הנובר
  • אמהות תנו גיבוי למורות! • מכתב כואב

    הגדלה

    "המורה נעלה שתי בנות בכיתה ולא נתנה להן לצאת לשירותים אפילו שהן מאד היו צריכות!"; "המורה דחפה תלמידה שהייתה צריכה לצאת מהכיתה!"; "היום המורה העליבה תלמידה בפני כל התלמידות. ממש השפילה אותה!". שומו שמים! איום ונורא! • כשאנחנו שומעות את הסיפורים האלו האינסטינקטים שלנו מיד קופצות. מיד להרים טלפון למנהלת בית הספר ולדרוש לסלק את המורה הצעירה/הבוטה/חסרת הניסיון • לטור המלא

    מאת: ש. ק.

    את המכתב הזה אני כותבת מתוך כאב עמוק – ויותר מכך מתוך צער. צער על כך שבמו ידינו אנחנו הורסות את מערכת החינוך ואת עתידם של ילדינו! אנחנו, האמהות הדואגות, שלפעמים לא יודעות לשים נקודה ולהבדיל בין התערבות הגיונית וסבירה לבין שחיקת מעמדה של המורה, מאפשרים למערכת החינוך שלנו לקרוס מול עינינו.

    לא פעם אנחנו נזקקות לעמוד בקונפליקט שבין מורה לתלמידה – כלומר בין מורה לביתנו שבאה בטרוניה כלפי התנהגותה של המורה. במצב הזה ההתמודדות איננה קלה. אנחנו הרי באמת דואגות לבנותינו ומנסות להבין אותן. לפעמים הן גם מביאות סיפורים מסמרי שער. "המורה נעלה שתי בנות בכיתה ולא נתנה להן לצאת לשירותים אפילו שהן מאד היו צריכות!"; "המורה דחפה תלמידה שהייתה צריכה לצאת מהכיתה!"; "היום המורה העליבה תלמידה בפני כל התלמידות. ממש השפילה אותה!". שומו שמים! איום ונורא!

    כשאנחנו שומעות את הסיפורים האלו האינסטינקטים שלנו מיד קופצות. מיד להרים טלפון למנהלת בית הספר ולדרוש לסלק את המורה הצעירה/הבוטה/חסרת הניסיון, ולהביא במקומה מורה מקצועית שיודעת כיצד יש להתנהג בין כותלי בית הספר.

    אבל בדרך כלל מסתבר שהמציאות יותר מורכבת. כמעט תמיד מתגלה שהמורה פשוט סירבה לשחרר תלמידות מהכיתה, אחרי שהן ביקשו חמש פעמים במהלך אותו שיעור לצאת לשירותים; גם המורה לא ממש דחפה תלמידה, אלא החזיקה בידה בעדינות וביקשה ממנה לשבת במקום, אחרי שהמורה חיכתה יותר משלוש דקות שזו תשב והשיעור יוכל להתחיל; ואותה העלבה בוטה וחצופה? התגלתה כהערה לתלמידה שפטפטה כל השיעור וגם החליטה להיעלב מהמורה.

    אין ספק שלא תמיד המורות צודקות. אבל התפקיד שלנו בתור הורים הוא קודם כל לתת גיבוי למורות, כדי לחזק את חוסנה של מערכת החינוך – ולא להחלישה!

    לצערנו הרבה בזמן האחרון אנחנו שומעות יותר מידי על מורות שמוחלשות על-ידי ההורים ובסוף אינן יכולות למלא את תפקידן החינוכי, למרות האיכויות המצוינות שיש להן כמורות. אז אנא הורים, תנו כבוד למורות! תנו להן את הכוח לחנך את ילדינו! והילדים? הם יסתדרו כבר, תאמינו לי!

    2332

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    17 תגובות

    1. שליחה
      י״ח בסיון ה׳תשע״ג (27/05/2013) בשעה 9:02

      מורות יקרות! גם אני גננת ומצפה מההורים להבין אך ככל שהזמן עובר אני למידה שאת ההורים אי אפשר לשנות וגרוע מזה ככל שהשנים עוברות ההורים יותר אובססיביים לילדים והילדים הרבה יותר מפונקים. לכן אני מציעה לך. אין צורך אבל ממש אין צורך להוציא תלמידה בעדינות מהכיתה. לפי החוק זה אסור.נקודה. עדיף לך להתמודד עם ההורים והצוות המנהלי על כך שביתך מפירה את חוקי היסוד בבית הספר. תנדנדי להורים תשהי את הילדה תצלצלי כל יום! תפני להנהלה תעשי כל מה שמותר לך לפי החוק. אל תשחקי משחקים. היום לא מעניין אף אחד אם החזקת את הילדה חלש או חזק. החזקת?? זהו מבחינת ההורה את עבריינית ונגמר. לכן מנסיון שלי שהולך ומתחדד. תדבררי עם הורים. עם המחנכת. עם המנהלת. עם כל הנוגעים בדבר העיקר אל תעשי שום דבר שאסור לך לעשות.
      ולדוגמא של "לנעול ילדה שיצאה חמש פעמים" תגידי מותר למורה לנעול את הכיתה על התלמידות?? אני לא יודעת כי אני לא עובדת בבית הספר. אבל אם זה אסור ו לא מקובל תביני את אף אחד לא מעניין הסיפורים והתירוצים. מה שאסור פשוט אל תעשי.
      ואסיים בתפילה שתקבלי את הכלים להשליט משמעת בדרכי נועם ובדרך של כבוד. וגם אם ח"ו תיטעי ותיפלי ה' ישמרך (ואותי) מעין הרע ומלשון הרע ותוכלי להמשיך לחנך את ילדי ישראל באהבה

      • חני.נ.
        י״ט בסיון ה׳תשע״ג (28/05/2013) בשעה 9:09

        יקירתי, רק דבר אחד, לפעמים הילדים מספרים משהו אחד והמציאות היא אחרת.
        לא בהכרח שהמורה נעלה את הבנות בכיתה. מספיק שהיא עמדה ליד הדלת
        וחסמה להן את היציאה ללא רשותה בשביל שהילדה תגיד את המשפט הזה.
        והאם באמת למורה אסור לנעול את דלת הכיתה כשהיא שם?

      • אני
        כ״ז בסיון ה׳תשע״ג (05/06/2013) בשעה 1:17

        חני .נ., יכול להיות שמותר לה לנעול, אבל זה אבסורד רציני. היא לא אמורה לרצות לנעול את הכיתה. ביה"ס הוא לא בית סוהר ואסור לגרום לילדים להרגיש ככה. לדעתי, זה ממש לא מתקבל על הדעת.

    2. שרה
      י״ז בסיון ה׳תשע״ג (26/05/2013) בשעה 1:51

      לבת שלי היתה מורה שאמרה לי שהיא מצטערת אבל היא לא מוצאת שום דבר טוב בבת שלי והיא גם מצטערת להגיד לי את זה והיא טרחה במיוחד לצלצל ולהודיע לי זאת אני לא הצלחתי להבין איך הבת שלי נמצאת בכיתה מ8 בבוקר עד 4 בצהרים ואין שום דבר טוב אחד שהיא עושה כל היום לא מתפללת כמו שצריך או נוטלת ידים עם מגבת לארוחה או מברכת ברכת המזון אולי פתחה ספר ראשונה משהו משהו אחד קטן במשך 8 שעות לימוד והמורה הצעירה (בלי ילדים ושלא יהיה לה )אמרה לי לא והיא מצטערת אז תסבירו לי בבקשה איך אני אמורה לתת גיבוי לאותה מורה??????

