ארוחת ערב בבית משפחת לוי. הילדים סביב השולחן במטבח. מוישי בן השנתיים זרק את הפרוסה המרוחה על הרצפה. שמוליק דרך עליה כשהלך להביא את השוקו ובלי כוונה שפך את תכולת הכוס על הרצפה. חני פוררה על השולחן את הביצה קשה ושניאור יושב תחת השולחן עד שאכנע ואתן לו פרוסה עם שוקולד. מענדי בן העשר, שממנו ציפיתי ליותר עזרה, לקח את ארוחתו והלך לאכול מול מסך המחשב. אם היתה רק הסצנה הזו לא הייתי יוצאת משלוותי. אלא, שבנוסף לכך – אחרי הצהרים היו כאן. בסלון, שלוש חברות שהכינו כרזה לכיתה והשתמשו בכל הטושים והדבק וגזרו והשאירו הכל מפוזר אחריהן… אז את מי יש לי להאשים בקישקושים על הקיר שהקטנצ'יק הספיק ליצור?! עוד מעט יכנסו הבנים מהישיבה לאחר שלושה שבועות שלא היו בבית, בידיהם מזוודות מלאות כביסה מלוכלכת. ובכלל, כל כך רציתי היום להתקדם בניקיון לפסח. זהו!
תגידו, גם אתן עוברות את זה????
יש להניח שזה נשמע לך מוכר! לפחות חלק… אז איך באמת מוצאים את הדרך הנכונה לנהל את הכל… האם זה שיש לי משפחה גדולה זה אומר שלא יהיה כאן סדר, והבית יהיה מלוכלך?
בכתבה שלפניכן ניסיתי ללקט מאמהות שונות ומנוסות מעט רעיונות או עצות לחיים כיצד להתנהל נכונה בבית ברוך בילדים.
בית איננו מוזיאון!
איך מתמודדים עם בית נקי ומסודר יחד עם גידול משפחה ברוכה בילדים?
נחמה: "אם למשפחה גדולה צריכה להבין שאין אפשרות לגדל ילדים במוזיאון! בית שחיים בו, הוא בית פעיל שחפציו 'מתבלגנים' במהלך היום. מצד שני – בלי נקיון אין יכולת לשמור כשרות, בלי סדר – אין מנוחת הנפש. על כל אמא למצוא את קו האמצע שבין בית מצוחצח ללא שריטות, עם שיש נוצץ וארונות עם בגדים מעומלנים וקשורים בסרט, לבין בית שהכול בו מפוזר וזרוק, וריח לא נעים נודף ברגע שפותחים את דלת הכניסה.
אני מתבטאת בצורה כל כך נחרצת, בגלל דבריה של נערה שנכחה בביתי. כשהתנצלתי בפניה על כתמי צבע זעירים ש'קשטו' את מפת השולחן בסלון, ואמרתי לה שאני מעדיפה שהילדים יציירו דווקא שם – מול המטבח בעת שאני שוהה בו, כדי שיהיה לי קשר עין אתם – היא אמרה במרירות: הייתי מביאה את אמא שלי לראות את זה… לנו – אסור בכלל לצייר בבית שמא נלכלך… המורה לציור לא מבינה מדוע אני לא מסיימת את הציורים שלי… תלמידה נוספת אמרה לי בכאב: "כשהלכתי עם אמא לקניות היא קנתה לי צבעי פנדה, אך כשהגענו הבית ורציתי לצייר, היא כעסה ואמרה שהם מלכלכים ושאצא אתם לחצר!"
אז איך עושים זאת?
דינה אומרת שקודם כל יש להבין ולהפנים את המציאות – שבשנים המבורכות הללו אנו עסוקות בלגדל את הילדים, ועלינו לתת להם לחיות בנעימות בבית, ולא לחייב אותם לצעוד על קצות האצבעות בכדי שלא ללכלך או לפזר. לכן נרגיל אותם לסדר וניקיון, אבל בשום אופן לא נרדוף אחריהם או נמנע מהם להתפתח בגלל חשש ללכלוך. האם בתנו מחבבת את החברות הללו שאליהם הביתה אי אפשר לבוא, ולערוך התוועדות אצלן – הס מלהזכיר, כי זה מלכלך… והילדים מסתובבים בחוץ כי אמא מנקה….
חנה מוסיפה שחלק מהתפתחות הטף נובע מלגזור, להדביק, להשפריץ מים, וגם לאכול עם הידיים. אמא שתמיד תאכיל את ילדיה עם כפית לתוך הפה כדי שלא יתלכלכו תגרום להם לחסר מסוים בהתפתחות.
מרגלית אומרת שהיא משתדלת שהסלון והמטבח יהיו מסודרים ונקיים, כך שכאשר מישהו נכנס – יש לאן להכניסו. גם כשהיא חוזרת מהעבודה עייפה ומולה נשקפים סלון ומטבח מסודרים, זה נותן תחושה טובה ורגועה.
חנה: "יש לערוך סולם עדיפויות מה הכי חשוב לבצע. אני מקפידה מאוד שכל דבר המייצג את הילדים יהיה מטופח. בגדיהם יהיו נקיים וריחניים, וללא חורים או כתמים. כך גם הספרים והמחברות – יהיו עטופים יפה והילקוט מסודר. כמובן, השיער מסורק היטב ונקי. משום שההופעה החיצונית משפיעה על יחס החברה אל הילד, וכך הוא בונה את מעמדו החברתי".
דינה מוסיפה שכדאי לסדר את הבית, עם הילדים לפני ארוחת ערב. כולם ניגשים לחדרים שלהם לאסוף ולסדר ואמא מפקדת על העבודה, אומרת לכל אחד מה לעשות – ומטאטאה את החדרים. כך יש לנו הכי הרבה זמן ביום שהבית מסודר… עד שהם חוזרים למחרת מהלימודים.
"ואם דיברנו על סולם עדיפויות, אז תשתדלי שלא להגיע לערמות של כביסה מלוכלכת, אפילו אם אין לך זמן לקפל ולהכניס לארונות. כבסי וערמי ערימות של כביסה נקיה. כשהבגדים נקיים אפשר למצוא מה ללבוש בתוך הערימה. אבל כשבגדים מלוכלכים עומדים ועומדים – אין מה ללבוש וגם תהיה עבודה כפולה כי הכתמים יסרבו להתנקות".
שרה: "אני ממליצה לחלק את העבודה לכל השבוע. לדוגמה: בשני אפייה, בשלישי קניות, ברביעי כביסה וגיהוץ, בחמישי ניקיון ובשישי בישולים. כך לא נוצר לחץ אין סופי של עבודה".
הבית של כ–ו–ל–ם.
כיצד גורמים לילדים להרגיש שותפות בסדר ובניקיון, ולחוש שהבית הזה הוא של כולנו?
דינה: "כבר מגיל קטן, יש להתנהל עם הילדים באופן שהבית הוא של כולם, ולא רק של אמא או אבא. זאת אומרת שכולם כאן עוזרים לכולם, כדי שיהיה נעים ונחמד לחיות כאן. יש להסביר לילד, שהוא אוסף צעצועים, גם כשהוא לא פיזר – 'כי זה יפריע לכולנו שהם יהיו מפוזרים'. או 'אם לא תרוקן את הזבל, יהיה לכולנו לא נעים לחיות כאן'. היה לנו מקרה עם אחד הילדים שלאורך תקופה ארוכה לא רצה לאסוף משחקים שהאחרים פיזרו. באחד הערבים, הוא הבחין שלא הכינו לו סנדוויץ' כמו לכולם. כשהוא התקומם, הסברתי לו שבבית שלנו כולם עוזרים לכולם, ואם זה לא מוצא חן בעיניו, והוא בוחר לדאוג רק לעצמו – הוא יכין לעצמו כריך מהלחם והממרחים שהונחו לפניו. סיפרתי לו בבדיחות על ילד בשם 'עצמוני' שקם בבןקר ורק לו לא המתינו בקצה המיטה בגדים מסודרים ללבוש, וכו' וכו'… כמובן שהסיפור נגמר כשהילד הבין את העניין והחל להשתתף בפעילות. חשוב, כמובן, לציין שהייתי מגלה גמישות אם לילד היה קושי אמיתי לבצע את תפקידו.
עזרה מותאמת
כיצד מתאימים את העזרה בבית לגילאי הילדים?
מרגלית: "כאשר נעזרים בילדים בעבודות הבית, צריך לתת את הדעת מה מתאים לכל ילד לפי גילו ואופיו. יש תמיד את "שר החוץ", ו"שר הפנים". יש את זה שיקלף ירקות ויש שיעדיף להוריד כביסה. חשוב כמובן לתת לילד משימה שהוא מסוגל לבצע בהתאם לגיל ולמידת האחריות שנדרשת. יש לי בת המתקשה מאוד בתורנות רחיצת הכלים. פעמים רבות היא מבקשת ממני שנחליף, היא תעשה מה שאבקש – סדר, מיון כביסה, להלביש פיז'מות לקטנים ועוד, ואני ארחץ במקומה את הכלים. כשהילדים בוחרים בעצמם את תחומי העזרה, יעשו זאת מהר מאוד מבלי שאמא תבקש, ויבצעו בשמחה את מה שנחמד להם יותר לעשות".
שרה מוסיפה שיש קבל את מאמציהם של הקטנים גם אם העשי'ה אינה מושלמת. ניתן להדריך – אך אמא שאי אפשר להשביע את רצונה תגרום לילדים להשתמט ממילוי התפקיד. כדאי להתחשב בילד שקשה לו לעבוד עם מטלית רטובה, או ילד שאבק גורם לו לתופעות אלרגיות, בגלל רגישות.
בפועל, במה לדעתכן אפשר להיעזר בילדים?
דינה: "כבר מגיל קטן אני מלמדת את הילד להרים את מה שזרק (אפשרי החל מגיל שנה וחצי) כמו גם לקחת את הטיטול שלו לפח. זה נעשה בתור שעשוע, בנעימות. בן השנתיים, לדוגמא, יהיה גאה מאד להצטרף לאחיו באיסוף צעצועים.
חשוב להדריך את הילדים ולא להסתפק במשפטים לא מוגדרים. לדוגמא, מגיל שלוש בערך ילדים מתחילים לאגור 'מציאות' – במיטה, בתיקים, בשקיות… אני מסדרת ביחד עם הילדה – את כל מה שאספה. כך אני מלמדת אותה מה לעשות ואיפה להניח כל דבר.
כשאנחנו נותנות הוראה כללית כמו: לסדר את החדר, ילד בדרך כלל לא יודע מה לעשות. כדאי להיכנס יחד עמו ולהראות לו מה לעשות ("תרים מהרצפה. תזיז את המיטה ותטאטא. תיקח נעליים למגירה" וכדו')".
שרה: "אני עובדת יחד עמם, כך הם לומדים לעשות את העבודה כמו שצריך. שטיפת ריצפה, כלים, קיפול כביסה. אפילו עזרה בדברים הנראים קטנים, מקלה מאוד. לדוגמה, להוציא מן המקרר את הירקות לפני הבישול, או להביא את בקבוק הדיסה של התינוק מהמטבח".
נחמה: "בני בן ה-15 אוהב להתעסק בבישול. אחרי אחת הלידות כשהייתי עדיין חלשה ישבתי על כיסא במטבח, השגחתי ונתתי לו הוראות. כך הוא בישל את כל מאכלי השבת!".
דינה: "אצלי ב"ה יש הרבה בנים. ניקוי החולצות שלהם הוא חלק נכבד מעבודת הכביסה. אני נעזרת באחד מהילדים (מגיל 8+) היושב לידי ומיישר כל חולצה, ומכין אותן בערימה מסודרת כדי שאתיז מלבין על הכתמים ואכניס אותן למכונה. הילדים תולים ומסירים את הכביסה מהחבל, מעבירים מהמכונה למייבש ומצרפים את התכולה ל'הר' הכביסה הנקייה".
נחמה: "בני מעדיף את הסידורים בחוץ, כמו עריכת קניות. בבוקר, הוא מתעורר כמה דקות לפני כולם ועורך קניות לפי רשימה שהכנתי לו על השולחן בלילה". בתוקף תפקידו, הפך למתמצא במחירים ו"מבצעים" ומרגיש נוח מאד כשהוא 'מייעץ' בתחום זה"….
מרגלית מעניקה 'ערך מוסף' לעזרה לאמא: "בכל יום שישי אני משבצת את הילדים (מגיל 7 בערך) לפי התור לחצי שעה של עזרה צמודה לאמא. תפקידו של התורן הוא להיות ליד אמא. אם אני רוחצת כלים, אני בו זמנית נותנת לתורן הוראות מה לשים והיכן… אם אני תולה כביסה הוא מגיש את הכבסים וכו'. הילדים אוהבים מאד תורנות זו, כי ביחד עם המצווה של סיוע לאמא בהכנות לשבת, כל ילד בתורו מקבל זמן איכות של שיחה עם אמא. עיסוק משותף בקיפול כביסה, בישול וניקוי הבית – מזמנים אפשרות של האזנה לילד ומתן עידוד לכישוריו.
נחמה: "לא לשכוח לצ'פר אותם במשהו קטן, ולהודות להם לפני כל בני המשפחה על העזרה. אם זה בבישולים – אז בסעודת שבת, אנו מזכירים את מי שעזר ובזכותו כל–כך טעים לנו… אם זה בגיהוץ או כביסה – בזכותו כולנו לבושים בבגדים נקיים ומגוהצים לשבת".
האצלת אחריות
כיצד ניתן ללמד את הילדים לקחת אחריות על סדר וניקיון חפציהם?
דינה: "בכל גיל, עלינו ללמד את הילד ליטול אחריות על חפציו או בגדיו, ולתת לו להתמודד עם מצבים שארעו בגלל חוסר אחריות. לדוגמה: כשהמשפחה נוסעת לשבת, במקום שאמא תארוז מזוודות, כל ילד מכין לעצמו, ילקוט ובו בגדיו למשך השבת. אני עוזרת לבחור את הבגדים או להתאים, אבל, אחריות האריזה היא של הילד.
כשהבנים יוצאים לישיבות לאחר שבת חופשה. אני מכבסת, מגהצת, אבל את כל מלאכת הקיפול והאריזה הם עושים בעצמם. הכנתי להם רשימה מסודרת שתלויה על דלת חדרם ובה מופיע פירוט של החפצים תחת הכותרת "מה תמים לוקח לישיבה". אני מבקשת מהם, לעבור על הרשימה ולראות שלא שכחו כלום.
אם קורה ששכחו דבר מה
הצבת מטרות היא היבט חשוב בהתפתחות אישית. קביעה מה אתם רוצים להשיג ועבודה יומיומית להשגתו, יכולה לתת לכם תחושת משמעות ומוטיבציה לעשייה. עם זאת, חשוב להעריך את המטרות שלכם באופן קבוע, ולקבוע אם הם עדיין מתאימים לערכים ולרצונות שלכם. אם אתם מגלים שחלק מהמטרות שלכם כבר לא משרתות אתכם, הגיע הזמן לשחרר אותן. בפוסט זה נדון כיצד לחשב מחדש את המטרות שלכם ולדעת מתי לוותר עליהם.
להחליט מה אתם רוצים
הצעד הראשון בהערכת המטרות שלכם, הוא לקבוע מה אתם באמת רוצים. זה דורש מחשבה עצמית והתבוננות פנימית. שאלו את עצמכם למה אתם מציבים מטרה מסוימת והאם היא עדיין הגיונית עבורכם. שקול אם המטרה תואמת את הערכים שלך ואם השגתה תעשה אותך מאושר. אם תגלו שהמטרה כבר לא מהדהדת אתכם, הגיע הזמן לוותר עליה.
הערכת ההתקדמות שלכם
לאחר שבחרתם את המטרות שלכם, העריכו, מדי פעם, את ההתקדמות שלכם לקראת השגתן. תראו כמה זמן אנרגיה וכסף השקעתם ואילו תוצאות השגתם. לפי הנתונים שתקבלו, החליטו אם התקדמתם ואם זו מטרה שאתם יכולים להשיג באופן ריאלי בעתיד. אם תגלו שאתם לא מתקדמים או שהיעד נראה רחוק מאד, הגיע הזמן להתאים את הציפיות שלך או לוותר לחלוטין על המטרה.
שקלו את השפעת המטרות שבחרתם עלשלשת בסיסי החיים שלכם
למטרות יכולות להיות השפעה משמעותית על חייכם, הן לחיוב והן לשלילה. שקלו כיצד השגת המטרה תשפיע על חייכם, מערכות היחסים, הקריירה והרווחה שלכם. כמו כן, שקלו מה תהיה ההשפעה אם לא תצליחו להשיג את המטרה הזו. אם תגלו שהמטרה גורמת ליותר מדי מתח, חרדה או תסכול, סימן שאתם צריכים לוותר עליה.
