סיפור חייה של הגב' חיה פרנטה, הוא סיפורה של נשמה שפרצה את חשכת הגלות הפרטית שלה ומצאה דרכה אל נשיא הדור, הרבי מה"מ.

"נולדתי בבת ים אבל את שנות ילדותי עשיתי בקיבוץ גדות, קיבוץ לא דתי" – מספרת חיה. "את הרשמים הראשונים שלי מהיהדות, ספגתי אצל סבתא ע"ה שהייתה אשה מסורתית – לא שמרה שבת, אך הקפידה על הדלקת נרות ועל קידוש.

בגיל בת-מצוה, הטילו עלינו בקיבוץ משימה – כל אחד יאתר את השורשים שלו. במסגרת נסיון ההתחקות אחר השורשים שלי, ציירנו, סבתא ואני, את אילן היוחסין של המשפחה. אז, לראשונה, ספרה סבתא שהיא באה מבית דתי, נולדה למשפחה חרדית בטבריה. אביה, סבא-רבא שלי, היה 'שלוחא דרבנן' של ישיבת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. בימים בהם לא עסק בשליחותו, היה מלמד תינוקות של בית-רבן. עוד גילתה לי, שמשפחתה היא מצאצאי הגאון המקובל רבי חיים אבולעפיה זי"ע.

הממצאים שגיליתי לגבי משפחתי הלהיבו אותי, ומשכו אותי לחקור יותר. תמיד נמשכתי לדת, ועכשיו מצאתי דרך לנסות ולהגיע אליה.

מצאתי את עצמי חושבת ומהרהרת ושואלת את עצמי שאלות על החיים. התחלתי לחשוב מה התפקיד שלי בעולם? ובעצם אם הנשמה שלי נמצאת בגוף – ברור היה לי שאני נשמה בגוף, ככה מאליו בלי שום ידע או לימוד כלשהו – האם ה' רוצה שנאמין בו? מה הוא רוצה מאתנו?

כל זה אני חושבת ושואלת את עצמי כנערה בגיל חמש-עשרה, בתוככי קיבוץ שאין בו כל סממן של תורה ומצוות".

רק כעבור שנים רבות, קיבלה חיה את התשובות לשאלות הללו – אך בדרך מסעירה ורבת עוצמה.

בדיוק מול הבית של סבתא

יום אחד ביקרה בקיבוץ קבוצת נוצרים "מתנדבים". מסתבר שאותה קבוצה היתה בעצם קבוצה של מיסיונרים. תוך כדי שהותם דיברו על הנצרות והציעו את ה'סחורה' שלהם, כשמגמתם לסחוף ולכבוש נשמות. "לא ראינו את הסכנה", אומרת חיה.

באחד הימים הביאו לה המתנדבים הנוצרים, ספר לעיין בו כדי שתמצא מרגוע לנפשה ותשובה לחיפושיה. מסתבר שזה היה ה"ספר" שלהם. "ככל שקראתי, הבנתי שזה שקר גמור. כל תפישת העולם שלהם, שקרית ולא הגיונית. היה לי ברור שכאן לא אמצא את האמת".

באחד הימים, כשאמה ראתה אותה עם אותו ספר בידה, היא הזדעזעה עד עומק נשמתה:

"מה את קוראת את הספר שלהם? את לומדת נצרות? את נולדת יהודיה, תלכי תלמדי את היהדות!" קראה האם בהתרגשות.

בעקבות זאת עברה ללמוד במכללה הדתית לאומית בגבעת וושינגטון. היא היתה כבת 15 בלבד. ביחד עם מדריכה רוחנית שהנחתה אותה בהלכה ובהשקפה החלה להתחזק בחיי תורה ומצוות. ככל שלמדה יותר כך גבר צימאונה. כל פרט שלמדה, יישמה מיד.

כשיצאה לחופש הגדול, נסעה לבית סבתה בבת ים, שם התוודעה לשיעוריו של הרב זמרוני ציק שהתקיימו מול בית הסבתא. "היו אלה שיעורים בתניא" – מתמוגגת חיה – "הדברים נכנסו לי ללב. פעם ראשונה הרגשתי שהגעתי 'הביתה', למשהו שתמיד היה חסר לי. פתאום שמעתי שיש רבי שצריך להתקשר אליו, וכי הרבי הוא משה רבינו של הדור.

"חשבתי לעזוב מיד את המכללה ולעבור ללמוד בחב"ד, אבל המשפחות שתמכו והנחו אותי – משפחת ציק ומשפחת טוויטו – המליצו שאסיים את לימודיי בגבעת וושינגטון".

פעמיים חיים

מכאן ואילך היתה הדרך קצרה להתחזקות בתורה ומצוות, גם מבחינת תוכן, לבוש, הנהגות ולימוד.

יום אחד, בהיותה בטיול באירופה, קראה בספר על דמותו של אדמו"ר הזקן. "בפעם הראשונה שמעתי את השם 'שניאור זלמן'. השם הזה הפעים אותי. שניאור זה שני-אור; אמרתי לעצמי 'אם יהיה לי בן, אקרא לו בשם זה". דמותו ריתקה אותי וחדרה לי ללב.

"ואכן, כשהתחתנתי וילדתי את בני הבכור, זה היה י"ב בכסלו, וביום הבהיר י"ט בכסלו – התקיימה ברית המילה ושמו בישראל 'שניאור זלמן'"…

את המשך לימודיה עשתה בסמינר "בית רבקה" שם ספגה חסידות. היא היתה בת 19 בלבד, ושמחה על המסגרת החסידית החמה בו היא נמצאת.

באלול הגיעה לקראוון הייטס עם המשפחה החב"דית אליה הצטרפה. ביום ראשון היא יצאה לחלוקת הדולרים. "התקדמנו לאט בתור, וכשהגעתי סמוך לרבי, הרבי הביט בי. המבט שלו המם אותי. הרגשתי שהרבי רואה כל מה שעשיתי בעבר. לאחר זמן שהיה נראה כנצח הרבי שאל לשמי:

חיה.

בת מי?

אמרתי לו את השם של אבי ואמי. ואז שוב הסתכל הרבי במבט מאיר ומרומם. מתוך עולם רחוק שמעתי אותו אומר "פעמיים חיות, פעמיים חיות, ברכה והצלחה". אמרתי לעצמי 'פעמיים חיות', הוא בוודאי התכוון: לשמי – חיה; שם משפחתי הוא חיות, וגם שמו של אבא הוא חיים. יותר מכך לא הבנתי את משמעות הברכה.

רק כעבור שנים התבררה לי המשמעות האמיתית…

מול בית דין של מעלה

"את חודש תשרי תשמ"ו עשיתי אצל הרבי, כשאני בדרכי חזרה לארץ ישראל, לפי הוראת הרבי להמשיך ללמוד ב'בית רבקה'. לקראת סוף החודש עברו כמה בחורות כדי לקבל ברכה מהרבי. "כשעברנו חברתי ואני, ברך אותנו הרבי באידיש ונתן לכל אחת מאתנו דולר ברכה".

לאחר נישואיה עם ר' יוסף ניסים פרנטה בחתונה חסידית לכל דבר "חתונה שנתנה לי הרבה כוחות להמשיך בדרך החב"דית בה בחרתי", התגורר הזוג הצעיר בבת-ים. לבן הבכור שנולד להם קראו, כאמור, שניאור זלמן. שנה לאחר מכן נולדה בתם פנינה הודיה.

בתום הלידה, בעודה בחדר הלידה, החלו לפתע סיבוכים רציניים. היא הבחינה במיילדת שממולה והנה פניה פתאום מחווירות, אפורות וקפואות מבהלה.

"הרגשתי פתאום כאבי תופת שלופתים אותי. הרגשתי כאילו אני עומדת שוב לפני לידה, ואני רואה מולי את המיילדת מבוהלת, חיוורת כמו סיד. אני שואלת אותה 'מה קרה? מה קרה?' והיא עונה במהירות 'שום דבר שום דבר אל תדאגי'. הייתי נערה בת עשרים, בלידה רגילה, בלי הרדמה, ופתאום הכאבים האלה. לא הבנתי מה קורה. 'זה שום דבר, אל תדאגי' אמרה, ופתאום רצה מבוהלת והזעיקה את הרופאים.

"בינתיים איבדתי את ההכרה. הרגשתי את הראש שלי מסוחרר, מסתובב כלפי מעלה, ופתאום אני לא מרגישה את הגוף; אני משתחררת, עולה כלפי מעלה בתנועה ספירלית מסחררת, עולה ועולה למעלה-מעלה, משוחררת מהגוף. ופתאום אני נמצאת בעולם אחר לגמרי, עולם רוחני. אני מסתכלת ומבינה, שאני נמצאת בבית דין של מעלה. מולי שולחן הדיינים, ובאמצעיתו כסא הכבוד של השופט. אף אחד לא ישב בו, רק מעליו היה עמוד אור. משני הצדדים ישבו הדיינים, בלתי נראים, רק צלליות של הדמויות שלהם הצטיירו ישובות בכסאות. צד אחד של חסד וצד שני של דין. אף אחד לא הסביר לי זאת, רק ידעתי כל זאת בידיעה פנימית ברורה. הייתי מרותקת מהמחזה המדהים ומעורר אימה ויראה.

"התחלתי לחשוב על עצמי, 'מה קורה אתי? מה אני עושה פה בכלל?'

"לפתע נשמע קול מתוך מסך האור; זה היה מוזר כל-כך, כי האור האיר רק לעצמו ולא האיר את החושך שלידו; החושך לא נגע באור. ומתוך אותו מסך של אור אני שומעת "מה התפקיד של הנשמה הזאת בעולם?"

"ככה אני שומעת ומרגישה בתוכי שאם באותו רגע אני לא אומרת משהו, זה יהיה מאוחר מדי. גמרתי את תפקידי. העזתי והתחלתי לומר: 'ילדתי בן ועכשיו בת, מי יגדל אותם ומי יחנך אותם לתורה ומצוות? מי אם לא האמא שלהם? זה התפקיד שלי!

"ככה התחננתי על נפשי כדי שיחזירו אותי לעולם כדי שאוכל למלא את תפקידי כאמא. לפתע שמעתי את עצמי אומרת להם בתוקף 'אני מבטיחה לגדל אותם לתורה ולמצוות'!.

"הדיינים החלו להסתודד ביניהם, ואני חושבת מאיפה בעצם בא לי הדיבור הזה? איך עלו הדברים האלה בראשי לומר אותם? וככה בעודי נמצאת בית דין של מעלה, אני נזכרת: הרי אלו המילים של הרבי! אני חשה שהרבי נמצא אתי שם, וכאילו הוא מכניס לי את המילים לפה.

"נזכרתי כי בהשגחה פרטית, זמן מה לפני הלידה, קראתי שיחה של הרבי בה הרבי אומר שהתפקיד של האם הוא לחנך את הילדים שלה לתורה ומצוות. מסתבר שההשגחה העליונה הכינה אותי למעמד הזה, לדעת לומר את הדבר הנכון.

"הרגשתי את הרבי עומד מאחוריי, מכוון אותי ושם את המילים בפי – והדיינים עודם מסתודדים להם. פתאום אני שומעת מישהו אומר 'החזירו אותה'. עוד המילים האלה נאמרות, ואני מתעוררת, פוקחת את עיני וחוזרת להכרה.

"אני מוצאת את עצמי באותו מקום ובאותו מצב בו הייתי לפני שנטשתי את הגוף. לא עשו אתי שום דבר. השאירו אותי ככה. מולי אני רואה את הרופאים מתייעצים ביניהם ופניהם רציניות ומתוחות".

מסתבר שהוזעקו כמה רופאים גדולים, אך הם לא מצאו עצה מה לעשות נוכח הסיבוכים שהתפתחו פתאום. רגע לפני שחזרה להכרה – החליט ד"ר לידור על טיפול נסיוני שהוא בעצמו לא תלה בו תקוות רבות. הוא ידע שאם זה יעזור – זה יהיה נס גלוי. יותר מזה לא ידעו מה לעשות.

כשהבחינו לפתע הרופאים כי פקחה את עיניה, זינקו לעברה עם מכונת הנשמה, מכונת חמצן וכל שאר מיני "צנרת". "הנה היא חזרה! הנה היא חזרה!" התרגשו כולם.

"הלב שלי התחיל שוב לפעום. לאט לאט נרגעו כולם והצבע חזר אל פניהם.

"הם ניסו להרגיע גם אותי. אני עצמי הייתי בהרגשה טובה ורגועה. הבנתי שאם גזרו טוב למעלה, אז יהיה בסדר גם כאן. לאחר מכן אמר לי הפרופסור: 'סיבוך כזה קרה לפני עשרים שנה, ואותה אשה לא יצאה מזה. דעי לך שיש לך מזל גדול. מזל שאת דתיה וה' אוהב אותך'… אלו היו המילים של רופא שאינו שומר מצוות. 'דעי לך שכולנו ראינו עכשיו נס גדול', סיכם.

"הדבר המדהים הוא, שהטיפול שכמעט החלו בו, הוסכם על הרופאים מחוסר ברירה ובלי שום סיכוי רפואי בדרך הטבע. הסיפור הסתיים בטוב רק מכוח הנס. הפלא הגדול הוא שהכל חזר לתקנו ללא שום טיפול רפואי וברוך ה', לאחר המקרה, ילדה הגב' חיה פרנטה שתחיה עוד ילדים כן ירבו, בטבעיות ובבריאות שלימה.

"נראה לי שלמעשה נולדתי פעמיים. בשעה שהרבי ברך אותי ב'פעמיים חיות', לא הבנתי את זה נכון. רק לאחר שקרה לי הנס 'נפל לי האסימון'. הבנתי שבעצם נולדתי מחדש. היום אני מבינה שכבר לפני שנים רבות הרבי צפה הכל והוא בעצם ברך אותי בחיים נוספים, חיים חדשים…

"הברכה של הרבי היא ברכה נצחית, אין סופית. אני רואה הרבה דברים שאפשר לקשר לברכה הזאת – פעמיים חיות – שני חיים שאני זוכה לחיות, ופעמיים חיות – שבאותו תאריך של החיים הנוספים שקבלתי, התווספו לי עוד 'פעמיים חיות' שהם שני ילדים שנולדו לי בתאריך הזה, והברכה הזו הולכת ונמשכת ופועלת את פעולתה בכל הכיוונים.

"אני רוצה לומר שלמרות שהמילים של הרבי היו ספורות, אבל אלו היו עולמות שלמים. הטיפה הזאת שהרבי נתן לי נותנת לי כוח להרבה מאוד – בעצם לכל החיים.

"ואכן, אני משתדלת בעזרת ה' לעשות את ההוראות של הרבי. כך אני רואה את ההתקשרות שלי אליו – במעשים. בחינוך הילדים אני מממשת למעשה את ההבטחה שנתתי בבית דין של מעלה.

בחיי היום יום את זוכרת את ההבטחה שנתת שם למעלה?

"בהחלט, זה התפקיד שלי. זה הייעוד שלנו כאמהות. אני יודעת שעל זה אני חייבת להתעקש ולא להתפשר. בכל פעם שאני נתקלת בבעיה או בקושי בחינוך הילדים ואני עושה החלטה טובה בקשר לזה, אני מיד רואה שינוי לטובה. כשאני מקבלת על עצמי החלטה אני צריכה לעשות אותה ואז אני רואה תוצאות. אני מרגישה שהרבי כאן, חי וקיים וממשיך לפעול עבורנו כמו תמיד".

באדיבות: מגזין עטרת חיה

הבחירה האיכותית של מקום הנופש

יש הרבה חיובי ביציאה לנופש וטיולים – פותחת רונית ג. – מסופר שהרבי מה"מ יצא פעם לחצר ביתו לכמה רגעים עם הרבנית, ואמר שבכך יצא ידי חובתו… מובן שאיננו משיגים בדרגות של רבי, אך דווקא רבותינו נשיאנו נהגו לצאת מדי פעם לנאות דשא, לנופש ולצבירת כוחות. אין ספק שיש לנו מה ללמוד מכך.

יציאה לנופש או לטיול, לדעתי היא הזדמנות להתנקות מעומס ועמל היום הרגיל, השגרתי והאפרורי. נסיעה משפחתית מאפשרת להיות רק עם המשפחה ולהתפנות לילדים.

כיון שאנו נמצאים בשליחות, ובביתנו תמיד נמצאים אורחים בשבתות וחגים וגם בימי חול – הצורך הזה מודגש ביתר שאת. ואכן, אנו משתדלים לצאת לנופש של יומיים שלושה לפחות פעם בשנה, ומדי פעם לטיול משפחתי קצר יותר.

בבחירת מקום הטיול, אנו משתדלים למצוא מקום שקט וקרוב לטבע. מקומות המוניים אינם מתאימים עבורנו ובמילא גם אינם ממלאים את הצורך של התרעננות ויציאה מן השגרה. דווקא טיול בחיק הטבע, ליער או פארק שקט, סיור בנחלים או מערות, מאפשר להתבונן ביופי הבריאה, לקבל שלוה ורוגע ולהתרענן. איננו יוצאים אף פעם למקומות כמו לונה-פארק או לקניונים. הטיולים הרבים שלנו בהחלט מספקים את הילדים והם אינם מבקשים יציאות מסוג אחר. 

רעיון שימושי נוסף הוא החלפת דירות עם מכרים או קרובים – נופש שאינו עולה יקר ובהחלט מאפשר לצאת מן השגרה ולהתרענן.

חשוב להקפיד שהמקום אליו יוצאים יתאים לעקרונות שלנו עד כמה שרק אפשר; לבחור מקום חרדי או לפחות דתי – ויש היום בארץ לא מעט מקומות כאלה. יש לבדוק היטב כל מקום ולא לסמוך על שמועות מאחרים, אלא לבדוק בעצמנו את ההכשרים, סוג המבקרים והאוירה במקום ורק אז להחליט.

כאשר קורה מצב שבו ילדים מבקשים ללכת למקום מסוים שאינו לרוחנו, יש להסביר להם את הדברים, לשוחח איתם וחשוב גם לספק את "הרעב" שלהם על-ידי אלטרנטיבות מתאימות – טיולים ונופש בסגנון המתאים לנו. לא קשה למשוך את הילדים ולהראות להם כמה אנו נהנים במקומות אלו.

נקודה חשובה שיש לזכור בשעה שיוצאים לטיול או לנופש, וגם להדגיש לילדים, כי עלינו להיות 'נרות להאיר' בכל מקום שאנו נמצאים, ובעיקר כשנמצאים בחוץ. הכוונה גם לעניינים פשוטים, כמו לפנות בצורה יפה לאנשים, להשאיר מקום נקי, וכדומה. כך נוצר רושם חיובי על האנשים שבחוץ.

זכור לי מקרה שבו יצאנו לטיולי ג'יפים בגליל, והנהג היה כה מוקסם מהילדים – מאהבת הארץ שלהם, מהתנהגותם היפה ובעיקר מהידע הרב שלהם, שביקש להתארח אצלנו בשבת, וגם לאחר מכן זכר את הילדים שלדבריו, הרמה שלהם עולה בהרבה על ילדים בגילם. זו דוגמא יפה למה שמפגש עם העולם 'בחוץ' יכול לפעול בשעה שאנו משתדלים להיות נרות להאיר. לדעתי, חשוב גם לשוחח עם הילדים על כך שאנחנו נפגשים עם אנשים לא דתיים ועלינו לשמש דוגמא חיובית.

שמירה על ההבדלים

טיול הוא חוויה מרעננת, משחרר מלחצים ומעניק מנוחה לנפש – קובעת אתי. בנוסף לכך, יש חשיבות רבה לטיולים בארץ, להכרת מקומות קדושים והיסטוריים ולמפגש עם הטבע.

יציאה לנופש במלון, יכולה לתרום למנוחת הנפש והגוף. אולם לנופש עם המשפחה והילדים – כדאי לצאת לטיולים מעניינים בטבע, למקומות קדושים. גם נסיעה לים מידי פעם, לבנים או לבנות, היא בריאה לגוף ונפש, ואפשר גם לבקר באטרקציות שונות כמו שיט וכדומה.

באופן כללי, יש להקפיד שלא לחשוף את הילדים למראות שאינם צנועים וכדומה. עם זאת, מכיוון שכיום ממילא הילדים נפגשים עם המציאות של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, עלינו להתמודד עם המצב הקיים, ולהדגיש לילדים את ההבדל. גם בדרך לחוף הנפרד, כאשר הילדים רואים כי הדרך היא צנועה ומופרדת מן השאר – הם קולטים ש'אנחנו שונים', ועלינו לגלות ולהדגיש את הטוב שאצלנו.

לדעתי, דווקא כאשר מכירים במציאות של העולם שבחוץ, נמנעת במידה רבה הנטייה להמשך לדברים אלה.

כדאי לחשוב וגם להמציא אלטרנטיבות שתספקנה את הילדים. בפרט במקומות בהם הילדים נפגשים – בשכונה או בבית-הספר וכדומה עם ילדים שאינם מבתים חרדיים – שהילדים לא ירגישו מקופחים או מסכנים, אלא להפך. כך לדוגמה בבית הספר שבו לומדות בנותיי, וישנן שם גם בנות מבתים מסורתיים – ביום העצמאות מתקיימת פעילות אטרקטיבית בבית הספר, כאשר המטרה היא למנוע את ההליכה לחגיגות ההמוניות שבעיר, וד"ל…

כשיוצאים לטיול משפחתי, חשוב לזכור שלא לפרוק עול: כוונתי להקפדה על תפילות, לבוש צנוע, ברכות וכו'. לשמור על המסגרת כמו בבית.

דבר נוסף שיש לשים אליו לב, הוא היחס לסביבה – להתנהג כך שהסביבה תקבל אותנו יפה, להקפיד על נקיון ויחס נעים לאנשים – לנצל כל יציאה החוצה לשמש דוגמא חיובית.

הורים וילדים – המורכבות שבטיולים

רחל, אם למשפחה ברוכת ילדים  – מבחינה בין קבוצות גיל שונות. מכיוון שיש לי ילדים בגילאים שונים – היא מספרת – אני מוצאת הבדל בין הגילאים. ילדים בגילאים צעירים יותר נתונים יותר לשליטתנו ומקבלים ביתר קלות את דברי ההורים – בשעה שילדים מתבגרים מושפעים יותר מחברה ופחות נמצאים בשליטת ההורים. לכן, חשוב לקבוע את הגבולות כבר בגיל צעיר – ומצד שני לשמור על יחס פתוח ונעים בגיל ההתבגרות, כך נמנע מצב שבו חלילה הילדים ייצאו ללא ידיעת והסכמת ההורים למקומות בעלי השפעה שלילית.

הגדרים והגבולות ליציאות וטיולים הם, ראשית – גבולות ההלכה. ישנם מקומות שההלכה אוסרת ללכת אליהם. אך מעבר לכך, ישנם גדרים שונים הנקבעים בהתאם ויש למצוא ולקבוע את הגבולות: האם יציאה לקניות בקניון היא בגדר המותר? ומה לגבי קבוצת חברות המבקשות לטייל יחד בקניון? 

הגבולות אינם כה ברורים ויש לשקול היטב כל מקרה לגופו של עניין. בכל מקרה, חשוב שההחלטה תקבע על-ידי שני ההורים יחד וההחלטה תהיה ברורה והחלטית. ילדים חשים חוסר בטחון כשהם נתקלים בהיסוס מצד ההורים, וודאי שהחינוך לא יצליח באופן כזה. יש לגבש דעה ברורה בענין ולהסביר לילדים באופן ברור מדוע איננו מסכימים שיצאו למקום זה או אחר. לא תמיד מה שברור לנו ברור לילד – ההסבר יקל על הילד לקבל את הדברים, ובפרט כשמדובר בילד בגיל הבוגר.

מאד רצוי גם להתלוות אל הילדים, גם כשמדובר בילדים גדולים, אף שלפעמים נראה שהילדים רוצים את תחושת החופש והעצמאות. למרות בגרותם הם עדיין ילדים וזקוקים לגב תומך. אמנם יש לכבד את רצונם של הילדים כשהם מבקשים להיות ביחד עם חבריהם, למשל, אך ברוב המקרים כדאי שההורה יהיה 'בשטח'. ואלם לכך דרוש תנאי ראשוני ובסיסי: שאכן תהיה פתיחות והרגשה טובה בין ההורים והילדים ולא שהילד יחוש כי הוריו 'בולשים אחריו'. להיפך, שההורים תומכים בו.

האמון שאנו רוחשים כלפי הילד תורם רבות לחינוכו ועלינו לתת לילדים את התחושה שאנו כהורים סומכים עליהם, ובעיקר אוהבים אותם ודואגים להם – 'כשאני מתנגדת לכך שתסע ל… זה משום שאכפת לי ממך'. זה לא קל, במציאות של ימינו; אבל לא קל – פירושו שהדבר הוא אפשרי, עם הרבה מאד מאמץ, ובעיקר סעייתא דשמיא.

לסיום. ברצוני לציין כיום יש מגוון עצום של מקומות בילוי ונופש, טיולים ואטרקציות. הרבה מן המקומות הם אכן 'מקומות בילוי', שכל מהותם היא לבלות את הזמן, מלשון בלאי… ילדים וגם מבוגרים מרגישים צורך לטייל, וחשוב להקדיש את הזמן והמאמץ לחפש מקומות שאכן יעלו על הדרישות ויתאימו לרוחנו כדי לספק את הצורך באופן חיובי: אפשר לטייל למקומות הקדושים בירושלים, למשל, לבקר במקומות הפלה עם תכנים יהודים – (ויש כאלה) ועוד, בהתאם לגילאים ולאופי המשפחה. כך יכולה יציאה לטיול להיות גם חויה רוחנית.

כיצד מסתכלים עלינו?

חופשה, כשהיא בטעם ובמינון הנכון – היא חיובית בהחלט – סוברת רותי – הרי הרבי מה"מ אומר שמטרתו של החופש היא לחזק את ימי הלימודים ולצבור כוחות חדשים. גם משה רבינו היה זקוק לרווח להתבונן בין פרשה לפרשה… רואים בפועל שבזמן של חופשה מתרעננים ומחליפים כוחות. הרעיונות הכי טובים עולים במוחי בדרך כלל בשבת, ואני מתפלאת למה דווקא בשבת עולים במוחי רעיונות נפלאים הקשורים לענייני חול, כאלה שיש לדחוק הצידה. הסיבה היא כנראה שבשבת שלווים ונינוחים יותר, ובמילא פועלים טוב יותר גשמית ורוחנית.

יציאה לטיול או לנופש, היא קודם כל יציאה מהשגרה היום יומית, רענון והחלפת אוירה. מלבד זאת, טיול משפחתי מאפשר לחזק את הקשרים המשפחתיים, להתפנות אל הילדים ולשוחח איתם ברוגע ובשלוה.

חשוב  לנצל את היציאות הללו ולהסביר לילדים ברמה הברורה שעליהם לשמש דוגמא אישית לקדש שם שמים בהתנהגותם היפה. מפליא עד כמה ילדים צעירים מסוגלים לקלוט את המסר להפנים אותו וליישם.

לגבי בחירת המקום לטיול או לנופש – הקו המנחה הראשון הוא כמובן ההלכה, יש מקומות שהלכה אוסרת לבקר בהם, לפעמים מדובר במקומות שהאבחנה אינה כה ברורה, ואז יש להשקיע מחשבה, שיקול דעת, ובמקרה הצורך להתייעץ עם משפיע או לשאול רב.

קרה לי, לא מכבר, שנכנסתי למסעדה שאיננה כשרה כשהתינוקת צורחת בזרועותיי, וביקשתי מים חמים כדי להכין עבורה את ארוחתה. לאחר שיצאתי פגשתי מכרה המתקרבת ליהדות, היא שאלה אותי בתום לב 'האם במסעדה הזו מותר לאכול'… המקרה הזה עשה עלי רושם חזק. למדתי עד כמה יש לשים לב לכל מעשה שלנו, ועד כמה השאלה 'לאן מותר להיכנס' אינה כה פשוטה: השיקולים הם מה אנו רואים וגם כיצד מסתכלים עלינו. ויש לבחון היטב כל מקרה ומקרה.

רעיונות ועצות לטיול משפחתי-חסידי מהנה

יעל – אם לילדים קטנים רואה את החשיבות של יציאה לטיולים לגיבוש המשפחה: בלחץ השגרה היום יומית לא תמיד יש זמן לשמוע את הילדים בסבלנות ולהתייחס אליהם, בפרט כשההורים עובדים ורוב הזמן עסוקים או ממהרים. טיול או נופש הוא הזדמנות להשתחרר מהלחץ היום-יומי, ולהתפנות למשפחה.

כשהמטרה שלפנינו היא אכן גיבוש וקבלת רוגע נפשי, אין צורך במקומות בילוי מיוחדים אטרקטיביים ויקרים. ילדים נהנים מסיורים בחיק הטבע, טיול בחורשה או משחק בגן סמוך, אם נלמד את הילד להנות מהמקומות הקרובים שאפשר להנפש בהם, הוא לא יפתח צפיות גבוהות ויעריך את הסיור בחורשה הקרובה. אמנם יש מקום גם מדי פעם לטיול 'רציני' יותר, אך חשוב וכדאי שהילדים ילמדו ליהנות ממה שיש ולא יתרגלו לכך ש'מגיע להם' לנסוע ללונה-פארק, לדוגמה. נסיעה ללונה-פארק או אטרקציות דומות, לדעתי, אינה תורמת הרבה לרוגע הנפשי, זו יציאה שמטרתה הנאה בלבד.

