מצאתן את עצמכן פעם בסיטואציה שבה הרגשתן שהכול אבוד, ושהישועה רחוקה כל כך עד שאינה נראית באופק? קרה לכן שחשבתן שמשהו נהרס ואי אפשר לתקן אותו? בחיי היום־יום אנו נתקלים לא פעם בסיטואציות המזמנות לנו אתגר של המתנה לישועה או המעוררות הרגשה שהדברים מתפרקים ואי אפשר לתקן אותם.

הרבי שליט"א מלמד אותנו ש"אין מצב אבוד, תמיד אפשר לחזור ולתקן". לרגל פסח שני בחרתי להתמקד באמרה הזו בהקשר של זוגיות, והבאתי את סיפורה המיוחד של מיכל, אם לשלושה שהם בעצם חמישה: למיכל ומשה יש שלושה ילדים משותפים שהצטרפו לשני ילדיו המתוקים של משה.

זהו סיפור על אמונה ועל שידוך שמימי.

בחורה ליטאית וגרוש חב"די

"הסיפור שלי מתחיל בהיותי בת עשרים ואחת", היא פותחת. "נולדתי וגדלתי במשפחה חרדית ליטאית, וכמו כל בחורה בגיל הזה יצאתי לשידוכים בתקווה שהמיועד לי לא יתמהמה ואשתדך במהרה כמו שאר חברותיי לכיתה. השנים חלפו, ומסע השידוכים שלי התארך עוד ועוד והתפרס על פני ארבע־עשרה שנה. במהלך השנים האלה נפגשתי עם הרבה מאוד בחורים. בתחילה נפגשתי רק עם בחורים מהמגזר שלי, ואט־אט ניסיתי כיוונים נוספים. במהלך השנים שחלפו נפגשתי עם בחורים ממגוון סוגים ומגזרים, אך שום שידוך לא התקדם מעבר לפגישה אחת, שתיים".

אני מבקשת ממיכל לתאר את החוויה שלה בשנים הלא פשוטות האלה, שבהן חיפשה והמתינה, והיא אומרת בביטחון: "לאורך כל השנים האלה, למרות כל המניעות והעיכובים, לא התייאשתי לרגע, היה לי ברור שהמיועד שלי יגיע. לא ידעתי מתי ולא ידעתי איך, אבל היה לי ברור שאני אתחתן. זהו מסע לא פשוט ורצוף אכזבות, אבל האמונה שלי נשארה איתנה, חייתי בידיעה שזה עוד יגיע. היו שואלים אותי: 'איך את עדיין אופטימית כל כך?' והייתי עונה שאם אאבד את האמונה, אפסיק לצאת לשידוכים. האמונה הזו היא בעצם הדבר שהחזיק אותי וסייע לי לקיים במקביל למסע הזה חיים מלאים של לימודים ועבודה מכובדת כמרפאה בעיסוק.

"כשהייתי בת שלושים וארבע הנס שלי הגיע בצורה לא צפויה כלל", היא אומרת בחיוך. "ערב אחד התקשר אליי חבר של ההורים שלי עם הצעת שידוך. ביני לבין עצמי חשבתי שמן הסתם זו תהיה הצעה לא רלוונטית, משום שההיכרות שלו איתי היא שטחית בלבד, ורק מתוך נימוס התעניינתי במה מדובר. אותו אדם תיאר באוזניי אדם שהיה בדיוק כל מה שלא חיפשתי בבן זוג. מבוגר ממני, גרוש עם ילדים, מקורב לחב"ד ועוד. הודיתי לו בנימוס ואמרתי שזה לא מתאים. להפתעתי הוא התעקש, ואני נותרתי בסירוב שלי. השיחה הסתיימה בכך שהבטחתי (מתוך נימוס בלבד) לחשוב על הרעיון.

"לאחר שעתיים קיבלתי טלפון מאדם שאני מכירה ממעגל אחר לגמרי. בהתלהבות עצומה הוא סיפר לי על בחור שפגש בשיעור חסידות אצלם ביישוב. לדעתו, הוא בדיוק בשבילי. כבר הייתי משועשעת לגמרי מהשיחות המוזרות שנחתו עליי היום זו אחר זו, ואמרתי לו שאני מוכנה לנסות. הוא תיאר לי אותו, והבנתי שמדובר בדיוק באותו בחור שהוצע לי שעתיים קודם. אמרתי לעצמי שאם שני אנשים שונים לחלוטין התקשרו בהפרש של שעתיים להציע את אותו הבחור, כנראה יש כאן משהו ששווה בדיקה. ידעתי שהסיכויים של השידוך הזה להתקיים קלושים ביותר, אבל החלטתי לתת לו הזדמנות.

"נפגשנו שלוש פעמים, ובפגישה השלישית הוא הציע לי להתחתן איתו. נבהלתי מהמהירות וסירבתי, והשידוך ירד מהפרק. לאחר כחודשיים החלטנו לנסות שוב, ולאחר כמה פגישות החלטנו להתחתן. לאחר שסגרנו התברר לי שהוא כתב לרבי לפני הפגישה השלישית, והתשובה הייתה שיהיה 'מזל טוב ובניין עדי עד'. בהמשך המכתב כתב הרבי שיכול להיות שהמיועדת לא תסכים בהתחלה, אבל לא להתייאש ולהמשיך, וזה יצליח. ברוך ה', כיום אנחנו גרים בקהילה חב"דית, והילדים שלנו במסגרות חב"דיות, והכול בזכות ברכת הרבי. אני מרגישה שאחד מהמשפטים שהכי מובילים את חיי, עוד הרבה לפני שהכרתי את חב"ד, הוא ש'אין מצב אבוד', וגם אם הישועה לא נראית באופק, היא תמיד מגיעה לבסוף. נתתי לשידוך הזה הזדמנות שנייה, ובזכות זה זכינו להקים את המשפחה המיוחדת שלנו", היא מסיימת את סיפורה המיוחד.

נלחמים יחד על הזוגיות

חשוב לזכור שהמסע המאתגר למציאת זיווג אינו מסתיים בחופה, ויש לא מעט אתגרים שמלווים את בני הזוג גם בהמשך.

לאה, נשואה לאליעזר ואם לשישה, משתפת באתגרים שחוותה, בכלים שקיבלה ובמסר שלה לאלו שעדיין מתמודדות.

"לפני כשבע־עשרה שנה, לאחר מסע של חיפוש אחר הזיווג, עמדתי תחת החופה עם בעלי שיחי'. באותם ימים לא היו מודעים מספיק לחשיבות ההדרכה והסיוע לבני הזוג גם לאחר החתונה. היה לנו באמתחתנו את מה שלמדנו בהדרכות שלפני החתונה, ועם זה יצאנו לדרך. היינו חדורי מטרה, ויצאנו לשליחות מאתגרת בתוך השנה הראשונה. בחלומנו ראינו בית חב"ד עמוס מקורבים, ראינו את עצמנו מחברים מאות יהודים לתורה ולמצוות, ובמקביל מגדלים ילדים חסידיים ומנהלים זוגיות בריאה. אך המציאות הייתה פוטוגנית פחות מהחלומות. ברוך ה', מהר מאוד הגיע בננו הבכור, ואחריו השני והשלישי. ההריונות היו קשים, וגידול הילדים דרש מאיתנו המון כוחות. לצד הפעילות הענפה בבית חב"ד היו לנו הרבה דברים טובים וחשובים להשקיע בהם. רק דבר אחד שכחנו, להשקיע בעצמנו. לא היה משבר גדול, וגם לא הייתה חוסר התאמה. פשוט היה ריחוק שהלך וגדל עם השנים.

היום אני יודעת שהקשיים שהלכו והעמיקו התחילו מדברים קטנים שהיה אפשר לפתור בקלות, אילו היינו יודעים איך לנהל שיחה.

לאחר כעשר שנות נישואין המציאות הביאה אותנו למקומות מורכבים מאוד, ונראה היה כי הבית שלנו עומד על סף פירוק. במשך תקופה ארוכה הסתובבתי בתחושת כישלון צורבת. איך אנחנו, השלוחים המסורים, שנותנים את הלב ואת הנשמה ל'מבצעים' של הרבי מה"מ, עומדים לפרק הכול?!

רצינו מאוד לתקן, אבל לא ידענו איך.

בהשגחה פרטית נחשפתי להרצאה של מטפלת מוסמכת מטעם מרכז טיפולי חסידי לזוגיות ומשפחה. הדברים ששמעתי הביאו אותי לחשוב מחדש על החיים שלנו יחד, והחלטתי לצאת למלחמה, הפעם על הבית. קבעתי פגישת ייעוץ עם אחת המטפלות במרכז, ונכנסנו לפגישה הראשונה בידיעה שהמצב שלנו כנראה אבוד. לאחר תהליך של שנה היינו במקום אחר לחלוטין, נחושים להילחם, הפעם יחד.

כיום, במרחק של שנים, אני יכולה להגיד שהאתגרים לא נעלמו, הפערים לא השתנו, אבל הגישה וכלי העבודה שלנו הפכו את האתגרים לאפשריים. היום אני מאושרת יותר מאי פעם, ובעיקר מודה לקדוש ברוך הוא על שלא ויתרנו לעצמנו".

בני ביתך בבינה יתירה

לאחר ששמעתי את סיפוריהן של מיכל ולאה פניתי לאיריס מלמד, מאמנת אישית ויועצת זוגית זה עשרים שנה. איריס היא המייסדת והבעלים של "בינה יתרה" – המרכז למימוש החוכמה הנשית בגבעת שמואל. היא גם מכשירה מאמנות ומנטוריות שעוזרות לבנות לקראת תקופת השידוכים ובמהלכה ונותנות ייעוץ זוגי.

"אנחנו חיים כיום בתודעה של שפע ושאיפה לאושר. זוגות רבים בוחרים להפוך את חייהם ואת המערכת הזוגית שלהם לטובה ומיטיבה יותר, ואינם מוכנים להישאר במקום שבו לא טוב להם. תנועה זו מביאה זוגות רבים לחפש פתרונות למשברים הפוקדים אותם בחיי הנישואין," איריס פותחת ומסבירה על פעילותו של המרכז.

"כמעט מדי יום מגיע אלינו מגוון רחב של פניות. זוגות בתחילת הדרך מבקשים ללמוד לתקשר נכון זה עם זה, זוגות שמתמודדים עם אתגרים משמעותיים בזוגיות מבקשים ליווי וייעוץ. במקביל, מגיעות אלינו בנות בתקופת השידוכים ומבקשות לקבל ייעוץ והכוונה לקראת הצעד החשוב כל כך בחייהן. יש כאלה המגיעות ממש בתחילת דרכן ויש המגיעות אלינו לאחר שנים רבות של אכזבות.

"משפטים כגון: 'זה אבוד', 'אנחנו כבר מיואשים' וכדומה נאמרים פעמים רבות במהלך הפגישות הראשונות אצלנו בקליניקה. לעיתים מגיעים אלינו זוגות אחרי שהם כבר מיצו את כל האפשרויות הקיימות מבחינתם, ואנחנו התחנה האחרונה בעבורם לפני פירוק הבית. לזוגות האלה אני נוהגת לומר שעצם העובדה שהם הגיעו אליי מוכיחה שהם רוצים לתת צ'אנס (אולי אחרון) לנישואין ולעשות משהו לתיקון היחסים ביניהם. והחדשות הטובות הן ש–99% מהמקרים שמגיעים אלינו (גם המורכבים) אכן ניתנים לתיקון ולבנייה מחדש.

"חשוב לשים את הדגש על נקודה שכנראה לא מדברים עליה מספיק. איש לא נולד כשהוא יודע להיות נשוי. אומנם יש כאלה שגדלו בסביבה שנתנה להם השראה וכלים לחיי נישואין טובים, אך עם זאת, כולנו הגענו ליום שלאחר החתונה כשאנחנו לא באמת יודעים כיצד לשחות במים שנזרקנו אליהם. חיי נישואין בכלל ובפרט בשנה הראשונה נרקמים בחוטים עדינים מאוד, והבנייה של הבית דורשת הרבה מאוד מיומנויות שלא בטוח שהזוג הצעיר, שזה עתה יצא מהחופה, כבר רכש. לכן, פנייה לייעוץ והכוונה בשנים הראשונות של הנישואין היא קריטית, ובכוחה למנוע אתגרים מורכבים מאוד בהמשך. לא צריך לחכות למשברים אקוטיים כדי לפנות לעזרה. פנייה לייעוץ אינה אמורה לעורר בושה. להפך, זאת רפואה מונעת לבעיות שעלולות לצוץ בעתיד.

"ואם בכל זאת צפו ועלו משברים? חשוב מאוד לזכור שאין מצב אבוד, תמיד אפשר לחזור ולתקן את הדרוש תיקון. לעיתים קורה שמגיעים אלינו בני זוג, יושבים בקליניקה ומטיחים זה בזה האשמות קשות שיצרו ביניהם ריחוק גדול. במבט ראשון נראה שכבר אין מה לעשות, אבל הם הגיעו לקליניקה, הם בחרו לבוא ולנסות, וזה כשלעצמו כבר צעד גדול מאוד בדרך לתיקון. ברוך ה', אני זוכה לראות אצלנו תהליכים מרגשים שזוגות עושים. אכן, זה לא פשוט. התיקון הוא תהליך ארוך שדורש הרבה מאוד מאמץ והתמסרות הדדית. אבל גם שינוי של 10% או 20% במערכת הזוגית יכול לחולל פלאים. נוסף על כך, אחד הדברים החשובים ביותר שאני מדגישה לאורך התהליך הוא שאנחנו לא באים לשנות זה את זה, כל אחד הוא טוב בדיוק כמו שהוא, ויחד בני הזוג לומדים לסלול דרך משותפת שנותנת לכל אחד מהם את המקום שלו לבד ואת המקום שלהם יחד.

"גם אם לפעמים מתבלבלים בדרך כי חסרים כלים, הכוונה נכונה או בשלות רגשית המתאימה לנישואין, עדיין, אין מצב אבוד! תמיד אפשר לחזור ולבחור לתקן ולמנף את המצב לטוב. ועם זאת חשוב לזכור שעם התיקון ההתמודדות לא נגמרת, פשוט לומדים להתנהל נכון ובכבוד".

באדיבות מגזין עטרת חיה