Author Archive

'עושות את זה': מבצע חדש לבנות תיכון וסמינר





מה זה צרכנות נבונה ואיך חיים יותר בכוונה? | טיפים מעשיים | אישה ועוצמה | מאת איטא וולמן

בשבוע שעבר: שמחת בית השואבה בקולעקעמפ















































































































































"ניגון אינו רק אוסף של צלילים, ניגון הוא אמצעי להתעלות"

שרה יוטא גופין / מגזין עטרת חיה

 

שורשים חסידיים

"גדלתי במשפחה דתית-תורנית חזקה עם שורשים חסידיים", פותחת רחל את סיפור ילדותה שהחל אי-שם בירושלים, עיר הקודש, "הוריי היו ניצולי שואה שהגיעו לארץ ישראל והתחתנו לאחר מלחמת השחרור. אבי, אברהם אבא ברנר ז"ל, היה דוקטור לפיזיקה ואמי שתבדל לחיים טובים מרים אסתר הייתה אחות רפואית. שני הוריי אהבו לשיר ולשמוע מוסיקה טובה. בשלהי מלחמת העולם השנייה אבא ברח מהגרמנים והגיע לסיביר ולאחר מכן לבוכרה, ומשם הגיעו למשפחתי כמה ניגוני חב"ד שנוספו לניגונים החסידיים שכבר היו קיימים במסורת משפחתנו.

"אחד מהזיכרונות הראשונים שלי הוא כשהייתי בערך בת שנתיים וישבתי בכיסא אוכל גבוה ליד שולחן השבת. אבא פרץ בשיר 'י-ה ריבון עולם', שהוא ניגון חסידי עתיק יומין שכה ריגש אותי ונשאר חרות בליבי".

השמיים נפתחו ב'חדר ייחוד'

"בכיתה ב' למדתי לנגן בחלילית, וכל בני משפחתי התרשמו מכישרונותיי המוסיקליים. כשהייתי בת שמונה הופתעתי לגלות פסנתר חום מבריק במקום כבוד בסלון ביתי! הדוד של אמי, יצחק ז"ל, העניק להוריי את חסכונותיו בכדי לקנות לי מתנה יקרה זו מתוך אמונה בעתידי המוזיקלי. התחלתי ללמוד שיעורים פרטיים בפסנתר והתקדמתי במהירות רבה.

"למדתי בתיכון 'פלך' בירושלים שבזמנו היה תיכון חרדי לבנות. שם התחלתי להכיר את העומק של העולם החרדי. לאחר מכן למדתי פסנתר וחינוך מוסיקלי ב'אקדמיה למוזיקה ע"ש רובין' וסיימתי תואר ראשון (התואר שני בהלחנה לקראת סיום). אחרי תקופות הלימודים השכנה שלי שידכה אותי עם בעלי גרשון, דרכו נשאבתי פנימה לתוך עולם חדש, חסידות חב"ד. בחדר ה'ייחוד' בעלי הביא לי מתנה יקרת ערך, כרך של ספר הניגונים שכבר לא היה בדפוס כמה שנים. השמיים נפתחו!".

מגורים

"הצטרפנו לקהילת חב"ד החמה בצפת, גרנו שם שבע שנים וילדתי את חמשת ילדיי הראשונים. לאחר מכן הרגשתי צורך נפשי לחזור לעסוק במוסיקה. לבעלי הייתה שאיפה להיות קשור לאדמת ארץ הקודש ומסיבה זו עברנו לגור ביישוב 'בת עין'. זכיתי לגדל משפחה ברוכת ילדים והתברכתי בנכדים רבים. אנו גרים במקום הנפלא הזה כשלושים שנה".

"עלי עשור"

"חזרתי ללמד, והתחלתי לנגן 'מוסיקה קאמרית' יחד עם נגניות נוספות. הקמתי מקהלה ב'אור חיה', וגם להקה של נשים – 'עלי עשור', בהן אני בתפקיד מנצחת ומעבדת הניגונים. אנו מוציאות דיסקים ומופיעות בכל הארץ. השנה זכינו להופיע בכנס הארצי של 'נשי חב"ד', וכשניגנו 'ארבע בבות' הייתה התרוממות רוח בלתי נשכחת בקהל".

קסם הניגון החב"די

רחל משתפת אותנו במהלך המוזיקלי האישי שהשתנה לחלוטין משעה שהיא גילתה את האור של פנימיות התורה ואת קסמם של ניגוני חב"ד: "למרות שהצטיינתי כנגנית מוזיקה קלאסית וקיבלתי מלגות ללימודיי, כשהכרתי את הניגונים החסידיים נפקחו עיניי והמוזיקה הקלאסית איבדה את חינה. מאז אני משקיעה את כל-כולי בניגונים, שהם מוסיקה על טהרת הקודש המעוררת רגשות שבוקעות מתוך עומקה של הנשמה.

"השפה של הנשמה היא ניגון. כשהנשמה יורדת לעולם הזה היא מתגעגעת לשירת מלאכי השרת הנשגבה שהיא זוכרת מזמן שהייתה בעולמות העליונים. הנשמה משתוקקת לשמוע שוב את הניגון העדין של גן עדן. ניגון אינו רק אוסף של צלילים, הוא אמצעי להתעלות בכיסופים לאבינו שבשמיים.

"נשמותיהן הטהורות של האדמו"רים חיברו 'ניגונים מכוונים', ובנוסף אימצו ניגונים של חסידים ראשונים עובדי ה'. למשל אדמו"ר הזקן עבד על ניגון 'ארבע בבות', הניגון המיוחד מכולם, במשך עשרים שנה(!) עד שהניגון הגיע לדיוק שביטא את כל העומק שבפנימיות נפשו ולכן השראתו כה אדירה".

השליחות

רחל מלמדת פסנתר יותר מארבעה עשורים ולאחרונה אף הוציאה ספר לימוד נגינה בפסנתר על טהרת הקודש(!). היא ממשיכה להלהיב נשים בהתוועדויות ושיעורים בכל הארץ בנושא ניגון יהודי, בארועים היא משלבת דברי תורה וסיפורים הקשורים לניגון. ב'מדרשת מלכות' בירושלים נשים זוכות לשיעור שבועי בו הן שרות ניגונים יחד. המשתתפות מספרות שהחיזוק שהן מקבלות מחוויה זו נמשך לאורך כל השבוע שלאחר מכן! רחל, יחד עם הלהקה, מוציאה דיסקים של ניגונים (ללא שירת נשים). הראשון בסדרה הוא "אזכרה נגינתי בלילה", והשני בדרך (בזכות דיסק מיוחד זה המקובל הרב יצחק גינזבורג פנה אליה וביקש ממנה שתנגן בפסנתר את כל הניגונים שהלחין. ארבע עשר דיסקים כבר יצאו, הכוללים 280 לחנים). הם הופצו בכל העולם ואפילו אלו שאינם יהודים מחפשים מוזיקה טהורה וקונים אותם. אומרים שלפי המוזיקה המתגלגלת ברחוב אפשר לראות את המצב השורר במדינה, המשיכה של גויים לניגוני חב"ד מהווה סימן מובהק לתיקון העולם!

בעומדנו בערב חג הסוכות, זמן שמחתנו, רחל מביעה משאלת-לב: "הגיעה העת לחזור לשירה ולנגינה היהודית האותנטית כפי שהיה בזמן השיא – בתקופת בית המקדש בירושלים, אשר על שירה טהורה ונעלית זו נאמר כי "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

"התהליך החל לפני כשלוש מאות שנה, כאשר הבעל שם טוב הפיח רוח חדשה בעולם הנגינה, כחלק מהכנת עם ישראל לגאולה, כידוע מה שנאמר בזוהר "ישראל סלקין מגו גלותא בניגונא" [ישראל יוצאים מהגלות בניגון].

"יהי רצון שעוד קודם לחג הסוכות, 'זמן שמחתנו', תתקיים הבטחת הרבי מלך-המשיח שתיכף ומיד נצא כולנו יחד לקראת הגאולה האמיתית והשלימה ו"ברוב שירה וזמרה"!'".

אמרה חסידית המלווה אותי: "ניגון חסידי מחזק את התקוה והביטחון, מביא שמחה ומעמיד את הבית ואת בני הבית בקרן אורה". ("היום יום", כ"ב תמוז)

צידה לדרך: "בחודש שבט תשמ"א זכיתי להיכנס ליחידות פרטית לחדרו הקדוש של הרבי, ובמעמד זה קיבלתי ברכה – הוראה מיוחדת מהרבי מה"מ: 'לקרב אנשים לאידישקייט בשמחה!'".

 

ליצירת קשר עם רחל פרנסי:  [email protected]

 

אחו"תשרי: הלילה לא תטעמי טעם שינה!



רביעי: הקרנת בכורה תוכנית מראלי לבנות



ולשמחה זו – מה היא עושה?

כשהתחלתי לבדוק מהי השפעת שמחתה של התורה על שמחתנו שלנו – הבנות והנשים, עלה והזדקר מולי הסיפור הידוע על חסיד שכתב לאדמו"ר ה"צמח צדק" כי קשה לו להגיע לידי שמחה.

מה השיב לו הרבי?

"המחשבה, הדיבור, והמעשה (שלושת 'לבושי' הנפש) הם העיקר בהנהגת האדם,

ובהם הבחירה והרשות נתונה לחשוב, לדבר ולעשות כרצונו.

אדם צריך לשמור על מחשבתו; לחשוב רק מחשבות משמחות,

עליו להיזהר מלדבר בענייני עצבות ומרה שחורה,

ויש לו להתנהג כאילו הוא מלא שמחה בלבו, להראות תנועות שמחות (אף שאין בלבו כן בעת מעשה),

ואז סופו להיות כן באמת" (אגרות קודש אדמו"ר הצ"צ, שכ"ג).

מתוצאות הסקר הסתבר לי באופן ברור שזה עובד כנראה גם "בהפוכה", ואם נרשה לעצמנו לחשוב מחשבות שאינן משמחות, נדבר דיבורים של תסכולים וחששות מפני הרע, ונמנע מתנועות של שמחה – השמחה פשוט לא תבוא…

 

שאלתי נשים ובנות "עד כמה ובמה אתן חשות שמחה בשמחת תורה" וגיליתי ש-95% של המקרים מי שפסיבית בחג – לא מרגישה את השמחה….

ולדוגמא:

"אצלנו יש מנטליות שהנשים והבנות רוקדות (בצניעות כמובן!) את כל ההקפות וחוות את השמחה עם כל הגוף וזה מעורר את השמחה".

ועוד דוגמא:

"כשאני מתחברת בפנים – 'אשרינו! מה טוב חלקנו! מה נעים גורלנו!' אז תחושת הזכות הזאת מתחברת לשמחה הפנימית ופורצת החוצה במחיאות כפיים, בהמון חיוכים לכל העולם, ברקיעות רגליים וכו'".

וגם ברמה נמוכה יותר של פעילות, אך מעורבות רבה:

"שמחת תורה מתחברת אליי בריקודים בשמחת תורה בבית הכנסת, כשהנשים עומדות וצופות, מנסות לנשק את ספר התורה. ודוחפות את הילדים לרקוד".

אבל היו גם תשובות אחרות, כמו למשל:

"לא חושבת שהרגשתי פעם שמחה בחג הזה וגם אם כן זה היה הרגשה בסגנון של – 'כמה טוב שאנחנו יהודים ושיש לנו תורה שמראה לנו בדיוק מה ואיך להתנהג בכל מקרה'….".

וגם: "ת'אמת חשבתי תמיד שזה מעניין ששומעים בשם של החג שזו השמחה של התורה, לא כמו בפורים שאנחנו אלו שחייבים לשמוח. כן, ברור שכשיש שמחה למישהו שאוהבים – גם אנחנו שמחים. אבל נראה לי שזה שייך הרבה יותר לגברים מאשר לנו הנשים".

(במאמר המוסגר: חוששתני שיש כאן טעות, השמחה היא שלנו על שזכינו לסיים את התורה).

ותשובה נוספת:

"השמחה שלי מהולה בלחץ, כעס ומתח – שמא בעלי ישתכר ויעלם לי, העליצות זה השמחה עם הריקודים – למרות שאצלנו זה חלש ממש, עושים הקפות מהירות לילדים ולנשים, ואז הם יושבים להתוועדות בינם לבין עצמם"…

הכתובת אם כך כתובה על הקיר: ככל שנהיה מעורבים יותר פיזית ונפשית (שזה אומר הפנמה של הזכות והעוצמה של האירוע) כך השמחה שלנו תהיה גדולה יותר, אבל אם לא נפעיל מעורבות ונתבונן בזכות הבלתי נתפסת הזו של להיות יהודי שמקבל מהקב"ה בכל יום מחדש את התורה – יהיה לגורמים חיצוניים הרבה יותר קל לנווט אותנו למקומות שונים.

וכפי שניסחה זאת אחת המשיבות:

"תלוי איפה אני… ביחס לחג עצמו בלי שאר המשתנים זה נראה לי ציון גבוה [של שמחה] אבל אין חג בלי משתנים…".

אז מן הסתם כשנמצאים ב-770 השמחה פשוט משתלטת עלייך בלי הרבה שאלות, אבל גם אנחנו, שנשארנו מסיבות שמחות או מאילוצים שונים ב"חורים" שלנו יכולות לעשות משהו: לדבר על זה עם הילדים, להכין איתם דגלי גאולה להקפות, למחוא כפיים ובעיקר: להתפלל מכל הלב ובכל הקול "בא יבוא צמח בשמחת תורה!!!"

ועוד לפני כן!

נגיעה נשית לחג הסוכות ושמחת תורה

נפלאות לסוכות ושמחת תורה/מירי שניאורסון

 

 

תמונת עבר של שמחת תורה מלווה אותי מאז ילדותי בראשון לציון. עת היה אבי ע״ה יוצא מבית הכנסת ברחוב נורדאו, ספר התורה בידו ואחריו שובל של מתפללי בית הכנסת מכל הסוגים, כשהם אוחזים בחום את ספרי התורה ורוקדים בדבקות בחום היום. זו הייתה שמחה מידבקת, עד שהנהגים המבקשים לנסוע היו חדלים מלצפור ויצאו מרכביהם כדי להצטרף לשמחה הגדולה – שמחת התורה. כעת, כשמחצית החודש חלפה לה וראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו, נותר רק לחשוב איך ניראה בשמחת בית השואבה ואיך ייראו השנה ההקפות.

 

כשמדובר בשנת תשפ״א וצפויות לנו מראות של פלאות בחג הסוכות, ברור כי לא רק נשמח אלא השנה אנחנו ננצח את היום-יום, את הרגילות, את החולין, ויהיה זה שבוע של ניצחון!

 

סוכות מתחיל עם מצוות ישיבה בסוכה. אף שכולנו כבר במצב ישיבתי, מצב של סגר, מצב של חוסר ידיעה ועצירה – הישיבה בסוכה היא שונה. בישיבה בסוכה מברכים שהחיינו ומשם ממשיכים בריקודי שמחה לשמחת בית השואבה. בקומנו בבוקר הראשון נמשיך את מצוות החג בארבעת המינים כשהם מאוגדים יחד – הלולב, האתרוג, ההדסים והערבות, עליהם אומרים חז"ל "שישראל נושאים לולביהם בידיהם ונוצחין".

 

חג הסוכות מבטא את הקשר של עם ישראל לקב"ה, הקשר מתעצם מיום ליום בימי החג עד שמגיעים לשיא – בהושענא רבא ושמחת תורה. השאיבה של השמחה בכל לילות החג מעצימה ומביאה את תחושת הניצחון, משמחה זו שאבו הנביאים את רוח הקודש שנתנה להם כוח לכל השנה.

אם גם את רוצה בניצחון משלך, דעי כי הימים הללו מסוגלים לכך! שאבי את השמחה עכשיו ממש כדי שתישאר עבורך לכל השנה. 


ועוד תמונה מלווה אותי. תמונת עבר רחוקה יותר מילדותי, עת אני נוברת בזיכרונותיה של הרבנית חנה אם המלכות. בתמונה נראה הרב לוי יצחק המקובל, בעלה הדגול, כשהוא צנום ומעונה מחודשים ארוכים של גלות באלמה אטה, רוקד עם עצמו בדבקות עילאית בחדרון הצר והקטן, כשאפילו ספר תורה אין בידיו. ״קשה לאדם קטן ערך כמוני לבטא את החוויה הרוחנית כשבעלי אומר ״אתה הראת לדעת״ גם האבנים רקדו מגודל השמחה״. הרבנית חנה מספרת שהיה לה קשה לשבת על שרפרף בפינה ולראות את זה, ומנגד זה לא מנע ממנה לשתף באיזו שמחה עילאית היה רב לויק בעלה. גם בזמנים כל כך קשים, ללא מירמור וצער, אהבת התורה והשמחה בה ניכרו על פניו של אביו של הרבי.

״אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלוקים אין עוד מלבדו״

מה נהדר המראה בשמחת תורה כשרואים גדולים וקטנים, צעירים וזקנים, לומדי תורה וכאלה שעדיין לא, אוחזים בספר התורה, רוקדים ושמחים בה. מתברר שהחיבור עם התורה לא קשור דווקא עם לימוד התורה. הנקודה העיקרית בשמחת תורה היא נקודת הביטול. כשאנו רוקדים עם ספרי התורה והם סגורים, עטופים במעילים ובכתר מלכות, ומרגישים בכל גופנו כי אין עוד מלבדו!

 

הריקוד, הרמת רגליים מעל הקרקע, בפשטות ובלי פוזה או מחשבות מיותרות, מבטא שהתורה היא תורת ה׳ וכל מה שנעשה יהיה לשם שמיים, לעשות רצונו גם אם לא הכול מובן – שהרי לא נבראתי אלא לשמש את קוני. ההתבטלות צריכה להיות באופן כזה שהשאיפה האישית שלנו לשנת תשא״פ היא השאיפה של הקב״ה.  

 

השאיפה של הקב״ה היא להביא משיח ולגאול את העולם וזאת גם השליחות של כולנו, כולל הילדים ובמיוחד הילדים, שהכינוי שלהם הוא 'משיחיי'. ורק אחרי שנרקוד כולנו ונשמח בתחושה שיש בורא לעולם – נפתח את ספר התורה כדי להתחיל מבראשית, ונזכה לשנה חדשה מתוך שמחה ואהבה לקב״ה ורצון להיות חלק מהמימוש והייעוד שלו להביא משיח!!

 

 הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

 

חשיפת השנה: תוכנית חדשנית לבנות מבית צ"ה

לנשים ובנות: "לשאוב שמחה לכל השנה כולה"

מלי קופצ'יק / עטרת חיה

אירוע מוצלח תלוי הרבה במוסיקה שמלווה אותו וגורמת לקהל או להיסחף לכיוון רחבת הריקודים, או להישאר נטועים במקומותיהם… אודליה מוכרת כצלמת של כינוס השלוחות ואני תוהה איך נכנסה למיזם הזה של ביצוע מוזיקלי ב'שמחת בית השואבה' לנשים ובנות.

"כבר שנים שאני עוסקת ב-dj למסיבות במיוחד לנשים" אודליה פותחת: "הכל בעצם התחיל ב"אור חיה" בירושלים, עבדתי שם במשך שנים במחלקת הצילום והיח״צ. שנה אחת אירגנתי יחד עם המדריכות פעילות לבנות המדרשה שנשארו ב'תשרי' בארץ ישראל ולא טסו לרבי. לפעילות הזמנו dj מבחוץ, שתרקיד את הבנות. באיזשהו שלב ראיתי שהבנות פחות רוקדות כי השירים שהם רצו – 'בדיוק כמו "שמחת בית השואבה" אצל הרבי' – בדרך כלל, פלייליסט כזה לא נפוץ אצל dj ממוצעת בשוק עדיין… בהשגחה פרטית היה לי דיסק און קי שבו היו הניגונים והשירים, אז שמתי להן אותו.

ובאותו רגע קלטתי, שבעצם למה עד עכשיו אין 'שמחת בית השואבה' לנשים?!

"שנה לאחר מכן, אירגנתי ב"אור חיה" 'שמחת בית השואבה' לנשים ובנות. שמתי במרפסת רמקול שפנה לבחוץ ושלט גדול – 'שמחת בית השואבה לנשים ובנות' ובאו המון נערות ובנות שעברו ושמעו את המוזיקה, אפילו אימהות וילדות קטנות שטיילו בירושלים לרגל חג הסוכות ושמעו את הצלילים, נכנסו והצטרפו לריקודים! מאז החלטתי לעשות זאת כל שנה. ב"ה, לאט לאט העניין צובר תאוצה, מדרשת "אור חיה״, בתי חב"ד וארגונים שונים במקומות נוספים ברחבי הארץ מארגנים ארועי 'שמחת בית השואבה' לנשים ובנות בלבד".

מה הייחודיות של ארוע כזה שאינו נפוץ כל כך במחוזותנו? אני שואלת את אודליה והיא מסבירה כי זו פעילות המתקיימת בחול המועד ומתאימה לאמא, לילדה ולנערה גם יחד, "פשוט לבוא ולרקוד ובאיזשהו מקום להתחבר לסגולה של 'שמחת בית השואבה' – שזה לשאוב שמחה לכל השנה כולה".

 

חג האסיף – מחבר ומאחד

בשונה מחתונה או אירוע חברתי, 'שמחת בית השואבה' אינו אירוע המופנה בדרך כלל לקהל יעד ספציפי. לכן ל'שמחת בית השואבה' מזדמן לא פעם קהל שהינו זר זה לזה. איך נשים ובנות שאינן מכירות בהכרח זו את זו זורמות ומתחילות לרקוד יחד? אני מתפלאת. "מה שיותר מדהים זה" מסכימה איתי אודליה, "ש'בשמחת בית השואבה' הרחבה כל הזמן מתחלפת, כל הזמן יש תנועה… כל פעם שאני מרימה עיניים לרחבה, אני רואה קבוצה אחרת של נשים רוקדת.

פשוט כולן נשאבות לצלילים שמגיעים עד לבחוץ, ונכנסות פנימה לרקוד.

בפשטות, רואים חיבור ואחדות גם אם לא מכירים – זה משהו שראיתי שקיים במיוחד בסוכות" מדגישה אודליה, "אפילו יותר ממסיבות פורים. פשוט החג הזה מאחד את כולנו".

 

כוחה של שמחה

"קודם כל", מבהירה אודליה, "לא צריך הרבה סיבות לגרום לנשים ובנות לרקוד. במשך השנים, ראיתי בחוש – במסיבות במהלך השנה שיוצא לי לקחת חלק בתיקלוט כ-dj – שנשים מגיבות מאוד מהר למוסיקה ומאוד אוהבות לרקוד וזה גורם להן להרגיש מיידית שמחה! מפליא לראות את החיוכים והעיניים הבורקות ברחבה, כשנשים רוקדות לצלילי מוסיקה חסידית ובפרט של ניגוני חב״ד, החיבור לעולם השמחה הוא מיידי ומורגש, נראה לי שלא משיגים זאת אפילו בלימוד או התוועדות. ריקוד זה משהו יותר גבוה ונעלה!".

 

איפה משיגים את השירים האלה?!

מסתבר כי גם המשתתפות נהנות ומרוצות יעידו הפידבקים אותם היא מקבלת מהמשתתפות באמירות כמו "מתי המסיבה הבאה?" או: "וואו בחיים לא נהנינו ככה!"… וכשמגיע גם קהל נשים ובנות שלעת עתה לא שומרות תורה ומצוות ורוקדות מוסיקה חסידית הן אומרות "אף פעם לא נהנינו ככה! איפה אפשר להשיג את השירים האלו?"…

 

לרקוד כל השנה

אודליה מסכמת כי התוכניות השנה מתמקדות ב"להרחיב את מעגל הרוקדות, לפרסם את עניין 'שמחת בית השואבה' כך שעוד נשים, בנות וילדות תבואנה לרקוד. והמטרה הכללית – שלפחות פעם בחודש – נשים תרקודנה בכל מקום בארץ. חשוב שנהיה שמחות!".

 

'שמחת בית השואבה' בחג הקרוב תתקיים כרגיל במדרשת "אור חיה" בירושלים, לגבי מוקדים נוספים יש לעקוב אחר הפרסומים כאן באתרנו "נשי ובנות חב"ד".

אודליה: 052-5834538

 

 

 

 

 במבט חדש: תוכנית מיוחדת לחיילות צ"ה ברחובות

לרישום: https://forms.gle/HJJHJGEao2FQhAJf7



חדש: קולעחיים אורו של משיח









'מחילות' – הפעם במשמעות השניה

מורן קורס / עטרת חיה
בתקופה המעניינת והמאתגרת הזו,
פתאום המון מחשבות מציפות אותך, את מרגישה בתוך בועה של מחשבות, שעד כה לא הצלחת באמת לתת את הדעת על המון דברים שרצית, רק בגלל/בזכות המרתון של החיים.
ופתאום החיים נעצרו מלכת, יש זמן לחשוב, לדבר אחרת, לפעול בצורה מהותית.
משהו השתנה.
משהו נרקם, מתבשל פה באוויר הקדוש של הארץ הטובה שלנו.
באחד הימים, ביקרתי את הורי, ואבי פתח את סגור ליבו והחל לספר לי:
"את יודעת נלחמתי בשלוש מלחמות. אבל המלחמה הקשה ביותר היתה בשנת 73, מלחמת יום כיפור. הגיעו במיוחד עם גי'פים מהצבא והוציאו אותנו מבית הכנסת על ידי צו 8, קראו בשמות של אנשים שצריכים להתגייס בדחיפות,  אלפי גברים מעל גיל 18, כולם צמו, מהורהרים, מבולבלים סקרנים לדעת מה הדחיפות בגיוס שכזה. לא יכלתי להפרד מאמא או מהילדים לפני שהלכתי. רק הודיעו ברדיו- "מלחמה פרצה". היה בלאגן ורעש מסביב, המון גי'פים צבאיים נסעו הלוך ושוב קראו בשמות ופתאום הנוף בעורף השתנה- נראו רק נשים, ילדים ומבוגרים מבוהלים.
ביום כיפור שהכל מושבת בשעה שתיים בצהריים גולדה מאיר החליטה לעלות לשידור ברדיו להודיע לציבור לאן כולם "נעלמים", היה אפשר לחתוך את המתח באוויר בסכין מרוב פאניקה ובהלה, והיא הודיעה- שפרצה מלחמה עם מצרים וסוריה וירדן נכנסו גם. מגייסים כעת חילי מילואים כדי להתגייס למלחמה.
וכך אמא הבינה שאם לא חזרתי מבית הכנסת כנראה שגוייסתי..
הכל היה כל כך שונה מהיום.
לא היו דברים ברורים, לא היה קשר לכל מי שנמצא בעורף והמון בחורים הלכו..
פעמיים במשך ארבעת החודשים הייתי קרוב למוות.
בפעם הראשונה, היינו צריכים לחפור מחילות באדמה וכל פעם שהמצרים הטילו פצמ"רים עלינו, היינו קופצים לתוך המחילות שלא נפגע. פעם אחת- הפצמ"ר נפל לפני שהספקנו לקפוץ למחילות, והוא פגע בחבר הכי טוב שלי, קצין הקשר, שהיה ממש לידי, לא היה בידי להצילו, הוא הלך במקום. לראות חבר טוב הולך לידך זה מרעיד את אמות הסיפים.
הדם זרם מכל עבר, ולא היה את מי להציל. קשה מאד לאבד אדם קרוב. זכרונו לעד במחשבותי- לא ישכח ממני אותו רגע מרטיט. ולרגע חלפה מחשבה במוחי שזה יכל להיות -אני הוא הקרבן. באותה מידה ה' יכל לבחור גם בי. זה היה עניין של כמה סנטימטים בודדים. החיוך שלו לא ימש מזכרוני.
בפעם השניה,
לקראת סוף המלחמה כבר היינו עייפים והרבה מכוחתינו חזרו כבר לבתים, בתור- קש"ר נשארתי בין האחרונים והמפקד שלנו- אמר לכבוש את גבעה מס 417 הזחלם שלנו בקושי התניע, הוא כבה מידי פעם והיינו צריכים להפעילו בתדירות גבוהה כדי שלא נופתע מאי יכלתינו להמשיך במשימה שהוטלה עלינו. היינו צריכים הרבה תפילות  כדי שהוא יתניע ולא יכבה באמצע. התחלנו להסיע את הזחלם, כפי שהמפקד אמר וראינו לפחות 8 טנקים מצרים לכיוון שלנו, הם ניסו לסגור עלינו, המנוע שלנו כאילו נבהל מהם והחליט לשבות.
עמדנו בלי יכולת לזוז, מול 8 טנקים מצריים, רואים את האויבים מול העיניים.בלי יכולת להגיב. הזחלם שלנו משנת התרפפו חדל לעבוד. והבנו שאנו בצרות צרורות.
פגז אחד שלהם- וכל ארבעת חברי ואני עולים השמימה. כולנו הרגשנו במצור. אחד מחברי צעק שמע ישראל כולנו הבנו שזהו. אנו בידיים שלהם. מעודי לא חשתי קור, קיפאון בכל גופי מזדנב ועולה, מציף את נשמתי.
באותו רגע שהבנתי שחיי עומדים על פי תהום זעקתי מעמקי נשמתי – "ה' אני רוצה לחיות! אני מבטיח לך להביא עוד ילדים לעולם".
לא יודע למה דווקא את זה אמרתי, אבל זה מה שיצא מפי. ופתאום עוד לא הספקתי לסיים את המשפט- הזחלם שלנו התחיל לעבוד בלי שאף אחד ניסה להפעיל אותו שוב. מיד נסענו משם, ושניה לאחר מכן נפל פצמ"ר בדיוק במקום שהיינו! אין לי מושג איך הצלחנו לשוב אחורנית שהמצרים צרו עלינו, כשמשחזרים את מה שהיה שם- אף אחד מאיתנו לא מצליח להבין איך לא פגעו בנו הפצמ"רים, איך הזחלם שלנו הצליח להתניע ואיך הצלחנו לצאת בשלום מהתופת הזאת.
פלא ה'.
זה מה שנותר לי לומר.
חזרתי הביתה, אחרי 4 חודשים, שלא היה אפשר ליצור קשר עם המשפחה. לא ראינו מקלחת, אוכל נורמאלי- רק מנות קרב שלא תמיד היו בנמצא, היו ימים רבים שלא אכלנו, מכיוון שהאוכל לא תמיד הגיע אלינו לתעלות.
לראשונה כשראיתי את מעיני, אחותך, שהיתה תינוקת בת 8 חודשים לאחר שחזרתי, היא לא זיהתה אותי ונבהלה לראות מישהו עם זקן פרוע ושיער ארוך מלוכלך עם מדים בלויים וקרועים עם כתמי דם בכל מקום מנסה להרים אותה..
לא שכחתי את הבטחתי לבורא עולם, ומכיוון שניצלתי פעמיים במלחמה הרגשתי שאני חייב להביא עוד שני ילדים לעולם. וכך דני ואת נולדתם.
להחזיר טובה לה'. ומעניין שאתם חזרתם בתשובה..
כעת ה' החזיר לי!
בחודש אלול, אמא לשישה ילדים כל כך התרגשתי לגלות שהגעתי לעולם מתוך ידיעה ברורה על תודה של אבי לה' שהשאירו בחיים. שהוא רוצה להוסיף בטוב. וכל ילד יהודי- מוסיף בטוב, לא צריך לעבור מלחמות וארועים מכאיבים כדי להוסיף בטוב, אלא להחליט כל אחת עם עצמה מתוך החלטה נחושה להוסיף להאיר את העולם באור ה'.
כל מטרתינו בעולם היא הוספה באור. בטוב. בעוד צעד לגלות את אור ה', להסיר את מכסה החושך המסתיר על האלוקות.
שנה חדשה מתחילה, מרגישים את ההתחדשות המגיעה לעולם, את האור החדש שיורד אלינו בר"ה.
שנמשיך להוסיף באור, במעשים טובים, במצוות, בלימוד תורה, להביא עוד נשמות לעולם שירדו בגופים זכים וטהורים וכך לקרב את ביאת משיח צדקינו תכף ומיד ממש!

דבר מלכות "תורה חדשה"

תורה חדשה-מוגה

ליל שמח"ת-מוגה

אחו"ת – לבחור בחיים של גאולה • מחזק

מורן קורס: דור של פנימיות

 

במילה "תשובה"- כל אות מרמזת על פסוק מהותי שממנו אפשר ללמוד לחיינו.
כעת ארחיב קצת על האות האחרונה- "הצנע לכת עם ה' אלוקיך"- לענ"ד, פסוק זה טומן בחובו מסר עצמתי, צניעות היא בעצם הפנימיות שלנו, כ"כ הפוך מהעולם החיצוני שהתרגלנו לחיות בו. "שאם לא פרסמת לא עשית", לא כל חוויה משפחתית צריך לפרסם באור זרקורים- ולהפוך לחווית הכלל, אולי נוכל להשאיר את החוויה המשפחתית בתוך המשפחה? ואיזה ערך עצום אנו מנחילים לילדינו – שלא כל מה שמתרחש- צריך לשתף. בואו נחשוב על הדור הבא שאנו מגדלים, שרובם כלל לא מבינים מה הבעיה לשתף כל צעד ושעל? זוהי זכות שהיא גם חובה להנחיל לדור הצעיר והמתוק שלנו- את היופי של הצניעות, הפרטיות, האינטמיות. שאם רגילים מידי לשתף- איך אחרי החתונה שבונים את הקן הפרטי הזוגי- יצליחו להתנתק מהחוץ?
ננחיל שאפשר גם לחוות את החוויה, להיות נוכח ולא לשתף.
מה דוד המלך מבקש? "אחת שאלתי מאת ה'"- בקשה אחת אבקש מה'. "שבתי בבית ה'- כל ימי חיי"- לשבת בבית ה'.. "כי יצפנני באהלו"- תפילה על בניין /אהל פנימי. זוהי התקופה ששולחת אותנו לבנות בניין פנימי משפחתי. הכל סגור בחוץ, כדי שנתכנס פנימה, הכי פנימה שרק אפשר ואת הפנימה שלנו- להפוך להיכל של מלך! זוהי משאת נפשו של דוד מלך ישראל. ומהי שאיפתנו?

מכון הלכה חב"ד מגיש: תזכורות לערב יום כיפור

מצו"ב רשימת תזכורות לערב יום כיפור.

הבהרה בנוגע לטבילה במקווה בערב יום כיפור:

כיון שבשנה זו ההתקהלות במקווה כרוכה בסיכון, לכן מי שלא יוכל להגיע למקווה שלוש פעמים, ישתדל להגיע לפחות פעם אחת במהלך היום (החל מהבוקר) למקווה כשרה ויטבול שם ג' פעמים (ראה תולדות לוי יצחק ע' 334).

ובאם אינו יכול לצאת כלל למקווה, יכול לטבול בבריכה קבועה באדמה המכילה לפחות כ-350 ליטר מי ברז.

ובאם אין אפשרות אחרת – ירחץ "תשעה קבין" (מקלחת רצופה למשך כ-4 דקות).

להורדה והדפסה: תזכורות יום כיפור

 

צ"ה כפר חב"ד: ערכה מושקעת עד פתח הבית

































מה עושים השנה עם כפרות?

ב"ה, עשרת ימי תשובה התשפ"א

 

שלום וברכה

באמצעות מינוי הרבנים ובאי-כוחם כשלוחים לקיים את הכפרות, תוך הקפדה שכל העופות יישחטו בתכלית ההידור.

באפשרות זו ניתן לקיים את הכפרות ואת פדיון הכפרות בצורה מהודרת ומלאה, היות ולאחר מכן כל העופות יחולקו בחינם למשפחות מאנ"ש הזקוקות לסיוע כספי, בהוצאות החג המרובות.

הדגשה חשובה: פתרון זה הינו מוגבל מבחינה כמותית, היות והשחיטה תהיה מהודרת עם כמות עופות מוגבלת, על כן, ברגע שהמכסה תתמלא הרישום באתר ייסגר ולא יתאפשר להשתמש בפתרון זה.

מצ"ב הקישור לאתר, בו ניתן לקרוא את כל הפרטים ולבצע את ההרשמה לשליחות: https://rebrand.ly/Kaparot

 

מצ"ב המכתבים של הרב יורקוביץ' והרב אבישיד המבארים את העניין

 

הרב יורקוביץ – כפרות על ידי שליח

כינוס מיוחד בפריז לרגל ו' תשרי