בנוף הגליל, למרגלות נוף ערי הגליל, שוכנת פנימיית בית רבקה – פנימייה שהיא בית חסידי לבנות השלוחים, בנות חסידיות שגרות רחוק ושואפות גבוה. כאן, באווירה משפחתית חמימה ובתנאים גשמיים ורוחניים מעולים, צומחות שליחות צעירות מרחבי העולם, ולצידן בנות אנ"ש מרחבי הארץ המעוניינות ללמוד בתיכון החסידי בית רבקה בנוף הגליל.

פנימיית בית רבקה – נוף הגליל הוקמה לפני כשש שנים בשיתוף התיכון, בברכתו הקדושה של הרבי, ומעניקה לתלמידות מעטפת חינוכית חסידית בכפליים: גם לימודים בתיכון האיכותי, וגם תוכנית עשירה ומגוונת לשעות הערב.

על התיכון

תיכון בית רבקה מצטיין ברמתו הגבוהה ובאחוזי הצלחה מרשימים בבגרויות, הוא זכה בשלושה פרסי הצטיינות על הישגיו הגבוהים. ויחד עם זאת ניתן בו דגש על העצמה אישית ויחס פרטני בלימוד ובהכנה לבגרויות, במגוון מגמות בקבוצות קטנות. צוות התיכון חדור שליחות, מורות מקצועיות ובד בבד מלאות רגש, חום, אהבה והכלה. כל מורה היא מחנכת ומורה לחיים. ההשקעה הרבה בכל פרט היא שיוצרת את ההווי המיוחד והאווירה החסידית הנפלאה השוררת בתיכון.

תוכנית הפנימייה

ה'אני מאמין' של הנהלת הפנימייה דוגל בהעצמת הבנות בכל המישורים, מתוך אמון רב בכוחות וביכולות העוצמתיים הטמונים בכל אחת. בגישה זו, נבנתה תוכנית ייחודית ומגוונת, גדושה במטענים חינוכיים מכוננים לחיים – החל מהעצמה אישית חסידית מעצבת אישיות, דרך שיעורי תורה וחסידות מאלפים ועד לפיתוח כישרונות וביטוי אישי של יכולות מגוונות בחוויה וביצירה. את התוכנית כולה עוטפת אווירה משפחתית חמה; "חסידים איין משפחה" – זו אינה מליצה, זהו האקלים המוחשי ששורה בפנימיית בית רבקה.

צוות הפנימייה מקצועי, חסידי ומסור לעבודת הקודש. על ניהול הפנימייה מופקדת הנהלה רוחנית חסידית לצד הנהלה גשמית. מנהלי הפנימייה הם הרב לוי יצחק אליאס, משפיע בישיבת חב"ד נוף הגליל ורעייתו הגב' רבקה אליאס. הצוות כולל שתי מדריכות, אם בית ורכזת חברתית.

אמון והעצמה

"כולנו כאן כדי להעניק לבנות מענה חסידי-מקצועי, מתוך אהבה ותשומת לב אישית לכל צורך גשמי ורוחני" אומרת הגב' רבקה אליאס, מנהלת הפנימייה.

"אנחנו מאמינים בכל תלמידה. כל אחת היא אוצר של יכולות וכוחות, ואנחנו עושים את המיטב כדי לגלות, לפתח ולהעצים את הפוטנציאל הטמון בה. זו הייחודיות שלנו, וזו הדרך להגשמת החזון – להצמיח ולהכין את הבנות לחיים, להקמת בית חסידי יציב, איתן וחדור בשליחות, לנחת רוח רבותינו נשיאינו ובדרכו המיוחדת של הרבי".

אחרי ה'אני מאמין', החזון והגישה החינוכית הייחודית, מורידה הגב' אליאס את המילים הגבוהות לפסים מעשיים ומציגה פרטים מתוך התוכנית העשירה:

• שיחות אישיות וקבוצתיות.

• קאוצ'ינג חסידי עם הרבנית רחל קעניג – בו הן עוברות תהלי פנימי מיוחד ומקבלות כלים לבניית שורשים יציבים לבית חסידי.

• שיעורי הלכה וחסידות מפי רבנים ומשפיעים – הרב קורנוויץ, הרב אליאס, הרב לבקיבקר, הרב נחשון ועוד.

• סדנאות וחוגים חווייתיים הנותנים ביטוי אישי ומפתחים יכולות וכישורי חיים – קינוחים, אומנות, ציור, כושר גופני ועוד.

בנוסף, מתקיימת פעילות חברתית חסידית במעגל השנה הכוללת הפקת התוועדויות ואירועים לכלל בנות התיכון והעיר, מיזמים ופעילויות בהם הבנות מפתחות יכולות ליזום, לארגן, לקחת אחריות ולתרום מכישרונותיהן המבורכים בדרכים חווייתיות וממלאות בסיפוק.

"שנות התיכון הן שנים מכוננות ובונות עתיד" – מסכמת הגב' אליאס ומסיימת בפנייה אישית – "אנחנו מזמינות אותך להפיק את המקסימום מהשנים המיוחדות האלה, מכל הבחינות: אישית, חסידית, לימודית וחברתית. כאן בתיכון ובפנימיית בית רבקה בנוף הגליל, תקבלי את הכלים, המיומנויות והכוחות לגלות את ה-"חלק אלוקה ממעל" שלך, ובלי לוותר על מימוש הכישרונות המיוחדים שה' טבע בך!"

לפרטים והתרשמות: התקשרי לטל' 058-5508770.

הני אלישביץ, עטרת חיה

מדברי הרבי מה"מ על השפעת החברים בעיצוב אישיותו של הילד (אגרות קודש י"ח, עמוד רפז):

"… וכמדומני כבר כתבתי, שנוסף על ההשתדלות מצד ההורים למעט תופעה האמורה, מצליחה ומועילה הרבה יותר השפעה מחברים, השפעה במישרים ועוד יותר השפעה בעקיפין, כשיראה הנהגתם שהיא על פי התורה והמצוה וכו' והשפעה זו אפשרית להיות מחבריו בכיתה בה לומד, מחברים עמם משחק או שהוא מבקר בביתם…"

עצם זה שיש השפעה מחברים ידועה לכל אמא, ואת תוצאות החיקוי של החברה ניתן לראות כבר בילד בגיל הכי רך שחוזר מהמעון עם התנהגות חדשה לטוב ולמוטב וביטויי לשון שרכש שם מחברים כאשר בוודאות אין לכך כל קשר לגננת/מורה…

אבל כאן הרבי מחדד: באמצעות הקשר החברתי ניתן לפתור בעיות אצל ילד. כל מה שצריך הוא לבדוק מה תהיה ההשפעה הישירה או העקיפה של חברים מסוימים עליו, ולדאוג שהוא יהיה בחברתם של החברים ה'נכונים'. מעניין לשים לב שהרבי טורח לתת דוגמא לא רק מחברים שהילד משחק איתם אלא מציין גם "שהוא מבקר בביתם".

לעניות דעתי רואים כאן דיוק מיוחד בלשון הזהב של הרבי.

מה ההבדל בין "משחק איתם" לבין "מבקר בביתם"?

כשילד נכנס לבית הוא נחשף לא רק למשחקים חדשים ומבנה דירה שונה, הילד, ברצוננו או לא (ולא פעם לא בידיעתנו) נחשף באופן חד לתקשורת המילולית (ואף הלא מילולית!) שמתנהלת בבית ההוא – שפה, נימוסים, כבוד בין בני המשפחה, יחס ההורים לילדים ולהפך, האווירה, השמחה בבית… ועוד ועוד, ולכל זה יש השפעה על נפשו.

בעוד שבכל מה שנוגע להכשרים, אנחנו מאוד מודעים ובדרך כלל גם נזכיר זאת לילד לפני שהוא יוצא לחבר, ואפילו בנוגע לחומרי קריאה לא פעם נזכור להזהיר אותו או לפחות 'לחסן' באמירות כמו: "מה שאתה לא בטוח שאני מרשה – אל תקרא לפני שתשאל אותי", הרי בנוגע לאווירה ולתקשורת בדרך־כלל נשכח לשים לב.

אז מה, לא לתת לילד שלי ללכת לשום בית של חבר, כי מי יודע למה ייחשף שם?

את זה לא אמרתי. יפה עושים ההורים שבודקים היטב לפני שהם 'משחררים' את הילד ללכת לבית חברים, וילד שהורגל לכך בדרכי נועם מגיל צעיר בדרך כלל יזהר באופן אוטומטי גם בגיל ההתבגרות;

אבל גם אם לא עשיתי זאת לפני כן – חשוב לפחות שאדע מה החוויה של הבית שאליו הילד נחשף. לשמוע מה ואיך היה. לעקוב האם השפה שלו או מושגים השתנו? ואם צריך – אז גם לדעת להגיב: "בבית שלנו לא מדברים כך". וכמובן לעשות זאת בדרך שתשמור על כבוד משפחתו של החבר.

בעיניי, עדיף תמיד להזמין קודם את הילד אלינו הביתה ולשים לב לתקשורת ולנושאים, ורק אחר כך להחליט אם לאפשר לו להגיע אל החבר הביתה. קורה גם שילד מביא מספר חברים והאווירה תוססת מכדי לעקוב מי אומר שם מה, או שילדה שהביאה חברה סוגרת את דלת החדר אחריהן – גם כאן אין 'להניח להן להסתדר לבד' אלא לזכור את דבר הרבי הריי"צ בליקוטי דיבורים (חלק ג', עמ' תקעג) על תכשיטי הנשים שהובאו למשכן:

החח (מעין עגיל לפי אחת הדעות) מלמד שיש להקשיב היטב לשיחותיהם של הילדים, מה שילמד אותנו רבות על מצבם ויכוון אותנו בחינוכם. הנזם (תכשיט לאף) מזכיר שיש 'להריח' מי הם החברים עמם מתחברים ילדינו? מה השפעתם עליהם? (ויש גם לקח מהטבעת והכומז).

וכחסידי חב"ד אנחנו מנוסים כבר שכשמחנכים ילד (בדרך המתאימה לאופיו) שהוא הדוגמא והנציג של הרבי גם בכיתה, בחצר ועם החברים הטובים – רוב הסיכוי שבמקום להיות מושפעים – הם יהיו המשפיעים.

יעל שניאורסון, עטרת חיה

ב"ה, חיי היום־יום שלנו עמוסים מאד בדרך כלל. אנחנו מתמרנות בין העבודה לבית, בין הילדים לכלים ולכביסות, בין השליחות למקלחות, בקושי אנו מוצאות פנאי לשתות כוס קפה ברצף, אז שיחה ארוכה עם הבעל? למי יש פנאי למותרות האלו?! אם כבר יש לנו כמה דקות לשוחח, בהן בנס שנינו לא עסוקים בעניינים אחרים – יש כמה עדכונים דחופים, נושאים כלכליים, בעיות עם הילדים שצריך לפתור, ועוד כמה עניינים טכניים של בדק בית. מתי בכלל נשאר לנו זמן לדבר על משהו אחר?!

כולנו יודעות לספר את הסיפור על החשיבות שהעניק הרבי לדקות היומיות בהן הוא ישב עם הרבנית לכוס תה. לפעמים אנחנו גם מנסות ליישם את זה, אבל את הזמן היקר הזה צריך לנצל כמו שצריך!

אחד הבסיסים החשובים ביותר לבית, הוא שהיסודות שלו יהיו איתנים. הורים חזקים, שמחים ומלאים יוכלו להעניק ולהעביר לילדיהם. וכשדבר חשוב באמת, מוצאים לו את הזמן המתאים.

חשוב מאוד שנשוחח על חינוך הילדים שלנו, וזה אפילו חובה, כמו שכולנו יודעות. גם העניינים הטכניים צריכים טיפול, אבל כמה דקות בכל יום אנחנו צריכות לפנות לשיחה שלא תיסוב על אף אחד מהעניינים הללו, שיחה שתיתן חיזוק ליסודות עליהם בנינו את ביתנו; תרענן ותזכיר לנו שאנחנו שני חצאים של נשמה אחת שצריכים להשלים זה את זה.

אז איך עושים את זה?

זה לא צריך להיות מלווה בהצהרות בומבסטיות. אפשר עם כוס הקפה בערב, כשהילדים כבר ישנים, רצוי לשים את הטלפון בצד, שלא יפריע לנו… ופשוט לפתח שיחה קלה של כמה דקות.

אם יש לכם מרפסת או חצר, אפשר בקיץ לנצל את האוויר הצח, ולהזרים אוויר נעים תרתי משמע לשיחה. אפשר גם לייחד זמן קבוע, לפחות אחת לשבוע, לצאת יחד להליכה. מה שחשוב הוא להיות במודעות שאנחנו לא רוצים עכשיו לדבר על דברים אחרים, חשובים ככל שיהיו, אלא על עצמנו.

אם אנחנו מודעות לחשיבות העניין, זה יקרה, גם אם עוד אלף עניינים אחרים ידרשו את תשומת לבנו. אחר־כך נטפל גם בהם, אבל את הדקות הראשונות של השיחה נקדיש לעצמנו.

נופש זוגי: האם ועד כמה הוא הכרחי?

זאת לא מצוות עשה מדאורייתא, ובהחלט אפשר להסתפק בשיחות ובהליכות. אפילו נסיעה יחד לחתונה קרובה בלי לקחת את הילדים, יכולה לספק לנו את זמן קצת יותר ארוך יחד. אבל לפעמים יש נשים (ואולי גם בעלים) שמרגישים שהם צריכים להחליף אוויר ואווירה, ולצאת לכמה ימים מבלי לצרף אליהם את הילדים.

ידוע הסיפור על הרבי מלך המשיח שישב עם הרבנית על כיסאות במרפסת לכמה דקות, ואמר: "יצאנו ידי חובת דאטשע" (נאות דשא – נופש בלשון ימינו)…

אני לא חושבת שאנחנו בדרגה הזו, אבל אם חושבים על יציאה לנופש זוגי צריך לקחת בחשבון כמה נקודות:

1. לאן יוצאים? מקום מתאים מבחינה רוחנית – כשרויות, צניעות וכו'.

2. מתי יוצאים? – להתחשב בזמנים שבהם שנינו יכולים לקחת חופש מהלימודים/העבודה. האם נוח יותר לצאת בזמן שהילדים עדיין במסגרות לימודים, או אולי להיפך? אולי נסיעה רק לשבת ביחד תהיה נוחה יותר עבור כל הצדדים?

3. עלויות הנופש – האם יש לנו כסף לנופש? וכמה תקציב? לא כדאי לקחת הלוואות בשביל לממן נופש לחיזוק שלום הבית, ואחר כך, להגיע לויכוחים ומריבות על הקושי בהחזר ההלוואה…

4. לזכור את המטרה – המטרה העיקרית שלנו היא חיזוק הקשר ביננו. ולכן אם יוצאים, כדאי לצאת למקום עם כמה שפחות מסיחי דעת. מקום שקט שנוכל להיות בו בכמה שיותר פרטיות. וזה לא חייב להיות משהו יקר ויוקרתי. 'צימר' פשוט במקום מוזל, יעשה את העבודה.

5. הילדים – נכון, אנחנו יוצאים לנופש כדי שלילדים שלנו יהיו אבא ואמא חזקים ושמחים יותר, אבל צריך בהחלט לקחת אותם בחשבון. היכן הם ישהו בזמן הנופש שלנו? האם מתאים לאופי ולגיל של הילדים שלנו ה'חלוקה' שלהם בין משפחות הסבים/דודים וכו', או שיותר נוח יהיה להם אם נזמין מישהו מקרובי המשפחה שיבוא לשהות איתם בבית בימים הללו? ישנם ילדים שאוהבים את הגיוון והשינוי – לנסוע, להכיר מקומות חדשים. וישנם כאלו שמעדיפים להישאר בפינה המוכרת שלהם. גם אורך הנופש צריך להילקח בחשבון מול הילדים. עד כמה תשפיע עליהם ההיעדרות שלכם? מהו 'אורך הנשימה' שלהם? לעיתים, קשה לילדים להכיל זמן ארוך של היעדרות ההורים, (ובשביל ילדים צעירים אפילו שלושה־ארבעה ימים הם נצח!) אפילו אם הם נמצאים עם הסבתא הכי טובה!

6. בני המשפחה – בהתאם לסעיף הקודם, צריך לקחת בחשבון גם את קרובי המשפחה שאנחנו מייעדים אותם לתפקיד ההשגחה והטיפול בילדים בזמן היעדרנו. צריך לבדוק איתם במלוא הכנות והרגישות שאכן התוכניות שלנו מתאימות עבורם, ונוח להם איתן.

ואחרי כל זאת, כשכבר תכננו, ארגנו, סגרנו את כל הפינות, ארזנו מזוודות ויצאנו לדרך, חשוב לזכור את המטרה שלנו ולהשתדל למענה. וגם אם הדברים לא קורים בדיוק כמו שתכננו, לדעת לייקר כל רגע שהצלחנו לנצל למטרה, לזכור שהכל מאת ה' והכל בוודאי לטובה. ללמד את עצמנו ליהנות מהקיים ולשמוח עם מה שה' מזמן בדרכנו.