קישור לזום:

https://us02web.zoom.us/j/83259061711?pwd=MnRUWitYaEZva3ZpYzhGMkJ0VktBQT09

מספר פגישה: 83259061711

סיסמה: 770

או דרך הטלפון –

במספר 03-9786688

מקישים קוד פגישה: 83259061711

ואחר כך # ושוב #

סיסמה: 770 ואז #

העבירי גם לחברות וקבוצות נוספות!😃

זום 🖥️ *39*

מתחזקות  ומחזקות

ארגון

נשי ובנות

חב"ד צפת

https://us02web.zoom.us/j/7701230770?pwd=eGlqTGlNUmJrOEMxOVN4Tk4wY0Fzdz09 

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-37 למלחמת הקיום על עמנו תורתנו וארצנו הקדושים.

אחת ההתמודדויות עמה אנו נאלצים במצב ובתקופה כל כך מורכבת וקשה הנה 'החוויה' בה אנשים האמונים על שלומינו וביטחוננו מוצאים עצמם לעיתים קרובות לאחרונה עומדים ושומעים תלונות רועמות, ביקורות צולבת ומואשמים בהאשמות קשות כשלמולם עומדים לא אחרים מאשר אחינו ואחיותינו ומפנים אליהם את תלונותיהם, משפריצים את כעסם ומרמורם עליהם בכל דרך אפשרית מילולית ולפעמים אף פיזית! אם זה בהפגנות במקומות שונים ציבוריים ואף במרחבים פרטיים כאלה ואחרים!

מבט עמוק מספר לנו: לא אין כאן משהו אישי כלפי אף אחד חלילה, אך יש ויש כאן כאב עמוק של אחינו ואחיותינו היקרים והאהובים המביעים את כאבם בדרכם שלהם! הזועקים ממר ליבם על המצב הנורא והאיום אליו נקלענו, ללא מודעות, או יכולת התבוננות שכלית מעמיקה מחוסר פניות נפשית ורגשית על המשמעות ועל דרך הבעת הזעקה והכאב העולה מליבם.

תלונה הנה מלשון להלין, להלין את כאבנו, צערנו ולהפקידו בידי מישהו אחר!   תלונה עוברת בהפניית הצער, התסכול, הכאב, הבלבול כלפי מישהו שאנו מרגישים שאנחנו רוצים ומצפים לעזרתו, מישהו שאנחנו סומכים עליו באמת, מישהו שאנו חפצים בקשר עמו שאם לא כן, לא היינו מעיזים, או טורחים כלל להפנות את זעמנו לכיוונו ביודענו שאין ביכולתו או ברצונו לסייע לנו באמת!

 בכדי להבין את משמעותה של תלונה ומשמעותה בחיינו ואיזה מסר היא מעבירה אלינו? ננסה להביט על מושג זה כפי שנשקף וניבט מפרשתנו מהיבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי. 

השבוע נקרא בפרשת בהעלותך.

אחד התיאורים בפרשה הנו מהרגע בו עם ישראל עוזב את הר סיני לאחר מתן תורה ופונה המדברה למסעותיו. התורה מתארת את ההתמודדות עם המצב החדש אליו נקלעו בני ישראל כאשר במדבר חם, חם מאוד, אין אוכל לאכול ומים לשתות סיוט לכל מטייל. ואז מגיע הרגע בו העם מביע את מצוקתו כפי שמתארת התורה:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". (במדבר י"א, א').

הרמב"ן מפרש את המילה כְּמִתְאֹנְנִים כך:

"והנכון בעיני כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והעינוי ומתי נצא ממנו מלשון: 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו' (איכה ג, ל"ט). שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו. 'וכן בן אוני' – בן צערי האמור בבנימין (בראשית ל"ה, י"ח).

וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וסיפר החטא ואמר "כְּמִתְאֹנְנִים" כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים והיה רע בעיני ה' שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם והיו מתאוננים ומתרעמים עליו.

כלומר: לפי הרמב"ן 'כמתאוננים' משמעו הפניית הכאב והצער והפקדתו בידי בורא עולם. עם ישראל מפנה את כאבם כלפי בורא עולם על חששם מהכניסה למדבר ודאגתם לצרכי קיומם!

הרבי מליובאוויטש מדייק בלשון הפסוק ובפרט במילה: "כְּמִתְאֹנְנִים". לכאורה העם מתלוננים על מה שמפריע להם ומה רע בכך?

מסביר הרבי כאשר האדם מתלונן כלפי בורא עולם כשמשהו חיצוני מפריע לו ואין הוא עושה דבר מלבד מאשר להתלונן אין זו אלא תלונת שווא. אך כאשר התלונה נובעת מעומק ליבו ומטרתה לקדם את הקשר עם בורא עולם זוהי תלונה רצויה לפני ה'.

התורה מדייקת בלשונה ואומרת: 'וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים', בכ"ף הדמיון, בכדי לומר לנו שעם ישראל אחד הוא עם בוראו, כך שאין ביכולתו להתלונן באמת לפני ה' יתברך!  אז תלונת עם ישראל  אומר הרבי היוותה כאן כמיהה עמוקה לקשר שלהם עם ה' יתברך!

כאשר עם ישראל חש שמשהו פנימי מתערער בתוכם עקב כניסתם למדבר והמסע בו, כשפתאום הם חושבים על כך שבעצם במדבר יחסר להם הבסיס הקיומי לחייהם הם עלולים למצוא עצמם רעבים ללחם וצמאים למים, המחשבות על חוסר האונים הצפוי להם העיב עליהם והם מצאו עצמם מתלוננים לפני ה' יתברך!

וזו הייתה התלונה שלהם, הזעקה הפנימית כלפי ה' יתברך: מה קורה לנו פתאום מדוע כאשר אנו נכנסים למדבר? מדוע מתערערת בנו האמונה והביטחון הקיומי לו דאג ה' יתברך עד כה? מה יום מיומיים? הפריע להם הריחוק הנפשי והרגשי מה' יתברך אותו חשו ואשר נוצר בליבם פתאום! למה אנחנו לא מסוגלים לראות ולהאמין ולבטוח בה' יתברך בדיוק כפי שהיה עד עתה מאז יצאנו ממצרים? זו המועקה שבעקבותיה באה התלונה של עם ישראל!

ובמילים אחרות: עם ישראל מביע את מצוקתו וכאבו לפני ה' יתברך בדמות תלונה המופנה פנימה אל עצמם! מדוע אנחנו כה רחוקים מלהאמין ולבטוח בך בלב שלם ולא להרהר אחר מידותיך? מדוע איננו יכולים להישאר רגועים, שלווים, סמוכים ובטוחים בך, גם ברגעים בהם חל שינוי טכני במצבנו, ביודענו שבוודאי אתה תדאג לנו ותשפיע לנו מטובך הגדול מידך המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה והרחבה?

היינו רוצים לממש את מלא יכולת הקשר אתך אבא שבשמים ובארץ, בכך שנרגיש סמוכים ובטוחים בך ועליך בכל מקום (עולם), בכל מצב (שנה), ובכל סיטואציה (נפש).

היכולת להישאר שלווים ורגועים ואף  שמחים ומאושרים גם ברגעי חוסר וודאות לסמוך ולבטוח בה' יתברך שידאג להם ולכל צרכיהם הנה התשוקה האמיתית והפנימית של עם ישראל בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)!

להתלונן ולחפש אשמים בבחירות שעשית בחייך הנה הדרך לברוח מעצמך ולהימנע מלחבור באמת למי שאתה! להביע את כאבך על העדר הקשר לאוהביך בתלונה שכל מהותה זעקה לקשר אמית ועמוק הנה הדרך הישרה להביע את התשוקה בדרך לקשר אמיתי ועמוק!

אחד הנושאים הבוערים העומד על סדר היום בעבודתי השוטפת הנה המצוקה הגדולה בה שרוי ונתון הנוער היקר והאהוב שלנו. הקשיים, המורכבויות וההתמודדויות בקרב בני הנוער רבים ומגוונים הנם. בטח בזמן ובתקופה כל כך מורכבת של קורונה שלאחריה נכנסנו לאירועי המלחמה והשלכותיה רבות ולא פשוטות כלל.

אחד הקונפליקטים הגדולים בה אני פוגש בעבודתי הנו מצבם הנפשי והרגשי של ההורים האמורים להתמודד עם ילדיהם המתבגרים בני ובנות הנוער שלנו.

שאלת ההתמודדות עם גיל ההתבגרות תמיד היוותה אתגר לנו ההורים ולאמונים על חינוכם בבתי הספר השונים והמגוונים ובישיבות התורניות השונות.

בשורות ארוצה להתייחס לתופעה לה אני עד זה שנים במפגשי הרבים עם בני הנוער היקרים ובני משפחותיהם. תופעה בקרב כלל המגזרים בכלל, אך המקבלת ביטוי ייחודי בעולם היהודי הדתי, דתי לאומי, התורני והחרדי על מגוון הזרמים השונים והרבים הקיימים במגזר השונים והמבורכים שיש לנו בעם ישראל.

אני מדבר על תופעת ההתרחקות של בני ובנות נוער מחיים של שמירת תורה ומצוות בגלוי לעת עתה.

בני ובנות נוער שהתחנכו על ברכי התורה והמצווה בבית יהודי דתי, תורני חרדי, חסידי..  שבאמצע הדרך פרשו להם למרחב שונה של ניהול חיים זר וחדש להם.

העולם החרדי על כלל זרמיו הגיב ועדיין מגיב באופן שונה לתופעה הן בניסיון להבין אותה והן בניסיון להתמודד אתה.

מה לעשות? כיצד לעשות? מה יקרה כעת ? האם חיינו ישתנו? נישאר אותה משפחה? ועוד..

ראשית יש להבין את עולמם של משפחות אלו, מה המשמעות בחייהם כאשר תופעה כזו פוקדת אותם? מה עובר עליהם? איך מרגישים?

אז הניסיון להבין גם את התופעה בקרב בני הנוער היקרים וגם את ההורים היקרים של בני הנוער  עובר בהבנה מה עומד מאחורי ההתרחקות של בני ובנות הנוער משמירת אורח חיים יהודי דתי, תורני, דתי לאומי, חרדי או חסידי שחיו עד עתה?

הבנה זו תאפשר לכולם לחיות חיים מיטיבים ולהתמודד בצורה מיטיבה עם השינוי שנכנס לחייהם! למרות הקושי הגדול המתלווה לצד ההתמודדות אתו!

אז בדרך כלל שמדברים על דרך חיים שקיבלה תפנית בעלילה והביאה לשינוי מפתיע בחיינו אנחנו ניגש להבין מה קדם לה? מה היא מספרת לנו? מה משמעותה בחיינו? ואיזה צורך היא משרתת?

בדרך כלל ניפגש בקושי אובייקטיבי שפקד את חיינו, שדרכו אנחנו רואים ומסבירים את השינוי שחל בחיינו!

במילים אחרות: כאשר נחווה משבר כל שהוא אישי, או בין אישי, בתוך המשפחה או מחוצה לה נשתמש בו בכדי להסביר לעצמנו בעיקר אך גם לאחרים מדוע בחרנו לעשות שינוי בחיינו!

כאשר בני נוער חווים קושי אובייקטיבי אתו הם מתמודדים הם לא יכולים לקום בוקר אחד ולהודיע לנו חגיגית אנחנו כבר לא שומרים תורה ומצוות!

אך לאמיתו של דבר זה בדיוק מה שהם עושים.. רק מבלי להצהיר על כך לאף אחד!

אנחנו כמובן מופתעים והמומים, אך הם יודעים שהם כבר מזמן לא שם..

משבר שכזה קשור למרחב גיל ההתבגרות, שלצדו צצים ועולים קשיים אובייקטיביים כאמור הבאים מתוך בני הנוער פנימה, אך נשענים על קשיים והתמודדויות מבחוץ!

אחד הטיעונים שאני שומע מההורים היקרים הנו: 'נכשלנו בחינוך הערכי התורני והיהודי עליו גדלנו וניסינו לחנך את ילדינו'!

אני בדרך כלל מנסה לבדוק את משמעותה של טענה זו ולברר יחד עם ההורים מדוע הם חושבים כך?

כאשר אין בתוך הבית חינוך ברור יסודי איתן ויציב של שמירת תורה ומצוות אז אני עוד יכול 'ללמד עליהם זכות', להבין ללבם, אני יכול להתחבר רעיונית ותיאורטית ולהבין על מה הם מדברים!

אבל שאני רואה לפניי הורים יראי שמים המקפידים על קלה כבחמורה אני לא ממש מבין על מה הם מדברים!

אין קשר בין החינוך אותו מעניקים ההורים לילדיהם למידת הצלחת החינוך שלהם כאשר הילד בחר בדרך שונה ממה שגדל והתחנך עליו!

הנער/ה בחרו בדרכם מסיבה שאינה קשורה לאופי ולצביון החינוך היהודי והערכי עליו חינכנו את ילדינו!

ישנם גורמים וסיבות שונים עליהם ודרכם ניתן להסביר את השינוי שחל בחייהם של יקירנו, אך על  עצם החינוך אותו קיבלו מאתנו כאשר הנו ערכי ומיוסד ביציבות על דרך חיים הברורה לנו ולילדנו אין בו בשום פנים ואופן בכדי להסביר את הכישלון שלנו כהורים וכמחנכים לבין הבחירה אותו עשו יקירנו!

כאשר אנשים תוהים איך זה שבנם או ביתם של הורים למשפחה דתית, חרדית, חסידית שכזו התרחקו משמירת תורה ומצוות?

אני עונה: הבחירה של ילדים לשנות את אורח חייהם אין בה בכדי לערער על ההורים ומידת יראת השמים של ההורים!

היא כן מספרת לנו על גורם כזה או אחר בחיי ילדיהם שלעיתים כלל לא קשור להורים אלא למרחב החוץ ביתי חברים, מחנכים וכד'!

אך גם במקרה בו יש קשר ישיר להורים ולמצב ילדיהם, נוכל להצביע בדרך כלל על הקשר בין מי שהם כאנשים ובני אדם עלי אדמות, לאישיותם, לאופיים ולמידת השפעתם על ילדיהם כהורים, בהתנהגותם בדרך ובאופי חינוכם! אך לא על מידת יראת השמיים שלהם!

כאשר ילדינו פוגשים במרחב  החיים חברים, מחנכים מבחוץ, או נשענים על החינוך הביתי עליו גדלו והתחנכו מידת ההשפעה עליהם ועל חייהם רבה מאוד !

כאשר החברים מגיעים אף הם מבתים בהם התקיים חינוך רוחני יהודי בריא יציב ויסודי, מידת ההשפעה על חבריהם תהיה אף היא טובה ומיטיבה עמם. ולהיפך כאשר החינוך אינו בריא, יציב ויסודי ההשפעה תהיה שלילית ומזיקה!

