פריצת הדרך ב 'מועדון החיים האמיתיים'

המכתב של אמא יהודיה בדור המסכים נשלח ומתפרסם.

ואני מתחילה לקבל תגובות רבות של הזדהות..

האחת באופן כזה והשניה ברמה מסויימת,

השלישית לי היא לא אומרת,

אבל – 'סוף סוף מישהו מדבר', על נושא כאוב ביותר

שנכון בהרבה מקומות וגילאים

ואולי באמת הגיע הזמן לעשות שינויים?…

הצעד הראשון בפריצת הדרך:

כותבת לרבי על הרצון (לעזוב), על החשיבה (לצאת לשליחות),

והתשובה כלכך מפתיעה ולא משאירה מקום להתלבטות..

את כבר עסוקה בדבר הכי גדול ונעלה כשאת בחו"ל

אז איך בכלל חושבת לעלות לארץ ישראל?

תישארי כאן ותמשיכי בשליחות, בעשייה המבורכת

תתענייני באחרות ותשפיעי על מכרות

ואל תיכנסי לחשבונות…

כי "עניינו של חסיד זה איש המוותר על תועלת עצמו ולא נמנע מהיזק לעצמו ובלבד שיביא תועלת לאחר.." (אג"ק)

מדברת עם המשפיעה שאותי תתווה ותכוון

כצינור של הרבי לשינוי המכונן

המשפיעה עוזרת לדייק המבט –

מה חסר לי כרגע בחברה, בסביבה, בשבת?

ומיד מתחילה השינוי, יוצאת מהבית לבית כנסת כל שבת

– לקבוצות קטנות מגיעה.

להכיר מקרוב, בשמחה ובטוב

להנות, ללמוד, לאהוב

נפגשת עם חברה קרובה להסיח את ליבי

נהנות לנו כלכך ביחד

מגיעה לשיעור השבועי מוקדם, להיות – כדי להכיר ולחוות.

ולא נרתעת מחוסר תגובה, מאי זמינות של חברה

ממשיכה לנסות – לקבוע להיפגש

עם הילדים ומתי שמתרחש

ממשיכה ליזום להיות כאן לאחר, להתעניין באמת מכל הלב.

פותחות התוועדות גיבוש לצעירות

והתגובות כלכך חמות ומרגשות

וואו! התקשרת במיוחד כדי להזמין?

תודה:) תודה:) תודה:)

ואחרי ההתוועדות, כולן יוצאות בהתרגשות

ומחכות כבר לפעם הבאה…!

ושוב רואה מול העיניים: כשאת כאן בשביל האחר

תמיד יצא מזה טוב.

טוב גלוי, טוב מאיר, טוב כזה נפלא

שבך מגלה המעלה.

ואם תשאלו אותי מה קורה היום?

האמת? תודה לה', מרגישה על הגובה!

אך לא אשאר כאן לעצמי,

אמשיך בהתוועדויות, ביוזמות נוספות

פותחת בית חב"ד – פינה חמה לנשים הצעירות:)

מייחלת כבר להעיז להתקדם לצעד הבא –

לדפוק בדלת של חברה מהעיר בלי(!) להודיע קודם…

(מעניין מה תהיה התגובה?!..)

מזמינה אותך:

כן, את שקוראת – חברה לדור

בואי 'לפתוח הדלת'.

לשנות חשיבה

להכיר הסביבה

להאיר פנים לחברה.

להזמין להתוועדות, לשיעור

קשרי שכנות ליצור

אכפתיות אמיתית לגלות ולהביא האור

כי זאתי שגרה ברחוב שלך – החברה החב"דניקית

תשמח לקשר ידידותי, אז אין לך מה להתבייש.

והיא לא פחות 'שווה' ו'נחשבת' מכל מקורבת אחרת…

כתב עת: חני אורן