קבעו סדרי עדיפויות
ככל שאתם מתפתחים וצומחים, סדרי העדיפויות והרצונות שלכם עשויים להשתנות. לדוגמא: חתונה, ילדים, הרחבת המשפחה, לימודים ותובנות חדשות יכולים להביא אתכם להבנה שמה שהיה חשוב לכם פעם, אולי לא רלוונטי יותר. קחו זמן להעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלכם ולקבוע אם המטרות שלכם תואמות את סדרי העדיפויות הנוכחיים שלכם. אם הם לא תואמים למה שחשוב לכם בחיים, הגיע הזמן לשחרר אותם ולהציב מטרות חדשות שמשקפות את מה שחשוב לכם כיום – סדרי העדיפויות החדשים שלכם.
היו גמישים ואפילו: ותרו!
מטרות אינן קבועות, וגם אם סיפרתם לכולם שאתם ממש רוצים להיות או להשיג משהו ספציפי, זה בסדר לשנות אותן או פשוט לשחרר ולעזוב אותן. תנו לעצמכם רשות להתגמש ולהתאים את המטרות שלכם לפי הרצונות והצרכים האמיתיים שלכם. כדאי לבחון מחדש את המטרות שלכם באופן קבוע, אחת לשבוע או אחת לחודש, ולזכור שלהיות פתוחים לשינויים ולהרפות מהמטרות שכבר אינן משרתות אתכם, זה דבר חיוני לצמיחה והתפתחות אישית.
לסיכום, הצבת מטרות והשגתן היא היבט חיוני בתהליך ההתפתחות אישית. עם זאת, חשוב לא פחות לבחון את המטרות שלכם באופן קבוע, ולקבוע אם הן עדיין מתאימות לערכים ולרצונות שלכם. שחרור ממטרות שאינן משרתות אתכם יותר או תואמות את סדרי העדיפויות החדשים שלכם, היא סימן למודעות עצמית ובגרות. על ידי הערכת המטרות שלכם באופן קבוע, גמישות והתאמת הציפיות שלכם, תוכלו למצות את הפוטנציאל האמיתי שלכם ולחיות חיים מספקים יותר.
בחומש ויקרא, במילה הראשונה
האות אלף משאר האותיות קטנה
בתורה יש 3 סוגי אותיות
גדולות, קטנות ובנוניות
כשהצמח צדק היה ילד קטן
ולהכנס לחדר הגיע הזמן
אדמו"ר הזקן, סבו, ציווה
שילמדו איתו את ויקרא
לאחר הלימוד שאל הילד שאלה
מדוע בויקרא האות אלף קטנה?
לאחר ששמע הסב את השאלה
התחיל לשקוע בדביקות ואז ענה
בתחילת ספר דברי הימים
אדם נכתב עם אלף גדולה מהמילים
האות א' הגדולה רומזת לגאווה
שבאדם הראשון הייתה
הרי אותו הראשון השם ברא
והוא חשוב יותר מכל בריה
הוא הרגיש את חשיבותו, וזה גרם
שבעץ הדעת יכשל אדם
אצלנו, בפרשת ויקרא, האות אלף קטנה
היא מרמזת שבמשה רבינו הייתה ענווה גדולה
הוא היה בטוח, שכל אדם במקומו
היה עושה יותר טוב את עבודתו
התורה כתובה באותיות בינונייות
להזכיר באיזה מידה צריך להיות
מצד אחד, עלינו ביהדותינו להתגאות
מאבותינו ירשנו תכונות טובות
מצד שני, עלינו להיות בענווה
לא להתגאות על כל מעלה
כשדורשים ממנו להוסיף במצווה
לא נחשוב שאנו קטנים מידי לביצוע המשימה
עלינו ללמוד מאדם הראשון
להכיר במעלותינו ולצעוד בגאון
אך גם אין עלינו להתגאות
יותר מידי על היכולות
עלינו להתנהג בענווה
כמו שלומדים ממשה בפרשת ויקרא
שלום לכולם
השבוע נתחיל לקרוא בספר ויקרא המכונה 'תורת כהנים' העוסק רבות בתורת הקרבנות ומשמעותם בחיי האדם.
בתחילת פרשתנו מופיע פסוק כללי המבטא את מהות עניין הקרבנות בנפש האדם:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.
לכאורה: הלשון והסדר בפסוק הפוך, בכדי לצוות על האדם החפץ להקריב קרבן יש להתייחס לאדם המקריב עליו מוטלת זכות והחובה להקריב ואם כן היה צריך להיות כתוב: אדם מכם כי יקריב, ומדוע נאמר אדם כי יקריב מכם?
תורת החסידות מעניקה פרשנות ייחודית לפסוק: אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד מסביר שהתורה אינה מדברת כאן רק על הקרבת הבהמה הגשמית על-גבי המזבח, אלא על עבודתו הרוחנית של האדם בתוך נפשו, כדרך להתקרב אל ה' יתברך. וזו משמעות כוונת הפסוק: "אדם כי יקריב" – כאשר האדם רוצה להתקרב אל ה', עליו לעשות "מכם קרבן לה'" – עליו להעלות לה' חלק ממנו. וזאת "מן הבהמה" – 'הנפש הבהמית' שבקרבו, כלומר: לדחפים הנפשיים של האדם המדמים התנהגות בהמית בלתי מחושבת ובלתי נשלטת.
הקרבה למען קירוב
כאשר אנו מדברים על קרבן אנו מתייחסים לשני היבטים הקיימים בו.
א.קרבן מלשון הקרבה. הקרבה עצמית למען אידיאל נעלה עליו גדלנו וחונכנו.
ב.קרבן מלשון קירוב. ההתקרבות הנוצרת על ידי עבודה עצמית משמעותית.
שני היבטים הללו מהווים שילוב של שני מאפייני עבודה בחיי האדם עלי אדמות: הקרבה יוצרת קירוב. אדםהמוכן להקריב מעצמו לטובת אידאל שלמעלה ממנו הן בשכל והשגה והן בתבונה רגשית. כאשר הוא פועל לשם הקרבה זו ומשקיע בעבודה עצמית מייגעת על ידי התבוננות פנימה ולקיחת אחריות על התנהגותו במחשבה דיבור ומעשה יוצר קירוב בינו לבין העולם.
אחת הדוגמאותהנפלאות למהותו של קרבן המשלב את שני האלמנטים המצויים בקרבן הקרבה לשם התקרבות נלמד מהקשר הזוגי של בני האדם.
בתלמוד הבבלי מסכת גיטין (צ. ע"ב) מצינו אמרה בעלת עצמה ומשמעות רבה ל-מהו קרבן, המבטא את שני ההיבטים בקרבן ההקרבה העצמית והתקרבות האחד לשני, בשמו של ר' אלעזר:
"כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר: וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ ((מלאכי: ב', יג-י"ד).
כלומר: הנביאמלאכי מתאר מצב מורכב, התמודדות קיומית של אדם הבוכה ומיצר על הריחוק מה' יתברך, ותוהה על כך ש-ה' יתברך לא חפץ לקחת מידו את קרבנוהמכונה רצון, בשל היותו קיום רצונו שלה' יתברך מחד(הקרבה) והמשכת רצון (קרבה) מ-ה' אל האדם מאידך?.
ותשובתו של ה' יתברך אל האדם שהמשכת רצון וקרבה ממני אליכם יכולה להתקיים רק כאשר אתה מקיים את הברית שלך עם אשת נעוריך ושומר לה אמונים!
והסיבה לכך היא: "כִּי יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ". וכפי שמבאר המלבי"ם על אתר: "ואמרתם על מה"? מדוע חטא זה גדול כ"כ, משיב "על כי העיד ה' בינך ובין אשת נעוריך" שה' הוא העד ביניכם. אם בתחילה ה' יתברך הוא העד על הקישורים שנעשו ביניכם כשאירסת אותה בחופה וקידושין לפני ה', כי נעשה הדבר בפניו, עתה הוא העד והמתרה בך על "כי אתה בגדתה בה" ועברת על התקשרותך אליה כנגדה והיא לא בגדה בך, לא בדברי מצה ומריבה "כי היא חברתך", ולא שבגדה לזנות מאחרי אישה (בעלה) כי היא "אשת בריתך" ולא מעלה מעל בברית האישות.
ובמילים אחרות: אותו עד שהנו ה' יתברך שחיבר בינך ובין אשת נעוריך בברית הנישואין, הוא אותו עד המתרה בך כעת על הפרת הברית בינך לבין אשת נעוריך. אותו הדבק שחיבר בינכם הוא זה שהפריד ביניכם והוא – רצון האל והקרבה אליו המתקיימת בשמירת רצונו ובשמירת הברית בינך לבין אשת נעוריך.
כאשר אתה חפץ בקרבה אתה אמור להקריב מעצמך למען קרבה זו בשמירת רצון האל. וכאשר אתה פוגע בקרבה זו אתה מבטל את ההקרבה העצמית שאפשרה קרבה זו. ומי שאפשר לך קרבה זו הנו רצון האל בקרבה זו אליו.
כאשר בטל הסובב כלומר: ההקרבה למען האידאל והוא רצון ה' יתברך, בטל המסובב כלומר: הקרבה שנוצרה בינו לבינך וממילא בינך לבין מי שאתה בא בקרבתו בשם רצון האל והיא אשת נעוריך!
"רחמנא ליבא בעי"( ה' יתברך חפץ בכוונת הלב)!
בפרבר העיר טארנאוו בגליציה גר איש אחד ור׳ אליעזר ליפא שמו, ויהי האיש ההוא פשוט שלא יכול ללמוד תורה, וגם פירוש המלות של התפילות ומזמורי תהלים לא ידע, אבל היה איש תם וישר, מתפלל בציבור ועונה אמן, אמן יהא שמי׳ רבא מברך כו', שומע קריאת התורה מתוך החומש, בבית הכנסת לא דיבר מעולם דיבור של חול, והיה מכבד תלמידי חכמים ובני תורה . בילדותו התייתם ר׳ אליעזר ליפא מאביו שהיה כל ימיו הצנע לכת. כולם ידעו בו בר׳ אלימלך שהוא תלמיד חכם גדול ובקי בש״ס, רש״י תוספות בעל פה, אבל מעולם לא דיבר עם איש בדברי תורה, בבית הכנסת היה עומד ליד התנור ומתפרנס ממלאכת החייטות, ולעת זקנותו ילדה לו אשתו את בנו ר׳ אליעזר ליפא. בצאתו מרחם אמו, מתה עליו אמו, ובהיותו כבן שנה מת אביו, ויקחהו דודו ר׳ אברהם ליב, אחי אמו היושב באחד הכפרים סביבות טארנאוו, לביתו לגדלו. חינוכו של ר׳ אליעזר ליפא היה בתכלית הפשיטות, כי דודו ר׳ אברהם ליב היה טרוד בעניני עסקיו, והילד גדל ללא תורה עד שנהיה לאיש פשוט, ובבואו לעונת השידוכים, השתדך עם יתומה אחת שגדלה ושרתה בבית הרב הגאון הצדיק ר׳ משה מאיר מטארנאוו.
ר׳ אליעזר ליפא, אף כי היה מכיר בענייני עסקי הכפר, בכל זאת לא רצה להתפרנס מענייני מסחר, כי באחת הפעמים ששמע לימוד האגדה מפי ר׳ גדליה המלמד הלומד לפני קהל השומעים בין מנחה למעריב, שמע כי הנהנה מיגיע כפיו חביב מאד לפני הקב״ה, ויבחר בעבודת עבודה. כמה עניני עבודה ומלאכה עשה ר׳ אליעזר ליפא. הוא היה בנאי, עושה תנורים, בוקע עצים, חורש גנים קוצר שחת – וכה עברו עליו כמה שנים. כעשר שנים אחרי חתונתם נולד להם בן, ויקראו לו בשם אביו ר׳ אלימלך. וכעבור חמש־שש שנים נולד להם בנם השני, ויקראו לו בשם חותנו משולם זוסיא. הילדים היו חלשים ביותר בגופם, וגם דעתם לא היה מפותחת כל כך, ולמרות זה שר׳ אליעזר ליפא ואשתו היו מוסרים את הילדים לידי מלמדים טובים, לא הצליחו בלימודם.
בעת ההיא בחר ר׳ אליעזר ליפא בפרנסת הספקת מים בפרבר העיר מן הנהר הרחוק משם כפרסא, ומזה התפרנס לרווחה לפי ערכו, כי בעלי בתים נכבדים עלו בגורלו וארבעה מהם שהיו משלמים לו בעין יפה. ארבעה בתי כנסת היו בעיר, ואיש אחד מבני העיר, וזלמן דוב שמו, היה מספק להם מים. פעם עבר בעיר ההיא הבעל שם טוב הקדוש ואיש לא ידע מי הוא, כי לבוש היה כאיש פשוט, ומתרועע עם אנשים פשוטים ומספר להם סיפורים שונים מהאגדה, והסביר להם גודל הנחת רוח שיש לו להקב״ה מיהודי פשוט המתפלל ואומר תהלים בתמימות. אירע, כי ר׳ אליעזר ליפא מוליך חבית מים דרך ככר השוק, וירא כי ר׳ זלמן דוב השואב ועוד כמה ממכריו עומדים ומקשיבים לאמרותיו של העני האורח, ויקרב גם הוא לשמוע. וישמע ר׳ אליעזר ליפא כי האורח מספר: מעשה בעשיר אחד שהביא שור פטום ובריא להקריבו לעולה, והיה השור בעל כח גדול, ולא היו יכולים להזיזו ממקומו להביאו למקום המיועד לקרבני עולה. עבר שם עני אחד שנשא אגודה של ירק לביתו, ומכיוון שראה שמושכים בשור גדול ופטום ואינו זז ממקומו, לקח העני אגודת הירק והושיטה לשור וכך המשיכו ונמשך לקרבן. והראו לבעל השור המפוטם בחלומו: קרבנו של העני קדמך. "רחמנא ליבא בעי" (ה' יתברך חפץ בכוונת הלב)- אומר האורח, העשיר הביא קרבן עולה שור גדול ומפוטם ובריא ומגודל, ומשמחתו שזכה להקריב עולה שור גדול ומפוטם כזה, עשה גם זבח שלמים ויאכלו הוא ובני ביתו וכל ידידיו ומכיריו, ומהנה גם את הכהנים במתנות, ורוחו טובה עליו מהמצוה הגדולה והנשגבה שעשה. והעני בעל הירק נשבר ונדכא בעניותו, ומה נחשבת היא אגודת ירק לעומת שור פטום שהקריב לעולה ולעומת זבח השלמים שעשה העשיר . אבל היושב בשמים, ברוך הוא וברוך שמו, נהנה יותר מן אגודת הירק של העני מכמו מן השור הפטום של העשיר . האורח מבאר ומסביר לקהל שומעיו היהודים הפשוטים, כי כל עבודה שאיש או אשה מישראל עושה מפני שכך ציווה השי״ת, הולכת אחרי מחשבת הלב, לכן גם דבר הקטן ביותר בעולם שעולה רק פרוטה אחת, שעושה איש או אשה בישראל לשם ה' יתברך ועושה זאת בתום לבב ונפש שמחה, יקר וחביב לפני בורא עולם, ברוך הוא וברוך שמו, מאד מאד, ומתפאר כביכול לפני מלאכי השרת ואומר להם: ראו איזה דבר טוב עושה בני פלוני או בתי פלונית, ומברך אותם".
ר׳ אליעזר ליפא שב לעבודתו, ואם כי מצליף את סוסו ובזיעת אפו מושך גם הוא את הקרון עם החבית המלאה מים, אבל עם זה, סיפורו של האורח אודות אגודת הירק של העני עם הסברו שכל עבודה גם הקטנה ביותר שעושים לכבוד השי״ת בתום לבב ובשמחה יקר וחביב לבורא עולם, ברוך הוא וברוך שמו, מנקר במוחו ואינו נותן לו מנוח . מקנא הוא באותו עני בעל הירק, ובלבו מתחנן ומבקש להקב״ה שיזכהו באיזה דבר מצוה לעבוד את ה' בכל לבו ובשמחה רבה . כשבא לביתו סיפר ר' אליעזר ליפא לאשתו את אשר שמע מהאורח ומסביר לה בלשונו שגם עתה אף שאין לנו בית המקדש, אבל כל איש ואשה בישראל המקיימים מצוה בשמחה הם כמקריבי קרבן. עבר שבוע, שבועיים ושלש, וסיפורו של האורח על קרבן העשיר והעני אינו נותן מנוח לר׳ אליעזר ליפא. פעם כשהביא ר׳ אליעזר ליפא מים לר' נפתלי ראש הקהל, נפל במוחו רעיון חדש שהרנין את לבו. כאמור, ארבעה בעלי בתים נכבדים היו לו לר׳ אליעזר ליפא שהיו משלמים לו בחצי אגורה יותר מכפי המקח הקצוב, וכמעט חצי פרנסתו היה מהם, ועבור הבאת מים לבית הכנסת היה המחיר חצי מכפי שהיו משלמים בעלי בתים בינונים. ויעלה בדעתו של ר׳ אליעזר ליפא, שהוא יתחלף עם ר' זלמן דוב את ארבעת בעלי הבתים בארבעה בתי הכנסת שבעיר.. (המשך הסיפור המופלא בספר המאמרים לאדמו"ר הריי"צ תשי"א עמ' 309-316).