      • העם רוצה משיח
        י״ח בסיון ה׳תשע״ג (27/05/2013) בשעה 1:24

        ח"ו שיהיה לה ילדים ואז היא תתחיל להבין

      • דבורי
        י״ח בסיון ה׳תשע״ג (27/05/2013) בשעה 20:39

        שרה היקרה, מהר, אבל מהר חיזרי בך מדיבורך! בע"ה יהיו לאותה המורה ילדים! אל תערבבי את הכעס והעלבון שלך, עם חשבונות שמים!
        שנית, אני לחלוטין לא מסכימה עם אותה מורה, גם אם חלילא הילדה כ"כ מופרעת יש דברים שאסור להגיד וכו'..
        אבל לתת גיבוי יקירתי, אין פירושו להסכים עם דברי המורה!! \אלא, לא לצאת נגדה בעייני ואזניי הילד!

        אני מאד, אבל מאד מקווה שלא "בירכת" את אותו המורה, באזני ביתך. חינוכי, זה רחוק מלהיות.

      • שרה
        י״ט בסיון ה׳תשע״ג (28/05/2013) בשעה 13:28

        דבורי יקרה אני אמא ב"ה ברוכת ילדים והילדה שלי לא מופרעת ילדה מאוד חסידית ותלמידה בעיני מצתיינת גם בממוצע 8-9 זה מצוין מבחינתי ליכולת שלה וביתי לא יודעת כלום מהשיחה שלי באותו יום עם המורה אפילו לא את תגובתי בעינין ואפילו לא שניגשתי למנהלת לדבר איתה על כך היא לא ראתה אותי נכנסת ויוצאת מביה"ס לפעמים גם המורות לא 100 לצערינו

      • אני
        כ״ז בסיון ה׳תשע״ג (05/06/2013) בשעה 1:32

        דבורי, דבר ראשון, אל תשפטי ואל תנסי לחנך. אני לא מאחלת לאף אחת לשמוע ממורה כזה דבר על הבת שלה. "אין תופסין לאדם בשעת צערו". ולא שזה מתפקידי להחליט למי יהיו ילדים ולמי לא, אבל אני בהחלט יכולה להבין מה חשבה שרה כשאמרה את מה שאמרה. מורה עם גישה כזו, אני מרחמת על הילדים המתחנכים אצלה, בין שלה ובין של אחרים. את לא מסוגלת להבין כמה צער ונזק נגרם לילד ששומע כזה דבר ממורה. כמה תסכול וכאב. איך היית מרגישה אם מורה הייתה מקטלגת אותך כלא יוצלחית עם קבלות? אני יכולה להעיד שחוויתי על בשרי מורות כאלה בעבר וזה הורס לבנאדם את הביטחון העצמי, כמו שבולדוזר לא יכול. ותאמיני לי כשאני אומרת, ש"בטחון עצמי" זו לא סתם מילה יפה של פסיכולוגים, זה לא איזה "לוקסוס", זו תכונה קיומית ממש! בלי בטחון עצמי לא משיגים כלום. לא מתקדמים לשום מקום. הבנאדם נידון לחיים של חוסר הגשמה עצמית ותסכול אמיתי, ואני לא מגזימה אפילו קצת (על הרגשות שלי אף אחת לא יכולה להתווכח איתי). אז עכשיו אני רוצה שתסבירי לי, איזו מן מורה לוקחת על עצמה את האחריות הזאת?! איזה מן אדם מסוגל להגיד כזה דבר על ילד??? רוע לב אמיתי! אז אל תמהרי לשפוט את פליטת הפה הזו. היא הייתה יחסית עדינה…

    3. דבורי
      י״ז בסיון ה׳תשע״ג (26/05/2013) בשעה 0:24

      יישר כח על העלאת הנושא!

      בת ישראל יקרה, הרשי לי להגיב לדברייך…
      מורה, כל מורה, גם אחת שנחשבת כ"מקיאת חומר", היא בן אדם שקיבל סמכות מול התלמידה.
      אין בכוונת הכותבת להצהיר כי המורה תמיד צודקת, וכי אין להרהר אחר דבריה או מעשיה וכו!
      נכון, לצערינו ישנן גם מורות שטועות וכו'.. ומערבות אגו וכדו'… זה קורה לכולן, גם לטובות שבין המורות, מטבע היותן בני אדם. ממש בני אדם, תזכרי!
      העניין הוא, מה שמשדרים לתלמידה!
      קבלת עול ומרות, זהו עניין קשה, ובדור שלנו הוא מקבל משמעות הרבה יותר רחבה, והקושי של התלמידים לקבל את הסמכות של המורה היא עצומה, התפקיד שלנו הוא לעזור לילד, ולהעצים את סמכות המורה בעיניו!
      ברגע שהורה הולך נגד המורה, הוא משדר לבנו שהמורה אינו בעל סמכות גדולה כ"כ, והילד מבין שגם הוא יכול מידי פעם להחליט על פי שיקוליו מתיי סמכות המורה נעצרת מבחינתו…
      כאשר הורה חושב שיש דברים בגו, והמורה עשתה מעשה שאיננו ראוי, לעניות דעתי עליה לענות קודם כל בהסתייגות! "קשה להאמין שמורה תעשה דבר כזה… או יתכן שאם היינו שומעות את הצד של המורה היינו מבינות מה קרה שם" . כמובן לא להתעלם מרגשות הילד, ולא לתת לו תחושה שאין אמת בדבריו!!!
      ואז, אם צריך, בשקט לפנות למי שצריך ולטפל בעניין. אבל לא, לחלוטין לא להוריד מסמכות המורה בעיני הילד, זה הרסני!!!!!!!!!
      בהצלחה לנו, שזכינו לקבל את הבנות כפיקדון, שלא תצא תקלה תחת ידינו!

      • רחלי
        י״ז בסיון ה׳תשע״ג (26/05/2013) בשעה 14:39

        ממש נכון!

    4. בת ישראל
      י״ד בסיון ה׳תשע״ג (23/05/2013) בשעה 11:51

      בודאי הכותבת היא מורה, וככזו היא משקפת את המצב מנקודת מבטה.
      אנחנו רוצים להאמין שכל מורה שעברה את מסלול ההכשרה, עברה מסלול חינוך עצמי במקביל, ולא רק לעסה חומר על מנת להעביר הלאה חלילה.
      אולם לצערנו, מורות הן בני אדם, עם חולשות, מגבלות ויצרים, גם הן לפעמים מאבדות את הסבלנות ואת שיקול הדעת, ו…כן, עלולות לטעות בתגובתן.
      לפעמים הן מתנהגות בקשיחות ובאטימות מתוך מחשבה מוטעית שזו הדרך הנכונה לאותו רגע ולאותה תלמידה שאולי קצת פגעה להן באגו, (אל תגלו, גם למורות יש לפעמים אגו נפוח ומלא ישות), ואז הן מגיבות בכל חומרת הדין, מורידות ציונים, לא באות לקראת, לא מעבירות מבחנים ועוד.

      לפעמים מספר הבנות בכתה גדול עליהן בכמה מספרים ואין להן יכולת להתייחס לכל אחת לפי הרגישות שלה,
      ואז בכל פניה להתחשבות מצד התלמידה או הוריה הן נענות כמו מנטרה- יש לי 40 בנות בכתה, אני לא מסוגלת לשים לב.
      לפעמים לדאבונינו הן שוכחות שמדובר בנשמות.
      כל זה הוא רק לפעמים, מקוה שנדירות, אבל מצויות.

      בכתבה למעלה, מדובר על ההיפך, על ניצול המורה ע"י הבנות וע"י מניפולציה על רגשות ההורים שמתחממים מהר מאד כשמדובר בבתם יקירתם, גם אם בבית הם יכולים להגיב ולחנך באותה צורה כמו המורה, אבל אוי ואבוי אם המורה תעשה זאת.
      (יצוין,שלפעמים להורים עצמם יש משהו בתת מודע נגד המימסד הבית ספרי, מעברם, שמשפיע על תגובותיהם בהווה.)
      וכאן באמת הפניה נכונה וצודקת, כשהמורה אומרת להורים, אנחנו ביחד, מאותו צד של המתרס לטובת הילדה ולחינוכה, ולא
      רוצים לפגוע בה. אם קורות טעויות, וקורות, הן בתום לב, כי אין גם הורה שלא טועה, אנחנו לא מושלמים.
      וכשההורים משדרים זאת ואומרים לילדה בפה מלא, ונותנים גיבוי למורה (כמובן אחרי ברור העובדות לאשורן משני הכוונים)
      היא פשוט מתחנכת נכון.

      • geula
        ט״ו בסיון ה׳תשע״ג (24/05/2013) בשעה 7:47

        מצטרפת לדעתך בנושא

    5. ציפי גרין
      י״ג בסיון ה׳תשע״ג (22/05/2013) בשעה 20:27

      בהחלט צודקת.
      ובעיקר – יש לחשוב על הפן החינוכי. גם אם התלונה של הבת אמיתית – מבחינה חינוכית אין להשמיע את דעת האם ליד התלמידה.

      • אני
        כ״ז בסיון ה׳תשע״ג (05/06/2013) בשעה 1:48

        מבחינה חינוכית ומכל בחינה אפשרית שאני מצליחה להעלות על דעתי- גרוע מאוד שהילדה לא תדע מה את חושבת, במידה ו, אני מדגישה, רק במידה ונעשה בירור בו נשמעו שני הצדדים, והתברר שהמורה טעתה (וגם אם לא טעתה)- הילדה בהחלט צריכה לדעת שבמקרה הזה המורה טעתה, אחרת, מה עשינו? המורה צריכה להודות בטעות שלה ולהתנצל (גם בפני הילדה, הכבוד שלה לא יתאדה) כי כן, גם מורות טועות. וכן, הילדה צריכה לדעת את זה, ולהמשיך לכבד את המורה גם אם טעתה. ואפילו אדרבא, הכבוד של המורה רק יעלה בעיני התלמידים והם יעריכו אותה כשתדע להודות בטעויותיה ולהתנצל לפעמים. וכן להיפך- כשהמורה צדקה על הילדה לשמוע זאת ולהמשיך לכבד את המורה גם אם לא מסכימה ל"פסק הדין", למרות שזה קורה יותר מידי במערכת החינוך שלנו ויש הרבה מקום לאזן את זה. בכל מקרה, הילדים לא "יסתדרו כבר"! הם לא עם ש"מסתדר" בעצמו! אחרת לא היה צורך בהורים ומחנכים. ילד צריך לדעת שיש לו גב מההורים והוא זקוק לאמון ולתמיכה. ואחרי הכל, המורה שם בשביל הילדים, לא? אז מה פירוש "הילדים יסתדרו כבר"? זה נשמע כמו, עזבו אתכם מהילדים, קודם בואו נדאג שהכל טוב עם המורה…כאילו, ברצינות?

    6. חב"דניקית
      י״ג בסיון ה׳תשע״ג (22/05/2013) בשעה 17:42

      צודקת
      אבל זה לא תמיד ככה אצלנו יש מורה על הפנים באמתתתתת

    7. חיהלה
      י״ג בסיון ה׳תשע״ג (22/05/2013) בשעה 16:32

      נכון מאודדדדדדדדד!!!
      הורים שעושים זאת פשוט מצאו דרך מצוינת איך להסביר לילדיהם איך להתנהג כשיגדלו…

    8. חב"דניקית
      י״ג בסיון ה׳תשע״ג (22/05/2013) בשעה 13:32

      צודקת צודקת צודקת

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה