הנובר
  • אימון אישי: אפקט הפרפר • דפנה חיים

    הגדלה

    מאמר מפעים, המגלה את העוצמות הטמונות במעשינו, ומחולל שינויים • ובנוסף, התשקיף החסידי על ההתפתחות הטכנולוגית המואצת • שינוי קטן בנקודת ההתחלה עלול לחולל שינוי מהותי בנקודת הסיום - "משק כנפיים של פרפר בברזיל עלול לגרום לסופת טורנדו בטקסס" • לטור המלא מאת דפנה חיים

    מאת: דפנה חיים | מגזין 'עטרת חיה'

    לא נעים להודות, אבל משך שנים ארוכות, לימוד הרמב"ם היה 'כבד עלי', ולא פעם די התרשלתי בשמירת התקנה.

    שלא כמו החת"ת שעוד איכשהו ניתן להתחבר לתכנים ולמצוא בו עניין, את הרמב"ם הייתי אומרת, על דרך תפילה ולא סתם תפילה, אלא כ'צפצוף הזרזיר', כמעט בלי לשים לב לתוכן למעט, פה ושם כמה מצוות שמצאתי בהם עניין.

    לא פעם התגנבה לליבי מחשבה סוררת, מה הטעם באמירת רמב"ם כזו, שב ואולי אל תעשה עדיף.

    מה שבכל זאת החזיק אותי בעניין הייתה העובדה שמדובר בתקנה של הרבי מה"מ, וכשהרבי מצווה עושים גם אם לא כל–כך מבינים או רוצים.

    כשהסתיים ה'מורה שיעור' של הרמב"ם במהדורת הספרים הישנה, לקח לי זמן עד ש'מצאתי' רמב"ם במהדורה חדשה עם מורה שיעור עדכני, ולא נעים להודות די נהניתי מה'חופש', שכן ב'תכלס', זה לא שאני לא רוצה, אבל עכשיו לפחות היה לי תירוץ.

     וכך זה נמרח למשך חודשים ארוכים עד שבהשגחה פרטית ראיתי שיחה של הרבי בווידיאו ששינתה לי את כל ההסתכלות בעניין, ו'על הדרך' העניקה לי תובנה עמוקה ומעניינת לחיים, בה אני רוצה לשתף גם אתכן.

    בשיחה שנאמרה בחודש אייר תשמ"ה בקשר לסיום הרמב"ם, הסביר הרבי מה"מ, ביתר פירוט, איך עקימת שפתיים של ילד שלומד רמב"ם בתמימות ובפשטות, מבלי לשאוף להיות ביום מן הימים פוסק הדור, אלא כל רצונו להבין רמב"ם כמו שהשכל שלו מאפשר לו להבין, אזי הרמב"ם נהנה במקומו בגן עדן, מכך שהוא לומד את תורתו, כמו שנאמר בגמרא ש"שפתותיו דובבות בקבר", וכלשונו הזהב של הרבי שם:

    "…הלומד הוא קטן, אולם הוא לומד את לשון הרמב"ם ופסק הדין במצב הזה הוא בפשטות, ששפתותיו דובבות בקבר, הלומד נמצא בחוץ לארץ ואילו הרמב"ם נמצא בארץ ישראל בטבריה, אולם כשהוא לומד את דברי הרמב"ם, בכל מקום שבו ימצא, הדין הוא ההלכה על פי נגלה שבאותה שעה בחינת שפתותיו של הרמב"ם והפירוש הפשוט הוא שפתותיו הגשמיים של הרמב"ם דובבות בקבר וממילא מתרחש שינוי ונעשית תנועה באוויר שהרי כשהשפתיים דובבות נעשה שינוי באוויר שסביב השפתיים, ושינוי זה פועל בכל האוויר שבעולם.

    בטבע כשנעשה שינוי בחלק אחד של האוויר, כך הוא הטבע שברא הקב"ה כאשר ישנו דבר גוש אבן וכו' ונעשה שינוי באבן, לא נגרם כל שינוי באבן אחרת הנמצאת בהפסק מקום מן האבן הזו, אולם את האוויר ברא הקב"ה בתכונה כזאת, שכאשר מנידים את האוויר באיזה מקום שיהיה, הרי לאחר מכן מתפשטת תנועתו זו עד סוף כל העולם, כך בפשטות ואין זה מצד הנס, אלא כך ברא הקב"ה את טבע הדבר וממילא כאשר שפתותיו דובבות בקבר והלא הן שפתותיו של רמב"ם, יש לכך השפעה בכל האווירים שבעולם.

    ומיהו הגורם לכך? קטן זה שלמד הלכה אחת ברמב"ם"… (שיחת הרבי ח"י אייר תשמ"ה)

    מה שניפוח יכול לגרום…

    תמיד ידענו שההשפעה של אותיות התורה ניכרת ופועלת על העולם כולו, וכל מילה של תורה שיהודי אומר כאן פועלת גם בקצה השני של העולם, ואפילו בעולמות עליונים, אבל לא ממש הבנו איך זה עובד (לא שעכשיו מבינים לגמרי, אבל בכל זאת משהו…).

    התפיסה הייתה יותר מיסטית מצד הכוח הסגולי שבתורה, אבל להבין את זה ככה בפשטות שעקימת השפתיים גורמת לאוויר כאן לזוז ולתזוזה הזו יש המשך והשפעה עד קצה העולם, נשמע מעניין.

    האמת שלתופעה המעניינת יש בדורות האחרונים, הסבר מדעי מדויק כפי שנראה להלן.

    ד"ר אדוארד לורנס נחשב לאחד מגדולי המדענים בדורות האחרונים, מטאורולוג שניסה לחקור את יכולת החיזוי של מזג האוויר.

    בתחילת שנות השישים של האלף הקודם הוא פיתח תוכנת מחשב בה הריץ סימולאטור של תנאי האקלים וניסה לחזות את מזג האוויר, על סמך נתונים שהזין למחשב.

    וכמו שאירע בהרבה מן התגליות המדעיות המרעישות, שהתגלו בעולם סתם כך, גם הפעם לגמרי ב'מקרה', הוא גילה נתון מדהים שעליו פיתח את תיאוריית 'אפקט הפרפר' המפורסמת.

    יום אחד הוא הזין למחשב מספרים, שבעזרתם ניסה לחזות את מזג האוויר, וכשניסה פעם נוספת להזין את אותם נתונים החליט שבכדי לקצר את התהליך, הוא יזין את המספרים עד שלוש ספרות אחרי הנקודה העשרונית במקום חמש ספרות, מספרים שלכאורה אין להם משמעות והם לא אמורים לשנות את התמונה, בטח לא באופן משמעותי.

    אלא שלמרבה ההפתעה, המספרים החדשים, שהוזנו לתוכנת חיזוי מזג האוויר, שינו את תחזית מזג האוויר באופן דרסטי.

    מכאן הוא הגיע למסקנה ששינוי קטן בנקודת ההתחלה עלול לחולל שינוי מהותי בנקודת הסיום, מכאן ואילך הוא פיתח את תיאורית אפקט הפרפר, עליה הגיש את הדוקטורט שלו, ובה טבע את משפט המחץ המפורסם האומר "שמשק כנפיים של פרפר בברזיל עלול לגרום לסופת טורנדו בטקסס", בתחילה הקהילה המדעית שללה מכל וכל את התיאוריה, ההזויה, והכל–כך בלתי מתקבלת על הדעת, אך לימים דעתו התקבלה ואף השתרשה חזק, כמעט ללא עוררין, ולא רק בקהיליית המדע.

    במהלך השנים אפקט הפרפר קיבל אין סוף פרשנויות שלאו דווקא קשורות בעולם המדע, אם זה בפוליטיקה, בפילוסופיה, בכלכלה ועוד.

    אבל למה ללכת רחוק ולחפש הוכחות בעולם המדע, מסתבר שהתגלית הזאת הייתה כבר ידועה לרבותינו נשיאנו הרבה לפני, כפי שעולה משיחה שהרבי אמר בי' שבט תשכ"ה:

    "…יש לכל אחד השפעה על הסביבה–כפי שאמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהחוקרים אומרים, שכאשר אדם נופח בפיו (גיט א בלאז) בחדר לפנים מחדר, הרי גם בציר הצפוני נעשה שינוי בטמפרטורה… כי כל העולם הוא באופן של אחדות, ולכן, כאשר נעשה שינוי בחלק מסוים בעולם, מוכרח להיות שינוי בכל העולם"

    מבלי להיכנס לשאלת היחס לכל אמצעי הטכנולוגיה החדשנים, שמציפים את העולם חדשים לבקרים, ומעמידים את דורנו בפני אתגרים גדולים ועצומים בהתמודדות של כוחות הקדושה אל מול הצד שכנגד.

    מדובר בסוגיה סבוכה שמעסיקה את טובי המחנכים והרבנים ולא מתפקידי להביע דעה או לנקוט עמדה בנידון, אבל די להתבונן מעט מסביב ולראות איך דרך כל החידושים הללו, מבינים בפשטות, שהעולם הוא שדה אנרגטי אחד, כפר גלובלי קטן, והכול בו קשור והכול מחובר, וכל פעולה קטנה ולו גם כשמדובר בנפיחה קלה, יש לה השפעה גדולה על הסביבה הקרובה וגם הרחוקה, אפילו רחוקה מאוד.

    בכלל היום, הרבה יותר מאי פעם, ניתן לקלוט מושגים רוחניים ולהבין שיש מימדים בחיינו שאנו לא תופסים או רואים בראייה חושית ובכל זאת אנו בטוחים בקיומם.

    כך למשל קל להבין איך "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים", ושלא כמו בעבר הלא מאוד רחוק, הרבה יותר קל לתפוס איך במתן תורה נשמע קול ה' מקצה העולם עד קצהו.

    קורות ביתך חסידיים

    כשהחלו שידורי התניא ברדיו בשנת תש"כ, הרבי התייחס לא אחת, במהלך שנות הכפ"ים לסוגיית הרדיו.

    (מעניין לציין, שבספר "היום יום" בתחילתו, ישנו פרק, מעין הקדמה, העוסק ב'שלשלת היחס' וראשי פרקים בתולדות בית רבנו', שם נלקטו נקודות ציון חשובות בפועלם של רבותינו נשיאנו, במהלך שנות חייהם.

    את הפרטים הללו ליקט וערך כ"ק אדמו"ר מה"מ בעצמו, עד קבלת הנשיאות, ומאז ואילך נכתבו הדברים ע"י חברי מערכת אוצר חסידים כשהרבי בעצמו מגיה אותם.

    בפרק העוסק בכ"ק הרבי מה"מ מצוין שם שבשנת תש"כ, החלו שיעורי תניא ברדיו [השיעורים מוגהים ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א].

    משמע מכאן, שמדובר בנקודת ציון חשובה ומשמעותית בפעולתו של כ"ק אדמו"ר מה"מ בעולם.)

    באחת מאותן שיחות הזכיר הרבי שוב את דברי הרבי הריי"צ, שכאשר אדם מפהק בריגה נעשה שינוי באוויר שבציר הצפוני, וקישר את זה למעלת הרדיו, הממחיש לנו את העניין.

    "אנו רואים שבעוד שבדיבור רגיל של האדם, ככל שהוא מתפשט הוא נחלש וגם לוקח זמן עד שהוא מגיע למקומות רחוקים, הרי שבאמצעות הרדיו הדיבור מגיע מיד, לכל מקום ולו גם למקום הרחוק ביותר, ונשמע ובתוקף גדול כמו במקור, ובאופן שאין מונע ומעכב, ורק דיבור שמנוגד לתורה יכול להיות מונע ומעכב".

    בהמשך אומר הרבי, "שמהרדיו לומדים שיש כוח בטבע שאיננו מוגבל במקום או בזמן וברגע אחד כמימרא יכול הקול להגיע לכל פינה בעולם, וממילא כל יהודי, בכל קצווי תבל, צריך לדעת שבכל רגע נתון יכול דבר ה' להגיע אליו"…

    שלוש שנים מאוחר יותר בט"ו בשבט תשכ"ג חזר הרבי ודיבר על הרדיו… ובין היתר התייחס להקלטות מהתכניות והמעלה שבהם, כמו גם התרומה שלהם ליצירת אווירה של קדושה בבית, קדושה המביאה איתה ברכה.

    "ויהי רצון שעל–ידי תקליטי התניא יקוים מה שכתוב להניח ברכה אל ביתך, דהיינו שעל ידי הכנסת תקליטי התניא לתוך הבית, יגיעו דברי החסידות גם לבני הבית, ועד גם לבית כפשוטו, שקורות הבית יהיו ספוגים בדברי חסידות, וכדברי הגמרא: "קורות ביתו של אדם מעידים בו" היינו שקורות הבית יעידו על דברי החסידות שנספגו בהם".

    לחצת? בחרת!

    לימוד נוסף שלומד הרבי מהרדיו, ופה יש יסוד עמוק וכלל חשוב בגישה של האדם לכל ענייני הרשות בעולם. והדברים נכונים ומאירים במיוחד בתקופה בה העולם מוצף בחידושים טכנולוגים כשהטוב והרע משמשים בהם בערבוביה.

    "ועוד לימוד בעניין זה, במכשיר הרדיו רואים שיש לאדם ברירה, שאם יסגור את הכפתור לא ישמע מה שנעשה בעולם, וזהו גם עניין הבחירה שניתן ליהודי, כמו שכתוב "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב", ואת ההיפך, ויש בידו הברירה, אם יפתח את הכפתור אזי ישמע את דבר הוי', אבל השאירו לו גם את האפשרות לנצל את הבחירה החופשית היפך רצון ה' ח"ו".

    העולם מלא פיתויים ורצוף בניסיונות, דומה שככל שמתקרבים לשלמות העולם – להביא לימות המשיח, מתרבים הכלים והאפשרויות גדלות, אלא שעימן ובתוכן טמונות גם סכנות רבות. ליהודי ניתנה בחירה, שהיא גם נתינת כוח, ובחרת בחיים, יהודי יכול לבחור בטוב וחלילה להיפך, כשיהודי מנצל את כל הכלים שברשותו לטובת קיום תורה ומצוות הרי שבאותו רגע הוא קושר את הרגע הזה בנצח, ובמילים פשוטות, כשמנצלים את הרדיו לשמוע דברי תורה, הרגעים הללו שהוקדשו לשמיעת דברי התורה, הם לא רגעים חולפים שהיו ואינם, אלו רגעים בעלי ערך נצחי, שלא כמו בבחירה בהיפך הטוב שההשפעה שלה היא זמנית וחולפת ובלשונו של הרבי: "ולהעיר שאף על פי שיש אפשרות שעל ידי אותו כלי שישמעו את תקליטי התניא, ישמעו אחר כך עניין אחר, ועד לעניין הפכי מתורת החסידות – הרי אדמו"ר הזקן מבאר בתניא, שכאשר יהודי לומד תורה או מקיים מצווה הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד".

    את הדברים במעלת הרדיו והיחס הנכון אליו חותם הרבי בתובנה מעניינת הנובעת מתפיסת העולם החסידית. מי שלא למד חסידות, כנראה שיתקשה להבין: הרבי סיפר אודות אדמו"ר מהר"ש שהנהגתו הייתה ברחבות גדולה עד שגם קופסת הסיגריות שלו הייתה עשויה מזהב. פעם כשסבו של הרבי, הרה"ח ר' מאיר שלמה, שהיה מקושר לרבי מהר"ש, חזר משהות במחיצתו, שאלו אותו, מה הטעם להנהגה כזו עד שגם דבר שולי כמו קופסת סיגריות הייתה מזהב.

     – מי שאל אותו, אומר הרבי במאמר מוסגר, ומאוד משמעותי להבנת כל העניין, אנשים כאלו שלא ידעו מתורת החסידות…

    כי מי שלמד חסידות לא שואל שאלות כאלה, שכן השאלה היא לא למה בפתח, השאלה היא למה בלמד שוואית – לשם מה יש מציאות כזאת בעולם ואיך ניתן להשתמש בה לטובת הוספה בכל ענייני הקדושה בעולם.

    אצל חסיד אין סתירה בין העולם הגשמי לרוחני, השאלה היא איך לנצל את הגשמי לטובת הרוחני, חסידות לא מלמדת איך לברוח מהעולם, חסידות מלמדת איך אפשר לחיות בתוך העולם חיים של קדושה וטהרה.

    וזה מה שענה להם סב הרבי, "פעטאך (שוטה) וכי בשביל מי נברא הזהב אם לא בשביל הצדיקים?!"

    כל מה שנברא פה בעולם, נברא כדי שישמש את הצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"…) שכל עניינם להמשיך את אור הקדושה בעולם. אם יש בריאה כזו בעולם ששמה רדיו, אז כל התכלית שלה היא להביא את דבר ה' לכל פינה ופינה בעולם, להפיץ קדושה וטהרה בקנה מידה רחב, זו הסיבה שלשמה הרדיו נברא; איי, יש אנשים שעושים בו שימוש היפך הטוב והאור, נו, זה חמור אבל לא גורע מעצם העניין. אדרבא, השימוש הנכון שנעשה ברדיו הוא זה שמותיר חותם נצחי בעולם וכל היתר זה רק עניין חולף ועובר, ומי שלא מבין את זה שוטה יקרא לו…

    וכפי הלשון שם: "וזוהי המעלה בכך שמשתמשים ברדיו עבור הפצת המעיינות חוצה. ובהקדים מה שסופר כבר פעם אודות אאזמו"ר שהיה מהיושבים אצל אדמו"ר מהר"ש, שכאשר חזר מליובאוויטש, שאלו אותו – אלו שלא ידעו מתורת החסידות – אודות הנהגתו של אדמו"ר מהר"ש שהיה משתמש בכלי זהב, ועד שאפילו קופסת הסיגריות הייתה עשויה מזהב.

    והשיב: פעטאך (שוטה) וכי בשביל מי נברא זהב אם לא בשביל הצדיקים?!

    בשביל הצדיקים נבראה זהב, ובגלל זה יכולים גם אחרים להשתמש בזהב…" (י"ח סיוון תש"כ).

    מטרת התגליות כולן

    בתשי"ט כתב לרבי ד"ר מאחת האוניברסיטאות בפילדלפיה, שבנו החל להקפיד על קיום תורה ומצוות והדבר עורר בו פחד גדול, מה יהיה "לאן הולכים הבנים שלנו…. האם הבורא התכוון שהדת תישאר מאחור, האם נצטרך לרכב על גמלים כשאחרים יטוסו באוויר ובכך לעצור את שעון הקדמה?" הוא שואל בחשש.

    והרבי משיב לו במכתב שהדרך שבה בחר הבן היא זו שתובילו אל האושר האמיתי, כשבסוף המכתב הרבי אף מתייחס לחשש שהדת באה לעצור את הקדמה:

    "מי שמאמין בבורא, אמונה כמשמעה, ולא בתור תחושה מופשטת, או שלאחר שהבורא ברא את העולם הוא פרש לרקיע השביעי ואינו מתעניין עוד כלל במעשה ידיו, אלא שהוא בורא ומדריך באופן מתמיד את הגורל של העולם, ובשל כך כל אחד ואחד בפרט, חייב גם להכיר בכך ששום קידמה אנושית, מדעית או אחרת, אינה אפשרית ללא הידיעה והרצון של אלוקים, ושגם קידמה כזאת איננה פטורה מתחום השיפוט שלו. ומכאן שאת כל הקידמה חייבים לנצל למען התועלת האמיתית של העולם, ושל המין האנושי בפרט.

    אבל לאדם יש חופש בחירה והוא יכול להשתמש בקדמה כזאת או אחרת לטוב ולרע. בכל אופן, אם להשתמש במשל שלך, בוודאי העובדה שאדם יכול לטוס באוויר איננה מחייבת שכל אדם יהיה טייס, או מהנדס מטוסים, ופירושה הוא רק שבימינו יש לאדם שירותים גדולים יותר כדי להגיע אל הטוב האמיתי והסופי, דבר שאפילו הקידמה המודרנית צריכה לשרת אותו, ואין סכנה גדולה יותר למין האנושי מאשר להפריד את הקידמה הטכנולוגית והמדעית מהמוסריות וההומניטאריות האמיתיות, שמבוססות על סמכות אלוקית, כפי שלמרבה הצער העמוק שלנו הוכח על ידי מה שמכונה האומות הכי מתקדמות בעולם (מבחינה מדעית) אשר הקידמה המדעית והטכנולוגית שלהם התאימה רק לנבזיות שלהן…" (מתוך הספר מורה לדור נבוך חלק ב', אג' קע)

    הדברים קיבלו משנה תוקף בתשנ"ב במעמד פרסומי ניסא העולמי באמצעות השימוש בלווין.

    הרבי התייחס אז "לכל התגליות המדעיות שנתחדשו ומתגלים בשנים האחרונות, שתכליתם ומטרתם להוסיף בכבודו של הקדוש ברוך הוא, על ידי זה שמנצלים אותם לענייני קדושה ותורה ומצוותיה".

    בהמשך אומר הרבי שעל ידי הלוויין ניתן לראות את הדלקת הנרות בו זמנית בכמה מקומות בעולם ולא רק יהודים יכולים לראות, גם גויים.

    מהלוויין לומדים – אומר הרבי, איך בכוחו של כל יהודי אפילו ילד קטן להאיר את כל העולם כולו, על ידי מעשה קטן, עד שהעולם כולו נעשה מואר ולא רק ליהודים אלא גם לאומות העולם.

    והלימוד מזה אלינו הנוגע למעשה בפועל, הוא הידיעה וההבנה שכל פעולה קטנה של יהודי, אפילו כזו שנעשית בבית הפרטי שלו, פועלת ומאירה בכל העולם כולו וכדי שלא יהיה לנו קשה לתפוס זאת גילה הקדוש ברוך הוא בעולם את הלוויין, כמו גם סודות אחרים שעל ידם יכולים לחבר שמיים וארץ, ולחבר יהודים בכל קצווי תבל.

    ולא רק לחבר בין יהודים אלא גם לסייע בפועל, שכן אנו רואים שבאמצעות הלוויין אפשר להעביר כסף מבנק אחד לבנק שני בקצה האחר של העולם ועל ידי זה לעזור ליהודים בגשמיות.

     וזו באמת אחת מהמטרות של הלוויין שעל ידו תתווסף באחדות כל האנושות, אם על ידי סיוע ועזר אחד לשני או בהוספה של ענייני צדק ויושר…

    כוחו של מעשה קטן

    צוין בתחילת המאמר שלאפקט הפרפר ניתנו אין ספור פרשנויות מתחומי החיים השונים, כשהחוט המחבר ביניהם הוא ההבנה שפעולה קטנה בקצה אחד של העולם יכולה לחולל שינוי עצום בקצהו האחר, ולעולם אי אפשר לשער את גודל ההשלכות שיש לכל מעשה קטן שעושים. הנה סיפור שממחיש ומגלה לנו את ההשפעה הרוחנית של פעולה, ולו גם הקטנה ביותר, כפי ששמעתי מהרב חזקי ליפשיץ שליח הרבי מה"מ בנפאל.

    מידי כמה חודשים – מספר הרב חזקי – אנחנו עורכים סדנאות יהדות למטיילים הרבים באזור ולמרבה הצער אנו פוגשים כאן לא פעם, נזירים, שהם יהודים ואם לא די בזאת, הרי שבהרבה מקרים מדובר בישראלים, שמתוך חיפוש אחר רוחניות ומשמעות לחיים, נקלעו למנזרים בודהיסטים והפכו לנזירים.

    פעם אחת הגיע נזיר כזה לאחת הסדנאות. ישראלי, קיבוצניק לשעבר, שבחר להתנתק מסביבה יהודית ולחיות חיי פרישות נזיריים.

    אחרי ארבעת ימי הסדנה, בהן ספג אל קירבו רוחניות יהודית טהורה וצרופה, הוא התכונן לחזור אמנם למנזר, אבל משהו בכל זאת 'זז' אצלו והוא הסכים לקבל על עצמו החלטה טובה אחת.

    היות שהימים היו בסמיכות לחג החנוכה, הצעתי לו שייקח על עצמו להדליק נרות חנוכה, הוא בתחילה סירב ואמר שהוא לא ממש מקיים תורה ומצוות אז מה התועלת בכך וכו', אך לבסוף השתכנע וקיבל על עצמו להדליק נרות חנוכה.

    ציידתי אותו בחנוכייה ונרות, הסברתי לו מה לעשות ויותר לא שמעתי ממנו.

    כעבור שנה פגשתי בו שוב והוא סיפר לי את שארע מאז.

    "כשהדלקתי את החנוכייה", אמר, "בא אליי אחד מעמיתיי למנזר, ישראלי גם הוא, כולו נסער ונרגש, 'מה קרה לך, השתגעת, חנוכייה?! כאן?! מה עובר עליך?!' סיפרתי לו על המניע שלי בהדלקת החנוכייה, דיברנו על העניין בהרחבה ומשהו בתוכו התרכך והוא החליט להצטרף אליי להדלקה.

    מסתבר שבזכות הנרות הללו, משהו התעורר בו והוא התחיל לשאול את עצמו שאלות לגבי זהותו היהודית. הוא הגיע למסקנה שהוא כמעט ולא יודע כלום על יהדותו, היות שכך החליט לקחת פסק זמן מהמנזר, לנסוע לארץ ישראל ולבדוק את הדברים מקרוב, כשבדעתו הייתה לשוב בהמשך למנזר. אלא שכעבור מספר חודשים אני מקבל ממנו מייל, בו הוא מבשר לי שנכנס ללמוד בישיבה, ואין סיכוי שיחזור אי פעם למנזר"…

    "רואים מכאן" מפטיר הרב ליפשיץ, "איך פעולה קטנה של יהודי, שהדליק שלהבת קטנה של אור, יכולה לחולל שינוי גדול כל–כך.

    ועל איזה יהודי מדובר? לא יהודי חסידי שמבין את המשמעות והעומק שבנרות חנוכה, אלא אחד כזה שנמצא בעמקי הקליפות, במקום שהוא עצמו חשוך ומלא טומאה, ובכל זאת הפעולה הקטנה שלו, גרמה ליהודי אחר להתהפך מן הקצה אל הקצה ולשוב אל ה' בתשובה שלימה".

    אפקט הפרפר כבר אמרנו…

    2496

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    2 תגובות

    1. חנה
      י״ג בכסלו ה׳תשע״ד (16/11/2013) בשעה 22:04

      יפיפה! ישר כח!
      נותן כח להתמודד עם הקשיים..

    2. קורל מורן
      י״א בכסלו ה׳תשע״ד (14/11/2013) בשעה 14:36

      מאמר מקסים ביותר!!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה