביותר.