זכינו להיות בתשרי שעבר עם כל המשפחה אצל הרבי מה"מ שליט"א. באנו עם ילדים בכל מיני גילאים, ובהם תינוק קטנטן שמתעורר כמה פעמים בלילה, וגם ביום דורש הרבה התעסקות. מטבע הדברים, הייתי עייפה וחלשה, ועם זאת גם רציתי להיות כמה שיותר "בפנים".

נתקלתי בתופעה מבורכת. פגשתי בנות מקסימות, עם אהבת ישראל ואכפתיות מדהימה, ואני חייבת להודות על כך:

לך, נערה יקרה שאיני יודעת את שמך, את שהצעת לי לשבת בתפילה בחדר הראשון. רציתי שתדעי שזה ממש חימם לי את הלב. זה היה היום האחרון שלי ב־770, והחלטתי לבוא ולהתפלל במקום שלי משכבר הימים – בחדר הראשון מקדימה (שלא זכיתי להיות בו כל כך במהלך החודש, בתור אימא לילדים). התפילה התחילה, ואני הרגשתי שאתקשה להישאר כך בעמידה בצפיפות ובדוחק. ובדיוק אז הצעת לי את מקומך לשבת.

סירבתי. אבל זה ממש נתן לי כוח להמשיך להישאר שם, מתוך ידיעה שאם אתעייף – אוכל לממש את ההצעה שלך.

וגם את, מהחדר השלישי, ועוד כמה – שהצעתן לי לשבת בזמן התפילות: גם אם לא תמיד נעניתי להצעה – זה ממש נתן כוח!

וגם לך, רבקי היקרה, תודה שלא התייאשת ממני, ושוב ושוב הצעת שנלמד יחד, וחזקה על תעמולה – בסוף הצלחנו ללמוד יחד שיחה שלמה! (מה קרה אחר כך? לא נהנית ולכן לא הצעת שוב?…). זה היה אחד מהרגעים המעטים שלי בתשרי שהצלחתי לחטוף לימוד כלשהו.

וגם אתן, בנות נחמדות, שהצעתן (וגם אתן שלא הצעתן) ופשוט ישבתן לידי ויכולתי לשמוע את הלימוד שלכן בחצי אוזן תוך כדי טיפול בילדים. זה חיזק והחיה אותי ממש! נתן לי משמעות לימים המיוחדים שאנו נמצאים בהם.

וגם לך, בת יקרה, שהחזקת לי את הדלת פתוחה בכניסה לאש"ל, כשהגעתי מותשת ועייפה עם תינוק בעגלה. בעינייך אולי זה שום דבר, אבל זו הייתה עזרה גדולה מאוד, ולא מובנת מאליה! (כנ"ל גם לכן שהחזקתן את דלתות עזרת הנשים).

וגם לך, ילדה חמודה, שקראת לי להיכנס למעלית של אש"ל ועצרת את הדלת עבורי. אמרת שיש עוד מקום, אפילו שלא הי' נראה בכלל. זה ממש עזר, במיוחד כשממהרים, ויש תור ארוך למעלית.

ותודה לך, מושקי היקרה, שנתת לי את המקום שלך בהתוועדות שמחת תורה. התכוונת שנחליף לזמן קצר, אבל התברר שיש שם מקום לשתינו, ואת הסכמת להצטופף במאור פנים ובלי להתלונן. בזכותך גם הילדה שלי זכתה להיכנס, לראות ולהשתתף.

שנזכה כולנו לחגוג בבית המקדש בירושלים!

תבורכנה!

רות

באדיבות מגזין עטרת חיה