לכל דבר יש מפתח – לא רק לדלתות או לטלפון הנייד שלך. המפתח הוא אותו סוד שכשזיהית אותו, הוא זה שהניע תהליך, גרם לצמיחה, פריחה הנעה וגם הנאה.

בדרך כלל המפתח הזה סודי. צריכים לגרד קצת את פני השטח כדי למצוא אותו. חירותו של כל נברא היא מימוש היכולות שלו. אם היכולות נכלאות, הצמיחה נעצרת ומתחיל תהליך של ניוון, חס ושלום.

אם המפתח לצמיחה של תינוק היא אהבה ללא תנאי, בגיל הילדות זה כבר לא מספיק. אולי מפתיע לשמוע את זה; התרגלנו לחשוב שאהבה פותרת הכול. אז אכן יש בזה מן האמת, כי אהבה היא הבסיס לכול ופנימיות הכול, אבל אין די בה לבדה.

ככל שאדם גדל ומתפתחות בו יכולות חדשות; הצמיחה שלו, החירות שלו, מימוש היכולות שבו, דורשים גם מן המחנך לפתח נדבכים חדשים של התייחסות.

בספרי הפסיכולוגיה מגדירים את גיל שנתיים כ'גיל המרד הראשון'. אימהות מנוסות אומרות שגיל שנתיים הוא גיל המרד הראשון שלעולם איננו נגמר. לאחר שהזכרנו את חירותו של כל נברא, נוכל לשער שילדים אולי מורדים כשהוריהם לא מספיק משחררים…

ובמילים אחרות: אם ההורים ייתנו לילד הגדל את החירות המתאימה לשלב ההתפתחות שלו, הוא לא ירגיש צורך למרוד. אם נדע מה היכולות החדשות שנוטפות מחלקי הנשמה המקיפים (ה'חיה') אל הכוחות הגלויים שלה שמתבטאים בחשיבה, בלב ובמעשה (מוח, לב וגוף), נדע גם במה ומתי לשחרר.

עולם חדש

בגיל הילדות, שלוש שנים ועד שתים עשרה בערך, מתפתחות בהדרגה היכולות הקוגניטיביות, כלומר התפקודים המוחיים. הילד נפתח לעולם חדש ולאפשרות של מוח שליט על הגוף והלב. למעשה התקופה הזו מתחלקת לשתיים: גיל שלוש עד שש, וגיל שש עד שתים עשרה. אם נציץ בתכנים שמלמדים ילדים בתקופת הגן עד כיתה א', נדע מהן הפונקציות שמתפתחות.

בהתחלה שליטת המוח היא ממש ב"זעיר אנפין". הילד נדרש לשלוט בצרכיו, כשמשכיבים אותו לישון עליו ללמוד להרגיע את הגוף כדי להירדם בכוחות עצמו, במפגש עליו לשבת בשקט מספר דקות, בזמן משחק עליו להתחשב בזולת וכדומה.

גם התקשורת בין המוח לשאר האיברים הולכת ומשתפרת. כבר אפשר לנחש שמה שמצויר כאן על הדף הוא עיגול, כשמשחקים קלאס הקפיצות יותר מדויקות והכדור כבר לא יחליק בין הידיים לעיתים קרובות מדי. פונקציות חשיבה מוחשיות גם הן הופכות זמינות יותר. היכולת לספור, לשייך כמות, לקרוא, להשוות, לתרגם שפת גוף ועוד.

עם התפתחות היכולות האלה, לאט־לאט מתחילה להתפתח גם המודעות העצמית והמודעות לסביבה. מה שמאפשר את המודעות היא היכולת של השכל להגדיר, וכשהמחנך או ההורה מגדירים ומשיימים את הרגשות, הילד כבר מקבל תמונה ראשונית על העולם הפנימי שלו, ודרכו – לעולם הפנימי של זולתו.

בגיל הזה בעצם מניחים ההורים והמחנכים את היסודות הראשונים להבנת הנפש. לכל אחד מאיתנו יש רגשות המורגשים בלב. לפעמים הם חזקים מאוד ולא נעימים. אלה מגיעים היישר מן הנפש הבהמית שלנו, והם עלולים להשפיע על התנהגותנו בדרך לא רצויה.

לשמחתנו, ה' נתן לכולנו יכולת להתמודד איתן בעזרת הנפש האלוקית שרוצה לעשות רק דברים טובים ונכונים. בלב של כולנו יש מלחמה בין הנפש האלוקית שתמיד רוצה לעשות את הטוב והנכון, ובין הנפש הבהמית שלפעמים קשה לה.

זו ההזדמנות ללמד את ילדנו תהליך פשוט שיהיה נגיש עבורו בזמן התמודדות:

1. לעצור רגע.

2. לחוש את הלב פיזית, להניח יד על הלב. זה עוזר לילד וגם למבוגר לחוש יותר את הלב ולנחם אותו.

3. לתת לרגש שם – הגדרה, מציאות.

4. להבין את הנפש הבהמית, וכמו לחבק ולנחם אותה.

5. לבסוף לומר לעצמנו: "למרות הכאב והצער, אני בוחר לעשות את הטוב והנכון – להאיר את העולם באור שה' נתן לי בלב.

6. להחמיא לעצמנו על הניצחונות הקטנים.

התהליך הפשוט הזה מאפשר לנהל את הרגש באמצעות השכל, כמו שהידיים מעצבות פלסטלינה. זאת משום שנתינת שם לרגש הופכת אותו מגל צונאמי מציף ולא מוגדר למציאות מוכרת ומוגדרת־מתוחמת.

זה משחרר את ילדנו מלפתח רגשות אשם, כי הוא מבין שכולנו נבראנו ככה, הוא איננו שונה או רע חס ושלום. זה גם נוסך בו תעצומות נפש להתגבר ו'לשבור ימינה' אל הרגשות החיוביים והאלוקיים שהם רצון ה'.

מדובר במיומנויות שחשוב שהורים יפתחו אצל ילדים. אפשר לעשות זאת באמצעות שיחות על החיים הרגשיים שלהם, באמצעות נתינת שמות לרגשות ובאמצעות סיפורים על החוויות הרגשיות שמופיעות בחיי היום־יום, ועל היכולת להתמודד איתן. כמה רווח וחוסן נפשי יש לילד שלומד כבר בשלב הגן ובית הספר את היסודות להבנת הנפש שלו על פי התניא.

שלום כיתה א'

הגענו לגיל המרגש של בית הספר היסודי.

בגיל שש כבר ישנה קצת הבנה במשא ומתן. זאת יוכיחו התורים הארוכים של ילדים שבאים לקנות ממתק במכולת השכונתית דקה לפני שהולכים לבית הספר, וכן המסחר הערני במדבקות 'צבאות השם' שהם מחליפים ביניהם. עם היכולת המסחרית (מה שווה יותר ומה פחות?) מתפתחות גם יכולות חברתיות (מה הטקטיקה שתשפיע על החבר להחליף איתי את המדבקה הנדירה). היכולות האלה הן תחילת האינטליגנציה הרגשית שנקראת בחסידות 'דעת'. בגיל הזה מגיע הילד אט־אט לבשלות שכלית.

אנחנו עדיין לא בסוף הדרך. בשלב הבא הוא ילמד לחוש את הזולת ולהכיר את עצמו. המודעות הפנימית והדעת עוד יגדלו ויתפתחו, אבל עוד חזון למועד.

לפתוח את הלב

אז במה מתבטאת חירותו של ילדנו בגיל הזה?

לשם כך יש להציב בפניו אתגרים שיפתחו את היכולות השכליות המתפתחות שלו, וכן הזדמנויות ועידוד להשתמש בהן באופן עצמאי. לשלוח אותו לקניות למשל, למיין משחקים ולסדר חפצים בבית כפי הבנתו ואז לשאול אותו מה ההיגיון שעמד מאחורי הבחירה שלו. אפשר גם לשוחח על היום שעבר בצורה קצת יותר עמוקה.

כל אלה צריכים לבוא על רקע ביטויים ברורים של האהבה הטבעית־עצמית שיש להורים כלפי הילד שהיא הנדבך הראשון בהורות. ממש כמו שהענקנו חום ושפע אהבה לתינוק הקטן אף על פי שלא הגיע להישגים, ואולי אפילו עשה לנו מה שמכונה בפי הורים רבים: 'תיקון חצות'.

על הנדבך הזה בונים נדבך נוסף של כבוד כלפי הילד – בעזרת הערכה, נתינת עצמאות והיכולת לסמוך עליו שיעשה את הטוב. יש להחמיא, לחבק, ליהנות ממנו, לומר לו כמה הוא ייחודי ולהאמין בו שיצליח.

קיום המצוות

הציוויים שנתן לנו ה' אינם תלושים מן המציאות, אלא מותאמים לנפש. התורה מגדירה מה הדרך להתייחס לקיום המצוות וללימוד התורה בכל גיל ספציפי.

בגיל הילדות הצעירה, שלוש עד שש שנים, קיום מצוות־עשה הוא בעיקר חווייתי, כמו סדנת הכנה לקיום המצוות. קונים לילד ד' מינים, נותנים לו לנשק מזוזה, מביאים אותו לבית הכנסת לספוג אווירת קדושה. גם הלימוד הוא חווייתי בדוגמת אותיות בדבש, סיפורי תורה.

אומנם בתחום מצוות־לא תעשה כבר בגיל הזה מחויב האב להזהיר ולהרחיק את הילד. אבל נשים לב: רק האב מחויב להרחיק אותו. שאר הסובבים, כולל האם, יכולים להשתמש בשיקול דעתם אם להרחיק, להתעלם או להטות את תשומת הלב.

בגיל בית הספר היסודי קיום המצוות הופך מדויק ומוגדר יותר, כפי שמתאים ליכולות הקוגניטיביות והרגשיות של הילד. בהדרגה מובילים אותו אביו ואימו להיות חלק מן השלם של עם ישראל – במשפחה, בקהילה ובעם כולו. גם בגיל הזה האב הוא המחויב תמיד להרחיק ולהזהיר, כמובן מתוך אהבה ונחת, אבל באופן חד משמעי. האם והסובבים יכולים לנהוג כפי שיקול דעתם, וגם הם רק באהבה ובנחת.

ובכן, אם נסכם בקצרה את ה'מפתחות' לליבו של ילדנו בגיל הילדות: להציב אתגרים קוגניטיביים מותאמים לגיל.

לשחרר לעצמאות־פעולה בתחומים שהילד מסוגל לתפקד בהם בהצלחה, בסיוע קל של ההורים אם צריך.

לפתח מודעות וניהול רגשות.

בתחום קיום מצוות ־עשה על ההורים לחנך לקיום המצוות לפי חריפותו של הילד; ובתחום מצוות־לא תעשה על האב להרחיק.

[מקורות: 1) הרב קורנוויץ, מכון הלכה חב"ד / קורס הלכות שבת. 2) הרב ערד / 'הורים בראש טוב']

באדיבות מגזין עטרת חיה