• שידוכים לא קלים? כשתהיי מוכנה הוא יגיע

    הגדלה

    תגובה אישית שהגיעה לאתר הצליחה לתפוס אותנו והיא עולה כאן בתור טור על הנושא המדובר - השידוכים המאוחרים • לא, ממש לא רציתי להגיע לגיל 35 רווקה. אבל ה' רצה שאתחתן אחרי גיל 24. כי רק אז הייתי מוכנה לקבל את בעלי, ורק אז הוא היה מוכן בכלל להתחיל לשמוע… • לתגובה

    מניסיון של אחת שעברה הרבה ניסיונות לא קלים במסע השידוכים עד שהגעתי לבאשערטער שלי, וגם לי שיגעו את השכל "מה את חושבת, הזמן עובר! את רוצה להיות כמו …(וכאן ניכנסו שמות של רווקות מבוגרות מאוד)?" לא, ממש לא רציתי להגיע לגיל 35 רווקה. אבל ה' רצה שאתחתן אחרי גיל 24. כי רק אז הייתי מוכנה לקבל את בעלי, ורק אז הוא היה מוכן בכלל להתחיל לשמוע…

    וגם אם לעיתים עולות לי מחשבות "אולי ההוא היה יותר מתאים לי?" אז אני נזכרת בכל התהליך הארוך והמיוחד במינו (לא קל בכלל…) שהקב"ה הוביל אותי, ויודעת שזהו, לא יכול להיות אחרת, זה הוא שלי (בעלי) וזהו. עם כל המעלות ועם כל החסרונות, הקב"ה מסדר זוגות שישלימו זה את זה.

    דוקא בגלל שעברתי מה שעברתי, אני יודעת שאצל הקב"ה ה כ ל מכוון. ה כ ל!! שום דבר לא סתם. אני באופן אישי ממש זכיתי לראות באופן שקוף איך הניסיון הכי קשה שהיה לי עם בחור מסויים דווקא הוא הוביל אותי בסופו של עניין לזיווג שלי. ועוד כמה ניסיונות וקשיים שהיו בדרך, בסופו של דבר הניסיונות עצמם היו מקפצה להגיע לחתונה מוכנה.

    מה שהחזיק אותי לאורך כל הדרך זה רק האמונה. שהכל בהשגחה פרטית. ואם בכל דבר הקב"ה מכוון אותנו, בשידוך זה הרבה הרבה יותר. בד"כ מרגישים את זה אחרי שרואים שההורים עם כל ההשתדלות שלהם לא יכולים לעזור, והשדכניות בכלל מאכזבות, אז מגיעים למסקנה שאף אחד לא יכול לעזור באמת חוץ מהשותף השלישי שבאדם- הקב"ה, שיושב ומזווג זיווגים. אז (לפחות) כמו שמתאמצים לעשות רושם לשדכניות ולחברות (שיגידו דברים טובים), כך והרבה יותר- צריך לחזק את הקשרים עם מי שיש בידו להועיל באמת- הקב"ה. שזה אומר- קודם כל לסמוך עליו באמת. וגם פשוט, לעשות מה שהוא רוצה. ולתקשר איתו כמה שיותר בתפילות מעומק הלב. מניסיוני- שום תפילה ומעשה טוב לא נזרק 'סתם'. אצלי נעשו המון פעולות ותפילות מכל מיני נשמות טובות, חוץ מהתפילות והדמעות וההחלטות והמעשים שעשיתי בעצמי, וראיתי איך כל דבר הועיל משהו. אם זה בלקרב את הזמן שבו הוא יחליט לשמוע שידוכים, אם זה בלהקל עלי לעכל את ההצעה ולקבל אותה ביתר קלות (למרות נקודות מסויימות שלא הייתי מסכימה להן בגיל 21), ואם זה במהלך הפגישות שב"ה היו בהרגשה טובה וקלה יותר, ואם זה בזירוז ההחלטה, וכו'… כל תפילה- מועילה. אז גם אם גמרת 40 יום תהילים ועוד לא ראית שמשהו זז, תדעי שה' עשה עם זה משהו.

    מאחלת לך, ולכל מי שעדיין במסע הזה- לעבור את ים סוף בקלות ובזריזות ולהגיע לחוף מבטחים בקרוב ממש! ושתצליחי לראות את יד ההשגחה המלווה כל צעד ושעל שלך, ולהרגיש במוחש איך "גם זו לטובה!"

    ומאחלת לכל עמ"י, שנזכה תיכף ומיד להגיע לחתונה האמיתית והשלימה של כנסת ישראל וקודשא בריך הוא!

    יחי המלך!

    3517

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    20 תגובות

    1. moshiach
      י״ז בסיון ה׳תש״פ (09/06/2020) בשעה 17:41

      מוצאת את הכתבה הזאת לאחר כמה שנים. אך מתאימה לי ביותר..
      הייתי שמחה שתעלו באתר על נושא השידורים ואמונה

    2. hodayabenson
      ט״ו בשבט ה׳תשע״ד (16/01/2014) בשעה 10:49

      כתבה מדהימה!

    3. רוצה משיח!!!!!
      ט׳ בטבת ה׳תשע״ד (12/12/2013) בשעה 19:06

      אני בת 16,האם זה יזיק לי שאני קוראת על שידוכים???????

      • בתי
        י״ג בטבת ה׳תשע״ד (16/12/2013) בשעה 14:26

        בס"ד
        לא…אולי יוסיף לך קצת פחדים(=
        למה את חושבת שזה מזיק?אם ה' כתב בספרך ששתתחתני בגיל18 שום דבר לא יכול לשנות את ההחלטה שלו….

      • בפועל ממש
        א׳ בסיון ה׳תשע״ז (26/05/2017) בשעה 0:20

        אני חושבת שבכל גיל צריך להיות עסוקים בתוכן שלו.
        מבחן התוצאה קובע כאן-זה מוסיף תורם וכו'
        או מסית וגורם למחשבות (ודאגות..) מיותרות?
        מה שלא מוסיף גורע.
        בהצלחה! תהני מהחיים;)

    4. יחי
      י״א בכסלו ה׳תשע״ד (14/11/2013) בשעה 13:54

      ב"ה
      לא מוכנה? לאו דווקא!
      הדברים שכתבת נכונים, כל כך אמיתיים ונוגעים ללב.
      ברצוני להתייחס לכותרת שנתנו לכתבה, מהכותרת משתמע כאילו מי שעדיין לא התחתנה – עדיין אינה מוכנה כביכול לנישואין, הרשו לי לחלוק על מסקנה זו. ישנן בנות רבות מקסימות וטובות שלעת עתה עדיין לא מצאו את החצי השני שלהן, להגיד על כולן שהן פשוט לא מוכנות? עוול! הן יכולות להיות רעיות נאמנות ואמהות מסורות, הן למדו מה שהן יכולות וצריכות והן מוכנות נפשית ושכלית לבניית בית נאמן בישראל. אז מדוע, תשאלו הן עדיין לא נשואות? – לאלוקים פתרונים! כך החליט הקב"ה ורק הוא יודע את הסיבה האמיתית לכך. אנחנו מאמינים שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה ואם משהי עדיין לא נשואה – זה הדבר הטוב ביותר עבורה ברגע זה, אבל בפירוש זה לא אומר שהיא עוד לא מוכנה!
      כולן יודעות שהאמהות היו עקרות. אף פעם לא העליתי על דעתי ששרה אמנו המתינה לילד שנים רבות כיוון שעדיין לא הייתה מוכנה, גם לא חשבתי מעולם שרבקה ציפתה מפני שצריכה הייתה עוד להבשיל… אז מה כן? פשוט מאוד! הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים! יש לה' נחת גדולה שיהודי מתפלל אליו.
      הקב"ה לא מעמיד סתם בנסיון, הוא בטוח שאותן בנות יעמדו בניסיון בכבוד, הן יתחזקו באמונה על אף הקושי, הן יתפללו ויבקשו ובסופו של דבר יפעלו בע"ה את הגאולה הפרטית שלהן. הקב"ה מתענג על התפילות שלהן, על האמונה הבלתי מתפשרת שלהן, על העמידה האיתנה בניסיון! הוא שמח לראות כיצד הן הופכות את ההמתנה למתנה כשהן מנצלות את הזמן לדברים (כלימוד וכדומה) שלא יוכלו לעשות בעתיד (הקרוב מאוד בע"ה!).
      אז חברות יקרות, אל תפסיקו להתפלל ולבקש! ובע"ה בקרוב יזמן הקב"ה לכל אחת את החתן המיועד לה ובקרוב ממש נזכה כולנו לחתונה הגדולה של כנסת ישראל עם הקב"ה.
      כי רבע"ש – כמה כבר אפשר לחכות???

      • עליזה חסידה
        י״ד בכסלו ה׳תשע״ד (17/11/2013) בשעה 21:44

        נראה לי ש"מוכנה" זה לא רק להיות בשלה לנישואין. אלא להיות מוכנה לקבל את השידוך הספיציפי המיועד. מה לעשות, יש הצעות מסוימות שעד גיל מסויים לא היינו מעלות בדעתינו לשמוע, אבל הקב"ה מחכה איתנו, ובינתיים מוביל אותנו מהלכים שמכשירים אותנו לקבל את הזיווג הספציפי שלנו.
        חוץ מזה, בתור אחת ש"בררה" הצעות, אמרו לי פעם: "אולי את לא רוצה באמת להתחתן ובגלל זה כל הצעה את אומרת לא? אולי הקב"ה מחכה שתרצי באמת?"… את הבכי שהיה לי אח"כ מיותר לתאר… נעלבתי מאוד. אבל- אחרי שנים הבנתי שהיה בזה מן האמת.
        כי מבחינה פסיכולוגית הדבר הכי קשה לאדם זה שינוי. ואין שינוי גדול יותר מאשר להתחתן. זה לא סתם שינוי, זה ללכת אל הלא נודע… (כי ביננו, כמה שחושבים שמכירים, אחרי החתונה תמיד יש הפתעות..) וכמה שאני יגיד שאני רוצה להתחתן, עדיין בלב יש איזשהוא חשש. האם אני באמת מוכנה לעזוב את כל המוכר והאהוב ולעבור לחיים חדשים? האם אסתדר איתו? הוא יסתדר איתו? ועוד כל מיני שאלות שרצות בלב. והחששות האלה תמיד יצוצו ביתר שאת מתי שצריך להחליט…
        אז "לרצות באמת" שזה לדעתי "להיות מוכנה" זה לא כל כך פשוט…
        ומה שהכי עוזר לצאת מכל החששות והספיקות הפנימיות הנ"ל, (הרבה פעמים זה נמצא בתת מודע!) זה ביטחון אמיתי וחזק בה'. שהוא היחיד שיודע מה טוב לנו באמת, גם בזמנים שכבר התבלבלנו לגמרי "האם זה מה שאני רוצה?" "אולי אני סתם פוסלת?" "איך אני אדע שהוא באמת כזה?" וכו' וכו', הקב"ה יודע את כל השאלות ואת כל התשובות, ומבטיחה לכן- מי שרוצה באמת להקים בית חסידי אמיתי בלי פשרות- הקב"ה עוזר לה. צריך רק לבטוח בו באמת. פשוט לסמוך עליו!
        מאחלת לכל המחכות, שה' יעזור לכל אחת לקבל את זיווגה הנכון והאמיתי בפועל ממש בשיא הקלות ובזריזות! וזה עצמו יזרז את התגלות משיח שאז תהיה החתונה האמיתית והשלימה של הקב"ה עם כנס"י… נאו!!

    5. חייקי
      י׳ בכסלו ה׳תשע״ד (13/11/2013) בשעה 23:08

      בעיקר מעניין אותי על זה שכתבת
      "אני באופן אישי ממש זכיתי לראות באופן שקוף איך הניסיון הכי קשה שהיה לי עם בחור מסוים דווקא הוא הוביל אותי בסופו של עניין לזיווג שלי."

      תפרטי קצת זה יכול מאוד לעזור!!!

    6. בתי
      י׳ בכסלו ה׳תשע״ד (13/11/2013) בשעה 12:29

      בס"ד
      מאד אהבתי את דברייך!רק מה כ"כ קשה שלא יודעים את הקץ…לפחות שמשהיו היה מודיע לי…"בתאריך כזה וכזה תתחתני",
      הייתי רגועה ומטיילת עד אז,במקום להסתובב סחור סחור בפגישות עם בחורים שמכלים את זמני,את רגשותי,את בריאותי(בשידוכים מתקדמים שלא יוצא מזה כלום…),ואת החיוך שבפני…
      עד מתי?!!!

      • ציפי גרין
        כ׳ בכסלו ה׳תשע״ד (23/11/2013) בשעה 21:27

        בתור אחת ששטה בספינה הזו, אני יכולה לומר לך משפט אחד חכם שאמרה לי חברה, בתקופה הקשה ההיא: בסוף את תראי שהיה שווה! ובאמת היה שווה!
        אני זוכרת מהתקופה ההיא, שתמיד דמיינתי את עצמי מדברת עליה בלשון עבר, ואח"כ, כשדיברתי עליה בלשון עבר – לא האמנתי! ב"ה הכל מאחוריי! וזה היה ממש מעין "ברגע קטון עזבתיך…."
        ב"ה נשואה באושר, ואמא לילדים כ"י..

      • קטונתי
        כ״א בכסלו ה׳תשע״ד (24/11/2013) בשעה 20:44

        מבינה אותך מאוד… זוכרת את המחשבות האלה שהיו לי בתקופת השידוכים. זוכרת טוב מאוד. מאוד לא קל, ודורש המון אנרגיות. זה גורם לעיתים לצרוח על הכרית בדמעות "עד מתי????" אבל על הגלות הפרטית האישית… אבל תזכרי שכמו שלכל דבר יש סוף, גם לגלות!! גם הפרטית וגם הכללית. הניסיון שלנו זה רק להאמין. אבל מה שהכי עוזר, כמו שכתבו כאן- זה יותר מאמונה, שאי פעם… מתישהוא זה יקרה, צריך (וכדאי!) ל ב ט ו ח בה' באמת. לחשוב טוב. לדמיין את הסוף הטוב, ולסמוך על ה' הטוב שייתן לך אותו בקרוב ממש ובטוב הנראה והנגלה!! הוא השותף השלישי (או שמא הראשון?…) באדם, אז כמו שההורים דואגים ומנסים לעשות כל מה שביכולתם, דברי איתו! תקשרי איתו! כי הוא באמת יכול הכל!!

      • בתי
        י״ג בטבת ה׳תשע״ד (16/12/2013) בשעה 14:29

        בס"ד
        נו שויין אם אתן אומרות…נראה מה יצא…
        אני מאמינה,חושבת חיובי אבל שום דבר לא זז!נאדה!
        אז נראה לך שאני יוכל להחזיק מעמד עוד?

      • חני
        ט״ז בטבת ה׳תשע״ד (19/12/2013) בשעה 18:44

        בתי,
        את מגישה את רגשותייך באופן לבבי וגלוי.
        מאחלת לך אוטוטו בקרוב! ואז אולי תרצי גם את לכתוב כאן ולחזק אחרות בנפלאותייך.
        בינתיים, אשתף אותך שמה שעוזר לי הוא להיות עסוקה עד למעלה מהראש.
        מספר שנים חסמתי את עצמי מלהתחיל כל מיני דברים שרציתי לבצע, כי אולי… עוד מעט השמחה תדפוק גם במעוני… ויהיה חבל לעצור באמצע.
        מהרגע שהבנתי שאף אחד לא ייתן לי תאריך, כי זה בדיוק הניסיון שלי, החלטתי להוציא לפועל הרבה תכנונים ולחיות את ההווה. נראה לי שה' שמח בניצול מלא של הזמן המיוחד הזה. שלא אכלה אותו רק בהמתנה וציפיה.
        השידוך שלך יימצא אותך ברגע שתוכנן מראש, ולא משנה באמצע איזה "טיול" תהיי באותו רגע. הוא יתפוס אותך גם אם לא תרצי 😉
        אז אולי כן כדאי להיות רגועה ולטייל או… כל מה שנכון בשבילך לעשות.
        ברכותיי!

      • בתי
        כ׳ בטבת ה׳תשע״ד (23/12/2013) בשעה 14:31

        חני,את כזו חמודה….
        עשיתי גם כמוך,העמסתי על עצמי סדר יום צפוף ביותר…ובסוף את יודעת מה קרה?כשהיה שידוך שהתקדם,הייתי כולי תפוסה ועסוקה בשידוך שכל הסדר יום הצפוף הזה נהפך ל…מטרד רציני!לא היה לי חשק ללכת להתעמל ולא ללכת ללמוד ולא ללכת להתוועדות,בקושי סחבתי את עצמי לעבודה…רציתי רק להיות בבית אני וההתלבטויות הקשות שלי….ואז התחרטתי שהעמסתי על עצמי כ"כ הרבה כי אחרי הכל צריך זמן,כוחות נפש כדי לצאת לשידוך….
        כך שלדעתי לא טוב להעמיס מדי על הסדר יום…
        בהחלט שאין לי בעיה לצאת לטייל…הבעיה זה ההורים,שנושפים בעורף ש…"אני כבר לא צעירה ו…יש אחות מתחתי ו…יגמרו ההצעות הטובות(בערך)…
        (ובכלל חשבת פעם ש…איזה מן הנאה זה לצאת לטייל לבד כשבן זוגי לא לידי?)
        ברכותיי גם לך(=

      • חני
        כ׳ בטבת ה׳תשע״ד (23/12/2013) בשעה 23:51

        אכן כן.
        התיאור שלך מוכר מאוד.
        מסתבר שעם כל הרצון הטוב, לא נמצא (ולא נרצה למצוא) דרך להיות רווקות ולהישאר רגועות.
        וגם לא נפתור התמודדות של אחת עם הפתרונות של השניה.
        אז נסתפק בהזדהות הדדית ובאיחולים לבביים! גם זה משהו 🙂

      • בתי
        כ״ב בטבת ה׳תשע״ד (25/12/2013) בשעה 11:48

        בס"ד
        חני,שיוא יש לך עתיד בייעוץ!
        את יודעת כ"כ לסגנן יפה את מילותייך(=
        טוב עכשיו יש לי עוד שאלה…החברות שלי כבר התחתנו ואני לפעמים..או יותר נכון ברוב המקרים מבטלת כל מיני חוויות שרציתי
        להשתתף בהם,רק בגלל שאין מי שתבוא איתי…יש חברות/ידידות,אבל כל אחת עסוקה בחיים שלה…
        ובתכלס 50%מהחוויות אני מפסידה רק בגלל שאני לא אוהבת לצאת ל.ב.ד ומעדיפה להישאר בבית מאשר ללכת לבד….
        מה עושים?

      • חני
        כ״ב בטבת ה׳תשע״ד (25/12/2013) בשעה 21:03

        מפרגנת שכמוך! תודה רבה!
        האמת, זו שאלה מתקילה לגבי; א) כי אני אוהבת להיות בבית בעיתות פנאי. ב) כי במקרה הצורך אני אלך לבד.
        אבל זה בפרוש לא נעים והייתי מעדיפה להיות ביחד עם מישהי.
        אולי זה לא מנחם, אבל תדעי שיש לי עוד חברות (מבוגרות עוד יותר ממני… תארי לך…) שמתלוננות על אותו קושי – שאין עם מי ללכת.
        וזה לא עוזר לנו שאנחנו חברות, כי הטעם שלנו ביציאות וחוויות הוא שונה, והזמנים הפנויים אינם חופפים.
        תכל'ס, בד"כ אלו שלא מוכנות בשום אופן לוותר על החוויה, "מתפשרות" על אחות / אמא, או הולכות לבד. העיקר יוצאות.
        אלו שבסוף הולכות לבד, לפעמים מוצאות שם חברות חדשות ומרחיבות את מעגל הידידות.
        לא משנה מה תבחרי לעשות, בתי. ברור לי שלא נשאר לך הרבה זמן להתלבט עם השאלות הללו.
        הגיע זמן הגאולה…:-)

    7. חייקי
      ח׳ בכסלו ה׳תשע״ד (11/11/2013) בשעה 23:07

      אשמח מאוד לדבר באופן אישי עם הכותבת שריגשה אותי מאוד עד דמעות!!!

      770CHM770@GMAIL.COM

    8. rinat95
      ח׳ בכסלו ה׳תשע״ד (11/11/2013) בשעה 12:43

      יפהההההה! 🙂

    9. חני
      ז׳ בכסלו ה׳תשע״ד (10/11/2013) בשעה 3:38

      חזק! מחזק!
      דיברת אל ליבי וכאילו מתוך ליבי…
      תודה רבה וברוכה תהיי!!!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה