• "כל השביעין חביבין" • שרה רטובסקי

    צילום: חיים טוויטו
    הגדלה

    בשבת הקרובה נקרא את פרשת *עקב*, אומר רש"י: עקב= מצוות שאדם דש *בעקביו*, מצוות שחלילה אנו נוטים לזלזל ולהקל בהן. *עקב*, מזכיר לי את המילה *עוקבות*... אני מכה על חטא (אופס, לא אומרים תחנון ביום של הכנסת ספר תורה) ומודה שבדרך כלל כשאני מעלה משהו לסטטוס, אני *קבוע* -חילוף אותיות של *עקב*, בודקת לראות כמה *עוקבות* צפו, כמה הגיבו, מי שלחה מחמאה? ומי אהבה? • לטור המלא

    *"כל השביעין חביבין"*
    וואו, חזרתי כעת ממעמד מרגש, (לא הייתי פיזית, אך היום דרך הבית, דרך הסלולר אפשר *לעקוב* ולהיות בכל מקום בעולם).
    מעמד *הכנסת ספר התורה השביעי של ילדי ישראל*
    לפני ארבעים שנה יצא הרבי מליובאוויטש בקריאת קודש- לאחד את כל ילדי ישראל מכל העולם. איך אפשר לאחד ילדים שנמצאים כל אחד במקום אחר בגלובוס? אמר הרבי- יכתבו ספר תורה ובו ירכשו אותיות עבור כל ילד יהודי (בן מתחת בר מצוה ובת מתחת בת מצוה)בעולם.
    וספר התורה הזה יאחד את הילדים ויגן עליהם.
    אז, במרץ ובהתרגשות לפני ארבעים שנה נכתב ספר התורה הראשון לילדי ישראל, ובהוראת הרבי הכניסו את ספר התורה לבית הכנסת הקרוב לכותל המערבי- בית כנסת צמח צדק בירושלים.
    כיהודים מאמינים-
    *לא מפסיקים את הטוב*,
    עברו לכתיבת ספר התורה השני, בו יש לי אות. רכשו עבורי כשהייתי ילדה קטנה, גמרו לכתוב גם אותו והכניסו אותו גם לבית הכנסת צמח צדק.
    כך במשך ארבעים שנה! כתבו ספרי תורה, שכל אותיותיהם עבור ילדים בלבד. אותי זה מרגש.
    וכך הגענו היום למעמד הגדול!!!
    סיימו את כתיבת הספר השביעי.
    לשני ילדים שלי יש שם אות. זכות ממש גדולה.
    מכל הארץ הגיעו אנשים, נשים וטף לחגוג את המעמד הזה.
    כולנו מאוחדים עם התורה, התורה שייכת לכל יהודי, בכל מקום שהוא.
    כל סיום הוא התחלה חדשה.
    כבר היום החלו בכתיבת ספר התורה *השמיני*, ניתן לרכוש אותיות עבור ילדים שעדיין לא רכשו עבורם אות, בעלות סמלית ביותר של חמישה שקלים בלבד עבור כל ילד. (מצרפת תיכף קישור לרכישת אותיות)
    עם כל ההתרגשות, לא מספיק שספר התורה ינוח בארון, התורה היא חיינו וממנה נלמד הוראות לחיים.

    בשבת הקרובה נקרא את פרשת *עקב*
    אומר רש"י: עקב= מצוות שאדם דש *בעקביו*, מצוות שחלילה אנו נוטים לזלזל ולהקל בהן.
    *עקב*, מזכיר לי את המילה *עוקבות*…
    אני מכה על חטא (אופס, לא אומרים תחנון ביום של הכנסת ספר תורה) ומודה שבדרך כלל כשאני מעלה משהו לסטטוס, אני
    *קבוע* -חילוף אותיות של *עקב*, בודקת לראות כמה *עוקבות* צפו, כמה הגיבו, מי שלחה מחמאה? ומי אהבה?
    לא חבל על הזמן שלי?! למה אני צריכה לחיות ממה *שאחרים* אמרו/חשבו עלי?
    אולי הגיע הזמן שאני אהיה שלימה עם עצמי, בלי קשר לכמה *עוקבות* אחרי? וכמה מגביהות *עקבים* כדי להתנשאות עלי?
    יש לי כל כך הרבה מעלות שקיימות בי, גם אם אפאחת לא תחמיא לי…
    וכאן אני רוצה לרומם אותך.
    גם בך! יש מלא מלא מעלות, ה' הגביה ויגביה אותך עוד גם ללא משהו חיצוני כמו *"עקבים"*
    תשמחי במי ובמה שאת. את בת של מלך. נקודה. את נבחרת בקפידה רבה להיות בדיוק את!
    אני מקבלת על עצמי בלי נדר פחות לקחת ללב אם לא קיבלתי מספיק (מספיק לטעמי..) מחמאות כמו שחלמתי.

    אז מה איתך? את ממשיכה לעקוב אחרי? אני מקוה שאת עוקבת בהנאה ולא חלילה בכפיה

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.