• בשבילך נברא העולם • ציפי קולטניוק בראיון מעצים

    הגדלה

    ציפי קולטיניוק- זמרת ומלחינה חב"דית המופיעה על במות שונות בארץ ישראל ובעולם - משתפת בסיפורה האישי כיצד גילתה את שליחות חייה? מה הייתה הטרגדיה שגרמה לה לא לגעת בפסנתר? ואיך מעבר לא מוצלח שנכפה הפך למקפצת חייה? • לקריאה

    מאת: דפנה חיים מגזין 'עטרת חיה'

    לפעמים משפט תמים אחד, שנזרק לחלל האוויר, יכול לחולל מהפך בחיים שלמים, כך גם היה בראש–השנה לפני מספר שנים", כך מספרת ציפי קולטיניוק.

    "אירחנו בביתנו שכנים, שלא שומרים מצוות לעת עתה, הייתה אווירה טובה ובשלב מסוים האורחת הרימה כוס 'לחיים' ואמרה: 'אני שומעת אותך לפעמים שרה עם הילדים, ואת שרה כל–כך יפה, אני מאחלת לך שהשנה תממשי ותשתמשי בכל הכישרונות הברוכים שבהם חנן אותך ה". ספק אם השכנה החביבה הבינה או ידעה את העוצמה הטמונה במילים אותן אמרה.

    אבל המשפט הזה חולל בי מהפך, הרגשתי שזה מסר משמיים, הבנתי פתאום שאני צריכה להתחיל להשתמש בכישוריי, זה היה ה'טריגר' שהוביל אותי למקום שאני נמצאת בו היום".

    היום ציפי היא זמרת ויוצרת מוערכת שכבר הופיעה על גבי אינספור במות בארץ ישראל ובעולם, וזכתה ללא מעט כתבות פרופיל, מפרגנות ואוהדות, במדיה החרדית כמו גם זו שאיננה כזו.

    אני מודה, שכחובבת מוסיקה מושבעת המחוברת למוסיקה כמעט ברמת אינפוזיה (חייבת לשמוע כל הזמן מוסיקה ברקע….), תהיתי, לא אחת, איך זה שהקב"ה חנן נשים בכישרון מוזיקלי מבלי שבאמת תהיה להן האפשרות להביא את זה לידי ביטוי.

    אז נכון שיש נשים השרות בערבי נשים וזה יפה וחשוב, אך רובן עסקו בתחום לפני שחזרו בתשובה, או שיש נשים העוסקות במוסיקה כעיסוק צדדי; אבל יוצרת וזמרת חרדית? שכותבת ומלחינה שירים מקוריים, ורצה עם מופע משלה, זו עדיין תופעה חריגה בנוף המגזרי, ותודו שמדובר בתופעה מקסימה.

    אחת מהסנוניות הראשונות בתחום היא ציפי, המשלבת בין הכישרון המתפרץ שחנן אותה ה' לתחושת השליחות המפעמת בה כחסידת חב"ד. כבר שלוש שנים, שהיא מסתובבת ברחבי הארץ וגם בעולם, עם מופע העצמה מוסיקאלי "בשבילך נברא העולם". מופע המשלב סיפור חיים מרתק, מלווה בקטעי שירה מקוריים.

    הדגש הוא על מקוריים, שירים שהיא כתבה והלחינה בעצמה. אם תזמינו אותה לשיר שירים לא לה, ככל הנראה תתקלו מצידה בסירוב מנומס ומנומק.

    "היצירה באה ממקום מאוד פנימי ועמוק", היא מסבירה, "גם למילים יש משמעות גדולה ויש בהן מסר חשוב ומאוד מסוים לקהל, אני מרגישה שזו השליחות שלי בעולם".

    מטרת המופע היא לעורר בקרב נשים ובנות את האמונה בכוחן וביכולתן להביא לידי ביטוי את עצמן, כל אחת עם הכישרונות והכוחות אותה ה' חנן.

    לידתו של שיר

    איך באמת שיר נולד? אני סקרנית לדעת, "יש כאלה שמתיישבים ליד הפסנתר ומלחינים שיר", היא משיבה, "אצלי, זה לא עובד כך, בדרך–כלל זה בא מעצמו, מבפנים, אני לא יכולה סתם לשבת ולהלחין, אצלי שיר נולד, בעקבות חוויות שחוויתי, ודברים שעברתי, צריך להיות אדם מאוד פנימי ולחוות דברם בעומק כדי שתיוולד בתוכך יצירה, עם מילים ומנגינה.

    על–פי רוב אני גם יכולה לזהות איזה שיר נכתב מהתעוררות חיצונית, מישיבה ליד הפסנתר, בהחלטה שצריך להלחין שיר ואיזה שיר נולד מבפנים מעומק הלב והנשמה, זה משהו אחר לגמרי.

    מעניין שרוב השירים נולדו כשהייתי בחופשת לידה, ולא במקרה, לידה היא זמן של חיבור לעצמי, בהם החושים מתחדדים והתובנות מתבהרות, וזה מעורר את היצירה"".

    ספרי איך הכול התחיל

    "ההתחלה הייתה בבית חב"די שמח ומוסיקלי, עם אבא מדען ואימא פסנתרנית מחוננת, שניגנה בקונצרטים גדולים ברוסיה, ועודדה אותנו הבנות ללמוד פסנתר כבר בגיל רך.

    כילדה, אני זוכרת שהייתי מחכה לשבתות בהם אחיי חזרו מהישיבה, היינו יושבים שעות ארוכות בשולחן שבת ושרים המון, בעיקר ניגוני חב"ד, מידי פעם אחיי הביאו איתם מהישיבה ניגון חדש שלמדו ואז השמחה הייתה רבה. אין ספק שיש לזה השפעה עצומה על היצירה שלי היום, הבסיס שלי הוא אמנם מוסיקה קלאסית, אבל עם מוטיבים חסידים".

    אלא שהזרעים הראשונים שנזרעו בגיל צעיר, נבטו והחלו לצמוח רק אחרי טרגדיה אישית מצמררת, בה איבדה את אימה בהיותה בת עשר וחצי בלבד, והתמודדה עם האובדן והחלל הריק בגיל בו נוכחות האם כל–כך משמעותית וחשובה.

    "אימא נפטרה כשהייתי בת עשר וחצי", היא מספרת בגעגוע, "תוך חודשיים מרגע אבחון המחלה היא הסתלקה לבית עולמה, מותירה אותנו כואבים והמומים. הצער, הכאב ותחושת הריקנות גרמו לי באותם ימים לנטוש את הנגינה בפסנתר ולהסתגר בכאבי.

    חלפו כארבע שנים, אבי נישא בשנית, עברנו לבית חדש, כמה מאחיי ואחיותיי כבר נישאו, או שעברו ללמוד בישיבות הרחק מהבית, ואני מצאתי את עצמי בבית הלא מוכר עצובה ובודדה, מתקשה להתמודד עם כל התהפוכות בחיי. הדבר היחיד שהיה מוכר והזכיר לי את בית אימא היה הפסנתר האהוב שחיבר אותי לאימא, והפך להיות חברי הטוב. כך מצאתי את עצמי יושבת שעות ארוכות אחרי בית–הספר, מנגנת, כותבת ומלחינה. למרות זאת, עדיין מדובר היה רק בתחביב והעיסוק המקצועי במוסיקה הגיע שנים רבות מאוחר יותר".

    "שורשיה של משפחתנו נטועים עמוק בחב"ד, הסבא–רבא שלי הוא נצר לחסיד הנודע מאיר שמחה חן מהעיירה החסידית נעוול המפורסמת בדברי ימי חב"ד, אך דא עקא, בתהפוכות החיים ברוסיה הסובייטית, הוריי קיבלו חינוך רוסי, הכולל תרבות ואקדמיה… וקצת התרחקו מאורח החיים החסידי, רק אחרי שעלו לארץ ישראל, בשנות השבעים, חזרו אט אט אל צור מחצבתם, כך שאני כבר נולדתי וגדלתי בבית חסידי ומאיר שהיה פתוח ומזמין לכל דורש ונצרך.

    ב"ה, המשפחה בה גדלתי, משפחת קריצ'בסקי, התברכה בהרבה אחים ואחיות, ואני השמינית מבין 11 ילדים. בית הוריי, היה בית חם ושמח שתמיד התנגנה בו מוסיקה ברקע. כילדים אהבנו להיות בבית, לשחק  לנגן ולשיר יחד. הבית היה תמיד מלא באורחים – בעיקר עולים חדשים מרוסיה, שהגיעו בהמוניהם בשנות ה–90 והתמודדו עם קשיי הקליטה. לאימא היה קשה לראות אקדמאים שהגיעו לארץ ישראל ונאלצו לעבוד בניקיון, והיא נחלצה לעזרתם עם כל החיות והשמחה, היא פתחה משרד וסייעה להם רבות, במציאת עבודה, מגורים ושאר קשיי הקליטה. בתחילה היה זה באופן עצמאי, ובהמשך הועסקה בתשלום על–ידי ארגוני עולים. אני זוכרת שלא פעם קרה שאנשים באו להתארח ונשארו לגור, לעיתים גם למשך חודש ויותר עד שהצליחו להסתדר. לא פעם גיליתי שחסר לי בגד בארון, עד שהסתבר שאימא נתנה אותו לאחת הילדות שהתארחה אצלנו.

    משליחות לשליחות המונית

    אחרי שהתחתנתי, יצאנו לשליחות במוסקבה, בעלי לימד בישיבה ואני מסרתי שיעורים לנשים, היינו מאוד מרוצים ושמחים בחיי השליחות, וראינו את עצמנו ממשיכים בה עד ביאת משיח, אך כנראה שלקב"ה היו תכניות אחרות… כעבור שנתיים נאלצנו לשוב ארצה עקב אילוצים שהכתיבו את המציאות החדשה – בעלי סבל מבעיה רפואית והטיפול הכי מתאים היה בארץ ישראל. ארזנו את מטלטלנו ושבנו ארצה.

    בתחילה היה לנו מאוד קשה ולא ממש מצאנו את עצמנו. עבדתי בחנות בעיקר בגלל השעות הנוחות, כך הייתי זמינה לילדיי בשעות  אחר–הצהריים, כששבו ממוסדות החינוך והיה חשוב לי להקדיש זמן איכות לילדים. במקביל, כל הזמן למדתי והשתלמתי בקורסים השונים שהעניקו לי כלים מעשיים כיצד להיות אימא טובה יותר, אך מהר מאוד הבנתי שהעבודה כזבנית היא לא היעוד שלי בחיים. הרגשתי תסכול וחוסר סיפוק.

    תמיד אהבתי וידעתי לכתוב, וכך הגעתי לעבוד ב"יד לאחים", שם עסקתי בעיקר בכתיבת התכנים והסיפורים של הארגון, ולאט לאט התפתח התחום הזה בחיי, אבל העיסוק המקצועי במוסיקה ועמו הפריצה הגדולה בתחום הגיעו רק בשנים האחרונות".

    היום אני מבינה שהייתה זו השגחה פרטית שהובילה אותי ממוסקבה לארץ ישראל, אל השליחות של חיי. הבנתי שהקב"ה הועיד לי שליחות הרבה יותר גדולה: אם בשליחות במוסקבה השפעתי על כמה עשרות אולי מאות נשים, הרי שהיום באמצעות המוסיקה והמופע שלי אני מגיעה לאלפי נשים מכל המגזרים ובכל מיני מקומות בעולם, אני מקבלת כל הזמן פידבקים מנשים, מכל המגזרים, המספרות איך השירים שלי פעלו עליהן וחוללו בהן שינוי וזה מספק ומרגש אותי בכל פעם מחדש.

    איך באמת התחולל המהפך? 

    "זה היה תהליך ארוך שלאורכו התרחשו אירועים שונים שדחפו אותי למקום הזה, בהתחלה בכלל לא חשבתי לשיר בעצמי, אז ניסיתי למכור את יצירותיי לזמרים אחרים וכך פניתי למפיקים וזמרים שונים, בניסיון להפיץ את שיריי, היה מפיק שאינו שומר תורה–ומצוות עדיין, שהתלהב ואמר לי: "את כל–כך מוכשרת למה את לא שרה בעצמך"… הוא היה מוכן להשקיע בדיסק משלי, אבל לי היו קווים אדומים והיה ברור לי שאני לא עושה שום דבר שהוא מנוגד להלכה.

    באותה עת הקלטתי את השירים שלי על דיסק (עוד לפני עידן ה'ווטסאפ') ושלחתי לאחיותיי וחברותיי, מה שגרר הרבה תגובות נלהבות ותומכות, התחלתי להבין שאני צריכה לשיר בעצמי את שיריי, אבל רציתי לעשות זאת בדרך הנכונה.

    יום אחד פניתי לחברתי, שליחה בגני יוחנן, והצעתי לה לשיר ניגוני חב"ד בערב נשים, שהיא ארגנה. היא הסכימה וכך בעצם קפצתי למים לראשונה.

    באותו ערב הופיעה אומנית בניפוח סוכר והיא סיפרה על דרכה להצלחה שלא באה מאליה. מסיפורה הבנתי שצריך לעבוד כדי להגיע לתוצאות, קלטתי פתאום שאם אני רוצה להתקדם אני צריכה, לגרום לדברים לקרות.

    מאוד חשוב לי שנשים יבינו שכדי שהחלום שלהם יקרום עור וגידים צריך לקום ולעשות מעשה, דברים לא קורים מאליהם! שנים ארוכות ישבתי וחיכיתי שיגלו אותי… מה שכמובן לא קרה, רק משהתחלתי לפעול ולעשות זכיתי להמון סיעתא דשמייא. ראיתי שכשאדם בוחר ללכת בדרך הנכונה משמיים מסייעים לו, היו ימים שהרגשתי שהקב"ה ממש מוביל אותי יד ביד.

    בהשגחה פרטית, זמן קצר אחרי אותה הופעה ראשונית, נתקלתי במודעה לקורס ליזמות עסקית לעסקים קטנים. לכתחילה לא הייתי זכאית להצטרף לקורס שיזמה עיריית רחובות, אבל בסיעתא דשמייא הדברים הסתדרו, ונכנסתי ללמוד בקורס – חינם, שם קיבלתי כלים מקצועיים וגם דחיפה ואמונה ביכולת שלי לתרגם את כישוריי לעסק מרוויח.

    כך גם היה כשהחלטתי ללמוד מוסיקה בצורה מסודרת. באותו זמן לא הייתה לי אפשרות לשלם אלפי שקלים על לימודים, אבל לא אמרתי נואש, התקשרתי לבית–הספר למוסיקה ברחובות ואמרתי להם שאני מאוד רוצה ללמוד מוסיקה אבל אין באפשרותי לשלם בכסף, היות ועסקתי אז בשיווק הצעתי להם את שרותיי בשיווק, תמורת הלימודים. הם בדיוק חיפשו אז מישהו שישווק אותם וכך סגרנו 'דיל'. שוב ראיתי שכשאדם רוצה ועושה – משמיים מסייעים בידו.

    גם כשהחלטתי להוציא דיסק משלי, לפני שנתיים, ראיתי את יד ההשגחה. התכנית המקורית הייתה להקליט באולפן ביתי של חברה, אלא שבדיוק בזמן שקבענו להתחיל בהקלטות התחילו לשפץ בבניין שלה ובלתי אפשרי היה להקליט שם בגלל הרעש.

    הבנתי שמשמיים רוצים שאלך לאולפן יותר מקצועי וכך באמת היה. פניתי לאחד המפיקים הגדולים בתחום, שעבד עם זמרים מהשורה הראשונה, ולמרות שזה עלה לי המון כסף, זה היה משתלם.

    ב"ה, הדיסק מאוד הצליח, שתי המהדורות הראשונות אזלו, וכבר הפקתי מהדורה שלישית מהדיסק הראשון שזוכה לתפוצה רבה. מעניין שגם ברוסיה הוא מאוד מצליח ונשים רבות אוהבות אותו – על אף שהן לא מבינות את המילים, כנראה שמוסיקה היא שפה שמדברת ישירות לנשמה".

    המעשה הוא העיקר

    איך משלבים בין קריירה תובענית לניהול בית חסידי?

    "למרות עיסוקיי הרבים אין לי ספק שהאימהות היא במקום הראשון. התא המשפחתי הוא הכי חשוב לי בעולם וניצב מעל הכול.

    בשנה האחרונה הופעתי עשר פעמים ברחבי רוסיה–אוקראינה: בסוצי, קזאן, סיביר, אומסק, נז'ני, קייב ועוד אבל יש בידי כלל ברזל, שהמניע שלו הוא טובת המשפחה, ועל פיו, אני לא טסה יותר מפעם בחודש, אני גם משתדלת שהנסיעה תהיה קצרה ככל שניתן, היו פעמים שטסתי בבוקר ושבתי בלילה, כדי להעדר כמה שפחות מהבית".

    איך נושא הגאולה בא לידי ביטוי במופעים שלך?

    "יש לי שיר שנקרא "כל יום הוא יהלום", בו אני מדברת על החשיבות בניצול ומיצוי הרגע. לחיות כאן ועכשיו עם כל האנרגיות מבלי להיות תקועים בעבר. ואז אני אומרת, לפני כל קהל – לא רק חב"די: "זכינו והרבי חינך אותנו, לצפות לגאולה ולדבר עליה, ולהתחנן "עד מתי", ומצד שני לפקוח את העיניים ולחיות את הגאולה בהווה".

    "האמת היא שהמופע עצמו הוא גאולה! אני מרגישה שיש היום צימאון גדול לשמוע, ללמוד חסידות, ולהיאחז באמונה שהעולם הולך לקראת עתיד טוב יותר. יותר מפעם הופעתי ברוסיה, ולשמוע שם נשים מכל הסוגים שרות איתי במופע 'יש בתוכי נשמה אלוקית', זה לחיות גאולה! מרגישים שהגאולה בפתח, אני לא יודעת אם הייתי יכולה לרוץ עם המופע שלי, ברוסיה, לפני עשור".

    מה התוכניות לעתיד?

    "בימים אלו אני עובדת על דיסק שני. הודות לשותפות רחבת היקף עם הקהל התומך, נאסף מראש הסכום המיועד להפקת הדיסק באמצעות ה'הד–סטארט'. מדובר בעשרות אלפי שקלים, כך שב"ה יש  לי את היכולת הכלכלית והשקט הנפשי להתרכז בעבודה על הדיסק השני.

    בעוד הדיסק הראשון היה כולו בהשראת אדמו"ר הזקן ועסק יותר בתכנים של ספר התניא בהבנת תכונות ומבנה נפש האדם והדרך להתמודד עם הקשיים והבעיות בחיים, הרי שהדיסק הנוכחי הוא יותר בהשראת הרבי מה"מ והתכנים שבו עוסקים יותר במעשה בפועל, שכן, המעשה הוא העיקר – מה התרומה שלך לעולם, מה את עושה בשביל שהעולם יהיה מקום טוב יותר…

    מעניין שהקשר שלי עם הרבי התעצם והתחזק דווקא אחרי שהתחלתי להופיע. הקשר תמיד היה שם, גדלתי בבית שחי ונשם רבי, והכרזת הקודש "יחי" הייתה שגורה על פיה של אמי תמיד (בכלל אמי ע"ה הייתה מאוד מקושרת והשתדלה לנסוע לרבי לפחות פעמיים בשנה). אבל רק אחרי שהתחלתי להופיע, הקשר עם הרבי קיבל אצלי ממד פנימי ועמוק יותר.

    היות ולא קל לי לעמוד על במה, כי בטבעי אני יותר טיפוס של מאחורי הקלעים, הרגשתי שאני צריכה לקבל השראה וכוחות מהרבי, וכך מצאתי את עצמי כותבת לרבי, עוד ועוד; לומדת יותר את השיחות, וכתוצאה מכך התחלתי להרגיש קשר אישי מיוחד וקרוב, אפשר לומר שעל הרקע הזה נוצר הדיסק השני שכולו בהשראת הרבי.

    יהי רצון שנזכה לראותו בקרוב ממש ולשיר לה' שיר חדש!

     

    2877

    תגיות: ,

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    2 תגובות

    1. יהודית
      כ״ד באייר ה׳תש״פ (18/05/2020) בשעה 15:29

      היתי רוצה לדעת אם היא היציגה בגדר

    2. מרים
      כ״ב בתמוז ה׳תשע״ו (28/07/2016) בשעה 18:37

      היא מדהימה!!!!
      הייתי בהופעה שלה, ויש לי את הדיסק, וכל פעם מחדש אני מתרגשת ומתחזקת משמיעתו!

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.