בכתבה הקודמת דיברנו על האידאל – החיבור של בני הזוג בכל הרבדים. אבל אידיאל בלי דרך, הוא דבר חסר ערך, ואת הדרך צולחים באמצעות כלים, נקרא להם 'כלי תחבורה'.

בכתבה זו נציג אמצעים לחיבור הכוחות המקיפים – הרצון והעונג – אל הנישואין הבריאים. 'כלי תחבורה' אלה הם רבי עוצמה, משום שהם בעצם מדייקים את כיוון העבודה הכללי של האדם ואת הרצון בכלל, ובפרט בתחום הנישואין.

כלי התחבורה:

רצון המכוונן לנישואין

בכתבה הקודמת עסקנו בשימוש בכוח ה'חיה' שבנפש. יש שרגילים לחשוב כי רק לנפש האלוקית יש כוחות מקיפים, ואילו לבהמית יש רק כוחות פנימיים, אבל לא נכון. עובדה הידועה לכולנו היא שלנפש הבהמית יש כל מיני רצונות, ושהיא תעשה הכול כדי לממש אותם: רצון ליהנות ולהתענג, רצון לשלוט על אחרים ועל כל המציאות, רצון לגדול, רצון לצבור הרבה רכוש ועוד־ועוד. כל הנטיות האלה הן אנוכיות ובהמיות, והן שורש המחשבה המוטעית שאדם הוא בהמה משוכללת. כלומר, את דרגת ה'חיה' (=הרצון) יש גם לנפש הבהמית. למה אנחנו צריכים לדעת את זה? כדי להבין שיכולה להתקיים מציאות של רצונות שאינם מכווננים אל האמת, אך מחופשים לרצונות טובים. רצונות כאלה באים לשרת את הנפש הבהמית, ולא את הנישואין בקדושה. הידיעה הזו גם מסייעת לנו להיות ממוקדים, ולדעת לזהות מתי הרצון הוא מצד הקדושה ומתי מצד הקליפה – טורי דפרודא (הרים של פירוד).

כמו שראינו, הרבי קורא לקשר הזוגי בנישואין "איחוד עליון שאין למעלה ממנו", וממשיל  את הקשר בין רשב"י ביום הסתלקותו ובין הקדוש ברוך הוא, לקשר הנישואין: "בחד קטירא אתקטרנא". הקשר הזה מצוי ב'יחידה' של הנפש. ה'יחידה' היא דרגה אלוקית שלא קיימת בנפש הבהמית. היא יכולה להשפיע על הנפש הבהמית, אבל הנפש הבהמית לא יכולה להכיל את עוצמת האור שלה. כשה'יחידה' מתגלה הנפש הבהמית יוצאת מכלל שימוש באופן זמני. המשמעות היא שאין לה שום גילוי בגוף. הגוף כולו פועל רק מכוח ה'יחידה', ועושה מעשים שהם בגדר 'שטות דקדושה', כלומר פעולות ומחשבות שאילו היינו שואלים את הנפש הבהמית מה דעתה עליהן, היא הייתה מתנגדת להן. על דרגת ה'יחידה' אין לנו השפעה כלל, זה מחוץ לתחום עולם הזה. זאת לעומת דרגת ה'חיה', הרצון, שאיתה יש לנו אפשרות לעבוד. אנחנו יכולים להשפיע על הנפש הבהמית לרצות רצונות של קדושה אם נשכנע אותה שהם כדאיים, כי הכדאיות היא המפתח להגיע אל ליבה של הנפש הבהמית.

הדרך אל האושר עוברת דרך

בן הזוג

בהקשר של נישואין, כך נוכל להסביר לנפש הבהמית מדוע להיות נשואים בדיוק לזה שהתחתנו איתו, הוא הדבר הנפלא ביותר שיכול היה לקרות לנו:

בזמן ברית הנישואין הנשמה מתחברת עם חציה השני, קרי: בן הזוג. כלומר, השלמות שלי נובעת מהקשר איתו, וביתר דיוק מהמשכת האחדות הזו משורש הנשמות אל כל הרבדים של הנפש. במילים אחרות, ה' זיווג בינינו בהשגחה פרטית, כדי שנעבוד על המשכת האחדות בינינו בכל הרבדים של החיים, כדי שגם בהם תתגלה השכינה ששורה בינינו בבחינת ה'יחידה'. לכן עבודת הנישואין היא עבודה לא קלה ודורשת מאמץ, אבל היא כן פשוטה וברורה מצד זה שכל אחד יכול וצריך לעשות אותה. היא לא נועדה רק ליחידי סגולה.

בן הזוג הוא חצי הנשמה השלמה שלנו, ולכן באופנים רבים הוא שונה או הפוך ממני. זאת בניגוד לסברה הטוענת שאם הוא הנשמה התאומה שלי, סימן שהוא בדיוק כמוני. אם אני בקו החסד, לרוב הוא יהיה בקו הגבורה, וזה יבוא לידי ביטוי בתחומים רבים מאוד בחיים: הוא יהיה דייקן, ואני הרבה פחות; הוא יהיה קצת קריר, ואני מלאת רגש. אם התכונות השונות שיש בנו יגרמו לקצר, לניתוק, הרי כל אחד מבני הזוג לא הגיע לשלמותו. אבל אם ההבנה שהתכונות השונות וההופכיות לעיתים יביאו אותנו להתבטל האחד כלפי השנייה, לענווה וללימוד, התהליך הזה יסלול את הדרך אל האושר. נתקדם אל מילוי התכלית של ירידתנו לגוף, ולגילוי שכינה כאן בעולם הזה, בינינו.

כבר לפני שנים רבות אמר הרבי שנסתיימה עבודת הבירורים. המשמעות הקריטית של  ההצהרה הזו לענייננו, היא שהעולם שמחוץ לנו איננו זירת ההתמודדות שלנו יותר, אלא דווקא עולמנו הפנימי. ובמילים פשוטות ומעשיות יותר: אל תחפשי את הקלפים בכיס של בן הזוג. אם יש קושי בזוגיות, יש את מה שאת צריכה לשנות. השינוי בעצמך יביא את השלום, הרעות, הנחת והאהבה. לדעתי הנקודה הזו היא נקודה עוצמתית מאוד שקיבלנו במתנה מהרבי. היא מפקסת אותנו לתחום העבודה היעיל. איננו מאבדות יותר אנרגייה על מחשבות בסגנון 'הוא אמור להיות כך וכך', 'הוא היה אמור לנהוג אחרת' או 'זה הכול בגלל שהוא אנוכי ברמות לא הגיוניות'. בסופו של דבר, אלה מחשבות שרק יוצרות תסכול ואינן מביאות לתוצאות כלל.

השאלה שנותרה היא "מה עליי לעשות?".

בנוסף, הידיעה שהכול תלוי בי מקלה על הנפש מאוד, משום שכך הרי יש דרך להגיע לפתרון, והדרך הזו בידיי.

אם כן, הדרך פתוחה, אין מפריע והפתרון בהישג יד! וכל זמן שנדמה לי שקיימת הפרעה – זו רק אשליה של היצר הרע האישי שלי. מעתה מה שנותר הוא למצוא את כיוון העבודה המדויק שלי, להתחיל לחמם מנועים ולנסוע. בבקשה תקראו את הפסקה הזו שוב ושוב ושוב!

כל המחשבות הנפלאות האלה הן כלי הנשק היעיל ביותר כנגד הסלידה הפנימית שבני זוג חשים לעיתים בסתר ליבם. הסלידה הזו נובעת מהתפיסה שאני מושלמת, ובן הזוג רק מגיב בהיסטריה, באכזריות או מתוך נקמה. ברור שעם טיפוס שכזה אי אפשר לחיות בשום פנים ואופן, וחייבים לגדוע חצי מהנשמה חס ושלום.

זהו רצון לא מתוקן של הנפש הבהמית שבא בלבוש של צדקות וחוכמה עמוקה של שקר. הסלידה הזו, הניתוק התודעתי הזה, גורמים לחוסר רצון להישאר נשואים לחצי השני שלנו, נשמתנו, עצמנו.

הסלידה הזו היא גם השורש לתנועת הנפש שהמציאה הפסיכולוגיה המודרנית, והיא שעל בני הזוג 'להכיל' אחד את השנייה. מה פירוש 'להכיל'? הווי אומר – לסבול את החסרונות, השטויות והיצר הרע של הזולת בלי להתלונן. לבלוע צפרדע ועוד אחת ועוד אחת, ולשמור אותן בבטן.

כשהתפיסה היא שבן הזוג הוא המתנה הנפלאה ביותר שה' נתן לי כדי להגיע לשלמות שלי, לשליחות שלי, לשכינה, לקשר העצמי עם ה'; אין לי צורך ב'הכלה'. אין צורך 'לבלוע צפרדעים', כי מבינים שבעומק פנימיות העניין, זה הכי טוב שיש לי. אך כל זה מתאפשר בזכות עבודה נכונה מצידי. אני לא עושה טובה לאיש בכך שאני נשואה לבן הזוג שלי. ה' יתברך ובעלי הם אלה שעושים לי טובה נצחית.

נכון, יש קשיים והרבה פעמים נדמה שהם גדולים עליי, אבל עם הדרכה נכונה על פי תורה וכרצון הרבי והחסידות, אפשר לפתור בעיות גדולות ולהגיע להסכמות שיביאו אושר לשני הצדדים. מה שצריך הוא רצון כן ואמיתי, הדרכה, התבוננות פנימה ועבודה אמיתית.

בעזרת ה' בכתבה הבאה נדבר על 'כלי התחבורה' היום־יומי לשלום בית; כלי שמסייע בפתרון חילוקי דעות וקשיים באופן יעיל, מכבד ומתוך הסכמה הדדית – שיחת ההתקדמות.

באדיבות מגזין עטרת חיה