אחיה, סער הי"ד מרגוליס, ל"ע נרצח בכיסופים. שני הגיסים שלה, שיבדלו לחיים טובים ארוכים ולשלום, דוד דיאגו ואחיו אריאל בני סילבי'ה מוניק'ה, למשפחת קוניו, עדיין חטופים בעזה.

הנה סיפורה האישי:

"ביום שבת ה – 7.10, התעוררנו לבוקר של אזעקות צבע אדום בשעה 06.20. נכנסו כולנו לממ"ד. בהתחלה חשבנו, שזה עוד אזעקות רגילות, שאנו כבר מכירים ובטח עוד מספר רגעים נצא מהממ"ד ונמשיך כרגיל. אך האזעקות המשיכו ללא הפסקה ושמענו "בומים" מכל כיוון.

הרגשנו שמשהו לא כשורה.

ב7:30 גיסי אריאל כותב לנו בוואצאפ המשפחתי, שנכנסו שלושה מחבלים לבושים במדי חיילים לקיבוץ, וההנחיה היא לכבות את האורות בבית, לנעול דלתות ולהיכנס לתוך הממ"ד.

בזמן הזה אני מסמסת עם חברות מהקיבוץ, וכולן כותבות לי, שיש יריות ליד הבית שלהן. מהר מאוד הבנו שלא מדובר בשלושה מחבלים, אלא ביותר. בזמן הזה חברה שלי שולחת לי תמונה, שיש מחבלים שהגיעו לשדרות. פה הבנתי שמדובר במשהו מאד גדול. רמת החרדה עלתה בכמה רמות.

לא עבר זמן והתחילו יריות אצלי בשכונה. אמרתי לבנות הקטנות שלי, שישמרו על שקט מוחלט, שיש אנשים רעים שרוצים לפגוע בנו ואסור לנו לדבר. בזמן הזה לא הפסקתי להגיד "שמע ישראל". בקשתי מבורא עולם שלא יכנסו אלינו הביתה.

לאחר כמה דקות של אימה בלתי פוסקת, שמענו שהם שוברים את דלת הכניסה של הבית והם נכנסו אלינו. קמתי מהר מהפוף להחזיק את הדלת. בעלי החזיק את הבת הקטנה ושניה אחרי אמרתי לבעלי, תביא את הילדה, ואתה תחזיק את הדלת. היא בכתה. הייתי צריכה לחסום לה את הפה, שלא ישמעו אותנו. אך לצערי הם שמעו.

לאחר מספר שניות, בעלי שומע שהם שופכים בנזין על הדלת ומלא עשן התחיל להיכנס לתוך הממ"ד. הייתי בשוק. לא האמנתי ששורפים אותנו. העשן נכנס והשתעלנו ללא הפסקה. בקשתי מבעלי שיפתח את החלון, אך גם משם נכנס מלא עשן. הם שרפו מכל כיוון, שלא נוכל לצאת.

בשלב הזה בעלי ואני התחלנו בתהליך פרידה מהבנות. אמרנו להן, שאנחנו אוהבים אותן וכנראה שלא נצליח לצאת מזה ונמות. התחבקנו כולנו ונשכבנו על הריצפה. בזמן הזה בעלי התקשר לחברים שלנו, וביקש שינסו להציל אותנו. שאנחנו נחנקים בתוך הממ"ד ולא יכולים לצאת החוצה. בעלי תיפקד בצורה יוצאת מן הכלל. הוא לא ויתר עלינו, וניסה בכל דרך אפשרית לחלץ אותנו משם.

הוא התעלף מספר פעמים אך הצליח לשמור על קשר עם חבר שלנו ערן, שבסוף הוא זה שיחלץ אותנו. בזמן הזה אני והבנות שוכבות על הריצפה. וברגע אחד ללא כל מחשבה אני צועקת לקדוש ברוך הוא: "אני נודרת שאם תוציא אותי ואת משפחתי בחיים אני חוזרת בתשובה".

הכל כאב. הגוף כאב, לא היה אפשר לנשום היינו מעולפות. בעלי כבר חשב שאנחנו מתות, כי לא ענינו לו. (כך הוא מספר). אני זוכרת ששאלתי את בורא עולם; "מה, ככה מתים? כי אם כן, זה ממש כואב למות ככה"! לאחר זמן מה, מכאב כל כך גדול, פתאום הרגשתי מן שלווה, שאני באמת לא יכולה להסביר. היה לי פתאום נעים ורגוע.

הרבה דברים אני לא זוכרת ולא יודעת בכלל, כי הייתי ממש מעולפת. אך את הרגע הזה אני כן זוכרת.

לאחר חמש וחצי שעות בממ"ד (!) ללא נשימה וחוסר הכרה, חבר שלנו עם עוד חבר (בני) מכיתת הכוננות, הגיעו אלינו והצליחו לחלץ אותנו מהבית.

הם שמו אותנו על השדה בחוץ, ומשם לקחו אותנו לחמ"ל של הקיבוץ, ומשם פינו אותנו לבית החולים לאשפוז.

האנשים שראו אותנו, לא האמינו שיצאנו משם בחיים. הם סיפרו לי שנראינו כמו גוויות".

עד כאן סיפורה הניסי של סתיו. את ההבטחה שהבטיחה להשם היא אכן מקיימת ושומרת ב"ה שבת, כשרות וטהרת המשפחה.

בהשגחה פרטית נשאלנו על ידי שליחה של הרבי, אם אנחנו מוכנים להעביר דולר מהרבי, שנתנו אנ"ש בחו"ל, למשפחת קוניו, ששני בניהם, דוד (דיאגו) ואריאל, עדיין חטופים בעזה.

וזכינו באור ל- כב' סיון תשפ"ד, גם לקבל וגם להעביר שני דולרים מבורכים מהרבי. דולר אחד לגב' שרון עבור בעלה דוד קוניו, ודולר להורים עבור בנם אריאל קוניו.

אם הבנים החטופים ל"ע, גב' סילבי'ה קוניו תחי' סיפרה, שהיא ובעלה יוסף לואיס היו סגורים בקיבוץ ניר עוז בממ"ד במשך עשר שעות! בעלה החזיק בחוזק את ידית הדלת, והם ניצלו ב"ה מהמחבלים.

היא וכלתה סתיו קוניו קנו בימים אלו אותיות בספרי התורה המיוחדים שיזם הרבי. אות לכל בני משפחתם, ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל" וגם אות לכל הנכדים ב"ספר התורה של ילדי ישראל.

בסיום דבריה של סתיו קוניו היא מעדכנת אותי, כשהיתה כבת עשרים חלמה על הרבי. היא ישב ליד דוכן. מסביבו היו אנשים. משהו שמזכיר את מעמד חלוקת הדולרים. רק הוא דיבר. הוא הביט בה ושאל אותה "למה את לא צנועה"? מאז היא מרגישה קשר חזק לרבי.

שרון אשת דוד קוניו, נחטפה עם שתי בנותיהם לעזה ושוחררה עמן ב"ה בסבב הראשון.

ואנו מייחלים, עם כל משפחות החטופים, לנס חזרתם הביתה בבריאות. לנס החלמת חיילנו הפצועים, ולנס התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלימה.

הביאה לדפוס; טמה חורושוכין.

יוסף לואיס קוניו, אביהם של החטופים דוד ואריאל קוניו קיבל באור ל-כב סיון דולר מהרבי:

פרשת שלח/אסתי פרקש

בִּקֹּרֶת…מִי אַתְּ?

קוֹבֶרֶת אוֹ מְקָרֶבֶת?

מְפַזֶּרֶת הַתְּחוּשָׁה

הַטּוֹבָה אַתְּ אוֹ רָעָה

חֲזָקָה אוֹ רָפָה

שְׁמֵנָה אוֹ רָזָה

מְבֻצֶּרֶת אוֹ בַּמַּחֲנֶה

*אֵיזֶה עַז הָעָם הַזֶּה…!*

לִמְשִׂימַת רִגּוּל

לְלֹא כָּל אִחוּל

נִשְׁלְחָה זוֹ הַבִּקֹּרֶת,

כָּל חֶלְקָה טוֹבָה הוֹרֶסֶת מְיָאֶשֶׁת, פָּנִים מְעַקֶּמֶת

אֶת יוֹשְׁבֶיהָ אוֹכֶלֶת

וּלְאַט לְאַט קוֹבֶרֶת

הַבִּטָּחוֹן מוֹרִידָה

הַשִּׂמְחָה מַפְחִיתָה

וְהַתְּחוּשָׁה אֲפוּפָה

מָה יִהְיֶה אִתָּהּ?

הָאוֹרַחַת הִיא בַּלַּיְלָה

אוֹ בַּת בַּיִת קְבוּעָה חָלִילָה

וּפִתְאוֹם הַהִיא לוֹחֶשֶׁת

*יָכוֹל תּוּכְלִי לָהּ!!*

*כִּי טוֹבָה אַתְּ בִּמְאוֹד מְאוֹד!!*

*בָּךְ חָפֵץ ה'.. פַּעֲלִי- עוֹד*

מְשֻׁבַּחַת וּבְרוּכָה,

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנָהּ

ו…בֶּטַח יָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ

כָּבַשְׁנוּ חֶלְקָה טוֹבָה

רִאשׁוֹנָה בְּמַעֲלָה

וּלְךָ הַבְּחִירָה…

עַל שְׂדֵה הָרְאִיָּה

בְּאֵיזֶה צֶבַע הָעֲדָשָׁה

הָאֲפֹרָה הִיא אוֹ וְרֻדָּה?

וּמִשָּׁם… הִתְרוֹמְמִי מַעְלָה

הַאֲמִינִי, חוּשִׁי בְּיַד הַהַשְׁגָּחָה

הִתְמַלְּאִי בִּתְחוּשַׁת שַׁלְוָה

שֶׁל זוֹ הַשְּׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ

וְקָדִימָה הִכָּנְסִי לָאָרֶץ הַטּוֹבָה

שבת שלום

אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפתח תקוה

השנה נעסוק בקודש הקודשים של הקשר האינטימי הזוגי – אל תפספסי!

הרישום באתר טיק צאק  https://tickchak.co.il/63585 

נותרו מס' מקומות אחרונים.

מצו"ב קטלוג מוצרים שניתן להזמין מראש ולקבל ביום העיון או בכנס הארצי (לא ניתן להעמיד דוכני מכירה במקום)

* מוצרים שונים בהפקת הרבנית ברוריה אשכנזי והרבנית לאה הלפרן

* כרטיסי טוהר – בהפקת חופית הלוי

* חוברת 'מתנה לחיים'

הזדרזי להזמין

לצפיה בקטלוג לחצי כאן:

28-06-2024-04-52-38-קטלוג תשפד

—

שלום לכולם

אנו עומדים בשבוע ה-38 של מלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

איך מתמודדים עם הקולות העולים מקרבנו לאחרונה לפחות אצל חלק קטן מהעם, השואלים היש ה' בקרבנו אם אין? אותם קולות המחלישים את הרוח בעם ועונים שאין סיכוי שנצליח לחסל את החמאס בטח שלא את חיזבאלה? הממסים את לב ורוח העם לפחות לאלה שכבר מוחלשים כבר, המנסים לגרור אותנו לבכייה העלולה להפוך חלילה לבכייה לדורות!

בכדי לנסות לענות על שאלה נוקבת זו נצטרך לגלוש אל מרחב החיים האמיתי תורתנו הקדושה ופרשתנו השופכים אור על התמודדות עם בעיה דומה עת היו עם ישראל רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת.

נתבונן על כך ממבט יהודי, תורני, חסידי ופסיכותרפי.

בכדי לנצח את הקרב והאויב שמבפנים נדרש מח שליט על הלב בדרך לניצחון הקרב והאויב  שמבחוץ!

השבוע נקרא בפרשת שלח

איך התיאורים המשמעותיים העומד על סדר היום בפרשתנו הנו פרשת המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והוציאו את דיבתה רעה בסופו של יום.

בשלב מסוים תוך כדי התיאור והוצאת הדיבה על הארץ המובטחת של 10 המרגלים מלבד יהושוע בן נון וכלב בן-נון יפונה שלא היו חלק ממסע ההחלשה ורפיון ידי ורוח העם מלעלות לארץ המובטחת והקדושה, כלב בן יפונה מהסה את העם ופנה את אליו את תשומת לבו:

וכפי שמתארת זאת התורה:  "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". (במדבר י"ג, ל').

ורש"י על אתר מסביר איך הפנה כלב את הקשב של עם ישראל אליו תוך כדי דברי הבלע וההסתה של המרגלים בניסיון לשכנע את עם ישראל שאין אפשרות להגיע את הארץ המובטחת. כאשר הוא משתמש באסטרטגיה של: 'שימוש בכח היריב'!

וַיַּהַס כָּלֵב – הִשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם.
אֶל מֹשֶׁה – לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיְּדַבֵּר בְּמֹשֶׁה. צָוַח וְאָמַר: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?! הַשּׁוֹמֵעַ הָיָה סָבוּר שֶׁבָּא לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה בְּלִבָּם עַל מֹשֶׁה בִּשְׁבִיל דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים, שָׁתְקוּ כֻּלָּם לִשְׁמֹעַ גְּנוּתוֹ. אָמַר: וַהֲלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו.

כלב בן יפונה מבין את המצב ואת המדרון החלקלק שנוצר כתוצאה מדברי המרגלים שניסו להחליש את רוח העם ולגרום לו לרדת מהרעיון של כיבוש הארץ. הוא פועל בחכמה ומגייס את תשומת לב והקשב של העם המוסת על ידי זעקה רמה: " וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?!"

כלב מבין שיש צורך מידי לעצור את ההידרדרות ולשם כך צריך משהו עצמתי שיגרום לעם המוסת כבר להקשיב לו, אז הוא בוחר כאמור להשתמש באסטרטגיית 'שימוש בכח היריב'.

אני מנצח את היריב על ידי שימוש בכח שלו ומנצל אותו לטובתי במקום לנסות להיאבק בו בניסיון נואש להכניעו!

את האסטרטגיה הזו ניתן למצוא בספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ומחברו 'בעל התניא' רבי שניאור זלמן מליאדי.

המאבק עם היצר הרע אל מול היצר טוב נועד לכישלון אילו האדם נכנס למאבק ישיר אל מול היצר הרע, על האדם להתמודד בחכמה עם היצר הרע כפי שכתוב: 'בתחבולה תעשה לך מלחמה'. היכולת להשתמש בכוחו של היצר הרע מהווה פתרון יצירתי ועצמתי להתמודדות עמו.

האדמו"ר הזקן משווה זאת לקרב בין מתאבקים: כמו בניצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גיבור יותר מחברו, ככה ממש בניצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות, הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות, הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם. (תניא פרק כ"ו).

באמנות לחימה נראה את התופעה הייחודית הזו קיימת באמנות הלחימה 'אייקידו'. בתרגום חופשי מיפנית: 'הדרך להרמוניה של הגוף עם הנפש'. עבודה של הגוף באימונים אינטנסיביים, במטרה לייצר הקשבה לנפש דרך התנועה והזרימה של הגוף.

 אחד העקרונות החשובים באייקידו הוא היעדר התנגדות, כלומר זרימה וקבלה של התקפת היריב, במקום חסימה, עצירה והתנגדות לה, הקיימות באומנויות-לחימה אחרות. 

מצב זה יוצר ומאפשר את היתרון לשימוש בכוחו של היריב כדי להכניעו!

את התנועה הזו ניתן לראות בנפש האדם העושה שימוש נבון ומושכל שלא לעורר התנגדות אצל הזולת על ידי זרימה טבעית והתמזגות עם הזולת!

אני משתדל לחבור אל הזולת ממקומו שלו – ממרחב מאפשר, מעמדה משותפת, ובכך אני יוצר מיזוג הרמוני ביננו ומאפשר את הנוכחות המקרבת המפגישה ביננו!

אני מפנה את הכח שלי אל עבר היטמעות טבעית במרחב ובסביבה של הזולת מבלי לגרום לו שיחוש מאוים מכך!

אחד הדוגמאות המרתקות לכך הנה ביחידות מובחרות או בגורמי ריגול וביון המבקשים מהחייל או מאיש המוסד להיטמע בתוך אוכלוסיה עוינת מבלי להיחשף.. ההיטמעות הטבעית מהווה נדבך משמעותי בכדי לצלוח את המשימה.

ההיטמעות הטבעית במרחב הנה תנועה בנפש האדם שדורשת אימון של השריר הנפשי והרגשי ועבודה של שליטה עצמית חזקה בכדי להשליט את המח על הלב!

ישנו סיפור נפלא שממחיש זאת:

החסיד הנודע רבי משה מייזליש מווילנה  היה 'הקטן' מבין חברי תלמידי רבנו הזקן. בהזדמנות אחת הוא סיפר ואמר לגאון החסיד המפורסם רבי יצחק אייזיק הלוי מהומיל: "האל״ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש".

"האדמו"ר הזקן אומר רבי משה לרבי יצחק אייזיק לימד אותנו שהאל״ף של חסידות היא לנצל את התכונות הטבעיות בעבודה, ושראשית העבודה תהיה לנצל את טבע הכוחות, כמו למשל הטבע של מוח שליט על הלב!

"אופן עבודה זו אומר רבי משה אמר לנו אדמו"ר הזקן שהתחלת העבודה צריכה להיות בדרך רגילות, להרגיל את עצמו, וכשה' יתברך עוזר ומתלמדים ומבינים מהי האל״ף של חסידות בניצול הטבעיות בעבודה  מתקדמים הלאה".

