מסתכלת בתמונה
נושמת עמוק לאט, לאט.
מתחילה להריח את האוויר, נושמת אותו חפסק ומהר אל תוך ראותיי, ולא מרפה.
מתחילה להרגיש את זה מתקרב, כל כך קרוב.
חיוך נמתח לו בין אוזני, יוצר גשר על כל הבעיות המסובכות של חיי, גדול, לבן, שמח, יותר מתמיד.
עייני צורבות, עננים קטנים נקווים להם בקצוות ולאט לאט חלש חלש בזהירות ובקלילות, בדילוגים קטנים ומלאכיים טל יורד לו משם.
מצאתי את מקומי בעולם.
לא משנה כמה אנשים יהיו שם, איזה אוכלוסיה, מוזרה ככל שתהיה, זהו מקומי המוחלט.
לא משנה כמה רעש, זמזומים, צעקות מנגינות, בלאגן ודחיפות זה המקום שלי.
הכי בעולם!
כמה רחוק שאני לא יילך כמה מהר שאני לא יברח לאן שאני לא יגיע לא יהיה תחליף בעולם למקום שלי הזה.
קרוב למגע, למישוש, לראייה ולשמיעה.
קרוב מתמיד!!!!!!
770
מחר אני ממריאה!!

כנס עצמתי ומרגש לציון יום הולדתם של 2 המאורות הגדולים-הבעל שם טוב ובעל התניא, מייסדי החסידות, התקיים אור לי"ז אלול בבית הכנסת "החושן" שבשכונת הדר גנים בעיר פתח תקווה.
קיומו של הכנס בסמוך לתחילת השנה בלוח העברי נקבע סביב הנושא של חיות והתחדשות ומטרתו היתה להעניק לציבור הנשים מאנ"ש ומקורבות כלים רחבים, מעשיים ורוחניים, לקראת השנה החדשה הבעל"ט.
את הערב פתחה הגב' יעל זלץ-בעלת שם בנושא הייעוץ הארגוני ובהרצאתה ריתקה את ציבור הנשים תוך הסבר על אנרגיית הזמן והתארגנות נכונה במהלך חיי האישה.
בהמשך הערב נפתח צוהר אל עולמם של שליחי הרבי מה"מ באמצעות סיפור אישי מרגש בליווי מצגת ע"י הגב' קסם משולם אשר בחן ושכל רב שיתפה את הנשים על גילוי עצם הנשמה ביום הכיפורים והפיכתה לחסידת חב"ד ושליחה.
במהלך הערב הוקרנו קטעי וידאו של הרבי וניגונים חסידיים של האדמוה"ז יחד עם ארוחה בשרית מבית ה"השף הצרפתי" ועל השולחנות הונחו מזכרות אישיות עם ברכת שנה טובה ומתוקה.
בסיומו של הערב עלה לדבר הרב החסיד אקסלרוד-ראש ישיבת ליובאביטש בפתח תקווה אשר היטיב למסור לציבור הנשים רעיונות סביב גודל היום והתקשרות לרבי בזמננו אנו.
בצאתם הודו הנשים על קיומו של הערב החשוב והמרגש כשהן נרגשות לקראת ערבים הנוספים שיבואו במהלך השנה הקרובה אי"ה.
הערב יצא לפועל בזכות פועלו של ארגון נשי ובנות חבד בעיר בראשות השליחה הגב נחמה דינה דייטש ובתמיכתם של המחלקה לתרבות וחינוך תורניים בפתח תקווה עיר ועל כך התודה והברכה!

בבית שאן, יום הזה של פתיחת שנת הלימודים ה'תשע"ט ייזכר כיום חג בעיר.
לאחר 32 שנות שליחות בבית שאן, נפתחה היום בשעה טובה ומוצלחת כיתה א' לבנות, בחינוך ברוח של רבותינו נשאינו והרבי מלך המשיח. בהכוונת המחנכת הגב' שטערנא שתחי' דיקשטיין.

פתיחת הכיתה היא גם בשורה של ממש לתלמידות הרכות שעד כה היו צריכות להטלטל בדרכים למעלה משעה כל צד!
כיתה מיוחדת זו ממוקמת בבית ספר תחכמוני בעיר בהנהלת הגב' רותי כהן צמח שההורים וצוות בית חב"ד מודים לה על שיתוף הפעולה.

בטקס השקה חגיגי במיוחד בכיתה השתתפו הורי הילדות הנרגשות, מנהלת בית הספר המארח את הכיתה, השליח הראשי הרב שלום בער שי' שמולביץ ועוד נכבדים.

את הטקס פתח נציג האבות ר' מתנאל מדינה בקריאת מכתבו של הרבי לפתיחת שנה"ל.
אחריו ברך את התלמידות מנהל בית חב"ד הרב שלום בער שמולביץ

לאחר מכן השליח הרב מנחם שי' לנג הזמין את התלמידות להסתופף מתחת לטלית ו'המלאך מיכאל זרק עליהם סוכריות' .
נקבעה מזוזה חדשה בכיתה
ולסיום התלמידות ליקקו דבש מהאות א' המתוקה והקדושה.

ראוי לציין שכיתה זו נפתחה באופן פרטי כאשר ההורים נטלו על עצמם חלק מהעלויות הרבות בהשתתפות עם בית חב"ד.
לתרומות ואימוץ תלמידה לחץ כאן או בטלפון 052-7707002

בית הספר העל יסודי 'בית חנה' של חב"ד ברחובות נכנס בשעה טובה למשכנו החדש והקבוע. ביה"ס שנפתח בעיר לפני שנתיים עבר מסכת טלטלות לא פשוטה, כעת לאחר מאמצים מרובים מטעם הנהלת רשת חינוך חב"ד ובדחיפת מנהלי המוסדות, הנהלת בית הספר, וועד ההורים ונציג חב"ד ר' אריה ליפסקר אל מול הגורמים בעירייה פותח את שעריו בבנין החדש.

הטקס נפתח בתקיעת שופר ודברי ברכה על ידי המרא דאתרא הרב מנחם מענדל גלוכובסקי.

לאחר מכן נשא דברי ברכה הרב אלימלך שחר מנכ"ל המוסדות.

בגזירת הסרט כובדו הרב אלי קריצבסקי מנכ"ל רשת אהלי יוסף יצחק, הרב ארז קרלנשטיין סמנכ"ל המוסדות, ונציג חב"ד בעירייה ר' אמיתי כהן.

בקביעת המזוזה כובד רב הקהילה.

"היום הזה הוא התרגשות גדולה לכל הצוות והתלמידות", אומרת המנהלת המסורה גב' שרי ריפקיינד "לאחר שנתיים בהם התמודדנו בתנאים לא קלים אנו זוכות למשכן ראוי ומכובד".

הרב ארז קרלנשטיין סמנכ"ל המוסדות הודה לכלל המתעסקים במלאכה ובראשם לראש העיר מר רחמים מלול ולסגנו מחזיק תיק החינוך מר זוהר בלום על הסיוע והעזרה לכל אורך הדרך, ואיחל ש"כשם שזכינו להביא את הדברים לידי פועל, כך בעזרת השם נמשיך הלאה כפליים לתושיה".

הטקס הופק ע"י חברת "קסטיאל פרודקשן הפקות"

אנו בשלהי חודש אלול, חודש של חשבון נפש וכל אחת חושבת בימים אלו איך לתקן את שעבר עליה במשך השנה.
כולנו מנסות לתקן את המחשבה, דיבור ומעשה שלנו, בודקות כמה השתמשנו בעניני העולם למטרת קדושה, כמה עסקנו בהפצת המעיינות, כמה ייחלנו והשתדלנו להביא את המשיח בפועל ממש.

אך בשביל לעשות חשבון נפש אמיתי צריך לדעת למה באמת אנחנו מסוגלים, איזה כוחות קיבלנו מהקב"ה, איזה מתנות יש לנו להעניק לעולם, איזה מידות עלינו לתקן ומה תוקע אותנו מלהתקדם.

במילים אחרות, אדם צריך להכיר את עצמו טוב טוב בשביל לעשות חשבון נפש אמיתי.

אחת הדרכים להכיר את עצמינו באמת היא דרך הגרפולוגיה. באמצעות ניתוח כתב היד ניתן לחדור עמוק אל תוך הנפש ולקבל תמונת מצב עכשווית,לשרטט קווי אופי הכוללים כישורים, נקודות חוזק וקושי, ועוד ועוד… כך נוכל לעבוד את ה' בכל כוחות נפשינו.

ועכשיו נעבור לדוגמא מהשטח. הפעם נדגים כמה סימנים לכישורים שונים מאישה בת 47,
בכתב שלפנינו הכותבת התברכה בכישורים הבאים (רשימה חלקית):
הכתב הגדול מראה על אהבה להופעה בפני קהל, הזווית הישרה של האותיות מראה על נטיה למקצועות ריאליים והלחץ החזק שבו נכתב הטקסט מראה על הרבה מרץ פנימי. האותיות הכתובות בצורה מלאה, עגולה ומועשרת מצביעים על כישרון אומנותי, טוב טעם וחוש למוזיקה. כמו כן הכותבת התברכה ביכולת ריכוז ודיוק..

שיהיה לכולנו עבודה נעימה והצלחה רבה בגילוי הכוחות שלנו והוצאתם מן הכח אל הפועל.
__
חשוב מאוד– על מנת לאבחן כתב יד יש לעשות מכלול מכל הסימנים הגרפולוגיים ולא להסתפק בסימן אחד.

לאבחון כתבי יד וציורים – רונית סטודניץ, [email protected]

אור, גילוי, פנים שוחקות – המלך בשדה. עוצמתם הרוחנית של ימים אלה הורגשה במוחש במהלך המסע המיוחד של חוג הידידות של ארגון נשי ובנות חב"ד. מסע זה נערך בשנה השלישית להקמת חוג הידידות של ארגון נשי ובנות חב"ד בארה"ק, "הנשים מהשורה הראשונה".

"זכינו, זו הפעם השלישית, לצאת למסע קדוש ומיוחד, לאחר המסעות להאדיטש ולניעז'ין – לפני שנתיים, ולליובאוויטש – בשנה שעברה אומרת הגב' שיפי נפתלין, יו"ר חוג הידידות ומארגנת המסע. "השנה השלישית לחוג הידידות, והמסע השלישי, לצורך חיזוק ההתקשרות לרבותינו נשיאנו ולהנחיותיו של נשיא הדור".

וכך הן יצאו לרוסטוב, למסע בסימן "שתוליכנו לשלום", אל ציון הרבי הרש"ב, לביתו ולישיבת תומכי תמימים הפועלת במקום, ומשם המשיכו בעקבות ההיסטוריה החב"דית, לביקור מרתק בפטרבורג.

את עוצמת החוויה הרוחנית קשה לתאר במילים. קל יותר להתחיל מהסוף – מהמפגש עם החברות החוזרות. הן נחתו פיזית, אך טרם נחתו ברוחן… נפעמות, מרוממות טפח מעל הקרקע, הן משתפות בהצצה אל הרגעים המרטיטים שנספגו בתוכן במהלך המסע.

אור ליום שני, ב' באלול, סמוך לחצות הלילה, המריאו החברות לרוסטוב. הן נחתו השכם בבוקר יום שלישי, ומיד החלו בהכנה רוחנית ונפשית להשתטחות על הציון הקדוש של האדמו"ר הרש"ב נ"ע.

כהכנה להשתטחות על ציון הרבי הרש"ב, נלמד מאמר "החלצו", מאמר יסודי של הרבי הרש"ב, מפי גב' צפורה וישצקי, יו"ר ארגון נשי ובנות חב"ד.

לאחר ארוחת בוקר עשירה, נסעו החברות בהתרגשות רבה לביקור בבית הרבי הרש"ב. ההסברים מקרבים אל הלב את החיים שרחשו כאן לפני כמאה שנה. כאן התגורר הרבי הרש"ב, למד ולימד, הנהיג וניווט במסירות נפש למען בני דורו, ולמען הדורות הבאים. במקום מיוחד זה כתבו החברות פ"נ, ומשם נסעו להשתטח על הציון הקדוש.

גב' צפורה וישצקי משתפת: על הציון הקדוש חווינו רגעי שיא בחסידות, יש שלוש בחינות, עולם, שנה, נפש – המקום, הזמן, והאדם. על הציון הקדוש חווינו רגעי שיא בכל שלושת הממדים הללו – המקום הקדוש כל כך, ציון הרבי הרש"ב, הזמן המיוחד – תחילת חודש אלול, ימי רחמים בהם המלך בשדה, מראה לנו פנים שוחקות, אני לדודי ודודי לי, והנפש – היינו יחד בקבוצה מיוחדת ומאוחדת של חוג הידידות, נשים שמוקירות את הארגון שהרבי יסד עבור כל אישה ובת חב"דית, ומתגייסות להחזיק בו בתרומתן.

המושג 'אהבת ישראל' קיבל לאורך המסע משמעות מעשית חיה. מדי יום במסע נלמד שיעור בקונטרס "אהבת ישראל", לימוד שהוא בעצם אחת מהחלטות הכנס, והועבר מפי החברות הגב' אורלי טויטו, והגב' רות מיפעי.

גם גב' רינה גרשוביץ חולקת מחוויותיה: "בעודנו אומרות מענה לשון, מנגנות ארבע בבות ומבקשות עבור הכלל, בקריאת וקריעת הפ"נים הכללי והפרטי, הרגשנו בעוצמה את הזכות הנפלאה. זהו רגע גדול, ולא מובן מאליו, לזכות להיות במקום זה, שאך לפני כשלושה עשורים, להראות בו כל סממן יהודי היה בגדר סכנת נפשות.

גב' מלכי רוטשטיין מספרת: "לא שיערתי שגם המסע הזה יהיה כל כך מטלטל ומרגש. בפועל, כשהגענו לרוסטוב, אחרי ההכנה שערכה גב' וישצקי בלימוד מאמר "החלצו", ואחרי שהיינו בישיבת תומכי תמימים, וראינו את המקווה של הרבי שמימיו לא רוקנו מעולם, כאן, במים האלה טבלו הרבי הרש"ב, והרבי הריי"צ.

לעת צהרים ממשיך המסע, אל "עמק הנחש". בארץ שנראית כה זרה וגויית, רחשו חיים יהודיים וחסידיים. על אדמת 'עמק הנחש', נשפך דם יהודי כמים. "עשיו שונא ליעקב" מתגלה באופן הטראגי ביותר – במקום בו נהרגו רבבות יהודים במלחמת העולם השנייה. השפתיים רוחשות פרקי תהילים, לעילוי נשמת הקדושים.

אחרי בוקר וצהריים עמוסי רגשות, תפילות, וחוויות רוחניות – הגיע הזמן למנוחת הגוף. בחדרי המלון הנוחים, אוגרות החברות כוחות להמשך המסע. לאחר ההתרעננות, מחכה להן התוועדות חסידית מרוממת עם הרב יוסף יצחק חיטריק, משלוחי הרבי בארץ הקודש ומנהל סמינר 'בית חנה' בצפת אשר ליווה את המסע כולו והעניק רובד עמוק של הנהגה והדרכה חסידות, הלכה למעשה. דבריו גדושים בתוכן ובלחלוחית חסידיים, מועברים בטוב טעם וחודרים ללבבות.

זה המקום להודות לשליחה המסורה גב' פייגי סטולין שתחי' על הסיוע והעזרה בארגון הלוגיסטי טרם הגעת הקבוצה.

בשנת תרפ"ד, עבר הרבי הריי"צ מרוסטוב – לפטרבורג, לנינגרד דאז. בעקבות המסלול של רבותינו נשיאינו, ממריאה הקבוצה בבוקר יומו השני של המסע, מרוסטוב – לפטרבורג.

העיר הגדולה והסואנת, שידעה תהפוכות מדיניות רבות, מקפלת בתוכה חלקים צרובים בהיסטוריה חב"דית. יש בה מקומות שכל פעוט חב"די מכיר מהסיפורים – בתי הכלא האיומים, המבצר הפטרובלי, והנהר המקיף אותו, ה'שפאלערקע' ועוד. אבל החברות מעידות בהתרגשות, שאינה דומה שמיעה לראיה:

"הסיפורים שתמיד מספרים, מצטיירים במוחנו כציור דמיוני ורחוק, אבל להיות במקום עצמו זו חוויה שונה, מוחשית ומטלטלת" אומרת גב' רות מפעי, נציגת נשי ובנות חב"ד ברחובות. "פתאום נוצר גשר ארוך ומאחד עשרות שנים של עבר חסידי, המדלג על הפער בין עבר להווה, דמיון שהופך למציאות מוחשית.

גם גב' רינה גרשוביץ משתפת בתחושות – "כאב מפלח את הלב בראותנו את ה'שפאלרקע', הכלא הידוע לשמצה, בו נחקר, נאסר ועונה אדמו"ר הריי"צ, ומאות יהודים חסידיים ושלמים שהחזריו את נשמתם ליוצרם על קידוש ה'. שפתיי רוחשות פרקי תהילים לעילוי נשמתם.

והן כולן מציינות את 'המרפסת', מרפסת פשוטה למראה בבית מגורים, אך בלב כל אחת היא מעוררת רגשות עזים תוך הצפת המשפט האלמותי של הרבנית לבעלה הרבי הריי"צ באותו לילה שחור:  "שניאורסון, הגיעו אורחים", בו הודיעה לו כי הגיעו מלאכי החבלה לעוצרו.

עבור גב' מלכי רוטשטיין, הביקור בפטרבורג עורר רגשות חיבור כפולים – "אמי נולדה בלנינגרד, ועזבה את העיר יחד עם משפחתה בגיל שנתיים וחצי. הם ברחו מהעיר שהיתה במצב נורא. כל הסיפורים שהמדריך סיפר, על המצור שערכו הנאצים בתקופת מלחמת העולם השניה, הרעב הנורא אשר  הפיל אלפים רבים של חללים ברחובות פטרבורג" – בשבילי הם אינם סיפורי היסטוריה רחוקים, אלה הסיפורים עליהם גדלתי, אותם שמעתי מאמי כל השנים. רבים מקרובי משפחתנו נשארו לכודים בעיר, ומתו מרעב, כפשוטו.

בנוסף לחיבור האישי, החיבור המרומם והמפעים, לשוט בספינה על מימי הנהר בו עצר האדמו"ר הזקן את הסירה לקידוש לבנה, מסכת המאסר והגאולה של י"ט כסלו, זיכרונות מאסרו של הרבי הריי"צ, הכל קורם עור וגידים, ממש קם לתחיה מול העיניים, והכל מתרקם לתמונה מלאת חיים שאנחנו חוות בעוצמה".

אל מול בתי כלא ומבצרים מאיימים המפחידים ומרעידים את נשמתו של כל חסיד, ערכנו שיט בספינה אשר נוצל לצורך עריכת התוועדות חסידית על ידי הרב חיטריק אשר בעוצמתו והרגשיו החסידיים המופלאים רומם והמחיש לכל משתתפות המסע מהו מסע חסידי, אכן אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו.

החיבור המופלא בין עבר להווה התבטא לכל אורך המסע, ובכל האתרים ההיסטוריים בהם ביקרו החברות, שהמחישו את עוצמת שלטון הצארים: ב"הרמיטאז" ארמון החורף, מקום מגוריהם הרשמי של הצארים הרוסיים, ב'פטרהוף – החצר של פיוטר' – גני הארמון.

את המסע סיימנו כמיטב המסורת בעריכת באנקעט מפואר ומסכם בנוכחותם של שלוחי ושלוחות הרבי לעיר פטרבורג. הכינוס הותיר חותם עז של גאווה חסידית, תחושת ניצחון עילאית – "יד החסידים על העליונה". היה זה אירוע מושקע בגשמיות וברוחניות, בטוב טעם ובתכנית עשירה ומגוונת. על התפתחות מפעלי השליחות בעיר, מראשית הדרך ועד היום, נערכה סקירה מאלפת, מפי השליח הרב שאול ברוק. גם רעייתו השליחה הגב' רחל ברוק, מנהלת בית חנה חב"ד בפטרבורג, סיפרה על פעילותה ועל חיי השליחות. השליחה גב' בתיה חיטריק אשר סייעה במסירות רבה בהפקת ותיאום הפעילות והחוויות הגשמיות והרוחניות בפטרבורג הנחתה את האירוע במקצועיות ובכישרון. הרבנית שולמית ירוסלבסקי, מחברות חוג הידידות, הקריאה מכתב של הרבי אל החברות בארגון וברכת שנה טובה. גם תכנית אמנותית מגוונת לא נפקדה מהבאנקעט המושקע: מחול רוסי אותנטי – מופע רקדניות, ותכנית מרתקת של ציור בחול בשילוב סיפור מצמרר המתאר את מסירות הנפש של יהודי רוסיה תחת השלטון הקומוניסטי (ניתן לשכור את התכנית במשרד ארגון נשי ובנות חב"ד).

בשם כל החברות, הודתה הגב' צפורה וישצקי, יו"ר ארגון נשי ובנות חב"ד לגב' שיפי נפתלין, יו"ר חוג הידידות הנשים מהשורה הראשונה המסורה, שארגנה את המסע כולו בכישרון ובהשקעה רבה, מן התכנון ועד לביצוע המושלם, תוך חשיבה וירידה לפרטי פרטים. החברות כולן מציינות בתודה ובהתפעלות את הארגון המוקפד והמושקע של גב' שיפי נפתלין: "אנחנו מודות מכל הלב לשיפי" הן אומרות, כל אחת בסגנונה – "קיבלנו אירוח ברמה גבוהה, מבלי להתפשר על שום פרט. תכנייה עשירה, ארוחות מגוונות, התוועדויות חסידיות ותכנים מרוממים, והכול בטוב טעם, בשילוב מושלם בין רוח וגשם".

צילום: שמחה דיל

הסרטה: חדווה רומנו

מגיעה היא אל הקודש
אפופת תואר וקדושה
מתחילה להיזכר
בשמות והפ"נים שהכניסה,
ליתר דיוק- דחסה.
ברגע האחרון למזוודה
מתחילה לבקש
על המשפחה
על הידידות, חברות ומכרות
מתחילה להתעורר
להרגיש מעין חלום.
דמיון מנצנץ מהעבר
הקיץ לא מוכר
חלום כה מופרך
נשאבת פנימה
במעין מכונת זמן,
ובמקביל, נשארת רתוקה למקומה
לא זזה. אין תנודה.
נמצאת היא בבית רבינו שבבל.
בחצרות קודשנו
חסידים אצים רצים בצדדים
מחפשים עוד כמה יהודים למבצעים
להספיק עוד לטבול במקווה
לסיים להכין את החשבון נפש כדוואי
לטעום קצת דבר מה.
לבדוק שהכל מוכן לסעודה.
ויש גם אותם
שכפרושים מעולמם.
מצאו הם להם חברותא
ישבו ללימוד מאמר עמוק
מתפלפלים הם. חיים כל אות ניקוד.
יושבים בצד
על איזה ספסל מאובק
ריח החג מתחיל להתפשט באוויר
והשניים מהקצה השני
עוד מנגנגים
כי באמצע הפארבריינגען מאתמול
הם עוד שקועים
מחדדים את המסר
של ההתוועדות שפעלה.
הרביעי בכלל עדיין
כבר בשעה השלישית
של תפילת שחרית
אהבת עולם אהבתנו
הוא קורא במנגינה צלולה
והיא מאזינה לקולו הרך בדממה.
מתבוננת היא אחורה
ועיניה צדות
זוג בנות חמודות
2 ילדות, עלמות צעירות
עם 2 צמות
ושלוש מזוודות
עומדות בכניסה
נבוכות, מבוישות.
לא יודעות מה לעשות
ולאן לפנות
מה קוראים
היכן משתחווים
ולאן עכשיו כולם בכלל הולכים?
מתעשתת מהמצב היא.
מחייכת חיוך רחב
ופונה אליהם בחצי זינוק.
חצי צליעה
מהרגל שעדיין תפוסה מהטיסה
'ברוכות הבאות' היא אומרת
מנסה לקבל קצת מבט יחס משו שאומר
אך ברגע הראשון גם היא נהיית נבוכה
כי שום תשובה מהשתיים
לא התייצבה.
מנסה היא באנגלית מגומגמת
אולי הם מקנדה או אנגליה- מהרהרת
אך שגם בזו לא נהנתה
החליטה לחזור חזרה למקומה,
לתת להן להתאקלם לפרוח.
להכיר המקום אולי גם לברוח
לברוח מהרע
מהחומריות
מהגשמיות
מהניכור, מהמבטים הלא נעימים
לברוח. להימלט הרחק.
להשאיר רק נפש אלוקית פועלת
כי במקום כה קדוש
שום דבר אחר
לא נראה באופק
האמת זועקת
מחפש הוא את מלוא תשומת לב
לא נותן לשקר
למלא הצער והכאב
נותן לשמחה לפרוח
נותן למצוות להתקיים
להחלטות טובות להאמר
להתפלל 3 תפילות ביום
עם חת"ת תניא והיום יום.
להקפיד יותר על מרפק, ברך. וצניעות כללית
צניעות פרטית צניעות אישית.
להרגיש טוהר וקדושה
כל זה בבית רבינו שבבל
שרחוקה מעין המשפחה והמדע.
אבל קרובה. קרובה לעצמי כרגע
קרובה לנשיא הדור
קרובה להחלטות שנאמרות
קרובה לכל שפע האור.
והיא נשארה מרותקת
מחכה לפתוח בשירה.
שירת הגאולה.

עדיין היה חם במירון. חם מאד בשעות היום אפילו שאנחנו כבר בעיצומו של חודש אלול. פער הטמפרטורות בין היום והלילה מזכיר את דכדוך הסתיו למרות השמש הקופחת. זו שעת בוקר מאוחרת וליד הציון מתגודדת קבוצת נשים. אחת מהן בולטת בגובהה.

"למה את חושבת שתקבלי שידוך טוב?", אני שומעת אותה אומרת וממשיכה: "אפילו לי, הבת של השדכנית, לא מצאו מישהו שיתאים". אני מנסה להבין מי נגד מי ומבינה שכולן בעד כולן אך קולן ממשיך להישמע ברמה גם כשאני מנסה להתרכז בתוך עצמי ולהתעלם מ"רעש הרקע". כל אחת מהן מנסה להבליט את חוכמתה בקולניות והסיפורים נשפכים כמים.

רווקה חסרת שיניים מתייעצת איתי בקשר לשידעֶך שלה. היא לא בטוחה אם עשתה נכון או לא כאשר דחתה את הצעתו להתחתן איתה.

"את חבדניקית. זה בטוח" היא קובעת נחרצות ופונה אליי בקול מצווה: "תעזרי לי! מה אומר הרבי שלכם? אני אוהבת אותו מאד. אפילו קניתי אות בספר התורה שלו". אין לי מספיק מידע כדי לעזור לה ואני שואלת אותה מה אומרים לה הרבנים שלה.

הסיפור שלה כמו סיפוריהן של שאר המתגודדות סבוך ומורכב. בבית הספר היסודי בו למדה הייתה תמיד כבשה שחורה. גם כשכל השיניים עוד היו בפיה וגם כאשר שיערה עדיין היה שחור ויפה. "כשהייתי ילדה אימא שלי נישאה בפעם השלישית. עברתי חיים לא פשוטים גם במובן הכלכלי וגם במובן החברתי. אלה היו חיים של מסירות. עכשיו אימא שלי נשואה כבר עשרים שנה ואני עדיין מחפשת".

מתברר כי חוסר הביטחון שלה הביא לכך שהיא פחדה להתחתן. "הדברים שהילדות אמרו לי בבית הספר עדיין מהדהדים במוחי, אבל היום אני כבר מוכנה לעשות כל דבר, כל מה שיידרש, כדי להגיע ליעד. אני יודעת שה' רוצה שאהיה שמחה ומאושרת".

—

עוד אני מנסה להבין את הסיטואציה, מגיח מאי שם נער צעיר עם מבט עצוב ועיניים טובות ועייפות. בגדיו השחורים וזיפיו הכהים מהווים ניגוד מוחלט לבגדים הבהירים והשיער המלבין של הנשים, בנות, רווקות, גרושות המתגודדות בקרבתי.

"את הרבנית של מירון", אומר הבחור לחסרת השיניים. "יש לך אולי כוס ערק? אם לא, אז תביאי בקבוק בירה"… והיא מחייכת לעברו חיוך של חמלה עניינית ואומרת: "לך לאכול משהו. או אולי תתפלל לרבנו". הוא מסתכל בה בייאוש ואומר קצרות: "אני עייף, אני עייף".

אני חושבת לעצמי שמצאתי אצל רשב"י דור מבולבל, עייף, מיואש ועצוב אבל בדרך החוצה אני רואה את הנער ישן במתיקות מאחורי אחד העמודים הרחבים והמצלים אצל רבי שמעון ובטוחה שהוא מצא מנוחה.

—

פרשת השבוע היא פרשת כי תבוא אותה נקרא לעולם בחודש אלול, בחלקו השני, הסמוך לראש השנה. המצווה הפותחת את הפרשה היא מצוות ביכורים. עלינו להביא לכהן את החלק הראשון והמובחר של פירות עבודתנו ומעשנו. בעומדנו בשנים־עשר הימים האחרונים שלפני יום הדין, עלינו לזכור שניתנה לנו ההזדמנות לתקן בכל יום חודש נוסף מחודשי השנה ולצעוק אל ה' שיביא לנו את המשיח עוד טרם תיכנס השנה החדשה עלינו לטובה. או אז נוכל לקיים בגשמיות את מצוות הביכורים.

עתה, בימים אלו שהם ימי רצון, ימים בהם מאירות י"ג מידות הרחמים והמלך בשדה, הם זמן מסוגל לקום ולזעוק אל ה' – אבא! אנחנו עייפים כבר. אנא, אבא. תרחם! הוצא את בניך בני ישראל מהגלות המרה הזו והביאנו תיכף ומיד ממש אל בית מקדשך. אמן, כן יהי רצון.
—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/