50 בגמטריה נ .אות קודש ומעליה 3 תגים אלו הרומזים על כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, בנות? איך זוכים להם? בשכר הצניעות!

רחל אשת רבי עקיבא שהסתפקה במועט,עד שאמר עליה"שלי ושלכם היא שלה". קמחית שלא ראו קורות ביתה את שערות ראשה וזכתה לשבעה כהנים גדולים. רות, צניעות בשדה נתנה לה הזכות להיות אם המלכות, ממנה יצה דויד המלך חי וקיים,שהמשכו מלך המשיח,הגאולה האמיתית והשלימה. בסוד הקשר שבין אישה לאחותה, יריעות המשכן היו מחוברות אשה אל אחותה. החיבור בינהן יצר את החלל בו שכן הקב״ה. הן לא היו מחוברות אישה אל אישה, כביכול היו שתי זרות,אלא אישה אל אחותה כאחיות המחוברות בקשר דם.

הקשר בין נעמי ורות הוא דוגמה מופלאה לכך. נעמי היתה עבור רות: חמות, אמא, מדריכה רוחנית, שדכנית, מדריכת כלות, חברה… היא לימדה אותה את תורת ישראל והיא הובילה אותה להקים בית.

רות היתה עבור נעמי: כלה, בת, תלמידה רוחנית, מלווה, חברה… היא סעדה אותה לעת זקנה בבדידותה ובעניותה והיא גם זו שהמשיכה את השושלת שלה.

הקשר בינהן הוביל הן לגאולה הפרטית שלהן והן לגאולה של כלל עם ישראל בלידת עובד סבו של דוד המלך, שמזרעו יבוא הגואל.. גם לחיבורים ביננו כוח להוביל הן לגאולה הפרטית שלנו והן לגאולת כלל עם ישראל. שנזכה כולנו להתאחד ולהתחבר כאישה אל אחותה ולהוביל לגאולת כלל עם ישראל.

מברכות אתכן בשבת שכולה תענוג לסיום, מילה אישית על אירועי לוד, כעובדת העירייה.

עברנו שבוע קשה בלוד, אולי הקשה ביותר בתולדותיה של העיר. שבוע שהעמיד במבחן את חוסנה של העירייה כארגון יעיל שיודע לתת מענה בעתות משבר, אך יותר מכל את חוסנה החברתי והקהילתי של לוד.

מרגש היה לראות את התושבים, ואת הערבות ההדדית של חברה לודאית מגובשת, תומכת וחזקה.

מתוך האתגרים הקשים והמורכבים, ראינו את האחווה ושיתוף הפעולה, את התרוממות הרוח ואת ניצחון הרוח.

ברצוני להדגיש את כל העבודה שהרווחה עשתה, על המאמץ ללא לאות סביב השעון, על ההקרבה והמסירות לטפל בכל הנזקים וההרס הרב שנגרמו כתוצאה מהפרעות והפרות הסדר, על תעצומות הנפש ועל המסירות והנחישות למען העיר ותושביה. מרגישה שזכיתי להיות חלק מהצוות תודה על ההזדמנות!

אני מסיימת את השבוע הקשה הזה באופטימיות זהירה ובעז"ה נצא לדרך חדשה עם משיח בראשינו תכף ומיד ממש!

היא למעלה מסוגי האנשים הרבים,

היא למעלה מהשוני הגורם לריבים,
כולם בה שווים ואין שם הבדלים,
בין אנו ה'קטנים' לבין ה'גדולים'.

היא מגלה לנו כי כולנו ,
אחד שלם ומיוחד אנו.

נקודת האחדות.
אחדות פשוטה ,
כי בפנים הנשמה
נשמה אלוקית קדושה.
לכל יהודי ויהודיה
ושם אנו בדיוק באותה המעלה.

אך איך נצליח
לפני בא המשיח,
כבר עכשיו להרגיש אותה,
לגלות ולחיות איתה?

כשאנו דואגים לאחר,לשני
כשבחיצוניות הוא לא דומה לי ואף נדמה כתמהוני

אך בגלל הפנימיות שכולנו שם שווים
אותו מרגישים ומכל הלב עוזרים.

גם ברוחניות , בחלקים שלו מאתגר ולי יותר קל;
ללמוד בשבילו, להתפלל, לתת צדקה לא בשביל המצווה שלי בכלל!

וגם בגשמיות , לעזור, לתמוך להקשיב ,לסייע ולאהוב
מה השני מרגיש? מה השני צריך ? לשבת ולחשוב.

וכך מרגישים כבר כעת רגע לפני הגאולה
את אותה התחושה הנפלאה,

איך כולנו בעצם דבר אחד
נקודת אחדות , שתביא את האחדות הכי אמיתית ופשוטה נאו, מיד.

כשפניתי לשרה'לה ביום ההתרמה, קיוויתי שהיא תעזור לי לגייס תרומות ותדריך אותי, אך לא צפיתי את תגובתה – שתיקה רועמת. אני מתאמנת על תסריט השיחה, והיא – כמי שמנהלת ארגון לגיוס כספים – מקשיבה ושותקת. אני נואמת: ״אני מתקשרת כדי לשתף אותך במשהו גדול שאני חלק ממנו, ואת יכולה לעזור לי בו מאוד. זכיתי להקים קהילה מקסימה שנקראת "נפלאות מתגברות". זהו ארגון שפועל למען נשים שהתאלמנו בגיל מבוגר יחסית ופועל כדי שאף אחת לא תרגיש לבד: מפגשים שממלאים בתוכן וערך, קבוצת תמיכה, טיולים משותפים, חבילות שי ורתימה ל"מבצעים" יחד. כך כולן מתגברות על הכאב ומעניקות כוח זו לזו. כדי שנוכל להגדיל עוד את המעגלים ולמשל לפתוח מפגשים לקבוצות נוספות, לארגן מסע משותף ועוד, הארגון מקיים ימי שותפות מיוחדים שבהם אנחנו מגייסים תרומות מכלל הציבור…" – ורק אז שרה'לה מפרה את שתיקתה המחשידה. היא אומרת לי בצער: ״זה כל כך חשוב , אין לך אפילו מושג כמה״. אני זוכרת, הייתי אצלה לפני שש שנים בניחום אבלים על אביה, ואני עונה לה: ״ברור, שתינו יודעות מה זה להוציא את האימהות האלמנות שלנו מה"לבד" שלהן". אך שרה'לה מוסיפה: "כל זה היה נכון עד לפני חצי שנה, אלא שאז אמא שלי נגמרה מרוב צער על אבא והלכה אליו. היא לא יכלה יותר, פשוט לא יכלה!"

חטא המרגלים כפי שהוא מופיע בפרשת שלח נוגע ומשפיע עלינו עד עצם היום הזה.

אילולא חטאו בפרשנות מעוותת על טיבה של הארץ – היה עם ישראל נכנס לארץ ישראל עם משה רבנו, ולא היינו חווים גלות כלל. מכאן שכל תפקידנו עלי אדמות הוא לתקן את המעוות שם כדי לשנות מציאות.

משה רבנו, גדול הנביאים, ידע מה הוא עושה. אז איך ייתכן שהוא שולח מרגלים שיחזרו ויפילו את לב העם? ברור לו שכששולחים אנשים התגובות יכולות להיות לכאן או לכאן, מדוע שלח אותם בכלל?

זאת בדיוק נקודת היהדות. התורה לא מפחדת משאלות ופרשנויות ואפילו לא מדרישות. אדרבה, התורה היא חוכמה המולבשת בשכל. השכל נברא על ידי הקב״ה, והמרגלים נשלחו כדי לתור ולבדוק. אך ברגע שחששו מהניסיונות ואמרו ״לא נוכל״ אף שלא נשאלו כלל – שם הייתה מפלתם.

הקב״ה לא שואל אותנו כלל אם נוכל או לא. הוא נותן לנו מצידו את הכוח להצליח, ואנחנו מצידנו מצווים לעשות. פשוט לציית ולעשות. השכל הוא לעיתים ערמומי, מבלבל ורב-עוצמה, וכל מטרתו היא להרחיק מהקדושה. השכל יכול להיות נעלה ומורם מעם ויכול גם להפיל לתהומות. כל זה תלוי אם לאדם יש מציאות וישות מעצמו. ברגע שנכנסת מחשבה "איך אני אראה", "מה יגידו או יחשבו", זה מקטין ומעוות את המציאות. מותר לבקש תשובות רק ממקום נקי, ואז מצליחים להיכנס לארץ ישראל השלמה.

ועוד מילה קטנה על הזווית הנשית – נשים לא חטאו באותה סיטואציה, אולי מפני שהישות שלהן אחרת, ובעיקר כי הן רצו להיכנס לארץ ישראל למרות האיום והפחד. גם אנחנו, נשות דור הגאולה, רוצות ארץ כזאת להיכנס אליה, לכבוש אותה ולהרגיש בטוחות ומוגנות – מוכנות לגאולה! לכל אחת מאיתנו יש שליחות ויש לנו הכוח להצליח בע"ה, אנחנו יכולות!

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

הימים האלה של סוף שנה, אני מפנה את שעות הערב/הפנאי בעיקר כדי לכתוב ברכות ללקוחות. (ממליצה לכן בחום להעניק למי שיקר לכם כזו ברכה) ובכל זאת בין ברכה אחת להבאה בתור החלטתי להביא לכן כתוב משהו יפה על הפרשה.

בעזרת ה' בשבת נקרא את פרשת השבוע -פרשת שלח.
בפרשת שלח (כבקשת עם ישראל) על פי ציווי ה' משה שולח מרגלים לתור את ארץ ישראל לפני שנכנסים אליה כל העם.
המרגלים מתבטאים בהרבה תיאורים על מה שיש בארץ, אחד מהתיאורים: "היינו כחגבים בעיניהם.." מול הענקים היושבים בארץ, המרגלים הרגישו קטנים כחגבים.

לעיתים אנו נוטים להקטין את עצמנו/ את הזולת ולראות אותנו כחגבים שחוץ מלקפוץ ממקום למקום, לא יודעת אם הם עושים משהו נוסף..
אתן מכירות לפעמים את הסיטואציה שקופצים מעניין לעניין לפני שמסיימים את מה שהתחלנו? ואז- ההמשך: תפסת מרובה? לא תפסת.

נו, רק בפרשה היינו כחגבים…
ביום יום של דורנו, התפקיד זה להעצים, לשבח ולהגדיל את מה שכן עשינו (ולא את מה שלא)
להחדיר בנו ובילדנו את גאוות *אני* שבכל אחד מהם,
*אנ"י* ראשי תיבות:
אהוב
נחוץ
יכול
להחדיר בילדנו קודם כל שהם *אהובים* בכל מצב, מקום וזמן למרות ובזכות הנהגותיהם.
*נחוצים*- בשבילי/ך נברא העולם. להגיד לילד: בלעדיך אני פשוט לא יכולה, אתה *נחוץ* לי,
לא חושבת שהייתי מסתדרת בלעדיך.
ואחרון חביב- *יכול*.
לעיתים ילד מפציר ומבקש פעמים רבות משהו מסויים ואת מתחבטטת בתוכך אולי להסכים למרות שכבר אמרתי לו בבירור לא!
אז דעי לך שהוא *יכול*
הוא *יכול* להישאר בבית ולמצוא תעסוקה.
*יכול* להתמודד עם התסכול והאכזבה.
*יכול* להיות בוגר ולהקשיב.

מאחלת לכל אחת ואחת כאן שתצליח לחזק את
*האני והאנ"י* שלה ושל כל בני ביתה.
בהצלחה לכולנו, שבת שלום.

26-05-2021-18-32-03-שלח

26-05-2021-18-32-05-שלח-מוגה

זמנשיא – קבוצת בת מצוה, שבועות ה'תשפ"א

בסוף זה הגיע, למרות הקורונה ולמרות המצב הביטחוני נפגשו תמר, חני, שרהלה, רבקה ועוד 15 בנות, לקבוצת בת מצוה איכותית. יחד חגגו שבוע מלא חוויות גשמיות ורוחניות אשר וודאי יותיר בהם רושם עז להמשך קבלת התורה והמצוות בחיות ובשמחה.

התוכנית החלה בתפילת שחרית ב-770 בבוקרו של יום חמישי. לאחר מכן נערכה ארוחת בוקר חגיגית בה שוחחה איתן הגב' נחמה דינה דייטש על הזכות לחגוג את הבת מצווה אצל הרבי מה"מ. בהמשך, כל משתתפת קיבלה ערכה אישית עם תוכניה, חוברת לימוד וכיבוד אישי. המדריכות המקסימות, מושקי ומושקא, הכינו תוכנית פתיחה נפלאה ולאחר מכן, נהנו הבנות ממוזיאון צבאות השם. לאחר תפילת מנחה ב-770, שמעו הבנות דברי פתיחה מהרבנית חיה רחל הנדל וערכו איתה סדנת הפרשת חלה.

מידי בוקר, מיד לאחר טעימת בוקר מגוונת, למדו הבנות יחד לימוד אישי, אשר לאחריו התקיים שיעור בוקר איכותי, עם מרצה אורח/ת, כך פתחו את היום בצורה ראויה. תודתנו למרצים: הרב יוסף שוורץ, הרב שמואל הנדל, גב' מירי נוטיק, גב' חני בקרמן, גב' נחמה דינה אברביה וגב' מושקי אקסלרוד.

ביום שישי, לאחר לימוד ותפילה נסעו הבנות לאוהל. לאחר מכן התקיים שיעור בנושא ניצול זמן השהות אצל הרבי עם הרב בנימין זילברשטרום. לאחר מכן התכוננו הבנות לשבת המלכה.

במהלך השבת נהנו הבנות מתפילות ב-770, סעודות שבת במלון אש"ל, התוועדות עם הגב' שטערני דהאן והגב' פערי קרישבסקי. את לימוד פרקי אבות העבירה הגב' בת שבע שניאורסון. תוכנית מיוחדת העבירה המאמנת גב' מורן קורס. לקראת סיום השבת ערכו הבנות סדר ניגונים מיוחד ולימוד חברותות עם האמהות או בחורות.

ביום ראשון לאחר טעימה, לימוד וארוחה נסעו הבנות לטיול חוויתי במנהטן אשר שילב חוויה גשמית ורוחנית. במהלך הטיול וכן בימי חג השבועות למדו הבנות ברצף לחידון שנערך לאחר החג. בסעודת ליל חג השבועות דיברה לפנינו בהתלהבות ובחיות הגב' חנה ליפש ולאחר מכן שיתפה אותנו בסיפור אישי עם מסר הגב' דניה דהאן.

בבוקרו של חג לאחר טעימה חלבית חגיגית זכינו להתפלל ב-770 ולקבל את התורה במקום הקדוש ביותר. בסעודת החג התארחנו אצל משפחות יקרות בשכונת המלך. בצהריי היום התאספנו לתפילת מנחה, צפיה בתמימים הזוכים לצאת לתהלוכות ולשמח יהודים ויצאנו למסע ניווט ברחבי שכונת המלך, ליד ביתו של הרבי מה"מ ועוד. בסעודת ליל החג השני דיברה לפנינו הגב' דבורה לאה זילברשטרום על התפקיד שלנו בקבלת התורה. לאחר תפילה וסעודת חג היום השני אצל משפחות, הקנתה לנו הגב' דבורשי הנדל כלים לתפילה ראויה. מיד לאחר מכן, רצנו לשמור מקום להתוועדות העוצמתית עם הרבי מה"מ בסיום החג. בזמן זה שיחקנו ולמדנו בחברותות. כהכנה להתוועדות הסבירה לנו הגב' נחמה דינה דייטש על אופן ההתוועדות ועל חוויותה מהתוועדויות עם הרבי.

ההתוועדות היתה מרגשת, ניגנו, התחברנו והתרוממנו. במוצאי החג (לאחר בדיקת קורונה☹) נהנו מסעודה מפנקת ומסדנת קליגרפיה עם רקפת המדהימה שסייעה רבות לקבוצה בכל.

היום האחרון, התחיל כמובן בטעימה ולימוד. לאחר מכן התקיימה התמונה הקבוצתית ותפילת שחרית. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיור שכלל תפילה ליד חדרו של הרבי, הסבר בחדר שידורים ובספריה. לאחר מכן התקיים סיום מבצע אישי ופעילות סיכום חוויות. לאחר תפילת מנחה, התקיימה תוכנית סיום שכללה יצירה והרצאה מרתקת של הגב' אסתר שטרנברג. הבנות נהנו וחזרו מלאות חוויות להמשך שליחותן בארץ הקודש. התוכנית המשיכה בימים חמישי-שבת, עבור הבנות שטיסתן נדחתה, בשל המצב הביטחוני. תודתנו לרבנית חיה רחל הנדל ולבתה הגב' דבורה לאה זילברשטרום על ניהול הקבוצה. לגב' דניה דהאן אחראית קבוצת הנשים, על הסיוע והליווי. להנהלת מלון אש"ל הרב מנחם מענדל הנדל והגב' רבקי סלומון על העזרה ומענה לצרכי הקבוצה.

שמונה דברים לשאול את עצמך כשאת מרגישה שהגוף שלך…

מרגישה לא הכי טוב? שהגוף שלך עייף? לא עובד טוב? כואב? מרגישה מוצפת? רוצה לעשות הערכת מצב?? כנסי לכתבה ותתחילי!

בואי קחי דף ועט ונבצע תרגיל קטן. אני הולכת לשאול אותך כמה שאלות. ופשוט תכתבי את התשובות לפי איך שאת מכירה את עצמך. מוכנה? ייאלה בואי נתחיל!

מה אני מכניסה לגוף שלי? איזה מאכלים? כמה מים? האם אני לוקחת ויטמינים?
הגוף שלך הוא כמו מנוע- מה שתכניסי, ככה זה יעבוד.

תעשי הערכת מצב: מה אני אוכלת כל יום? מה אני שותה?

האם אני מכניסה מספיק פירות וירקות? האם אני מרבה לאכול סוכר, פחמימות? חלב? מה אפשר להוריד? מה אפשר להוסיף? תתחילי עם משהו קטן שאת באמת מסוגלת ומשם תתקדמי.

כמה הגוף שלי זז? האם הוא זז בכלל? האם אני עולה במדרגות או תמיד לוקחת מעלית? האם אני נוהגת או נוסעת לכל מקום או לפעמים הולכת ברגל? האם אני עושה הליכות\ ספורט\ פילטיס\ יוגה לפחות פעמיים בשבוע?

כמה זמן מסך יש לי כל יום? זמן מסך מאד מעלה כאבי ראש, עיניים וגב. כמה את מול מחשב ביומיום? האם את יכולה להוריד? אם את עבודת בזה, תוכלי לעשות הפסקות כל שעה ולהתמתח טוב? האם תוכלי לפחות להמניך את האור במסך שלך? האם תוכלי לכבות את הפלאפון שעה לפני השינה כדי שהשינה שלך תהיה טובה יותר?

שינה. וזה מביא אותי לשינה. כמה את ישנה? מתי את הולכת לישון ומתי את קמה? את יודעת שהשעות הכי טובות והכי מביאות אנרגיה הן לפני 12 בלילה? מה תוכלי לשנות או להפסיק כדי שתשני קצת יותר ותקבלי את הכוח שאת זקוקה לו?

מה אני מורחת (או לא מורחת) על העור שלי? האם אני מביאה לעור שלי דברים טבעיים? האם אני שוטפת פני כל יום ומורדה את האיפור לפני השינה כדי לשמור על העיניים שלי?  האם אני שמה קרם הגנה לפני יציאה לשמש?

איך התנוחה שלי? האם אני הולכת ויושבת עם גב ישר? האם אני סובלת מכאבי גב?
תתחילי להזכיר לעצמך כל פעם שאת יושבת כפופה. שימי גומייה על היד וכל פעם שאת רואה את לא זקופה, תעבירי ליד השנייה את הגומייה. המטרה היא להצליח יום שלם לא להעביר את הגומייה מיד ליד אפילו פעם אחת! תדמייני שיש מישהו שמחזיק אותך מלמעלה עם חוט ומותח אותך!

כמה אני עסוקה? יותר מידי? אני נותנת לעצמי זמן להיות עם אלו שאני אוהבת?אולי לא מספיק? אולי ההפך, אני מרגישה משועממת?  צריך איזון בין השניים. אם את עושה מידי הרבה דברים ולא נותנת לעצמך לנוח ולהיטען מחדש- תראי מה חובה להיום ומה יכול לחכות. מה את חייבת לעשות לבד ומה את יכולה לתת למישהו אחר כדי להוריד לעצמך את העומס. ותמצאי זמן למשפחה וחברות! ולעצמך! זה נחוץ!  ואם את מרגישה שאת לא עושה מספיק- מה את אוהבת לעשות? מה את יכולה לעשות טוב לאחרים? כשהזמן שלך מידי ריק, זה מביא לדברים לא טובים- תתמלאי!

ואחרון חביב! מבחינה נפשית, איך אני? אני רגועה? שלווה?
האם אני מרגישה שיש לי הרבה כעס כרגע על מישהו? הרבה עצבות או חרדה על משהו? איך הקשר שלי עם הקב"ה כרגע? האם אני ממלא את הנפש שלי? האם אני מדברת איתו? מתקדמת?

אם את מרגישה שיש דברים שאת רוצה לשפר. הגיע זמן לעצור ולעשות שיחה עם הקב"ה. לעשות הערכת מצב ואיפה את רוצה להיות. ואם את מרגישה במצוקה גדולה- דברי עם מישהו! בין אם זה בעלך, חברה או מטפלת! כשאת לא לבד, זה כבר יעזור לך להתמודד!

אחרי שקראת את הכל וענית. שבי, תקראי את תשובותייך וסמני את הדברים שהכי נחוצים לך לשנות.

תתחילי בקטן כדי שבאמת תצליחי! שימי לעצמך מטרה, מה תעשי כדי להגיע לשם ואיך תעודדי את עצמך ותרגישי מחוייבית? כשתהיי מוכנה, תתחילי עם עוד משהו.

ותזכרי! זה מאד נורמלי ליפול, לקחת 2 צעדים קדימה ואז 3 אחורה. אין דבר כזה רק עלייה! רק תזכרי לעצמך שוב ושוב- הירידיות הן לצורך עלייה!

איטא וולמן
איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד
להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

איך מחנכים ילדים חדורי שליחות? התשובה לשאלה שבכותרת טמונה בך. למה? המשיכי לקרוא…

גם אני רוצה…

מניין שואבים ילדים את המידע שלהם על העולם? מהסביבה.

אמנם כל ילד נולד עם המאפיינים שלו (או בלשון אדמו"ר–הזקן בתניא "היסוד" העיקרי שלו: האם הוא מהסוג המתלהב – "אש", מכבדי הראש – "עפר" וכו') אך גם בתוך מידות אלו הדרך בה הם יתבטאו לפועל תלויה מאד בסביבה ובעיקר בגיל הצעיר בו המשפחה (והמטפלת/גננת) הם הדגם שלו לחיים "נכונים".

כמי שעובדת שנים רבות בהוראה ונתקלת בבנות אותה משפחה, אוכל לומר שבדרך–כלל מאד ברורים בשטח ההבדלים בין ילדה לאחותה כאשר לכל אחת כמובן יש את מאפייני האופי שלה והנתונים הקוגנטיביים האישיים – אך בו זמנית מזדקר לעין החינוך בבית ומעבר לכך – ההרגלים שבבית (לפחות אלו שבאים לידי ביטוי בבית הספר), ובמיוחד בגיל הצעיר יותר.

זה יתבטא בבסיס של היחס למטלות לימודיות, בהתנהלות החברתית, בחשיבה על צניעות וברור שבהרגלי הניקיון וכדו' וכו'.

אז אם יש לנו רצון לחנך ילדים לכל ערך שהוא – הכרח גמור הוא "לחנך" את עצמנו לערך זה.

תחושת משמעות

כך, נברר לעצמנו לעומק: מה אומר לי ערך השליחות? למה חשוב לי באופן אישי לקחת חלק ולהיות שליחה בעצמי? מה אומר לי באופן אישי ומאד מעשי "להיות שליחה"? מה אני מוכנה "להקריב" כדי לממש את השליחות, וכן כיצד הייתי רוצה שערך השליחות יתבטא בחיי היום–יום שלי? ורק אז מגיעה השאלה – כיצד הייתי רוצה לראות את ילדיי מממשים את שליחותם בעולם?

לפעמים נגלה שעלינו ללמוד קצת יותר על הערך ומשמעותו, כי התשובות שיש לנו לא מספקות אותנו. זה גם הזמן לצרף אנשים נוספים לתהליך אם עדיין לא עשינו זאת: את בן הזוג, משפיעה, משפחה מורחבת יותר.

התהליך המתואר הוא תהליך שניתן ורצוי לעשות גם עם ילדים מתבגרים שבודקים מחדש את המסגרת ומשמעותה בעיניהם.

חיבור אישי, הבנת משמעות הפעולה שלי, החייאת התוצאה של המעשה מול העיניים (בפרט בזמנים מאתגרים יותר) – הם אלו שיוצרים את הרצון והמחוייבות לעשיה, ליציאה לשליחות.

לפעמים התשובות לשאלות האלו יהיו: הרבי רוצה את זה, והקשר שלי לרבי מספיק משמעותי ומחייב על מנת לגרום לי להתגייס כל כולי גם בלי להבין או לדעת.

זו תשובה נפלאה, אך לא מספקת. בחב"ד נדרשת מלבד קבלת עול גם הבנה והשגה, ואפשר לראות בפירוש בשיחות של הרבי מה"מ את ההדגשה על שני ההיבטים גם יחד: קבלת עול, הבנה והנאה שבעבודה.

שמחה

המוטיב האחרון והמשמעותי מאד שכבר נרמז בקטע הקודם בעניין קשר האהבה שבין הרבי לחסידים, הוא גיוס עולם הרגש.

כאשר הילד מתבונן בהוריו, ורואה אותם שמחים על כל הזדמנות שנקרית בדרכם לעשות מבצעים, על כל פעם בה השפיעו והצליחו,

שומע את השיח בבית על הזכות שבשליחות וחווה את ההתלהבות בה ההורים מדברים על המבצעים שהם עצמם עשו (אגב, לא דווקא רק על יציאה לקניון לחלק נש"ק, אלא אפילו אם "רק" דיברתי עם השכנה במדרגות ו"השחלתי" משהו של 'אידישקייט' והשפעה!) והשמחה מכך שביצעתי את השליחות שלי, שעשיתי נחת למשלח וכו' – הרי הוא רוצה להיות חלק מכך. הוא חש את החוויה החיובית וממילא מפענח שמדובר במשהו טוב ונעים גם בגיל הרך ממש.

לכן חשוב ביותר לתמלל ולהחצין את הסיפוק שלנו מהעשיה – גם כשאנחנו כבר עייפים או סתם מאוכזבים, וכפי שהרבי מה"מ אומר בקשר ל–60 ימי חודש אדר שההשתדלות בשמחה תביא איתה את שמחת הגאולה – במהרה בימינו אמן!