הסיפור המופלא הזה ממחיש ומעביר לנו את המסר העצום עד כמה הפשטות ותמימות הלב רצויים וחביבים לפני ה' יתברך יותר מכל קרבן עשיר ומפואר גדול ככל שיהיה, ה' יתברך מעוניין בקשר של רצון פשוט עם כוונת לב טהורה.
על הצדדים אפלים שבנו! ומה בין חפץ לרצון? ובין הקשבה לביטוי רגשי אישי?
הספרות הטיפולית מתייחסת ונוגעת בצורך המהותי של המטפל לדעת ולהכיר בצדדים האפלים (חסרונות) שלו בדיוק כפי שהם קיימים אצל המטופלים שלו. (יאלום, מתנת התרפיה, 2002 ).
היכולת של המטפל לראות ולהכיר בצדדיו האפלים מנרמלים את תחושותיו של המטופל ומפחיתים את חרדותיו בייחס לצדדיו האפלים ביודעו שצדדים אפלים הנם חלק מהיותו בר אנוש! ידעיה זו מאפשרת למטופל לחוש בנח עם עצמו ולעשות עבודה עם חלקים וצדדים אלו! (יאלום שם).
מחובתו של המטפל להתייחס אל אותם חלקים אפלים של המטופל ולהביאם לידי הכרה שתוביל לעבודה עצמית של המטופל על אותם חלקים אפלים. דבר זה יכול להתאפשר כאשר גם המטפל שותף רגשית למצבו של המטופל על ידי השיתוף אותו הוא עושה עם המטופל כיצד אף הוא מתמודד עם אותם חלקים וצדדים אפלים שבו ובתוכו.
היכולת לחבור ולהכיר את צדדינו האפלים, מאפשרת ומובילה להתמודדות בריאה נכונה ומדויקת בייחס לעצמנו ומשם היא משפיעה על התנהלותנו והתנהגותנו כלפי הזולת וכלפי העולם כולו.
כאשר אדם מתבונן על מניעיו האישיים והתוך אישיים, מזהה את הצדדים האפלים שבו ומתייחס אליהם בעבודה עצמית אישית ותוך אישית, הוא יידע לזהות מה מנהל אותו בהחלטותיו ובהתנהגותו במרחב הבין אישי, הוא יתנהל ויפעל ממוקד שליטה פנימי המודע להשלכות של התנהלותו והתנהגותו על הזולת ועל העולם כולו.
הוא יידע לכוון נכון את התנהלותו באופן כזה שההתכווננות לעולם תהיה ממקום הרואה את צרכי הזולת וחפץ להיטיב עמו.
בספר בראשית אנו עדים לדו שיח קשה וכואב בין קין ל-ה' יתברך לאחר שאלוקים לא קיבל ממנו את הקרבן וקין חש דחיה עצומה ופגיעות נרקסיסטית עמוקה בגינה קם על אחיו הבל ורצחו נפש.
וכך מסביר ה' יתברך לקין את סיבת אי קבלת הקרבן מידיו:
"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד', ז).
המלבי"ם על אתר מפרש כך את הפסוק:
"הלא אם תיטיב": גילה לו שאין חפץ לה' במנחה רק הנה שמוע מזבח טוב ועיקר הוא שתיטיב מעשיך, לא הטבת המשאת והמנחה, מה שתיטיב את המשאת לא ירצה בעיניו, כי בין אם תיטיב שאת (ר"ל המשאת והמנחה) ובין אם לא תיטיב את המשאת, אין בזה שום מעלה אחר שלפתח חטאת רובץ, מה יתרון במשאת אם בעת תפתח הפתח להביא המנחה רובץ החטאת לקטרג עליך, כבר אמרו ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו, לא כן אם המקטרג עומד בפתח לפני הבאת המנחה".
כלומר: לא משנה כמה יתאמץ וישתדל האדם להגיש מנחה מפוארת ל-ה', אם מאחורי המנחה לא עומדת משמעת עצמית הכרוכה ביכולת להיות קשוב ולשמוע ("הנה שמוע מזבח טוב") לרצון האל ועוברת בביקורת עצמית ובקבלת עול להטבת דרכו של האדם בעולם.
הציטוט אותו מביא המלבי"ם לקוח מספר שמואל המתאר את המלחמה בין עם ישראל ושאול המלך לעמלק. (שבעצם הנה ההפטרה הנקראת בספר ההפטרות לאחר קריאת פרשת זכור).
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים".(א' ט"ו, כ"ב).
וכך מפרש המלבי"ם את הפסוק:
ויאמר שמואל החפץ לה' וגו': מבואר אצלי (בפירוש הספרא (ויקרא א, ג) בפסוק לרצונו לפני ה'). כי יש הבדל בין חפץ ובין רצון,
שהחפץ היא תכונה נפשית: אדם התאב אל דבר מה וחושק בו מצד תאוות נפשו או חשקו אל הדבר. והרצון הוא תכונה קוגניטיבית: מאפיין דבר מה שאין נפשו של האדם חפצה בו, וכל רצונה הוא מצד טוב הדבר ושלמותו ומצד היושר כי כך ראוי לעשות.
והנה הבאת הזבחים אינם נרצים מצד עצמם, רק מצד שבם ועל ידם מקיים גזרת ה' יתברך ופקודתו, כמ"ש (ספרי פינחס, קמ"ג) נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ולפי זה לא נמצא בם חפץ, כי היה חפץ שלא יצטרך אל הקרבן, רק רצון, שכן רצה ה' יתברך במחשבתו שיעשה רצונו. אמנם הדבר שהוא תכלית הזבח שהוא השמיעה בקול ה', בה חפץ ה' יתברך ויחשוק בה מצד עצמו.
וזה מה שכתוב "החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה', כלומר: מאחר שהשמיעה בקול ה' היא תכליתו של הזבח בו יחפץ ה' יתברך מצד חשקו אליו והוא נחת רוח לפניו, אולם הזבח הוא רק רצונו, שבו גלה רצונו וע"י יראה האדם כי יעשה רצון בוראו, וא"כ עיקר החפץ הוא השמיעה בקול ה' שהוא התכלית!
וממילא הנה מבואר כי "שמע מזבח טוב", שהשמיעה שהוא תכלית הזבח וה' חפץ בו מצד עצמו, טוב יותר מן הזבח שהוא רצון סתמי בלא חפץ. מקרה מצער זה הוביל לקריעת מלכותו של שאול והעברתה לדוד.
אמנם הגרוע מכל התרחש בכך שאי ציותו של שאול לדבר ה' הותיר את עמלק בחיים חי ובועט כשהוא חוזר מופיע במלוא הדרו בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה כיועץ הקרוב ביותר למלך מי שכונה "איש צר ואויב", המן האגגי ( מזרעו של אגג מלך העמלקי שבאותו לילה בו היה שבוי בידי שאול הביא לעולם את המשך קיומו של עמלק בעולם) שחשב להרוג להשמיד ולאבד היה לא תהיה את עם ישראל כולו טף ונשים ביום אחד..
סילוק הרצון האישי הרואה בטובת עצמי (אנוכיות) לטובת הרצון האלוקי הרואה בטובת הכלל!
כאן בעצם טמון סודו של קרבן הנגזר כאמור מהלשון של הקרבה וקירבה עצמית. בשתי מילים: משמעת עצמית- או במילים אחרות קבלת-עול. שמשמעותן הקשבה לרצון האל וקיום רצונו בדיוק כפי שהוא יתברך רוצה מאתנו.
אדם המקריב עצמו למען אידיאל זה או אחר חשוב ככל שיהיה, אמנם מאחורי ולצידה של הקרבה זו עומד רצון אישי העומד בסתירה ובניגוד לרצון האל המוביל את ההקרבה העצמית, הנו מתכון לאסון לדורות.
אין אפשרות להקריב את עצמך ואת רצונך ובכך להתקרב אל ה' כאשר מה שמוביל את הרצון לכך הנו רצון המבוסס על היפך מרצונו של מקום.
בכדי להבין לעומק יותר את המשמעות הפנימית של 'הקרבה עצמית' ומניין היא נובעת נקדים בכך שנספר על אחת המצוות המשמעותיות המהוות דרך נפלאה בעבודת ה' יתברך לכל אדם באשר הוא. באופן יוצא דופן מצווה זו נלמדת דווקא מאחד האירועים המהווה את אחת הטרגדיות הקשות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם." לזכור בכל יום ויום מה עולל עם העמלקי לבני ישראל בדרך בצאתם ממצרים.
כאשר בני ישראל עדיין מבולבל ולא מגובש כעם, מטולטל נפשית ופיזית מיציאת מצרים שעדיין לא הספיקו לעכל בנפש, לצד הניסים השמימיים בהם חזו ואותם חוו על בשרם רגע לפני קריעת ים סוף. מגיח לפתע עם היושב בהרים ומתנפל על עם ישראל עם המכונה 'עמלק' הידוע לשמצה מבין כל העמים אשר סביבות בני ישראל ומבקש להילחם בו.
מה מאפיין את עמלק שהוקדשה לו פרשה בתורה (פרשת זכור הנקראת שבת לפני פורים וביום פורים עצמו) הדורשת ומצווה עלינו לזכור את מעשיו ולמחות את שמו מתחת השמיים?
רש"י מיטיב להסביר את התכונה הייחודית המאפיינת עם זה והיא התעוזה והחוצפה שלמעלה מטעם ודעת זו שאין בה היגיון או טעם הנמשכת מהצד האפל שבנפש האדם המכונה בתורת החסידות 'הצד האחר' (סטרא אחרא) היפך הקדושה.
חוצפה ותעוזה בלתי נתפסת של העמלקי להילחם בישראל היא זו שעמדה לו כשבא להילחם עם ישראל!
רש"י מביא לכך משל מאמבטיית רותחים שאף אחד לא מעז להכניס רגלו אליה כשלפתע בא מישהו ובתעוזה על שכלית קופץ לתוכה ובכך מאפשר את כניסתם של האחרים אליה.
כלומר: עמלק מבטא את החוצפה השלילית ואת התעוזה הנוגדת כל היגיון בכך שנלחם בעם ישראל שיצא לחירות בניסי ניסים ואף אחד מהעמים לא העז להתנגד אליו, בטח שלא להילחם בהם ואף פחדם נפל על כל העמים סביבם. אמנם העמלקי לא מתחשב בכך וכאילו ב'התאבדות עצמית' מקריב את עצמו בכדי לאפשר את ההתנגדות לעם ישראל ואת השמדתם.
נצחונו של עמלק על ידי בני ישראל התאפשר רק כאשר כל בני ישראל יצאו להילחם בו עם אותו מאפיין של עזות ומצח ותעוזה שלמעלה מטעם ודעת, רק שהפעם התכונה המאפיינת בנפש האדם המבטאת את הרצון שהנו למעלה מטעם ודעת (מכל הגיון), בא לידי ביטוי מצד הצד הטוב בנפש האדם 'צד הקדושה', הפועל על האדם להניח את רצונו האישי ואת שיקול דעתו בפני רצון ה' יתברך!
ובמילים אחרות: אותה תכונת נפש אותה התנהגות ומאפיין אישיותי של עמלק חוצפה ועזות מצח שלמעלה מטעם ודעת (מצד האפל שבנפש) שכמעט והביאה אסון על עם ישראל, היא זו ממש שמסייעת לנו בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש), להתגבר עליו. רק שהפעם את אותה חוצפה ועזות מצח הנובעת ובאה מצד האפל שבנפש מחליפה קבלת עול וביטול שלמעלה מטעם ודעת הנובעת ובאה מצד הטוב והקדושה שבנפש המביאה לשעבוד רצוננו לרצונו של ה' יתברך.
כאמור בכל אדם ישנם אותם צדדים אפלים בנפש המכונה 'נפש הבהמית' (ובספרות הטיפולית ה-'איד'). איתם אנו מתמודדים ועושים שימוש שאינו מודע ביומיום כאשר אנו פוגשים ונפגשים עם העולם סביבנו.
אנו יכולים לראות איך אותה התנהלות והתנהגות שאפיינה את עמלק ביציאת מצרים פוגשת אותנו בעולם כאשר כולנו עדים להתנהלותם והתנהגותם של עריצים ודיקטטורים, הפוגעים בזכויותיהם של אזרחי מדינתם בבוטות בברוטליות ובגסות שהמניע הפנימי של התנהלותם והתנהגותם הנה חוצפה ועזות מצח שלמעלה מטעם ודעת הנובעת ובאה כאמור מהצד האפל בנפש האדם.
איך לפעמים בני אדם עושים שימוש נורא באותם צדדים אפלים בדרך כלל באופן לא מודע ופוגעים בזולת אם זה בקרב ילדים ונוער, או מבוגרים כגון: חרמות בתוך קבוצות שונות בבתי הספר ומחוצה לו, פגיעה בחסרי ישע, פגיעה על רקע גזע, דת או מין וכו'.
והמענה שלנו לאותה חוצפה ועזות מצח שלמעלה מטעם ודעת כאמור, הנה הקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת לרצון ה' יתברך הפועלת את הקרבה שלנו אליו ואת הקרבה שלו אלינו, בנוסף לקרבה הנדרשת מאתנו ביננו לבין עצמנו, הפועלת לסלק מעלינו את האיום ואת הפגיעה מעצמנו ומהעולם כולו.
סילוק הרצון האישי היצמדות ודבקות ברצון האל, כחלק מראייה כוללנית ואוניברסלית הדבקה בהפיכת העולם כולו ועשייתו בית ומכון לשבתו יתברך. עולם מתוקן הרואה בטובת הזולת, מתוך חמלה בדיוק כפי שנוהג בנו ה' יתברך המרחם על הארץ ועל כל בריותיו, הזן את העולם כולו בטובו בחן, בחסד וברחמים..
התנהלות והתנהגות זו מונעת התנהלות והתנהגות אנוכיות ורדיפת טובה עצמית המהווים את המכשול העיקרי ואת ההרס לאנושות כולה בראיית טובת עצמי מבלי יכולת לראות ולפעול לטובת הזולת והעולם כולו, הבא לידי ביטוי בהתנהלות בני אדם כאשר המניע הפנימי הנו פעולות הנובעים ממניעים ושיקולים זרים היוצרים הרס וחורבן לעולם כולו.
ומסיימים בטוב: יהי רצון שבחירתנו %9
בארגון "נפלאות מתגברות" מקיימים כל השנה מגוון פעילויות ומערך תמיכה רחב במיוחד לאלמנות בגיל השלישי. חלק בלתי נפרד מחזון הארגון הוא העצמה של כל אחת מה"מתגברות" – בשיעורים ובמפגשים, במסעות המיוחדים ובעיקר ברשת העזרה ההדדית שכולן חברות בה.
"לקראת פסח חיפשנו דרך לסייע למתגברות רבות שאולי יהיו בחג לבד, לחלקן לא יהיו מצות שמורות ובוודאי שלא אווירת חג. המטרה שלנו היא לא רק להעביר להן עזרה אלא גם למלא את הלבבות בשמחה אמיתית, והפתרון, מסתבר – הוא חלק מהמוטו הקבוע בעשייה שלנו" מספרת המייסדת, אשת התקשורת מירי שניאורסון.
"במבצע קמחא דפסחא השנה, המתגברות עצמן נרתמות ועוסקות בחלוקת המצות השמורות וחבילות השי. כך כל אחת עוברת באופן אוטומטי ממצב של 'מקבלת' ולא עלינו נזקקת, למקום של נתינה, השפעה וכוח. זו הרוח האמיתית של נפלאות!"
בארגון קוראים לכלל הציבור להירתם לפרויקט שממש משנה תפיסה ויוצר 'סדר חדש': "אנו נמצאים בתקופה לא פשוטה לעם ישראל. מבית הפילוג הולך ומתגבר ומחוץ – האויבים לא צריכים יותר מדי סיבות כדי להמשיך ולפגוע בנו. הפתרון לכל זה הוא מעל הכל: אמונה. כאשר עוברים מאשה לאשה ומעניקים לה את 'מאכל האמונה', זהו החיזוק הכי גדול שיכול להיות!"
"אנו קוראים לכם לתרום מכל הלב לפרויקט שמרחיב לבבות וממלא עוד ועוד בתים בשמחה. ויהי רצון שבזכות החיזוק, בזכות הנתינה והעשייה שינצחו את הבדידות והעצב נזכה לקיום הייעוד 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'".
ניתן לתרום בקישור המצורף
https://www.shutaf.im/niflaots
או בהעברה בנקאית
מוטב נפלאות מתגברות
בנק פאגי
סניף 181
חשבון 217700
או בביט 058-5217700
כל אחת מאיתנו עסוקה וטרודה סביב בית, ילדים ועבודה, והיא עצמה לרוב נדחקת לסוף הרשימה. ובתוך כל זה, הרבי מטיל עלינו משימה: לחיות משיח כל רגע ביממה. מה זה אומר ואיך זה מתבצע?
כחסידות חב"ד, זכינו שרבותינו נשיאנו התוו לנו את הדרך בהתאם ליסוד: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". בשונה מחסידויות אחרות שמדגישות את העולם הבא, חסידות חב"ד שמה את הפוקוס דווקא על העולם הזה. העיסוק שלנו בגשמיות אינו נחות, ואיננו סותר או מפריע לחיים הרוחניים והגאולתיים שלנו. כך אנו ממלאות את השליחות שלנו בעולם. ככל שמתעסקים בדברים יותר אפורים, פשוטים, שגרתיים ויומיומיים – התאווה של ה' מתמלאת בצורה טובה יותר.
בואי לא ניבהל מכמות המשימות הטכניות שלנו. ה' רוצה אותנו ככה! כנשים, אנו מבטאות בעוצמה את עקרון הדירה בתחתונים, ומחדירות משיח בפרטים הכי קטנים, פשוטים ויומיומיים. אלה שדווקא לנו חשוב שיסודרו על הצד הטוב ביותר, ודווקא אנחנו יודעות כיצד לסדרם: הסנדוויץ' לילד בבוקר, הגרביים התואמים לילדה, כוס הקפה לבעל, החיוך לעמיתה לעבודה, וכן הלאה. בכל זה אנו בונות את המקדש הפרטי שלנו, וכך מביאות לבניין בית המקדש הכללי.
היום שלנו מורכב מפיסות קטנטנות שנעשות כולן עבור המטרה האחת והיחידה – משיח.
רוצה לקבל פני משיח? תתחילי מהפנימיות שלך
במשך השנים הוביל אותנו הרבי צעד אחר צעד ושלב אחר שלב לקראת משיח, כשבכל פעם הרבי העלה את הרף, והדגיש יותר ויותר את ענייני הגאולה. עד שהגענו, כבר מזמן, לזמן השיא, ונכנסנו לתקופה חדשה שבה נסתיימה עבודת השליחות.
החידוש של התקופה החדשה, הוא שכל ענייני השליחות, כל פרטי החיים שלנו כאן בעולם כנשמה בגוף גשמי, עוברים ועולים היום דרך השער הזה של: לקבל פני משיח צדקנו. כשאני עוצרת, אפילו לרגע קט, כדי להתבונן במשפט העצום הזה, לקבל פני משיח צדקנו, המילה הראשונה שתופסת את תשומת ליבי היא המילה ״פני״ המורה על הפנימיות של משיח והפנימיות שלנו עצמנו. זהו שער הכניסה לתקופה החדשה – עמידה חדשה מול פנימיותנו ועצמיותנו.
כשאנו מבינות שסיום עבודת הבירורים יצר מצב חדש של אדם שלם, כפי שאומר הרבי ב"דבר מלכות" לפרשיות "תזריע מצורע", שכולנו הגענו כבר לדרגה הגבוהה ביותר, דרגת 'אדם', והפסולת שאנו מתמודדות איתה היא חיצונית בלבד, אנו מבינות שנותר לנו לקבל את עצמנו, את פנימיותנו, לשנות את כל הוייב הכואב, החסר, המטיל ספק, המתקן, המתייגע, ולהיות שלמות עם עצמנו. לדעת להתנהל מתוך תחושת מסוגלות ומתוך הכרה בכך שאנחנו חלק מעם סגולה. להתנהג עם עצמנו במידת החסד, לאהוב את עצמנו, ולאפשר לנו ולבני ביתנו מרחב בטוח ופתוח.
זה תלוי בך
עבודת עם־ישראל לאורך כל הדורות הייתה לזכך את העולם, לתקן אותו, ולהעלות כל פרט אפשרי למקום הראוי לו. כעת, אומר הרבי, העולם מוכן. השולחן כבר ערוך לסעודת הגאולה.
מה נשאר? או, יותר נכון, מי נשאר(ה)? אני ואת. נשאר לנו להתפטר משיירי הגלות שממלאים לנו את הראש, להשתחרר מהרושם שלה, שתחתיו אנו נתונות עדיין, ולזרוק הצידה את ההאשמות והתירוצים: 'הוא אמר…', 'היא אמרה…', בגללו/ה, 'אם היא/אילו הוא.. אז.. ', ולקחת אחריות על חיינו.
גלות, הרי, במשמעה הפשוט, היא שיעבוד למישהו אחר. כשאני מאשימה או תולה את ההתנהגות/מצב הרוח שלי, במישהו או במשהו, אני בעצם משועבדת, כבולה וכפופה למה שהוא יבחר לומר או לעשות, במקום להיות חופשיה, בת חורין שמחליטה כיצד יראו חייה. זה רק נדמה לי שמישהו או משהו חיצוני מציק ומפריע. בעצם זו רק אני וההסתכלות האישית שלי על מציאות חיי.
ואם יש לי קושי עם מערכת יחסים כלשהי – צריך לפעמים מלבד עבודה פנימית, גם שינוי טכני ממשי. אם יש מישהי שאני מתקשה לעבוד בצמוד לה, למשל, אולי נכון יהיה לייצר בינינו מרחק מסוים כדי לאפשר תקשורת בריאה ונכונה ויחסים תקינים. יש לבחון כל מקרה לגופו, אך לזכור תמיד שהמפתח נמצא אצלי.
הרבי אומר ב"היום יום" לכ' אייר: "אין על מי להתפנק (= לסמוך). צריכים להתייגע, בסבלנות וקירוב הדעת ניתן, בעזרת השם יתברך, ליישב הכל. בביטול הזולת והגבהת עצמו נהיים חלילה ללא כלום". מי שחיה כך, חיה חיים של גאולה פרטית, כי היא אינה תלויה בגורמים זרים.
כשכל אחת מאיתנו תאמץ זאת – נגיע לגאולה כללית בעזרת־ה'. אנחנו מחכות בידיעה ברורה שכל מה שקורה איתנו מוביל למטרה האחת והיחידה – קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש
באדיבות: מגזין עטרת חיה
רוצה להתלבש בבוקר בול כמו שאת אוהבת?
מצוין!
אחד הדברים שהכי יעזרו לך לעשות את זה, זה לארגן נכון את ארון הבגדים שלך, שיהיו בו רק פריטים המתאימים לך לעכשיו, ותוכלי פשוט לשלוף וללבוש.
ככה יהיה לך ממש קל לבחור בבוקר בגד או שילוב שאת אוהבת, ולא תצטרכי להתחיל לעשות "מיונים" (זה קטן / זה קרוע / זה בכלל מההריון / זה לא מתאים לעונה. מוכר לך?) ובסוף להתפשר על הבגד הראשון הנקי שאת מצליחה לשלוף…
זה אולי נשמע ברור מאליו, אבל לא תביני כמה שזה ישדרג לך את הבקרים, יעשה לך מצב רוח ויחסוך לך טונות של זמן.
לכן, תמיד כשאני נפגשת עם לקוחה לייעוץ מלתחה, הדבר הראשון שאנחנו עושות יחד, זה למיין את הארון ולבדוק מה יש, מה צריך להוציא, מה כן טוב להשאיר, ולארגן את הכל בצורה נכונה ונוחה.
עכשיו, לקראת פסח, זה בדיוק הזמן לעשות את זה.
אבל, רגע לפני שאת הולכת להסתער על הארון, ולזרוק דברים שאת לא לובשת (איזה כיף זה להוציא שקיות?…)
אני רוצה לתת לך טיפ חשוב:
לפעמים יש פריטים שאנחנו לא לובשות מכל מיני סיבות, ובאמת כמו שהם, הם לא מתאימים לנו. יכול להיות שהפריט לא יושב טוב, או שאני לא מתחברת לסגנון, או שהוא כבר לא עדכני, וכל סיבה אחרת.
אבל יכול להיות שבעזרת שינוי קטן, אפשר להפוך את הפריט למשהו אחר לגמרי, ולהפוך אותו ל"פריט חרישה" חדש שלך.
אני רוצה לתת לך כמה דוגמאות:
ז'קט / עליונית
ז'קט או עליונית ישנים שכבר לא נראים טוב, או סתם לא מחמיאים לנו בגזרה, יכולים להפוך להיות ווסט ללא שרוולים. פשוט תגזרי את השרוול, ותקבלי ווסט מגניב, שהוא פריט טרנדי וגם מאד מחמיא. הוא מקפיץ בקלות כל שילוב פשוט של חולצה וחצאית סתמיים.
שמלה
אם יש לך שמלה שאת לא לובשת כי היא קצרה מדי / היא לא יושבת טוב למעלה או למטה או סתם כבר נמאס לך ממנה,
את יכולה להפוך אותה לחולצה… פשוט תגזרי אותה באורך הרצוי (כדאי להביא לתופרת שתעשה סיומת שלא תיפרם).
או אפשרות נוספת – להפוך אותה לחצאית בעזרת גזירה של החלק העליון ותוספת של גומי.
חולצה מכופתרת
חולצה שכבר קצת קטנה ולא נסגרת – יכולה להפוך בקלות להיות עליונית שאפשר ללבוש מעל כל שמלה או חולצה ולהקפיץ איתה את ההופעה.
מוזמנת לנסות את זה בבית.
מסתבכת לפעמים עם בגדים?
רוצה להרגיש בנוח עם מה שאת לובשת בכל בוקר בלי לשבור את הראש או לבזבז מלא זמן וכסף?
אני מזמינה אותך לקבל ממני במתנה מדריך וידאו של שלושה שיעורים עם כל הטיפים שלי לבניית מלתחה שתוכלי להתלבש ממנה בכמה דקות, ולהיראות מעולה בכל בוקר מחדש.
שלחי לי מייל לכתובת:
[email protected]
לייעוץ אישי ניתן ליצור קשר בטלפון: 052-4814409
באדיבות מגזין עטרת חיה
שדות גושן מתפרסים לכל עבר, שטחי מרעה עצומים, בקר וצאן משובחים מפוזרים בשטח. עַם קטן בהתהוות רועה לו את צאנו, מעביר את זמנו בלימוד תורה ונהנה מברכתו של אבי השבט שבזכותו מי־הנילוס עולים ומשקים את הארץ בשפע.
זו גלות קשה, אפילו יותר קשה מזו שמיד תבוא אחריה, זו גלות קשה ומרה, כי לא יודעים שזו גלות. זה מרגיש טוב, זה נראה טוב, וזה ההעלם הכי גדול – כי לא רוצים לצאת משם.
אחר כך פרעה עושה לנו את זה יותר פשוט וברור. אימת ההשתלטות מתגברת עליו והוא בוחר להבהיר לבני ישראל מאיפה זורחת השמש, וגם מי לדעתו גורם לה לעשות זאת. העבודה קשה, מפרכת, הופכת אותנו לרעים. עכשיו כבר ברור שזו גלות, ועדיין – לא רוצים לצאת משם. אולי כבר לא מאמינים שאפשר, מקוצר רוח ומעבודה קשה.
אבל בסוף זה מצליח ויוצאים. עוברים מסעות וניסיונות, ונכנסים לארץ ובונים מקדש, ושכינה שורה ואז עוזבת, וגלות נוספת ועוד אחת ועוד, והנה עוברות חולפות כ–2000 שנה וציון עם חופשי בארצו (האומנם?) ואנחנו אחרי הכל. ומה עכשיו?
עבדים היינו
כאילו אין מנוח לרגע ואין אפשרות להימלט מזה באמת. אבל נראה שהגלות מסרבת לעזוב אותנו גם היום; נדבקת בסדקים ובחרכים, בפערים הקטנים או הגדולים שאותם פרעה יצר אי אז בארץ מצרים.
פרעה יצר את הפער הראשון (כן, זה אותן אותיות) תחשבו על זה, הוא הראשון שבא לו להשמיד את בני ישראל, עליו הקופירייט, כל השאר חיקויים עלובים. הוא רצה לקחת את הגוף בעבודה קשה הוא רצה לקחת את הנפש בקוצר רוח, הוא התעקש להטביע את הילדים ביאור ולא 'סתם' להרוג אותם, הוא רצה להכניע את הנשמה לחוקי הטבע. הוא הבין עיקרון חשוב: בשביל להכניס נחשים ועקרבים לבור, לא צריך לייבא אותם, רק לרוקן את הבור ממים. הוא רוקן לנו את הנשמה, הוציא כל משמעות מחיינו, הפך אותנו למשועבדים מבוקר עד ערב, התמכרנו לתודעת עבדות, נכנסנו למצב בו גם כשעמד מולנו הגואל, לא יכולנו לשמוע אותו ולהבין שהגיע הזמן לחזור לעצמנו. לקח עוד עשר מכות עד שהשתכנענו.
פרעה של ימינו
ועדיין נדמה שגם היום הפער הזה מכה בנו על ימין ועל שמאל, מרוקן אותנו מכל תוכן ומאפשר לכל מיני דברים לא רצויים להיכנס. כן, זה הרשתות החברתיות. כן, הטלפונים המעצבנים האלו, כן, הפרסומות, כן, השופינג… כל הדברים שאנחנו מכורים אליהם בקוצר רוח ועובדים בשבילם בעבודה קשה – הם עדיין כאן בגרסת שנות ה–2000 שנה אחרי המקור, והם עדיין שומרים אותנו בגלות.
אם יבוא אליי היום משה ויאמר לי "תמר, תזרקי את הטלפון ובואי איתי למדבר, שם נצא למסע ונגיע לגאולה האמיתית והשלימה" כמה מהר אני אענה לו 'כן'?
אם תבוא אלייך השכנה ב'סופּר' ותראה מזועזעת ותשאל אותך: "מה קרה, למה את נראית ככה? את חולה?" איך תסבירי לה שפשוט יצאת בלי פוטושופ מהבית?
אנחנו היום ממשיכי דרכו של פרעה, יוצרים פערים בין המציאות שלנו לחיים האמיתיים. בין ההבנה מהי גלות למהי גאולה. הפער הזה שהוא טרח לייצר ממשיך לזחול איתנו לאורך השנים, ולפעמים קשה מאוד לזהות אותו.
אבל יש את העיקרון הבסיסי שאותו אנחנו צריכות לזכור: אם אין מים, יש נחשים ועקרבים. הארס החם של הנחש שמחמם אותנו על 'סיילים', על אוכל, על תאוות, על דברים שאני חייבת ובלעדיהם אין לי חיים! והארס הקר של העקרב שמקרר אותנו על איך אני לא נראית כמו… ואיך עוד לא השגתי את… ולא נורא אם לא הספקתי היום חת"ת ומה כבר קרה אם ראיתי את הסרטון הזה…
בוא נכניס מים. והרבה. כל אחת בדרכה. זה לא אומר להתנתק מכל העולם, אבל בהחלט דורש לשנות קצת סדר עדיפויות. להחליט על מה הולכת ברירת המחדל שלי. אני עם טלפון, אז אשמע בו כמה שיותר שיעורים על פרשת השבוע ואחיה עם הזמן. אני רוצה דברים, אני קונה דברים – אבל בשליטה, ולא כי האלגוריתם החליט בשבילי שאני צריכה אותם. יש לי תאוות, אבדוק האם הן באמת שלי או שאיזה פרסומת שתלה לי אותן בראש. ובכלל – לא לראות פרסומות. זה דיכאון. לא אני ולא הילדים שלי יהיו מחוברים למסכים, רק כי זה עושה שקט. הבחירה נתונה בידי.
זה דבר שכן השתנה מימי פרעה. אנחנו כבר לא עם של עבדים. אנחנו עם גאה ונבחר ויש לנו היום את היכולת לבחור בטוב. בואו נשתמש בה.
באדיבות מגזין עטרת חיה
