ההיכרות שלי עם בלה לנקרי הייתה אקראית. בעקבות סיפור שהתגלגל על מאורע ניסי בסעודת משיח נחשפתי לאישה גדולה מהחיים ולסיפור מדהים, שבמרכזו, איך לא – הרבי מה"מ והוראותיו הקדושות.

בלה לנקרי היא אימא, שליחה ומרצה בכירה באוניברסיטה. השליחות שלה התחילה ממשהו שבכלל היה נראה כאילוץ מתסכל, אבל הסיפור של בלה והגישה המדהימה שלה לחיים מלמדים שלפעמים המכשול הוא המקפצה.

ראשית השליחות

"לפני כמה שנים נאלצנו לעבור לשכונת מרכוס שביהוד. לא רצינו בזה באותו זמן. במקום המגורים הקודם היו לנו מוסדות מסודרים ומכרים, אבל ה' הוביל אותנו בדרך שלו. באותה תקופה הייתי מתוסכלת מכל המצב וכתבתי לרבי. הייתה לי מגמה די ברורה במכתב, רציתי שהרבי ישלח אותי משם, מהשממה הזאת שאפילו בית כנסת לא היה בה.

התשובה של הרבי בהסתכלות חיצונית הייתה נראית לא קשורה לבקשה. ביקשתי עצה לצאת מיהוד כמה שיותר מהר. אבל בתשובה לא הייתה עצה או ברכה לשינוי מקום, רק בקשה מאת הרבי להתחיל בארגון מסיבות שבת ולפעול על הסביבה.

ואולם אני יודעת שכל מילה של הרבי מדויקת. ואם הרבי הורה לי לעשות מסיבות שבת ולפעול על סביבתי, אז זו הדרך לישועה שלי!

הבנתי שככל שאפעל יותר מעל לטעם ודעת באופן של 'שטות דקדושה' – כך ה' יביא לי ברכה מעל טעם ודעת. ככה התחילה בעצם השליחות שלי בשכונת מרכוס, מסיבות השבת היו השער והברכה לכל מה שכתבתי לרבי שחסר לי.

מהרצאות באוניברסיטה להדרכה במסיבות שבת

התחלנו בפעילות בפארק מרכזי בין הבניינים, וראינו, ברוך ה', הצלחה אדירה. משבת לשבת הגיעו יותר ילדים. היה לי קשה בהתחלה, כמו בכל דרך חדשה ולא מוכרת. אבל כשכמות הילדים גדלה, ואיתם החלו להגיע גם אימהות, ראיתי את המתנה האדירה שהרבי נתן לי בהוראה הזו.

התחלנו ליצור קשרים, הכרתי נשים מקסימות, ועכשיו אני כבר לא לבד, יש לי חברות ומכרות. אנקדוטה שחיזקה אותי בשליחות: שאלתי את אחת האימהות בשכונה איך היא הגיעה לפעילות, והיא ענתה בפשטות שהיא והילד שמעו מהחלון קול של ילדים נהנים, והחליטו לרדת לבדוק מה זה. הסיטואציה המתוקה הזאת הייתה מבחינתי שופרו של משיח. 'משיחי' – הילדים, גרמו בקולותיהם הטהורים לעוד יהודים להתקבץ ולהתקרב.

דרך מסיבות השבת הכרתי נשים, אימהות ומשפחות מהשכונה, והקו שהמשיך להנחות אותי הוא שיש לפעול ב'שטורעם' ובהתלהבות. כששמעתי מהאימהות שהחלום שלהן הוא שיהיה חוג אפייה לבנותיהן, ואין חוג כזה באזור, הבנתי שה' מכוון אותי ליצור פעילות של אפייה בקדושה. כל פעילות בקדושה שמביאה לילד תענוג פועלת. יצרנו, ברוך ה', פעילות שנקראת 'מנהיגות של אור', פעילות שבה בנות נפגשות מדי שבוע, לומדות ערכים ואופות עם ערכים – לדוגמה, בפורים יצרנו עוגיות בצורות המתאימות לפורים, בל"ג בעומר קאפקייק מדורה וכדומה.

ברוך ה', דרך האימהות של ילדי מסיבות השבת הקמתי מעגלי נשים בשכונה, מעגל הנפגש אחת לחודש למסיבת ראש חודש ומעגל שיעורי תניא שבועיים. הכרנו גם את המשפחות, והתחלנו לפעול בכל חג בשכונה בפעילות אדירה.

היום ילדי מסיבות השבת הפכו כבר לבוגרים, וכמו שהרבי אומר, 'טופח על מנת להטפיח' – הם עצמם עוזרים להפעיל את האירועים במעגל השנה בגינה.

זריעה שמצמיחה ישועה

ברוך ה', רואים פירות! סטודנטית שלי, שחיכתה שנים ארוכות למצוא את הזיווג שלה, התקשרה אליי יום אחד, וסיפרה בקול רועד שכתבה לרבי ב'אגרות קודש', וקיבלה תשובה ביידיש. 'אני לא מבינה מה כתוב,' היא אמרה לי, 'אבל אני מרגישה שזה המכתב שיכריע את הגורל שלי'. הלב שלה דפק בעוצמה; היא הייתה בטוחה שהיא הולכת לקרוא שם הבטחה מפורשת לחתונה, אולי אפילו תאריך.

כשהתחלתי לתרגם, הרגשתי מועקה. במכתב לא הופיעה המילה 'חתונה' או 'ברכה'. הייתה שם הוראה יבשה לכאורה: לערנען תניא (ללמוד תניא).

כשבישרתי לה את זה, היא השתתקה. 'זה מוזר', היא לחשה, 'בדיוק ראיתי פרסומת לשיעור תניא, וחשבתי לעצמי אולי כדאי לנסות, אבל ציפיתי למשהו אחר לגמרי…' ניסיתי להסביר לה שבעצם הכתיבה היא כבר על דרך המלך, ושהתניא הוא הכלי שהרבי נותן לה כדי לפעול את הישועה, אבל האכזבה שלה הייתה תהומית. היא הרגישה שהיא לא קיבלה את מה שביקשה, ומאז נותק בינינו הקשר.

שנים חלפו. לא מזמן נתקלתי בסיפור חיים של אישה שחזרה בתשובה והפכה לחסידת חב"ד. כשקראתי את הפרטים, זיהיתי אותה מייד. התברר שאותה פרסומת לשיעור תניא, עם התשובה המדויקת מהרבי, היו הזרעים שליוו אותה לאורך כל הדרך עד שבנתה את ביתה מתוך בחירה פנימית עמוקה. מה שנראה אז כ'התעלמות' מהבקשה לחתונה, היה למעשה המפתח לכל החיים החדשים שלה.

פעילות גוררת פעילות

השנים עברו, הבנות שלי גדלו, ברוך ה', ומסיבות השבת כבר לא הספיקו להן.

חלמתי שתהיה להן פעילות שבתית עם לימוד חסידות תואם גיל. ושוב כתבתי לרבי שאולי כדאי בשלב הזה לעבור, כי אין פעילות שתתאים לבנות בגילן בשבת. באמצעות אגרות הקודש קיבלתי מענה שהוא כלי שמלווה אותי בחיים. הרבי אומר שיהודי הוא בעל עסק, ומי הם היזמים הגדולים באמת? אלו שלא מתפעלים מחוסר – אלא הופכים את החוסר למנוף לעשייה, להמצאת פטנט חדש. אם את רואה חוסר במציאות וזה נוגע לליבך, סימן שבתוכך קיים הפטנט, הכלי והיכולות להפוך את החוסר לאור.

אז הקמתי פעילות. התחלנו 'בקטן', בשבת בצוהריים, כמה שורות של 'דבר מלכות' עם בנות השכונה וקצת הווי של צבאות השם. וזה עבד.

פעולה קטנה שמגלגלת אחריה הרבה.

ומאותו מקום נולדה גם סעודת משיח לנשים. שמעתי מהרב זלמן נוטיק ע"ה שבסעודת משיח ממש רוקדים עם משיח, וכל השמחות של כל השנה מגיעות מהרגע הטהור הזה – של הריקוד.

החלטתי שאי אפשר להשאיר את זה ככה – אנחנו חייבות לרקוד, חייבות לעשות משהו רק לנשים. הזמנתי את הבנות מהפעילות שלי עם האימהות שלהן, הבאתי פרסים ושיווקתי את זה כזמן איכות של אימא ובת וככה מדי שנה הצטרפו עוד ועוד נשים.

הדרך להשפיע בסעודת משיח, ובכלל כשאת מגיעה לדבר בהתוועדות, היא לא למסור ולשפוך מידע, אלא 'להביא את עצמך'. זו שיטה חזקה שלמדתי מהשליחה ב"מרכז לאה", בלה בוקובזה.

אז לפני שאני מגיעה, אני שואלת את עצמי: 'מה הסעודה הזו באה לפעול עליי? מה היא פעלה עליי בשנים הקודמות? איזה מקום בנפש היא באה לרפא ולהאיר?' ועל זה אני מתוועדת. ואז הדברים יוצאים מהלב ונכנסים עמוק לתוך הלב של הזולת.

ארבע כוסות ונס אחד

הניסים שמתגלגלים בסעודה הזו הם אדירים. יש לי מנהג בכל שנה לספר סיפור נס מהשנה שעברה. ה' יודע כמה שאני אוהבת את זה, אז הוא לא נשאר חייב…

הניסים האלו הם סיפורי הגאולה. והם לא מפסיקים לרגש אותי. הסיפור שקרה בשנה שעברה מרגש במיוחד.

אישה הגיעה לסעודה שלנו בפעם הראשונה. כשהגענו לכוס שבה הסברתי שזו הכוס של משיח, כוס שבה השערים פתוחים והוא נמצא כאן איתנו, משהו בה התעורר. היא פשוט עצרה את כל מאה הנשים שהיו באולם. היא הרימה את הכוס גבוה, ובהתרגשות עצומה הצהירה מול כולן: 'משיח, אני אומרת לך – בשנה הבאה אני לא מגיעה לכאן לבד. אני מגיעה עם הכוס הזו ועם הנכד שייוולד לי בזכות הסעודה הזאת!' זה היה רגע דרמטי, כמעט מוחשי, שבו הרגשנו שהיא פשוט 'סוגרת עניין' עם משיח.

לא שמעתי ממנה מאז חודשים ארוכים. השנה, בגלל המלחמה והעובדה שאין ממ"ד במקום של הסעודה, היו לי המון התלבטויות ולבטים אם בכלל לקיים את האירוע. פתאום, בתוך כל הספקות, קיבלתי ממנה הודעה עם תמונת בלונים: 'נולד לבת שלי ילד אחרי שתים־עשרה שנים, ערב סעודת משיח – ובזכות סעודת משיח'.

היא הזכירה לי את מה שקרה בסעודת משיח בשנה שעברה, ופתאום הבנתי שהרבי מחייך אליי ונותן לי חיבוק וחיזוק לעשות כל מה שביכולתי לעשות השנה – סעודת משיח – ולפעול על עוד נשים להיכנס לסעודת משיח בשיא השטורעם באופן של 'שטות דקדושה'!

זה הסיפור של סעודת משיח: כשאת מזיזה את עצמך אפילו צעד אחד ודורשת את הגאולה בפשטות, הקדוש ברוך הוא לא נשאר חייב. הריקוד הזה מוציא אותנו מהמצרים האישיים שלנו, 'משיח' אותיות 'שמח', כשאת רוקדת את השמחה שלך בסעודת משיח, את מושכת שמחה וגאולה על כל השנה".

באדיבות מגזין עטרת חיה