אני אימא לחמישה, גרושה, חד–הורית, זמרת ויוצרת, מופיעה על גבי במות ומעבירה את המסר שלי לעולם. את המסע שלי התחלתי כנערה מבית קשה יום שלומדת בסמינר כללי. היה לי קושי בלימודים. בשיעורים פיתחתי לעצמי תעסוקה אחרת, חיברתי שירים. התמקצעתי, למדתי עברית מכיוון שאני באה מבית שמדברים בו אידיש, למדתי את מקצוע השירה וההלחנה, ופרצתי לעולם מכיוון שהרגשתי שזו השליחות שלי – להעביר את המסר שלי לכל אחת ואחת מתוך השירה, מתוך הכאב והקושי.
הדילמות שלי עולות על הבמה
אני מלחינה שירים, שרה אותם ומספרת את הסיפור שלי בהתוועדויות ובמופעים בפני נשים ונערות. בהופעות אני מביאה חלקים מהחיים שלי. להופעה קראתי 'מחזיקה קצוות'. שם ההופעה מבטא את הרעיון שאנחנו עושות הכול כדי להגיע לחיים של רוגע ואיזון, ואולם הרוגע מגיע רק כשאת מגיעה לקצוות של עצמך. ה' דוחק אותך לקצה, ושם את רואה למה את מסוגלת ולמה לא, ומפתחת יכולות פנימיות להבין את מה שה' רוצה ממך. וזה לא פשוט, יש עליות וגם ירידות. אני מביאה אל הבמה דילמות, סיטואציות שבדרך הטבע הסיכוי לעבור אותן ולהישאר שפויה ושמחה די אפסי, ואני מלמדת איך צמחתי מתוך הכאב הזה. לעיתים, אם הסיטואציה מתרחשת בדיוק בימים של ההופעה, אני משתפת את הקהל בהתמודדות שלי כאן ועכשיו. אני מביאה לבמה את המקומות הפוטוגניים פחות, את הקצוות, ומראה איך מתוך הכאב צמחתי, גדלתי ולא נשברתי.
אני משתדלת להיות השראה לנשים, כדי שיצליחו לקחת את המסרים אליהן הביתה. אני עדיין בתוך מציאות לא קלה, ומופיעה תוך כדי התמודדות עם אתגרים לא פשוטים, ולכן המופע סוחף ונוגע בכל אחת. השירים שלי פשוטים מאוד ויוצאים מתוך האמת הפנימית שלי, ולא מילים גבוהות ולא ברורות. האלבום שלי נקרא 'ואני תפילה', הוצאתי כבר שישה שירים ויש עוד כמה בדרך, שיצאו במועד מתאים. השיר מורכב מפסוק או מכמה פסוקים ואחר כך בית או פזמון באידיש.
מטמיעה את ה'מאמע לשון'
גדלתי על שפת האידיש, זו שפת האם שלי. שפה יהודית, עשירה וטהורה כל כך. לכן חשוב לי לשמר אותה. זו גם השפה של הרבי, והרבי מדגיש כמה פעמים את חשיבותה. כאב לי שהאידיש נמחקת עם השנים, במוסדות, בשירים ובכלל. אין הרבה ילדים שיודעים את השפה, והילדים של היום הם הדור של המחר. כשכתבתי לרבי עד כמה כואב לי שהשפה נמחקת, הרבי ענה לי במכתב מרגש שרובו נכתב באידיש. הרבי כתב שכל השבוע האדם עסוק בטרדות של העולם הזה, אבל בשבת יש זמן להנחיל את כל הערכים שהוא רוצה להטמיע בביתו ובילדיו. לכן החלטנו שכל השבוע נדבר בבית בעברית, ורק בשבת באידיש, אבל זה זלג גם להמשך השבוע, ברוך ה'. אצל הילדים שלי זו לא שפה רגילה, זה משהו מיוחד יותר – השפה של הרבי!
האידיש משפיעה עמוקות על הקהל שלי. אספר אפיזודה אחת. שרתי בהופעה של אימהות החטופים את השיר ברכת הילדים שיש לו מנגינה מרגשת ונוגעת. אחרי ההופעה ניגשו אליי שתי אימהות של חטופים, אחת מהן אמרה לי שלא הבינה מילה, אבל הבינה את הכול, מכיוון שהאידיש הזכירה לה את סבתא שלה…
היום יש טרנדים לשיר בשפות שונות. אני התביישתי תחילה לשיר באידיש. אך בהמשך הרהרתי בנקודה היהודית שבנו, 'חלק אלוקה ממעל', שלא תאפשר לאיש לנתק אותנו מיהדותנו, ושפת האידיש מזכירה לנו מאיפה באנו ומי אנחנו.
יצירה ייחודית שלי
היצירה היא יצירה מקורית שלי. אני מלחינה את רוב רובם של השירים שלי דווקא בלילות שבת, בנקודת הזמן הזו שאני מתיישבת לנוח אחרי הדלקת נרות.
השירים שלי הם לא סתם מילים שחשבתי עליהן ויצא שיר. אלא הם תפילה פנימית של אמונה וביטחון. אני מעבירה בשירים האלה את הדרך שאני עוברת. הוצאתי כבר אלבום אחד שנבנה כעת. כאמור, הוא מכיל שישה שירים המורכבים מפסוקים וממילים. השירים באלבום הם: "על אם הדרך", "בעמק הבכא" – פרק כ"ב בתהילים יצא לפורים, "ברכת הילדים" – יצא לשבועות, "אם אשכחך ירושלים" – יצא לאור בר"ח אלול, "תפילת חנה" – יצא לראש השנה, והפתעה: בחנוכה, בעזרת ה', יצא שיר חדש שנקרא: "ה' אור לי".
ניגון שחודר ומשפיע בלבבות
כשהכרתי את עולם הניגונים החב"די, הוא חידד לי שמעבר לכך שהשיר מחבר אותנו לעצמנו ומוציא את מה שמתחבא בפנים, הוא גם חודר כל רובד ונוגע בציפור הנפש. אוזניים הן סובייקטיביות, והשמיעה היא סלקטיבית, האדם יכול לבחור אם לשמוע או לא. אך הניגון חודר את הרובד הזה, ואי אפשר לבחור שהניגון לא ייגע בי, כי הוא משהו רוחני וקדוש.
סיפרה לי אימא לנער מתבגר שקשה לה מאוד והיא מלאה בכעס על ההתנהגות שלו. אך בכל פעם שיש לה קושי, היא מאזינה לשיר 'יברכך ה" שלי ופתאום היא מתחברת אליו ממקום אחר – כועסת פחות, נעשית אוהבת ומבינה יותר.
אישה מבוגרת שהייתה בהופעה בבני ברק בשבוע שעבר, בכתה כל ההופעה. בסיום ההופעה היא נשארה בין האחרונות ואמרה לי שמעולם לא שמעה קול נוגע ואמיתי כל כך. הכוונה הפנימית היא מה שאני מנסה להעביר הלאה ולתת כוחות לנשים. אני מתפללת לפני כל הופעה שכל אישה תצא מההופעה עם כוח.
שומרת על המקוריות
אני רוצה לשנות את כל סגנון עולם השירה. אינני שרה שירים של זמר אחר, שעבר מה שעבר וחלם מה שחלם וכתב מה שכתב, אלא משתדלת להביא משהו שהוא יצירה מקורית שיוצאת מתוכי. להביא את המקום הטהור והנקי שאינו מושפע מהעולם החיצוני. לכן השירים שלי הם בסגנון אחר, סגנון רגוע ושליו יותר, בטוח יותר.
גם שמירה על קוד הלבוש היא משהו שאני מקפידה עליו. אני מייצגת את מי שאני, את העבודה ואת התהליך שאני עושה. לכן, לדוגמה, לא אתאפר אצל מאפרת ולא אשכור שמלה במיוחד בשביל ההופעה. זה ישפיע עליי או על הצופות, וכך המסר שאני רוצה להעביר לא יעבור כמו שצריך. אני אוהבת את המקום הפנימי והטהור של ה"חלק אלוקה ממעל" שבי.
הולדתו של שיר
בתקופה מסוימת, לא פשוטה, עלו לי המון שאלות כלפי ה'. הרגשתי ממש 'א–לי למה עזבתני?' לא הייתה לי תמיכה משפחתית קרובה. הייתי שייכת לקהילה חסידית שבראשה אדמו"ר. ניגשתי אליו ושאלתי את כל השאלות מתוך כאב לב עצום, מתוך רצון לברר, ולא מתוך רצון לא להאמין. הוא נבהל מאוד כי ידע שאני משפיעה על נשים לבטוח בה' ולחזק את האמונה למרות החיים הקשים שעברתי בילדות ובאותה התקופה, חיים שיש להם השלכות עד היום. הוא ענה לי תשובה קצרה שריסקה אותי: "אני מדבר עם אפיקורס?" יצאתי מהחדר בדמעות ואמרתי לה': "מה, אין אדם בעולם שיכול להכיל את המורכבות שבה שמת אותי?!" זו הייתה נקודת שבירה גדולה מאוד.
למחרת יצאתי להליכה עם חברה כדי להשתחרר מעט. בדרך ראינו את הרב שרגא דהאן, רב קהילת חב"ד ברמה א' בבית שמש. חברתי ניגשה אליו וביקשה ממנו שישוחח איתי. הטחתי בו את כל השאלות, פרקתי הכול. הוא ענה: "מה שאת עושה זה בדיוק מה שמשה רבנו היה עושה באומרו: 'למה הרעות לעם הזה?!' זה שאת כועסת על ה' בעוצמה שכזו מראה עד כמה הקשר שלך איתו קרוב. תלמדי תניא ותביני הכול".
פתאום כל השאלות שיצאו מהלב שלי הפכו ללטיפה שמימית ורוחנית. מאז התחלתי ללמוד תניא בקביעות עם חברותא. אחר־כך התקדמתי לשיעור "מעגלי תניא" ברמה ד' בבית שמש עם הרבנית שירה קורנוויץ. ראיתי עד כמה התניא הוא המתכון האמיתי לניהול רגשות, איך להשליט את ההיגיון.
הרגשתי שה' נתן לי שליחות מיוחדת גם בנקודת הזמן הזו, במצב הקשה שאני נמצאת בו, והעולם מחכה לשמוע את מה שאני יכולה להביא לו. בעקבות כך נולד השיר "ק–לי למה עזבתני?" כשזה מגיע ל'למה?' יש עלייה בטון השיר והוא נשמע טראגי, כי אדם שנמצא ב'למה?' הזה צריך לתת לו את כל המקום, את כל הנוכחות.
הבשורה שלך
"מבשרך אל תתעלם" – אל תתעלמי מהבשורה שלך! ה' רוצה שתשמיעי אותה לעולם, ושתזכרי שיש לך שליחות מיוחדת. לכל אחת ואחת יש משהו לתרום, כל אחת יכולה להוסיף עוד טוב בעולם.
בעקבות לימוד התניא קיבלתי תשובה למה אני פה. גם כשאני קמה צרודה, אני מופיעה, כי אני מבינה שככה ה' רוצה אותי בהופעה, זו השליחות שלי היום. אומנם אדבר יותר ואשיר פחות, אבל את הבשורה אעביר. פעם ניגשה אליי מישהי בסיום הופעה ואמרה: "למה אמרת שאת צרודה? אילו לא היית אומרת, לא היינו שומעות".
מבט של גאולה
ככל שהמשבר גדול יותר, הגאולה תהיה מהירה וגדולה יותר. כשמרגישים את הגלות ומתחברים לאני הפנימי, מסתכלים במשקפיים של גאולה על כל דבר. זו גאולה פרטית שבטוח תזרז את הגאולה האמיתית והשלמה. יש מושג שנקרא 'השפעה במעגלים' – מי שנמצא לידי מקשיב למסר שלי ולאט לאט המעגל מתרחב ומשפיע על עוד ועוד. אני משתדלת לחיות גאולה כמו שהרבי מבקש. כך חווים גאולות פרטיות.
הגישה הגאולתית היא פנימית, לדוגמה: איני קמה לעוד יום של לחץ ושל משימות אין–סופיות, אלא אני קמה בשמחה למשימות של אותו יום ובטוחה שה' יפתיע אותי היום לטובה. ראייה גאולתית אומרת שבמקום שהמציאות תשתק ותפחיד אותך, היא מגיעה לשרת אותך. למשל, מעבר דירה הוא דבר שדורש המון סבלנות ועבודה, ובדרך כלל מלחיץ. במקום להסתכל על המעבר כדבר קשה, אפשר להסתכל עליו ממקום של התחדשות. יש מציאות מסוימת שה' שם אותך בה, והיא לא באה לשתק ולהפחיד אותך, אלא לשרת אותך.
באופן אישי היה לי קשה מאוד עם נושא השיווק. מכיוון שהמקצוע שלי נשמתי ורוחני כל כך, היה קשה לי להפוך אותו לעסק. דיברתי עם ה' וראיתי סייעתא דשמיא גדולה. המסע והמופע שלי עוברים מפה לאוזן. נשים מזמינות הופעה כי שמעו מחברות עד כמה המופע משנה את ההסתכלות על החיים מראייה גלותית לראייה גאולתית.
המלצות של אור
טיפ ראשון: השירה גבוהה ורוחנית כל כך, הרבה מעבר למה שאנו שומעים. לדוגמה, כשאת צועקת ודורשת מבן השלוש שלך להיכנס לאמבטיה, את בונה עוד חומת התנגדות. במקום לבוא ממקום של כעס ודרישה, בואי ממקום מכיל ושמח, תשירי. מניסיון, אני שרה לבת שלי: 'המים מחכים לך, הסבון כבר בוכה' וכדומה, וכך היא מגיעה הרבה יותר מהר, מכיוון שהשיר מפורר את החומות…
טיפ שני: תדליקו ניגונים בבית, הם משנים את כל האווירה. הייתה תקופה שהייתי לחוצה מאוד וכתבתי לרבי על כך באמצעות אגרות הקודש. הרבי ענה לי במכתב שדיבר על ניגוני חב"ד דווקא. ברגע שהתחלתי להדליק ניגונים בבית בצהריים האווירה השתנתה. הילדים נהיו רגועים יותר והכול התנהל ברוגע.
טיפ שלישי: הכתיבה היא תרפיה נהדרת. ככל שתכתבי ותוציאי יותר את מה שמכביד על הנפש, תהיי משוחררת יותר.
לסיום, "השם ילחם לכם ואתם תחרישון". כשאת מחוברת לחלק אלוקה ממעל שבך, פועלת ממקום נקי ושואפת לעשות טוב בעבור העולם ובעבור עצמך – בוודאי השם יסיר מדרכך את המלעיגים ואת החושך. אז תחווי השגחה פרטית על כל צעד ושעל. "מזמור לתודה" יהיה שגור על פיך מהטוב שסובב אותך ולא מכורח של קושי. וכשתתחילי להסתכל על הכול במשקפיים של גאולה, בוודאי תגיע הגאולה האמיתית והשלמה עכשיו.
באדיבות מגזין עטרת חיה
