למעלה מאלף בנות חב"ד שהו אצל הרבי מלך המשיח בחצרות קדשנו בחודש החגים דשנת תשע"ה, שם הן זכו להתעלות רוחנית באוירה מיוחדת במינה, חדורה באמונה עזה בהתגלות הקרובה. במהלך החודש כולו, קיבלו הבנות את כל מחסורן בגשמיות וברוחניות על ידי מחלקת הנשים של "הכנסת אורחים", כאשר התכניות הרוחניות נערכו בארגון "בית מדרש לנשים ובנות", שאירגנו אירועים מושקעים ביותר.

עם סיום החודש, רוכזו הידיעות המרכזיות, הגלריות והדיווחים המסקרים את החודש בידיעה אחת, על מנת להקל על קהל הגולשות החוזרות מבית חיינו המעוניינות לצפות בתיעוד המצולם מהחודש החולף

האורחות בבית חיינו 

מאות אורחות בכנס המרכזי עם הרב ווילשאנסקי בחג סוכות

זה המקום להודות לצלמת האתר המסורה על הגלריות הגדולות והמושקעות, וכן למנהל האתרים הרב שרגא קרומבי על הדאגה וההתמסרות לאורך החודש כולו.

לחצי כאן – לכניסה למדור תשרי בליובאוויטש ה'תשע"ה

"חיפשו אותך", "מתי ההגרלה?" ו- "כבר תרמנו…"- אלו המילים  שנאמרו לי הכי הרבה בחודש האחרון…

כל אחת שהיתה בתשרי יודעת במה מדובר…

"תורמים שלוש דולר לבניית מקווה בהאמפי- הודו, לעילוי נשמת התינוקת השליחה –דבורה לאה גאולה גרומך, ונכנסים להגרלה על דולר של הרעבע, תורמים חמש דולר- ונכנסים פעמיים"- מכל כיוון דיקלמו הכרזות את התוכן הנ"ל..

מלכתחילה לא הגעתי עם ציפיות בשמיים.. אבל גם למה שציפיתי- היו חברות מסביב שאמרו לי "תשכחי מזה, את חולמת… אז מה אם את עושה הגרלה על דולר של הרעבע בין התורמים.. אל תשכחי שיש בנות שלקחו הלוואות כדי להגיע לתשרי, ושלוש דולר זה הרבה מדי בשבילם..!".

ובאמת.. זה לא היה קל.. בכלל לא.. אבל אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל.
להכריז לפני כל תפילה, ולהזכיר אחרי כל תפילה. לעבור בזמן ההמתנה לכניסה לחדר אוכל, לתמרן בזמן חברותות…

וכל הזמן השתדלתי לומר לעצמי- את עושה מה שאת יכולה.. את השאר? הרעבע עושה.

"בנות, דולר ועוד דולר, ובזכותכן הבנייה מתקדמת!" – פשוט להבין את זה, קשה ליישם את זה. מאד קל לומר- נו באמת, מה כבר הדולר שלי יוסיף? אבל כשמעמיקים בזה, כן! את אחת מתוך.. אלפים. וכשכל אחת תתן את חלקה הקטן- החלק הגדול יגדל עוד יותר!

באחד הלילות, ערב יום כיפור יותר נכון, פשוט לא יכולתי להרדם..!
חשבתי לעצמי "איך ייתכן שאני באמת כ"כ מתאמצת, ורחוקה מאד מלהשיג את שרציתי..? מה עוד אני יכולה לעשות שלא עשיתי.. נראה שניסיתי הכל ואני משקיעה באמת את כל הכוחות.. אז איך זה רעבע שאני לא רואה הצלחה במוחש? הרי אני בסך הכל רוצה לעשות משהו טוב, שיגרום לך הרבה נחת רוח.. אם כן, תעזור לי…".. העניין ממש הטריד אותי, ועם מחשבות אלו נרדמתי כשהופיעו קרני אור ראשונות של שחר בשמיים..

קמתי בבוקר, ובעודי על קינגסטון, קצת לפני שחרית, ניגשת אלי ילדה צעירה בשנות היסודי ואומרת "טוב לפגוש אותך.. הרעבע אמר לי לתרום כסף והחלטתי לתרום למקווה- להתרמה הזאת שאת עושה"… "מז'תומרת"?" שאלתי אותה.. "בלי הרבה סיפורים, הרעבע אמר לי לתרום והחלטתי לתרום 1,000 שקל למקווה..". עד עכשיו אני לא בדיוק יודעת איך בדיוק הרעבע אמר לה ומתי זה קרה .. אבל מה שאני בטוח יודעת זה, שהרעבע הרגיש אותי, ופשוט שלח לי עידוד וחיוך!

מאותו רגע קיבלתי כוחות חדשים, והמשכתי להתרים בשיא השטורעם.. וזה באמת לא קל.. הרי באמת מדובר בבנות שחיות על תקציב מצומצם וספור, כל דולר חשוב ומדוד.. ובכל אופן, ניסיתי להחדיר בבנות, שדולר ועוד דולר- והמקווה נבנה!

סיפור נוסף, של בחורה שאבד לה תיק יקר ערך, ובו דולר של הרעבע, וארנק עם כסף.. התיק- לא היה שלה בכלל, אלא של חברה שלה. היא שמרה עליו והוא אבד לה.. אותה בחורה הרגישה כל כך רע עם זה, והשקיעה הרבה כוחות בחיפושים אחריו.. כעבור יממה וחצי של חיפושים ואכזבות, אחת החברות אומרת לה שכדאי לה אולי לתרום צדקה, כדי לזרז את מציאת התיק.
באותם רגעים היא הבטיחה לתרום לבניית המקווה בהאמפי- הודו.. לא עברו כמה שניות ומישהי ניגשת אליה עם התיק- ושואלת אם אותו היא מחפשת..

ישנם עוד סיפורים קטנים כאלו ואחרים על בנות שהרעבע כתב להן לתרום למקווה וכדו'..

***

"תגידי, את מקבלת אחוזים"? –שאלו אותי הרבה בנות…. "ממש לא! אני אמנם מקבלת זכויות.. אבל לא, לא מקבלת אחוזים.. למה?" , "כי את ממש חדורה בעניין, עקבית כזאת.. רואה את המטרה תמיד מול העיניים.. לא נמאס לך לעבור בין בנות, להסביר את פרטי המבצע, לענות על שאלות..!"..

נכון, היו בנות ששאלתי אותן 770 פעם אם הן כבר זכו לתרום ונכנסו להגרלה, אבל זה היה שווה בשביל הבת ה-771 שלא זכתה עדיין לתרום.. וזו זכות עצומה באמת!

בדיוק יצא לי ללמוד בהשגחה פרטית שיחה של הרעבע, בה הרעבע אומר שצריך לעסוק בענייני גאולה ומשיח, ללמוד וכו.. וכל זה למה? כי כשלאדם יש משהו בראש, אזי כל העניינים מתקשרים לאותו עניין. ואני למדתי זאת על בשרי.. במשך כל החודש, כל דבר, לא משנה באיזה נושא, הכל התקשר לי להגרלה, להתרמה ולבניית במקווה..! כי זה מה שהיה חשוב לי , וזה מה שממש רציתי, אז יצא שכל דבר התחבר איכשהו לעניין בניית המקווה, ההתרמה והדולר..

ככה בדיוק זה בענייני גאולה ומשיח, כשזה יהיה מונח לנו בראש, נקשר כל דבר לגאולה, ופשוט נחיה את זה! עד שבעז"ה נזכה לחיות את זה באמת, ולא רק לחַיות את זה..

***

זה המקום להודות לכל מי שלקח חלק במבצע הזה, לכל מי שעזר להתרים ולכל מי שתרם!
תודה רבה לתורמת הדולר, גב' החפצה בעילום שמה.. שתרמה בשמחה לצורך מטרת קודש זו  את הדולר שניתן לה מידיו הקדושות של הרעבע בתאריך ו' תשרי נ"ב.

שבעזה יהיו לכולם רק בשורות טובות, והרבה הצלחה בשליחות!

ברכותינו לזוכה בדולר- הגב' אמי קליינמן- מכפ"ח ב'.

לאחר ההגרלה, דיווחתי לרעבע על הזוכה , ועל השתלשלות ההתרמות.. וזה המענה שהתקבל:

שלום רב וברכה!

להמשך הפעילות…

אם ברצונך לתרום סכום כסף כל שהוא לבניית מקווה "מי גאולה" [אפשר גם מעשרות! וזכרי- שקל לשקל מצטרף..!], או לתרום דולר\ מטבע של הרעבע על מנת לעשות סבב נוסף של התרמה והגרלה בין התורמים, צרי קשר:

058.444.7707  [email protected].

לתרומה און-ליין – בכרטיס אשראי- לחצי על האותיות הכחולות.

להעברה בנקאית:

בנק מסד 46 סניף 505 חשבון 9099
על שם מרדכי וליבי גרומך.

תודה רבה!!! יישר כח!

אז הנה חזרנו לשגרה. מי מ-770 ומי מתקופת החגים הנפלאה, העמוסה ו..המעייפת.

נחתנו לשגרה המבורכת. אנחנו פה בצפת נחתנו ממש לתוך החורף הקרר והגשום. לתוך המעילים והסוודרים החמים.

ועכשיו שחוזרים לשגרה אולי זה הזמן גם לחזור לשגרת האוכל הקצת יותר בריא ופחות משמין אחרי כל הבשרים וסעודות הלילה. למרות שהסוודרים קצת מטשטשים את הכמה קילו הבהחלט מיותרים..

אחרי נסיונות של כמה שנים לאכול בריא ואחרי שההריונות הרסו לי את כל ההחלטות הטובות (וגם קצת את הגזרה..) הגעתי לאיזשהי מסקנה. העולם נחלק לשתיים. בעצם לשלוש. אלה שאוכלים ממש בריא (אבל הילדים שלהם לא כל כך…) אלה שאין להם שום מודעות וזה גם לא ממש מעניין אותם. ואת כל האלה שבאמצע. קרי: אלה שמתחילים מחר דיאטה, ואלה שטוענים שמותר הכל רק במידה, ואותי. שמבחינתי לעשות (ממחר כן?) דיאטת פירות וירקות אבל בפועל אני מאוד מחבבת שוקולד. ככה שאני מלאה ביסורי מצפון אבל בת'כלס לא זז כלום…

בכל מקרה, יש דברים שאין מצב שהם נכנסים לי לבית כמו מרגרינה למשל ושאר חבריה: בורקסים, בצק עלים וכו.

אבקת מרק, צבעי מאכל.

באופן כללי אני לא מחבבת את כל המוצרים המתועשים כמו שניצל תירס (כן אני יודעת שזה מאוד קל ונח אבל פעם קראתי כתבה מה עושה סויה לילדים, לנשים הרות, לגברים.. שה' ישמור) שתיה מתוקה (אצלינו בבית אומרים שיותר בל תשחית לשתות קולה מלזרוק אותה) וכו כו.

אמרתי לכם, אני לא בריאה מדי. בכלל לא. ובטוח פגשתם אותי בפיצה. אבל לפחות אני משתדלת להרבות את הבריא והטוב. לפתוח את היום בפירות מרעננים. סלט גדול בארוחה עם לחמניות מקמח מלא (שאני מכינה בעצמי כי אני לא סובלת את הקנוי)

ותאמינו לי שזה שווה את זה. אני מכירה כמה נשים שאוכלות בריא. והם רזות, נראות טוב, עור הפנים שלהם יפה בלי להצטרך לכל מיני תכשירים. הם מרגישות טוב עם עצמם (אין להם יסורי מצפון בלילה או מול המראה) והשיא: יש להם הרבה אנרגיה גם פיזית וגם נפשית. רק תזכרו כמה עייפות אתם אחרי ארוחת צהריים. וזה לא אמור להיות ככה.

ולא הזכרתי אפילו כל מיני מרעין בישין שכבר ידוע שזה מגיע מהמאכלים המזיקים שאנחנו צורכים יום יום.

(אני מכירה נשים שהתרפאו מה'מחלה' (ל"ע) רק עם דיאטה מיוחדת. בלי שום טיפולים!)

אז אחרי כל ההרצאה הארוכה שלי (בתקוה ששכנעתי משהי..) אתן לכם את המתכון של הלחמניות מקמח מלא עם הטיפ הסודי שלי שהופך אותם לרכות ונפלאות. ותודה לשירה וינר שהספר המהמם שלה 'לקראת חלה' נתן לי את ההשראה למתכון הזה.

למי שרוצה להכין ליום יום ואין לה זמן. כמו כולנו.

הרעיון הוא כזה: שמים את כל החומרים במיקסר. מערבבים. משמנים ידיים ושמים חתיכות בצק על המגש, ביצה, ולתנור.

לחמניות מקמח מלא רכות ונפלאות

בקערית קטנה:

2 כפות שמרים, כף סוכר, כוס מים חמימים.

לערבב היטב ולהניח בצד.

לבנתיים בקערת המיקסר:

2 כוסות מים חמימים

חצי כוס סוכר

חצי כוס שמן

כף מלח

2 ביצים

2 כפות סילאן/ דבש (לא חובה אבל מאוד מוסיף)

לערבב. להוסיף את השמרים ושוב לערבב.

להוסיף (והנה הטיפ הסודי) 1-2 כוסות קוואקר להכנה מהירה.

כוס קמח לבן

7-8 כוסות קמח מלא

ללוש, אם חסר קמח להוסיף. לא יותר מדי. זה בסדר אם זה קצת דביק(דביק= רך).

לכסות במגבת, להתפיח חצי שעה- שעה.

לשמן ידיים, ליצור כדורים או פשוט להניח גושי בצק על המגש. (אני מועכת קצת למין פיתות) להכניס לתנור להתפחה נוספת.

למרוח ביצה, לפזר שומשום, קצח, קוואקר, זעתר, בצל מיובש..

להכניס לתנור להתפחה נוספת ולהפעיל את התנור (כשהלחמניות בפנים. זה נותן להם עוד זמן לתפוח) על 175.

לאפות עד שהלחמניות ממש שחומות ויפות.

לבריאות!

הארות וטיפים:

כל מאפי השמרים הביתיים: חלות, לחמניות, עוגות .מאבדים את הטריות מחוץ למקפיא. לכן שמים בהקפאה ישר כשהם מתקררים. גם את החלות שאופים ביום שישי לסעודת היום, תקפיאו ותוציאו בשבת בבוקר. לפני הקידוש מחממים על הפלטה וזה כמו חלות טריות.

הטיפ הסודי שלי: הקוואקר גורם ללחמניות להיות אווריריות יותר. למרות הקמח המלא.

עוד טיפ חשוב: מה שעושה את החלות אווריריות(מקמח לבן או מלא זה לא משנה) זה כמות המים. הרבה מים מבטיחים חלות רכות.

תזכרו כלל: תמיד עדיף בצק דביק מבצק קשה. כי קמח תמיד אפשר להוסיף ולייצב את הבצק. אבל להוסיף מים לבצק קשה ולרכך אותו זה כבר יותר מורכב. אפשר גם לשים כוס קמח בצד ולהוסיף אותה בהמשך.

בהצלחה רבה!!

היום אפשר להתחיל למצוא שמחת בית השואבה גם לנשים, זאת לאחר שישנו ביקוש גם לנשים ולבנות לבוא ולרקוד ולשאוב שמחה לכל השנה. 

בבית הספר היהודי בדנייפרופטרובסק חגגו את חג הסוכות בצורה מיוחדת ומקורית.

הילדים צפו בתיאטרון בובות חינוכי וכשלאחריו דאגו המורות ליהדות לביקור מוצלח בסוכה מיוחדת שנבנתה בחצר ביה"ס, וכולם בירכו על ארבעת המינים, ובנוסף, ערכו ארוחה חגיגית בסוכה.

לאחר מכן, בכדי לבטא את מעלת הזמן "זמן שמחתנו" הצטרפו הילדים לשירת המורה למוזיקה המלווה באקורדיון ונכנסו לאווירת החג השמח.

עשרות בנות שהשתתפו במסגרת פעילות קבוצת אחות התמימים התיישבו יחד במוצאי שבת בראשית לכנס סיום מושקע ומרגש בסימן "ויעקב הלך לדרכו". הבנות נהנו מארוחת ערב טעימה ומושקעת, ומתכנית עשירה ומגוונת: הרצאה מרתקת מפי ר"י חב"ד בסינסינטי הרב גרשון אבצן שדיבר על הזכות הגדולה להיות הרבי שליט"א בחודש החגים ועל הכוחות שמקבלים לפעול ולהמשיך הלאה בשליחות הרבי, לאחריו הוקרן קליפ מושקע בו צפו הבנות בקטעי וידאו ממהלך החודש החולף.

במהלך הבאנקעט שיתפו בנות הקבוצה בחוויותיהן ממהלך החודש והודו בחום לצוות הקבוצה המסור על ההשקעה והדאגה לכל פרט ופרט, ולו הקטן ביותר.

לסיום, קיבלו הבנות מזכרת מיוחדת ומקורית בסימן take away – 'קחי לדרך'; דיסק בעיצוב ובעריכה מיוחדת המכיל תמונות והקלטות ממהלך החודש האחרון בו שהו במחיצת כ"ק אד"ש מלך המשיח.

חיה נוטיק

 קול המולה שגרתי ממלא את הרחוב. גויים אוקראינים עבי בשר משוחחים זה עם זה אגב לגימת וודקה קולנית, תרנגולות מתרוצצות בין רגלי העוברים ושבים, העיר שוקקת חיים. מאחד הבתים יוצא לאיטו יהודי הדור פנים בצעדים מדודים. תוך דקות ספורות, עיניים רבות אינם מתיקות את מבטם מהדמות, מביטות בעניין. שני נערים קלי רגליים כבר הספיקו ללחוש באוזנם של הצופים שהולך להיות מפגש מרתק.

כן. בדיוק ברחוב המקביל פוסע לו בנחת, מדושן עונג, שוטר עטור מדים. בהליכתו הראוותנית מטיל הוא אימה על כל הסובבים. הדקות מתקדמות והדמויות המרכזיות ברחוב הולכות ומתקרבות למפגש הבלתי נמנע. ואז, נתקלות עיניו המרצדות של השוטר ביהודי ההולך מולו.

בהתלהבות הוא מחיש את צעדיו. הטרף נופל ישר לידיים. בגסות הוא תופס ביהודי, ומתיז: "ז'יד!! ז'יד מלוכלך! באיזו חוצפה אתה מסתובב פה בצורה כזו? יודע הינך על הגזירה החדשה?!" קהל סקרנים מתאסף מיידית, מקיף במעגל צפוף את השניים. כולם בעיר יודעים, בטוח גם הז'יד הזה יודע. הוד מלכותו גזר לאחרונה שעל כל יהודי לגזור את פיאותיו! בחמת זעם מתנפל השוטר על היהודי, מוציא כיסו את כלי המשחית ומקרבו לפאה הימנית…

אך להפתעת הכל, היהודי משיב מלחמה. הוא אינו מוכן! חלילה! בשום אופן לא יגעו לו בפאות!! בכל כוחו הוא מגן על צידי ראשו, מנסה תוך כדי מאבק לשמור על שיווי משקלו תחת המהלומות שסופג. הכוחות לא שקולים, הנה נראה שתיכף ינצח השוטר..

המעגל מושך את תשומת ליבו של יהודי אחר שעובר שם ברגעים אלו. זהו החייט העירוני, התופר את מדי השוטרים והפקידים העירוניים. הוא בן בית בביתם של אנשי הממשל. המחזה- מאוד לא מוצא חן בעיניו. בדקה הבא הוא מזדעזע לחלוטין… היהודי המפרפר בין זרועותיו המגושמות של השוטר, הוא לא אחר מאשר…. ר' הלל מפאריטש!!

בחרדה הוא זועק לשוטר: "עזוב!!!! עזוב אותו!! ברגע זה! זהו איש צדיק וקדוש!!" השוטר, מציץ בזוית העין על הצועק. מה פתאום להפסיק? עד שמצא תעסוקה כה נחמדה?! אך כשרואה שהצועק הוא החייט, נבהל. אין לו עניין להסתבך. בבת אחת הוא מרפה את אחיזתו בר' הלל, ומסתלק מהמקום. תוך שניות מתפזר המעגל כולו והרחוב חוזר לשגרה. רק שני אנשים עדיין המומים מהתקרית. ר' הלל, והחייט.

החייט נגש ביראת כבוד לר' הלל, מוודא את שלומו. ר' הלל- לא יודע כיצד להודות. היהודי הציל אותו! אותו ואת פיאותיו הקדושות! בהתרגשות רבה הוא לוחץ את ידי החייט ומודה לו שוב ושוב, עד שלבסוף- מבטיח לו: "הנני מבטיח לך שלאחר מאה ועשרים תטמן בסמוך אליי."

החייט נדהם ומתמלא אושר. יהודי פשוט הוא, והנה- זכה לכזו הבטחה! לא רק שזכה לעזור ליהודי, גם קיבל כזה שכר מיוחד!! והשמועה, רצה מיד מפה לאוזן. כולם מביטים בהתפעלות לחייט שזכה לכזו מתנה מופלאה.

הימים חולפים, וכטבעם של מאורעות- הדברים נשכחו מלב. ר' הלל עבר בינתיים מבברויסק לעיר חרסון, ושם גם נפטר ונטמן.

**

"החזר אותי מהר לעיר! איני חש בטוב!" מבקש החייט הזקן מהעגלון. זה עתה הוא שב מביקור אצל ביתו וילדי'ה. מזג האוויר החורפי לא מיטיב עם בריאותו של הזקן. מעט לאחר היציאה מהעיר, חש שכוחותיו הולכים ואוזלים.. זמן קצר לאחר מכן, משיב החייט את נשמתו אל בוראה.

השלג כבד, רוח סערה משתוללת.. גבאי החברה קדישא לא עושה מאמצים מרובים למצוא חלקה לקבר. איך אפשר לעבוד בכזה מזג אוויר? וגם ככה, הנפטר אינו אדם מוכר. הדבר היחיד שהם יודעים עליו, שהוא הגיע מבברויסק לבקר את ביתו. "קברוהו בצד!" הוא מורה לקברנים. תחת מטחי השלג העזים הם כורים בידיים קפואות. פיסה ועוד פיסה של אדמה מתגלה. זהו. המקום מוכן. במהירות הם מסיימים את הקבורה, ועוזבים את השטח.

רק לאחר שמזג האוויר משתפר, יוצא הגבאי לבדוק היכן נטמן הזקן. זעקת שבר פורצת מפיו כשהוא מגלה את המקום… כיצד קרתה תקלה נוראה שכזו? לקבור ליד הרה"צ ר' הלל- יהודי אלמוני מעיר זרה?? הסערה החורפית שהשתוללה ביום הקבורה היא כאין ואפס לעומת הסערה העוטפת את העיירה כולה. משלחת יהודים צועדת לבית הרב, לבקש רשות הלכתית להעביר את היהודי לקבר אחר, מתאים יותר.. אך הרב מסרב. יש לברר אצל רב העיר בברויסק מיהו הנפטר. מכתב התשובה פותר את הספיקות כולם….

זהו החייט, שהציל את פיאותיו של ר' הלל.. הברכה התקיימה.

(מעובד על פי שמועות וסיפורים כרך א' עמ' 268)

אין כמו נוסטלגיה מתוקה מהעשורים הקודמים של המאה הקודמת, בהם ידעו באמת להתלבש, היה טעם טוב איכותי וצנוע.

כלה שמחליטה ללכת על סטייל מהמאה הקודמת חשוב שתתאים גם איפור בסגנון. היום נדבר על איפור בסטייל שנות העשרים, ובפעמים הבאות איפור בשנות הארבעים והחמישים.

שנות ה-20.

איפור עיניים- המראה הוא של עיניים גדולות ועגולות. העישון רחב יחסית ומעוגל. במראה מאד מתוק, בובתי ותמים, השתמשי בצלליות בגווני חום, שזיף, זית וגווני אפור בעישון קל רק על העפעף העליון.

הריסים חשובים במראה הזה אך הם עגולים ולא מאורכים לצדדים. אגב, אייליינר לא היה עדיין בשימוש בתקופה ההיא אך אתן יכולות להשתמש בו כדי לתת נגיעה עכשווית.

בשנות ה-20 המראה שהלך הוא גבות עגולות ודקיקות, עד כדי שנשים מרטו את גבותיהן עד כדי פס דק ועגול, ואת השאר היו מציירות, לכן אם יש לך כאלה זה יעזור לך לטוטאל לוק של שנות ה-20.

-סומק עגלגל בגוון ורוד רך.

השתמשי במברשת סומק קטנה ומרחי סומק ורדרד בהיר על תפוחי הלחיים כך שיתן נגיעה מאד עדינה של חיות ללחיים, אך עדיין תהיה כמעט בלתי מורגשת. אם אין לך את הגוון שאת רוצה, תוכלי להשתמש בליפסטיק שלך במריחה עדינה על הלחיים.

-איפור שפתיים-השפתיים של שנות ה-20 נראו כמו לב קטן במרכז הפנים. בשנות ה-20 בלטו צבעי הבורדו וגודל השפתיים היה שפתיים קטנות ומהודקות, בצבעי יין, מצוירות קטן יחסית לפנים, בנוסף זוויות הפה החיצוניות לא מאופרות, מה שגורם לשפתיים להראות קטנות יותר.

–

זהו. הגיע שלב הסיומים והסיכומים. הגיע הזמן לאוורר את המקלדת שנשארה מיותמת כל החודש האחרון. במשך כל החודש האחרון, חודש החגים, נאלצתי לאגור בבטן את הגיגיי ולשמור לעצמי את התובנות שצברתי. וזה ממש לא היה קל.

האדם הוא יצור חברתי. טבעו לשתף ולהשתתף, לקטר, לסנגר, לקטרג ולהקיא החוצה את כל מצבור השיפוטיות והביקורת. כך שהחגים ערמו אצלי הררי חוויות והגיגים שאת רובם לא תקראו בטור זה.

ערב שבת בראשית אני מוצאת את עצמי מתכנסת פנימה, אל תוך ביתי בו שהיתי בכל החודש האחרון וחוככת כיצד אייצר עוד שבת משפחתית-רבתית עם אוכל מקורי, הגשה ייחודיות ואירוח נעים ומזמין. גם אני מרגישה את תחושת העצב הקלה עם סיומו של חודש רווי בחגים ומריחה את ריחה של ההתחלה החדשה שמחכה מעבר לשבת הקרובה.

הפסוק "ויעקב הלך לדרכו" מצלצל באוזניי בקולו העמוק של אבי עליו השלום. אני זוכרת אותו חוזר מבית הכנסת במוצאי שמחת תורה לאחר ששהה שם במשך כל היום, לאחר שהאלכוהול בדמו התפוגג לחלוטין ואת מקומו תפסה אווירת הרצינות של תפלת הגשם ושרשרת העליות הבלתי נגמרת, שבאה אחרי שעות ארוכות של התוועדות חסידית וריקודים לא נפסקים.

אבא היה מסיים את ההבדלה ומכריז בקול רם "ויעקב הלך לדרכו!". זהו. "אִין חיידר אריין". חוזרים לחיידר. חוזרים לשגרה. כל אחד לפינתו, לשליחותו, למקום בו עליו לפעול במשך השנה כולה בכוחות אותם אגר במהלך חודש החגים הארוך.

שמחות בתורה הקדושה

גם אותנו – הנשים – דאג הרבי מליובאוויטש להזכיר בשמחת תורה כאשר לימד את סדר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו" שאחרי החגים. הרבי הזכיר את המשנה במסכת תענית: "לא היו ימים טובים לישראל… וכיום הכיפורים". הרבי הזכיר את העובדה ששמחת תורה הוא החג שחותם את יום הכיפורים ואת העובדה שחגים אלה שייכים לבנות ישראל (ובנות ירושלים) השמחות ב"עטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו", הוא יום מתן תורה ואין כשמחת תורה להזכיר לנו את שמחתן של בנות ישראל בתורה.

גם האחראים על ההקפות השניות בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד אליו מגיעים אלפי יהודים מכל גוני הקשת, דאגו השנה ביתר שאת להעלות על נס את מקומן של הנשים בשמחה הגדולה – שמחת התורה והקצו להן מקום גדול (טוב, בכל אופן, העגלות והתינוקות תמיד עלינו) אם בעזרת הנשים ואם בפראנצ'עס שהוקמו בצמוד לקירות בית הכנסת.

לא הופתעתי לראות מאות בנות רוקדות ברחבה הסטרילית והסגורה שהוקצתה להן מחוץ לבית הכנסת כאילו הן חוגגות עם חברתן הכלה את יום חתונתה. לא נדהמתי לראות בעיניהן את השמחה הגדולה בתורה השייכת לכל עם ישראל, אנשים, נשים וטף. "צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו".

יום חתונתו הוא מתן תורה ויום שמחת לבו הוא בניין בית המקדש במהרה בימינו אמן ושניהם קשורים זה בזה כי לימוד וקיום התורה הקדושה יביא לנו את הגאולה האמיתית והשלימה ובניין בית המקדש השלישי.

כן. שמחת התורה שייכת גם לבנות ונשות ישראל. היא אינה נחלתם הבלעדית של הגברים שעליהם מוטלת חובת לימוד התורה.

כוח לצאת לדרך

זהו. נגמר. חלפו עברו להם חגי תשרי ואנחנו נכנסים לשגרת ימי החול של השנה, לא לפני שהקב"ה נותן לנו ברוב טובו וחסדו עוד יום של קודש – שבת בראשית. כאמור, בחב"ד נהגו להכריז עם סיומו של חג שמחת תורה את הפסוק "ויעקב הלך לדרכו", כדי להזכיר לכולם שהשמחה, התפילות, התחנונים והסליחות, נועדו לתת לנו את הכוח ללכת הלאה, לחזור לשגרת החולין בכוונה להתקדם קדימה, לדרך של חיי קדושה שמאירים גם את ימות החול באורו של חודש החגים.

ההוראה הזו תקפה אף היא לכולם. גם לנשים וילדים. נשים צריכות לקחת מהחודש הזה את ההתבוננות באחריות שהוטלה עליהן על ידי הקב"ה – להכניס חמימות, אור ושמחה אמיתית לבתיהן כדי שהבית יהיה בית יהודי שמח בשמחתה של תורה.

למותר לציין שהאישה היא "עקרת הבית" ולא בכדי, משום שהיא עיקרו ויסודו של הבית ובכוחה להביא אליו את הברכה האלוקית.

אני מאחלת לכן ולכל הקוראים שנה של קדושה, שמחה ואושר בגשמיות וברוחניות, שנה של הוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות כל אחת לפי יכולותיה.

יעקב הלך לדרכו ומיד פגש במלאכי אלוקים ("ויפגעו בו מלאכי אלוקים"). גם את, אחרי חודש של קדושה ושמחה, צאי לדרכך, למשימות השנה שזה עתה החלה. חורף בריא. א גיזונטער ווינטער!

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. [email protected]