בשנת 1812, כאשר נפוליאון ביקש לכבוש את רוסיה, האדמו"ר הזקן האמין כי יש להתפלל ולפעול למען הצלחת הרוסים. "למרות שניצחון נפוליאון עלול להביא עמו רווחה גשמית לעם ישראל, הוא יגרום להתדרדרות רוחנית והתבוללות העם", אמר.

רבי שניאור זלמן פעל הן במישור הרוחני והן במישור הפיזי להצלחתם של הרוסים. בין היתר הוא שלח את רבי משה מייזליש לרגל בצבא נפוליאון.

רבי משה הוצב במפקדה הגנרלית הצרפתית, שכן הוא היה מלומד ומדבר בשפות גרמנית, רוסית, פולנית וצרפתית, והיה חכם גדול, אדמו"ר הזקן ציווה עליו להתקרב ולהתחבר אל פקידי הצבא הצרפתי עד שיקבלו אותו למשרה צבאית מודיעינית, וכל אשר ידע יודיע בסוד גמור לפקידי חיל רוסיה, וכעבור משך זמן מצא חן בעיני הפקידים הראשיים וידע כל מסתוריהם.

רבי משה הציל את מחסני האמל"ח בווילנה שלא יחרבו כמו שנחרבו מחסני האמל"ח בשווינציאן, בכך שגילה לפקידי האוצר להציב משמרת נכונה, ואלה שרצו להצית את מחסני האמל"ח נתפסו.

"פעם סיפר ר' משה ישבו פקידי הנהלת הצבא הצרפתי והתווכחו באופן הילוך הצבא וסידור האגפים במערכת הקרב. המפות היו פרושות על הרצפה ופקידים גבוהים מעיינים בדרכים ובנתיבות, ועוד לא באו לידי החלטה. ועל יום המחרת, לא יאוחר ממחרתיים, הוגבל יום קרב סביבות העיר וילנה והזמן קצר מאוד.

בעוד הפקידים מתווכחים ביניהם ופתאום נפתחה הדלת בכוח רב עד כי גם שומר הפתח מבפנים נבהל וחפץ לירות באקדחו, כי מדחיפות פתיחת הדלת חשבו כולם כי צבא האויב התפרץ לקחת את המפקדה הגנרלית בשבי. אך באותו הרגע נראו פני הקיסר נפוליון שנכנס במרוצה ודיבר בפנים זועפות ובקול רעם ורוגז, האם כבר ניתנה הפקודה בסידור האגפים ובהערכת הקרב?

'ומי הוא האיש הנכרי' מצביע עלי נפוליון, מספר רבי משה העומד פה?' וברגע זה קרב אלי ויאמר בצרפתית 'אתה מרגל רוסי!' ויניח ידו על לבי להרגיש אם לבי פועם בחוזקה כנחשד בריגול, ואז עמדה לי האל"ף של חסידות להינצל ממוות, ובשפה ברורה עניתי לנפוליון שמעלת פקידי הקיסר הצרפתי לקחוני למשרת מודיעינית זו משום שהנני בקי בלשונות הדרושות להם למשמרת צבאם".
(מעובד על פי אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג עמ’ שי"ג-שי"ד).

הדרך להשגת שליטה על הקרב בחוץ עוברת בהשגת שליטה על הקרב המתנהל בתוכי פנימה! זאת בעזרת האל״ף של חסידות המלמדת את האדם כיצד לנצל את התכונות הטבעיות בעבודה פנימית על מידותיו, ושראשית העבודה תהיה לנצל את טבע כוחות אלו, בעבודה של מח שליט על הלב, או אז ניצחון בקרב בחוץ כבר יושג מאליו!

כלב בן יפונה מלמד אותנו כיצד נלחמים על הארץ המובטחת, לא בהתלהמות, ובהטלת סיסמאות לחלל האוויר, על ארץ נלחמים בעבודה קשה של מח שליט על הלב!

גם בשיא המשבר, ברגעים בהם עם ישראל מתרסק ואמונתו נחלשת על ידי הוצאת דיבה של מרגלים שנשלחו לתור את הארץ המובטחת, עומד כלב בשיא הרוגע ומשתמש באסטרטגיית לחימה של 'מח שליט על הלב', בכדי לנצח את הרוחות הנושבות בחוץ צריך להתגבר על הרוחות שבתוכנו!

כלב חשב על איך אני צריך יכול לשמש ולהיות הפה של המרגלים, לא זה המספר על החוויה שגרמה להם ליפול ברוחם ולשאוב את עם ישראל איתם למטה, אלא זה שאמור להעביר אליהם את החוויה ואת המסר הנשען על הכח שקיבלתי ממה שלמדתי בבית מדרשו של משה רבינו, האל"ף של תורת החסידיות הדורשת מהאדם הרוצה לנצח במלחת החיים להשליט את המח על הלב!

כאשר אתם רוצים לנצח את יושבי הארץ שבחוץ , תנצחו תחילה את 'יושבי הארץ השוכנים אצלכם עמוק פנימה, את אותם רעשי רקע,  הנובעים מעצת היצר המפתה ומשדל אתכם להיכנע למראה עיניכם, לתחושות החרדה שהשתלטו על ליבכם, המלוות אתכם מהרושם שקיבלתם מהסיור בארץ המובטחת!

בפרט על פי ההסבר הפנימי והרוחני אותו מסביר הרבי מליובאוויטש  העומד מאחורי סירובם של עם ישראל המושפע מעצת המרגלים לעלות לארץ המובטחת.

הרבי מסביר שהמרגלים ועם ישראל התרגל למציאות חיים רוחנית שקטה, שלווה, בטוחה ומענגת כאשר חיו במדבר כל צרכיהם סופקו במלואם על ידי ה' יתברך בניסים גלויים לעיני כל החל מאכילה ושתייה, עובר בבגדים וכביסה וכלה בהסרת כל מכשול מדרכם, גן עדן עלי אדמות כפשוטו!

אז למה לנו להיכנס לארץ לעבוד את האדמה, 'ולהתברך' – בפסוק 'בזיעת אפך תאכל לחם'? לכבס את בגדנו? להתמודד עם אתגרים חומריים? להסתגל לחים עצמאיים? להתרגל לחיות בבזבוז זמן יקר על חיי הבל?

הבנת המציאות החדשה העומדת בפניהם עם כניסתם לארץ המובטחת גרמה להם לחשוב פעמיים האם כדאי בכלל לעבור לשם? ומכאן התפתחה לה התנגדות פנימית לא מודעת שבאה לידי ביטוי בהוצאת דיבה על הארץ הטובה!

זו לא התנגדות לרעיון הנשגב של הארץ הטובה חלילה, אלא לפחד ולחרדה שהשתלטה עליהם מבפנים וערערה את יכולת השיפוט ותפיסת המציאות הפנימית ונוצר פער עצום בין תחושת הבלבול והטשטוש פנימה אצלי בנפש לבין מה שקורה באמת בחוץ!

כפי שמתארת זאת התורה: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ!  (במדבר י"ג, ל"א).

ורש"י על אתר מפרש זאת: חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ – כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ.

ה' יתברך הבטיח לנו את הארץ הטובה וכעת הוא לא יכול להכניס אותנו אליה!?

ובנוסף טענו: "וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת".

"וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".

כשהמציאות מערערת אותך מבפנים אתה נעשה חלש ולא מסוגל להתמודד עם החוץ!

לפתע אתה רואה באחר ענק מאיים ומרושע, ובעיניך אתה נדמה כחגב קטן וחסר אונים!

כלב בן יפונה הבין את מה שהמרגלים לא השכילו להבין: אנחנו לא יכולים לנצח את האויב שבחוץ אם לא ניצחנו את האויב הפנימי השוכן בתוכנו!

ואת זאת ניתן להשיג רק באמצעות ועל ידי מח שליט על הלב!

הדרך להשפיע ולגרום לשינוי אצל הזולת עוברת בפעולה קטנה אך משמעותית! ברגע מכונן של 'שיקוף'- הנשען על שימוש נבון ומשכיל בהתנהגות הזולת והפניית המראה אליו! בכך אנו מרחיבים את מרחב האפשרויות עבורו ומאפשרים לו לראות את פני הדברים אחרת ממה שהוא חווה והרגיש עד כה במסגרת האפשרויות המצומצם שהיה לו עד כה!

בספרות הטיפולית אחת האסכולות בפסיכואנליזה הנה 'פסיכולוגיית העצמי' של היינץ קוהוט. בגישתו הייחודית שבאה לאחר מלחמת העולם השנייה שם קוהוט ונתן דגש ומשקל רב על האדם ועל המפגש עמו ולא על דחפיו כקודמו פרויד, קוהוט דיבר על הצורך בשיקוף האדרה והעצמת האדם כתנאי בסיסי ומרכזי בהתפתחות בריאותו הנפשית והרגשית!

הדרך לכך עוברת החל מיום היוולדו. תינוק בן יומו כאשר היונק ומתקיים מאמו המאכילה ומזינה אותו ודואגת לכל צרכיו. בהתייחסות לקיומו דרך שיקוף העצמה והאדרה לה הוא זוכה בעקבות התנהגותו ומעשיו דרך ההורים הנחשבים לדמויות המשמעותיות בחייו. וכלה בהתפתחותו הבין אישית והיחס לו הוא זוכה מסביבתו כאשר הוא מתמודד עם העולם והאתגרים העולים ממנו. ככל שהחוויות אותן יצבור יהיו מיטיבות ויהוו נדבך עיקרי בהתפתחותו, הן ישתקפו בהתפתחותו לאדם בריא ויציב נפשית ורגשית בבגרותו ויהוו בסיס איתן לאתגרים הניצבים בפניו.

'החממה' ובית הגידול של עם ישראל הייתה מצרים הסגורה ומסוגרת בפני כל יוצא ובא! שנים רבות של סבל והתעללות שעברו בני ישראל, הפנמה שממצרים לא יוצא אף אחד לעולם! הנכיחה מצב של קבעון בנפש, שהבהיר להם שתקווה זו בדיחה עצובה עבורם. בני ישראל היו ממוסדים נפשית ורגשית לעול השעבוד ולהיותם עבדים לעולם! גם ברגע שיצאו ממצרים הם ידעו שמצרים לא יצאה מהם!

ולפתע משום מקום מגיע משה רבינו ומפיח את התקווה ששקעה לה מזמן ומחיה אותה מחדש! החוויה ברגעים הראשוניים היא אופוריה כמו טל תחיה שנחת על ראשם. אבל מהר מאוד פרעה מחזיר אותם לקרקע המציאות ומזכיר להם מי בעל הבית על מצרים, הוא מכביד עליהם את עול השעבוד וקובר באחת את תקוות הרגע שהוצתה בלבם!

מכאן ואילך מתחיל מסע הנהגה ניסית של ה' יתברך ישירות מול פרעה. מכה אחר מכה שנוחתת עליו ועל עמו מבהירה לו שיש בעל הבית לעולם והוא רק שליח של ה' יתברך בעולם שקיבל הזדמנות לשלוט על חבל ארץ קטן ותו לא, וכאשר הוא מעל בשליחותו ניטלה ממנו גם זכות זו! ובסופו של יום בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה לעיני מצרים באור יום!

ואז מגיע המהפך: בני ישראל עוברים את ים סוף שנבקע לכבודם, ניזונים מן המן ובארה של מרים, עננים שמכבסים ומגהצים עבורם את בגדיהם, שמיישרים עבורם את הדרך ומסירים כל מכשול, ועמוד אש שהולך לפניהם להאיר את דרכם..

 נשמע תיאור שגרתי ומוכר אבל ממש לא, כל זה הנו תיאור של שידוד מערכות הטבע וניסים גלויים אותם עשה ה' יתברך עבור בני ישראל.

אלא שלעם שיצא ממצרים, זה לא ממש פשוט לקבל את כל השפע הגדול הזה! תחשבו על מה קורה לאדם שחי בחסך רגשי ונפשי עמוק במשך כמה וכמה שנים ולא זכה לקבל את הדבר הבסיסי שנקרא יחס אנושי, צרכי קיום בסיסיים והעדר בטחון קיומי וכעת שופכים עליו 'מכל טוב מצרים'?

הוא יטבע בים הטוב הזה, הנפש שלו לא תדע איך וכיצד להכיל ולקבל את הטוב והשפע הזה! המעבר הקיצוני הזה גדול עליו, זה יוביל לעיוות בחייו, בדמות חוסר איזון נפשי ורגשי קיצוני העלול לגרור התנהגות והתנהלות חריגה בייחס לטוב שהוא מקבל!

הוא יכול לחוש לפתע שהכל מגיע לו, שהכל ברור מאליו בחייו, להתרגל שכך צריך לחיות בן אדם נורמלי והוא אכן צודק כך באמת צריך לחיות כל אדם נורמלי, רק שמה לעשות חייו לא היו ממש נורמליים עד לא מזמן!

ההבנה ולפיה ההתמודדות עם אתגרי החיים המזדמנים להם במדבר מטלטלת את נפשם כל פעם מחדש שניצב אל מולם אתגר חדש, עוזרת ומקדמת את ההבנה ולפיה צריך לייצר קרקע פורייה ומרחב מאפשר ונח עבור השינוי המזדמן להם כעת, עבור ההתמודדות עם המצב החדש גם להם, כדי שיוכלו להתמודד עמו ולשאת אותו בנפשם. 

אתגר המים במי מרה הבלתי ניתנים לשתייה שהומתקו בנס על ידי ה' יתברך ושליחו משה רבינו, אתגר האוכל שהתלוננו עליו ושעברו זה עתה וקיבלו מענה בדמות מאות אלפי עופות שזימן להם ה' יתברך באופן נסי וכעת האתגר בלעזוב את המדבר על כל המשמעות הנדרשת מהם לשם כך, לוותר על המן, בארה של מרים, על התענוג שבליווי ענני הכבוד, על הדאגה לכל צרכיהם במדבר ששום אדם לא ישב ושכן בו באופן בו הם חוו אותו, כעת מה? לאן אנחנו הולכים? לארץ בה נצטרך לחרוש, לזרוע, לחרוש, לנטוע, לקצור, לאפות לבשל, עד שנאכל משהו? לכבס את בגדינו בעצמנו? לגהצם? לבזבז זמן יקר וכח רב כדי לחיות את מה שכעת אנו מקבלים בלי מאמץ כלל? למה?

זו ההתנגדות הלא מודעת של אדם השבוי במצב נפשי ורגשי מורכב, שכל שינוי ואתגר בחייו מוציא אותו משלוותו ומטלטל אותו!

ובמצב שכזה נדרשת פעולה מסוג אחר לגמרי, הדרך להשפיע ולגרום לשינוי אצל האדם המתמודד עם אתגרי החיים באופן שהם מצליחים לערער בכל פעם מחדש את היציבות הנפשית והרגשית שלו  עוברת בפעולה קטנה אך משמעותית! 

ברגע מכונן אחד ומיוחד בו אנו נפגשים בגובה העיניים, מוצאים וחוברים יחד לשפה משותפת המעניקה לזולת ביטחון קיומי, מרחב מאפשר ונינוח, יכולת הקשבה, הכלה ואמפתיה.

אני בשום פנים ואופן לא מנסה להתעמת אתו או לעמת אותו על התנהגותו התנהלותו או מעשיו, אני פשוט משקף לו את מה שהוא היה רוצה לראות בעצמו דרך מעשיו התנהלותו והתנהגותו!

לצורך כך אני צריך לייצר עמדה ורגע מכונן קטן אך משמעותי דרכו יהיה ניתן לשקף לזולת ולהאיר את עיניו- בשאלות מאפשרות ונוגעות: כמו של איך אתה רואה את העולם כעת מעיניך אבל גם איך אפשר לראות אותו מזוג עיניים נוספות? איך אתה מרגיש עם העולם סביבך כעת אבל גם איך אפשר להרגיש אחרת את העולם סביבך? איך אתה חווה את העולם כעת אבל גם איך אפשר לחוות אותו אחרת? הנשענת על שימוש נבון ומשכיל בהתנהגות הזולת והפניית המראה אליו!

מטרת השיקוף בשאלות הללו נועדה לעזור לו להתבונן על עצמו ועל העולם סביבו ולהעניק לו ביטחון קיומי גם מול העולם המהווה איום עליו ברגע זה, דרך המראה שאנו מציבים לפניו!

אנחנו רוצים להוריד את המראה שאתה ודרכה הוא רואה את העולם המצמצמת את האפשרויות עבורו, ולאפשר לו להתבונן על העולם דרך המראה של אחרים על העולם ובכך להרחיב את נקודת המבט שלו על מה שקורה בחייו!

זה מה שעשה כלב בן יפונה כשעמד מול המון מוסת, ששומע את דיבת הארץ רעה, וניצב מול סיטואציה קשה ומורכבת ברגע של כאוס אמיתי המופנה אל המנהיג והרועה הנאמן משה רבינו!

הוא מציב מראה אל מול פניהם של עם ישראל, העומד מבולבל וחסר אונים אל מול 10 המרגלים ששבו זה עתה מלתור את הארץ, שבאופן שיטתי ומגמתי, בטענות הנשמעות אמיתיות נבונות ומושכלות מוריד ומוציא את הרוח 'ממפרשי הספינה' של עם ישראל ולא ממש מותיר להם חשק רב לחשוב על האופציה של לנוע אל עבר הארץ המובטחת!  

כלב 'מצטרף לחגיגה' ופונה בקול רם לעם ישראל- 'מה אתם חושבים שרק את זו בלבד עשה לנו משה רבינו'? ואז באופן אוטומטי כל העיניים מופנות ונשואות אליו, והוא מצדו מנצל את הרגע היקר הזה עד תום! הלא הוא קרע לנו את הים! הוריד לנו את המן! הגיז את השליו! בינגו!

כלב השיג ברגע זה את מטרתו, הוא הצליח לשקף לעם ישראל ולהרחיב את המבט וההסתכלות ממרחב צר אל עבר מרחב רחב ומאפשר יותר!

אפשר לראות בראיה צרה את הרגע להיבהל ולהירתע ממנו, אבל אם תרחיבו אותו מעט תשכילו לראות את הדברים בצורה שונה לחלוטין! לחוות ולהרגיש את הדברים אחרת ממה שחשתם עד כה!

זה המצב בו אנו נתונים ומתמודדים עמו כעת, המלחמה הזו נכפתה אמנם עלינו מחד, אבל היא בשום פנים ואופן לא שללה מאתנו את היכולת ואת זכות הבחירה להתבונן על מה נדרש מאתנו לעשות כדי למנוע מצב דומה בעתיד היה לא תהיה!

אנחנו חייבים לעצמנו את הניצחון הזה לא בכדי להשיג נקמה מטופשת, כוחנית, המבוססת על אגו מטופש של מנהיג פוליטי זה או אחר! אלא כדי לעזור לעצמנו לצלוח את האתגר שנכפה עלינו, בכך שאנחנו תוקפים אותו ולא מותירים לו סיכוי להרים את הראש ולהכות בנו שנית!

אנחנו לא בעמדה ואין לנו שום פריבילגיה להוריד לעצמנו כעת ולשכנע את 'המשוכנעים' שאין לנו באמת סיכוי לחסל את החאמאס או את החיזבאלה!

אנחנו כאן כדי לשקף לאחינו ולאחיותינו בצורה נבונה ומושכלת את  המציאות בהפניית המראה אליהם! ובכך להרחיב עבורם את מרחב האפשרויות ולאפשר להם לראות את פני הדברים מזווית נוספת ואחרת!

אנחנו כאן כדי לספר את סיפורנו לעצמנו ולעולם כולו ולהסביר לעצמנו שזכות הקיום שלנו איננה תלויה באף אחד ואיננה בסימן שאלה כזה או אחר!

אנחנו כאן כדי לספר לעצמנו ודרך זו לעולם כולו איך אנחנו פועלים בכדי לממש את זכות קיומנו בארץ המובטחת!

אנחנו כאן כדי לספר לעצמנו ולעולם את סיפורו של ה' יתברך בעולם ושלו הארץ ומלואה! ושברצונו נטלה מהם ומתנה לנו!

כשאנחנו נהיה משוכנעים בכך גם העולם ישתכנע בזכותנו ובצדקת דרכנו עד הניצחון המוחלט!

 'עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ'!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

אחד השמות המפורסמים לתפילה בזמן השתוללות הנגיף, היה של אשה של"ע נדבקה בנגיף המסוכן. היא אושפזה בחודש שבט תשפ"א בבית רפואה בירושלים, בחודש השמיני להריונה, והיתה במצב של מונשמת ומורדמת.

לא יהי' זה מוגזם לאמר ששמה התפרסם לתפילה בכל רחבי הארץ, בבקשה ובתחנונים, להרבות באמירת תהילים לזכותה ולרפואתה.

הידיעה המצמררת על מצבה המסוכן חדרה עמוק בלב כולם, והדאיגה גם אותי. החינוך של הרבי כפי שבא לידי ביטוי בספר היום יום ליום כז חשון מהדהד בתוכי: "זקני החסידים… – היה רגיל בפיהם: "*אהוב יהודי והשם יתברך יאהב אותך: עשה טובה ליהודי והשם יתברך ייטיב עמך: קרב יהודי והשם יתברך יקרב אותך*". מסירות הנפש של הרבי אלינו, לכל עם ישראל, והחינוך של הרבי לעשות הכל למען יהודי, אפילו שלא ראה אותו מעולם, חדרו בי. החלטתי לקנות לזכותה אות בספר תורה כסגולה לשמירה ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל". המבצע המפורסם של הרבי מליובאוויטש.

והנה התפרסמה בשורה משמחת, שהאשה החלימה. כשבדקתי את תאריך קניית האות בספר התורה גיליתי, שלאחר שבועיים ויום מיום קניית האות לזכותה בספר התורה המיוחד , התאוששה והבריאה, ברוך השם!.

התרגשות עצומה אפפה את כולנו. הרגשתי צורך לדבר עמה, לברך אותה ולספר לה על הסגולה של האות, שנקנתה עבורה בספר התורה המיוחד . צלצלתי לבית הרפואה וענתה לי מזכירה אנונימית.

סיפרתי לה על נס ההחלמה, שאירע עם האשה בבית הרפואה. גם היא ידעה על כך.! סיפרתי לה על האות שנקנתה לזכות רפואתה וביקשתי ממנה למסור למחלימה את מספר הפל' שלי, תוך שאני מבקשת שהיא תיצור איתי קשר.

היות ובהשגחה פרטית דיברתי עם הפקידה, והרבי אומר שכל מפגש בין שני יהודים מכוון מלמעלה. כדי שתהיה תוספת בהפצת המעיינות, והחלטה טובה בקיום מצוה, שעדיין לא קוימה. הצעתי לה מספר עצות טובות מהרבי מליובאוויטש.

הפקידה בת העשרים וארבע סיפרה שהיא עדיין רווקה. היות והרבי מליובאוויטש ביקש שכל אשה ובת תדליק נרות שבת, ובחורה שמדליקה נר לכבוד שבת – מזלה מאיר. ובודאי מעוניינת שמזלה יאיר, ביקשתי ממנה, שתקבל על עצמה להתחיל להדליק בזמן באופן קבוע נר לכבוד שבת קודש עם ברכה. לפני כן – לשים כמה פרוטות לצדקה בקופת צדקה, ולברך חמש דקות לפני אמה.

הדרכתי אותה להגיד פרקי תהילים לפי השיעור של יום בחודש, ובנוסף גם לאמר את הפרק האישי שלה בתהילים כל יום, בשעות היום. ובנוסף הצעתי לה לתת צדקה כל חודש לבית חב"ד אבן יהודה. וזאת לזכות, שהשם יתן לה את הזיווג הטוב והמתאים בקרוב ממש. ב"ה היא הסכימה לקבל על עצמה את כל ההחלטות הטובות הללו. !

פקידה נוספת שעובדת עמה כמזכירה בבית הרפואה, קנתה לשלושת ילדיה הקטנים אות בספר התורה של ילדי ישראל.

ברוך השם האשה שהבריאה, ילדה תינוק בריא ושלם. המשכתי את הקשר עם היולדת ואף עבור התינוק קניתי אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל". הרי לא כל יום שומעים על נס מיוחד שכזה.

חלפו כשלוש שנים מאז. בחודש אייר השנה, תשפ"ד, עלה לפתע רעיון במוחי. להציע למזכירה של בית הרפואה רעיון לשידוך. התקשרתי אליה והיא שאלה לזהותי. התפלאתי. היא ענתה שהחליפה מכשיר סלולרי וכל מספרי הפל' של אנשי הקשר, שהיו לה בפל' – נמחקו . כשהבעתי בפניה את הרעיון שעלה במוחי, להציע לה שידוך ענתה לי :

"אתמול נהייתי כלה" !

בום טראח ! התרגשות עצומה חשתי לשמע הבשורה המרגשת הזו.

רק יום אחד בלבד חלף, מהרעיון שעלה במוחי, והנה השם גילגל את העניין כך, שכבר למחרת אני מתבשרת על הבשורה המרנינה אצל הבחורה שעזרה לי. וקיבלה על עצמה שורה של החלטות טובות לפי בקשות הרבי מליובאוויטש.

הרגשתי עטופה ברחמים עצומים של השם. כאילו הוא מוסר לי מסר; את התאמצת לזכות אותה בהחלטות טובות. ואני מעודד אותך שתמשיכי ותתאמצי במבצעים הקדושים של הרבי. ותמשיכי להיות בקשר עם המקורבים שלך כפי שהרבי מבקש. שהרי אם לא היית מתקשרת אליה לא היית יודעת. והנה לך העידוד ממני, ואני משמח אותך, שלאחר יום אחד בלבד מהיום בו נהיתה כלה, את כבר מתבשרת ויודעת ממנה על כך! כדי שתשמחי!

ומכאן כולנו יכולים ללמוד שהשם יתברך רואה את ההשתדלות שלנו ושמח אתה. וכל מי שעוסק במבצעים הקדושים של הרבי, יזכה לראות את ההשפעה החיובית על המושפעים ואת הישועות שיפקדו אותם.

בדידי הווה עובדא

טמה חורושוכין

כתובת האתר לקניית אות בספר תורה לילדי ישראל:

https://www.kidstorah.org/

כתובת האתר לקניית אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל, מיועד לבנות מגיל בת מצוה ומעלה. לבנים מגיל בר מצוה ומעלה.

https://sefertora.org.il/f/43400/

קישור לזום:

https://us02web.zoom.us/j/83259061711?pwd=MnRUWitYaEZva3ZpYzhGMkJ0VktBQT09

מספר פגישה: 83259061711

סיסמה: 770

או דרך הטלפון –

במספר 03-9786688

מקישים קוד פגישה: 83259061711

ואחר כך # ושוב #

סיסמה: 770 ואז #

העבירי גם לחברות וקבוצות נוספות!😃

זום 🖥️ *39*

מתחזקות  ומחזקות

ארגון

נשי ובנות

חב"ד צפת

https://us02web.zoom.us/j/7701230770?pwd=eGlqTGlNUmJrOEMxOVN4Tk4wY0Fzdz09 

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-37 למלחמת הקיום על עמנו תורתנו וארצנו הקדושים.

אחת ההתמודדויות עמה אנו נאלצים במצב ובתקופה כל כך מורכבת וקשה הנה 'החוויה' בה אנשים האמונים על שלומינו וביטחוננו מוצאים עצמם לעיתים קרובות לאחרונה עומדים ושומעים תלונות רועמות, ביקורות צולבת ומואשמים בהאשמות קשות כשלמולם עומדים לא אחרים מאשר אחינו ואחיותינו ומפנים אליהם את תלונותיהם, משפריצים את כעסם ומרמורם עליהם בכל דרך אפשרית מילולית ולפעמים אף פיזית! אם זה בהפגנות במקומות שונים ציבוריים ואף במרחבים פרטיים כאלה ואחרים!

מבט עמוק מספר לנו: לא אין כאן משהו אישי כלפי אף אחד חלילה, אך יש ויש כאן כאב עמוק של אחינו ואחיותינו היקרים והאהובים המביעים את כאבם בדרכם שלהם! הזועקים ממר ליבם על המצב הנורא והאיום אליו נקלענו, ללא מודעות, או יכולת התבוננות שכלית מעמיקה מחוסר פניות נפשית ורגשית על המשמעות ועל דרך הבעת הזעקה והכאב העולה מליבם.

תלונה הנה מלשון להלין, להלין את כאבנו, צערנו ולהפקידו בידי מישהו אחר!   תלונה עוברת בהפניית הצער, התסכול, הכאב, הבלבול כלפי מישהו שאנו מרגישים שאנחנו רוצים ומצפים לעזרתו, מישהו שאנחנו סומכים עליו באמת, מישהו שאנו חפצים בקשר עמו שאם לא כן, לא היינו מעיזים, או טורחים כלל להפנות את זעמנו לכיוונו ביודענו שאין ביכולתו או ברצונו לסייע לנו באמת!

 בכדי להבין את משמעותה של תלונה ומשמעותה בחיינו ואיזה מסר היא מעבירה אלינו? ננסה להביט על מושג זה כפי שנשקף וניבט מפרשתנו מהיבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי. 

השבוע נקרא בפרשת בהעלותך.

אחד התיאורים בפרשה הנו מהרגע בו עם ישראל עוזב את הר סיני לאחר מתן תורה ופונה המדברה למסעותיו. התורה מתארת את ההתמודדות עם המצב החדש אליו נקלעו בני ישראל כאשר במדבר חם, חם מאוד, אין אוכל לאכול ומים לשתות סיוט לכל מטייל. ואז מגיע הרגע בו העם מביע את מצוקתו כפי שמתארת התורה:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". (במדבר י"א, א').

הרמב"ן מפרש את המילה כְּמִתְאֹנְנִים כך:

"והנכון בעיני כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והעינוי ומתי נצא ממנו מלשון: 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו' (איכה ג, ל"ט). שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו. 'וכן בן אוני' – בן צערי האמור בבנימין (בראשית ל"ה, י"ח).

וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וסיפר החטא ואמר "כְּמִתְאֹנְנִים" כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים והיה רע בעיני ה' שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם והיו מתאוננים ומתרעמים עליו.

כלומר: לפי הרמב"ן 'כמתאוננים' משמעו הפניית הכאב והצער והפקדתו בידי בורא עולם. עם ישראל מפנה את כאבם כלפי בורא עולם על חששם מהכניסה למדבר ודאגתם לצרכי קיומם!

הרבי מליובאוויטש מדייק בלשון הפסוק ובפרט במילה: "כְּמִתְאֹנְנִים". לכאורה העם מתלוננים על מה שמפריע להם ומה רע בכך?

מסביר הרבי כאשר האדם מתלונן כלפי בורא עולם כשמשהו חיצוני מפריע לו ואין הוא עושה דבר מלבד מאשר להתלונן אין זו אלא תלונת שווא. אך כאשר התלונה נובעת מעומק ליבו ומטרתה לקדם את הקשר עם בורא עולם זוהי תלונה רצויה לפני ה'.

התורה מדייקת בלשונה ואומרת: 'וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים', בכ"ף הדמיון, בכדי לומר לנו שעם ישראל אחד הוא עם בוראו, כך שאין ביכולתו להתלונן באמת לפני ה' יתברך!  אז תלונת עם ישראל  אומר הרבי היוותה כאן כמיהה עמוקה לקשר שלהם עם ה' יתברך!

כאשר עם ישראל חש שמשהו פנימי מתערער בתוכם עקב כניסתם למדבר והמסע בו, כשפתאום הם חושבים על כך שבעצם במדבר יחסר להם הבסיס הקיומי לחייהם הם עלולים למצוא עצמם רעבים ללחם וצמאים למים, המחשבות על חוסר האונים הצפוי להם העיב עליהם והם מצאו עצמם מתלוננים לפני ה' יתברך!

וזו הייתה התלונה שלהם, הזעקה הפנימית כלפי ה' יתברך: מה קורה לנו פתאום מדוע כאשר אנו נכנסים למדבר? מדוע מתערערת בנו האמונה והביטחון הקיומי לו דאג ה' יתברך עד כה? מה יום מיומיים? הפריע להם הריחוק הנפשי והרגשי מה' יתברך אותו חשו ואשר נוצר בליבם פתאום! למה אנחנו לא מסוגלים לראות ולהאמין ולבטוח בה' יתברך בדיוק כפי שהיה עד עתה מאז יצאנו ממצרים? זו המועקה שבעקבותיה באה התלונה של עם ישראל!

ובמילים אחרות: עם ישראל מביע את מצוקתו וכאבו לפני ה' יתברך בדמות תלונה המופנה פנימה אל עצמם! מדוע אנחנו כה רחוקים מלהאמין ולבטוח בך בלב שלם ולא להרהר אחר מידותיך? מדוע איננו יכולים להישאר רגועים, שלווים, סמוכים ובטוחים בך, גם ברגעים בהם חל שינוי טכני במצבנו, ביודענו שבוודאי אתה תדאג לנו ותשפיע לנו מטובך הגדול מידך המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה והרחבה?

היינו רוצים לממש את מלא יכולת הקשר אתך אבא שבשמים ובארץ, בכך שנרגיש סמוכים ובטוחים בך ועליך בכל מקום (עולם), בכל מצב (שנה), ובכל סיטואציה (נפש).

היכולת להישאר שלווים ורגועים ואף  שמחים ומאושרים גם ברגעי חוסר וודאות לסמוך ולבטוח בה' יתברך שידאג להם ולכל צרכיהם הנה התשוקה האמיתית והפנימית של עם ישראל בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)!

להתלונן ולחפש אשמים בבחירות שעשית בחייך הנה הדרך לברוח מעצמך ולהימנע מלחבור באמת למי שאתה! להביע את כאבך על העדר הקשר לאוהביך בתלונה שכל מהותה זעקה לקשר אמית ועמוק הנה הדרך הישרה להביע את התשוקה בדרך לקשר אמיתי ועמוק!

אחד הנושאים הבוערים העומד על סדר היום בעבודתי השוטפת הנה המצוקה הגדולה בה שרוי ונתון הנוער היקר והאהוב שלנו. הקשיים, המורכבויות וההתמודדויות בקרב בני הנוער רבים ומגוונים הנם. בטח בזמן ובתקופה כל כך מורכבת של קורונה שלאחריה נכנסנו לאירועי המלחמה והשלכותיה רבות ולא פשוטות כלל.

אחד הקונפליקטים הגדולים בה אני פוגש בעבודתי הנו מצבם הנפשי והרגשי של ההורים האמורים להתמודד עם ילדיהם המתבגרים בני ובנות הנוער שלנו.

שאלת ההתמודדות עם גיל ההתבגרות תמיד היוותה אתגר לנו ההורים ולאמונים על חינוכם בבתי הספר השונים והמגוונים ובישיבות התורניות השונות.

בשורות ארוצה להתייחס לתופעה לה אני עד זה שנים במפגשי הרבים עם בני הנוער היקרים ובני משפחותיהם. תופעה בקרב כלל המגזרים בכלל, אך המקבלת ביטוי ייחודי בעולם היהודי הדתי, דתי לאומי, התורני והחרדי על מגוון הזרמים השונים והרבים הקיימים במגזר השונים והמבורכים שיש לנו בעם ישראל.

אני מדבר על תופעת ההתרחקות של בני ובנות נוער מחיים של שמירת תורה ומצוות בגלוי לעת עתה.

בני ובנות נוער שהתחנכו על ברכי התורה והמצווה בבית יהודי דתי, תורני חרדי, חסידי..  שבאמצע הדרך פרשו להם למרחב שונה של ניהול חיים זר וחדש להם.

העולם החרדי על כלל זרמיו הגיב ועדיין מגיב באופן שונה לתופעה הן בניסיון להבין אותה והן בניסיון להתמודד אתה.

מה לעשות? כיצד לעשות? מה יקרה כעת ? האם חיינו ישתנו? נישאר אותה משפחה? ועוד..

ראשית יש להבין את עולמם של משפחות אלו, מה המשמעות בחייהם כאשר תופעה כזו פוקדת אותם? מה עובר עליהם? איך מרגישים?

אז הניסיון להבין גם את התופעה בקרב בני הנוער היקרים וגם את ההורים היקרים של בני הנוער  עובר בהבנה מה עומד מאחורי ההתרחקות של בני ובנות הנוער משמירת אורח חיים יהודי דתי, תורני, דתי לאומי, חרדי או חסידי שחיו עד עתה?

הבנה זו תאפשר לכולם לחיות חיים מיטיבים ולהתמודד בצורה מיטיבה עם השינוי שנכנס לחייהם! למרות הקושי הגדול המתלווה לצד ההתמודדות אתו!

אז בדרך כלל שמדברים על דרך חיים שקיבלה תפנית בעלילה והביאה לשינוי מפתיע בחיינו אנחנו ניגש להבין מה קדם לה? מה היא מספרת לנו? מה משמעותה בחיינו? ואיזה צורך היא משרתת?

בדרך כלל ניפגש בקושי אובייקטיבי שפקד את חיינו, שדרכו אנחנו רואים ומסבירים את השינוי שחל בחיינו!

במילים אחרות: כאשר נחווה משבר כל שהוא אישי, או בין אישי, בתוך המשפחה או מחוצה לה נשתמש בו בכדי להסביר לעצמנו בעיקר אך גם לאחרים מדוע בחרנו לעשות שינוי בחיינו!

כאשר בני נוער חווים קושי אובייקטיבי אתו הם מתמודדים הם לא יכולים לקום בוקר אחד ולהודיע לנו חגיגית אנחנו כבר לא שומרים תורה ומצוות!

אך לאמיתו של דבר זה בדיוק מה שהם עושים.. רק מבלי להצהיר על כך לאף אחד!

אנחנו כמובן מופתעים והמומים, אך הם יודעים שהם כבר מזמן לא שם..

משבר שכזה קשור למרחב גיל ההתבגרות, שלצדו צצים ועולים קשיים אובייקטיביים כאמור הבאים מתוך בני הנוער פנימה, אך נשענים על קשיים והתמודדויות מבחוץ!

אחד הטיעונים שאני שומע מההורים היקרים הנו: 'נכשלנו בחינוך הערכי התורני והיהודי עליו גדלנו וניסינו לחנך את ילדינו'!

אני בדרך כלל מנסה לבדוק את משמעותה של טענה זו ולברר יחד עם ההורים מדוע הם חושבים כך?

כאשר אין בתוך הבית חינוך ברור יסודי איתן ויציב של שמירת תורה ומצוות אז אני עוד יכול 'ללמד עליהם זכות', להבין ללבם, אני יכול להתחבר רעיונית ותיאורטית ולהבין על מה הם מדברים!

אבל שאני רואה לפניי הורים יראי שמים המקפידים על קלה כבחמורה אני לא ממש מבין על מה הם מדברים!

אין קשר בין החינוך אותו מעניקים ההורים לילדיהם למידת הצלחת החינוך שלהם כאשר הילד בחר בדרך שונה ממה שגדל והתחנך עליו!

הנער/ה בחרו בדרכם מסיבה שאינה קשורה לאופי ולצביון החינוך היהודי והערכי עליו חינכנו את ילדינו!

ישנם גורמים וסיבות שונים עליהם ודרכם ניתן להסביר את השינוי שחל בחייהם של יקירנו, אך על  עצם החינוך אותו קיבלו מאתנו כאשר הנו ערכי ומיוסד ביציבות על דרך חיים הברורה לנו ולילדנו אין בו בשום פנים ואופן בכדי להסביר את הכישלון שלנו כהורים וכמחנכים לבין הבחירה אותו עשו יקירנו!

כאשר אנשים תוהים איך זה שבנם או ביתם של הורים למשפחה דתית, חרדית, חסידית שכזו התרחקו משמירת תורה ומצוות?

אני עונה: הבחירה של ילדים לשנות את אורח חייהם אין בה בכדי לערער על ההורים ומידת יראת השמים של ההורים!

היא כן מספרת לנו על גורם כזה או אחר בחיי ילדיהם שלעיתים כלל לא קשור להורים אלא למרחב החוץ ביתי חברים, מחנכים וכד'!

אך גם במקרה בו יש קשר ישיר להורים ולמצב ילדיהם, נוכל להצביע בדרך כלל על הקשר בין מי שהם כאנשים ובני אדם עלי אדמות, לאישיותם, לאופיים ולמידת השפעתם על ילדיהם כהורים, בהתנהגותם בדרך ובאופי חינוכם! אך לא על מידת יראת השמיים שלהם!

כאשר ילדינו פוגשים במרחב  החיים חברים, מחנכים מבחוץ, או נשענים על החינוך הביתי עליו גדלו והתחנכו מידת ההשפעה עליהם ועל חייהם רבה מאוד !

כאשר החברים מגיעים אף הם מבתים בהם התקיים חינוך רוחני יהודי בריא יציב ויסודי, מידת ההשפעה על חבריהם תהיה אף היא טובה ומיטיבה עמם. ולהיפך כאשר החינוך אינו בריא, יציב ויסודי ההשפעה תהיה שלילית ומזיקה!

כאשר המחנכים בהם פוגשים ילדינו הנם בעלי אישיות בריאה, יציבה, יסודית ואיתנה אופיים מיטיב מכיל מבין, מתעניין אכפתי, קשוב, מסור התוצאות של החינוך יהיו בהתאם ילדים שמחים, בריאים ערכיים. לעומת זאת כאשר המחנכים בעלי אישיות מורכבת, נוקשה, קרה, מנוכרת ומקובעת התוצאות יהיו בהתאם הרסניות ושליליות!

ואף אנו ההורים כאשר חינכונו מבוסס על הורים מתפקדים, פנויים נפשית ורגשית לילדיהם, בעלי תבונה אנושית וחינוכית המוצאים את דרכם ללבם של ילדינו בחינוך יציב, ברור ומסור, נצפה לתוצאות מזהירות וחיוביות בקרב ילדינו, לעומת הורים שאינם יציבים נפשית ורגשית, אינם מתפקדים, אינם פנויים נפשית ורגשית לילדיהם חינוכם אינו יציב וברור, נראה תוצאות הרסניות ושליליות כפי שיבואו לידי ביטוי בנפשו של הילד!

מכאן שהדרך בה בוחר הילד והמתבגר נשענת על אופי החינוך אותו קיבל ועל הדמויות מהם הושפע ובוסס חינוכו!

כן כאשר מדברים על אופי החינוך יש בהחלט משמעות לחינוך אותו מקבלים הילדים ועל מידת השפעתו עליהם ועל בחירותיהם בחיים!

            האם החינוך רך או נוקשה? בוטה קר ומרוחק או מתחשב מכיל ומבין? חכם, יצירתי וזורם או צודק לוחמני, דורס וחונק?

אבל בהחלט אין קשר אבל שום קשר בין בחירותיו לבין החיבור ליהדות ולדת עליה גדל וחונך! אי אפשר לקשור בשום פנים ואופן בין חינוך שאיננו בריא נפשית ורגשית לדת!   

אמנם יש עובדה אתה אי אפשר להתווכח כאשר אנו רואים ילד מתבגר מתרחק משמירת תורה ומצוות לבין חינוך מעוות ולא בריא שקיבל והשפעתו על בחירתו והתרחקותו מאורח חיים וצביון חיים יהודיים של שמירת תורה ומצוות! 

אבל בהחלט אין שום קשר למהות העניין של אורח חיים יהודי תורני!

באותה מידה בה בחר הנער שעבר חוויה נוקשה ומעוותת בביתו הלא בריא, שהביאה אותו לשנות מסלול! כך היו פני הדברים בדיוק אילו היה גדל בבית שאיננו שומר תורה ומצוות ומתרחק ממשפחתו ובוחר בסגנון חיים שונה כזה שלא יזכיר לו את חייו בבית בו גדל וחווה חוויות קשות ומעוותות!

הבחירה שלו לא קשורה לדת! היא קשורה לחוויה הקשה אותה חווה! הניסיון להתרחק משמירת תורה ומצוות מספרת לנו על הרצון להרחיק ממני כל סממן המהווה תזכורת או קשר למקום ממנו הגעתי, בו גדלתי ועליו התחנכתי!

כך שהמאבק האמיתי והפנימי של הנער/ה הנו על הקשר הסמנטי בלבד בחייו של הנער/ה, המציף ומעלה בו זיכרונות קשים ולא נעימים, במקרה זה הנו הזיכרונות הסמנטיים שבחיי שמירת תורה ומצוות!

זה יכול להיות כל סממן אחר שהוא חייב להרחיק מעצמו כעת בשל המשבר אותו חווה, כדי לברוח מאיזה שהוא סממן העלול להזכיר לו את אותה חוויה קשה דרך אותם סממנים שהוו את השבר בחייו!

אם אביו או אמו רופאים, מחנכים, קופאים, אנשי הייטק, או מה שלא יהיה הוא יפתח באופן אוטומטי ולא מודע התנגדות שתבוא לידי ביטוי בניכור וריחוק ממעגל זה העלול כאמור להזכיר לו את מי שפגע בו! 

למרות ועם כל זאת כל זאת לא תצמח שום תועלת לנער/ה מלהתלונן או להאשים מישהו במצבם! כאשר הנער/ה מתלוננים על מצבם הנפשי והרגשי בשל מצוקה או משבר אותו חוו, יש לנו את היכולת לכוונם לקבלת עזרה שתמנף את הסבל והמצוקה בכדי לשנות את מצבם ולהפכו מסבל ומצוקה להזדמנות נפלאה להעמיק ולחזק את הקשר בינם לבין חבריהם, מחנכיהם או הוריהם! 

בכדי לספר על כך שלנער/ה יש איזה שהיא יכולת אמיתית לצמוח מהמשבר אליו נקלעו אנו זקוקים לחברם לעצמם בכדי לגלות את הקשר העצמי שלהם עם הוריהם, חבריהם ומחנכיהם!  אנו חייבים להעניק להם את המתנה של הקשר הבלתי מותנה שלנו איתם ושלהם אתנו!

אנחנו צריכים להיות קשובים לקול העולה מהתנהגותם המתריסה, הצינית, 'הסוררת', בכדי להבין מה המסר שהם מעבירים אלינו דרך התנהגותם!

התלונה שלהם בעצם הזעקה הפנימית כלפינו ובביטוי חיצוני בהתנהגותם מספרת לנו על מצוקה וקריאה לעזרה! על הרצון לחדש ולהעמיק את הקשר ביננו!

הם מפקידים ומלינים (מלשון תלונה) בידנו ואצלנו את הכאב והתסכול ממצבם, מתוך הבנה שאנחנו האנשים המשמעותיים ביותר בחייהם והם רוצים ומחפשים את קרבתנו, את אמוננו וביטחונם בנו הוא זה שמפנה אותם דווקא אלינו.

 הכאב והצער נשמע היטב מהמסר הסמוי העובר אלינו מהם: מה קורה לנו פתאום מדוע אנו מתרחקים מאהובינו ויקירנו? מדוע התערערה בנו האמונה והביטחון הקיומיים בדרכנו? לפתע הם חשים שמפריע להם מאוד הריחוק הנפשי והרגשי מביתם ונוף ילדותם, הם חשים צימאון עז על הריחוק מיקיריהם, הם חשים את הריקנות אשר נוצרה בליבם פתאום! למה אנחנו לא מסוגלים לראות ולהאמין ולבטוח במי שהיווה את הבסיס לקיומנו כפי שהיה עד עתה? זו המועקה שבעקבותיה באה הזעקה!

ובמילים אחרות: הנערים/ות מביעים את מצוקתם בדמות תלונה המופנה כלפי עצמם דווקא! מדוע אנחנו כה רחוקים מלחוש את יקירנו שאוהבים אותנו, דואגים לנו, מתמסרים עבורנו בכל ליבם ונפשם? מדוע איננו יכולים להישאר בטוחים רגועים, שלווים, סמוכים ובטוחים בדמויות המשמעותיות לנו, גם ברגעים בהם חל שינוי במצבנו בעקבות משבר זה או אחר?, ביודענו שבוודאי הם יישארו שם עבורנו, נאמנים לנו, מחכים לנו רק שנשוב חזרה, והם יעניקו לנו את אהבתם וישפיעו לנו מטוב ליבם וידאגו לכל מחסורנו!

הם רוצים לממש את מלא פוטנציאל הקשר עמנו, בכך שיוכלו להרגיש סמוכים ובטוחים עלינו בכל מקום (עולם), בכל מצב (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)! תפקידנו ליצור את המרחב המאפשר הזה עבורם, כדי שיוכלו להביע את כאבם ומצוקתם ואת רחשי ליבם על ריחוקם מאתנו!

כאשר הם יחושו בטוחים בנו ובמרחב אותו יצרנו עבורם הם יוכלו להרגיש בנח להביע את תלונתם המספרת על הרצון והכמיה לקשר בלתי מותנה, אמיתי, עמוק וכנה ביננו לנצח!

זו זעקתם האמיתית והכנה הבוקעת מליבותיהם ומנשמתם של אחינו ואחיותינו המביעים את משאלת ליבם להעמיק את הקשר ביננו! תלונותיהם אינם מופנים באמת כלפי מישהו, זו הדרך שלהם להפקיד אצלנו ולהלין את תלונותיהם במקום ובמרחב בו הם חשים בטוחים להלין,

 יתרה מזו יש בתלונתם גם את ההיבט הפנימי הנוסף שבו המפנה אותנו אל משמעות התלונה והמספרת לנו במסר הסמוי העובר ממנה אלינו שהתלונה פניה אינה אלא כלפי עצמם בעצם! מדוע אנחנו לא מרגישים גם כעת בשעת משבר את היכולת לחוש בטוחים, רגועים, שלווים, מדוע התערערה בנו תחושת הביטחון הקיומי? הם מתחננים שניצור עבורם את המרחב החברתי המאפשר לתחושת הביטחון הקיומית שהייתה בתוכם לפני שנקלענו למצב הנורא והקשה אתו ועמו אנו מתמודדים כעת!

נישא עיננו למרומים אל אבינו שבשמים נתחנן ונבקש 'חדש ימינו כקדם'!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

בְּהַעֲלֹתְךָ/אסתי פרקש

וְאַתְּ? אֵיךְ אַתְּ עוֹלָה?

מִתְרוֹמֶמֶת, מַגְבִּיהָה

מָה מַדְלִיק אוֹתָךְ?

מַצִּית אֶת זִיק הָאֵשׁ

מַדְלִיק לְךָ הַנֶּפֶשׁ

עַד שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת

תְּהֵא עוֹלָה

מֵאֵלֶיהָ

הַשַּׁלְהֶבֶת הַזּוֹ

שֶׁלְּעִתִּים מְעֻמְעֶמֶת

מְיֻתֶּמֶת, מְמֻרְמֶרֶת

זוֹ שֶׁמְּצַפָּה לִהְיוֹת מֻשְׁלֶמֶת

וְנוֹפֶלֶת…וְקָמָה…וְשׁוּב נוֹפֶלֶת

מְנַעֶרֶת, מִתְנַעֶרֶת וּמִזְדַּקֶּפֶת

וְהִנֵּה,הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ יְצִיבָה

מוּאֶרֶת,זְקוּפַת קוֹמָה, אֲצִילָה.

זֶה הִתְחִיל בְּרֶגַע הַבְּרִיאָה

בָּהּ הַבּוֹרֵא נָפַח בָּךְ נְשָׁמָה

יָצַק לְתוֹכֵךְ כּוֹחוֹת משֶׁמֶן זַיִת זַךְ

כִּשְׁרוֹנוֹת וּמַעֲלוֹת שֶׁיֵּשׁ רַק בְּךָ

שֶׁאֵלּוּ יְהַוּוּ עֲבוּרֵךְ נִדְבָּךְ.

הוּא הִדְלִיק ,הִבְעִיר בְּךָ הַבְּחִירָה

זוֹ הַחָפְשִׁית וּמִנָּה אוֹתָךְ לְשַׁגְרִירָהּ

שַׁגְרִירָה מְאִירָה כְּכוֹהֵן בְּאַהֲבָה.

מְחֻבֶּרֶת לַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה

מְקָרֶבֶת וּמְחַבֶּרֶת הַסְּבִיבָה

בְּדַרְכֵי נֹעַם, שָׁלוֹם וְאַחְוָה

מַדְלִיקָה עוֹד נְשָׁמָה.

וּכְשֶׁאַתְּ מַדְלִיקָה

אַתְּ זוֹרַחַת

שְׂמֵחָה

שְׁלֵמָה

מַקְרִינָה

וְ…הַנֶּפֶשׁ מְאִירָה!

הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ

"ויָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת"

שבת מוארת ושמחה

אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפתח תקוה