כשחושבים על ההשפעות שילדים יכולים לקבל ממקום בו מטיילים ומהאנשים במקום, כדאי להבחין בין סוגי מקומות שונים. בלונה-פארק לדוגמה, עומדים זמן רב בתור והילדים המשועממים נחשפים לפעמים למראות בלתי-רצויים. לעומת זאת, ביקור בגן החיות מעסיק את הילדים במשך כל זמן הטיול, כיון שבמשך כל  הסיור מתבוננים בחיות, והאנשים האחרים אינם כה מושכים תשומת לב.

אפשרות נוספת של נופש היא החלפת דירות עם קרובי משפחה למשל, בעיר אחרת, שם אפשר להכיר משפחות חדשות ובני קהילה אחרת. אפשר גם לארגן 'שבת חסידית' ולארח יחד משפחות אחדות ולארגן פעילות לילדים. אלה הם רעיונות פשוטים שאינם עולים כסף רב ומאפשרים מנוחה ורגיעה.

טיולים הם גם הזדמנות נפלאה להקניית ערכים חינוכיים. כשנמצאים בחוץ, נתקלים במציאויות שלא מזדמנות בבית והילדים רואים את התנהגות ההורים במצבים שונים בחוץ. כשאנו מתייחסים בכבוד לאנשים שאנו נפגשים עמם, מקפידים על יושר והגינות, על כללים של זהירות וכמובן על כל עניני ההלכה – מנחילים בעצם לילדים את הערכים הללו. כאשר אנו אורזים חפצים לטיול ומצטיידים בספלים לנטילת ידיים, ברכונים וסידורים, ובדרך נעצרים לתפילת מנחה; או כשקונים שתיה או מזון בחוץ בודקים היטב את הכשרות – הילדים קולטים שעניינים אלו הם אכן חשובים ביותר כיון שמקפידים עליהם ללא פשרות, גם בחוץ.      

שיהיה לכולנו – קיץ בריא, קיץ שמח, קיץ חסידי, מועיל, מהנה ופורה.  

באדיבות מגזין עטרת חיה

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת חוקת

אחד הסיפורים המעניינים בפרשה הנו הסיפור אודות: פרשת "מי מריבה".

בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה.

כאשר העם צמאים למים הם שבים ומתלוננים על משה ואהרון: מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה שאפילו מים אין בו לשתות?

בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ המובטחת.

מדוע משה לא מדבר אל הסלע אלא מכה בה?

"הרמב"ן בפירושו על הפסוק כותב כך: "ודברתם אל הסלע -"ולא אמר והכיתם שאלו דברו היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה.

פירושו של הרמב"ן רק מחזק את התמיהה מדוע משה בוחר להכות את הסלע ולא לדבר אליה כפי שציווה ה' יתברך, הלא בדברו אל הסלע היה מתקדש שמו של ה' יתברך לעיני כל?

רק בעל הבית יכול לחוש את מעשה ידיו כפי שאף אחד לא יכול ולא מסוגל לחוש!

בכדי להבין מה עומד מאחורי בחירתו של משה לשנות מדברי ה' נקדים סיפור מהנביא: 

יונה הנביא מצווה על ידי ה' לצאת לנינווה ולהתריע בפניהם כי מעשיהם הרעים והשחתת דרך האנושות גרמו לה' יתברך לקבל החלטה להעבירם מן העולם וכעת עליהם לשוב בתשובה בכדי למנוע את הגזירה! יונה מתחמק מלבצע את שליחותו ופותח במסע 'בריחה' מלפני ה' יתברך. יונה מתגלגל למסע באנייה שבסופו מוצא את עצמו מוטל למי הים העמוקים ומשם נבלע אל בטנו של לווייתן המקיא אותו לאחר שלשה ימים אל מימי חופיה של נינווה. יונה מוצא את עצמו בטלטלה נפשית גדולה מהמסע שעבר.

ואז עוד בטרם הספיק יונה לעכל את שעבר עליו חוזר ה' יתברך ומצווה אותו לשוב אל נינווה, הפעם יונה קם הולך מהלך שלשת ימים וקורא בקול גדול ברחובות העיר את הנבואה של ה' יתברך אל אנשי נינווה. אנשי נינווה מצדם  מיד עם שמעם על דבר הגזירה, חוגרים שק, מתענים ושבים בתשובה שלימה.

יונה יוצא את העיר ולא ממש אוהב את מה שרואות עיניו כאשר תיכף עם העברת המסר האלוקי אליהם הם שבים בתשובה שלימה ומבקש את נפשו למות. כפי שמתאר זאת הנביא: "וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְעַתָּה יְהוָה קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".

כלומר: יונה חושף את לבו בפני ה' יתברך ומשתף אותו בהחלטתו 'לברוח מפניו', בשל היות ה' רחום חנון וסלח, חששתי מכך שאנשי נינווה ישובו בתשובה מיד, ואז יתעורר קטרוג על עם ישראל חלילה. מה יאמרו אמות העולם שישמעו על כך: הנה עם שהשחית את דרכו גויי הארץ, רק כאשר שמעו את דבר ה' יתברך וגזירתו שבו בתשובה שלימה, מה יהיה לימוד הזכות על עם ישראל כאשר יאמר ה' יתברך "והם לא ידעו דרכי".. "ולא הלכו בה..", "ולא שמעו בקולי?

 בינתיים יונה יושב וממתין בדריכות לראות כיצד ייפול דבר. יונה מוצא עצמו מתמודד עם החום הכבד על אדמת נינווה, חשוף לשמש הקופחת על ראשו, מותש, עייף ומיובש. יונה בונה לו סוכה לשבת תחתיה מפני השמש, אך היא לא יעילה בחום הכבד בו הוא נתון ואליו הוא חשוף. ה' יתברך רואה זאת ומזמן באופן נסי קיקיון (ענפים הגדלים לגובה ויוצרים צל רב תחתיהם) יונה שמח מאוד על כך, נרדם וישן שינה ערבה. בעלות השחר מזמן ה' יתברך תולעת והיא מכרסמת את העלים ומנתקת אותם משרשם והקיקיון יבש. השמש עולה ה' יתברך מזמן רוח קדים חרישית (רוח המשתקת את משב הרוח הקרה ומפזרת חום רב סביבה) מעל ראשו של יונה שמתעלף, ומיד עם שוב הרוח אליו שואל את נפשו למות מרוב צער וחוסר אונים!

כאן מגיע הרגע במסע אליו כיוון ה' כאשר העביר את יונה בטלטלה הגדולה הזו. בשלב זה מתחילה סאגה מעניינת מאוד בין יונה לבין ה' יתברך.

ה' יתברך פונה אל יונה בחמלה ואמר לו כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה".

אז כן הדימוי מיונה הנביא והקיקיון איננו מקרי כאן, כי תוכחת ה' יתברך ליונה הייתה על כך שהוא לא ממש יודע או חש את גודל שליחותו, משום שהוא פשוט לא בעל הבית ולכן זה לא נוגע לו כפי שה' יתברך חש זאת מעצם היותו בעל הבית לבירה זו!

המסר ליונה הנביא כאן הנו: רק בעל הבית יודע וחש עמוקות את מה שהוא ממונה עליו!, רק בעל הבית חש וחווה את אחריותו למעשה ידיו! רק בעל הבית קשור בכל נימי נפשו ליצירה המופלאה אותה יצר! רק בעל הבית יכול לחמול על מעשה ידיו, ואתה לא בעל הבית!

ואת המסר הזה רצה ה' יתברך להעביר ליונה עם מטפורת הקיקיון. מצד אחד חורה לך מאוד על הקיקיון, אך באותה נשימה אין לך שום קשר אליו, משום שלא בנית אותו ולא יצרת אותו במו ידיך!

כלומר: אם אתה באמת רוצה לחוש את הבריאה, את הנברא, את היצירה האלוקית אתה חייב להיות מחובר אליהם רגשית ונפשית בקשר עמוק!

ובכדי לחוש את תחושת השייכות העמוקה הזו, אתה חייב להיות בעל הבית, ומכיוון שאינך, עולה השאלה: "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה"?

כאן מסתיימת הסגה המאלפת בין רצונו של יונה הנביא 'להשתמט' משליחות זו, כדי למנוע קטרוג על עם ישראל, לבין קיום רצון ה' יתברך, ומה שמכריע בסופו של דבר את העניין הנו החיבור הרגשי העמוק אותו דורש ה' יתברך מיונה בקיום השליחות לצד המסר הסמוי העולה מחיבור זה.

ובמילים אחרות: ה' יתברך מסכים עם יונה בכך שהוא משתמט מהשליחות בניסיון למנוע קטרוג על עם ישראל ואף גאה בו על כך, אך לצד זאת נוטע בו ומלמד אותו על תכונה ושמה חמלה, כאשר הוא מעביר אותו חוויה של עלפון באמצע שום מקום ודרכה מעביר לו את המסר הכל כך חשוב והכל כך אנושי.

אל לו לאדם לוותר על ערכיו האנושיים: אהבה, אכפתיות, מסירות, הערכה וכבוד, המספרים על הקשר העמוק שלו עם ה-'אני מאמין' שלו כבן אדם. כפי שבא הדבר לידי ביטוי עם יונה הנביא המחובר בקשר עמוק כנביא וכמנהיג לעם ישראל ואוהב אותם אהבת נפש. מה שמנחה את מצפונו להימנע מביצוע השליחות שהטיל עליו ה' יתברך, רק כדי ללמד זכות על עם ישראל וכדי להימנע מלהוציא לעז חלילה עליהם. יונה מרחיק לכת בהחלטתו הוא מעדיף להימנע מביצוע השליחות, גם אם זה יעלה לו במחיר אישי! (יונה שילם על כך מחיר אישי כבד).

אך לצד זאת עובר המסר הלא פחות חשוב ליונה הנביא: שהבחירה החופשית של האדם, הנה מה שמייחדת אותו כאדם  ובלעדיה איננו אדם!

לעם ישראל אמנם ניתנה המתנה הזו של בחירה חופשית והם ידעו מה לעשות אתה לטוב ולמוטב וגם אם יחטאו ישנה דרך חזרה. אבל מה יעשו אותו עם שאינו נמנה עם ישראל ולהם כידוע אין בחירה חופשית (אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ), כיצד הם יתמודדו עם הגזירה אם לא תינתן להם אפשרות לשוב בתשובה?

זוהי אם כן גישתו של אבא, מנהיג אמיתי, רועה נאמן החס על ילדיו, על עמו ועל צאנו ולא מוכן שחלילה יתעורר קטרוג עליהם בשום צורה, בשום דרך ובכל מחיר שיידרש לכך ממנו!

זוהי גישתו של משה רבינו כלפי עם ישראל, נכון אלו אדבר אל הסלע הדבר יגרום לקידוש שמו בעולם של ה' יתברך בכך כאשר כל העדה היו אומרים: "ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה" (רמב"ן לעיל).

אמנם מצד שני כאשר עם ישראל נתון בעמדת מרי כפי שמתואר במקרא: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם". אזי משה חושש מאוד מכך שיתעורר קטרוג על עם ישראל והפעם מהצד השני של המטבע.

מה יאמר ה' יתברך: ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו מיד, ואילו עם ישראל איננו שומע בקולי?

מזה חשש מאוד משה ובשל כך העדיף להכות את הסלע ולעבור על דבר ה' יתברך ובכך אף לאבד את חלקו בארץ ישראל, רק שחלילה לא יתעורר קטרוג על עם ישראל!

זהו סוד גדולתו של משה רבינו המשליך עצמו וחייו מנגד למען צאן מרעיתו!

זכינו ובדורנו הרבי מליובאוויטש משמש אף הוא אב, רועה ומנהיג כלל עולמי. הרבי אף הוא בהתנהלותו משליך עצמו מנגד למען כלל ישראל בכל פעולה ופעולה. ויתר על צרכיו הרוחניים והגשמיים כאחד, הקדיש עצמו ואת חייו לטובת העולם כולו. רבבות רבות של תפילות רוויות דמעות, ברכות, עצות, מכתבים, שיחות ומאמרים, חלוקת שטרות לצדקה, מפגשים אישיים ובין אישיים, מבט חודר ונוגע מלטף ואוהב, חיוך אבהי, תנועת עידוד, מילה עוצמתית ומדויקת ששינו את חייהם של רבים וטובים. לילות כימים פשוטו כמשמעו אותם הקדיש הרבי לטובת הכלל, אנשים נשים וטף מכל קצוות תבל, ללא הבדל בין גזע, דת או מין…

להתנהג כמו ה' יתברך!

מספר הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון:

סיפור ששמעתי מבעל המעשה הרב אידלמן.

בתקופת כהונתו של הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד לדורותיהם) עוד קודם עלה הרבי על כס הנשיאות, היה הוא חסיד מובהק לכל דבר ועניין של חמיו הרבי הריי"צ.

פעם אחת כאשר הרבי יצא מביתו של הרבי הריי"צ (שהיה דר בקומה השנייה של בית הכנסת ובית המדרש בית של מעשים טובים המכונה בפי חסידי חב"ד-770 מספר הבית ברחוב איסטרן פארק וויי בשכונת ברוקלין שב-ניו יורק) בצאתו מדלת המעלית פגש שני חסידים: הרב אידלמן והרב פוגלמן. פנה אליהם הרבי ואמר להם: בחורים, רצונכם לשמוע תובנה טרייה ששמעתי ברגע זה מפי הרבי. ענו לו החסידים: כן, בוודאי.

פתח הרבי וסיפר:

אתם יודעים שלפעמים מגיעים לבית הכנסת יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. כאלה שבאו מבית שומר תורה ומצוות והתרחקו וכאלה שנולדו בבית שאינו שומר תורה ומצוות. וכאשר אני פוגש אותם, אני תמיד חם ולבבי כלפיהם, מזמין אותם אליי מקרב ומחבק אותם. כמה מחסידי חב"ד המבוגרים פנו אליי ואמרו לי: אינך מתנהג כראוי, כי על ידי התנהגותך אתה נותן הכשר למעשיהם. להיפך, אמרו זקני החסידים, אתה צריך להיות קשוח כלפיהם, לנזוף בהם, ולהעמידם על האמת.

מכיוון שלא ידעתי אם אני צודק או שמא הם צודקים, הלכתי לרבי הריי"צ לשאול אותו, אם עליי לשנות את התנהגותי או להמשיך בדרכי.

ענה לי הרבי: ה' יתברך ברא עולם ובני אדם, כשהם הופכים לזוג ה' יתברך מזכה אותם במתנה ונותן להם ילד, ההורים אוהבים את הילד מאוד, אהבה בלי גבולות, אהבה הממלאת את כל הלב, וכשמגיע עוד ילד ההורים אוהבים גם אותו אהבה אינסופית וכן הלאה, כך לכל הילדים נותנים ההורים אהבה ללא גבולות.

הוסיף הרבי הריי"צ ואמר: ופעמים שנולד להורים ילד, לא עלינו ולא עליכם, עם איזה מגבלה פיזיולוגית, או איזו התמודדות נפשית, או אז בנוסף לאהבת ההורים המשותפת לכל אחד מהילדים, לבם של ההורים יוצא אל הילד המיוחד ברגישות מיוחדת, בחמלה יתירה שמגבירה ומעצימה את האהבה כלפיו.

כך ה' יתברך אוהב כל יהודי כמו אב רחמן האוהב את ילדיו, אהבה אין סופית ללא גבולות. וכאשר הקדוש ברוך הוא רואה שיש חיסרון ביהודי: שמפאת שאינו מניח תפילין יש חיסרון בידו או בנפשו, או מפאת שאינו לומד תורה, נוצר חיסרון בראשו, או שאינו רץ למצווה, דבר היוצר חיסרון ברגלו, או שאינו שומר טהרת משפחה וכו' וכו', דברים שיוצרים פגמים בגופו או בנפשו, יש לו ל-ה' יתברך אהבה עמוקה ומיוחדת כלפיו, ולבו יוצא אליו.

אני רוצה שתתנהג כמו ה' יתברך!

את הרבי אי אפשר לשחד או להערים עליו גם לא בגילויים הרוחניים הכי נעלים שיש!

הרבי הריי"צ סיפר פעם (בהיותו בריגא) אודות הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שלפני הסתלקותו אמר:

היו צדיקים שלפני הסתלקותם הבטיחו שלא יכנסו לגן-עדן עד שיפעלו ביאת משיח, ולבסוף, הערימו עליהם ושיחדו אותם ע"י "צוקער-לעקאַח"-ממתק , כלומר: "גילויים רוחניים נעלים"… אבל אני – סיים רבי לוי יצחק מברדיטשוב -לא אתן שיערימו עלי .

אבל לבסוף – סיים הרבי – הערימו גם עליו. אמרו "קדושה" בגן-עדן, ומיד קפץ הרב הצדיק מברדיטשוב לגן-עדן…

וסיים הרבי:

כיון שהרבי הריי"צ ידע וסיפר זאת, בוודאי הבהיר והבטיח שאצלו לא יהיה כן.

הרבי בוודאי יביא את המשיח.

החילוק שבין שאר הצדיקים לרבי הריי"צ – יובן על פי המבואר בתורת החסידות החילוק שבין המסירות נפש של רבי עקיבא למסירות נפש של אברהם אבינו:

רבי עקיבא חיפש בעבודתו את ה' יתברך וביקש הזדמנות למסירת-נפש, כאמרו "כל ימי הייתי מצטער . . מתי יבוא לידי ואקיימנו, "משא"כ אברהם אבינו לא חיפש מסירת-נפש בעבודתו את ה' יתברך, אלא, עבודתו הייתה לפרסם אלקות בעולם, ועסק בזה מתוך מסירה ונתינה לגמרי, עד כדי כך, שכשיהיה צורך בדבר יהיה מוכן למסור נפשו, אבל הוא לא חיפש למסור נפשו.

כלומר: רבי עקיבא חיפש בעבודת ה' יתברך בדרכו שלו את טובת עצמו, ואצלו המסירת-נפש הייתה העניין הכי נעלה, וממילא, אין זו מסירת-נפש לאמיתתה. משא"כ אברהם אבינו לא חיפש לעצמו מאומה (אפילו לא מסירת-נפש), אלא היה מסור ונתון בכל עצמותו לפרסם אלקות בעולם, וזוהי מסירת-נפש לאמיתתה.

וכך הוא העניין אצל כל הצדיקים שהבטיחו לפני פטירתם שלא יכנסו לגן-עדן עד שיפעלו ביאת משיח – היה הדבר בבחינת מסירת-נפש עבורם:  הם היו מוכנים לוותר אפילו על גן-עדן בשביל טובתם של ישראל. אבל הרבי – כיון שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא מסור ונתון בכל מציאותו לכלל ישראל, הרי, פעולתו להביא את המשיח לטובת כלל ישראל אינה "מסירת-נפש", אלא זוהי כל מציאותו.

ולכן: שאר הצדיקים -היו יכולים "לקנותם" עם "גילויים רוחניים נעלים", משא"כ הרבי – אותו אי-אפשר לקנות עם גילויים, ולכן, הרבי לא יכנס לגן עדן עד שיפעל ויביא בוודאי את המשיח.

יהי רצון שכל מעשיו ועבודתו של הרבי במשך ימי חיותו בעולם הזה ואהבתו האמיתית והשלימה לכל אחד ואחת יפעלו את פעולתם ויזרזו וימהרו את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

שבת שלום ומבורכת 

קישור להתוועדות

כאשה שכלית,  אף היא מאד מתרגשת,  מההשגחה הפרטית המופלאה,   שחוותה בנסיעתה האחרונה לשכונת קראון הייטס. זה עתה חזרה לארץ הקודש,  ובאמתחתה סיפור  אמיתי מכלי ראשון,  מיוחד במינו,   ומרטיט את הלב!!!

רשות הסיפור לגב' אילנה תחי' היקרה :

"יצאתי מ- מרכז חב"ד העולמי "770",  לאחר תפילת שחרית וחפשתי את האוטובוס הצהוב והישן שמסיע ל״אהל״.  להפתעתי עמד בחזית 770 אוטובוס חדיש ומהודר. הייתי מהאחרונים שעלו וחפשתי  מקום פנוי".

"ברביעיית המושבים מימיני ישב זוג זה מול זו. בקשתי מהאשה הצעירה רשות לשבת לידה. היא חייכה והתיישבתי".

"האוטובוס החל בנסיעה ואני שומעת אותם מדברים בעברית.  התעניינתי אם הם מהארץ.

״כן״ עונה הבחור. ״ הגענו לבקור קצר. את יכולה לספר לנו על הרבי? האמת היא,  שאנחנו לא יודעים כלום עליו.״

"זה היה בהחלט תמוה. נוסעים מבלי לדעת למי נוסעים?

התחלתי לספר על הרבי, היסטורית החיים, פועליו, קדושתו וכו׳".

״ראית אותו?״ שאל הבחור. ״כן,  גרתי עשר שנים בבוסטון בשנות השמונים,   וזכיתי להיות כמה וכמה פעמים אצל הרבי״ עניתי.

"תארתי להם את המפגש המופלא הראשון שלי עם הרבי, מבט עיניו כאש המצרפת ומזככת ועוד ועוד.

עיני הזוג הבריקו והם שאלו עוד ועוד".

"ואז הגיע תורי לשאול, מדוע הם החליטו לנסוע לרבי מבלי לדעת מאומה עליו.

״אספר לך ואז תביני״ אמר הבחור שישב מולי ללא כיפה לראשו".

״חמי עבר ארוע מוחי לפני כשלושה  חודשים. הוא אושפז ב"איכילוב"  בחדר טיפול נמרץ.  בימים הראשונים לא היה ברור כלל אם ישרוד. אשתי ואמה היו צמודות אליו ומררו בבכי ללא הפסקה.

בלילה הראשון לאחר האירוע חלמתי את הרבי. ידעתי שזה הרבי של חב״ד כי יש תמונות שלו בכל מקום. הרבי עמד מולי בחלומי, ואמר לי – "אל תדאג הוא יצא מזה״.

"החלום היה כל כך אמיתי עבורי שנרגעתי.  הייתי בטוח שמצבו ישתפר. לא ספרתי לאשתי. היא לא אוהבת לשמוע חלומות שלי,  וחששתי איך תגיב".

"רק אמרתי לה כל הזמן שלא תדאג. שהוא יצא מזה. היא ואמה כעסו על שלוות הנפש שלי מול המצב החמור. מיום ליום השתפר מצבו של חמי,  ממש באופן פלאי. הוא עבר שיקום וב״ה יצא עם מגבלות קלות בלבד. העזתי אז לספר לאשתי על החלום. אשתי נדהמה, התרגשה מאד ואמרה,  שחייבים לנסוע לרבי לומר תודה. וכך הגענו״.

"אשתו הנהנה ואשרה שזו היתה החלמה פלאית,  והיא בטוחה בחלקו של הרבי בפלא".

"חשבתי לעצמי", ממשיכה הגב'  אילנה תחי' לספר, "שהזוג עוד לא יודע… אבל לי  ברור,  שהם יתקשרו  לרבי ויחזרו בתשובה.

יהפכו לשליחים טובים, לפרסם את דאגתו של הרבי לכל יהודי !  ואת הנהגתו הנמשכת בדורנו הדור השביעי ועד לגאולה האמיתית  והשלמה".

תודתנו לגב' אילנה תחי' ישראל  על השיתוף המרגש.

הרבי איתנו  ובתוכנו ופועל למעננו. מלמד זכות על כולנו, ומעורר רחמים רבים אצל הקב"ה עבורנו,  בכל המצטרך לנו.

ואנחנו צריכים לעשות את חלקנו. רק עתה נירצחו  על קידוש השם ארבעה יהודים קדושים בכניסה לישוב עלי. רק משום שהם יהודים!

עלינו לצאת בכל הכוחות למבצעים הקדושים של הרבי. שלא ישאר יהודי אחד שלא הניח תפילין, או שעדיין אין לו אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל".  שלא ישאר ילד או ילדה,  שעדיין לא רכשו לזכותם אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל". שכל ילדה  מגיל שלוש,  תדליק נר בברכה לכבוד שבת קודש. שכל זוג ילמד ויקיים טהרת המשפחה. וכן הלאה בכל המבצעים הקדושים של הרבי.

עלינו לזעוק ולצעוק;

עד מתי ?? עד מתי ?? עד מתי ??

ולתבוע את התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.

תחינתי להשם יתברך,  שניזכה מתוך בריאות ושמחה  כבר עכשיו, ג' תמוז,  לנס הגדול. התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה ותכף ומיד ממש.

טמה חורושוכין

במדרשי חזל לפרשה בזה הזמן

מסופר על ענני הכבוד, הבאר והמן

העננים הגנו על היהודים

הרגו את הנחשים 

סידרו את ההרים

וניקו את הבגדים

המן היה המאכל של היהודים

היו במן את כל העמים

המן התעכל בגוף בפנים

והתאחד עם הפנימיות של האוכלים

הבאר מים במדבר נתנה

ובני ישראל יכלו לשתות לרוויה

המים אינם מזון בפני עצמם

אולם הם מחדירים את האוכל באדם

כל שלושת הענינים

בתורה נמצאים

התורה עלינו מגינה

כך לעננים היא דומה

היא מעניקה לנו בפנימיות

כמו המן בגשמיות

ואת זה מובילה

וכך למים היא דומה

כיצד בתורה מתבטאים

אלו הענינים?

המן לא ניתן לכולם במידה שווה

הצדיקים קיבלו אותו מוכן לאכילה

ואילו הרשעים לעבד את המן נאצלו

כדי שלאכול אותו יוכלו

זאת כיוון שבפנים

כל יהודי שונה בחיים

יש יהודי שמספיק לו קריאת שמע

ובזה יצא ידי חובת לימוד תורה

ויש אחד

שאם לא למד

לא יצא

ידי חובה

כיוון שהדרישות של התורה

תלויות ביהודי – במצב שלו ובדרגה

כל אחד – לפי היכולות

כך הם הדרישות

העננים הקיפו את כל היהודים

והגנו עליהם מפני דברים רעים

המדבר משול לעולם הזה

שבו מכשולים יש הרבה

התורה מקיפה את כל היהודים

ומגינה עליהם מהמכשולים

עצם הנשמה שווה בין כל היהודים

והתורה שייכת לכולם בשווה – ללא בילבולים

הריי"ץ סיפר שבמלחמה

העיר וורשה בפצצות הותקפה

התחבאו ביחד יהודים 

מכל הסוגים

אך ברגע ששמעו פצצה בעוצמה

"שמע ישראל" כולם זעקו בבהלה

כשמגיע הרגע בו מתגלה

העצם והעוצמה של הנשמה

כולם שווים ללא הבדלים

וכולם את נפשם להשם מוסרים

המים זורמים מגובה ללמטה

הם מוליכים לכל יהודי את העוצמה שבתורה

התורה ירדה ממקום גבוה 

לעולם הזה למטה

כאשר יהודי קורא בתורה

אפילו אם אינו מבין שום מילה

הוא מקבל את כל התכונות

שבתורה נמצאות

בתוכנית מצפה לנו:

סדנא עם הגב' חנה רות אברהם

הרצאה עםהמשפיעה הגב' גולדי הניג

התוועדות אל תוך הלילה עם הרבנית סטערנא אלפרוביץ

ושיעורים ממוקדים עם הרבנים נחמיה גרייזמן, הרב לייבוש קפלן והרב אליעזר אשכנזי ועוד.

בנוסף, נהנה מסדנת תנועה עם הגב' איריס שופן 🎶🎵

כך נכניס את התודעה בחושים נוספים.

כל זאת בנוסף לסיור תפילה בעיר העתיקה ותפילה מיוחדת בקבר הרשב"י

יחד עם ארוחות מפנקות וחדרים מחודשים ומשופצים ב'בית בצפת'.

אז תרשמי לעצמך:

ימים שני-שלישי כ"ז-כ"ח תמוז.

מתחדשות בתודעת הגאולה!!!

שימי לב! לנשים שחברות במועדון 'ענינו של משיח' שעל-ידי התאחדות החסידים יש הטבה מיוחדת.

כאן נרשמים בקלות:

https://ultra.kesherhk.info/external/paymentPage/312220

יחי אדוננו מורנו ורבינו

מלך המשיח לעולם ועד

ברוכות הבאות לבית החלומות!

נפתח את הדלת עליה תלוי השלט הטרי. ננשום את אוויר ההתחדשות והשמחה.

נמצאים שם בבית חתן וכלה טריים. לפני שבוע עוד עמדו תחת החופה וכבר עכשיו מתחילים לנהל את חייהם יחד. בני הזוג הנרגשים רוקמים את עתידם בעיניים נוצצות. מלאים ברצונות וציפיות. העולם כמו כבוש תחת רגליהם.

כמה טוב להתחיל את החיים החדשים!

יחד עם האושר הגדול שמציף אותנו בתחילת דרכינו החדשה מגיעות גם התמודדויות מרגשות. אנחנו מתחילים לנהל תחזוקה שוטפת של בית, סדר היום שלנו משתנה – האחד בהתאם לשנייה, והדינמיקה הזוגית מתחילה להתהוות ולהתפתח.

אחד האתגרים העומדים בפני בני זוג טריים הוא אתגר ההתנהלות הכלכלית. אצל רבים מהם זו הפעם הראשונה שהם נדרשים לעמוד פנים אל פנים מול הכסף ומשמעותו הקונקרטית. אמנם יכול להיות שהם עבדו לפני כן והרוויחו סכומים נחמדים, אך מעולם כלכלתם לא נפלה על כתפיהם. הלחם, החלב והצרכים הבסיסיים היו דאגתם של אבא ואמא. עכשיו לפתע פתאום האחריות הזו הופכת להיות שלהם.

פעמים רבות בני זוג מתחילים את חייהם הכלכליים בתחושת אופוריה. מבצעים רכישות, מקבלים החלטות נמהרות, וחיים בתחושה של: "יהיה בסדר… אין מה לדאוג לכסף". קורה גם שבני זוג נמנעים לגמרי מלעסוק בצד הכלכלי של חייהם ומתעלמים מהצורך בתכנון פיננסי מתוך הפחד להתעסק עם הכסף.

כמובן שאין שום מצב אבוד, בכל נקודה בה אתם נמצאים תמיד אפשר לעשות 'סטופ' ולתקן, אך ככל שתרכשו מוקדם יותר ידע על התנהלות כלכלית נכונה, כך בסייעתא דשמיא תוכלו לחיות חיים נינוחים ומאוזנים יותר כלכלית.

אציין שהדברים שתקראו כאן לא מגיעים להחליף התייעצות עם אנשי מקצוע. יש מומחים ששמחים להשיב על שאלות בנושא. יש גם מקורות ידע נפלאים ללמידה עצמית של התנהלות כלכלית כדוגמת אתר "יסודות לחיים" של מכון הלכה חב"ד.

אציין בנוסף, שגם אנחנו בעצמנו בתור משפחה מתמודדים עם האתגרים הכלכליים ולומדים לדייק את עצמנו שוב ושוב. מטרת הכתבה היא לפתוח את התיאבון לנושא, להסיר את החששות מהעיסוק בכסף ולתת מספר טיפים ראשוניים.

הבה נפתח בשאלה: למה להתעסק בכלל בנושא הכלכלי, האם העיסוק בכסף לא פוגע ברעיון של בית חסידי ולא שכסף יהיה הנושא בו?

הרבי מלך המשיח הבהיר ב"דבר מלכות" פרשת תרומה: "שיהודי צריך להשתדל להיות עשיר בפועל". הרבי מדבר שם גם על עשירות גשמית, בנוסף לעשירות רוחנית. לא רק להיות 'מבוסס' כלכלית – אלא להיות עשיר!

כדי להיות עשירים צריכים להשתדל: ללמוד על הנושא, להתאמן על דרכי חשיבה והתנהלות נכונים ולהתאמץ לחשוב בצורה יצירתית.

זה מפחיד, איך אני מתגברת על החששות שלי?

לפעמים אנחנו מרגישות חשש ורצון "לזרוק" את כל הנושא הזה על מישהו אחר, אולי על הבעל… החשש הזה יכול לנבוע מחוויות ילדות שליליות בנוגע לכסף, או מאמונות לא נכונות.

כאן בדיוק המקום לדבר על הביטחון בה'. הקדוש ברוך הוא מוצא פרנסה לכל נברא בעולם, מ"ביצי כינים ועד קרני ראמים" ובוודאי שהוא דואג גם לי. יש לו מספיק פרנסה גם בשבילי.

רק שבשונה מהתולעת במדבר, ממני הוא דורש לעשות השתדלות, להכין כלים רחבים לעשירות. ההשקעה בהתנהלות כלכלית שנעשית מתוך התודעה הזו מלווה בהרבה רוגע ונחת רוח. אנחנו זוכרים שהתוצאות בכלל לא בידינו והן תלויות בו באופן מוחלט.

ניהול תקציב

אפשר לומר שזו המיומנות הבסיסית ביותר. לנהל תקציב במילים פשוטות זה אומר: להעריך כמה כסף נכניס וכמה כסף נוציא בחודש הבא ולהתנהל בהתאם לכך.

כבר מהחודשים הראשונים לחיים המשותפים, כדאי לשבת יחד ולראות בכמה מסתכמות ההוצאות החודשיות וכמה הכנסות יש לנו כל חודש. למי שקל להתעסק עם אקסל, אפשר להכניס לשם את הנתונים ולחשב יותר בקלות כמה בממוצע אנחנו מכניסים ומוציאים.

כדי להצליח לעקוב היטב אחרי ההוצאות שלנו, במיוחד אם הן נעשות במזומן, כדאי מאוד לשמור את הקבלות על הקניות שאנחנו עושים. כך נוכל לחשב יותר במדויק ופחות בהשערות.

דוגמה לחישוב הוצאות חודשי של מנדי וחני בחודשים הראשונים לנישואיהם:

מוצרי מזון: 1000

נסיעות להורים: 200

חשמל: 400

מים: 50

גז: 80

סך הכל הוצאות חודשיות: 1730

הכנסות חודשיות:

'כולל' מנדי: 2000

עבודה חני: 2000

סך הכל הכנסות חודשיות: 4000

נותנים מעשר 400 / חומש 800 ("ובחנוני נא בזאת"!)

סך סופי של הכנסות לאחר הפרשת המעשר: 3200

נחשב את סך ההכנסות פחות ההוצאות, והנה נשאר 1470 ₪.

סכום זה הוא ה'מאזן', וכעת המאזן במצב חיובי. אם ההוצאות של מנדי וחני היו גדולות יותר מההכנסות, המאזן היה שלילי.

כשהמאזן הוא חיובי ונותר סכום כל חודש, רצוי שלא להתלהב ולבזבז אותו. יהיה נכון יותר לחסוך את הסכום בקופת גמ"ח, או בבנק, להון ראשוני לדירה, או להשקיע אותו באופן כלשהו לפי עצה של ידידים מבינים.

להוציא כמה שמכניסים, להכניס כמה שמוציאים

ב"ה, עברה שנה מהחתונה. מנדי וחני התחילו לשלם בעצמם את השכירות, והנה גם נולד הבן הבכור. ההוצאות הולכות וגדלות ומתקרבות אל סך ההכנסות. מה עושים?

ישנן שתי אפשרויות:

1. צמצמו בהוצאות.

2. הגדילו את ההכנסות.

על הזוג הצעיר מוטלת כרגע משימה: הם יבדקו האם יש דרך להגדיל את ההכנסות שלהם? אולי ניתן למצוא משרה קבועה? אולי ניתן לקחת עבודה מתגמלת מהצד? גם כאן אפשר ונכון להתייעץ עם משפחה ועם חברים ולמצוא דרכים יצירתיות להגדלת ההכנסה שלנו.

בסיפור של מנדי וחני, ההוצאות שלהם הן הכרחיות בהחלט. לא ניתן ולא רצוי לצמצם בהם. הכיוון הרצוי בשבילם הוא הגדלת ההכנסות.

אך אם ניקח דוגמה שונה של אפרים ודבורי שמרוויחים ממשרות קבועות ומתגמלות ולמרות זאת ההוצאות גדולות מההכנסות.

כדאי להם לשבת יחד ולשאול את השאלות הבאות:

האם באמת כל ההוצאות שלנו הכרחיות? האם ייתכן למשל שאנחנו קונים הרבה אוכל מוכן בחוץ? בגדים יקרים? נוסעים לחופשות בתדירות גבוהה? האם יש לנו אפשרות לצמצם הוצאות כדי לאזן את התקציב שלנו בצורה חיובית?

מותרות = הנצחת העניות

מה עושים עם הרצון העז לרכוש פריטים חדשים? אכן, לא תמיד חייבים את זה באמת עכשיו, ושזה לא ייטיב כרגע עם התקציב, אבל אם מוותרים, זה עלול לתת הרגשה של ענייה בפתח…

הנה טיפ: כדאי לשים לב לעובדה הבאה – כשאת רוכשת חפץ שאין לך באמת איך לשלם עליו, את לא הופכת לעשירה יותר, אלא לענייה יותר! את צוברת כרגע עוד התחייבות שמנציחה את העניות שלך. יהיה לך עוד חוב לשלם ופחות כסף לדברים שבאמת טובים ומקדמים אותך.

אהיה מוכרחה להוסיף כאן משפט על סבי המתוק הרב אלעזר קעניג, ותבלח"א רעייתו: אצלם בבית היה ניכר במוחש שעם מה שיש לנו בבית – אנחנו עשירים!

יש מרק ירקות משביע: "איזה כיף"! ומתענגים מכל כפית.

הרצפה מבריקה אחרי שעבדנו לשטוף אותה: "תראו ילדים באיזה ארמון אנחנו גרים"!

הנכדים יצאו מביקור צוהל והשאירו בית הפוך: "איזה עשירים אנחנו, תראו איזה נכדים מתוקים השם נתן לנו!"

פעם סבא חזר מקניות עם גביעי לבן וירקות, והכריז בשמחה: "תראו איזה מתנה קניתי לכם!", הוציא בתיאטרליות את הגביעים וקרא באהבה: "לבן! במיוחד לנכדים המתוקים שלי".

והמשפטים האלה נאמרו באמת ולא כקלישאה.

לא רצים אף פעם לרכוש מוצרים אופנתיים כי כך כולם עושים. מרגישים כל כך בנח עם המתנות הנהדרות שהקב"ה פינק אותנו בהן. שמים לב אליהן ומתמלאים בהכרת הטוב. זו עשירות בנפש.

הילדים לא זקוקים למתנות יקרות ולהוצאות גרנדיוזיות כדי להרגיש אהובים. גם גביעי לבן שניתנים באהבה ועושים מהם 'וואוו', יכולים לגרום לילדים להרגיש בפסגת האושר.

הלוואות ואשראי

בהלוואות ובאשראי ישנם שני סוגים:

סוג ראשון – הלוואה קיומית: הלוואה זו איננה טובה. אם מלכתחילה תנהלו תקציב מאוזן, בעזרת השם לא תצטרכו להגיע להלוואה.

שמוליק ומרים סיימו את החודש והבחינו לפתע שהמאזן שלילי וחסר להם כסף לשלם על קניות לשבת. מה עשו? הלכו לקחת מהבנק הלוואה וחזרו משם שמחים טובי לב עם כמה אלפים נוספים בחשבון.

ההלוואה הזו בעייתית, כי היא לא מחזירה את עצמה, היא רק צוברת עוד חובות (וריבית גבוהה). ומאיפה בדיוק בחודש הבא יהיה להם את הסכום הדרוש להחזר ההלוואה כאשר סכום ההכנסה הקבוע לא גדל?

פתרון זמני לשמוליק ומרים יכול להיות עבודה מזדמנת שתכסה את הפער. אם לא תהיה להם ברירה אחרת, כדאי להם להתייעץ עם ידידים מבינים ממי לקחת הלוואה קיומית וכמה.

אותו הדבר הוא לגבי שימוש באשראי או צ'קים: אם אין כסף לקנייה השבועית בסופר, לא נפרוס את התשלום לשלושה חודשים.

שימוש באשראי על בסיס קבוע מקשה עלינו להתנהל עם התקציב שיש לנו. מומלץ להימנע משימוש באשראי, אלא אם כן מדובר על קניית מוצר חשמל, רכב וכדומה שנמכרים רק באשראי. אם אתם שמים לב שאתם קונים באשראי ולא מצליחים להתנהל איתו בתבונה, מומלץ לכם להעביר את הכרטיס למישהו חיצוני (ההורים שלכם למשל) ולהשתמש בו רק בעתות הצורך. אל תשאירו את האשראי אצלכם.

ובצורה כללית: לגבי ההוצאות הקיומיות שלנו, מצב של מינוס או הלוואה לא קיים ואנחנו לא משתמשים בכסף שאין לנו לצריכה.

הרבי מלך המשיח מתייחס לנקודה הזו. בתשובות רבות שהפנה לשלוחים, והרבי כותב לפעול לפי מה שיש!

סוג שני – הלוואה לצורך השקעה: הלוואה זו היא נכונה ומתבקשת. אלו הלוואות שלוקחים למטרת קניית בית או בניית עסק. שימו לב שוב, שגם הן נעשות בהתייעצות עם ידידים מבינים.

קבלת עזרה

שמוליק ומרים שהתחילו עם הלוואות מהבנק נשואים באושר כבר שלוש שנים, אך הם שקעו ושקעו בבוץ של חוסר התנהלות כלכלית נכונה ושמו לב קצת מאוחר שהמאזן שלהם שלילי ביותר. הם לקחו הלוואות לא מבוקרות ואין להם מאיפה להחזיר סכומים גדולים שכאלה.

חז"ל לימדו אותנו ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". אל תתביישו לפנות לעזרה. יש המון כמותכם שנעזרו ויצאו ממצבים לא נעימים ואף קשים. חשוב מאוד להיוועץ ולקבל עזרה חיצונית כדי לחזור אל דרך המלך.

ישנם כיום ארגונים שמייעצים לזוגות ללא עלות בענייני כלכלת הבית ואף מצוותים יועץ מלווה עד שבני הזוג ירגישו שהם עומדים מחדש על רגליהם. (כתבה נרחבת – בגיליון זה. תוכלו לברר על ארגון 'מקימי' או 'פעמונים').

יכול להיות שגם אחרי ששמוליק ומרים יקבלו ייעוץ וייוודעו בדיוק מה עליהם לעשות, המאזן השלילי ימשיך. ייתכן שהבעיה הכלכלית שלהם יושבת על חשיבה לא נכונה. לדוגמה: מרים מרגישה לא שווה כשהיא מוותרת על קניית מותרות. שמוליק מפחד לצאת ממקום העבודה שלו, למרות שהוא לא מתגמל באופן מספיק.

אם המצב הוא כזה, רצוי ללכת לטיפול קוגניטיבי ממוקד לפתירת הקושי המחשבתי.

עשירות

כבר הזכרנו את דבריו הקדושים של הרבי שדורש מאיתנו ב"דבר מלכות" לפרשת תרומה להשתדל להיות עשירים!

כל אחת תתייעץ עם המשפיעה שלה, מה ההגדרה מבחינתה של 'עשירות'. אם מבחינתך עשירים הם כאלו שיש להם שלושה מיליון שקל נזילים, תקבעי יעדים איך להגיע לשם.

אחד הכלים לעשירות, היא הסתפקות במועט בתחילת הדרך. יש אימרה הטוענת שההבדל בין העניים לעשירים הוא שהעניים קודם כל קונים מוצרי עושר (בתים, מכוניות…) ואחר כך מתגלגלים עם חובות. והעשירים גם הם קונים את המוצרים האלו, אבל רק לאחרי שנים של יזע.

כלי נוסף להגיע לעשירות הוא יצירת נכס. נכס הוא דבר שההכנסה ממנו מגיעה באופן פסיבי ולא תמורת שעת עבודה. דוגמא לנכס יכולה להיות: ספר, קורס אינטרנטי, בית להשכרה. אלו דברים שעבדנו עליהם פעם אחת ואחר כך הם מייצרים הכנסה פסיבית כשהמשימה שלנו היא רק לתחזק.

הכלים להגעה אל העשירות, מצריכים מאיתנו תעוזה. אם נדע את כל הכלים לעשירות אבל לא נעז ליישם אותם – יהיה בלתי אפשרי להגיע לשם.

בהצלחה לכולנו ויהי רצון שכבר נזכה לייעוד שהטובה תהיה מושפעת הרבה ועל המעדנים מצויים כעפר, בגאולה הקרובה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

ניו יורק.

יום רגיל ואפרורי של תשרי נ״ד. אחי שמולי בן החמש עשרה מקבל הודעה בביפר (הגרסה הקדומה לס.מ.ס.) ש״מנחה נאו״. ההודעה הקפיצה גם אותי, אחותו הצעירה (שהגיעה לרבי כמתנת בת מצוה – שי מהוריי היקרים שלא יסולא בפז).

תוך שניות הוא היה בחוץ, עומד על רגליו, הולך ברחוב יוניון בין אוטיקה לקינגסטון.

חבורת כושים משועממת יושבת בחוץ על המדרכה ואנחנו חוצים אותה בריצה מתנשפת. ״לאן הם רצים?״ שואל האחד ומשנהו עונה לו: ״הם עושים ג’וגינג״.

אז אלו רצים ואנו רצים…

***

חודש התשרי ההוא היה זה שהדליק בי את האמונה וההתקשרות הנצחית ברבי שליט״א מלך המשיח. עת בה בחר להצטרף לקהל לתפילות בשעות לא קבועות ולהיראות אלינו רק בסיום התפילה להכרזת ״יחי״ ולשירה שלאחריה.

שירה של אמונה והתקשרות שנחרתה בי בנשמה.

דקות שהיו נטו רבי, ביטול וגאולה.

ואז הגיע ג׳ תמוז והכנסים שארגן השליח הנאמן הרב זמרוני. לכל כנס כזה נסענו בתחושה של אחוות לוחמים, עם בגדי שבת בטוחים שהנה-הנה זו ההזדמנות הכי מתאימה וכאן והיום הרבי שליט"א מלך המשיח מתגלה. הכרזות ה״יחי״ נאמרו מתוך משנה כוונה והשירה והפלקטים זעקו בהד אחד ״יחי״ ושירת האמונה מתשרי נ״ד שוב הדהדה בעוצמה.

מאז התקיימו עשרות כינוסים, החורף עבר הקיץ כבר כאן ואנו לא נושענו. אסור שהזמן יעמעם את עוצמת האמונה.

ואכן מדי שנה רשימת הנרשמים להסעות בג׳ תמוז גדלה והולכת.

ג׳ תמוז בעצם הוא יום של מבחן האמונה:

איפה את נמצאת בכל העניין?

כאן את מראה לילדייך דוגמה עבור מה את מתאמצת ויוצאת מאזור הנוחות הממוזג – האם עבור ׳סייל׳ מטורף של סוף עונה או עבור הכנס של חג הגאולה?!

האם בחרת להישאר בנוחות בבית, להתכרבל תחת השמיכה ולדפדף בגלריות התמונות שזורמות במרשתת או שבחרת לקום ולשבור שגרת גלות, להטלטל ולבוא עד בת ים ושם להתחזק ולדרוש גאולה יחד עם כולן?!

בשנת ״הקהל״ החובה להיקהל ולהשתתף היא גדולה פי כמה!

אם ב״הקהל״ בזמן הבית, כהן שלא הייתה לו חצוצרה דומה היה שאינו כהן, אז בג׳ תמוז של ״הקהל״ משיחיסטית שנותרת ספונה ב״חור״ שלה ולא באה לכינוס, דומה שאינה משיחיסטית:)

אז רוצי לכינוס גם את! – לא חייבים ברגל, אפשר גם חגורים עם דגל ברכב.

כן, כן, עם הילדים.

זו הזדמנות חד-שנתית לעלות לקדושה את האמפי בבת-ים.

הגלים ממול מתנפצים על החוף בקצב השירה ועל כר הדשא המתוחם והסגור רצים ילדייך בביטחון, בחן ובאושר של זמן הגאולה.

ואת? את עוברת בנחת בין הדוכנים של יריד הגאולה ובין נאום לנאום חוצב להבות ומרגש את מחבקת עוד חברה שהאמונה בה פיעמה ולא הותירה אותה באזור הנוחות בביתה.

ופתאום יבוא האדון…הרבי שליט"א מלך המשיח יתגלה במלוא תפארתו.

ואת? תודה לא-ל! תתפסי במקום הכי מתאים להיות בו ברגעי הגלות האחרונים.

אז סיכמנו שתבואי? – כדי שלא תצטרכי לספר לנינים אי-שם עמוק בימות המשיח, שברגע הגאולה בדיוק ישבת על הכורסא בבית עם הטלפון…

רוצי כעת להירשם להסעה,

להתראות!

לרשימת ההסעות המלאה לחצו כאן:

https://chabad.info/news/956615/