החומרים ואופן ההכנה:

5 בצל בינוני חתוך לרצועות/ קוביות – לאפות בתנור עם מעט שמן כ40 דקות ב180 מעלות – לערבב באמצע האפיה ולהוסיף קופסא פטריות שימורים גם הן קצוצות.

בנפרד לערבב בקערה:

5 כפות קמח

5 ביצים

5 כפות מיונז/ 5 כפות שמן

מלח ופלפל שחור

כשהבצל והפטריות התרככו ומעט השתחמו להוציאם ולערבב בקערה יחד עם שאר החומרים.

להכניס ל2 תבניות אינגליש קייק או לתבניות מאפינס

לאפות כ40 דקות ב180 מעלות עד שמשתחם יפה

רוצה שגם המתכון שלך יתפרסם?

שלחי לנו למייל: [email protected]

יש להקפיד על אופן הכנה ברור, כדאי לצרף תמונה מתאימה משלבי ההכנה/המתכון מוכן.

מה באמת אנחנו יודעות עליהם?

קמנו אליו בלילות, עזרנו לו להתהפך בפעם הראשונה, אפינו לו עוגת דבש מדהימה לכבוד ההכנסה ל'חדר', וליטפנו אותו בהתרגשות. כשאנחנו הולכות למלא לו את המזוודה בבין הזמנים, אנחנו יודעות בדיוק אילו גופיות הוא מעדיף ואיזה תפר בגרב מציק לו, ולקראת שבת חופשה אנחנו מכינות את הסלט שהוא אוהב ואת העוגה המסוימת.

אנחנו בטוחות שאנחנו יודעות מה קורה איתם. בכל זאת, אנחנו הרינו וילדנו אותם… גידלנו אותם, הקשבנו להם כשחזרו מהגן ומהתלמוד תורה.

אבל ביום בהיר אחד אנחנו מגלות לחרדתנו, שאולי אנחנו יודעות עליו הכול, אבל בעצם איננו יודעות כלום… רוב ימיו ולילותיו הוא מחוץ לבית, בחברת בחורים אחרים, ובהשפעתם והכוונתם של רבנים שאנחנו פוגשות אולי פעם בשנה, לא באמת מכירות. גם אם הבן הוא מהנדירים שמרימים טלפון בכל יום, חמש דקות שיחה רק נותנות לנו מושג כלשהו מה שלומו ומה מצב הרוח שלו, ומאפשרות לו לבקש מה שהוא צריך (כסף כנראה…) – לא הרבה יותר מזה.

עם יד על הלב – עד כמה את יודעת באמת מה קורה עם הבן שלך בפנימיית הישיבה או ב'קבוצה'? עוד מעט הוא מתחתן. האם את יודעת באמת עד כמה הוא ירא שמיים וחסיד? לאיזו מוזיקה הוא אוהב להקשיב בינו לבין עצמו? ומה הבילוי המועדף עליו? כמה באמת הוא משתף אותך מעבר ל'פרוטוקול' הרשמי מתוך העולם ה'בחורי' המופנם שלו?

הילה ושרהל'ה הן שתי אימהות שהופתעו מאוד לגלות עד כמה אינן יודעות דבר על הבן שלהן בישיבה גדולה, וכמה אינן מכירות אותו כלל. כל אחת וההפתעה שגילתה. הן משתפות בתחושות, בבהלה, בתובנות ובמה שלקחו איתן הלאה.

זורמים על מי מנוחות

קצת על הקשר עם הבן לפני שגיליתן מה שגיליתן…

הילה: דוידי היה הנסיך שלי, ממש. במשך שנים הוא היה בן יחיד בין הרבה בנות, עד שקיבל סוף־סוף אח, חודש לפני בר המצווה שלו. הוא היה ילד מרשים מאוד, כזה שסבתות ברחוב רואות אותו ויורקות נגד עין הרע… יפה תואר, מאיר פנים. גם בכיתה הוא תמיד הגיע לציונים מעולים, הצטיין בכול. הסב לנו המון נחת. הייתי קשורה אליו מאוד, מחכה לו שיחזור מה'חדר', נהנית להקשיב מה למד ומה קרה לו. הוא לא היה יותר מדי פטפטן, אבל ידעתי מי החברים שלו, עם אילו מורים הוא מסתדר יותר ועם אילו פחות. לאספות הורים היה תענוג ללכת, רגעים ארוכים של נחת.

בישיבה הקטנה הוא התעלה על עצמו, למד והתקדם. היה לו קצת קשה מהבחינה הגשמית, כי האוכל לא היה טעים וגם לא הספיק. אינני יודעת אם הוא היה מפונק במיוחד (בזכותי, כנראה), או שהמצב באמת היה קשוח, בכל מקרה, הייתי שולחת לו השלמות באהבה גדולה. אוכל שהוא אוהב, ירקות חתוכים, כסף מזומן לפיצה למקרה חירום…

כשעלה לישיבה הגדולה, בשלב כלשהו, לא שמתי לב מתי, התחיל להתלונן על הרמה הלימודית, על הר"מ המשעמם, על החברים. כמובן האמנתי. הרי הוא מוכשר כל כך, ויכול להיות שבאמת הרמה אינה מתאימה לו. ניסיתי לשכנע אותו להמשיך עוד קצת, לדבר עם הרבנים. אולי להעביר אותו לשיעור ברמה גבוהה יותר. ביני לביני התחלתי לחשוב על ישיבות טובות יותר. כי הבן שלי היה שלמות, כן?

שרהל'ה: שניאור הוא ילד סנדוויץ'. נולד קצת מוקדם ודי קטן. תמיד הרגשתי שאני צריכה לגונן עליו, וכמנהג נשים יהודיות, תמיד הייתי מלאת נקיפות מצפון בנוגע אליו – שאיני מקדישה לו די זמן בגלל הקטנים, הגדולים, הבית, העבודה… שאיני משקיעה בו ואיני עוזרת לו כמו שהייתי צריכה.

בלימודים הוא היה בסדר, למעלה מהממוצע, אבל לא מבריק. למד טוב וקיבל ציונים סבירים. בחברה הוא היה די שקט. היו לו כמה חברים טובים ודי. מעולם לא נהנה מטיולים או ממסיבות רבות משתתפים. היה ביישן ועדין.

המורים תמיד שיבחו אותו. אמרו שהוא ילד טוב ובעל דרך ארץ, מקפיד על כל הכללים, לומד יפה, לא עושה בעיות. לי תמיד הייתה הרגשה שיש פה החמצה, אך לא ידעתי היכן לשים את האצבע.

דווקא בעלי, היחיד ששיתפתי בתחושות שלי, הרגיע אותי: "תני לו את הזמן שלו," היה אומר. "הוא בסדר גמור. יגדל ויתפתח וימצא את המקום שלו בעולם. תפסיקי לגונן עליו כאילו הוא גוזל מסכן". לפעמים היה אומר "תפסיקי לחפש בעיות בכוח"…

לקראת סיום הלימודים בתלמוד תורה עודדנו אותו להירשם לישיבה קטנה שיש בה הרבה תשומת לב לכל בחור. הוא באמת נהנה בה מאוד. בשיעור ג' החליט שהוא רוצה להמשיך דווקא באחת הישיבות הגדולות וההמוניות. נשמתי עמוק ונתתי לו להיבחן איפה שהוא רוצה. קיוויתי מאוד שלא יישבר כשיטבע בים החברתי והצוות בקושי יזכור את שמו.

מביטה מעבר למסך 

ספרו על הרגע שבו הבנתן, לפתע, שאינכן מכירות אותו כלל.

הילה: זה היה בתקופה שבה התחלתי לחשוב על ישיבות אחרות בשביל דוידי. לא באמת הבנתי בישיבות, וזו שהוא היה בה הייתה גם ככה מעולה. בעלי לא הסכים כלל לשתף פעולה וטען שהילד מפונק – הוא נמצא בישיבה טובה, ושיפסיק להתלונן. באחד הימים סידרתי מדף כלשהו בחדר שלו, ומצאתי כמה מחברות ששם בפינה, מתחת לבגדים. מכיוון שהוא מעולם לא היה מסודר, הייתי בטוחה שהוא בעצמו לא שם לב שהן שם, ולא חשדתי שמדובר במשהו אישי. פתחתי את המחברת כדי לבדוק לאיזו אחות היא שייכת, לשים במקום, ואז חשכו עיניי. היה זה מעין יומן שהוא כתב לעצמו, ובו כל מיני משימות ותובנות, כולל סימונים ופירוט איך התקדם בכל נושא. התברר לי שהתחומים שמעניינים את הבן שלי שונים ורחוקים מאוד ממה שחשבתי. הוא התעסק, לפי מה שכתוב שם, בסדרות, בספורט ובעוד דברים שלא נעים להזכיר בעיתון מכובד.

דחפתי את המחברת שוב לאותו מקום ושתקתי, המומה. כמה ימים לא אמרתי כלום, אבל כשהמשפיע התקשר לומר שדוידי שלנו לא ימשיך בשנה הבאה בישיבה, מפני שאיננו מתאים לרמה החסידית ועלול לקלקל את החברים, כבר לא הייתי מופתעת. רק לא הצלחתי להבין איך הצליח להתנהל ולהתקדם בכל התחומים האלו בלי שידענו כלום, ממש כלום!

שרהל'ה: שניאור עלה לישיבה הגדולה ונהיה שקט יותר ממה שהיה קודם. גם כשחזר הביתה הוא נשאר שקט, מה שבדרך כלל לא קרה קודם. בשבתות חופשה מצאתי אותו לא פעם יושב מול הגמרא. בימי שישי, בשבת אחר הצוהריים, אפילו בראשון כשחיכה שאגמור לגהץ. נקיפות המצפון שלי הרקיעו שחקים, הייתי בטוחה שקשה לו, שהוא מנסה לנצל כל רגע כדי לחזור על החומר, להשלים פערים. כשלא היה בגמרא, היה מתבודד לו בחדר עם הנגן. לא היה לי מושג מה הוא שומע, ולא ראיתי צורך לשאול.

בליבי עמוק קיוויתי מאוד שאיני טומנת ראש בחול כמו בת יענה.

ואז הגיעה חתונה של קרוב רחוק שלנו, והיינו מוכרחים לנסוע לשם יחד, בעלי ואני. נכנסנו לומר "מזל טוב", אכלנו קצת, רקדנו קצת, ויצאנו חזרה הביתה. בדרך לרכב ניגש אלינו מישהו, כולו התלהבות. "אתה אבא של שניאור, לא?"

הנהנו. התברר שהוא אחד המשגיחים בישיבה. הוא שפע תשבחות על שניאור שלנו. על לימוד התניא, על סיומי המסכת שהוא עושה, על בית הכנסת שהוא מדבר בו בכל שבת, על הקשיש שלו. חשבנו שהוא מתבלבל, ניסינו לבדוק איתו על איזה שניאור הוא מדבר. מתברר שהילד הסגור והבינוני שלנו קיבל עליו ללמוד עוד ועוד מסכתות מחוץ לסדר ונבחן עליהן, הוא יודע כבר כמעט שלושה־עשר פרקי תניא בעל פה, יש לו בית כנסת קבוע שבו הוא חוזר שיחה של הרבי בשבת בבוקר ושאוהבים אותו שם מאוד. יש גם קשיש אחד שהוא לומד איתו מדי ערב משניות, מקשיב לו, מלווה אותו הביתה בסבלנות.

היינו המומים ממש. לרגע לא דמיינו לאן הבן שלנו התקדם, כמה הוא מעמיס על עצמו, לאן הוא שואף להגיע. השתדלנו שלא לשאול יותר מדי, כדי לא לגלות את המצב המביך שאיננו יודעים דבר.

כל הדרך הביתה דמעתי. בעלי שתק. לא מצאנו מילים. היה זה בכי של אושר על הנחת הגדולה שנחתה עלינו בלי שום הכנה, על הבחור המדהים שגדל אצלנו בבית, איכותי כל כך, שואף למעלה, מונח במקום נעלה כל כך.

היה בבכי שלי גם צער, פגיעה. על זה שלא ידעתי כלום, שאפילו לא ניחשתי במה הבן שלי מונח. תהיתי למה הסתיר ממנו. האם פחד שנחליש אותו, נייאש אותו, ננסה להוריד אותו מכל הרעיונות המדהימים האלו?

בעלי חשש שמדובר בצדיקות מוגזמת, לא בריאה. לדעתו ילד בן שמונה־עשרה צריך ליהנות עם חברים, להשתולל לפעמים, להיאבק עם היצר הרע. צדיקות מוגזמת וניצול זמן מרבי כזה אינם מעידים לדעתו על מצב נפשי טוב. הוא לחוץ ומנסה לרַצות. את מי? לא ידענו.

דברו איתנו!

מילה על הישיבה ועל מערכת החינוך היום.

הילה: הייתי רוצה שידברו איתנו קודם. צוות שמחליט להעיף בחור מהישיבה גילה סימנים כבר הרבה זמן קודם. הם ראו משהו, ודאי ניסו לעצור, התלבטו, ערכו ישיבת צוות כלשהי, החליטו. למה לא שיתפו אותנו בשלב כלשהו באמצע? לולי הייתי מוצאת את המחברת כמה ימים קודם, השמיים היו נופלים עליי כמו שנפלו על בעלי…

המחשבה שוודאי ההורים יודעים בדיוק איזה 'תכשיט' יש להם בבית אינה נכונה ואינה מדויקת. ועם כל זה שהוא בן שמונה־עשרה, עדיין יש להורים השפעה על הילד שלהם. לפחות היינו מתפללים, כותבים לרבי, מנסים לדבר איתו, משהו!

שרהל'ה: אני ודאי לא מתלוננת. מאמינה שהרבה מהטוב שנפל עלינו הוא בזכות הישיבה, האווירה בה והצוות המדהים. ועדיין, הייתי שמחה שישתפו אותנו במה שקורה עם הילד שלנו. קודם כול, הורים אוהבים כל כך, דואגים כל כך, למה לא לשמח אותם בשיחת טלפון קצרה, בהודעה משמחת על הבן היקר שלהם, במשהו שייתן להם כוח לעוד הרבה ימים?

זאת ועוד, אם באמת החשש של בעלי מוצדק ומדובר בריצוי לא בריא, גם זה דבר שאנחנו צריכים לדעת עליו ולטפל בו. קשר עם הורים חשוב ממש, לישיבה ולגם לבן.

איך ממשיכים אחרי גילוי כזה?

הילה: איך ממשיכים?… היום דוידי שלנו כבר אינו שומר בגלוי שום דבר. מאמינה שהלב שלו עוד מחובר לרבי ולקדוש ברוך הוא. הוא ירד לגמרי מהדרך, ועושה ככל העולה על רוחו, ממש. אנחנו, כמו כל ההורים במצבנו, נעים בין תסכול ואכזבה לרחמים ותפילות. המון דמעות, המון יועצים, המון ייאוש והמון תקווה.

שרהל'ה: בימים הראשונים הידיעות הללו היו הסוד שלנו. נהנינו מכל רגע של אושר, לא שיתפנו איש, עדיין לא הרשינו לעצמנו לדאוג ממשהו, רק שמחנו. אחר כך נסענו יחד לבקר אותו בישיבה, הוצאנו אותו לארוחה של פלאפל בגינה נטושה, סיפרנו לו בהתרגשות על כל מה ששמענו עליו, עד כמה שימח אותנו. הוא היה נבוך מאוד, אבל היה נראה שטוב לו שאנחנו יודעים ושמחים. הוא סיפר שפחד כל כך שלא יצליח לעמוד בהחלטות שלו ואחר כך יצחקו עליו, שהעדיף שלא לספר לאיש, רק למשפיע שלו. הוא מקשיב לפרקי תניא עם המנגינה של אלאור וולנר בכל רגע פנוי, כדי לקלוט עוד פרק ועוד אחד, ולומד מסכתות נוספות שקיבל עליו. נראה היה שטוב לו והוא מלא סיפוק פנימי מהעמידה שלו ביעדים שהציב לעצמו.

יצרנו קשר עם המשפיע שלו, ניסינו לברר אם זה לא יותר מדי, אם אין כאן ריצוי. המשפיע הרגיע אותנו, הבטיח שהבחור שלנו יודע מה הוא עושה, שלם עם עצמו ורגוע מאוד. ליתר ביטחון שלחנו אותו לכמה שיחות עם יועץ חינוכי, וגם הוא הרגיע אותנו, ברוך ה'.

איך הקשר ביניכם עכשיו?

הילה: טוב יותר, במידה מסוימת. אמיתי יותר. היינו צריכים ללמוד איך לבנות את הקשר מחדש. אם הקשר שלנו קודם היה הנסיך וצוות המעריצים המפנקים, היום אנחנו מדברים גלויות, כועסים, צוחקים לפעמים, אוהבים וגם רבים. הוא כבר לא מנסה להסתיר מאתנו כלום (אם כי לפעמים יש דברים שהייתי מעדיפה שלא לשמוע) וממילא החיבור הוא אמיתי וכן, בלי זיופים ורמאות שהיו קודם, כשאפילו לא חשדנו.

שרהל'ה: האמת, קצת מלחיץ. אני כולי התרוממות כשאני חושבת על הבחור המדהים הזה, מתפעלת איך גדל טוב כל כך, ערכי כל כך. מרגישה כמו אחת מהאימהות של הצדיקים מפעם, שהבינה שהיא מגדלת ילד מיוחד. עם זאת, אני יודעת שיהיה לו לא נעים להתוודע לתחושות האלו, אז אני מדחיקה את המחשבה הזו כשהוא מגיע, מתנהגת אליו כמו אל בחור רגיל לגמרי. מבקשת לזרוק זבל, מתעצבנת כשהוא לא מניח צלחת בכיור, מתבדחת איתו על שטות של אח קטן. יודעת שזה מה שהכי טוב לו.

מילה לסיום.

הילה: תמיד תתפללו. כל ילד צריך תפילות, גם אלו שלכאורה רק מרווים אותנו נחת.

שרהל'ה: תמיד תאמינו בילד שלכם, הוא מסוגל להרבה יותר ממה שאתן משערות לעצמכן.

באדיבות מגזין עטרת חיה

תגרות מחותנים

אמרה עממית ממליצה לאימהות לבנים ליהנות ככל האפשר משמחות הברית ובר המצווה. שכן באירועים הללו הן הצד היחיד שמחליט, ואילו בחתונה – כבר יש צד שני…

נראה שקונפליקטים בין מחותנים הם חלק בלתי נפרד מעסקת החבילה של החתונה, ויש לכך מקור תורני: "אין כתובה בלא תגרא". החוכמה היא לדעת לנהל את הקונפליקטים הללו בצורה נכונה, שלא יעיבו חלילה על השמחה הגדולה של בניית בית נאמן בישראל.

טובה, מחותנת מנוסה שחיתנה כבר ששה ילדים בלעה"ר, מספרת: "ברוך ה', עד כה כל המחותנים שלנו היו בראש אחד אתנו בנוגע לכל הדרישות. אך אני שומעת מחברות ומקרובות משפחה שלא תמיד זה כך. פעמים רבות נוצרים קונפליקטים בין המחותנים בנוגע לדרישות כספיות, אופי האירוע, מיקום החתונה ועוד. אני באופן אישי חושבת שאם באים ברוח טובה, ושואפים להגיע לעמק השווה, אפשר לפתור כל קונפליקט.

"אומנם החתונה היא אירוע חד־פעמי, שאחריו, בדרך כלל, הקשר בין המחותנים איננו נשאר הדוק כל כך. אך חשוב לזכור שלמחלוקות בין מחותנים עלולות להיות השלכות לטווח ארוך. המריבות בין הצדדים פוגעות בזוג הצעיר, שיצטרך לשאת על כתפיו את התחושה המעיקה שהוריו של אחד מהם כועסים על הוריו של האחר, וזו פתיחה לא מוצלחת כלל לחיים משותפים. אז גם אם קשה, מוטב לבוא לקראת הצד השני, כדי שהשמחה של הזוג תהיה שלמה והחיים שלהם יהיו מושלמים, גם אם לא כל בקשותינו מולאו בשלמות".

כשהכסף מדבר  

טובה ממשיכה ומספרת: "אני מכירה מקרוב משפחה שחיתנה בת עם בחור ממשפחה אמידה ואנינת טעם. משפחת הכלה הייתה במצב כלכלי ממוצע, אך הורי החתן רצו בעבור בנם את הטופ שבטופ מבחינה גשמית: אולם יוקרתי, צלם ידוע ובעל שם, תזמורת מפורסמת ועוד. משפחת הכלה לא רצתה ואף לא יכלה להוציא סכומים גדולים כל כך, ובזכות שיח מכובד ופתוח גם הצד השני הבין זאת. בסופו של דבר, הם התפשרו על משהו באמצע. האירוע היה ברמה גבוהה יותר ממה שמשפחת הכלה רצתה מלכתחילה, אך לא ברמה הגבוהה שרצתה משפחת החתן.

"עם זאת, כאשר משפחת החתן הציעה ששני הצדדים יארגנו יחד את שבת ה'שבע ברכות', אֵם הכלה סירבה. היא הבינה שאם גם הצד השני יהיה שותף בארגון, יהיה עליה להעלות את רמת האירוח מעבר למה שתכננה, ולכן עמדה על כך שהשבת תיערך רק על ידם, כדי שתוכל לעשות כרצונה ולהימנע מהוצאות מיותרות".

כי בא מועד

לפעמים גם תאריך החתונה יוצר קונפליקט, וחשוב לדון בסוגיה הזו ברגישות.

נחמה מספרת: "בתנו באה בקשרי השידוכין לאחר שנים לא פשוטות של חיפוש הזיווג המתאים. היה זה כחודשיים לפני חג הפסח. גם החתן וגם הכלה כבר לא היו בני עשרים… ואני סברתי ששנות ההמתנה הארוכות הספיקו להם, ואפשר לקיים את החתונה לפני חג הפסח, למרות הלחץ הצפוי. ואולם הצד השני התנגד לרעיון. הם רצו לערוך את החתונה רק לאחר חג השבועות.

"ניסיתי לדבר על ליבה של אם החתן –  הסברתי לה שלדעתי השניים חיכו מספיק, ואין שום צורך לחכות עוד; הזכרתי לה שהרבי מה"מ מעודד לקיים חתונות בפרק זמן קצר בין הווארט לחתונה; טענתי באוזניה שאני אמורה להיות לחוצה יותר ממנה (בכל זאת, אני מחתנת בת וההכנות רבות יותר), ואף על פי כן אני מוכנה לערוך את האירוע לפני פסח – ואולם, לא היה עם מי לדבר.

"היא הייתה נחושה בדעתה, והייתה לה תשובה ניצחת לכל אחת מטענותיי. 'הם חיכו זמן רב כל כך, לא נורא אם יחכו עוד קצת. גם חתונה אחרי חג השבועות היא עדיין פרק זמן קצר יחסית, חוגים אחרים מחכים הרבה יותר. ו… נכון שאת מחתנת בת, אבל גם כשמחתנים בן יש לא מעט הכנות שדורשות זמן'. הרגשתי שנקלעתי למבוי סתום. למען האמת, בתחילה די כעסתי עליה. למה היא מתעקשת כל כך? אפילו התחלתי לדאוג: 'מי יודע אם זו השוויגער הנכונה לחיה'לה שלי?'… לבסוף, לאחר שעה ארוכה של ויכוח עקר, החלטתי לסיים את השיחה במשפט בלתי מחייב: 'טוב, אחשוב על זה, ונהיה בקשר מחר.'

"בערב, כששיתפתי את בעלי, מתוסכלת למדיי, בשיחה המתישה עם המחותנת, הוא הגיב במשפט שהפתיע אותי: 'אולי יש לה סיבה אישית כלשהי שאינה מעוניינת לגלות? אני מאמין שהיא רוצה לחתן את הבן שלה, בדיוק כמו שאת רוצה לחתן את הבת שלך. ייתכן שעומד משהו אחר מאחורי הדברים, ואולי לא נעים לה או אין לה אפשרות לשתף, והיא מנסה למצוא תירוץ הולם לכל אחת מהטענות ההגיוניות שלך'.

"שתקתי בתדהמה. פתאום ראיתי את הדברים מנקודת מבט אחרת. פתאום חשבתי על כך שבמשך כל השיחה רק ראיתי את עצמי ואת הרצון שלי, ולא הבנתי שיש לה רצון אחר, והוא חשוב לה לפחות כמו שהרצון שלי חשוב לי. חשבתי גם על כך שהחתונה תיערך במועד שנקבע לה משמיים. אבל איזו הרגשה תהיה למחותנת שלי, אם החתונה תיערך לפני פסח רק משום ש'לחצתי אותה לקיר?' ובכלל, הסתכלתי רק על האטימות והעקשנות שלה, ולא חשבתי לרגע שבעצם גם אני מתעקשת על שלי ואטומה לשדרים ממנה.

"רציתי להתקשר אליה באותו רגע, אבל השעה הייתה מאוחרת מאוד. למחרת בבוקר, ברגע שהגיעה שעה מתאימה לשיחות מסוג זה, טלפנתי אליה ופתחתי ואמרתי: 'חשבתי על השיחה שלנו אתמול, ואני מבינה שלא סתם את מבקשת לדחות את החתונה לאחר פסח. אם זה חשוב לך כל כך, זה בסדר גמור מצידנו'. את ההקלה בקולה כשהודתה לי אני לא יכולה לשכוח עד היום…

"ברוך ה', בתנו נשואה באושר כבר כמה שנים, וביתה כבר מלא בברכת ה'. עד היום אני לא יודעת למה היה חשוב כל כך למחותנת לערוך את החתונה רק אחרי פסח. אבל במבט לאחור, זה באמת כבר לא משנה לי. אני שמחה שלא התעקשתי עוד. מי יודע לכמה עוגמת נפש הייתי גורמת לכל הצדדים. לפעמים, כשמדובר בעניין לא עקרוני, כדאי לוותר, ולהכניס את ילדינו לחופה מתוך שמחה ושלום בין כולם".

"שהזוג יחליט"

"יש קונפליקטים שבהם הזוג הצעיר עצמו יכול להכריע", מציעה רבקה, שכבר חיתנה כמה ילדים. "לפעמים הרמה הרוחנית או אפילו הדתית של המחותנים נמוכה יותר. כבר היו אצלנו מקרים שהצד השני הביע דעה בעניין המוזיקה בחתונה או אופן ההתנהלות של החופה, והיה ברור לי שבני הזוג רוצים אירוע חסידי יותר ממה שרוצים ההורים. נקטתי דרך שעבדה היטב, העברתי את האחריות לזוג: 'זו החתונה שלהם, והם יחליטו כיצד תתנהל החופה, אילו שירים ישירו, ואיזה זמר יוזמן'.

"אצלי זה עבד מצוין. החתן והכלה קיבלו את האפשרות לנהל את הדברים כפי שרצו, עם כל ההידורים, בלי התערבות ההורים. גם לצד השני ברור שיש לכבד את דעתם של החתן והכלה, גם אם היא לא תמיד מתיישרת עם דעתם."

"באופן כללי," מסכמת טובה, "דיבור ישיר ומכבד והסתכלות שרואה גם את הצד השני יכולים לעזור מאוד בפתרון קונפליקטים. חשוב לדון מתוך כבוד גם בשאלות כמו: מי יהיו מקבלי הכיבודים בחופה ואילו כיבודים יקבל כל אחד מהם, מי יהיה הרב מסדר הקידושין וכדומה.

"חשוב לזכור שגם אם יש 'מה שמקובל', לפעמים מותר לחרוג ממה ש'כולם' עושים, ולהתגמש בעקבות רצון מיוחד של הצד השני. במקרים של התלבטות קשה אפשר תמיד להציע להתייעץ עם רב או עם סמכות רוחנית אחרת שמקובלת על שני הצדדים, ולהתחייב מראש לקבל את ההכרעה. זו דרך טובה לפתור קונפליקטים.

"ולסיכום, חשוב לזכור שחתונה היא אירוע חשוב מאוד. אף שהיא עצמה חד־פעמית, עוגמת הנפש בעקבות מריבות של מחותנים עלולה להיות ממושכת, ולהעיב לא רק על השמחה עצמה, אלא על כל החיים של הזוג הצעיר. לכן חשוב כל כך לאמץ אמפתיה, הבנה, עין טובה ונכונות לוותר, כדי שבעזרת ה', נוביל את ילדינו לחופה בלב קל, שלם ושמח".

באדיבות מגזין עטרת חיה

שושנה הורוביץ, עטרת חיה

"אני מרגישה לפעמים שעולם השידוכים פשוט לא נבנה לבחורה כמוני. אני בכורה בבית, באה ממשפחה שקטה יחסית, אימא סייעת בגן, אבא נהג הסעות.

אין לנו ייחוס נוצץ, וגם אין לי מראה חיצוני מיוחד.

אני בחורה חסידית, מתלבשת בצניעות, וחולמת על בית יהודי אמיתי. אבל לפעמים יש תחושה כאילו כל זה לא מספיק. כאילו אני שקופה, ואף אחד לא עוצר לראות את הנשמה שמאחורי הפרטים."

מאחורי הדברים שלך עומד קול פנימי, קול שמוכר לי משתי בנות יקרות שאני בקשר איתן בימים אלו. שתיהן נפלאות, אבל כל אחת מהן נושאת סיפור אחר, שלעיתים גורם לה חולשה.

האחת – בתקופה זו של חייה יש לה פנים מלאות פצעים הורמונליים, "אקנה". אחרי הרבה זמן שחששה מתרופות, היא התחילה לקחת. לעיתים היא תוהה: אולי עדיף לחכות, ולהיכנס לשידוכים בגיל 22, כשמצב הפנים יהיה טוב יותר?

השנייה ממשפחת רבנים ושלוחים, עם ייחוס מובהק, אך מתמודדת עם קושי בריאותי לא פשוט.

שלוש קבוצות של נשמות

שתיהן, כל אחת בדרכה, מזכירות לי את שלוש הקבוצות של בנות ירושלים, שהתלמוד מזכיר בהקשר של ט"ו באב –  יפהפיות, מיוחסות ומכוערות. לא במובן החיצוני, חלילה; אלא במובן העמוק – האופן שבו הן נתפסות בעיני החברה, והאופן שבו הן תופסות את עצמן.

וזה בדיוק הרגע שבו החסידות מציעה לנו מבט אחר:

"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים" (תענית כ"ו, ב').

למה דווקא הם?

כי הם ימים שמסמלים את האירוסין והנישואין של בורא העולם ועם ישראל.

יום כיפור – היום שבו ניתנו למשה רבנו הלוחות השניים, ובכך מומשה הברית שנכרתה על הר סיני – מסמל את האירוסין.

ט"ו באב – היום שרומז על הלידה מחדש אחרי חורבן בית המקדש בתשעה באב – מסמל את מימוש הנישואין ואת הגאולה הסופית שתבוא על ידי המשיח.

הקשר העמוק ביותר נבנה לא מתוך שלמות – אלא מתוך חסרון שרוצה להיבנות.

ובתוך הכרמים של ירושלים – כולן רקדו:  יפהפיות, מיוחסות, ומכוערות.

בעומק העניין, הן לא רק בנות שמחפשות שידוך – הן משל.

הרבי מה"מ מסביר שגם בנישואין בין בורא העולם ועם ישראל קיימים שלושה סוגים של "כלות":  נשמות ישראל כוללות נשמות "יפהפיות", "מיוחסות" ו"מכוערות" – ולכל אחת תרומה ייחודית משלה ליחסים עם בורא העולם.

הנשמות היפהפיות – הן אלו שעוררו את אהבתן הטבעית לה',

והוסיפו עליה אהבה שנוצרה במאמץ אישי, מתוך התבוננות והתלהבות.

הן שקוראות: "שא נא עיניך וראה – אין אישה אלא ליופי!"

הנשמות המיוחסות – אולי לא הצליחו לפתח אהבה כזו בעצמן,

אבל הן נושאות את הירושה של אבותיהן.

הן אומרות: "אין אישה אלא לבנים" – נמלא את רצונך ונקיים את מצוותיך.

הנשמות המכוערות – אלו שאין להן לא אהבה טבעית ולא מושגת. אולי אפילו לא גילו את הנשמה שלהן בעצמן.  אבל הן פונות לבורא ומבקשות: "עשה למענך אם לא למעננו".

והן מסיימות: "עטרונו בזהובים" – גלה את האור שבתוכנו, גם אם הוא לא נראה לעין.

כשאת מרגישה מכוערת ואבודה

שלוש הקבוצות הללו הן לא רק תיאור של נשמות שונות – אלא חלק מכל אחת מאיתנו: יש רגעים שבהם אנחנו מרגישות יפהפיות, ולעיתים מיוחסות, ולעיתים… פשוט מכוערות ואבודות.  אך דווקא שם, בחולשה, נמצאת האמת העמוקה ביותר.

ובתוך העיון הזה מציג הרבי מה"מ שאלה מפתיעה: מדוע היו הבנות צריכות לשאול בגדים לבנים בט"ו באב?

ועונה: כל אחת שאלה ממי שעשירה ממנה, שהבגד יהיה יפה יותר מזה שבביתה.

ולמה לשאול, הרי זה עלול לגרום לנערה להתבייש?

כי בניית בית בישראל היא דבר חשוב כל כך, שכדאי שתהיה אפילו טיפה של מבוכה – אם זה מגביר את סיכויי השידוך.

יש בזה מסר אמיץ ופרקטי גם יחד: לא רק להמתין. לפעול. גם אם זה דורש לצאת מאזור הנוחות, להתלבש אחרת, להיחשף, לבקש, ולפעמים גם – לשאול.

אז מה כן לעשות? לעשות!

– לצאת: לשתף, להיראות, לא להתכנס בשתיקה.

– להתייעץ: עם משפיעה, עם מורות שלימדו אותך, עם שדכנים טובים, עם חברות נשואות.

– לבקש עזרה: זו לא חולשה – זו עוצמה.

– להאיר: לפעמים שינוי קטן בנראות, בלבוש, באנרגיה – משנה הכול.

– לזכור: יש לך רבי! וכמו שהרבי התבטא אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ: "לרבי היה אכפת בעבר, ואכפת לו גם עכשיו… הרבי דואג לכל אחד מהתלמידים אודות שידוך".

– לבטוח שהקדוש ברוך הוא מנהל את העניינים. "ישנה הדגשה מיוחדת על דבר הנתינת כח מלמעלה בנוגע לשידוך. דעניין השידוך הוא באופן 'דבת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני'". (התוועדויות חלק א')

אז לא – את לא לבד. ובעזרת ה', את תיבחרי לא על פי קורות החיים, אלא בזכות מי שאת באמת.

ולנשים הטובות, שברוך ה', כבר נשואות, וקראו את הכתבה –  לפעמים הקדוש ברוך הוא שולח אותך להיות ה"מגשרת" – זו שרואה את היפהפיות, המיוחסות והמכוערות, ומבינה שכל אחת מהן… היא כלה אמיתית. ומנסה לעזור, להציע ולחשוב.

לפני כמה שנים פנתה אליי בחורה ממשפחה קשת יום, וביקשה שאהיה המשפיעה שלה. כך התוודעתי לסיפורה. הוריה התקשו לתפקד, והיא בנתה את עצמה מתוך אמונה ומאמץ (היא השישית בבית, אך הראשונה שסיימה שתים־עשרה שנות לימוד ולא נשרה באמצע).

אחד השכנים – יהודי פשוט, אפילו לא חב"דניק, שעבד במטבח של ישיבת תו"ת בעיר – הציע לה שידוך: בחור בעל תשובה ממשפחה מעדה אחרת, בעלת אמצעים.

השידוך נסגר, ברוך ה', ופחות משנה אחרי החתונה היא כבר התגוררה בדירה משופצת במרכז הארץ.

איך אדע שזה השידוך שלי?

פגישה רביעית. הוא טוב, חסידי, יש כבוד הדדי, תקשורת זורמת, אין לכאורה שום בעיה – ובכל זאת, משהו מהוסס מבפנים. האם זו התחלה של קשר עמוק? או שאני נאחזת באשליה?

זו לא שאלה תיאורטית. זו שאלה שמלווה בנות רבות כל כך – גם אחרי הצעות טובות, גם כשיש חיבור. כי השאלה העמוקה היא: איך אני אמורה לדעת שזה הוא?

זו שאלה נפוצה כל כך, ויש לה קשר מיוחד לט"ו באב – יום שבו יצאו בנות ירושלים אל הכרמים, וכל אחת מהן קראה: "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך".

להרים את המבט: מה לבחור באמת?

חז"ל במסכת תענית מתארים את שלב הבחירה בשידוך: תחילה – "שא נא עיניך" – תרים את מבטך למעלה. תתחיל מהנשמה. רק אחר כך תבחן יופי, משפחה, תכונות. כי שידוך הוא קודם כול חיבור של נשמות, ורק אחר כך של פרטים.

"בחור, שא נא עיניך וראה – תנו עיניכם ליופי… תנו עיניכם למשפחה… קחו מקחכם לשם שמיים."

הרבי מסביר שזו לא סתם המלצה טכנית, אלא תהליך בחירה עמוק: תרים את עיניך – תתחבר למהות, לשורש. ורק אחר כך תן מקום למראה, למשפחה, לחינוך. ואז תחזור ותזכור – לשם שמיים.

אבל איך בוחרים – כשאנחנו לא יודעים מה "הנשמה"? הרי רובנו לא מזהים את "חצי הנשמה" שלנו. לא שומעים קול פנימי שאומר "זה הוא". אז איך נדע?

כאן נכנסת האמונה: הקדוש ברוך הוא, שהוא מזווג הזיווגים, מכוון גם את הבחירה הטבעית. הוא מוליך אותך אל הבחירה הנכונה, דרך השכל, הרגש והלב. כשאת פועלת בהשתדלות, שואלת, מדייקת – הוא משלים את החסר.

הרבי מבהיר: אומנם השידוך מוכרע משמיים, אך הבחירה נעשית בדרך הטבע. הבחורה בוחרת – אבל ההשגחה מכוונת. לכן גם כשלא מרגישים בוודאות – אם זה נכון, הדרך תתיישב, התמונה תתבהר. ויתרה מזו: הקשר יוליד שלום פנימי.

לא לחפש שלמות – לחפש אמת 

המפתח הוא לא לבדוק אם הוא מושלם – אלא אם זה קשר עם אמת. האם אני יכולה לגדול לצידו? האם הוא רואה את הנשמה שלי? האם יש שלום פנימי שמרגיע אותי למרות ההתלבטויות? זו הבחירה העמוקה באמת – לראות את הנשמה שמולך, בלי לשכוח את זו שבתוכך.

ואולם, דברים אלו הם לכאורה אתגר עצום לבני האדם בבואם לחפש ולמצוא את זיווגם: בנישואין צריך למצוא גם התאמה גשמית־גופנית, וגם התאמה רוחנית־נשמתית – בן זוג שיש לו "חצי" מנשמתו, והמשימה המורכבת עלולה לעורר מבוכה גדולה אצל האדם: כיצד הוא יוכל לכוון ולמצוא את זיווגו, מה לו – אדם המצוי אך ורק בהוויה גשמית – ולידיעה ולהכרה בענייני נשמות, להבחנה ולמציאת "חצי" הנשמה שלו?

כאן אנו מוכרחים להגיע לאמונה היסודית בקדוש ברוך הוא – שהוא מנהיג את כל העולם כולו בכל שעה ובכל רגע, והוא מכוון מלמעלה את כל מעשי האדם בהשגחה פרטית: אם־כן, כל אדם צריך להאמין באמונה שלמה ולבטוח בכל ליבו שהקדוש ברוך הוא ינחה ויכוון אותו בדרך טובה ונכונה למצוא את חצי הנשמה שלו – את זיווגו האמיתי.

מכיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה שכל ענייני העולם יתנהלו בדרך הטבע, גם הבחירה של בני הזוג אלה באלה נעשית בדרך הטבע. אבל, למעשה, גם בחירה טבעית זו היא מאת ה', והוא שגורם לפלוני לבחור את פלונית, ולמצוא את ה"חצי" השני של נשמתו.

האדם אומנם מצווה לפעול בדרך הטבע – לבדוק, לשקול, להבין ולברר – אך עליו לדעת שכל הבחירה היא רק כלבוש חיצוני להשגחה הפרטית האלוקית. הקדוש ברוך הוא, שהוא מזווג הזיווגים, מעורר בליבו של האדם את המשיכה – לא במקרה, אלא בדיוק למי שהיא החצי השני של נשמתו. כשאדם בוחר מתוך כוונה לשם שמיים, ומבקש לגלות את הנשמה שבתוך המציאות – הרי שהקדוש ברוך הוא מיישר דרכו, ומגלה לו את הנשמה התאומה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

הכמות: תבנית מרובעת גודל A4 או שתי תבניות קטנות גודל A5 כל אחת:

המתכון והוראות הכנה: 

להקציף בקערה:

5 חלבונים וכוס סוכר עד לקבלת קצף יציב.

בקערה נוספת מערבבים:

2 גבינה (500 גרם סה"כ)

1 שמנת חמוצה

5 חלמונים

חצי כוס קורונפלור

1/3 כוס ועוד כף קמח

1 כוס סוכר

כף קוניאק (לא חובה)

גרידת קליפת לימון (לא חובה)

שופכים את הקצף לתערובת ומערבבים בכף בעדינות בתנועות קיפול

לאפות בתנור כ1/2 שעה – 40 דקות – עד שמשחים מלמעלה, בחום של 160 מעלות.

רוצה שגם המתכון שלך יתפרסם?

שלחי לנו למייל: [email protected]

יש להקפיד על אופן הכנה ברור, כדאי לצרף תמונה מתאימה משלבי ההכנה/המתכון מוכן.

מוסד החינוך בית חיה מושקא לבנות עומד בסכנת סגירה, באירוע מרגש במיוחד הועמדו למכירה פריטים נדירים בעלי ערך היסטורי ורוחני והקהילה התאחדה למען עתידן של 140 תלמידות

בין המשתתפות באירוע: השרה גילה גמליאל וחה״כ לימור סון הר-מלך ומר בצלאל יעקב, יו"ר הפורום לחשיבה ציונית שהביעו תמיכה גלויה

בערב מרגש, מלא השראה ועוצמה, שנערך אמש (יום שלישי, י”ב באב תשפ”ה) בכפר חב״ד, נאספו משתתפים רבים, הורים, שגרירות, תומכים, בוגרות, נשות חינוך ואנשי קהילה שכולם הגיעו להתאחד סביב בית החינוך חיה מושקא, מוסד חינוכי חסידי- לבנות שבו לומדות 140 תלמידות בגילאי 6- 14, ואשר ניצב בימים אלו בפני משבר קיומי חמור.

במהלך הערב, הועמדו למכירה שלושה פריטים נדירים ובלתי רגילים, שנתרמו על ידי הורים, בעלי ערך היסטורי ורוחני עצום:

* קונטרס נדיר בצבע ורוד עם לקט שיחות של הרבי מליובאוויטש על מעלת נשות ובנות ישראל, שחולק אישית על ידו לרגל יום הסתלקות הרבנית חיה מושקא, בכ״ב שבט תשנ”ב.

* שטר של 5 דולרים שחולק בתוך הקונטרס עצמו באותו מעמד, כמנהגו הקדוש של הרבי מליובאוויטש לעורר שפע וברכה.

* לבנה מקורית מהזאל הקטן ב-770 – מקום התפילה והלימוד של הרבי והרבי הריי”צ, ומקום ברכת הבנים ביום כיפור. הלבנה הוסרה בשנת תשס”ג בעקבות דרישת כיבוי אש להרחבת אחד הפתחים במתחם ונשמרה.

באירוע שמעו עדויות אישיות מרגשות, דברי חיזוק והצגת חזון לעתיד המוסד, תוך קריאה נרגשת לאפשר לבנות להמשיך ולזכות בחינוך לו הן ראויות.

אבישג סולומון, מנהלת בית הספר וזוכת פרס משרד החינוך כמנהלת 'פורצת דרך' במגזר החרדי: “זה לא רק מוסד חינוכי, זה בית. בית שמגדל בנות עם חוסן, שליחות ואמונה. אנחנו מבקשות מהקהילה ומכל מי שיכול לעזור לנו להמשיך ולקיים את בית חיה מושקא כחזון חינוכי מוביל לבנות. בית חיה מושקא מצמיח את הדור הבא של הבנות –  בעלות גאוות יחידה יהודית, מסורות לשליחות, בגבורה ובחזונו של הרבי, בואו נילחם עבורן".

מדברי הרבי מליובאוויטש באגרת קודש מכ"ד שבט ה'תשט"ז העוסק במעלתן של נשי ובנות ישראל ובחובה הקדושה לסייע בהקמת מוסדות כאלה: "ובשעה זו, כאשר טוב ורע, אור וחושך מטשטשים לעתים קרובות, הרי יותר מאי פעם, קיים צורך חיוני שבת ישראל תקבל חינוך תורני על טהרת-הקודש, כדי שתוכל לתפוס את מקומה הראוי בתור עקרת הבית, שבידה, במידה רבה, נמצא העתיד של בית ישראל".

להצטרפות ולתמיכה בקמפיין: https://www.charidy.com/1b.257

אופן ההכנה:

לרסק דק:

4 גזרים

4 קישואים

4 תפוחי אדמה

להוסיף אליהם:

6 ביצים

4 כפות שמן

4 בצלים קצוצים מטוגנים

2 כפות מלח

לערבב היטב הכל ולאפות בתבנית חד פעמית גדולה, או ב2 תבניות בגודל A4 בחום של 180 מעלות, במשך כ-50 דקות.

אם הפשטידה איננה משחימה – ניתן למרוח מעליה שמן לאחר שהיא אפויה למחצה.

רוצה שגם המתכון שלך יתפרסם?

שלחי לנו למייל: [email protected]

יש להקפיד על אופן הכנה ברור, כדאי לצרף תמונה מתאימה משלבי ההכנה/המתכון מוכן.

יש לנו הצעה שלא תוכלו לסרב לה..

זוג רק 1350 ₪ ללילה*

ילד 150 ₪

ילד שלישי חינם!!!

נופש בין הזמנים בכפר הנופש המחודש אלמוג

למרגלות ים המלח

האירוח על בסיס חצי פנסיון + הפסקה מתוקה בצהרים

בכשרות המהודרת של הרב שמואל בורשטיין

כל המוצרים בכשרות העדה החרדית והרב לנדאו (גם לנוהגים ע"פ שיטת בית יוסף).

• ארוחות משובחות

• פינוקים במהלך היום גלידות/ארטיקים/ברד/פופקורון

• חדרים כפריים

• בריכת שחייה חצי אולימפית בשעות נפרדות

• תוכניות לילדים במהלך היום

• מופע על חושי חדש ‍️

• מופע טריויה ‍️

• מופעי קרקס

• קייטנה מהנה לילדים ‍‍

• טרמפולינות ומשחקיה לאורך כל היום

• שולחנות משחק ופעילות חברתית לנערים

• כפר הנופש ממוקם בצפון ים המלח . 25 דק' מירושלים

*בחדרי סטנדרט למזמינים מינימום 2 לילות

פרטים בטלפון

052-5882742

ליצירת קשר בווטסאפ

כידוע, הוואטצפ של נשי חבד נחסם – אנחנו בונות קהילה חדשה, *אם את עוד לא שם*, תכנסי לקבלת עוד תכנים –

https://chat.whatsapp.com/L6aqGKRfVKfG2D3jemKWmV?mode=ac_t

והמספר החדש שלנו עבור התכתבות איתנו –

0542585881

*ההגרלה!!!!*

בטו' באב הגרלה בין הנשים שמצטרפות לקהילה –

כרטיס טיסה לרבי בשווי 1000 דולר

אולי את תזכי להיות הנציגה שלנו אצל הרבי?

*ולהפתעה…..*

הקישורים לכנס:

https://youtu.be/xyNgknkFNB8

ובדרייב –

https://bit.ly/3Udk17N

תהני!!!

שיהיה בהצלחה 🙂

כמידי שנה בה' מנחם אב התקיים יום העיון השנתי של נשי חב"ד צפת לכבוד האר"י ז"ל.

כ500 נשים מצפת והסביבה הגיעו לקבל כוחות מיום העיון המושקע והעוצמתי!

יום העיון התקיים בבית יגאל אלון, בהשקעה גשמית ורוחנית רבה נופש וחיזוק לגוף ולנשמה!

בכניסה קיבלה כל אישה ערכה אישית ונהנתה מבר פירות קפה ומאפה מהבוקר ולאורך כל היום

כיבדו בנוכחותם ראש העיר מר יוסי קקון וסגנו הרב שניאור ליפסקער-סיעת חבד בעיריה. אנו מודים להם על שיתוף הפעולה והתמיכה באירוע זה ובכל הפעילויות במשך השנה כולה.

המרא דאתרא הרב ביסטריצקי

לימד הלכות וחיזק על החובה והזכות לנהוג עפ"י הלכה

בצניעות שמביאה ברכה לבית ולעם ישראל כולו

בהרצאות מנשות מקצוע מובילות בתחום העמיקו המשתתפות בכח ועוצמת עקרת הבית אישה יהודיה לשמור לחזק ולרומם את ביתה מתוך בחירות נכונות כח לנצח את אתגרי היום יום ולהביא גאולה

עניני דיומא – מהוראות הרבי להרבות ב'סיומים' ולימוד על ביהמ"ק כדי לזרז את בניינו בקרוב ממש

וכך זכו משתתפות הכנס לשמוע סיום מסכת מידות מאת הרבנית הענדל

ולימוד הלכות בית הבחירה בהפקה חדשנית תוך הקבלה מרגשת איך ניתן ללמוד מעבודות כהן בבית המקדש, לשליחות האישה היהודיה בבית המקדש הפרטי – בית יהודי!

לאחר יום גדוש ומלא בתוכן מחזק אשר הופק והוגש ברמה הגבוהה ביותר, כל שנותר הוא להתחזק במילוי תפקידנו במעשה בפועל, לנצח כל יום מחדש, וכבר הובטחנו שבזכות נשים צדקניות נגאל תיכף ומיד ממש!!

להשתתפות בהגרלה לחצי כאן