לאורך השנים הייתי אצל הרבי פעמים רבות, בכל מיני הזדמנויות, אך לא בחגים. מחגי תשרי הקודמים שהייתי עברו 47 שנים! לפני שנת 'הקהל' תשע"ו קיבלתי הזמנה מהרבי לבוא.
זה היה כמה ימים לפני ראש השנה, פתחתי 'אגרות קודש' כדי לבקש ברכה עבור מישהו, והרבי כתב לי "בנוגע לביקורו כאן בימי תשרי, הרי אם זה לא יגרע מעבודתו במוסד נכון הדבר, ושיעשה את ההכנות לנסיעה". זה היה מדהים. איזה הכנות כבר צריך? מילותיו של הרבי עוררו אותי ונזכרתי שאין לי ויזה ואיך אסע? בדרך כלל צריך לחכות חודש ימים לתור לויזה, אך הפעם קיבלתי תור לקונסוליה ליום שלמחרת ראש השנה, ג' בתשרי. כבר נס גלוי.
הפקידה שאלה אותי לאן אני נוסעת?
ל"ליובאוויטש", עניתי.
"והיכן תהיי?" הוסיפה לשאול.
ב"ליובאוויטש".
"בסדר גמור", אמרה לי והוסיפה שמכיוון שבשבוע של יום–הכיפורים אין להם מספיק ימי עבודה, לכן כבר למחרת הדרכון יהיה מוכן עם הויזה.
זה היה מופת!"

"הקהל את העם"
בשנת 'הקהל' הרבי רוצה שכולם יתקהלו ויתאחדו. זהו עניינה העיקרי של שנה זו – האחדות.
הסגולה הכי טובה להביא משיח, זה להיות מאוחדים. אנחנו עושים כל דבר בשביל להביא משיח – ואת זאת הרבי ה'צמח צדק' אמר, שאחדות החסידים תביא את המשיח. על זה צריך לעבוד ביתר תשומת לב. לא משנה שיש בינינו דעות שונות; זה לגיטימי שאלה חושבים כך ואלה חושבים אחרת. 'כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות'. תיכף הרבי יבוא ויאמר איך בדיוק צריך לחשוב ומה צריך לעשות, אבל בינתיים צריך להיות באחדות, לתת מקום אחד לשני, לחפש את המאחד ולא את המפריד; את השווה ולא את השונה. העיקר שתהיה אחדות.
זה המסר של שנת 'הקהל'.

רגעים של 'הקהל' בליובאוויטש
כשהייתי אצל הרבי באותו תשרי, ראיתי את הקשר והאחידות בין מה שהיה בעבר לבין ההווה. השמחה, הריקודים, השירה והתפילות וההתוועדות שהייתה במוצאי שמחת תורה. ממש פלא! הרי הבחורים והאברכים של היום לא זכו לראות בעיניהם את הרבי, ומדהים איך שהם כיוונו לדעתו הקדושה, כיצד הכל היה מנוהל, איך הכל היה מאורגן למופת. העובדה שאני התרגשתי ובכיתי, לא הייתה פלא, שכן אני זוכרת את ימי האור. אבל זה שהבנות של ימינו בכו… אין לתאר במילים את ההתרגשות שפיעמה בכולן. אין ספק שהרבי ישב שם וניהל את כל ההתוועדות. זה לא דבר שבדרך הטבע יכול היה לקרות.
ב–48 שעות של שמחת תורה, הריקודים לא פסקו: אלה הולכים לתהלוכות ואלה חוזרים מתהלוכות; לא הפסיקו לרקוד עם ספרי התורה. אחר–הצהריים היו צריכים לסדר את האולם להתוועדות. בעבר היו מרוקנים את ה'זאל' מאנשים כדי להכין את השולחנות והפירמידות לקראת ההתוועדות. עכשיו, זה אחרת: אלה רקדו ואלה הכינו במקביל מבלי להפריע אלו לאלו. הכול התנהל בסדר מופתי.
בשש החלה ההתוועדות. החלו לנגן ניגוני דבקות, שאם הנשמה נשארה בפנים, זה היה נס. הרגשתי כלות הנפש. אי אפשר להסביר זאת במילים.
אותה עוצמה הייתה גם ב'שמחת בית השואבה', כל לילה היו ריקודים מתחילת הלילה ועד 6:00 בבוקר. בשני ערבים נפתחו ארובות השמים, אך הבחורים לא פסקו מלרקוד.
ראיתי את קיום דברי הרבי, שאפילו הרחוב ירקוד! רצונו הקדוש של הרבי מתממש ואיש לא נרתע מהשעה המאוחרת, מהגשם, מהעייפות… המשיכו, כי הרבי אמר, ולכן לא זזו מהמטרה. זה מחמם את הלב בצורה שאי אפשר להסביר.
רואים איך ליובאוויטש חיה וקיימת בניגוד לכל אלה שפחדו וחששו מה יקרה לליובאוויטש… אנחנו עומדים בניסיון כל–כך קשה, בכאב כה גדול, כי אנחנו רוצים לראות את הרבי בעיני בשר.

העוצמה הנשית
הנסיעה לרבי מחזקת את האמונה והציפייה למשיח.
אותם ימים היו ימים מרוממים גם בעזרת נשים. הבנות באות מוקדם בבוקר לתפוס מקום, יושבות ולומדות בחברותות. כל אחת רוצה להיות חלק מההוויה ומהאווירה המדהימה המצויה שם. תפילות כה מרגשות, ניגונים שאי אפשר להסביר את עצמתם, כל אלו מעלים את הנפש לגבהים עצומים. אי אפשר למצוא כזו תפילה בשום מקום בעולם.
בדורות קודמים בעיקר גברים היו נוסעים לרבי. אנו קרובים לגאולה, ועכשיו מתגלה המעלה העצומה של האישה שבזכותה נגאל. נשים מוסרות את הנפש, לא לגמרי ישנו ואכלו, אף אחת לא חשבה על תנאים גשמיים. הן רק ביקשו להתעלות, ללמוד ולהתחזק יותר ויותר.
השהות אצל הרבי היא דבר שחייב להשפיע הלאה. אי אפשר לנחות! המטוס נחת אבל אנחנו לא נחתנו… האש כל–כך עצומה ומלבה אותנו מבפנים. הימים שלפני השהות אצל הרבי, הם לא כמו הימים שאחרי: עושים כנס 'הקהל' לבנות ולנשים, מדברים על זה כמה שרק אפשר כדי שהרשמים יעברו הלאה וגם בנות שלא היו אצל הרבי, תזכינה ותושפענה. בשיעור נשים שמסרתי אחר כך, נשים אמרו: 'לא הרגשנו את החגים, עכשיו הרגשנו אותם'… כששומעים מה שקורה אצל הרבי זה מחמם את הלבבות.
למה הגיעו כולם ל'הקהל'? בשביל "ליראה את ה"! בשביל להוסיף יראת שמים, וזה מה שנדרש מאיתנו הנשים.
ב'יחידות' הראשונה שלי, בתשרי תשכ"ט, הרבי פנה אליי ושאל: "מה בקשר ליראת השמים של נשי ובנות הכפר". אז לא הייתי אשת רב, הייתי אישה צעירה מהכפר, בת 21, ולא חלמתי על כיוון של רבנות. עסקתי בחינוך ובהנהלת נשי חב"ד בכפר־חב"ד אך לא הייתי שייכת להנהגה. לא חשבתי שאני יכולה לחוות דעה לגבי יראת שמים של מי שהיא – לכן לא עניתי. הרבי החל להסביר לי שאבן הבוחן ליראת שמים, זו צניעות וטהרה. הרבי אמר לי שכשאחזור לכפר חב"ד אחלק את הכפר לאזורים, ונלמד את הנושאים האלו בחוגי בית. כך אכן עשינו.
מהכפר זה עבר לכל הארץ ולעולם כולו. מבוגרות כצעירות, כולן למדו והתחזקו. גם עתה ב'הקהל' צריך להתחזק בצניעות, שכן זה חלק מההוספה ביראת שמים.

ההכרזה ושכרה
אותה הכרזת 'יחי' עליה רציתי 'להתוועד', התקיימה במוצאי כ"ח טבת תשנ"ב, יום הולדתה של הרבנית חנה.
באותה תקופה הרבי אמר כי מה שנשאר, זה רק לקבל פני משיח צדקנו. באותו מוצאי שבת קודש עשו 'מלווה מלכה' לנשים לקבלת פני משיח וזה שודר בכל העולם. בהשגחה–פרטית, הייתי אז בקראון־הייטס; הגעתי לרגל שידוכיו של בני.
זה היה אירוע גדול בו השתתפו למעלה מאלפיים נשים שמלאו את כל ה'זאל' הגדול, כאשר בעזרת נשים היו הבנות. השידור מהמלווה מלכה הועבר ל–119 מקומות נוספים בעולם. ערכו את השולחנות עם "שור הבר", "יין המשומר" וה"לוויתן": הביאו דגים ענקיים, בשרים מיוחדים ויין. במהלך הערב נשאו דברים שורה של מרצים דגולים.
ראשון הדוברים היה הרב חיים גוטניק ע"ה, שדיבר על רחל אמנו שבכתה וה' אמר לה "יש שכר לפעולתך" והוא אמר לנו: "נשים אתן יודעות לבכות. תבכו, תתפללו, תגידו תהילים, תבקשו שמשיח יבוא, זה הכוח שלכן". כולן לקחו אז ספרי תהילים, בכו וביקשו מעומק ליבן… זה היה רגע שלא אשכח כל חיי.
המנחה סיפרה אז כי הכניסו מכתב–בקשה לרבי בו ביקשו ממנו שישתתף אף הוא באירוע. הרבי שהה אז בחדרו, כיסאו היה מוכן על הבימה, וההתרגשות הייתה עצומה, שאין לתארה במילים. הרגשנו שאם הרבי מגיע, פירושו – התגלות! תקוות כל הדורות הולכת להתרחש עכשיו. כולן אמרו תהילים בהתרגשות ובבכיות כדי שהרבי יבוא, אך הרבי לא בא.
המנחה אמרה שבינתיים נמשיך בתוכנית הרגילה של האירוע. אמרתי אז לאלה שישבו לידי: "איזו תוכנית? באנו לתוכנית? באנו לקבל פני משיח! הרצאות כבר היו לנו מספיק, רוצים כעת לקבל פני משיח!" בתגובה אמרו לי, "תעלי לבמה ותגידי את זה". בתחילה סירבתי, אך הן פנו אל המנחה שהזמינה אותי לעלות ולשאת דברים.
ניגשתי ואמרתי: "מה לא עשו בשבועות האחרונים כדי שמשיח יבוא ויתגלה? כל אחת קיבלה על–עצמה תוספת בתורה ומצוות; יצאו ל'מבצעים', קירבו יהודים, הפכו עולמות, רק כדי שנהיה ראויים להתגלות מלך המשיח".
סיפרתי סיפור מתקופת הרבי הרש"ב, כאשר נגזרה גזרה קשה על עם ישראל. התאספו אפוא גדולי ישראל וניסו לבטל את הגזרה, אך למרות כל המאמצים, הגזרה נשארה. בעקבות זאת בכה הרבי הרש"ב. רבי חיים בריסקר שהיה נוכח במקום, אמר לרבי: "האדמו"ר מליובאוויטש, מדוע אתם בוכים?" השיב הרבי: "כי לא הצלחנו לבטל את הגזרה". אמר רבי חיים: "אבל עשינו כל מה שביכולתנו"… אמר הרבי הרש"ב: "אבל הגזרה נשארה!"
הוספתי ואמרתי, "עשינו בשבועות האחרונים כל מה שיכולנו, וכעת אנחנו רוצים לקבל פני משיח!" לקחתי את ספר התהילים ואמרתי את הפרק של הרבי דאז – מזמור צ', פסוק אחרי פסוק, וכולן אחריי.
לאחר שסיימתי הייתי צריכה לרדת מהבמה, הרי לא הייתי חלק מהתוכנית, אלא שפתאום הרגשתי רצון לזעוק "יחי". לא יכולתי להחזיק מעמד. כל–כך רציתי שמשיח יתגלה! לא היה מקובל אז להכריז "יחי", וידעתי שאני עושה דבר שחס־וחלילה עלול לגרום לי לקפידה מהרבי, אבל לא יכולתי אחרת…
באותו רגע הרגשתי שאני פשוט נופלת ומתעלפת. החזקתי את הסטנדר של הרבי והבטתי למטה, פשוט לא יכולתי להסתכל על הקהל, ומעומק הלב זעקתי "יחי, אדוננו מורנו ורבינו"… ראיתי איך שהקהל כולו מתרומם, כל אלפיים הנשים קמו וזעקו יחד איתי. צעקתי זאת שלוש פעמים. זו לא הייתה 'הכרזה', זו הייתה זעקה מעומק הלב! עשינו כל מה שיכולנו, ואנחנו רוצים ומתחננים שהרבי יתגלה. אמרתי, "נאו! נאו! נאו!" ירדתי מהבמה, והרגשתי רע מאוד. פחדתי שתהיה לי קפידה מהרבי. הלכתי הביתה. לא הייתי מסוגלת להישאר להמשך התכנית.
למחרת, בחלוקת הדולרים של יום ראשון, הייתי אמורה לגשת לרבי עם בני החתן ועם הכלה לבקש ברכה. הרגשתי מאוד רע, וביקשתי לדחות זאת לשעה הכי מאוחרת שאפשר. לא יכולתי להירגע. רק בחמש אחר–הצהריים נגשנו לרבי לקבל ברכה.
אני לא ידעתי שכבר הודיעו לרבי אודות כל מה שהיה, כאשר בתגובה כתב הרבי לר' חיים ברוך הלברשטאם, מי שארגן את השידור לכל העולם, "תשואות חן, על הנחת שגרם וגורם". זה נודע לי רק אחר כך.
ניגשתי לרבי, הרבי הסתכל לי לתוך העיניים ונתן לי כזו ברכה ששנים חיכיתי לה!! הבנתי שעשיתי דבר נכון ולמדתי שצריכים לזעוק מעומק הלב 'יחי' וה' ישמע את תפילתנו ויביא את משיח.

הרבי שלח לי 'כוס של ברכה'
כשהייתי בתשרי לפני 54 שנים, ביום השני של חג הסוכות התוועד הרבי בסוכה הגדולה. דופן הסוכה היה צמוד לקיר הימני של 770. נשים לא יכלו לשמוע או לראות את ההתוועדות. ובכל זאת, באנו קבוצת נשים וחשבנו שאולי בכל זאת נצליח לראות או לשמוע.
נכנסנו ל–770 לחדר שהיה צמוד לסוכה – אוצר הספרים של הישיבה. החלון שם היה סגור בזכוכית משוריינת שהבחורים דפקו אותה עם מסמרים היטב לפני החג, על מנת שלא יוכלו לפתוח את החלון. לא יכולנו לראות או לשמוע. מה עושים? הנשים שהיו איתי, התייאשו והלכו. היה לי צער גדול. חשבתי: 'כל–כך הרבה שנים חיכיתי להגיע לרבי, ועכשיו הרבי מתוועד ואני לא יכולה לראות?!' ראיתי חריץ בשמשת החלון למעלה וחשבתי 'תיכף יצאו הכוכבים ואנסה לשחרר את הזכוכית שם'… ואכן מיד במוצאי החג עליתי על אדן החלון והצלחתי להוציא את המילימטר הזה. כשהרבי דיבר שמתי את האוזן, וכשסיים שמתי את העין. ההתרגשות שלי הייתה עד לב השמים.
לפנות בוקר חילק הרבי 'כוס של ברכה'. פתאום נכנס בי רצון לבקש ברכה ו'כוס של ברכה'. ידעתי שזו מחשבה לא הגיונית, בטח שלא אלך לסוכה לבקש. היה שם תור ענק לחלוקה. הגיעו גם יהודים משכונות נוספות. היו שניגשו עם כוסית אחת והיו שניגשו עם שתי כוסיות, עבור מישהו נוסף.
נזכרתי שבמוצאי ראש־השנה בעלי קיבל כוס של ברכה ממנה שתה מעט, ואחר־כך חילק לי ולילדות. חשבתי לעצמי: 'הלוואי שיבקש עכשיו גם בשבילי', אך ידעתי שזו שטות. הרי לא מטריחים את הרבי ולא מבזבזים אף שניה מזמנו היקר.
ועם זאת, בער בי רצון עז לבקש ברכה מהרבי; הרגשתי כזו תחושת ייאוש בשעה שראיתי אותו עובר אך לא מבקש דבר. והנה ראיתי אותו מפנה פניו אחורנית לעבר הארגזים במטרה לרדת (שהרי אין להפנות גב לרבי) ופתאום הרבי קורא לו ואומר: "תיקח לרבנית שלך"…
איך הוא ייקח, הרי אין לו כוסית נוספת. המזכירים העבירו לו מיד עוד כוסית, הרבי מזג לו, והוא ירד בתדהמה גדולה. הוא היה בטוח שאני בבית ישנה…
כשראיתי את בעלי יוצא, יצאתי אף אני וכל–כך בכיתי… שמעתי את הרבי והרגשתי איך הרבי הרגיש את רצוני ושלח לי במיוחד 'כוס של ברכה'. בעלי שאל אותי בפליאה: "מה את עושה פה?" אמרתי לו: "הייתי פה כל הזמן, ראיתי ושמעתי הכול". זה היה מעמד שאין לתארו במילים.

אין שמחה כהתרת ספקות
שמעתי סיפור על בחור שהיה משמש־בקודש בבית הרבי. פעם בימי הפגרא אמרה לו הרבנית שמחר הרבי יתוועד. הוא בא ל–770, והנה אף אחד לא ידע מזה. רק ברגע האחרון הודיעו על כך שהרבי ייצא להתוועד. נוצרה המולה גדולה; התחילו להתקשר שאנשים יגיעו, הכינו מהר את האולם, וכולם רצו ל–770.
המשב"ק שאל לאחר מכן את הרבנית: "אם הרבי ידע יום קודם שהוא יתוועד למחרת, למה לא הודיעו את זה יום קודם? כאשר מודיעים מראש, הרבה יותר קל להכין את האולם, להודיע לכולם, לא לתכנן תוכניות אחרות?" ענתה לו הרבנית: "בעלי אוהב 'שטורעם' (סערה)!"
כשמודיעים ברגע האחרון, התרגשות ושמחה עצומה ממלאה אותנו, והחיות שיש היא גדולה בהרבה. הידיעה הפתאומית גורמת לשמחת–הפתעה עצומה.
כך יהיה כשמשיח יבוא! כולנו משתדלים להוסיף במצוות ובמעשים–טובים ובהידורי מצווה, העיקר שמשיח יבוא! אנחנו מחכים ומחכים וזה לא קורה. אך יש לזכור שהרבי אוהב 'שטורעם!' ברגע אחד כל העולם ירעש, כולם יידעו, כל הטלפונים והרשתות… משיח בא! אנחנו יודעים שזה יקרה. בסערה עצומה הרבי יכבוש את העולם!

הדברים נכתבים לעילוי נשמתו של
הגה"ח הרב מרדכי שמואל ע"ה אשכנזי, מד"א דכפר חב"ד.

סיכום שיחת דבר מלכות פרשת בשלח

מצגת סיכום שיחת דבר מלכות פרשת בשלח

דף צביעה דבר מלכות פרשת בשלח

תמיד היא הייתה ראשונה, אף פעם לא חשבו לעקוף אותה. היא נולדה קודם ועלתה ראשונה לכיתה א', חגגה ראשונה בת מצווה וסיימה שנה או שנתיים קודם את כיתה י"ב, מסרה את השיעור הראשון מול כיתה ויצאה ראשונה לפגישת שידוכים.
מה קרה פתאום? איך זה שהאחות הקטנה שתמיד פסעה אחריה במסלול החיים, 'תסגור שידוך' לפניה? תיכנס לפניה לחופה… ואם היא עקפה אותה בשלב הזה, בכמה שלבים עוד תעקוף? ומה זה אומר עליה, שהתייאשו ממנה לגמרי??
הרגע הזה, שחושבים עליו כבר כמה זמן קודם ומקווים שלא יגיעו אליו, אך בשלב מסוים כבר אין ברירה ומעלים את הרעיון בקול, הוא רגע מאוד לא קל. רגע בו בחורה מפנימה שהיא נתקעה באחד השלבים החשובים בחייה, ומבקשים ממנה לתת לאחותה לעקוף, להמשיך ולהתקדם. זהו רגע בו מבקשים את אישורה למהלך ומחילתה.
לאה פ' משתפת בתחושות, בפחדים, בהתלבטות ובכאב. אורית, כאימא, תתן לנו את המבט האימהי, הדואג והאוהב לשתי בנותיה, החושש לפגוע והרוצה להתקדם. נקרא גם כמה סיפורים מעודדים מכלי ראשון על עקיפות שהיו הכלי לברכה לאחות הגדולה, ונביא את דעתו הקדושה של הרבי מה"מ בנושא.

כשהרעיון מתחיל לחלחל
לאה: "מתי הרעיון התחיל בכלל לעלות במוחי? שאלה טובה… עד שנה ד' בסמינר בטח לא. אחותי חנה קטנה ממני בשלוש שנים, וברור שלפני שהיא הגיעה לשנה א', אף אחד לא חשב עדיין על הרעיון. אני בטח לא. כבר הייתי עמוק בתהליך של פגישות ושידוכים, אבל עדיין בלי לחץ.
כשסיימתי את לימודיי, התחלתי לעבוד כמחנכת בבית ספר חב"ד בעיר מגוריי. חנה הייתה בשנה ב' והיתה מתייעצת איתי, אחותה הגדולה ו'בעלת הניסיון' על כל מה שקשור במערכים והוראה. הכל היה הגיוני, כל כך מסודר. אני המבינה, היא מביטה בי מלמטה למעלה, ומתייעצת.
ואז קרו שני דברים: נפגשתי עם בחור שהייתי בטוחה שהוא המיועד לי, אבל הוא החליט להוריד את ההצעה. ממש באותו שבוע, כשאני עוד שקועה ביגוני, החברה הכי טובה של חנה, בת־בית אצלנו, סגרה שידוך לקול מצהלות חברותיה.
פתאום נצנצה בי ההבנה שאחותי הצעירה הגיעה לגיל. ושאני, עדיין לא עזבתי אותו, לצערי.
זה היה הלם אמיתי. במיוחד שחנה ואני מאוד שונות. אני תמיד הייתי כבדה, שקולה וחושבת. והיא טיפוס הרבה יותר קליל וצחקני, כך שתמיד הרגשתי שיש בינינו הרבה יותר משלוש השנים המפרידות בינינו. תחילה ניסיתי להרגיע את עצמי שהיא לא מתאימה עדיין לצאת לשידוכים, מה גם שאף אחד בבית לא העלה את הנושא. אבל קצת התבוננות וכמה שיחות נפש איתה לתוך הלילה, גילו לי את האמת. היא בוגרת, מוכנה, ובהחלט חושבת על זה".
אורית: "יעל שלנו היא השלישית. שני האחים הגדולים שלה התחתנו ברגע המתאים, אחרי תקופה לא ארוכה של שידוכים, וחיים ב"ה בשמחה ונחת. אפשר לומר שממש חיכיתי לרגע שבו יעל תגיע לשלב הזה. נראה היה לי שלחתן בת זה מרגש הרבה יותר.
תקופת השידוכים שלה החלה בהתרגשות גדולה. שמענו הצעות, ביררנו, היא התחילה להיפגש. היינו קרובות מאוד והיא שיתפה אותי בחלק מההתלבטויות שלה, אבל בפועל, אף שידוך לא הגיע לסיומו הטוב.
אני הייתי עם יעל עמוק בתהליך. חייבת להודות, אפילו לא עלה על דעתי שגם אפרת, שקטנה ממנה בשנה וחצי כבר מתאימה לשידוכים. מי שהעירה את תשומת ליבי, הייתה אפרת בעצמה. יצאנו יחד לאיזה ערב–מכירה, והיא פשוט שאלה אותי ישירות: ׳אמא, מתי גם אני אתחיל לשמוע הצעות? אני כבר בת 23 והרבה מהחברות שלי כבר כלות או נשואות. אני עוד לא התחלתי!׳
אני חייבת להודות שהייתי נבוכה מאוד. זמן ארוך מאוד שתקתי. היא הרגישה נבוכה ואמרה: ׳אני לא רוצה לעקוף את יעל או לצער אותה, אבל אם היא כבר שלוש שנים בעניין ועדיין לא מצאה, מתי אני אתחיל? מתי אני אסיים?׳
התנצלתי. הודיתי על האמת שמרוב המחשבות על יעל לא שמתי לב אפילו כמה היא גדלה. ביקשתי ממנה לחכות עוד חודשיים. לתת ליעל הזדמנות לסיים לפני שהיא מתחילה. אני זוכרת את עצמי באותם ימים מתפללת ואומרת פרקי תהילים עבור יעל יותר מאי פעם. כאילו מישהו נתן לי איזה דד ליין שאם עוברים אותו אז… לא רוצה לחשוב מה יקרה״.

כשהרעיון מפציע
לאה: ״חגגתי יום הולדת 25, סיימתי פרויקט חשוב ועמוס מאוד שלקחתי על עצמי בבית הספר. יום אחר כך – קראה לי אמא לשיחה. גם אבא היה בה והיה ברור לי על מה הם עומדים לדבר. לא טעיתי. חנה כבר בת 22 והם חושבים שהגיע הזמן לאפשר לה להתחיל. ציפיתי לזה, ובכל זאת היה לי קשה. אמא אמרה שהם חס ושלום לא יפסיקו לטפל בענייני וממשיכים לקוות ולהתפלל יום יום שאמצא את אושרי, ויחד עם זה מבקשים לדאוג גם לחנה. אבא הסביר לי שזו דעתו של הרבי, ושזה בטח יהיה פתיחת הצינור למזל שלי, שיבוא במהרה. שניהם היו אוהבים כל כך, מכילים כל כך, עצובים כל כך. לא אני ולא הם חלמנו שנגיע לרגע הזה, שחנה תגיע לגיל ואני עוד לא אהיה נשואה.
אמרתי את האמת: ׳ברור לי שאני אסכים בסוף, לא ארצה ללכת נגד חנה, ובטח לא נגד הדעה של הרבי, אבל אני מבקשת קצת זמן לעכל, להתמודד עם זה, להחליט באמת, למחול באמת׳.
זה היה קשה.
כמה ימים נעתי מקצה אחד לקצה השני. רגע אחד ראיתי בדמיוני איך חנה עוקפת אותי, סוגרת שידוך ואני עדיין לבד. היא מתחתנת ואני רווקה. היא יולדת ילד ראשון, ואני עוד מחפשת… זה היה נורא כל כך, לא יכולתי לאפשר את זה.
ברגע הבא דמיינתי את עצמי סוגרת סוף סוף שידוך, וחנה רק מתחילה את התהליך. אף אחד מהבחורים הטובים כבר לא חיכה לה, היא מנסה ומחפשת ומתייאשת. יכול להיות שאני מנעתי ממנה את האושר שלה בכך שהתעקשתי שהיא לא תעקוף אותי… הצמרמורת היתה כל כך חזקה, שכבר לא ידעתי מה קשה לי יותר״.
אורית: ״חודשיים עברו. עמדתי בהבטחתי לאפרת, והעליתי את הרעיון לפני יעל. היא היתה נראית מוכנה מאוד, כאילו חשבה על זה הרבה. זה לא היה לה קל בכלל. היא התייעצה עם חברותיה ועם המשפיעה, כתבה לרבי והתפללה הרבה. הרגשתי שאני נקרעת.
היו ימים ששאלתי את עצמי למה בכלל הסכמתי להעלות את הרעיון הזה? לא מספיק שהיא מתמודדת גם ככה עם העיכוב בשידוך, צריך להקשות עליה יותר? האם אפרת לא רואה כמה המצב קשה?
מצד שני, למה אפרת צריכה לחכות? למה גורלה חייב להיות תלוי בגורלה של אחותה? למה לא לשחרר את שתיהן לצאת לדרך?
הרגשתי כאילו אני עומדת בניסיון אכזרי מדי, כאילו מבקשים ממני להעדיף בת אחת על פני השנייה, להחליט מי משתיהן תהיה המאושרת על חשבון אחותה…
מה שהכריע, אצלי לפחות, את הכף, היה מכתב ברור מאוד של הרבי בנושא. רק מה, זה היה צריך לבוא מיעל״.

ההחלטה
לאה: ״מי שהייתה אשת סודי בכל ההתלבטויות, הייתה המשפיעה היקרה שלי. תחילה היא לא כיוונה אותי לשום החלטה. רק הקשיבה והקשיבה לכל ההתלבטויות, הפחדים, הרצונות, האכזבות. אחרי כמה שיחות ארוכות, היא סיפרה לי את משל המזוודות: כשיורדים מהמטוס, אחרי ביקורת הדרכונים, מגיעים אל המסוע כדי לקבל את המטען שלנו. אנשים נדחפים, כל אחד רוצה להיות הראשון שיקבל את המזוודה שלו ויוכל להמשיך הביתה. מזוודה אחרי מזוודה נפלטות אל המסוע, עוברות את הסיבוב. אחד עומד כמה אנשים אחריי, מזהה את המזוודה הסגולה שלו. האם אמנע ממנו לקחת אותה כי אני הייתי כאן ראשונה? אין שום קשר בין המקום בו אני עומדת לבין השייכות למזוודה. לכל אחד יש את המזוודה האישית שלו והוא יקבל אותה ברגע שיזהה אותה, כלל לא משנה מה מקומו בתור…
לכל כלה יש את החתן שלה. זה שאני אאפשר לחנה להתחיל להכיר ולהיפגש, לא יגרום לה לקחת את החתן שלי. מי ששלי יחכה לי, ויום אחד אולי אבין גם למה הוא מתעכב. אין לזה שום קשר לחתן של חנה. כמו במסוע, מי שמגיע לשלב הזה ורואה את שלו – לוקח. בלי לפגוע באף אחד מהממתינים האחרים, כי הוא לא לוקח את מה ששייך להם.
זה היה משל חזק. חשבתי עליו כמה ימים והרגשתי שאני מתחילה להירגע.
מחלתי, באמת, מכל הלב.
כאב לי מאוד שהמזוודה שלי עוד לא הגיעה אליי, אבל מה הקשר לחנה? זו לא עבודה קלה, ואני צריכה להזכיר לעצמי את זה כל יום מחדש, אבל היא משחררת מאוד״.
אורית: ״יעל החליטה למחול לאפרת, לאפשר לה לצאת, להיפגש, לעשות את ההשתדלות שלה בקשר לשידוך. בשיחה בה ישבנו יחד והיא הודיעה לנו על החלטתה, מחבקת את אפרת, היא ביקשה רק דבר אחד: שנהיה שלמים עם ההחלטה, שנחפש לאפרת שידוך מתוך שמחה, שלא יתערב הכאב שלה בשמחה של אפרת.
הרגע הזה היה כל כך מרגש, כל כך כואב, כל כך בלתי אפשרי. הרגשתי שאני כולי מלאת תודה על הבנות המדהימות שלי. מה אמא צריכה יותר מבנות שאוהבות האחת את רעותה?! הייתה לי תחושה שה' לא יישאר בעל חוב על הויתור המיוחד הזה״.

כלי לברכה
לאה: ״אומרים שלוותר לאחות הקטנה מביא את הברכה. אני מקווה ככה. אני עדיין מחכה. אני נחשבת מורה אהובה מאוד ומשקיענית. נו בטח, אני לא צריכה לכבס ולבשל ולנקות. יכולה לעבוד כל היום על שיעורים ותוכניות ואחר כך ללכת לישון בלי עול על הראש. לא להאמין שיש מי שמסוגלת לקנא בי בכלל…
אמרתי כבר שחנה שונה ממני מאוד? אז זה התבטא גם בנושא של השידוכים. היא סגרה שידוך אחרי חמש פגישות עם הבחור הראשון שהציעו לה. את החתונה קבעו לעוד ארבעה וחצי חודשים. זה ממש לא מקובל בחב"ד לחכות כל כך הרבה, אבל קיוו ממש שאני אספיק בינתיים לסגור שידוך ואולי להתחתן קודם.
זה לא קרה.
ליוויתי אותה בכל ההכנות, אמא הקפידה לקנות כמעט מכל דבר שניים, שיחכה כבר גם לי, סימן ברכה. הארון מלא מצעים, מגבות, כלי מטבח… מחכים איתי יחד.
חנה התחתנה, ברוך ה', מתוך שמחה וטוב לבב, הם חיים באושר רב ומתארחים אצלנו הרבה. והיא, ברוך ה', כבר מחכה לבשורות טובות ביום הנישואין הראשון שלה.
איך אני עם כל זה? לא קל לי, ברור. אבל אני מזכירה לעצמי שהעיכוב שלי לא קשור בשום צורה לאושר של חנה. גם ליד המסוע בשדה תעופה מאוד מייאש לראות שכולם כבר לקחו את המזוודות שלהם ואני עוד מחכה, אבל מה שבטוח, המזוודה שלי מחכה לי. אף אחד לא לקח אותה ואני בטח לא מעוניינת במזוודה של מישהו אחר!״
אורית: ״הויתור הזה היה ממש כלי לברכה! לא האמנתי. קודם כל, יעל הייתה רגועה יותר. לפני כן היה עליה כל הזמן הלחץ שהיא מעכבת את אפרת, זה הפריע לה לחשוב בהגיון. כל פעם שהצעה מסוימת לא נראתה לה, היא חששה לדחות 'כי מה עם אפרת?!' כשהצעה כן נראתה לה, היא דאגה: ׳אולי זה לא באמת מתאים לי, פשוט כל כך מלחיץ אותי לעכב את אחותי שאני מתפשרת?׳ בלגן של מחשבות בלי סוף. עכשיו היא יכולה הייתה לשקול את ההצעות ברוגע, בלי קשר לאחותה ששקלה את ההצעות שלה עצמה… אפרת סגרה שידוך ראשונה. במעמד ה'תנאים' סגרנו סכום כסף מכובד בפק"מ לנישואיה של יעל בעז"ה.
במהלך ההכנות לחתונה פגשה יעל גם היא את חתנה בהשגחה פרטית מופלאה. סגרנו שידוך נוסף והן נישאו בהפרש של פחות מחודש.
האם יש משהו יותר משמח מלחתן שתי בנות יחד? אני חושבת שכן. הרגע ההוא בו יעל מחלה באהבה לאחותה היה מיוחד כל כך, לא אשכח אותו. שרק יהיה לשתיהן טוב הלאה, והאהבה הזו תישאר לנצח בכל מה שיעבור עליהן״.

מחלתי ונושעתי
ישנם סיפורים רבים על אחיות שמחלו זו לזו, ונושעו. בחרנו להביא שני סיפורים מיוחדים במיוחד.
מספרת אביגיל: ״אהובי וחני, הבנות שלנו, היו כמו צמד חמד. כבר מגיל שנה וחודש הן היו תמיד יחד. כשאהובי הגיעה לגיל המתאים, התחלנו לשמוע עבורה הצעות שידוכים. היו הרבה הצעות שנפלו, מצידנו או מהצד השני, כמה התקדמו לכדי פגישה או שתיים, אבל לא יותר. הרגשתי שאהובי כבר לחוצה מכל הסיפור. אני לא יודעת אם זה בגלל שהיא טיפוס לחוץ, או שהיא חשבה גם על חני ונבהלה. בכל מקרה, לחץ בתקופה כזו הוא לא מתאים.
פניתי אליה הכי בטבעיות והצעתי לה שגם חני תתחיל להיפגש. גם ככה הן כל כך שונות, שאין אף הצעה שיכולה להתאים לשתיהן… ׳ומה יהיה אם חני תרצה לסגור שידוך לפניי?׳ נבהלה. אני לא נבהלתי. ׳אז תמחלי לה!׳ עניתי הכי בפשטות. ׳זו סגולה מאוד יפה להתחתן׳…
היא הסכימה, מתוקה שלי. לא נראה לי שגם היא לקחה את זה בקלילות כמוני; היום אצל בנות כל דבר נורא מלחיץ, אבל בכל מקרה היא הסכימה.
הציעו לנו שידוך לחני, שיתפתי את אהובי. איך שהיא שמעה את הפרטים, היא ענתה: ׳בחיים לא הייתי מסכימה אפילו להיפגש פגישה אחת אתו, אבל לחני זה מתאים בול!׳ רציתי שזה יבוא ממנה, שתקלוט שלא לוקחים לה חתנים…
זה באמת התאים לחני בול, אף אחד לא מכיר בחורה כמו אחותה… היא סגרה שידוך. אהובי המתוקה שלי מחלה לה מכל הלב. באמת. שמנו בצד כסף לחתונה שלה והתחלנו עם כל הבלגן, אולם, דירה, פאה… שבועיים אחר כך עלתה הצעה לאהובי, מושלמת! היא סגרה שידוך מהר מאוד והספיקה להתחתן עוד לפני אחותה הקטנה.
סגולה או לא סגולה?!…״
מספרת שושנה: "הייתי בסך הכל בת עשרים. אחותי הגדולה ממני הייתה כבר עמוק בתוך עולם השידוכים, ממני הוא היה רחוק כרחוק מזרח ממערב, לא מיהרתי לשום מקום. אמא שלי קצת יותר דאגה. הייתה לה הרגשה שאני אהיה קשה מאוד בשידוכים ובררנית מאוד. אני לא יודעת אפילו מה גרם לה לחשוב ככה.
כשהגעתי לגיל עשרים ואחת הגיעה הצעה בשבילי. היא הבהירה שהאחות הגדולה עדיין לא באה בקשרי שידוכים וחשבה שבזה נגמר העניין.
אחרי כמה ימים של התלבטויות ומחשבות החליטה שכן אצא להיפגש עם אותו בחור. כל כך היה ברור לה שאסרב לזה ולעוד אחד ולהוא שיבוא אחריו גם כן, שפשוט חבל לחכות. עדיף להתחיל עכשיו. גם ככה אני עוד אהיה בשידוכים הרבה אחרי שאחותי הגדולה כבר תתחתן.
״התכנית היתה פרקטית מאוד, אבל הסתבכה קצת. אחרי כמה פגישות הודעתי שאני מוכנה בהחלט לסגור שידוך. גם הוא חשב ככה.
מה עושים עכשיו? אמא שלי ממש נבהלה… לזה היא לא התכוננה… אחותי הצדיקה פתרה את הבעיה. היא התלבטה יום יומיים, שוחחה איתי שיחה מלב אל לב עד לפנות בוקר, כשהיה ברור לה שזה אמיתי ואני אכן רוצה ומתכוונת להקים אתו את ביתי, היא בחרה למחול. כל כך הערכתי אותה.
עשינו ׳ווארט׳ שקט עם המשפחות בלבד, וההורים משני הצדדים ברכו אותה שתזכה גם היא להקים את ביתה בקרוב. הברכות התקיימו מהר מאוד. ברוך ה', עוד לפני החתונה שלי, אמא שלי שברה צלחת ב׳ווארט׳ של אחותי. חודשיים אחרינו גם היא הקימה את ביתה, לאורך ימים ושנים טובות״.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

 חומרים:
1 בצל גדול קצוץ
1 בצל
1 גזר
2 ביצים
שקית טחון: עוף/הודו/בשר
5 שיני שום כתושות
תבלינים כפי הטעם: מלח, פלפל שחור, פלפל אנגלי, עלי דפנה, פפריקה, גריל בשר ועוד…
250 גרם רסק עגבניות
4 כפות פירורי לחם
5 תפוחי אדמה גדולים

אופן ההכנה:
1. הרוטב:
מאדים את הבצל בסיר
מוסיפים: כחצי סיר מים, ואת כל התבלינים כולל רסק עגבניות (צריך שיהיה טעם חזק מאד במים, יותר מהרגיל).
מרתיחים עד שמעלה בועות של רתיחה.

2. הקציצות:
בקערה: בצל וגזר מגורדים דק, 2 ביצים, שקית הטחון, השום, הפירורי לחם ושאר התבלינים לפי הטעם.
מגלגלים קציצות עגולות ומניחים בסיר באש בינונית ונותנים עשר דקות לבישול (במידה שהקציצות מתפרדות בסיר תמיד ניתן להוסיף עוד פירורי לחם לתערובת).

3. תפוחי האדמה:
לחתוך את תפוחי האדמה לריבועים ולהוסיפם בסיר – ולבשל כחצי שעה עד ארבעים וחמש דקות נוספות.

שבוע שעבר התקיים הכנס השנתי של ארגון אחות התמימים בנושא: הקהל – את העם!

הכנס עסק בנושא המלך – הרבי מלך המשיח שליט"א, ובקבלת מלכותו על ידי העם בכל רגע בחיים.

סרטונים מרגשים, שירה סוחפת ומעל אלף משתתפות הגדירו את הכנס כהצלחה מסחררת כשגולת הכותרת היתה – פתיחת המבצע השנתי של אחות התמימים לכבוד י' שבט על הבמה הענקית בשידור חי!

כל משתתפת יצאה מהכנס עם החלטה נחושה – שתעשה הכל עד להתגלות הרבי שליט"א כמלך המשיח לעיני בשר.

להצטרפות לקב׳ שקטה, תזכורת לשיעור ענינו של משיח, יום ב׳ ב-21:00 בזום.

לחצו עכשיו:
https://chat.whatsapp.com/G3Limk1dnniKxgKMUpYo8O

השיעור השבוע מוקדש לזכות החייל בצבאות השם מנחם מענדל גרשון לייבוביץ
וכן לזכות לאה רחל בת שרה וכל משפחתה לגאולה פרטית
והתגלות מהרה של משיח צדקנו
🌹 *להקדשות*:
‏‭054-7703210‬ חנה
*יחי המלך המשיח!*

הערב נפתח באמירת פרקי הרבי מלך המשיח והרבנית.

דברי ברכה מאת הרב שמחה זילברשטרום סמנכ"ל מוסדות "אור מנחם". האמהות צפו בסרטון מהווי בית הספר וטעימה מהתהליכים שהתלמידות חוות. מנהלת בית הספר הגב' אושרת עבאדי ברכה את האמהות היקרות והדגישה את חשיבות הקשר הורה-תלמיד-מורה.

את הערב ליוותה תוכנית מולטימדיה מרהיבה בלווי שירתה של הגב' יפוש וסטנדאפ מאת הגב' חנה כהן אלורו

כמו כן האמהות נהנו מהרצאות מרתקות מאת הרב שניאור אשכנזי, הגב' רחל בולטון והגב' דברושי הענדל על המעלה וכח ההשפעה שיש לאמא בחינוך הילדים. לסיום נערך פאנל שאלות ותשובות בנושאים חינוכיים. ומופע שהעלו התלמידות על מעלת שליחותה והשפעתה של אמא.

האמהות יצאו נרגשות ומחוזקות, ובתפילה שנזכה נאו ממש לגאולה האמיתית והשלימה.

התפקיד החשוב מכל ניתן לנו: לגדל ילדים בריאים בגופם ובנפשם, מוכנים לבצע את השליחות המיוחדת להם בעולם. למזון הנכנס לגופם יש השפעה רבה על בריאותם, ולכן כדאי לנו להשקיע בהקניית הרגלי תזונה נכונים כבר מההתחלה.
שוחחנו על כך עם דנה בר, אחות טיפת חלב. ועם חנה נבון, אמא למשפחה ברוכה ומנהלת ביד רמה את 'מעון רבקה' לגילאי 0–3. קיבלנו מהן מבט מקיף ופרקטי על כל נושא תזונת תינוקות ופעוטות. והנה הוא לפניכן.
הבה נחלק את התזונה המומלצת לתינוקות ופעוטות לפי 3 תקופות:

1. לידה – גיל חצי שנה
ארוחות – תדירות וכמות
בתקופה זו התזונה העיקרית המומלצת היא הנקה: עד גיל חודש תינוק אמור לאכול בין 10–12 ארוחות ביממה. אחרי גיל חודש התדירות הופכת להיות ארוחה כל שלוש שעות – 8 ארוחות ביום.
אם משתמשים בתחליף חלב, הכמות צריכה להיות מותאמת למשקל של הילד. לא הגיוני שילד בן חודשיים ששוקל 4.5 ק״ג וילד בן חודשיים ששוקל 6 ק״ג יקבלו את אותה כמות תמ"ל שרשומה על הקופסא. כדאי להתייעץ עם רופא או אחות איזו כמות מתאימה לתינוק שלך לפי משקלו.

תוספים
מהלידה והלאה התינוק צריך לקבל ויטמין D. מגיל 4 חודשים הוא זקוק ל–7.5 מיליגרם ברזל ביום, שזה בדרך כלל 3 טיפות.

מים
לא כדאי לתת לתינוק מים. עד גיל חצי שנה הוא מקבל אוכל נוזלי שמספק את צרכיו. שתייה נוספת עלולה רק להעמיס עליו.

2. חצי שנה עד שנה
פה בעצם מתחילים להתפתח הרגלי האכילה של הילד. אם נשקיע שימת לב בתקופה הזו, נרוויח בעזרת השם שובע ורגיעה בהמשך.

ממה מתחילים?
מתחילים בטעימות: בזמן שכל המשפחה אוכלת או בזמן הכנת הארוחה נותנים לתינוק ביסים קטנים ורואים איך הוא מגיב לכל מאכל. כדאי לתת לו לטעום עד שני דברים חדשים באותו יום.
אם העמדת סיר מרק, הוציאי מהסיר פעם תפוח אדמה, פעם גזר, ופעם עוף, טחני קלות עם מזלג ושימי כמות קטנה על הלשון של התינוק.
אחרי שסיימנו להטעים את התינוק מכל סוגי המזונות, נוכל להתחיל להכניס אותו למערך הארוחות המשפחתי.

ארוחות – תפריט וכמות
מבחינת כמות הארוחות, התינוק אמור להגיע לחמש ארוחות ביום. שתיים מתוך חמש הארוחות האלה תהיינה הנקה או בקבוק, ושלוש הארוחות האחרות תהיינה:
ארוחת פירות – מומלץ להוסיף טחינה שעשירה בברזל.
ארוחת חלבון – בשר / עוף / דג / ביצה- לא מומלץ לאכול ביצה ובשר באותו יום. אפשר וכדאי להוסיף לארוחה הזו ירקות.
ארוחת מוצרי חלב – בגיל זה עדיין לא נותנים לתינוק חלב נוזלי. אפשר לתת לו גבינה, קוטג' או יוגורט. גם פה יהיה נהדר להוסיף ירקות כמו עגבניה או אבוקדו.
במקום אחת מהארוחות שבהן התינוק שותה מהבקבוק, אפשר לבשל דייסה על בסיס מים ולהוסיף לה את המטרנה או הסימילאק.
הסדר של הארוחות לא משנה כלל. כל אמא מכירה את הצרכים של הבית שלה ויודעת להצביע על הסדר שנראה לה מתאים יותר עבורה.
שימי לב, אם תטרחי כל היום סביב הכנת ארוחות מיוחדות לילד, זה יהיה מתיש. כשאת כבר מכינה ארוחה לכל המשפחה חשבי מה יהיה נכון להכין כך שיתאים לכולם, גם לקטנטנים.

מספר רעיונות
– מרקים על סוגיהם השונים, אהובים על כל הגילאים ומתאימים במיוחד לחורף.
– קציצות בשר או דגים מתקבלות בתרועה על ידי הגדולים, וניתנות לפירוק מהיר עבור הקטנים. אפשר להגיש אותן בתוספת אורז או מחית תפוחי אדמה.
– אפשר להכין לארוחה משפחתית מאכלים שונים ולברור מתוכם בזמן הארוחה את אלה שמתאימים לתינוק. למשל בהגשת ירקות חתוכים, ביצים, גבינה ולחם. אפשר לתת לתינוק את הדברים שמתאימים לו מתוך כל המבחר: ביצה מרוסקת, אבוקדו, לחם רך.
יקל עלייך מאוד להכין תפריט שבועי או כמה סוגי תפריטים שתבחרי מתוכם אחד בכל שבוע. התפריט יכלול את כל הארוחות שאתם מקיימים במהלך יום רגיל, ויפרט: אילו מוצרים צריכים להיות בבית כדי שהארוחות יוכלו להיות? מי מכין את הארוחה? מתי מכינים את הארוחה?
תכנון מראש מפחית בלגן בזמן אמת, חוסך זמן וגם כסף של 'קניות ברגע האחרון'.

תוספים
מגיל חצי שנה ואילך התינוק זקוק ל–15 מיליגרם ברזל ביום, שזה בדרך כלל 6 טיפות.
מים
מגיל חצי שנה ואילך אפשר לתת לתינוק מים.
עד גיל שנה נכון להרתיח תמיד את המים שהילד מכניס לפיו. גם בצנרת של מכשיר כמו תמי 4, יכולים להימצא חיידקים וגם בדגימות שנעשו על מים מבקבוק סגור נמצאו חיידקים. הגוף שלנו, כמבוגרים, בדרך כלל עמיד מספיק לחיידקים האלה, אך אצל תינוק החיידקים עלולים להפריע ולגרום לשלשולים.

דגשים נוספים
בתקופה זו נשים דגש על מזונות שעשירים בברזל כמו טחינה, בשרי וקטניות.
– בשביל שהתינוק יתפתח גם מבחינה מוטורית, מומלץ לתת לו להתנסות בעצמו באכילה ולא רק להאכיל אותו בכפית. חשוב שירגיש את המרקם של האוכל וינסה להכניס אותו לפיו בעצמו.
– ננסה למנוע מהילד היכרות עם מזון תעשייתי. יותר פשוט, יותר טוב. בשביל שהילד יחזיק בעצמו דבר מאכל אין צורך בקרקרים ועוגיות. אפשר לתת לו את הקשה של הלחם או רצועת ירק. נסי לגרום לדברים הפשוטים האלה להיות זמינים ומוכנים לשליפה מיידית. את המזון המתועש נסי להפוך לפחות זמין – לדוגמא, הניחי אותו בדרך קבע בארון גבוה או עמוק, ולא בארון נגיש שנמצא מול העיניים.

3. גיל שנה ומעלה
בתקופה זו אנו ממשיכים עם ההרגלים מהתקופה הקודמת עם כמה שינויים אפשריים:
– ניתן להחליף את התמ"ל (המטרנה או הסימילאק) בחלב רגיל.
– אפשר להתחיל בהדרגה גמילה מבקבוק.

מה עושים עם ילדים שלא רוצים לאכול?
קודם כל, תנשמו. אין כזה דבר ילד שלא אוכל. מלבד מקרים פרטיים של בעיות אמיתיות, יצר החיים של הילד תמיד יגרום לו לאכול בסוף. מה באמת קורה אצל ילדים ש'לא אוכלים'? אנחנו מגישים לילד ארוחה והוא מסרב. אנחנו מנסים בהתחלה בטוב, עוברים להבטחות או חלילה לאיומים. הילד קולט שאנחנו עושים מזה עניין ועלול להתבצר עוד יותר במקום המסרב. בסוף אנחנו נכנעים ודוחפים לו עוגייה…
כדאי, עד כמה שניתן, להגיש את הארוחה מעניינת, צבעונית ועם מבחר. אם הילד לא מעוניין, אל תעשי מזה עניין ומצד שני לא ייטיב עימו אם תדחפי לו נשנוש במקום. תני לו להמתין. הוא יחוש רעב ויבקש עוגייה או גלידה או שוקולד. תדעי לומר לו בנחת: "אם רעבים אוכלים ארוחה". תוכלי להציע לו את מבוקשו אולי אחרי שיסיים את המנה ויחוש שבע. אל דאגה, ילד לא מגיע לתת תזונה מפספוס של ארוחה. ככל שתהיי חזקה ואוהבת מולו הוא ילמד מהר יותר שבזמן הארוחה אוכלים.
תוכלי להקל מעליו אם תתני לו לבחור בין שני דברים: ״יש לנו עכשיו ביצה קשה, ירקות ופשטידה. מה אתה מעדיף?״
אם את רואה שילדך אוהב רק סוג מסוים של מאכלים טובים ולא סוג אחר – למשל, אם בארוחה הוא רוצה בעיקר ירקות וכמעט לא נוגע בלחם, זה בסדר. אל תתני את המנה נוספת של ירקות בסיום הלחם. תוכלי לנסות לעודד את הילד לאכול את הלחם בדרכים שונות כגון לאכול בעצמך, להכניס את הירק בתוך הלחם או לתת לשאר הילדים. תני לו מנה לא גדולה, כזו שהוא אכן יוכל לסיים.
נאחל לאמהות היקרות הצלחה רבה בעבודת הקודש של גידול ילדים יהודים, בריאים ושמחים.

השם אומר למשה רבינו

שיגיד לעם שיבקשו מהמצרים

כלים, בגדים, זהב כסף נחושת, ותכשיטים

והמצרים, יתנו בשמחה

בלי להשמיע סירוב או תלונה

בני ישראל ממצרים יוצאים

אחרי שהם כבר מאות שנים עבדים

לא היה עדיף, שבמכת חושך הדברים יקחו

וביציאת מצרים, לצאת מהר יוכלו?

התכלית והכוונה ליציאת מצריים

היא לעשות להשם דירה כאן, כמו בשמיים

אנחנו נגיע לשלמות

מתי שלעבודה שותפה הגשמיות

השלמות הזאת תגיע בקרוב ממש

נאו עכשיו שיבנה בית המקדש

הלב מתרחב, נעתקות המילים. גם אם נדמיין ונגזים במחשבותינו. לא נכיר ולא נדע לעולם, את כל הניסים, הניפלאות, הגילויים והצלת הנפשות, שחוו מאות אלפי יהודים מכל קצוות העולם בעקבות ברכותיו הקדושות של הרבי.

עדיין לא דיברנו על הגאונות.על רוח הקודש, על הנבואה.
אנחנו עדיין בשלב הראשוני של סיפור הצלת חיים אישית.

אחד מנהגי המוניות סיפר לנו, עדות אישית בהשגחה פרטית מרגשת מאד, ממש לאחרונה. הוא הסיע את אחד מראשי הישיבה הליטאית המפורסמת בבני ברק. במונית שלו, הראה לנו, תלויות תמונות קטנות של פניו הקדושות של הרבי.

ראש הישיבה שאל אותו, מה הסיבה שפיזר ברכב כמה וכמה תמונות. ביקש שיסביר לו, מה יש לך עם הרבי? ומה יש בו ברבי, שהוא מהווה אבן שואבת לאנשים כה רבים, מכל גווני הקשת, מכל קצוות עולם? איך הוא מצליח לגעת כה עמוק בלב של כולם? מה הנקודה?

הנהג ענה, *הרבי פשוט אוהב באמת כל יהודי*.

ראש הישיבה ענה לו: "הלוואי אצלנו".

הרבי הקשיב כל כולו ליהודי העומד מולו בריכוז מוחלט. מתוך נתינה נטולת שמץ של רצון לקבלת תמורה גשמית, או טובת הנאה אישית מהפונים אליו. בלי העדפות. בלי למיין. בלי להפלות. ומתוך אהבת אמת לקשר יהודים לקדוש ברוך הוא.

קטונתי מלנסות ולהסביר, ולו במעט מי זה הרבי.

השם יתברך שלח את הרבי,
ר ראש
ב בני
י ישראל
נשמה כללית, ברחמי שמיים מרובים, להציל את עם ישראל.
הן בגשמיות והן ברוחניות. הן כעם והן כפרט, כל אחד ואחת. וגם כמובן ע"י שליחי ושליחות הרבי המסורים ופרוסים בקצוות עולם. כמו שקרני השמש מחממות ומאירות למרחוק את כל העולם כולו.

מתקרבים לתאריך קדוש. י' שבט. יום הסתלקות הרבי הריי"צ נ"ע ויום קבלת הנשיאות של הרבי מלך המשיח.

יהי רצון שניזכה כבר כולנו להתגלותו בחסד וברחמים, לעיני כל העמים, בירושלים עיר הקודש, בגאולה האמיתית והשלמה. אמן.