יותר מעשרים שנה חלפו מאז סבתי האהובה, עליה השלום, נפטרה. לא הרבנו להיפגש, שכן היינו גרים במרחק לא קטן, והתחבורה לא הייתה נגישה. סבי וסבתי, זיכרונם לברכה, כבר היו מבוגרים והתקשו לעשות את הדרך לביתנו, ולכן היינו מגיעים אל ביתם אחת לשנה לביקור בן כמה ימים.

היינו ילדים קטנים בבית של סבים ניצולי שואה. המרחק בין הדורות ומחסום השפה היו נוכחים והקשו עלינו. סבתי דיברה אידיש, רומנית והונגרית, אך לא דיברה מילה בעברית. ואנחנו ידענו רק עברית.

לא הבנתי מילה משיחותיה, והיא לא הבינה מילה מדבריי, אך הקשר היה מעבר למילים. החום, האכפתיות, הטיפול המסור. בשעות שבהן הייתי יושבת לצידה היא לימדה אותי לספור עד עשר באידיש. היום, במרחק של שנים, אינני זוכרת הרבה, אבל בכל פעם שאני שומעת את צלילי השפה או מספרים באידיש, אני חשה בניחוח מבית סבתא, נזכרת באהבתה ובסבלנותה, מרגישה אותה לצידי.

הקשר בין סבתא לנכדותיה הוא אומנם קשר של דם, קשר עמוק ונצחי, אך כדאי ואפשר לחזקו ולהופכו למשמעותי יותר.

לקשר הבין–דורי חשיבות רבה מבחינה ערכית ורגשית. בזכותו הנכדה גדלה למעורבות, לאכפתיות, למשפחתיות ולחיבור לשורשיה, וסבתא נשארת פעילה יותר, מעודכנת ומעורבת בחיי נכדיה.

יצירת הקשר והחיבור אינה מצריכה מאמצים מרובים או משאבים מיוחדים, אפשר לעשות זאת בפעולות פשוטות.

שמירה על שגרה ועל עקביות

כדי לתחזק ולשמר את הקשר בין סבתא לנכדתה וליצור קרבה חזקה יותר, מומלץ לשמור על שגרה ועל עקביות, ולהקפיד על מפגש קבוע או אפילו על שיחת טלפון קבועה. חשוב שבמפגשים ובשיחות תביע סבתא התעניינות כנה בעולמה של נכדתה, תקשיב לחוויותיה ותשתף אותה בעולמה העשיר, מהעבר ומההווה.

דוגמאות לשיתוף באירועי העבר אנו מוצאים גם אצל רבותינו נשיאנו. ידוע שהאדמו"ר הריי"צ היה שומע בקביעות סיפורים מסבתו, הרבנית רבקה. את הסיפורים העלה על הכתב, והם נדפסו ב"ספר הזיכרונות" הנמצא היום כמעט בכל בית חסידי.

פעילויות משותפות

מומלץ ליזום פעילויות שבהן סבתא ונכדה עובדות, יוצרות, מכינות ופועלות יחד בעשייה משותפת, או שסבתא חולקת עם נכדתה מהידע שלה ומניסיון החיים שצברה וגם הנכדה משתפת את סבתה בידיעותיה העכשוויות או הטכנולוגיות.

לפניכן כמה רעיונות לפעילויות משותפות:

לימוד טלפוני משותף: לימוד משותף מקרב לבבות, גם אם אינו פנים אל פנים.

בתקופת הקורונה, שבה לא היה אפשר להיפגש מחוץ למשפחה הגרעינית, נולדו יוזמות מבורכות כדי לגשר על המרחק הפיזי והחברתי. כך נולדה היוזמה של שרה, נערה בתיכון, וסבתה. הן החליטו ללמוד יחד את השיעורים היומיים בחת"ת ולהעמיק בביאורם. הן עודדו זו את זו בשמירת השיעורים היומיים ושמרו על קשר עקבי. כמובן, הן לא הסתפקו רק בלימוד משותף, אלא גם שוחחו על דברים נוספים, וכך התקרבו זו לזו.

משחקים משותפים: המשחק המשותף הוא הזדמנות לקרבה מתוך הנאה, אתגר וחוויה. הוא מזמן למידת מיומנויות ואסטרטגיות. סבתא יכולה ללמד את נכדתה משחקים מעברה וכך לחלוק איתה זיכרונות מילדותה. גם הנכדה יכולה ללמד את סבתה ולשחק עימה במשחקים עכשוויים.

תחביבים משותפים: תחביבים משותפים מקרבים בני אדם זה לזה למרות פערים בגיל. מומלץ לזהות תחביב או תחום עניין משותף לסבתא ולנכדה ולטפח אותו יחד – בשיחה על אודותיו ובעשייה משותפת כאשר הן נפגשות. אפשר, למשל, למצוא תחום אומנות משותף, וליצור יחד – לבשל, לאפות, לתפור, לרקום וכן הלאה.

פעילויות משותפות במפגשים משפחתיים: חידונים, משימות ומשחקים שבהם יש אינטראקציה בין סבתא לנכדה מחברים ומעמיקים קשר.

פעם, באירוע משפחתי לכבוד יום הולדתה של סבתא, החלטתי לקרב בין העולמות. בניתי חידון על סבתא, אך שונה מכל מה שעשינו בעבר – הפעם השאלות היו מופנות אל הנכדים ולא אל הילדים. בחרתי שאלות מעולמם של הילדים – דברים שמעניין אותם לדעת על סבתם, שירגישו קירבה אליה, למרות המרחק בגיל. ניסחתי שאלות כמו: איזה מקצוע סבתא אהבה יותר מכול בבית הספר, באיזה משחק סבתא אהבה לשחק, על איזו מתנה סבתא חלמה כשהייתה ילדה וכדומה. הנכדים ניחשו את התשובות, נהנו לגלות דברים משותפים בינם ובין סבתא והיו מעורבים לכל אורך הפעילות. הדור הצעיר נהנה מכל רגע, וגם ההורים נהנו לספק רמזים לילדיהם, ושמחו שהם מחוברים לפעילות ואינם משתעממים.

פעילויות משותפות יעמיקו את ההיכרות בין סבתא לנכדה ויקרבו את עולמותיהן זה לזה. קיבלתן רעיונות, כעת נותר לבחור פעילות, לקבוע זמן, ולחבר דורות.

קוראת יקרה, יש לך יוזמות, פרויקטים, סיפורים משפחתיים? נשמח לשמוע על כך!

שלחי אלינו למייל: [email protected]

באדיבות מגזין עטרת חיה