• ולשמחה זו – מה היא עושה?

    הגדלה

    האבות והילדים רוקדים ושמחים ב"שמחת תורה", אך האם גם האימהות? · הסופרת הני אלישביץ יצאה לשטח לבדוק מה חלקן של הבנות והנשים בחגיגות העליזות של "שמחת תורה" וחזרה עם תשובות מפתיעות ותובנות משמעותיות · כה תשמח בית יעקב • לקריאה

    כשהתחלתי לבדוק מהי השפעת שמחתה של התורה על שמחתנו שלנו – הבנות והנשים, עלה והזדקר מולי הסיפור הידוע על חסיד שכתב לאדמו"ר ה"צמח צדק" כי קשה לו להגיע לידי שמחה.

    מה השיב לו הרבי?

    "המחשבה, הדיבור, והמעשה (שלושת 'לבושי' הנפש) הם העיקר בהנהגת האדם,

    ובהם הבחירה והרשות נתונה לחשוב, לדבר ולעשות כרצונו.

    אדם צריך לשמור על מחשבתו; לחשוב רק מחשבות משמחות,

    עליו להיזהר מלדבר בענייני עצבות ומרה שחורה,

    ויש לו להתנהג כאילו הוא מלא שמחה בלבו, להראות תנועות שמחות (אף שאין בלבו כן בעת מעשה),

    ואז סופו להיות כן באמת" (אגרות קודש אדמו"ר הצ"צ, שכ"ג).

    מתוצאות הסקר הסתבר לי באופן ברור שזה עובד כנראה גם "בהפוכה", ואם נרשה לעצמנו לחשוב מחשבות שאינן משמחות, נדבר דיבורים של תסכולים וחששות מפני הרע, ונמנע מתנועות של שמחה – השמחה פשוט לא תבוא…

     

    שאלתי נשים ובנות "עד כמה ובמה אתן חשות שמחה בשמחת תורה" וגיליתי ש-95% של המקרים מי שפסיבית בחג – לא מרגישה את השמחה….

    ולדוגמא:

    "אצלנו יש מנטליות שהנשים והבנות רוקדות (בצניעות כמובן!) את כל ההקפות וחוות את השמחה עם כל הגוף וזה מעורר את השמחה".

    ועוד דוגמא:

    "כשאני מתחברת בפנים – 'אשרינו! מה טוב חלקנו! מה נעים גורלנו!' אז תחושת הזכות הזאת מתחברת לשמחה הפנימית ופורצת החוצה במחיאות כפיים, בהמון חיוכים לכל העולם, ברקיעות רגליים וכו'".

    וגם ברמה נמוכה יותר של פעילות, אך מעורבות רבה:

    "שמחת תורה מתחברת אליי בריקודים בשמחת תורה בבית הכנסת, כשהנשים עומדות וצופות, מנסות לנשק את ספר התורה. ודוחפות את הילדים לרקוד".

    אבל היו גם תשובות אחרות, כמו למשל:

    "לא חושבת שהרגשתי פעם שמחה בחג הזה וגם אם כן זה היה הרגשה בסגנון של – 'כמה טוב שאנחנו יהודים ושיש לנו תורה שמראה לנו בדיוק מה ואיך להתנהג בכל מקרה'….".

    וגם: "ת'אמת חשבתי תמיד שזה מעניין ששומעים בשם של החג שזו השמחה של התורה, לא כמו בפורים שאנחנו אלו שחייבים לשמוח. כן, ברור שכשיש שמחה למישהו שאוהבים – גם אנחנו שמחים. אבל נראה לי שזה שייך הרבה יותר לגברים מאשר לנו הנשים".

    (במאמר המוסגר: חוששתני שיש כאן טעות, השמחה היא שלנו על שזכינו לסיים את התורה).

    ותשובה נוספת:

    "השמחה שלי מהולה בלחץ, כעס ומתח – שמא בעלי ישתכר ויעלם לי, העליצות זה השמחה עם הריקודים – למרות שאצלנו זה חלש ממש, עושים הקפות מהירות לילדים ולנשים, ואז הם יושבים להתוועדות בינם לבין עצמם"…

    הכתובת אם כך כתובה על הקיר: ככל שנהיה מעורבים יותר פיזית ונפשית (שזה אומר הפנמה של הזכות והעוצמה של האירוע) כך השמחה שלנו תהיה גדולה יותר, אבל אם לא נפעיל מעורבות ונתבונן בזכות הבלתי נתפסת הזו של להיות יהודי שמקבל מהקב"ה בכל יום מחדש את התורה – יהיה לגורמים חיצוניים הרבה יותר קל לנווט אותנו למקומות שונים.

    וכפי שניסחה זאת אחת המשיבות:

    "תלוי איפה אני… ביחס לחג עצמו בלי שאר המשתנים זה נראה לי ציון גבוה [של שמחה] אבל אין חג בלי משתנים…".

    אז מן הסתם כשנמצאים ב-770 השמחה פשוט משתלטת עלייך בלי הרבה שאלות, אבל גם אנחנו, שנשארנו מסיבות שמחות או מאילוצים שונים ב"חורים" שלנו יכולות לעשות משהו: לדבר על זה עם הילדים, להכין איתם דגלי גאולה להקפות, למחוא כפיים ובעיקר: להתפלל מכל הלב ובכל הקול "בא יבוא צמח בשמחת תורה!!!"

    ועוד לפני כן!

    75

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה