הנובר
  • המפתח לחיים משוחררים ושמחים • טלי גלויברמן

    הגדלה

    אנחנו עדיין מבושמות מהחג הנפלא, חג מתן תורה. כתוב "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". הייתכן? כל המטרה של ספירת העומר הייתה מתן תורה, להגיע להר ולא לקבלה...דיינו?! אלא שכשקרבנו לפני הר סיני היינו מאוחדים שנאמר "כאיש אחד בלב אחד", אז אילו קרבנו והיינו מאוחדים בדרגה של כאיש אחד, היה לנו את הכח שאחד נותן לשני, דיינו • לטור המלא

    אנחנו עדיין מבושמות מהחג הנפלא, חג מתן תורה. כתוב "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". הייתכן? כל המטרה של ספירת העומר הייתה מתן תורה, להגיע להר ולא לקבלה…דיינו?! אלא שכשקרבנו לפני הר סיני היינו מאוחדים שנאמר "כאיש אחד בלב אחד", אז אילו קרבנו והיינו מאוחדים בדרגה של כאיש אחד, היה לנו את הכח שאחד נותן לשני, דיינו.

    אני רוצה לשתף אותך במעשה שקרה לי לפני פסח האחרון, ואולי יתן לך השראה לעבודת המידות שלך ול"כאיש אחד" הפרטי שלך.

    חברה יש לי שבשעה טובה ובמזל טוב ילדה. זה היה אחרי פורים. שכנה שלה שהחליטה לארגן לה ארוחות צהריים (לארוחות בוקר דואגים בשפרה ופועה ב"ה), טלפנה אלי כדי שאבשל, והיות ולא יכולתי ליום המחרת, רשמה אותי לשבוע שאחרי. אני לא מתגוררת בקרבת היולדת, אך הבנתי שאין הרבה נשים שיכינו ארוחות ולמרות שקשה להגיע באוטובוס עם ארוחה חמה למשפחה שלמה ועם ילד קטן שיודע להשתולל כמו שצריך, הסכמתי וקוויתי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

    עבר שבוע, ואני עמוסה מעל הראש עם עבודה, בית, ילדים והכנות לפסח אך לא שכחתי את התחייבותי, והאמת היא שמאד היה מקל עלי לבטל אותה, במיוחד שהילדים שלי אכלו באותה שבוע מ"מטעמי האוכל המהיר" (ג'אנק פוד בלע"ז). נזפתי בעצמי, נו? באמת! יולדת, וגם חברה… הלכתי, קניתי מוצרים, בשלתי וארזתי, ה' עזר והיה מישהו בבית, כך שכשהקטן שלי נרדם יצאתי לדרך. יופי! הרווחתי מצווה וגם ביקור נחמד. הגעתי לבית היולדת ואני רואה ילדה עם קופסאות פלסטיק ואוכל בתוכן מקישה בדלת חברתי. שאלתי אותה אם אמא הכינה ארוחת צהרים למשפחה זו? הילדה החמודה ענתה בחיוב. עוד כמה נקישות ללא מענה והיא אמרה שתחזור מאוחר יותר. עד כאן המעשה.

    רוצה לדעת מה היו המחשבות שלי? אז ככה… יופי! זה ארגון? זו אחריות? לבקש משתי נשים לבשל לאותו יום? היא יודעת שאני גרה רחוק, בשביל מה בקשה? למה לא ביטלה? שרפתי את כל הבקר בשביל הארוחה הזו וכשהקטן שלי נרדם הייתי יכולה לנצל את הזמן לכל כך הרבה דברים!… וכל זה לא חשבתי בנימה עדינה ורגועה במיוחד, את יכולה להבין שממש ממש התרגזתי. התיישבתי על המדרגות ואמרתי לעצמי: טלי, מח שליט על הלב. מה קורה לך? את כועסת, למה? את רוצה לכעוס? טוב לך לכעוס? נשימה עמוקה. יופי, עכשיו תחשבי מה ה' רוצה ממך? היית יכולה להגיע אחרי שהילדה עזבה ולא לדעת כלום על הכפילות בהכנת הארוחה, היית יכולה למצוא את חברתך ערה ולשהות זמן מה איתה וליהנות, אבל היא לא ענתה – כנראה ישנה. למה כל זה קרה לך? הרי ברור שאין זה מקרה! ה' רוצה שתעבדי על המידות שלך, יפה עבדת עד עכשיו והתקדמת: לא כל כך כועסת ואת הרבה יותר רגועה ושלווה, ממש אי אפשר לזהות את אותה טלי של לפני שנתיים, אבל עדיין יש לך על מה לעבוד. זו לא השכנה שארגנה, זה הקב"ה שאוהב אותך ונותן לך הזדמנות לנקות את עצמך מחמץ בערב פסח. ידוע שהכעס מגיע מגאוה, שגאוה בגימטרייא 15 וכעס 150 (טפח פי 10!). או קיי, נשמי עמוק שוב וקחי את האוטובוס בחזרה הביתה. חשבתי שמשהוא טוב יצא מזה גם בגשמיות כי למשפחתי תהיה ארוחה מבושלת שהשבוע עד לא זכו לכך. פסעתי לכוון התחנה ונודע לי שממש הרגע עבר האוטובוס שאני זקוקה לו. נהדר! עכשיו התמונה ממש מושלמת. לא לכעוס ולא להתעצבן, הכל מכוון מלמעלה. להרפות.

    לא הכל בידיים שלך, בעצם שום דבר לא בידיים שלך, את לא שולטת כי אם מובלת. עליך רק (רק?) לעשות את החלק שלך ולבחור איך לקבל את מה שה' שולח לך.

    כשחזרתי הביתה חשבתי להתקשר לאותה אישה שארגנה את הארוחות כדי להודיע לה על טעותה, כך שאם יש עוד ימים בהם בקשה משתי נשים לבשל, תבטל אחת מהן. ואולי כדי שתזהר לפעם הבאה שרוצה לעשות חסד, שלא יהיה על חשבון זמנם של האחרים. ידעתי שלא מהנפש האלוקית נולד הרצון לטלפן אליה כי אם מהנפש הבהמית. כי בנקודה הכי פנימית ואמיתית שלי ידעתי שרצוני להתלונן ואולי גם שתתנצל ולאו דווקא שתזהר לפעם הבאה או למנוע כפילויות ביתר הימים. עכשיו העבודה הייתה מסוג אחר,  אחרי שקבלתי והבנתי שהכל מאת ה' הייתי צריכה לסלוח לה, הרי שנפגעתי מחוסר הארגון שלה.

    פה הייתי צריכה לחזור על התהליך כדי לסלוח לה: לדון אותה לכף זכות ולמצוא בה ולהזכיר לעצמי את כל הדברים הטובים שיש בה. ואולי נראה לך שזה לרמות את עצמי? הרי היא פישלה וזו עובדה! החשיבה על הטוב שבה היא בבחינת האור שדוחה את החושך, אפילו אם הוא מעט, וזאת דרך החסידות.

    לומר לך שזה היה קל? ממש לא, אבל זו העבודה שלנו, ולאו דווקא של ערב פסח. עבדתי וניקיתי ואם בפעם הבאה לא אכעס מלכתחילה או שאצטרך לעבוד פחות כדי לסלוח אדע שבאמת התקדמתי.

    סוף מעשה:

    לפני ששלחתי למערכת את הכתבה הנ"ל, בהשגחה פרטית נודע למארגנת את הסיפור מההיבט שלי. טלפנה אלי להודיע לי שטעות בידי כי לא סיכמנו סופית שאני אכין ארוחה, והיות והבינה שמסובך לי הבאת האוכל לבית היולדת, ויתרה עם כל הקושי שבדבר . לא נותר לי כי אם לצחוק על כל המצב ההזוי הזה שבא להראות את ההשגחה המופלאה שה' זימן לי כדי לעבוד על עצמי.

    לסיכום: אם את נתקלת במקרה כזה או אחר בו את מתרגזת על מישהו

    v    נשמי נשימה עמוקה

    v    הסתכלי על המאורע מבחוץ, כאילו קרה למישהי אחרת – עד כמה שתוכלי

    v    חשבי על הדברים הטובים שיש באדם שהכעיס אותך

    v    דוני אותו לכף זכות

    v    חשבי דברים טובים עליו שוב

    v    חשבי מה ה' רוצה שתלמדי ממקרה זה

    v    התפללי אליו שיעזור לך

    את השיטה הזאת מומלץ להשתמש בכל פעם שאנו כועסים על מישהו, אם זה הילד שלנו, אמא, בעל, חברה או כל אחד אחר.

    יהי רצון שבזכות האחדות הרבי יתגלה תיכף ומיד ממש!

    1648

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    2 תגובות

    1. חיהלה
      ח׳ בסיון ה׳תשע״ג (17/05/2013) בשעה 9:43

      מרתק!!!
      תמשיכי לכתוב! 🙂

    2. רחלי
      ח׳ בסיון ה׳תשע״ג (17/05/2013) בשעה 9:08

      ואווווווווו!!!!!!!!!!!!
      איזה מסר יפה!!!!!! וכתבה יפה למדתי הרבה דברים חדשים!!!! תודה
      יחי המלך!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה