• נגיעה נשית • פרשת ניצבים

    הגדלה

    ״ומה בסוף?״ אני שואלת סקרנית. ״חווית רוחניות? התחברת? היו אורות?״ אני שואלת בשפה השגורה בקבוצה שאני מלווה. ״מה נראה לך?״ דיצה עונה ומוסיפה ״אפילו הרבה יותר״. ובמחשבה שנייה, הרי זה בדיוק מה שלמדנו בשיעורי תניא שהרב נדב כהן הצליח להנגיש לכל אחת מאיתנו ועימם פתחנו את הבוקר השבוע" • לטור המלא

    ״אין מה להשוות, זה משהו אחר לגמרי…״ אומרת דיצה ורואים עליה שהיא עדיין ספוגה בחומרים החזקים ששאפה לקרבה בטיסה לרבי בשבוע של י"א עד ח״י אלול, שהוא גם השבוע שבין טראומת ״ספטמבר אילאוון״ (11/9) ל-18 בו (למניינם). היינו קבוצה של ארבעים ושניים נוסעים מחוברים מאוד לארץ הזאת ולתמורות הדתיות והחברתיות שחלות בה, מעין מיקרוקוסמוס של עם ישראל, בהובלת הרב נדב כהן, מנהל הקבוצה זו השנה השלישית.

     

    דיצה מסבירה לי למה המסע לאומן שונה בתכלית מהמסע לרבי ב-770. ״תראי״ היא אומרת ומצביעה על הגאדג'ט שרכשה לילדיה, ״באומן אני יושבת מבוקר עד ערב שקועה בתפילות, בקשות ובכי. וכאן, באמריקה, אני כל הזמן במרוץ להספיק, ורק חושבת מה אני מפסידה. כל בוקר אני מתלבטת מה להספיק קודם, אם ללכת לקריאת התורה ב-770 או לרוץ להסעה לקבר של הרבנית חנה או חיה מושקא? זאת מספרת שהייתה בג׳רזי מול האאוטלט הגדול, השנייה בתערוכה היהודית בברוקלין, השלישית במה שנותר ממגדלי התאומים. אין רגע דל…"

     

    ״ומה בסוף?״ אני שואלת סקרנית. ״חווית רוחניות? התחברת? היו אורות?״ אני שואלת בשפה השגורה בקבוצה שאני מלווה. ״מה נראה לך?״ דיצה עונה ומוסיפה ״אפילו הרבה יותר״. ובמחשבה שנייה, הרי זה בדיוק מה שלמדנו בשיעורי תניא שהרב נדב כהן הצליח להנגיש לכל אחת מאיתנו ועימם פתחנו את הבוקר השבוע. החיבור של הגשמי והרוחני באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מרים אותי גבוה יותר ומגלה את האית״ן (ראשי תיבות – אני יודעת תעצומות נפשך). הידיעה שאני במאבק ומנצחת בכל רגע מחדש, מציבה אותי איתנה ויציבה ומקדמת אותי לשנה החדשה מול סערות העולם.

    ודיצה מסכמת את הגילוי הפרטי שלה: ״כשאני מחוברת לצדיק אף אחד לא יכול עליי, אפילו כל טוב אמריקה קטן עליי…״

     

    הפרשה שקוראים לפני ראש השנה היא פרשת ניצבים. "אתם נצבים… מחוטב עציך עד שואב מימך". ופירש רש"י: "מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה… ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים".

    וידוע פתגם רבינו הזקן ש"עציך" הוא מלשון עצה. האדם צריך "לחטוב" ולהסיח את ה"עצות" (המחשבות שבלב) ועליו "לשאוב" מתוכו ולבטל את התאוות לענייני גשמיות.

    ואם נאמר, מילא, בשעה שעוסק האדם בתורה ובתפילה, אז ודאי שצריך להכניס ראשו ורובו בענייני הקדושה, וברור שאסור שיתערבו ח"ו מחשבות אחרות ותאוות הגוף, אבל בשעה שעוסק בענייני "מסחר", הכוללים אכילה ושתיה וכל ענייני הגוף, מי אמר שגם אז צריך לעקור את התאוות מלבו ולהסיח את המחשבות?

    מלמדנו רש"י ש"באו כנענים" – סוחרים, ובכל זאת "נתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים". כלומר, גם בשעה שהוא "כנעני" ועוסק במסחר ובענייני הרשות שלו, צריך "לחטוב" מדעתו את המחשבות, ו"לשאוב" ולהוציא התאוות מלבו.

     

    גם את, זכרי לדאוג למצב הגשמי והכלכלי שלך, וללמוד את השיחה של הרבי על העשירות (שיחת ניצבים-וילך בהתוועדויות תשמ"ג).

    ובפתח השנה החדשה אאחל שתהיה לכולנו שנה שבה הגשמיות מחוברת לרוחניות, וברוחניות יש גם גשמיות בשפע.

    שנה טובה ומתוקה, מלאת עסקאות כרימון. שנה שיתגשמו בה כל חמש הברכות הפותחות באות פ"א:

    פורייה, פורחת ופורצת דרך כלכלית אישית וחברתית, עם המון פרגון ופעולות טובות ומקדמות!

    133

    תגיות:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה