-
הדרך ללב של הילד שלכם | אסתי פרקש
אתמול פגשתי תלמידה שחינכתי לפני כעשר שנים והתרגשתי מאוד. זו אחת מאותן תלמידות שנכנסו לי עמוק ללב, ומאז היא נכנסה לתעודת הזהות שלי כעוד בת. ובלילה מצאתי את עצמי מהרהרת... פוסט חשוב לאמהות, לקראת תחילת שנת הלימודים לפוסט המלא
אתמול פגשתי תלמידה שחינכתי לפני כעשר שנים והתרגשתי מאוד.זו אחת מאותן תלמידות שנכנסו לי עמוק ללב, ומאז היא נכנסה לתעודת הזהות שלי כעוד בת.ובלילה מצאתי את עצמי מהרהרת…למה דווקא היא נכנסה לי ללב כל כך עמוק?איזה תלמידים נכנסים לנו באמת ללב?ככל שחולפות השנים, השאלה הזו מקבלת משנה תוקף.במהלך עשרים שנות עבודתי במערכת החינוך, במגוון כובעים.כמחנכת, כיועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית פגשתי 'כמעט' את כל סוגי ההורים והתלמידים.כמעט? כן…כי תמיד יש הפתעות.יש הורים משתפי פעולה,יש תוקפניים,יש אובדי עצות,יש צעירים,יש חרדתיים,יש יוזמתיים,ויש גם כאלה שהשתיקה יפה להם.ובעידן ה־GPT אפשר להוסיף עוד כמה הגדרות…יש השולחים מסרוניםבניסוח של עורך דין,בניסוח עוצר נשימה,בניסוח בריוני ומאיים,בניסוח נוגע ללב,בניסוח מלכותי,ולפעמים… גם בניסוח נטול בינה.אז מה הקשר לאותה תלמידה?"כמים הפנים אל הפנים, כן לב האדם לאדם."יחס – גורר יחס.יש מי שחושב שתוקפנות תשיג יותר, אך דווקא שם נמצאת טעות החשיבה.הורה תוקפן אולי נכנס ללב…אבל מהצד השני.תוקפנות- דוקרת את הלב.מוציאה את האווירומייצרת קשר טכני וקר.לעומת זאת-שיתוף פעולה-מחבר לבבות.מרחיב את הנשימהומוליד יחס רגיש, אנושי וחם.ואגלה לכם סוד קטן…לא בגלל שאנחנו אוהבים ילד אחד יותר מאחר, חלילה, את כולם אנחנו אוהבים.יש לבבות שיודעים לפתוח את הדלת ללב שמולם.כשיש אמון, כבוד, מילה טובה ושותפות – הלב נפתח.וכשהלב נפתח, אנחנו נותנים באהבה הרבה מעבר למה שהתפקיד דורש.לא כי חייבים…כי הלב מתחבר.נכון,יש קשיים, יש מצוקות, פחדים ואתגרים.ואנחנו, אנשי החינוך, יודעים לראות אותם, ומגלים לא פעם תעצומות נפש הרבה מעבר למה שחשבנו שאפשר..ולפעמים אנחנו גם טועים ונמצאים כאן כדי לתקן.אך בדור שלנו, כשהכול נעשה מהיר, מלאכותי, וברקע כל כך הרבה מלחמות…הלב של הילדים רגיש יותר, הם צריכים לפגוש לב שמדבר בגובה הלב שלהם, לב שמרגיש אותם באמת.גם הלב של ההורים רגיש.וגם הלב של אנשי החינוך.כן…גם להם יש לב.
אז רגע לפני פתיחת שנת הלימודיםבואו נכוון לבבות-לגובה הלב.כי כשהלב נמצא במקום הנכון, הראש נשאר מעליו.וכפי שנאמר בחסידות:"המוח שליט על הלב."ואז יש מקום לחשיבה.לאיזון, להקשבה ולחינוך.אבל כשהאגו והרגש עולים מעל הראש—המוח כבר לא מוביל.הרגש שולט והתגובות הופכות לפחות מאוזנות, ופחות חינוכיות.ואני חוזרת לאותה תלמידה…היא הייתה צריכה את הלב שלי כדי להאמין בלב שלה.וההורים שלה תמיד היו שם – בנועם, בסבלנות ועם לב פועם ורגיש.והתוצאה שהלב של ההורים, שלי ושל התלמידה התחברו ללב אחד ענקאז אני משאירה אתכם עם שאלה אחת:איזה יחס אתם רוצים שהילד או הילדה שלכם יקבלו?כי ברוב המקרים…הדרך אל הלב של הילד,עוברת דרך הלב של המבוגרים שסביבו.תחל שנה וברכותיהאסתי פרקשיועצת חינוכית | פסיכותרפיסטיתובעיקר – אמא למשפחה ברוכה, ב"ה.כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
3 | הצג גלריה
