איך נתכונן לשנה החדשה? 

רחלי, רבקי ושטערנא (השמות המלאים שמורים במערכת), אימהות ונשות חינוך, משתפות:

"התשובה לשאלה 'איך נתכונן לחזרה לשגרה' תלויה בין השאר בשכבת הגיל. בכל שכבת גיל נדגיש דברים אחרים, נשתמש בכלים אחרים, ונפעל בהתאם לצורך הקיים בשלב המסוים", אומרת רחלי.

גם רבקי סבורה שאין תשובה אחת נכונה: "תלוי מי הילד. כל הורה מכיר את הילד שלו, אם הוא 'ילד טוב ירושלים', או חכם במיוחד, ואולי יש לו קושי רגשי, חברתי או לימודי".

ושטערנא מוסיפה: "כדי שהילדים יתחילו את השנה בטוב, הם צריכים להיות פנויים ללמידה. אני כאימא צריכה לעזור להם להפחית קשיים לימודיים, רגשיים וחברתיים, אם קיימים כאלו, לעזור להם להתמודד באופן נכון וטוב, ואולי אף להתפטר מהקשיים לחלוטין."

רחלי נוגעת בצורך של הילדים להגיע מוכנים במישור הרוחני:

"חשוב מאוד להקפיד עם הילדים על תפילה ולימוד בהתאם לגילם, ליכולתם ולרמתם, גם בחופש הגדול. מלבד הפן הערכי והחינוכי שבדבר, הדבר יקל עליהם לחזור למסגרת הדורשת ומצפה מהם להתפלל וללמוד", היא אומרת.

מוכנות רגשית

כל השלוש מדברות על חשיבות ההכנה במישור הרגשי:

רחלי ממליצה: "דברו עם הילד שלכן, ספרו לו שתכף מתחילה שנת לימודים חדשה, נסו לגרום לו לשמוח ולהתרגש מכך. ידוע שהתחדשות יוצרת התרגשות. תנו לו להתחדש – אם בחולצת תלבושת, ואם במכשירי כתיבה… גם אם יש לו הכול משנה שעברה, תחושת ההתחדשות תורמת רבות. נוסף על כך, חשוב מאוד לשמוע מהילד מה הוא חושב ומרגיש כלפי השנה החדשה, לבדוק אם יש לו חשש כלשהו לקראתה, ולהסביר לו שגם אם היו קשיים בשנה שעברה, הם אינם מוכרחים ללוות אותו הלאה, ואפשר, בסייעתא־דשמיא, לפתוח דף חדש. כדאי גם לעזור לו לערוך תיאום ציפיות לקראת החזרה לבית־הספר או לתלמוד־תורה".

רבקי מוסיפה: "חשוב שהילד יגיע מוכן, מצויד ושמח לכיתה. כך הוא יוכל, בעזרת ה', להתחיל את השנה ברגל ימין. אם הילד גדול דיו – תנו לו מספיק זמן מראש לארגן ולסדר את החפצים, לעטוף את הספרים וכדומה. הפקידו בידיו את האחריות. מלבד זאת, כשמדובר במקום חדש עבור הילד, חשוב לערוך איתו סיור במקום לפני תחילת הלימודים, ולגרום לו להרגיש חיבור ושייכות. אנחנו כהורים צריכים להקל עליו את המעבר, ולהשתדל שלא יחווה תחושה של זרות וניכור ביום הראשון".

גם שטערנא מצטרפת: "ברוך ה', זכיתי לשמש שליחה בשדה החינוך, ואני יוצאת לחופשה עם הילדים. כך יש לי יותר אפשרות ופניות להרגיש אותם מקרוב, לשים לב לחוזקות של כל ילד ולהעצים, לטפח ולחזק אותן, ולשים לב גם לקשיים שלו, לדברים שבהם הוא צריך עזרה. כך הילדים יגיעו לתחילת השנה ממקום של חוסן".

מוכנות לימודית

לרחלי ולרבקי יש עצות שנוגעות גם לפן הלימודי:

"כשמדובר בילדים בכיתות א'–ב', חשוב שהם יתרגלו את מיומנויות הקריאה והכתיבה, החדשות יחסית עבורם, גם בחופש. אין צורך להעמיס על הילדים או להכביד עליהם, אפשר להסתפק בקריאה של קטעים קצרים ולערוך מבצע על כך, אפשר לתת להם לכתוב בקצרה לאיזה טיול נסענו היום, מה הם אכלו ולבשו (המשימה יכולה לשמש גם ככלי עזר לעיבוד רגשות ולשיח עליהם) וכדומה. כך ישתמרו אצלם, בעזרת ה', יכולות הקריאה והכתיבה, ויהיה להם קל יותר בתחילת השנה", משתפת רחלי מניסיונה.

גם לרבקי חשוב להעיר את תשומת הלב:

"אם את כאימא יודעת שהילד שלך מתמודד עם קושי לימודי, נסי לחשוף אותו לחומר שהוא עתיד ללמוד השנה, להעשיר את הידע שלו, להכיר לו את התכנים, ובכך להקל עליו, בסייעתא־דשמיא, את המפגש עימם בכיתה".

מוכנות חברתית

רבקי מוסיפה ואומרת שלנו ההורים יש אפשרות לסייע לילד גם מבחינה חברתית: "אם הילד מתחיל את שנת הלימודים במקום חדש, דאגו להכיר לו כבר בחופש כמה חברים מהכיתה החדשה. צרו קשר עם הורי הילדים, הזמינו אותם אליכם, ותנו לילדכם הזדמנות ליצור היכרויות ולפתח קשרים מוקדמים, כדי שלא יחוש בודד ומנותק ביום הראשון ללימודים".

רבקי מדגישה שהנאמר לעיל תקף לא רק כשמדובר במסגרת חדשה עבור הילד:

"אם את יודעת שבשנים קודמות ילדך התקשה למצוא חברים, תוכלי לנסות לסייע לו באופן דומה".

צידה לדרך החדשה

מסר לסיום?

רחלי: "יש לכם מה לומר למורה? אתם מצפים למשהו מסוים? אל תחכו למחצית ב'. צרו קשר עם המורה לפני תחילת השנה ושתפו אותה. היא הרי לא נביאה"…

רבקי: "אם יש לילדכם קשיים רגשיים, קשיי קשב, לקות כלשהי וכדומה – קבעו פגישה עם המורה ויידעו אותו או אותה בכך. ספרו מה הקל את ההתמודדות בשנים קודמות בבית הספר או בגן. זכרו שאתם מכירים את ילדכם טוב מכולם. אם תחלקו עם המורה את הניסיון שצברתם עם הילד, ותדברו על מה שהילד זקוק לו – הילד רק ירוויח! זכורים לי הורים לילדת שילוב שבאו ואמרו לי: 'יש לנו, ברוך ה', ילדה טובה שזקוקה להסבר פרטני נוסף אחרי ההקניה לכל הכיתה'. הקפדתי על זה מאוד, וברוך ה', הילדה יצאה משילוב, והפכה לתלמידה מצטיינת. כשיש שיתוף פעולה נכון בין הורים למורים, וכשההורים מעורבים ולא מתערבים – זה עשוי להיות מתכון להצלחה, בעזרת ה'. אציין ששיתוף של מורה נחוץ ויעיל לא רק במקרים שבהם יש קושי, אלא גם כשמדובר בילד חכם במיוחד, שזקוק לאתגר אינטלקטואלי כדי שלא יאבד עניין בלימודים ובבית הספר".

שטערנא: "אם נדלקה לכם בחופש הזה נורה אדומה, אם הצלחתם לשים לב לקושי מסוים, רגשי, לימודי, מוטורי וכדומה, כדאי לשנס מותניים, ולהשקיע מאמץ כדי שהילד יקבל את העזרה שהוא זקוק לה, ויתחיל את השנה כשהוא 'על המסלול'.

יהי רצון שעוד לפני החזרה לשגרה נזכה להיכנס לשגרת גאולה!

באדיבות מגזין עטרת חיה

בליל ט' ניסן, בשעה שלוש לפנות בוקר, באו אנשי הנ.ק.וו.ד. ואסרו את ר’ לוי יצחק. כששאלה הרבנית חנה כיצד תוכל לדעת את מקום שהייתו של בעלה, כדי להעביר לו מעט כסף ומזון, הנחו אותה להגיע למחרת בשעה שתיים בצהריים למפקדת המשטרה כדי לקבל את המידע. למחרת היא הגיעה לשם, אך לצערה, לא קיבלה שום מידע.

על כל בקשותיה לאפשר לה להעביר לו אוכל, השיבו לה שאיננו נמצא. כשראתה שהמצב קשה, הגישה לתובע הצהרה שבעלה חולה, ואם לא תעביר לו אוכל מהבית, הוא לא יאכל דבר בפסח, ולכן היא מבקשת שיתאפשר לה להביא לו מזון. בקשתה נענתה בסירוב, והובטח לה שבבית המעצר מכינים לו את כל המזון הדרוש לפי ההלכה.

כשראתה הרבנית חנה בפרוטוקול המעצר את חתימתו של האחראי על בעלה, התקשרה אליו למשרדי הנ.ק.וו.ד. בכל בוקר וערב, ובכל פעם הוא סיפק לה דיווחים חיוביים מאוד והבטיח שדואגים לכל צרכיו של בעלה, ושבעלה לקח איתו סידור והוא יושב וקורא בו.

חמישה חודשי דאגה

כך עברו על הרבנית חנה חמישה חודשים. פעם בעשרה ימים, כשהגיע תורו של בעלה לקבל חבילה, הייתה הולכת כדי למסור לו מזון או בגדים להחלפה. מועד קבלת החבילות נקבע לפי סדר האל”ף–בי”ת הרוסי. בפעם הראשונה שהגיע תורו, ר’ לוי יצחק אכן קיבל את החבילה, והרבנית חנה קיבלה אישור חתום בשמו. בפעם השנייה חל תורו של ר’ לוי יצחק לקבל את החבילה בשבת. היא הכינה את החבילה מערב שבת, ובשבת בבוקר לקחה עימה נערה רוסייה שתישא את החבילה במקומה.

לאחר המתנה ממושכת, מהשעה שבע בבוקר ועד לשעה שבע בערב, כשכבר ירד החושך, נמסר לה פתק. המפקד הקריא את הפתק בקול רם, בנוכחות אנשים רבים שעמדו בתור: “מכיוון שהיום שבת, סירבתי לקבל את החבילה!”

אחרי מאמצים רבים הצליחה הרבנית חנה לשכנע את האחראי להעביר את החבילה לבעלה כעבור שלושה ימים.

לפני יום הכיפורים העבירה בסוד בקשה לרופא יהודי שעבד במקום שיבקר את בעלה, והרופא אכן מילא את הבקשה. בשעת לילה מאוחרת, במוצאי יום הכיפורים, לאחר ההבדלה, נכנס הרופא לתאו של בעלה וכיבד אותו בסיגריה – זה היה מעשה בעל משמעות רבה.

לוחמת במערכת המשפט

הזמן חלף במהירות, ובמהלך כל התקופה חיפשה הרבנית חנה דרך למנוע את העמדתו של בעלה למשפט. היא שוחחה עם ראש מחלקת הנ.ק.וו.ד. שתחת פיקוחו היה בעלה נתון, אך אף שהלה היה יהודי, הוא תמיד דחה אותה בתשובות קשות.

במאמציה להציל את בעלה נסעה למוסקבה כשבידה בקשה לתובע הראשי. לאחר ימים מספר גילתה את המקום שבו עומד תור הקבלה ללשכתו, והיא בילתה שם כמה שעות מדי יום ביומו.

נופלת וקמה

לפני שנשלח רבי לוי יצחק לגלות, ציידה אותו הרבנית חנה בכל מה שהצליחה להשיג עבורו לדרך. היא התרוצצה במשך יום שלם ממקום למקום עד שהצליחה לאסוף את כל המצרכים הדרושים. כאשר כל הנחוץ היה בידה, יצאה אל בית הכלא, שהיה במרחק רב מהעיר. בשעה שלוש אחר הצהריים הגיעה הרבנית חנה אל שערי הכלא, לאחר שמעדה ונפלה בדרך שלוש פעמים.

עימו בצרה

רבי לוי יצחק נשלח לגלות, והרבנית חנה בחרה להצטרף אליו.

בהיותם בגלות, נסעה הרבנית חנה אל העיר קזיל–ארדא, והביאה משם שתי מחברות, אבקה להכנת דיו וקסת. אי אפשר לתאר במילים עד כמה שימח השלל הזה את ר’ לוי יצחק.

לקראת פסח הצהיר ר’ לוי יצחק בהחלטיות שלא ייגע בשום מאכל במהלך כל החג, משום שלא היו ברשותם כלים כשרים לפסח. משכך, החליטה הרבנית חנה לפעול בנידון.

במרחק של כארבע שעות נסיעה מכפרם התגוררה קבוצה מאורגנת למדי של גולים מקייב. בקבוצה זו היו רב, שוחט, גביר ועסקן ציבורי ושמו קוליקוב. לשם נסעה הרבנית כדי להשיג מעט מצורכי הפסח. היא שהתה שם יומיים, ובמהלך הזמן הזה הוכן בעבורה סיר חדש ממתכת. נוסף על כך, היא הזמינה בשר ודגים לפסח והורתה להביאם אליה בערב החג.

בדרכה חזרה, כשהייתה כבר בתחנת הרכבת, העניקו לה הגולים הללו למעלה מקילוגרם של לחם שחור. השמחה ששררה בחדרם כשנחשפו לתוצאות המוצלחות של המסע הייתה גדולה מעבר לכל תיאור.

אפשר ללמוד רבות מהסיפורים הללו. כדאי שניקח מהם ולו שביב קטן, כצידה לדרך.

באדיבות מגזין עטרת חיה

אחרי שבמוצאי שבת שעברה השתתפנו בהתוועדות זום מרוממת,

"צרור מפתחות של גאולה"

החלטנו לפעול בשטח,

וללמוד בכל מוצאי שבת יחד

את שיחת ה'דבר מלכות' בזום.

כי אין כמו לימוד של נשים יחד!

בכל מוצאי שבת תלמד אותנו מרצה מתחלפת,

וכדי שהלימוד יחדור לכל רבדי הנפש, נתענג גם בניגון ושירה מרגשת.

מחכות לך בזום במוצאי שבת הקרוב, פרשת עקב כ' מנחם-אב.

עם שפרה לבקיבקר וזמרת אורחת

בשעה 22.00

יום הסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאויטש מלך המשיח.

מחכות לך בקישור הבא:

https://us06web.zoom.us/j/82540167825?pwd=eCcDTYk1RQ0gY27wIgGlGMfJCaRohM.1

Meeting ID: 82540167825

Passcode: 770

באהבה

מירי שניאורסון – נפלאות

שלום לכולם

אנחנו עומדים בסוף השבוע ה-46 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

ב-11 חדשים האחרונים מאז שבת שמחה תורה והאסון הגדול והנורא שפקד אותנו אנו מתמודדים עם כאב עצום, צער עמוק, חוסר אונים נרכש, ובעיקר תהום עמוקה שנפערה בין חלקים שונים בחברה לבין חלקים אחרים בחברה, הנראית במבט ראשון ככזו הבלתי ניתנת לגישור למרות ניסיונות שונים ומגוונים לגשר על הפערים ביננו.

למרות כל זאת נעשו ניסיונות רבים ורעיונות מבורכים לרוב הבשילו להם על מנת להתגבר על המחסום הרגשי העמוק ולגשר עליו. התגבשה לה חשיבה מעמיקה להבין איך וכיצד ניתן להביא לאחדות ביננו, התגבשו מעגלי שיח רבים בניסיון לדבר על אחדות ולמצוא את השונה והדומה ביננו לטובת מטרה נעלית זו, נעשו מעשים ופעולות רבות ועדיין נעשות כל העת כדי למצוא את המאחד ביננו. ואכן רבים מהם צלחו ופעלו את פעולתם והפשירו חלקים רבים בנו וביננו בדרך להתקרבות האחד לשני.

אמנם יחד עם זאת ולצד זאת ישנו אלמנט עמוק יותר בניסיון לחפש ולמצוא את הדרך לאחדות ביננו העוברת דרך מסע עצמי, המתחיל במפגש עם עצמנו בניסיון להבין מה הגורם המעכב המונע והלא מאפשר את הקרבה שלי לאחר? מהו המחסום עליו יושבת ההתנגדות הפנימית הלא מודעת שאיננה מאפשרת את הקרבה ביננו למרות הרצון הכנה והאמיתי של כולנו?!

אך בעיקר המסע העצמי הזה אמור להוביל אותנו להפנות ולישיר מבט פנימה בניסיון להבין לאן ולטובת מה אנו מפנים את מיטב כוחותינו?

האם בניסיון לחפש אחר אשמים למצב ובמצב בו אנו נתונים ואז להנציח את סבלנו ואת סבלם של יקירנו, או שמא פנינו וכוחנו מופנים בניסיון להירפא מהכאב העמוק בו אנו נתונים דרך מפגש עם הכאב עצמו ועם יקירנו?

בכדי לנסות להבין ולענות על שאלה רגישה ומהותית זו כדאי לצלול אל מעמקי הפרשה בניסיון להבין ולמצוא את הסיבה שבגינה האהבה הטבעית שלנו כבני אדם נחסמת ולא מאפשרת לנו להתקרב האחד לשני.

ננסה להבין זאת דרך הקשר שלנו עם ה' יתברך כפי שבא לידי ביטוי בפרשת השבוע ממבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי!

כדי להגיע לאהבה שלמעלה מטעם ודעת בקשר עם ה' יתברך יש להסיר את ערלת הלב תחילה:

השבוע נקרא בפרשת עקב

אחד הנושאים בהם עוסקת הפרשה הנה המחסום הרגשי בו היה נתון עם ישראל בקשר בינו לבין ה' יתברך והדרך להסרתו כפי שמתאר הכתוב:

"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים פרק י', פסוק ט"ז).

רש"י: 'עָרְלַת לְבַבְכֶם' – אֹטֶם לְבַבְכֶם וְכִסּוּיוֹ.

רבינו בחיי בן אשר: 'ומלתם את ערלת לבבכם' – פחיתות המידות והיצירה מגדר השווייתם יקרא ערלה, כי כל ערלה תוספת חסרון, וכל מי שהוא ערל לב אין בו כח לקבל המושכלות ולהבין דרך האמת.

בספר היסוד של חסידות חב"ד מתאר רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד המכונה אדמו"ר הזקן את מהותה של 'ערלת הלב' ברוחניות הנלמדת ממצוות ברית מילה.

"וְסִבַּת הַגָּלוּת, הוּא מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶם' דְּהַיְינוּ מִפְּנֵי שֶׁהִלְבִּישׁ בְּחִינַת פְּנִימִית נְקוּדַּת לְבָבוֹ בְּ'זֶה לְעוּמַּת זֶה' דְּהַיְינוּ בִּלְבוּשִׁים צוֹאִים דְּמִילֵּי דְּעָלְמָא וְתַאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם 'בָּבֶל' וְהִיא בְּחִינַת עָרְלָה הַמְכַסָּה עַל הַבְּרִית וּנְקוּדָּה הַפְּנִימִית שֶׁבַּלֵּב וְעַל זֶה נֶאֱמַר: 'וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם'.

וְהִנֵּה, בַּמִּילָה יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת: מִילָה וּפְרִיעָה, שֶׁהֵן עָרְלָה גַסָּה וּקְלִיפָּה דַקָּה. וְכֵן בְּעָרְלַת הַלֵּב יֵשׁ גַּם כֵּן תַּאֲוֹת גַּסּוֹת וְדַקּוֹת מִילָה וּפְרִיעָה 'ומָל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל', מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף סוֹף עֲדַיִין נְקוּדַּת פְּנִימִית הַלֵּב הִיא מְכוּסָּה בִּלְבוּשׁ שַׂק דַּק בִּבְחִינַת גָּלוּת וְשִׁבְיָה.

 וְהִנֵּה, עַל מִילַת הָעָרְלָה מַמָּשׁ כְּתִיב 'וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם' אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם. אַךְ לְהָסִיר הַקְּלִיפָּה הַדַּקָּה, זֶהוּ דָּבָר הַקָּשֶׁה עַל הָאָדָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ: 'וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ כוּ', לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ', כְּלוֹמַר לְמַעַן כִּי ה' לְבַדּוֹ הוּא כָּל חַיֶּיךָ מַמָּשׁ, שֶׁלָּכֵן אַהֲבָה זוֹ הִיא מֵעוּמְקָא דְלִבָּא מִנְּקוּדָּה פְּנִימִית מַמָּשׁ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּלְמַעְלָה מִבְּחִינַת הַדַּעַת". (תניא אגרת הקדש ד').

האדמו"ר הזקן חושף בפנינו את סוד הקשר והאהבה שלנו עם ה' יתברך המתבצע על ידי ברית מילה שמשמעתה הרוחנית הנה הסרת ערלת הלב.

משמעותה של ברית המילה ברוחניות כאמור הנה הסרת 'ערלת הלב'. ערלת הלב הנה ביטוי למחסום רוחני נפשי ורגשי אצל האדם המתבטא בניתוק רגשי המתאפיין בין היתר באפתיות – חוסר אכפתיות, והעדר תגובה רגשית כלפי כל מה שקשור לקשר שלנו עם ה' יתברך.

ערלת הלב אוטמת את מוחנו ולבנו ואינה מניחה לנו ליצור קשר פנימי אמיתי ועמוק עם ה' יתברך!

ברית מילה רוחנית מתרחשת בשני שלבים:

בשלב הראשון אנו מלים את לבנו באמצעות מעשינו שלנו, פעולות הכרוכות בשמירת וקיום תורה מצוות ומעשים טובים ככתוב: 'ומלתם את ערלת לבבכם'- כלומר: אתם בעצמכם על ידי מעשיכם ופעולותיכם הטובים תסירו את ערלת לבבכם את השכבה הגסה שבערלת הלב. בכך אנו מתקרבים אל ה' יתברך חושפים ומגלים את הקשר הפנימי שלנו אתו.

בשלב השני ה' יתברך מצטרף אלינו ומסייע לנו להשלים את המלאכה ואת הפעולה בקשר עמו יתברך שאין ביכולת האדם להגיע אליה בעצמו על ידי מעשיו ועבודתו , ככתוב 'ומל ה' אלוקיך את לבבך'- כלומר ה' יתברך הוא זה שיסיר את ערלת הלב הדקה יותר שאין ביכולת האדם להסירה. השלב השני, מחולל בנו תמורה עמוקה לאין ערוך מקודמו בקשר שלנו עמו יתברך, זהו קשר המבוסס על קשר עצמי שלמעלה מכל סיבה והיגיון קשר זה עתיד להתגלות בשלמות כאמור רק בימות המשיח.

הרבי מליובאוויטש מסביר: פעולת המילה הפיזיולוגית אינה יוצרת מצב חדש, אלא רק מגלה את מעמדו האמיתי של היהודי. לא המילה עושה את היהודי קדוש, שכן קדושתו טבועה בו בעצם הווייתו. קדושה זו באה מלמעלה ואין האדם יכול להשיגה בכוחותיו ובמעשיו. המילה רק מסירה את הערלה והקליפה שמפריעה לקדושה זו להתגלות.

משום כך יכולה ברית מילה שנעשתה באיחור רב של שנים להשפיע גם למפרע. ברגע שמסירים את הערלה, אף אם הדבר נעשה באיחור, מתגלה המציאות שהיהודי קדוש בעצם הווייתו. קדושה זו הייתה קיימת בו כל הזמן, אלא שלפני המילה הייתה חבויה ונסתרת, ועכשיו נתגלתה!

אי אפשר לעולם לבטל את הקשר בין נפש אחת מישראל, תהיה אשר תהיה, לבין ה' יתברך. קשר זה הוא נצחי, ועומד למעלה מכל אפשרות של שינוי, והוא מתגלה ובא לידי ביטוי על-ידי המילה.

מצוות מילה רומזת על כללות עבודת ה' יתברך המתבטא בפסוק: "ומלתם את ערלת לבבכם". הנוגעת ומקיפה את כל מישור החיים של יהודי ולכן אל לו ליהודי להסתפק בכך שהוא יהודי חם ואוהב בלב בלבד, ושהוא קשור בקשר נצחי עם ה' יתברך. הקשר הזה חייב להתגלות על-ידי מעשיו ועבודתו שהרי אהבה אמיתית נמדדת במעשים ולא רק במילים!

ואז, כשנקיים את "ומלתם את ערלת לבבכם", נזכה לגילוי האלוקי של "ומל ה' אלוקיך את לבבך" בגאולה האמיתית והשלמה.

האהבה שוכנת בתוכנו היא רק מחכה שנגלה אותה!

הספרות הטיפולית עוסקת בהרחבה במחסום הרגשי העמוק המונע מהאדם לגלות רגשי אהבה ולהתקרב לזולת.

המחסום יושב על פחד או ליתר דיוק חרדה, חרדה שמא התקרבותי לזולת תפגע בי! חרדה זו נובעת בדרך כלל מניסיונות חוזרים ונשנים למצוא אהבה במקומות הטבעיים לי, המוכרים לי, והכי קרובים אלי, בבית שלי פנימה! ומתחושת דחייה עמוקה לצד ניסיונות אלו!

זה יכולה להיות דמות הורית, חברית או חינוכית..

כשהניסיונות עולים על שרטון אז האמון נשחק לאט, אט ואת מקומו תופסת חרדה מניסיון להתקרב ולמצוא אהבה!

אנו נמצא אדם מתוסכל וחסר אונים המשווע לאהבה ולקרבה, אך נמנע מלגשת אליה ולחוות אותה, מחשש מלקבל דחייה.

הדבר יבא לידי ביטוי בשנות הילדות המוקדמות בחיפוש ובניסיונות כושלים בקרב קבוצת השווים בהתנהגויות המכשילות ומחבלות באופן לא מודע כמובן בניסיון למצוא ולקיים קשרים חברתיים. יעבור דרך גיל ההתבגרות בהתרחקות יזומה לא מודעת ובדידות חברתית, וישליך אף על היכולת למצוא ולקיים קשרים זוגיים משמעותיים, כל זאת בשל אותה חרדה וחשש מדחייה!

הדרך לריפוי הנפשי עוברת דווקא דרך אותם תחושות קשות ולא פשוטות וקשות המונעות את האפשרות הטבעית של האדם להתקרב לזולת.

תפקידו של המטפל לאפשר למטופל דרך מפגש אותנטי בגובה העיניים, ויצירת מרחב מאפשר עבורו ועבור רגשותיו המודחקים והמוכחשים, רגשות כמו קנאה-שנאה, אשמה-בושה, דרך סלולה למפגש מאפשר עם אותן תחושות קשות ומורכבות!

דווקא המעבר דרך הכאב המלווה את אותן תחושות קשות יוביל לריפוי הדרוש לאדם!

האתגר המרכזי של הטיפול, הוא לסייע למטופל לפתח את האומץ להיפגש עם האמת הנפשית הכואבת, מתוך הכרה בפוטנציאל הצמיחה האדיר הגלום בתהליך זה. מטפל המוכן להתמודד בעצמו עם הכאב ועם הקושי הכרוכים בהתייצבות לצד אמת זו, מתוך אמונה עמוקה בכוחה המרפא סולל את הדרך עבור המטופל ומהווה את המקפצה למפגש עם האהבה  החבויה בו.

הנכונות של המטפל 'להיות עם' המטופל דרך חוויות קשות ומורכבות ולא לברוח מהן, מהווה מופת ודוגמא לאהבה בשלה ועמוקה בין המטפל למטופל. אהבה זו מאפשרת למטופל לפתח בהדרגה את האמון שגם הוא יכול להכיל את הקשיים שבתוכו ולהכיר בהם, בלי לאבד את עצמו. כך הופך הקשר הטיפולי לחוויה מתקנת, המזמנת למטופל התנסות מחודשת באהבה שמסוגלת להכיל את השלם שבו הגדול מסך חלקיו.   

האהבה שוכנת בתוכנו היא תמיד הייתה שם, היא לא הלכה לשום מקום, היא פשוט נפגעה עמוקות לכן היא 'מתחבאת' לה ושוכנת במעמקי לבנו, היא משתוקקת ומייחלת ליום ולרגע בו ניגע בה ונגלה אותה מחדש.

האומץ להיפגש עמה מבלי לחשוש ממעמקי הלב הנסתרים, מה הם נושאים וצופנים בחובם, להישיר מבט לאהבה המחכה לנו מצפה ומייחלת לפגשנו ולהתאחד עמה, מספר את סיפור האהבה העצמתית שלנו ושבנו, שתמיד הייתה שם עבורנו ועודנה חלק בלתי נפרד מאתנו!

אמנם המפגש וההתמודדות עם אותן תחושות ורגשות מורכבות וקשות מהווים את הדרך ומובילים לריפוי נפשי בדרך להתגבר על הפחדים והחרדות העומדים בפניו של המטופל. אך הדרך להביא להתעוררות פנימית לאהבה עוברת דווקא דרך השיח על אהבה ומשמעותה בחיינו!

'אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך'!

את המשפט הנפלא הזה ראיתי על ספל בחנות למזכרות ומתנות. (יתכן שיש לו מקור אבל לא מצאתי לעת עתה).

אהבה היא היא המספרת את סיפורו של אדם ואת דרכו בעולם רווי האתגרים והמכשולים בדרך ובמסע אותו הוא עובר עם עצמו ויחד עם יקיריו.

כאשר אדם הופך את האהבה שבו ובתוכו לדרך חיים הוא יוצר מרחב מאפשר עבורו ועבור הסובבים אותו לצלוח את אתגרי החיים במסע המשותף שלו יחד עמם ולדייק את אהבתו אליהם לפי הצרכים שלהם!

אמנם כאשר האדם עדיין מחפש את הדרך לאהבה הוא מעביר מסר ולפיו, אינני יודע אהבה מהי? ואינני יודע אם אני מסוגל לאהוב? או להעניק את אהבתי לאחרים? כך שהמסע המשותף שלנו עלול להיות לא מדויק ונכון לכם ולצרכים שלכם!

המשפט הזה טומן בחובו את מהות האהבה המדויקת והנכונה לכל אדם באשר הוא!

אהבה כדרך חיים מציעה תפיסת עולם ייחודית ועוסקת במהות האהבה והיחסים הבין-אישיים. היא מלמדת אותנו שאהבה אמיתית היא חלק ממסע חיים ארוך. אהבה אמיתית איננה בורחת ממורכבות, אלא מעודדת התמודדות אמיצה וכנה עם האתגרים הרגשיים והנפשיים שהחיים מזמנים לנו. היא מראה לנו שכדי לאהוב באמת, עלינו להיות מוכנים להישיר מבט פנימה ולהכיר במגוון הדחפים והצרכים המניעים אותנו, גם אם הם מעוררים בנו קנאה ושנאה, אשמה או בושה. היא מלמדת אותנו שהכאב הוא חלק בלתי נפרד מהאהבה, וכי לעיתים דווקא הנכונות לחוות אותו יחד היא זו שמובילה לצמיחה ולקרבה אמיתית!

היא מלמדת אותנו שביחסים בין אישיים משמעות האהבה הנה כיצד ואיך אנו עסוקים בלהעניק ליקירנו את האהבה לה הם זקוקים מאתנו! מה היא אהבה עבורם? מהם מבקשים מאתנו כעת? מה ימלא אותם ויסייע להם כעת? היא מלמדת אותנו להקשיב! היא מלמדת אותנו להתחשב! היא מלמדת אותנו לראות את האחר! היא מעניקה לנו את היכולת להתנהג בתום וביושר פנימי עם יקירנו! היא מסייעת לנו להניח בצד כל שיקול זר חשוב ככל שיהיה שאיננו הצורך של יקירנו!

כאשר האהבה היא הדרך אנו נעים בבטחה אל אהבה אמיתית וכנה המעניקה לנו וליקירנו את הכוחות להתמודד עם האתגרים ועם המכשולים בדרך הנכונה לנו!

לעומת זאת כאשר אנחנו עדיין מחפשים את הדרך לאהבה, המסע שלנו יהיה רווי במהמורות ומכשולים אותם חפרנו והצבנו לעצמנו שלא לצורך, מה שעלול לפגוע בנו וביקירנו! 

שכן החיפוש אחר האהבה היא חלק ממסע אישי אותו אמור האדם החש קושי לאהוב לעבור בעצמו! וכאשר הוא מעניק אהבה הוא צריך להיות בעמדה שהאהבה היא כבר חלק ממנו! שאם לא כן האהבה המופנית לאחרים ממנו עלולה שלא להיות מדויקת ונכונה עבורם!

'אבא אני צריכה אותך איתי ועבורי אני לא מחפשת נקמה'!

אחד המקרים הטיפוליים המאתגרים הקשים והמרגשים שנפגשתי וזכיתי להיות חלק ממנו, התרחש עם נערה נורמטיבית שגדלה בבית חם ואוהב שהאבא והאמא עובדים מבוקר עד ערב למחייתם אך חיו חיי משפחה טובים, שלווים, שמחים ונעימים. עד שיום אחד חייהם התהפכו עליהם!

היה זה כאשר ביתם בת ה-16 הסתבכה בשוטטות ברשת החברתית עם בחור שהונה אותה זייף את הפרופיל שלו התחזה לנער והציג עצמו כנער בן גילה פחות או יותר, לאחר שהתכתבו ביניהם תקופת מה והכירו האחד את השנייה סיכמו להיפגש ביניהם. לתדהמתה כשהם נפגשו היא גילתה שמדובר בגבר בגיל העמידה, גם בשעת מעשה לאחר שהבינה שהונה אותה הוא לא נסוג, הוא שידל אותה במניפולטיביות וברכות שזה לא נורא שהוא לא בגילה, עד שלבסוף לצערי הרב היא נפגעה ממנו קשות!

כשפגשתי את האבא התוודעתי לשבר הגדול בו הוא נתון אך לא פחות ממנו כל המשפחה כולה. בשיח עם האב התגלה לי שהוא עסוק כל כולו מבוקר עד ערב במרדף אחר המתחזה הפוגע במטרה להינקם ממנו!

הדברים התגלגלו לכדי כך שהוא נאלץ לעזוב את עבודתו כשהוא חדור מטרה להתחקות אחר עקבותיו של הפוגע ולתפוס אותו.

כששוחחתי עם הבת הבנתי עד כמה פני הדברים שונים שמעתי סיפור אחר: נערה בת 16 שבורה ורצוצה מתמודדת עם קשיי חרדה ובעת, סובלת מפלאשבקים בלילות, מפתחת ומגלה תסמיני פוסט טראומה קלאסיים!

הפגשתי ביניהם ובקשתי מכל אחד מהם לשתף את השני בתחושותיו וברגשותיו.  האבא מיד נזעק ובהתלהבות יתר תיאר כיצד הוא עושה ימים כלילות עבור בתו האהובה והיקרה בכדי לתפוס את הפוגע ולהיפרע ממנו כפי הראוי לו!   שהנערה שמעה את דברי אביה שנאמרו באמת מעומק לבו, הוא באמת התכוון לכל מילה שיצאה מפיו, הוא אהב את בתו בכל לבו…

היא פשוט פרצה בבכי קורע לב וחסר מעצורים, אביה נבהל מאוד מההתפרצות הכואבת ונראה נסער, הוא התקרב מיד אל בתו בניסיון להרגיעה ולתמוך בה.

 לקח לה זמן להתאושש ולהצליח לדבר בכלל..       בסופו של דבר היא נרגעה ואז בבליץ ושטף דיבור קולח החלה להשמיע את קולה בעצמה. אבא אני אוהבת אותך מאוד, ואני יודעת עד כמה אתה אוהב אותי, עד כמה אתה מסור אלי, דואג לי ואכפת לך ממני.

אבל אבא אני צריכה אותך עכשיו איתי! אני צריכה אותך כאן ועכשיו איתי בתוך הכאב הבלתי נסבל והבלתי נגמר שלי! אני לא צריכה שתלך ותרדוף אחרי אף אחד! אני לא זקוקה ולא רוצה נקמה! אני זקוקה לתמיכה, לחום לאהבה! אני צריכה שתחבק אותי, שתקשיב לי, שתכיל אותי, שתעזור לי להבריא!

האבא היה המום, כעת הגיע תורו לפרוץ בבכי נסער ובלתי נשלט, הוא לא היה יכול להכיל את עצמת החוויה שחווה כעת..

עכשיו בתו היא זו שנזעקה לתמוך בו ולהרגיע אותו..

שהתאושש הוא פנה אליה שפניו אדומות מבכי ואמר לה שקולו נסדק סליחה! סליחה שלא ראיתי אותך! סליחה שלא הקשבתי לך! סליחה שלא הבנתי אותך! סליחה שהייתי עסוק בעצמי! בנקמה שלי! סליחה שלא חשבתי לרגע עלייך! על מה את צריכה ממני! אלא מה אני רוצה לעשות כעת!

כאן הסתיים המפגש שלנו ומאז החל מסע השיקום של הנערה!

אנו בימים טרופים ומטורפים, כואבים ומכאיבים אבל אין לנו פריבילגיה לעסוק בחיפוש אחרי מי האשם?, מי הפושע?, את מי צריך לתלות?

כאשר אנו מפנים את כוחותינו למרדף אחר האשמים ומשקיעים את מיטב כוחנו ומרצנו בלהביא לדין את האשמים, אנחנו פוגעים בעצמנו, ביקירנו אלה שאתנו ואלה שלצערנו כבר אינם אתנו!

העיסוק המוגבר והאובססיבי אחרי אשמים גוזל מאתנו את עצמנו, את יקירנו ופוגע ביקר לנו מכל!

אנחנו צריכים להפנות את הקשב אל יקירנו אלה שאתנו ואלה שלצערנו כבר אינם אתנו ולשאול את עצמנו: מה הם צריכים מאתנו? ולא מה אנחנו רוצים לעשות עבורם או עבורנו!

אנחנו צריכים וחייבים להפנות את מלא כובד המשקל אליהם ולא לעצמנו! הם הסיפור של הכאב העצום אותו ואתו אנו מתמודדים כעת ולא אנחנו!

נשאל את עצמנו מה יקירנו היו רוצים שנעשה עבורם כעת? אלה שאינם אתנו כיצד היו רוצים שננציח את זכרם? ואלה שאתנו כיצד נתמסר לסייע להם להתמודד עם הכאב והצלקות הנפשיות והרגשיות אותם הם נושאים על דם לבם?!

החטופים אחינו ואחיותינו שחזרו אלינו בחסדי שמים וברחמים עצומים מן השבי רוצים רק לחזור לחיי שיגרה בריאים וטובים וחיי משפחה, אם בכלל ניתן לדבר על חיי שיגרה שכאלה אחרי התופת וחיי הגיהינום שעברו עליהם בשבי!

ומה אנחנו עושים במקום, אנחנו עסוקים במרדף אובססיבי אחרי מי שאנחנו רואים בהם את הפושעים והאשמים האחראיים על המחדל הגדול והנורא של שבת ושמחת תורה!

יוצאים לרחובות העיר שבוע אחר שבוע במשך 11 חדשים זועקים וצועקים בגרון ניחר מלא בכאב, זעם וצער אנושיים, על כך שאנחנו רוצים לסלק ולהעמיד לדין את האשמים בטבח של שבת ושמחת תורה?!

האם זה מה שיקירנו רוצים וצריכים מאתנו כעת? האם בכך נטיב עמם או נוביל אותם למקום טוב יותר? אם זה את יקירנו שעמנו כאן בעולם הזה להמשך דרכם וחייהם, או את שאינם אתנו לצערנו ונשמתם שוכנת לה תחת כיסא הכבוד יחד עם נשמותיהן של הצדיקים והצדקניות של עם ישראל לדורותיהם!

אנחנו חייבים לזכור שאנחנו כאן עבורם! הם זקוקים לנו יותר מתמיד! אין לנו פריבילגיה לעסוק בנקמות אישיות ובצרכים לא פתורים שלנו! אם אנחנו אוהבים אותם באמת והם יקרים לנו ואנחנו רוצים לשמור עליהם ולסייע להם, את אלה שאתנו להשתקם ולרפא את פצעיהם, ואת אלה שכבר אינם אתנו לצערנו לכבד ולהנציח, אנחנו חייבים אבל חייבים לחשוב מה נכון וטוב עבורם כעת? מה הם צריכים ורוצים מאתנו כעת? ולא מה אנחנו רוצים וצריכים עבורנו באשליה שזה עבורם!

אהבה אמיתית עסוקה בהתבוננות וביישור מבט פנימה אל עצמנו בניסיון להבין מה האתגרים הניצבים בדרכנו ובדרכי יקירנו וכיצד אנחנו צולחים אותם יחד!

אך בעיקר כדאי שנזכור שאהבה אמיתית עוברת כאמור במסע עצמי! מסע המתחיל במפגש עם עצמי בניסיון להבין מה הגורם המעכב המונע והלא מאפשר את הקרבה שלי לאחר? מהו המחסום עליו יושבת ההתנגדות הפנימית הלא מודעת שאיננה מאפשרת את הקרבה ביננו למרות הרצון הכנה והאמיתי של כולנו להתקרב ולאהוב?!

המסע העצמי הזה אמור להוביל אותנו להפנות ולישיר מבט פנימה בניסיון להבין כאמור לאן ולטובת מה ומי אנו מפנים את מיטב כוחותינו?

אז לפני שנחליט לאן מועדות פנינו כדאי שנשאל את עצמנו: האם אנחנו בוחרים בניסיון לחפש אחר אשמים למצב ובמצב בו אנו נתונים ואז להנציח את סבלנו ואת סבלם של יקירנו?, או שמא פנינו וכוחנו מופנים בניסיון להירפא ולרפא את יקירנו מהכאב העמוק בו אנו נתונים דרך מפגש עם הכאב עצמו ועם יקירנו?

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

מיד בראש חודש אלול עשרות אלמנות המקבלות ליווי מיוחד במהלך השנה כולה מבית 'נפלאות' יצאו למסע 'ניגונים של סליחה' – שלושה ימים של חוויה מרוממת בדרום: שיעורים מפי מיטב המרצות, סדנאות ייחודיות לגיל השלישי, תפילות בקברי צדיקים, ומופעים מוסיקליים מגוונים.

כבכל שנה, גם בשנת תשפ"ד התרגשו חברות הארגון כאשר קיבלו את התוכניה העמוסה חוויות שלא ישכחו!

גולת הכותרת היא ללא ספק היומן הנשי-אישי היחיד בארץ, פרי עבודה רבה של ארגון 'נפלאות'. היומן, היוצא השנה בפורמט אלבומי מהודר, הופך כל יום בשנה למופלא, וכל אתגר לפלא גדול של התקדמות אישית.

היומן המיוחד מתאים במיוחד למתנה לכלה, לסבתא, לגננת או למורה, וכמובן מתאים למתנה אישית שאת מפנקת בה את עצמך 🙂

לרכישת היומן צלצלי >> 058-5217700

תפרידי לפי צבעים.

לבן. צבעוני. שחור.

מגבות לחוד.

מצעים בנפרד.

תפעילי. תייבשי. תמייני לפי בני הבית. קיפול. ולארון.

מחר או מחרתיים שוב.

משהו מונוטוני ותובעני שקיים בחייה של כל אישה. כמעט…

שיחת אמהות בגינה:

האנושית: מטורף מה שהולך עם הכביסות. כמויות.

המזדהה: לא רק אצלך, מה את חושבת? ביום חמישי הפעלתי שש מכונות. ביום ראשון שוב שני סלי כביסה מלאים. מחכים רק לי…

האמא של הילדים המושלמים:

מה הבעיה? תפעילי את הילדים, תשתפי אותם, תהפכי את זה לחוויה. אני מפעילה ניגון ברקע ועד שהוא מסתיים, מסתיימת ערמה אחת/שתיים.

האנושית: אבל הילדים שלי קטנים… זה לא הגילאים שלך… אז…

הצדיקה שתמיד מודה לה': חברות!

אל תתלוננו על כביסה!

זה סימן שאנחנו חיים. בריאים. הולכים. באים. ובאמת – להודות לקב"ה שיש לנו בשביל מי לכבס.

האנושית: מה אני אגיד לך?!

צודקת…

"ברכה בעיסה" אצלי זה בכביסה…

ורק אשת חיל אחת ישבה בצד, מקשיבה ושותקת. היא לא סיפרה שכשמקפלת בגדים של כל ילד וילדה היא נושאת תפילה לפני ריבון עולמים.

עליו וגם עליה,

שיזכו ללבושים (=מחשבה, דיבור ומעשה) נקיים וזכים.

את הבגדים אמא מכבסת,

אבל,

את התפילות שלנו… מי יכבס אותן???

"לפי שהכתר ועטרה שנעשה מתפילותיהן של ישראל, כמאמר מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל,

הוא על ידי המלאכים שמעלים את תיבות התפילה ומזככים אותם…

וכן הוא במלאכים המזככים ומצחצחים תיבות התפילה הגם שאינם מחדשים בזה דבר ורק שמסירים את האבק ומכבסים את הלכלוך, שהם שני אופני זיכוך. …הסרת האבק הוא על ידי נפיחת רוח. והדוגמא מזה יובן בעניין אמירת תיבות התפילה בלי חיות, הנה המלאכים מזככים אותם שמנפחים בהם רוח חיים.

וכיבוס הלכלוך הם אותיות התפילה המעורבות במחשבות זרות בעת התפילה.

אלא שאותיות התפילה צריכות כיבוס לרחוץ אותם מהלכלוך דמחשבות זרות, דכל זה נעשה על ידי המלאכים".

(מתוך מאמר כ"ק אדמור הריי"צ, צאינה וראינה תש"ח)

ועכשיו את מבינה,

אשת חיל יקרה,

שמלאכתך המעייפת,

בדוגמת

מלאכת מלאכים עליונים,

שלקב"ה כתר,

קושרים,

ממילות התפילה,

אותן מכבסים ומזככים.

באדיבות מגזין עטרת חיה

חרב לי הבית זיזי!

נחרב לי הבית ואפילו לא בניתי אותו עדיין.

היא הגיעה אלי כי אמרו לה לבוא. אנשים נבהלו סביבה מהייאוש, חיפשו לתת לה תקוה, קיבלו המלצות העבירו שמות ועכשיו היא יושבת מולי, בוכייה וכואבת, בוכה את חורבן הבית שלה.

איך אפשר שיחרב בית שעדיין לא נבנה אתן בטח שואלות, אז התשובה נמצאת בגוף השאלה.

עצם זה שהוא עדיין לא נבנה, זהו חורבנו.

"מגיל 19 אני יוצאת לשידוכים, אני כבר בת 36! כמה זמן אפשר עוד להמתין תגידי לי? כמה? ניסיתי הכל. הקשבתי לכולם. אמרו לי שאני בררנית מידי, שאני לא מספיק בררנית, שאני חסומה, שאני לא מספיק ממוקדת, שזה הכל בגללי, ששום דבר לא בגללי.

די אין לי כוח יותר!

אני לא יודעת למה הגעתי אלייך בכלל.

למה אני צריכה אותך? שתגידי לי מה לא בסדר בי? מה אני עושה שלא בסדר? אז תגידי לי, כבר נו."

וידום אהרון.

מה אפשר להגיד כשרואים אישה בוכה את חורבנה? ברגע השריפה, כשהכל בוער, זה רק לשתוק ולבכות איתה יחד.

כן. גם אשת מקצוע כמוני, זהו שלב בו הלבבות שלנו מתחברים בכאב, השלב בו הכאב שלה מקבל הידהוד ואישור.

את נורמלית. זה אנושי וטבעי, וזה כואב.

היא הביטה בי המומה.

רואה אותי כואבת איתה.

"את לא מתכננת לומר לי מה לעשות? אין לך איזו עצה/ אבחנה/ פתרון"?

"לא". עניתי לה "אין לי. אבל יש לי סולם להציע לך. כזה שיעזור לך כשתרצי, להתרומם מעל הטבע למימד העל טבעי. סולם של ניסים".

המבט בעיניים שלה הביע בלבול, חוסר אמון ותקווה גם יחד.

"למה את מתכוונת?"

עכשיו יכולתי לדבר מעל לרגש שלה, אחרי שנתנו לו מקום, אחרי שנפגשנו שתינו בגובה העיניים בנקודת הכאב, יכולתי לדבר ממקום גבוה יותר כשהמילים חודרות אליה ולא עוברות לה מעל לראש.

"תקשיבי לי, אני אדבר בהתחלה באופן כללי אבל תמיד אחזור משם אלייך באופן הכי ספציפי, טוב?! אז ככה:

אל מול הפער בין הרצוי למצוי בחיים שלנו (בכל תחום, מכל סיבה), יש שני סוגים של תגובות רגשיות שיכולות להיוולד בליבנו: האחד הוא רגשות מסוג עצבות והשני הוא רגשות מסוג מרירות.

עצבות היא לא עצב. בשפתו של בעל התניא עצבות היא שם כללי של תגובות רגשיות, אנושיות וטבעיות, אבל לא יעילות. כלומר, במקום לצמצם את הפער הקיים, תגובה רגשית של "עצבות" רק תגדיל אותו. קחי אותך למשל, בחורה שכל כך רוצה להתחתן וכבר שנים עושה כל שביכולתה , רגש של ייאוש או כאב איתם הגעת, יהיו לגמרי אנושיים ונורמליים, אבל הם לא יעילים לך להמשך הדרך. את מסכימה איתי? אם אנחנו רוצות להמשיך עד למפגש עם בעלך העתידי בע"ה, תצטרכי ללמוד  להתאמן איך מצד אחד לקבל את אותם רגשות בחמלה ובהבנה אבל מצד שני להצליח לנהל אותם נכון כך שתוכלי להמשיך קדימה.

התגובה הרגשית השניה שמביא רבינו הזקן בעל התניא, היא מסוג "מרירות"- שם כללי לרגשות חיוביים, כאלו שנולדים ע"י התעלות מעל הטבע. כדי להוליד רגשות יעילים שמגדילים את הסיכויים לזוז קדימה ולמעלה, ולצמצם את הפער הקיים.

שוב נחזור אלייך, דמייני שאת מצליחה להפוך את הייאוש (הטבעי והאנושי!) שלך להתמדה ויצירתיות. שאת מתייגעת ומנצחת את הטבע ואת מביאה את עצמך לצאת לעוד פגישה נניח, או אפילו ללכת לקנות שמלה חדשה ולהרגיש יפה בפגישת השידוך הבאה. התנועה העל טבעית הזו בנפש, יוצרת תנועה על טבעית בעולם שמסביב. זו הדרך שלנו ליצור ניסים בעולם.

לגלות אלוקות!

הדרך לעבור מחורבן לגאולה נעוצה בהתבוננות הפנימית שלנו להכניס את הא' האלוקית לתוך המפגש הטבעי שלנו עם העולם.

בדיוק כמו עם ישראל, שכל כך הרבה שנים מצפה ומתפלל לגאולה שלימה.

מצד אחד הוא זועק "עד מתי??", זעקה שנותנת ביטוי לכאב הטבעי והאנושי, אבל מצד שני הזעקה הזו, כשהיא מנותבת נכון , היא אי"ה תוכל להוליד תוספת כוח בתנועה של "עשו כל שביכולתכם!"

גם את אהובה שלי, שרגשי התסכול, הציפיה והייאוש האנושיים שנולדו בך וילדו זעקת שבר וכאב של "עד מתי??",  תצליחי בע"ה בעבודה ויגיעה לרומם את אותם רגשות ולהתחבר לראיה מנקודת המבט האלוקית, זו שבה אין לנו השגה אבל ידיעה שהכל לטובתך, אז הזעקה בע"ה תהפוך יותר ויותר לתנועה של 'עשי כל שביכולתך'.

וזהו נס גלוי בעולמך שיוכל ליצור ניסים בעולם סביבך בע"ה.

תזכרי תמיד, את אחראית "רק" על פתחו של מחט- הקב"ה יפתח לך פתחו של אולם.

אמן שלכולנו יבקע הרגע הים, כמים לים מכסים.

והאלוקות הטבועה תתגלה,

בגאולה האמיתית והשלמה. נאו!

באדיבות מגזין עטרת חיה

חופשת "בין הזמנים" הגיעה ואת לוקחת נשימה עמוקה לפני המבול שעלול לרדת באחת אצלך בבית.

לסדר, לנקות, לבשל, לדאוג שלא ישתעממו, להפעיל סדרת מכונות ו… ואת כבר בלי אוויר. בלי נשימה, עם הלשון בחוץ וצריכה לצאת לטייל בחוץ כי זה מה שנחוץ.

אבל זה לא הכל.

יש לך עוד משימות טיפול בילדים.

בתינוק  שהחליט עכשיו לצרוח ללא הפסקה, בקטנה ש'מנדנדת' שהיא רוצה לקנות משהו מהחנות הסמוכה, בזה שמפיל (בלי כוונה כמובן) ערימה ענקית של בגדים שרק הרגע סיימת לקפל, ובילדון שמיילל.

אנחה עמוקה יוצאת ממעמקי ליבך.

מה עושים?

איך מעסיקים ילדים משועממים שמצפים בכיליון עיניים שחופשת הקיץ כבר תגמר?!

אם את מזדהה עם כל הנ"ל, הכיני דף ועט, הכתבה הזו בדיוק בשבילך!

זמן משפחתי

שלום חני, נשמח להכרות קצרה

שמי חני קעניג ממגדל העמק, אמא ל–12 נסיכים, ברוך ה', מורה בתיכון ומוסרת שיעורים.

מה הדבר הכי אהוב עליך בחופשה?

הזמן המשפחתי.

זמן משפחתי בשבילי הוא יקר, וחשוב לתכנן אותו כדי ליצור אווירה טובה ושמחה בבית, הילדים אוהבים לשתף וליהנות ביחד האחד עם השני. אם רק נהיה שם איתם וננתב אותם נכון.

בחופשה, יש אפשרות ליצור חוויות משותפות בלי להיות תלויים במסגרות הלימוד והעבודה, להקפיץ את המקדש מעט שלנו למקום טוב יותר, מתוך שמחה והנאה.

כמובן שכל זה לאחר מחשבה מעמיקה ותכנון, מה לעשות, ואיך לגרום הנאה לילדים בעז"ה.

איך גם בחופשה את מצליחה לגרום לילדים חוויה, הנאה ולמידה?

דבר ראשון, חשוב שנדע שכל שנה היא ייחודית.

לכל שנה יש את התנאים המיוחדים לה (לפני/אחרי לידה, גילאים של הילדים, אירועים משפחתיים ועוד). חשוב להתבונן ולבדוק מה מתאים לנו השנה. גם באותה משפחה אי אפשר לעשות העתק־הדבק משנה לשנה ובוודאי לא מבתים אחרים. לוח השנה גם הוא מספר לנו מהו טווח התאריכים של "בין הזמנים", וכמה זמן כדאי להקדיש לכל תחום.

בעיניי הלימוד המרכזי הוא לימוד לחיים:

איך משתפים פעולה במשימות, איך מכילים הסתכלות שונה, איך מנהלים סדר יום שנכון לנו, ואיך דואגים למלא את עצמנו בגשמיות וברוחניות.

לכל גיל סדר יום משלו:

יש את אלה שצריכים לימוד קצר לאחר התפילה, ואחרי הפסקה קצרה, עזרה בבית. יש גילאים שצריכים עזרה בתפילה, ארוחות מסודרות.

הנוסחה היא להיות בקשב ולהגיע בכל פעם למתכון הטוב, הרגוע והשמח ביותר.

יש כמובן את ההכנה לחמישה עשר באב, כ׳ אב ולקראת אלול  – זאת ניתן לבצע על ידי לימוד אישי וחברותות משפחתיות. קצת מאתגר להכניס את זה בתוך ימי החופש, לכן אני מאוד ממליצה על "מנות קטנות", זמנים קצרים לכל דבר.

גם אם חלק מהמשפחה נוסע לטיול מאתגר, על התוועדות כ' אב, למשל לא מוותרים. התוועדות משפחתית, חגיגית ושמחה.

איזה משחק/פעילות הילדים שלך הכי אוהבים?

משחקי חברה משפחתיים.

את המשחקים האלו הילדים יכולים ליצור בעצמם כמו: חיקוי של המשחק "לינק" בו צריך לתת תגובה לאירוע/חוויה משפחתית לפי הכרטיסים הנמצאים ביד.

משחקים לשוניים (מעולים לנסיעות) – לחוד חידות לפי אותיות וכדומה.

והעיקר, שעוד בחודש אב זה נזכה בחוויה משפחתית גדולה לעלות לציון ברינה, תכף ומיד ממש!

עוגנים בים החופש

שלום, שמי מוסיא רובין, אני גרה בכפר חב"ד, אמא לארבעה בנים, מחנכת כיתה ח', רכזת טיולים ב"בית חיה מושקא" בכפר חב"ד, ומנחת הורים בשיטת אית"ן.

ההמלצה שלי כאן היא על דברים בסיסיים שכל אחת יכולה לעשות ולפתח אותם כרצונה.

דבר ראשון, אם יש אפשרות למצוא מסגרת קייטנה לילדים הקטנים, ו'קעמפים' לבוגרים זה יכול להיות מאוד מבורך… חשוב שיקפידו במסגרת על תכנים חסידיים, ניגונים וכדומה. מסגרת זה דבר חשוב, ושומר על הסדרים.

לאחר זמן הקייטנות חשוב בעיניי שיהיו הנקודות הבאות:

1. עוגנים מסוימים שמהווים בסיס לשגרה ומה טוב שהם יהיו סביב שגרה רוחנית וגשמית, כפי שמתאים לכל משפחה כמו: לקום בשעה סבירה, להתלבש בזריזות, תפילות, לימוד מסוים, סדר לילה וצ'ופר מיוחד למי ששומר על העוגנים הללו.

אפשר לעשות טבלת סדר יום חסידי ובסופה להבטיח פרס או טיול שווה.

2. תיאום ציפיות והכנה לפני כל יציאה ובילוי: לאן יוצאים? מה הסדר? מה נדרש מהם? מה יש להכין? לתת צ'ופרים למי שמשתף פעולה.

3. תעסוקה לילדים הקטנים. כדאי שיהיו חומרי יצירה פשוטים וזמינים, כמו: פלסטלינה, צבעים, טושים, מדבקות ועוד. אפשר לתלות עם דבק נייר את היצירות והם יכולים להיות מאוד מאושרים מזה.

4. לתכנן ולתאם בבית עם הילדים הגדולים שיח של תיאום ציפיות. לאן הם היו רוצים ללכת במסגרת האפשרויות הטכניות והתקציביות של המשפחה, ומה שמתאים להורים מבחינת זמני יציאה.

5. ניתן ליצור חוויות בתוך הבית סביב ארוחה מושקעת, אפייה משותפת, 'על האש', משחקים ייחודיים. ועצם הפניות שההורים מעניקים לילדים מזמנם, זה כבר יכול להפוך לזמן איכות.

גם האמבטיה הכי קטנה יכולה להפוך למגרש משחקים לילדים קטנים… בגדי ים, קצף גילוח, צבעי ידיים. זה נפלא לעבודה תחושתית, מצחיק ומעניק זיכרון מיוחד.

על מה אני לא מוותרת כאמא

לפתוח את היום ב"ברכות השחר" ותפילה. זה מסדר את היום וכבר מבטיח שהוא ינוצל טוב ויעיל יותר.

בזמן טיול אני תמיד אני מעוררת אותם להסתכל על הטבע ומלמדת את הילדים להתפעל ולשים לב למתרחש סביבם.

ההסתכלות מפתחת להם את הסקרנות וידוע שההתבוננות בפלאי הבריאה מעוררת אהבה לה'.

באדיבות מגזין עטרת חיה

קישור לזום:

https://us02web.zoom.us/j/84927458957?pwd=5bpfL9AXm2Da6UOBScCtdyBROQENqC.1

סיסמה: 770

או דרך הטלפון –

במספר  03-9786688

מקישים קוד פגישה: 8957 2745 849 ואחר כך #, שוב #,

סיסמה: 770 #

העבירי גם לחברות:)