כאשר המחנכים בהם פוגשים ילדינו הנם בעלי אישיות בריאה, יציבה, יסודית ואיתנה אופיים מיטיב מכיל מבין, מתעניין אכפתי, קשוב, מסור התוצאות של החינוך יהיו בהתאם ילדים שמחים, בריאים ערכיים. לעומת זאת כאשר המחנכים בעלי אישיות מורכבת, נוקשה, קרה, מנוכרת ומקובעת התוצאות יהיו בהתאם הרסניות ושליליות!

ואף אנו ההורים כאשר חינכונו מבוסס על הורים מתפקדים, פנויים נפשית ורגשית לילדיהם, בעלי תבונה אנושית וחינוכית המוצאים את דרכם ללבם של ילדינו בחינוך יציב, ברור ומסור, נצפה לתוצאות מזהירות וחיוביות בקרב ילדינו, לעומת הורים שאינם יציבים נפשית ורגשית, אינם מתפקדים, אינם פנויים נפשית ורגשית לילדיהם חינוכם אינו יציב וברור, נראה תוצאות הרסניות ושליליות כפי שיבואו לידי ביטוי בנפשו של הילד!

מכאן שהדרך בה בוחר הילד והמתבגר נשענת על אופי החינוך אותו קיבל ועל הדמויות מהם הושפע ובוסס חינוכו!

כן כאשר מדברים על אופי החינוך יש בהחלט משמעות לחינוך אותו מקבלים הילדים ועל מידת השפעתו עליהם ועל בחירותיהם בחיים!

            האם החינוך רך או נוקשה? בוטה קר ומרוחק או מתחשב מכיל ומבין? חכם, יצירתי וזורם או צודק לוחמני, דורס וחונק?

אבל בהחלט אין קשר אבל שום קשר בין בחירותיו לבין החיבור ליהדות ולדת עליה גדל וחונך! אי אפשר לקשור בשום פנים ואופן בין חינוך שאיננו בריא נפשית ורגשית לדת!   

אמנם יש עובדה אתה אי אפשר להתווכח כאשר אנו רואים ילד מתבגר מתרחק משמירת תורה ומצוות לבין חינוך מעוות ולא בריא שקיבל והשפעתו על בחירתו והתרחקותו מאורח חיים וצביון חיים יהודיים של שמירת תורה ומצוות! 

אבל בהחלט אין שום קשר למהות העניין של אורח חיים יהודי תורני!

באותה מידה בה בחר הנער שעבר חוויה נוקשה ומעוותת בביתו הלא בריא, שהביאה אותו לשנות מסלול! כך היו פני הדברים בדיוק אילו היה גדל בבית שאיננו שומר תורה ומצוות ומתרחק ממשפחתו ובוחר בסגנון חיים שונה כזה שלא יזכיר לו את חייו בבית בו גדל וחווה חוויות קשות ומעוותות!

הבחירה שלו לא קשורה לדת! היא קשורה לחוויה הקשה אותה חווה! הניסיון להתרחק משמירת תורה ומצוות מספרת לנו על הרצון להרחיק ממני כל סממן המהווה תזכורת או קשר למקום ממנו הגעתי, בו גדלתי ועליו התחנכתי!

כך שהמאבק האמיתי והפנימי של הנער/ה הנו על הקשר הסמנטי בלבד בחייו של הנער/ה, המציף ומעלה בו זיכרונות קשים ולא נעימים, במקרה זה הנו הזיכרונות הסמנטיים שבחיי שמירת תורה ומצוות!

זה יכול להיות כל סממן אחר שהוא חייב להרחיק מעצמו כעת בשל המשבר אותו חווה, כדי לברוח מאיזה שהוא סממן העלול להזכיר לו את אותה חוויה קשה דרך אותם סממנים שהוו את השבר בחייו!

אם אביו או אמו רופאים, מחנכים, קופאים, אנשי הייטק, או מה שלא יהיה הוא יפתח באופן אוטומטי ולא מודע התנגדות שתבוא לידי ביטוי בניכור וריחוק ממעגל זה העלול כאמור להזכיר לו את מי שפגע בו! 

למרות ועם כל זאת כל זאת לא תצמח שום תועלת לנער/ה מלהתלונן או להאשים מישהו במצבם! כאשר הנער/ה מתלוננים על מצבם הנפשי והרגשי בשל מצוקה או משבר אותו חוו, יש לנו את היכולת לכוונם לקבלת עזרה שתמנף את הסבל והמצוקה בכדי לשנות את מצבם ולהפכו מסבל ומצוקה להזדמנות נפלאה להעמיק ולחזק את הקשר בינם לבין חבריהם, מחנכיהם או הוריהם! 

בכדי לספר על כך שלנער/ה יש איזה שהיא יכולת אמיתית לצמוח מהמשבר אליו נקלעו אנו זקוקים לחברם לעצמם בכדי לגלות את הקשר העצמי שלהם עם הוריהם, חבריהם ומחנכיהם!  אנו חייבים להעניק להם את המתנה של הקשר הבלתי מותנה שלנו איתם ושלהם אתנו!

אנחנו צריכים להיות קשובים לקול העולה מהתנהגותם המתריסה, הצינית, 'הסוררת', בכדי להבין מה המסר שהם מעבירים אלינו דרך התנהגותם!

התלונה שלהם בעצם הזעקה הפנימית כלפינו ובביטוי חיצוני בהתנהגותם מספרת לנו על מצוקה וקריאה לעזרה! על הרצון לחדש ולהעמיק את הקשר ביננו!

הם מפקידים ומלינים (מלשון תלונה) בידנו ואצלנו את הכאב והתסכול ממצבם, מתוך הבנה שאנחנו האנשים המשמעותיים ביותר בחייהם והם רוצים ומחפשים את קרבתנו, את אמוננו וביטחונם בנו הוא זה שמפנה אותם דווקא אלינו.

 הכאב והצער נשמע היטב מהמסר הסמוי העובר אלינו מהם: מה קורה לנו פתאום מדוע אנו מתרחקים מאהובינו ויקירנו? מדוע התערערה בנו האמונה והביטחון הקיומיים בדרכנו? לפתע הם חשים שמפריע להם מאוד הריחוק הנפשי והרגשי מביתם ונוף ילדותם, הם חשים צימאון עז על הריחוק מיקיריהם, הם חשים את הריקנות אשר נוצרה בליבם פתאום! למה אנחנו לא מסוגלים לראות ולהאמין ולבטוח במי שהיווה את הבסיס לקיומנו כפי שהיה עד עתה? זו המועקה שבעקבותיה באה הזעקה!

ובמילים אחרות: הנערים/ות מביעים את מצוקתם בדמות תלונה המופנה כלפי עצמם דווקא! מדוע אנחנו כה רחוקים מלחוש את יקירנו שאוהבים אותנו, דואגים לנו, מתמסרים עבורנו בכל ליבם ונפשם? מדוע איננו יכולים להישאר בטוחים רגועים, שלווים, סמוכים ובטוחים בדמויות המשמעותיות לנו, גם ברגעים בהם חל שינוי במצבנו בעקבות משבר זה או אחר?, ביודענו שבוודאי הם יישארו שם עבורנו, נאמנים לנו, מחכים לנו רק שנשוב חזרה, והם יעניקו לנו את אהבתם וישפיעו לנו מטוב ליבם וידאגו לכל מחסורנו!

הם רוצים לממש את מלא פוטנציאל הקשר עמנו, בכך שיוכלו להרגיש סמוכים ובטוחים עלינו בכל מקום (עולם), בכל מצב (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)! תפקידנו ליצור את המרחב המאפשר הזה עבורם, כדי שיוכלו להביע את כאבם ומצוקתם ואת רחשי ליבם על ריחוקם מאתנו!

כאשר הם יחושו בטוחים בנו ובמרחב אותו יצרנו עבורם הם יוכלו להרגיש בנח להביע את תלונתם המספרת על הרצון והכמיה לקשר בלתי מותנה, אמיתי, עמוק וכנה ביננו לנצח!

זו זעקתם האמיתית והכנה הבוקעת מליבותיהם ומנשמתם של אחינו ואחיותינו המביעים את משאלת ליבם להעמיק את הקשר ביננו! תלונותיהם אינם מופנים באמת כלפי מישהו, זו הדרך שלהם להפקיד אצלנו ולהלין את תלונותיהם במקום ובמרחב בו הם חשים בטוחים להלין,

 יתרה מזו יש בתלונתם גם את ההיבט הפנימי הנוסף שבו המפנה אותנו אל משמעות התלונה והמספרת לנו במסר הסמוי העובר ממנה אלינו שהתלונה פניה אינה אלא כלפי עצמם בעצם! מדוע אנחנו לא מרגישים גם כעת בשעת משבר את היכולת לחוש בטוחים, רגועים, שלווים, מדוע התערערה בנו תחושת הביטחון הקיומי? הם מתחננים שניצור עבורם את המרחב החברתי המאפשר לתחושת הביטחון הקיומית שהייתה בתוכם לפני שנקלענו למצב הנורא והקשה אתו ועמו אנו מתמודדים כעת!

נישא עיננו למרומים אל אבינו שבשמים נתחנן ונבקש 'חדש ימינו כקדם'!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

בְּהַעֲלֹתְךָ/אסתי פרקש

וְאַתְּ? אֵיךְ אַתְּ עוֹלָה?

מִתְרוֹמֶמֶת, מַגְבִּיהָה

מָה מַדְלִיק אוֹתָךְ?

מַצִּית אֶת זִיק הָאֵשׁ

מַדְלִיק לְךָ הַנֶּפֶשׁ

עַד שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת

תְּהֵא עוֹלָה

מֵאֵלֶיהָ

הַשַּׁלְהֶבֶת הַזּוֹ

שֶׁלְּעִתִּים מְעֻמְעֶמֶת

מְיֻתֶּמֶת, מְמֻרְמֶרֶת

זוֹ שֶׁמְּצַפָּה לִהְיוֹת מֻשְׁלֶמֶת

וְנוֹפֶלֶת…וְקָמָה…וְשׁוּב נוֹפֶלֶת

מְנַעֶרֶת, מִתְנַעֶרֶת וּמִזְדַּקֶּפֶת

וְהִנֵּה,הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ יְצִיבָה

מוּאֶרֶת,זְקוּפַת קוֹמָה, אֲצִילָה.

זֶה הִתְחִיל בְּרֶגַע הַבְּרִיאָה

בָּהּ הַבּוֹרֵא נָפַח בָּךְ נְשָׁמָה

יָצַק לְתוֹכֵךְ כּוֹחוֹת משֶׁמֶן זַיִת זַךְ

כִּשְׁרוֹנוֹת וּמַעֲלוֹת שֶׁיֵּשׁ רַק בְּךָ

שֶׁאֵלּוּ יְהַוּוּ עֲבוּרֵךְ נִדְבָּךְ.

הוּא הִדְלִיק ,הִבְעִיר בְּךָ הַבְּחִירָה

זוֹ הַחָפְשִׁית וּמִנָּה אוֹתָךְ לְשַׁגְרִירָהּ

שַׁגְרִירָה מְאִירָה כְּכוֹהֵן בְּאַהֲבָה.

מְחֻבֶּרֶת לַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה

מְקָרֶבֶת וּמְחַבֶּרֶת הַסְּבִיבָה

בְּדַרְכֵי נֹעַם, שָׁלוֹם וְאַחְוָה

מַדְלִיקָה עוֹד נְשָׁמָה.

וּכְשֶׁאַתְּ מַדְלִיקָה

אַתְּ זוֹרַחַת

שְׂמֵחָה

שְׁלֵמָה

מַקְרִינָה

וְ…הַנֶּפֶשׁ מְאִירָה!

הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ

"ויָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת"

שבת מוארת ושמחה

אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפתח תקוה

ביום העיון המקצועי נדון בנושאים חשובים ונשמע דברים בנושאי הלכה, רפואה, תקשורת ועוד מאנשי מקצוע מהשורה הראשונה.

מצו"ב התוכניה.

הרישום באתר טיק צאק  https://tickchak.co.il/63585 

הבטיחי את מקומך!

מחכות לך,

צוות מכון

צופיה הליכות ביתה

שע'י ארגון נשי ובנות חב'ד

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-36 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

השבוע החולף מאז היוודע על שחרורם של 4 החטופים הפגיש אותנו עם הייחודיות שלנו כעם, השמח וחש את שמחת אחינו ואחותנו ששוחררו מהשבי במבצע נועז על גבול הבלתי אפשרי של חיילנו האהובים והיקרים שמוסרים נפשם על הגנת עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל.

אחד הפרטים שהתפרסמו משחרור החטופים היה, כאשר הגיעו לחלץ את נועה ארגמני. החייל הלוחם מיחידת הימ"מ שחילץ אותה פנה אליה מחלון הבית והחדר בו שהתה עת שטפה כלים בשבת בבוקר החילוץ והפתע אותה "נועה זה צה"ל באנו לחלץ אותך". נועה תיארה שהייתה בהלם ולא ממש הבינה מה קורה כאן, היא חשבה שזה סתם מתיחה של החאמס, אך החייל חזר ואמר לה באנו לחלץ אותך זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי? לנועה ההמומה 'נפל האסימון' ואז היא ענתה כן, כן בטח!

אחד הדברים המרגשים ביותר בסיפור הנועז הזה שנגע בי היה הרגע בו החייל שאל את נועה: 'זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי'? כנראה שאין מי מאתנו שלא מודע למשמעות ויוקר הזמן במבצע שכזה, אך בכל זאת כדי לסבר את האוזן ננסה לתאר לנו את אותן שניות ה'זהב' במפגש הזה פנים אל פנים של נועה והחייל שבא לחלצה.

המשימה שהוטלה על הלוחם עליו הייתה, לחלץ את נועה בשלום. כל שנייה של עיכוב מסבכת את מבצע החילוץ ומסכנת את חייו ואת חייה של נועה. אך הוא כאדם רגיש בעל ערכים יהודיים אנושיים לא מתבלבל.

מדובר כאן על בחורה זרה לו, שאין לו היכרות מוקדמת עמה, הוא איננו קרוב משפחתה, מכר, ידיד, או חבר, פשוט חייל אמיץ שנפגש אתה לראשונה בחייו, פונה אליה בשיא הרגישות ושואל ברגע הכי קריטי והכי לחוץ בחייו, כאשר הוא מבין ויודע איזו אחריות 'רובצת על כתפיו' תרתי משמע, רגע לפני הוא שואל 'זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי'?

זו התגלמותה בעיניי של הנפש האצילית שלנו כחברה וכעם!

בכדי להבין יותר ולשפוך אור על תופעה אנושית זו אנסה לגשת אל הסוגיא הרגישה הזו כפי שניבטת מפרשת השבוע מנקודת מבט יהודית תורנית חסידית ופסיכותרפית!   

'פרשת סוטה' הנה הזמנה: להתבוננות על הקשר ועל הנאמנות שבקשר בין בני הזוג, הנובעת מהבנה שקיים קושי אמיתי ביכולת לקיים קשר אינטימי ביניהם!

השבוע נקרא בפרשת נשא

אחד הנושאים היותר מורכבים בפרשתנו נוגע בפרשה שקיבלה מקום מכובד בפני עצמה בתורה הקדושה המכונה 'פרשת סוטה'- בפרשה זו נפרס לפנינו דיון מעמיק אודות אישה שנחשדה על ידי בעלה בהתייחדות עם אדם אחר וזר וכיצד ואיך התורה מכוונת אותנו להתמודד עם סוגיא מורכבת שכזו.

זה נושא שכולנו פחות אוהבים לדבר עליו ובצדק זהו נושא אישי ואינטימי שבין איש לאשתו והיה מתאים שסוגיא זו תידון בינם לבין עצמם בסיועם של רב מורה הוראה ואנשי מקצוע, לשם מה יש צורך בכלל לדבר על נושא שכזה בפורום כל כך ציבורי, מעל דפיה של התורה הקדושה?

בהתבוננות ראשונה אכן הסוגיא והדיון בפרשה אינטימית שכזו גורמת לכל אחד מאתנו להרים גבה, אבל בהתבוננות מעמיקה קצת יותר נוכל לגלות שהצורך לדון בסוגיא מורכבת שכזו דווקא פותח לפנינו צהר לדרכה המופלאה של תורתנו הקדושה בהתייחסה לסוגיות מורכבות ואינטימיות שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

'פרשת סוטה' הנה הזמנה: שנועדה לבני זוג להתבוננות על מהות הקשר ביניהם ועל הנאמנות שבקשר שביניהם הנשענת על ההבנה שקיים קושי אמיתי ביכולת לקיים קשר אינטימי בין בני הזוג!

אינטימיות: הנו מצב ועמדה נפשית בה אדם מסוגל להתקיים ולקיים קשר במרחב בין אישי ולחוש את האותנטיות שבקשר הנובעת ממנו בבטחה ובנוחות לחשוף את עצמו ואת נבכי נפשו מבלי לחוש אבוד במרחב!

היכולת לקיים קשר אינטימי נשענת על יכולת לקיים קשר בין אישי עם כל אדם שהוא בעולם אך בעיקר ביכולת לשהות בקשר הזה במרחב אינטימי הדורש ממני חשיפה נפשית-רגשית ופיזיולוגית!

מהותו של דיון שכזה בא להבהיר לנו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: התורה לא חוששת לדבר על נושאים רגישים ואינטימיים ככל שיהיו, כאשר היא רואה שלפניה מונחת סוגיית המוגנות האישית והאינטימית שלנו התורה תעשה הכל, אבל הכל בכדי להעניק לנו ביטחון קיומי ואישי שישמור עלינו! על הקשרים שלנו, על הזוגיות שלנו, על שלום הבית שלנו, על שלום שבין אדם לחברו!

ככל שנעמיק בסוגיא זו נבין עד כמה הצורך לחדד עבורנו את ההתנהגות היהודית, התורנית, האנושית המוסרית בנושא כל כך רגיש ועדין הנה קריטית בכדי לאפשר לנו לקיים חיים מאושרים ובטוחים האחד לצד השנייה!  

הסוגיא של 'אישה סוטה' באה לחדד עבורנו את משמעות הנאמנות בקשר הזוגי האמורה להתקיים בין איש לאשתו. ולא שלא נבין נכון התורה לא פונה כאן לאשה, שבמקרה זה נחשדת על ידי בעלה שהתייחדה עם אדם זר.

התורה פונה לזוג החיים יחד ומכוון אותם איך לשמר את נאמנותם האחד לשנייה מצד מחויבותם האחד לשנייה!

מצב זה יכול להתאפשר על ידי שימור הנאמנות האחד לשנייה המבוססת והמתבססת על קשר אינטימי עמוק ביניהם, המבוסס על אמון עמוק, המעניק להם ביטחון קיומי בקשר ביניהם ומאפשר את חייהם זה לצד זו בשמחה ובאושר!

התורה ב'פרשת סוטה' פונה לגבר ופורסת בפניו את הדרך להתמודדות עם מצב רגיש בו התערער אצלו האמון באשתו.

הדבר הראשון שעליו לברר מה קרה והאם קרה? רק לאחר שהתברר שאכן קרה הדבר אפשר לברר איך זה קרה? על מה זה יושב ? אך בעיקר בניסיון להבין את משמעותה של התנהגות זו מצידה של אשתו ומה היא מספרת לו?

אדם המעוניין 'לחפש את אשתו'- (תרתי משמע), 'לרגל' אחריה, לבדוק אחריה ואחר מעשיה, להטיח את האשמותיו בפניה, לא רק שלא ימצא מענה ומזור לבעיותיו, להיפך הוא ימצא אישה שתתרחק ממנו ותחפש את המקום ואת האדם שרואה אותה, שמבין ללבה, שחושב עליה שרוצה בטובתה, לא את זה שמחפש אותה, ושאת כל מרצו וכוחו מפנה הוא בכדי להוכיח ולתפוס את אשתו בקלונה! להוקיעה ברבים ולבישה!

הדבר הראשון במעלה והחשוב מכל הוא שנדע ונזכור שהתורה מעניקה את זכות החפות מכל, לכל אדם ומכירה בתום ויושר לבו ובניקיון כפיו ומעשיו כל עוד לא הוכח אחרת! התורה דורשת לעשות הכל, אבל ממש הכל בכדי לברר את העובדות. רק לאחר בירור מקיף ומעמיק התורה נוקטת עמדה כלפי כל אדם באשר הוא!

לאחר מכן אנו ניגשים להבנה ולחקירה מעמיקה בניסיון להבין מה לא התקיים בקשר כפי שהיה צריך להתקיים ואפשר את המצב הזה בו נאמנותם של בני הזוג האחד בשנייה התערערה ונפגעה עמוקות?!

הדבר הראשון לבדוק במצב שכזה הנו מה המניע ומהי המשמעות העומדת מאחורי מעשה שכזה? לא בניסיון להתחקות האחד אחר השני, אלא בכדי להבין ללבו ונפשו של השני! כאשר אנו מגלים רצון להבין ללבו של האחר, אנו מגלים את הקשר העמוק השורר ביננו, המבקש להיפגש ולהבין מה עובר עלינו?, מה קורה לנו?, מה הצורך שלנו? ממקום משמעותי עליו נשענת היכרות שלנו!

היכולת להבין את הצורך עליו נשען המעשה הנו הדבר המשמעותי ביותר בגשתנו לפתור כל בעיה או קושי אליו אנו נקלעים בחיינו!

הבנת הצורך העומד מאחורי המעשה מעניק לנו ויוצר אצלנו מרחב מאפשר להמשיך לקיים את הקשר העמוק הקיים ביננו ועליו נשענת אהבתנו ומשם הדרך לגעת בלבו של הזולת קצרה!

הזולת חש את המפגש עמו, מה או מי בא לקדמו: הביקורת, השיפוטיות, האשמה, או הרצון להבין ללבו באמת בניסיון להתחקות אחר המשמעות והצורך שהניע אותו במעשה שעשה ולסייע לו להתמודד ולהתגבר על הקושי אליו נקלע!

אנחנו לא מקילים ראש בעצם המעשה או עושים הנחות למישהו בכך שאנו בוחרים לגשת למקרה בתבונה אנושית המעניקה לנו את המרחב הנפשי והרגשי לפגוש את האדם מהמקום בו הוא זקוק לנו ומשם אנו באים לפגוש אותו!

אנחנו יכולים לנסות להטיח בו את כל מה שרק עולה לנו ממוחנו ולבנו ולהשתלח בו כמה שרק נרצה, רק שלאחר מכן כבר לא יהיה שם את השותף שישמע את כל קיתונות הביקורת, השיפוטיות והאשמה שהטחנו בו!

הדרך לגשת ללבו של הזולת עוברת בשביל האנושי הרואה את הזולת האהוב בדיוק כפי שהיה כאן רגע לפני שחטא, פשע או עשה מעשה שלא יעשה!

מהותו של קשר לא יושב על רגעי הנוחות בה אנו רוצים מעוניינים או פוגשים בפועל את הזולת! קשר נועד גם לרגעי משבר בהם אנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים, מבולבלים, שלא יודעים מה לעשות חוץ מלהשתגע!

רגעי המבחן בהם הקשר עומד בפני שבר, הנם הרגעים המהותיים והמשמעותיים בקשר! דווקא ברגעים אלה ניתן לזהות את מהות הקשר ועל מה הוא יושב: האם רק על הנוחות והאינטרסים האנוכיים שלי או גם על אכפתיות, ואהבה בלתי מותנים שפוגשים את הזולת כאשר הוא מועד ונופל לבור עמוק!

הזולת אף הוא מחכה לראות כיצד נגיב למעידה שלו? מה נעשה עכשיו? אך בעיקר האם נמשיך לאהוב אותו ללא תנאי!?

תפקידנו למצוא את הדרך לעורר בנו את האהבה החבויה בנו על ידי התבוננות אמיתית על הקשר הקיים ביננו ומשם לנסות ולהבין מניין נובע המעשה אליו נקלע חברנו או בן/בת הזוג שלי?

אחד הדברים המסייעים לכך הנו: הרגע בו בחרנו לבסס את הקשר שלנו ולהפכו לקשר מחייב עת עמדנו תחת החופה והחלטנו יחד להקים בית נאמן בישראל בית שיהיה בניין עדי עד המבוסס ומכונן על יסודי התורה והמצווה כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות!

רגע בו הבנו את מה שאף אחד לא יכול להבין חוץ מאתנו, שהשייכות שלנו זה לזו והקשר שלנו הנם שמימיים.

אני רוצה לשתף בדוגמא מהקליניקה שתשפוך מעט אור על הדרך בה בחרנו יחד (אני ובני הזוג) לגשת למקרים מורכבים שהתגלו בן בני זוג (כמובן שכל פרט מזהה של המטופלים לא קיים כאן, והכל בהסכמת ובאישורם המפורש של מטופלי!).

לא אחת (ממש לא אחת) אני מתבקש לסייע במקרים בהם הפנייה באה אלי או מהבעל או מהאישה. כאשר הגבר פונה הוא בדרך כלל מתוודה על כך שנפל בצפייה בתכנים מורכבים ואינטימיים מעוותים ומבקש עזרה. כאשר האישה לעומת זאת פונה ניכרת בדרך כלל הבהלה מורגשת בקולה של האישה, אך בעיקר אפשר לשים לב לחוסר אונים בו היא נמצאת ומתחננת לעזרה.

אחד הדברים הראשונים שאני מקפיד לעשות מיד בתחילת המפגש או השיח עם בני הזוג זה הנרמול לחוויה!

אני מסביר ופורש את התובנות הנובעות מהתיאוריה הטיפולית המקצועית הדנה במהות ובמשמעות הבעיה ככל שהיא נשמעת או נחווית כקטסטרופה לא פחות, בטח בקרב המגזר החרדי. 

אני אתאר בקצרה את התובנה המשמעותית ביותר בעיניי להסבר התופעה ונרמולה על מנת להגיש סיוע לבני הזוג ולהרגיעם עד כמה שניתן.

משמעות הבריחה לצפייה בתכנים מעוותים יושבת על הקושי הראשוני לקיים קשר משמעותי אנושי ואינטימי מצד אחד מבני הזוג במקרה זה הנו הבעל.

שאני אומר אינטימי בקשר כוונתי להמשגת המונח הרחב 'אינטימיות' – המבטא כאמור את משמעות הקשר הבא לידי ביטוי ביכולת לקיים קשר במרחב הבין אישי ביניהם תוך חשיפה אישית נפשית רגשית ופיזיולוגית.

בין היתר נוכל לצפות בקשר שכזה הבא לידי ביטוי במחוות וג'סטות בסיסיות המתקיימים בין בני אדם המקיימים ביניהם קשר אנושי.

בקיום קשר עין ביניהם, מחמאות, שהייה האחד לצד השני במרחב בו נדרשת מהם קרבה לבבית, נפשית ורגשית בשיח ביניהם, ביכולת להביע אהבה ביניהם:

 במחשבה- האחד על השני, כשאני חושב טוב על בן/בת הזוג שלי

בדיבור: היכולת לשתף את בן/בת הזוג שלי בדיבורים טובים האחד על השנייה.

במעשה: לחבק ולהרעיף אהבה בחום ובקרבה פיזיולוגית ביניהם.

ומשם אנו יכולים להתבונן ולהבין את מהות הקשר ביניהם כאשר הם נדרשים לקיים יחסי קרבה ואישות ביניהם.

הפחד והחרדה המשתקים הגורמים לבריחה מצדו של הבעל למרחב בו הוא מנסה למצוא מקום בו הוא יוכל למצוא תחליף לקיום קשר אנושי, משמעותי ואינטימי, מובילים אותו לאשליה לא מודעת שבמרחב בו קיימים תכנים מפצים מעוותים ניתן לקיים רגעים של קשר משמעותי ואינטימי גם אם הוא רק וירטואלי משום שהמוח מוצא דרך להפיק את אותה תחושת חוויה אשלייתית של מרחב וקשר אינטימי בו הוא מוצא נחמה רגעית.

שכן ככל שהבריחה למרחב הווירטואלי נמשכת התופעה רק הולכת ומחריפה עם הזמן, משום שהיא לא באמת מהווה פתרון לבעיה, להיפך היא מחריפה אותה בכל פעם מחדש בו הבעל מנסה להסתתר מאחורי תכנים ווירטואליים שיעניקו לו את האשליה שהוא מסוגל להתמודד עם מרחב אנושי ואינטימי בקשר זוגי!

והדבר החשוב בסיפור הזה איננו רק חוסר היכולת של הבעל להיות, לחיות ולקיים קשר אינטימי משמעותי בזוגיות!

הקושי המשמעותי האמיתי הנו בכך שהגבר לא מסוגל לקיים קשר משמעותי ואינטימי גם עם חבריו לחיים!

הקושי נשען על חרדה בין אישית, הנובעת ממשבר בין אישי עם אחד מהדמויות המשמעותיות בחייו, הורים, דמות סמכות, חברים, איתם הוא חווה משבר אמון בקשרים הבין אישיים אותם קיים לאורך חייו ושנות ילדותו המוקדמות!

והפתרון לכך עובר בעיבוד נפשי ורגשי של אותן חוויות עם אותן דמויות משמעותיות בחייו, איתן הוא חווה את המשבר הראשוני והמשמעותי אתו הוא מתמודד כעת בדמות קושי משמעותי ראשוני לקיים קשרים בין אישיים משמעותיים ואינטימיים!

חשיבות ההתבוננות על משמעות הקושי המאוד מבלבל והמסעיר בין בני זוג המתמודדים עם משבר זוגי בעקבות קושי מסוג זה שתיארנו בו הבעל המתמודד עם קושי לא מודע ושואל את עצמו, מה קורה לי? מדוע אני נמשך ומתמכר לתכנים כל כך מורכבים ומעוותים? שאלות אלו לא נותנות לו מנוח והוא מוצא את עצמו אבוד, בודד ומתוסכל עם קושי שהוא לא מעז לשתף בו אף אחד בטח שלא את אשתו, הוא מתבייש במעשיו ובעצמו ואף מפנה אצבע מאשימה כלפי עצמו בכך שהוא זה שאשם במה שקורה לו כעת ובכך שהוא ממיט אסון על חייו ועל חיי הזוגיות שלו ועל חייהם של משפחתו במעשים אלו! 

האשה אף היא מתמוטטת מבפנים ולא מבינה מה קרה לבעלה האהוב? מדוע הוא מתעסק עם תכנים מעוותים אלו? מה עובר עליו? מניין נובע 'השיגעון' הזה? מה זה אומר עליו? מה הוא הסתיר ממני כל התקופה הזו? מה עוד הוא מסתיר ממני? האם אפשר עוד לסמוך עליו בכלל?…

את ההתמודדות הזו אפשר וחייבים לפתור על ידי התבוננות כאמור במהות הבעיה והתבוננות לאן היא מפנה אותנו ומה היא מספרת לנו על הבעל שנפל לשאול תחתית?

כאשר העיסוק יהיה בנרמול של התופעה לא בכך שנגמד את עצם התופעה! אלא בכך שנדע איך נכון להתבונן, להביט בה ולהתמודד עמה?! ובעיקר מה לעשות אתה?

זו סוד הזוגיות: להבין את האהוב, להביט עליו מנקודת מבט חיובית, לחשוב עליו טוב, לדבר עליו טוב, להתבונן על מהות הקשר שלנו, על הרגע בו חברנו יחד ובחרנו האחד בשנייה להיות בני זוג. זו דרך מאפשרת להתמודד עם רגעי משבר הנרגשים עלינו כגלי הים ומאיימים להטביע את ספינת אהבתנו.

מהות האמון בין בני הזוג הנה כאשר אין בהלה מהמתח הקיים והעולה בין בני הזוג כאשר עולים מתחים בקשר הזוגי!

אנו נוכל לראות את האמון המשפיע על הרוגע, ועל הסבלנות המתגלה ברגעי משבר ומאפשרת לאהבה ביניהם לדבר, לעיניים להעביר את המסר אני סומך/ת עלייך/יך! אני יודע/ת ובטוח/ה שנעבור את זה יחד!

כאשר האמון חזק ומבוסס בין בני הזוג, המשברים מהווים מקפצה בקשר הזוגי. האמון הנו המסר הסמוי העובר ביניהם המספר על הביטחון הקיים בקשר ביניהם, אך בעיקר על כך שטעות, נפילה, מעידה, משבר, עמוק ככל שיהיה לא מהווה תנאי לאמון הקיים ביננו וממילא לא ישפיע על עצם הקשר והאהבה השוררת ביננו!

זהו גם המסר אותו מעביר אלינו ה' יתברך דרך 'פרשת סוטה': הקשר ביננו נשען על האמון שלי בכם! אני אוהב אתכם לא בגלל מצבכם הרוחני, להיפך מצבכם כפי שהיה במצרים עת בחרתי אתכם לי לעם היה בכי רע שקעתם ב-מ"ט שערי טומאה, אלא בגלל מי שאתם! בחרתי בכם לא בגלל שאתם הרוב מבין העמים להיפך דווקא בשל היותכם המעט מבין העמים! לא בחרתי בכם בשל היותכם פופולארים ומבוקשים להיפך רציתי בכם כפי שאתם דווקא, למרות היותכם העם הנרדף על ידי אויביו, המדוכא והשפל מבין העמים, רציתי בכם בשל מי שאתם מעצם היותכם אלו שהכריזו בגאון נעשה ונשמע, כאשר כל העמים 'עיקמו את האף' ששמעו מה יש לי להציע להם!

תבונת הלב של אישה שמשאלת לבה היחידה הייתה הרצון העז לנצחיות הקשר עם בעלה!

מעשה באשה אחת מצידון שחיה עשר שנים עם בעלה ולא היו להם ילדים.
באו אצל רבי שמעון בר יוחאי ואמרו לו אין חפצים אנו להתגרש חלילה אך חפצים אנו בילדים וה' יתברך לא זיכנו עד הלום, כך שלא נותרה לנו ברירה אלא להתגרש על מנת לזכות בילדים משלנו. (בתקופה זו היו נוהגים שבמידה ובני הזוג לא נפקדו בילדים עד 10 שנים הם היו מתגרשים על מנת לזכות ולהביא ילדים לעולם, למרות הקושי העצום הכרוך בפרידה האחד מהשנייה בשל הקשר והאהבה הגדולה ששררה ביניהם).

אמר להם, "חייכם כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה". הלכו ועשו כדבריו ערכו לעצמם יום טוב ושיכרתו יותר מידי. כיוון שנתיישבה דעתו, אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך".

מה עשתה היא? לאחר שישן, רמזה לעבדיה ושפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא". בחצי הלילה, נעור משנתו כיוון שפג היין, אמר לה: "בתי היכן אני נתון"? "אמרה לו בבית אבא". אמר לה: "מה לי בבית אביך"?
 אמרה לו: "לא כך אמרת לי בערב – 'כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך'?
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך". הלכו אצל שמעון בר יוחאי התפלל עליהם ונפקדו בילדים.     (מדרש שיר השירים רבה א', פסקא ל"א).

הסיפור נוגע ומרגש כאחד משום ובעיקר בגלל איך שהוא נפתח: "מעשה באשה אחת מצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה". רק לאחר מכן מתואר ששניהם באו להתייעץ עם רבי שמעון בן יוחאי מה נכון לעשות.

הסיפור נסוב על אישה חכמה ומופלאה שעוד טרם לכתה עם בעלה לרשב"י ידעה בלבה שהסיפור יסתיים בטוב. משום שהגישה שלה הייתה שונה מזו של בעלה!

היא נגשה באמונה תמימה שמכיוון שאין סיבה לפרידתם חוץ מכך שה' יתברך מנע מהם פרי בטן! דבר שאינו בשליטתם, כך שחייב לקרות נס שיוכל להשאיר אותם מאושרים יחד עוד שנים רבות.

חכמת ותבונת לבה היוו את ההבדל שבין לחיות אחד לצד השנייה, לבין לחיות האחד עם השנייה!

 היא אהבה את בעלה בכל לבה ונאמנותה לא הייתה מוטלת בספק אף לא לרגע, גם ברגע המשבר הגדול בחייהם, הרגע בו הם היו אמורים לקבל בהכנעה את העובדה שהם כבר לא יזכו כבר לפרי בטן, מה שיאלץ להפריד ביניהם. היא נשארה רגועה ושלווה, אך חדורת אמונה וביטחון למלא את משאלת לבם לזכות ולהמשיך לחיות יחד כזוג אוהבים.

ברגע שרשב"י ראה את נאמנותה ואת תשוקתה להישאר ולקיים את הקשר עם בעלה בכל מחיר גם אם לא יזכו להביא ילדים לעולם מהשיחה שקיים עמה, הוא החליט לאתגר אותם במטרה לבחון גם את הבעל ולראות את נאמנותם האחד לשנייה ועד כמה הם מוכנים ללכת רחוק וחפצים לקיים ולהנציח את הקשר ביניהם גם אם לא זכו להיפקד בפרי בטן!

האתגר אכן היה גדול, איך בכלל אפשר לקיים סעודה ולחגוג גירושין כפי שחגגו נישואין? אבל בהתבוננות מעט על העצה ניתן לראות איזו חכמת ותבונת חיים היו בה.

העצה החכמה והמופלאה שנתן להם רשב"י נועדה לעורר בהם את הקשר העצמי כפי שהיה בשעה בה נישאו זה לזה. כאשר יזכרו למה בחרו האחד בשנייה. כאשר יחיו את הקשר כפי שהיה על נשאו האחד לשנייה. זה כח עצום לשימור הקשר האותנטי בזוגיות ובכל קשר בחיינו!

בשלב זה כאשר היו הזוג בשיא החגיגה והרגש האותנטי בקשר ביניהם חי ובועט כבראשונה עת נישאו זה לזו האישה בתבונת לבה השכילה לנצל את ההזדמנות, את הפתח ואת הרגע שקיבלה כעת מרשב"י על מנת לקיים את הקשר ביניהם בכל תנאי גם אם זה אומר שיחיו את שארית חייהם יחד ללא ילדים, שכן באותו רגע לא חשבה על כך שהם יתברכו ויזכו לילדים!

בחכמתה הרבה ובתבונת ליבה הביאה את בעלה למצב נפשי ורגשי ועוררה בו את הרצון העז להמשיך ולקיים את הקשר ביניהם גם במידה ולא יזכו להתברך בפרי בטן.

  בכך שהביאה אותו לבית אביה הציבה וקבעה עובדה אותך אני לא עוזבת, עליך אני לא מוותרת!  גרמה שאף הוא החליט שהוא לא עוזב את הקשר הזה למרות שברור לו שלא יזכו כנראה לחבוק פרי בטן!

כעת ששניהם הביעו את רצונם להישאר יחד ולחיות אף אם לא יזכו בילדים נפתחה האפשרות הרוחנית בפני רשב"י לברכם שיזכו בפרי בטן באופן ניסי!

הרצון העצום של האשה בקיום הקשר יחד עם בעלה, הוא זה שהשפיע על גורל הקשר ביניהם ואף אפשר את המשכיותו ונצחיותו. יתרה מזו הוא אף שינה ושידד את מערכות הטבע עבורם בברכה לה זכו מאת רשב"י ונפקדו בפרי בטן באופן ניסי.

מעשה אצילי זה אפשר את המשכיות הקשר, ולא רק שהם זכו להישאר יחד ולחיות האחד עם השנייה כזוג אוהבים אלא אף להתברך בילדים!

כשהאדם מביע את נאמנותו ואת משאלת לבו לקיים את הקשר היקר לו מכל, מעומק לבו, ה' יתברך פותח בפניו שערי שמים ומברכו באופן של למעלה מדרך הטבע אך כפי שמתלבש בטבע.

 הקשר הבלתי מותנה שלנו עם בורא עולם מחייב את הרגישות האנושית לשמור האחד על השנייה בכל תנאי!

היכולת לעורר בנו את הרצון לקשר הקושר ביננו כעם וכחברה שנבחרו על ידי ה' יתברך היא זו המכריחה אותנו להישאר רגישים, אנושיים וערכיים דווקא בשעת לחץ או משבר, קשר ייחודי זה הוא זה  המשפיע על התנהלותנו בעולם ועל הבחירות אותם אנו מקבלים!

השמירה בה התברכנו על ידי ה' יתברך בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש), מהווה את הבסיס למחויבותנו כלפי בורא עולם לשמור על עולמו, על מעשה ידיו, על הנבראים מעשה ידיו, שמים וארץ וכל אשר בהם בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה),  ובכל סיטואציה (נפש).

ה' יתברך רוצה שנראה עיין בעיין את מחויבותנו היהודית, האנושית, המוסרית באופן שבה הוא ברא את עולמו. כאשר ה' יתברך רוצה שהקשר האנושי הבן אישי יתבסס על רגישות אנושית ומוסרית האחד כלפי השני אנחנו חייבים לשמר את הקשר הזה בדיוק כפי שהוא רוצה.

מה שאומר שכאשר אנו נפגשים עם העולם סביבנו ומתמודדים עם שאלה של נאמנות ומחויבות כלפי בורא עולם ושמירה על עולמו, אנו מתכווננים ומישרים קו עם עמדתנו בקשר שלנו האחד עם השני.

כאשר מדובר בקשר זוגי, קשר שלמענו בחר ה' יתברך ואפשר את מחיקת שמו בכדי להשרות שלום בין אישי לאשתו, אף אנו צריכים לעשות הכל, אבל ממש הכל בכדי לקיים אותו בכל מחיר גם אם האתגרים עצומים, רגע לפני שנחליט שהגיע הרגע בו אנו נאלצים להיפרד!

שמדובר על קשר הורי כאן הרי צוונו על ידי בורא עולם 'כבד את אביך ואת אמך' המחויבות לקשר לא נשענת על שכלנו והבנתנו המוגבלת, אלא על קשר עצמי עם מי שהביאונו לעולם ואמונים על חינוכנו וגידולנו במסירות אין קץ, כך שאין תנאי לאהבה או לכבוד אותו אנו אמורים להעניק להם!

גם ברגעי משבר, ובתנאים בהם נוכל לטעון שאין לנו חלילה סיבה אמיתית לאהוב אותם בשל התנהגותם כלפינו ופגיעתם בנו, עדיין המחויבות לא נגזרת או מותנית בהבנתנו או ברגשותינו לקשר, אלא מכך שקשר זה הנו קשר עצמי בל ניתן לשינוי או פירוד לעולם! 

כשמדובר בקשר בין אחים זהו קשר דם, ואין ביכולתנו לערער עליו, אין לנו בחירה עליו, זהו מנת חלקנו וגורלנו אתו נולדנו ובאנו לעולם, כך שאנו מחויבים לעשות הכל, אבל הכל בכדי לשמר את הקשר ולהעמיק אותו על מנת לקיים קשר מיטיב בין אחים!

גם כאשר מדובר על קשר חברי אנחנו עושים ככל שביכולתנו לשמור האחד על השני ברגישות אנושית מתוך אכפתיות וערבות הדדית.

בטח שמדובר על קשר הנובע אך ורק מעצם היותנו עם שגורלו נקשר בגורל חברו, אנו חייבים אבל חייבים להזכיר לעצמנו בכל רגע נתון איך מקיימים את הקשר הזה מבלי לפגוע חלילה באף אחד, להיות רגיש, אכפתי ואמפתי, האחד כלפי השני, לגלות את המרקם האנושי השורר בינינו ולשמרו מכל משמר!

את  הביטוי לכך קיבלנו בשיעור מאלף מאותו חייל אלמוני לוחם הימ"מ בשעת וברגעי החילוץ הנועז והמסוכן, שאין לך זמן לחשוב או להרהר בשום דבר חוץ מלחשוב איך אני שולף את נועה מהבית ומחלץ אותה!

עוצר את כל הלחץ והמתח העצום בו הוא שרוי ומגלה את אישיותו האצילית בשאלה הכי רגישה אנושית ומוסרית נועה: 'זה בסדר אם אקח אותך על כתפיי'?

שנזכה ונהיה ראויים לייצג את בורא עולם בדיוק כפי שהוא רוצה שנייצג אותו כאן בעולמו הקטן

שבת שלום ומבורכת   

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה