כינוס השלוחים העולמי עדיין מהדהד בנו. אלפי שליחים, הפרושים בכל מקום למען יהודי העולם, מפיצים את המעיינות חוצה. אבל אצלנו, השלוחות, התמונה שונה מעט. כשהרשמים מכינוס השלוחים נפגשים עם פרשת "תולדות", העיניים מופנות פנימה, אל הבית, אל ה"תולדות" שלנו. אל אותם ילדים מתוקים שהם הלב הפועם של השליחות. איך אנו מגדלים אותם להיות מנהיגי המחר, ובעיקר, השליחים המכריעים של היום?

ילדים אינם "פדיחות" – הם קידוש השם

ילדי השלוחים הם ה"שלוחים הקטנים" המייצגים את הרבי ואת היהדות בעיני הקהילה. עלינו לזכור שכל יציאה שלהם מהבית היא פוטנציאל לקידוש השם אדיר, אבל גם מחייבת זהירות רבה.

כדאי לוודא שהם לבושים יפה (אפשר בסטים) ונקיים, וגם להזכיר להם את "גאוות היחידה", שאנחנו שליחים, ויש לומר לכל אדם "שלום" בחיוך מאיר…

משפחה ברוכת ילדים המסתובבת בשכונה אינה מראה שגרתי במרבית מוקדי השליחות. ברוב המקרים הדבר פועל קידוש השם גדול. אנשים מתפעלים, משבחים ואומרים דברים כמו: "אני עם אחד לא מסתדר, איך אתם עם כזאת כמות?"

לפעמים יש גם ביקורת, "תראי מה הילד שלך עושה, תשמרי עליו." בהתחלה זה צרם לי, היה לי לא נעים לקבל ביקורת על הילדים. אבל פיתחתי שיטה: אני פשוט מודה בחיוך – "וואי, אני ממש מודה לך, טוב ששמת לב", ותוך כדי תפילה אנו ממשיכים הלאה.

מישהי סיפרה לי שהעירו לה אחרי לידה: "זהו! עד כאן עם כמות הילדים". צריך לדעת שהערות מסוג זה הן נדירות וחריגות. מי שמסוגל לפגוע בצורה כזאת, בדרך כלל הבעיה היא אצלו. למשל, אחת השכנות נהנית להעיר לי על הילדים במרפסת – ולימים ראיתי אותה גם צועקת ב"סופּר" על הקופאית. הדבר מלמד שתוכן ההערה אינו בהכרח קשור לילדים עצמם, אלא משקף את עולמו הפנימי של האדם שמגיב כך.

צריך לזכור: אנשים מסתכלים פחות על ההתנהגות המיידית של הילדים, ויותר על התגובה שלנו, ההורים. בסעודת שבת, למשל, אם מתפתחת מריבה, אנחנו לא מתפרצים ולא כועסים. אנחנו הופכים את זה להצגה: מעלים סיפורים וסיטואציות מצחיקות בתחום המריבות, ופתאום המתח מתפוגג. האורחים רואים שההורים במקום לכעוס או להתבייש יוצרים שלום ושלווה. זו הדרך שלנו למנוע חילול השם ולהפוך רגע מביך לרגע של חינוך.

האחריות היא שלנו, ההבטחה של הרבי

עבודת החינוך היא העבודה המפרכת ביותר. אנו מחויבים להשקיע את כל ליבנו ונשמתנו בגידול הילדים בדרך התורה והחסידות. אין לנו זכות להתנער מאחריות; הילדים שאנו מביאים לעולם ומחנכים הם באחריותנו המלאה.

אבל בנקודת המפגש – היכן שנגמר הכוח שלנו והדאגה גדולה מדי – עלינו לזכור את ההבטחה הברורה של הרבי מה"מ כי הילדים על הכתפיים שלו.

לא על הכול יש לנו שליטה. לעיתים הסביבה יוצרת אתגרים קשים במיוחד. לפעמים הילדים חיים בסביבה פחות צנועה, או פתאום מקורב מראה לילד משהו לא מתאים כל כך. במקומות האלה עול האחריות הרוחנית הגדולה מונח על הכתפיים של הרבי מלך המשיח. אנחנו משתדלים במלוא הכוח שלנו, ובכל מה שמעבר – אנחנו יודעים שיש לנו על מי לסמוך.

בכל פעם שאני זוכה לקבל תשבחות מאחד המחנכים, אני אומרת: "אלו ילדים שגדלים על הכתפיים של הרבי", וזה רווח עצום בשליחות שרואים במוחש.

ילדים – הכוח המכריע בשליחות

הילדים שלנו אינם רק "הדור הבא" – הם הכוח המניע של ההווה. לפעמים אנחנו תוהים אם ההשקעה העצומה בילדים, במקום להשקיע בשליחות החיצונית, היא הבחירה הנכונה. אולי עדיף "לעצור" את הילודה ולהשקיע יותר בפעילות עם הקהילה?

החשיבה הנכונה היא: כאשר את מביאה עוד ילד לעולם, את מביאה עוד שליח לעולם. שליח שיעשה לא רק את העבודה שלך, אלא פי עשרה ממה שאת עושה.

כוחם של ילדי השלוחים הוא פשוט לא ייאמן. ב"מבצעים", כשילד מחלק נרות שבת או מציע לברך על לולב, זה מתקבל בחן ובמתיקות יותר. בסעודת שבת אנשים מתפעלים כשילד בן שנתיים יודע את ה'פסוקים', ילדי הגן חוזרים על הפרשה וילדים בוגרים יותר על שיחה של הרבי. כשילדה בכיתה ו' מארגנת מועדון "צבאות השם" שבו כל הילדים יושבים בשקט – זהו מחזה נדיר בדור המסכים… זהו כוח הטהרה, האמת והתמימות, המביא את האור והיהדות בצורה היפה ביותר.

קודם הילדים והבית

פרשת "תולדות" מלמדת אותנו על החשיבות העליונה של ה"תולדות", הצאצאים, ממשיכי הדרך. כאשר אנו משקיעים מהכוחות ומהזמן היקר שלנו בחינוך הילדים, בגידולם ובטיפול בהם, ההשקעה הזו אינה פוגעת בשליחות, להפך, היא היסוד והתשתית של כל השליחות כולה. רק כאשר הבית שלנו חזק, יציב וחסידי – השליחות בחוץ תצליח לשאת פירות אמיתיים וקיימים.

עלינו לשים את צורכי הבית והילדים בראש סדר העדיפויות. המשפחה לפני הכול, ואין לנו זכות לערער על כך. גם הנחת האמיתית והגדולה ביותר מגיעה בסופו של דבר מהמשפחה.

עלינו להתחזק ולהתמקד במה שחשוב, וכמובן לקחת עזרה כמה שמתאפשר.

אם רוצים, אפשר לשלב את השליחות עם הילדים. דוגמה טובה לכך היא הליכה לגן שעשועים באווירה נעימה. זוהי שליחות כפולה: הילדים שלנו עסוקים, ואנחנו פוגשות אימהות צעירות ומייצרות קשרים חדשים. רק השבוע יצרתי קשר עם שלוש נשים חדשות בגינה!

השקעה בחינוך הילדים היא לא "עיכוב" בשליחות, אלא היא היסוד והתשתית של כל השליחות כולה. הם העתיד של השליחות, והם שמביאים את סיום השליחות – הגאולה.

ויהי רצון שנזכה לראות את ה"תולדות" שלנו גדלים לתפארת, כשהם ממלאים את השליחות בטהרה ובשמחה, וממהרים לקדם את פני משיח צדקנו, תכף ומייד ממש!

באדיבות מגזין עטרת חיה