פורים בפתח. הילדים מסתובבים מאושרים, מלאים רעיונות כרימון לתחפושות. מתלבטים, בוחרים, מחפשים. ארגז התחפושות מורד מן הארון העליון. והילדים צוהלים, מודדים, מחליפים, שמחה וששון. רק שמוליק בן השש אינו משתתף בצהלה הכללית. אינו רוצה להתחפש כלל. לא לאליהו הנביא, לא לשליח, לא לכהן גדול, ולא למלך.

האמת היא שזה כך מאז התחפושת הראשונה שאימו ניסתה להלביש לו כשהיה בן שנה וחצי. אז הוא משך ובכה וצרח. היום הוא מסביר את עצמו בשלוש מלים: "זה מציק לי!"

מירי בת השלוש מגיבה בצרחות כשאחיה מנסים את כוחם במחיית המן באמצעות רעשני עץ גדולים. גם את המוזיקה הרועשת ברחוב בפורים איננה מחבבת. היא נצמדת לאימה בזמן קריאת המגילה, ובכל הרעשה של "המן" היא נעשית מבועתת יותר ויותר.

מקובל שחג פורים הוא חגם של הילדים. המסכות, הרעשנים, החגיגות בחוץ והחגיגות בפנים. אבל יש ילדים שבשבילם החג הזה הוא יום של התמודדות לא פשוטה. ולמרבה התסכול, איש אינו מבין אותם. "את לא אוהבת את פורים?! איך זה יכול להיות?!" ו… "למה אתה לא רוצה להתחפש?! בגיל שלך כל החברים עדיין מתחפשים! יש לי המון רעיונות בשבילך!"

לכל אחד מאיתנו מערכת של חושים הקולטת את השדרים החיצוניים והפנימיים ומעבדת אותם, כדי להגיב בהתאם. המערכת כוללת שמונה חושים: חמשת המוכרים – ראייה, שמיעה, ריח, טעם, ומגע (מישוש).

ועוד שלושה:

פרופריוספציה – תחושה עמוקה. משדרת לנו מידע באמצעות מתיחה וכיווץ של השרירים. התחושה הפרופריוצפטיבית מאפשרת לנו לחוש את מנח הגוף שלנו, לדעת איפה נמצאים חלקי הגוף בלי להסתכל.

וסטיבולריות – תחושת שיווי המשקל, משפיעה על התנועתיות שלנו במרחב.

ואינטרוספציה – מערכת מידע חושית פנימית המספקת מידע על תחושות הגוף הפנימיות כמו: רעב, שובע, עייפות ועוד.

רוב בני האדם נולדו עם מערכת חושית תקינה, ולכל אחד יש פרופיל חושי שונה מעט מחברו. יש אנשים שחוש השמיעה שלהם מפותח יותר, אחרים רגישים יותר לריחות מסוימים, לטעמים או למגע. כל עוד האדם מסוגל להתמודד ולהגיב בהתאם למצופה – המצב תקין.

קושי בוויסות חושי

כ–5%–16% (ויש המדברים כיום גם על יותר מכך) מהילדים מתמודדים עם הפרעות של ויסות חושי – קושי בעיבוד החושי של אחת או יותר ממערכות התחושה בגוף.

קושי בוויסות חושי יכול להתבטא בשלושה אופנים:

1. רגישות יתר – הילדים נרתעים מכל מגע קל, הרעש מפריע להם, וכן אורות מסוימים, ריחות או טעמים. אינם אוהבים להתנדנד חזק בנדנדה, נרתעים מקרוסלה, ונסיעה ברכב היא סיוט בשבילם. ילדים עם רגישות יתר מרגישים את הגירוי התחושתי בעוצמה גבוהה פי כמה מרוב בני האדם, ומשום כך הם יגיבו בהתאם למה שהם חשים.

התגובות יכולות להיות תגובות של הימנעות, בכי, בריחה, או לחלופין תגובות של תקיפה לא מותאמת, מכיוון שהמערכת שלהם מפרשת את הגירוי כמאיים.

2. תת–תגובה תחושתית – הילדים זקוקים לגירוי חזק כדי להרגיש. הם מחזיקים חזק מדי, נראים לפעמים איטיים, חולמניים, מפני שגירויים תחושתיים רגילים אינם משפיעים עליהם.

3. חיפוש תחושה – הילדים נתונים כל הזמן בחיפוש אחר גירויים תחושתיים. הם אוהבים לטפס למקומות גבוהים, להתנדנד חזק במיוחד, לגעת בכל דבר, להדליק מוזיקה חזקה במיוחד וכן הלאה.

כל המצבים הללו הם מצבים שבהם יש חוסר איזון, והילד באופן טבעי מחפש את הוויסות שלו, את המקום שבו הוא ירגיש מאוזן.

אבחנה מבדלת

לכל אדם יש פרופיל סנסורי–תחושתי משלו. לא כל ילד שנרתע מקצת מגע או לחלופין אוהב להסתובב במהירות בקרוסלה הוא ילד עם קושי בוויסות חושי.

אך כאשר אנחנו מזהות שהילד מתקשה להתאים את עצמו לסביבה, והתגובות שלו אינן מותאמות לעוצמת הגירוי – כדאי לפנות לאבחון של מרפאה בעיסוק עם התמחות בתחום התחושתי. במהלך האבחון ייקבע הפרופיל הסנסורי של הילד. רגישות יתר באחד החושים אינה מחייבת רגישות בכל המערכות. ייתכן שילד רגיש מאוד למגע – תחושה טקטילית, אך חושיו האחרים תקינים. תיתכן גם רגישות יתר בחוש אחד, לעומת תת–רגישות או חיפוש תחושה בחושים אחרים. האבחון חשוב כדי לתת מענה מותאם לילד.

זוכרים את הילדים מתחילת הכתבה? ייתכן ששמוליק אינו אוהב להתחפש כי לא נוח לו עם המגע של הבד של התחפושת. אם קשה לו עם כל מיני סוגים של בדים, תוויות מפריעות לו והוא מפרש מגע קל כמכה – כנראה יש לו רגישות יתר בתחום המגע. למירי, המתקשה להתמודד עם רעשים שאחרים מסתגלים אליהם, יש כנראה רגישות יתר בתחום השמיעתי.

ההורים כמתווכים 

"יש גישות שונות לטיפול בהפרעות ויסות חושי", מסבירה ליאורה לוי, מרפאה בעיסוק, "אבל נוסף לטיפול אצל מרפאה בעיסוק חשוב קודם כול שההורים יבינו את הילד. חשוב להבין שהוא לא עושה לנו דווקא או מתחמק ממטלות. לדוגמה: יש ילדים שאינם סובלים תחושה של מים ומסרבים להתקלח, או ילדים שאינם מסוגלים לחוש מגע של בגדים מסוימים, וזה יכול להביא אותם לתגובות של מתח, עצבנות ואפילו התפרצויות זעם, כשלעיתים קרובות, בעיקר בגיל הצעיר, הם אינם יודעים להסביר בעצמם מה מפריע להם.

"אחרי שהבנו בעצמנו מה קורה כאן, כדאי שנסביר לילד בהתאם לגילו ולרמתו, ונשתדל להתאים את הסביבה לילד. הילד אינו אוהב להתחפש? לא נכריח אותו. נשוחח איתו על כך: 'אני מבינה שהמגע של התחפושת לא עושה לך נעים. יש ילדים שזה מציק להם, וזה בסדר גמור. בוא נחשוב ביחד. מה מפריע לך בתחפושת? אולי הצווארון? או הכיווץ בשרוולים? הבד? אתה רוצה שננסה לבחור יחד תחפושת שלא תפריע לך?'

"מומלץ ללכת איתו יחד לבחור. אגב, לא רק תחפושת אלא גם בגדים – חולצות, מכנסיים וכו'. אפשרות הבחירה מחזקת את תחושת השליטה של הילד, שחי בעולם בלתי צפוי מבחינתו, שבו גירויים שונים מציפים אותו בלי שתהיה לו יכולת לשלוט במצב.

"ואם הילד מסרב לחלוטין להתחפש, נזרום איתו. אולי ננסה לקבל את הסכמתו ללבוש תחפושת רק לכמה דקות 'בשביל התמונה'. אך בוודאי שלא נכריח אותו להסתובב בתחפושת המעיקה עליו. חשוב ביותר לתת לו את התחושה שאנחנו איתו ומבינים אותו. ללא אמירות פוגעניות או מעליבות.

"ילד שיש לו קושי בוויסות שמיעתי – נשתדל לאפשר לו, עד כמה שאפשר בפורים, סביבה רגועה יותר. אולי לא נלך איתו לקריאת מגילה בבית הכנסת, אלא בבית פרטי. שם מן הסתם הרעש יהיה מורגש פחות. גם נביא בחשבון שאם בחרנו ללכת לסעודת פורים המונית, מכל סיבה שהיא, יהיה לו קשה. לא נדרוש ממנו לשבת איתנו ליד השולחן, גם אם ילדים בני גילו עושים זאת בקלות. נבין את הצורך שלו בפינה שקטה, במקום רגוע יותר. אפשר להציע לו להיות איתנו בחלק מן הסעודה, וביתר הזמן לדאוג למקום רועש פחות בעבורו.

"כמו כן, כשמדובר בילדים עם רגישות יתר, ההטרמה חיונית. כאשר הולכים לאירוע או למקום שמזמן גירויים שקשה להם איתם, נכין אותם מראש. 'מחר תהיה מסיבה בגן, יהיה רעש ותהיה מוזיקה חזקה'. כדאי גם ללמד אותם טכניקות של הרגעה, כמו נשימות עמוקות ואיטיות.

"אין אפשרות לשנות את הפרופיל החושי של האדם," מסבירה ליאורה. "אומנם עם הזמן, ככל שהאדם מתבגר ומתנסה בחוויות חושיות רבות יותר, הוא מצד אחד מסתגל יותר, ומצד אחר לומד למצוא לעצמו את האסטרטגיות המתאימות לו שאינן חריגות בסביבה. עד אז אנחנו המבוגרים צריכים לתווך לו. להבין את הקושי, להתאים את הסביבה, ולנסות לעזור לו למצוא אסטרטגיות מותאמות לקושי שלו.

"ילדים עם רגישות יתר נוטים לעיתים להתנהגויות של התפרצות ואלימות כלפי אחרים. אם מישהו נגע בהם לדוגמה, בחוויה שלהם הם יכולים להרגיש שזאת דחיפה או מכה ולהגיב בהתאם. לכן יש לשקף להם את דרך ההתנהגות הנאותה. ללמד אותם לא להגיב ממקום של תקיפה. ליצור מרחב בטוח בעבורם, ולתת להם אסטרטגיות להתמודדות עם הקושי. גם לילד בן חמש אפשר להסביר מה קשה לו, וזה יעזור לו להבין יותר את עצמו ואת העולם שסביבו. עם זאת, לא נהפוך אותם למוגבלים ולא ניתן להם הרגשה של 'הורסי תוכניות'. נשדר לילד שזה בסדר גם אם בחר שלא להתחפש, או שאינו אוהב את הרעשים החזקים או את האורות המרצדים בסביבה, גם אם אחרים נהנים מהם מאוד.

לרוב הילדים בעלי הרגישות התחושתית לא יפריע שאחרים התחפשו והם לא, מכיוון שבחוויה הפנימית שלהם, הקושי ללבוש תחפושת גדול מהקושי להיות יוצא דופן בחברה. אך לעיתים ילדים בעלי רגישות, ובעיקר הילדים הבוגרים יותר, עשויים לחוות אי–נוחות כלשהי בזמן אמת. כדאי לשוחח עם הילד לפני המסיבה, להבהיר לו שכל הילדים בגן או בכיתה יתחפשו, ולנסות לשאול אותו אם הוא חושב שיפריע לו להיות היחיד שאינו מחופש. אפשר להציע לו לקחת את התחפושת בשקית, כך שאם יתחרט, הוא יוכל ללבוש אותה בכיתה. כדאי לשתף גם את הגננת או את המורה בעניין, ולתאם איתה שתציע לילד – בלי ללחוץ עליו – ללבוש את התחפושת לכבוד מסיבת הפורים. עם זאת, חשוב לשדר לילד שגם אם בחר בסופו של דבר שלא להתחפש, אנחנו מכבדים את הבחירה שלו.

"לסיכום, פורים הוא חג עמוס מאוד בגירויים בעבור ילדים עם רגישות תחושתית, אולי יותר מכל זמן אחר בשנה. אבל גם בפורים אפשר להשתדל עד כמה שאפשר לתת לילד סביבה מופחתת גירויים, כדי שגם הוא יוכל להתחבר ולחוות פורים שמח בדרך שלו."

באדיבות מגזין עטרת חיה