שלום לכולם
אנו עומדים בסוף השבוע ה-15 למלחמת הקיום על ארצנו הקדושה על עם ישראל ועל תורת ישראל!
המצב מאז אמנם: 'ברוך ה' בסדר יחסית למצב' כפי שרבים וטובים עונים לשאלה איך אתה מרגיש בימים אלו? נכון יש עוד דרך לעבור עד שנגיע אל המנוחה והנחלה בעזרת ה' יתברך..
אבל לצד זאת ויחד עם זאת ישנם הרבה דברים טובים ואירועים משמעותיים שפקדו אותנו מאז.
אך הדבר המשמעותי והמכונן ביותר לו זכינו כתוצאה מהמצב הנורא שהתרגש עלינו הנו העם הנפלא שלנו, זה שהתגלה במלוא תפארתו בערבות ההדדית שלו ושבו בצורה יוצאת דופן.
ימעטו המילים בכדי לתאר את כל הטוב שנעשה רק ב-105 ימים שעברו מאז שבת ושמחת תורה. אין ספור סיפורי גבורה והקרבה יוצאי דופן של מסירות נפש של האחד עבור השני כפשוטו ממש. סיוע ועזרה ללא גבולות, כסף, אוכל, עזרה רפואית, ליווי ותמיכה נפשית ורגשית, ומה לא בעצם..שותפות גורל שאין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם!ובמילה אחת אחדות!
וכולם שואלים ובצדק את אותה השאלה איך, איך משמרים את הערבות ההדדית את האחדות הנפלאה הזו ודואגים שתמשיך להתקיים בחיינו הלאה לעוד שנים רבות וטובות ולא רק בצל המלחמה?
בעזרת המבט הייחודי הנשקף מפרשת השבוע בראיה תורנית חסידית ומזווית פסיכותרפית ננסה להאיר את הדרך לשימור האחדות והערבות ההדדית.
'גדולים השלום והאחדות שעליהם ובזכותם אנו והעולם קיימים'!
השבוע נקרא בפרשת בא:
המקום (עולם) מצרים, הזמן (שנה) הדור שלאחרי יעקב אבינו ו- 12 השבטים ויוסף המשנה למלך מצרים, הסיטואציה (נפש) שיעבוד מצרים!
מצב בלתי נסבל, בלתי אפשרי, כל תיאור למצב הנורא והאיום שהתרגש על בני ישראל במצרים לא ייגע כהוא זה בסבל הגדול, האיום והנורא שעבר עליהם ואותו חוו כל יום, כל רגע במשך 86 שנה!
העם שבור ומרוסק פיזית ונפשית לא רק שהאור בקצה המנהרה לא נראה כלל, להיפך האפתיות והדיסוציאציה (הניתוק הרגשי) תפסו את מקומם בלבם ובנפשם של בני ישראל. לא רק שהם כלל לא מצפים לצאת לחירות, והם גם לא חולמים על היום שלאחרי, הם פשוט לא מאמינים כלל בחירות, מצבם הנפשי כל כך קשה עד כדי כך שהגלות התקבעה בנפשם והתמסדה לה והביאה אותם להפנמה שמכאן לא יוצאים, נולדנו עבדים ונישאר עבדים עד שארית חיינו! גם שהגיעה בשורת הגאולה ממשה רבינו קושי השעבוד, חוסר האונים הנרכש וחוסר הפניות הנפשית והרגשית הכריעו אותם והשפיעו אף על אמונתם, הם לא היו מסוגלים להקשיב או לשמוע כלום! כפי שמתארת התורה: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".
אבל לצד כל זאת בני ישראל כמו בני ישראל, ידעו למצוא את הנחמה והחוסן הנפשי באחדות ובערבות ההדדית. זה בא לידי ביטוי בתמיכה ובחיזוק אותו העניקו האחד לשני, הן בפן הפיזיולוגי עזרה הדדית במלאכת השעבוד, והן בפן הנפשי והרגשי.
האורח-חיים הקדוש רבי חיים בן עטר מסביר שהאחדות והערבות ההדדית היוו בעצם את הגורם מספר אחת בהישרדות היום יומית שלהם לאורך כל השעבוד, וזאת הייתה הסיבה העיקרית לגאולת בני ישראל ממצרים!
זה היה המקום (עולם) ממנו נולדנו להיות לעם, זה הרגע (שנה) בו נגאלנו, זו הסיטואציה (נפש) בה הוכרע גורלנו ונבחרנו להיות עם ישראל!
במילים אחרות סיבת ההוויה הקיומית של עם ישראל לדורותיו מושתתת, בנויה ותלויה באחדות והערבות ההדדית השוררת ביננו! כך שמצב של היפך האחדות היא לא אופציה עבורנו!
אנו מוצאים לאורך ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל כיצד נושא האחדות והערבות ההדדית היוו אבן דרךבקיומו של עם ישראל לטוב ולמוטב.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר הנה מתקופת הנביאים. בזמנו של הושע הנביא, שבט אפרים היה נתון במצב רוחני ירוד מאוד, הן היו מכורים לעבודה זרה. לשבט יהודה שלא היו נתונים להשפעת עבודת האלילים חרה מאוד על כך והם רצו להעניש את שבט אפרים ולהחרימם. על כך בא ציווי ה' יתברך להושע הנביא להעביר מסר חד וברור לשבט יהודה להניח להם ולא לפגוע בהם לרעה! זאת מפני שה' יתברך מעדיף את המצב המורכב הזה על פני כך שחלילה תפרוץ מחלוקת מדון ומריבה בין עם ישראל!
וכפי שמתואר במקרא: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד', י"ז).
רש"י מפרש את הפסוק כך: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם" – נצמד הוא לעבודת אלילים ואי אפשר לו לפרוש ממנה, לפיכך הנח לו אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא תועיל התוכחה.
במדרש דרך ארץ הקטן (פרק ט') הפסוק נדרש באופן אחר: וכן היה רבי אליעזר הקפר אומר: "אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן, שנאמר: חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" .
עוד נאמר במדרש: "גדול השלום ששם הקדוש ברוך הוא שנכתב בקדושה ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו". ועל כך מסופר בתלמוד הבבלי. רבי מאיר בעל הנס היה יושב ודורש בליל שבת, והייתה אשה אחת שבאה לשמוע אותו וערבו לה דבריו, המתינה שם עד שהשלים דבריו והלכה לביתה ומצאה שהנר בביתה כבה כבר. בעלה שהיה קנאי ובעל מזג חם ואימפולסיבי שאל אותה היכן היית עד עכשיו? אמרה לו הייתי יושבת ושומעת קולו של דרשן אחד, נשבע בעלה שלא תכנס הביתה עד שתירק בפניו של רבי מאיר! נאלצה האשה לעזוב את ביתה ועברה להתגורר אצל שכנותיה. שלשה חדשים עברו מאז טרד האיש את אשתו מביתו, עד ששמע על כך רבי מאיר. התעניין רבי מאיר אודות האשה והיכן היא מתגוררת כל הזמן הזה עד שנודע לו שהיא נמצאת עם שכנותיה. בא רבי מאיר אליהן ושאלן שמא יש בכם מי שיודעת ללחוש את העין שעיני מרדה עלי? אמרו לה שכנותיה הנה זימן לך ה' יתברך פתח לקיים את שבועת בעלך גשי ורקי בפניו ואכן האשה ניגשה ונפחה בעינו של רבי מאיר להסיר הלכלוך מעינו. אמר לה רבי מאיר גשי ואמרי לבעלך, אתה אמרת רקי פעם אחת, כבר רקקתי ז' פעמים. אמרו לו תלמידיו איך זה שלא חסת על כבודך ועל כבוד תורתך?, אמר להם 'דיו לעבד להיות כרבו', כלומר: לא ראוי שמאיר יהיה שווה לקונו?, שהרי שמו הגדול שנכתב בטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו!
גיבוש הזהות היהודית הייחודית לנו והשמירה עליה לכל אורך חיינו היא זו השומרת עלינו כעם!
אריק אריקסון פסיכואנליטיקאי יהודי-אמריקאי.היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי .הוא נולד בשנת 1870 בווינה, בן שני למשפחה יהודית בת 9 נפשות.
נחשב לבעל תרומה מהותית לחקר התפתחות הילד ומשברי זהות, והוגה תיאוריית השלבים הפסיכו-חברתית.
אריקסון טוען כי אחת מהפונקציות החשובות ביותר של ה-'אני' (האגו) הינה יצירת של תחושת זהות ושמירה עליה לאורך כל מהלך החיים. הוא מנה 4 מאפיינים ומרכיבים עיקריים בנפש האדם המסייעים לאדם לגדול, לצמוח, לגבש ולשמר תחושת זהות זו.
ייחודיות: תחושת הסובייקטיביות של האדם, כי הוא מתקיים כיחידה אנושית ברורה ונפרדת מאחרים. בעל רצון צרכים ומאוויים שונים וייחודיים.
שלמות וסינתזה: האישיות של כל אחד מאתנו כוללת חלקים שונים ולעתים אף מנוגדים. אחד מתפקידי האגו הוא ליצור את החיבור ואת ההרמוניה ביניהם.
אחידות והמשכיות: התחושה של מי אני ולמי אני שייך? למי הייתי קשור בעבר? קשורה בקשר אחיד עם מי אהיה קשור בהווה? ולמי שאהיה קשור בעתיד!
שייכות חברתית: תחושה של שייכות לקבוצה חברתית מסוימת ולאידיאלים שאותם היא מקיימת ומקדמת, המעניקה תחושת שייכות והרגשת ביטחון קיומי!
מאפיינים אלו הנם הדרך להבניית הזהות היהודית אליה אנו שואפים מהרגע בו נהפכנו לעם שיצא ממצרים, עמד תחת הר סיני וקיבל עליו את התורה ומשם צעד אל הארץ המובטחת.
שלושת השלמויות אליהם נולד לו עם ישראל ועליהם מתחנך גדל וצומח עם ישראל לדורותיועם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל!
אנחנו הדור ה-'עדכני' ביותר, אנחנו דור ה- H–AARMY HASHEM(צבאות ה')!
הדרך להקים את צבאות ה' תלויה ועוברת בגישת 'המחר' שלנו כלפי ילדנו!
לקראת סוף הפרשה ישנו פסוק מעניין: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
ורש"י על אתר מפרש זאת כך: כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר – יֵשׁ "מָחָר" שֶׁהוּא עַכְשָׁיו, וְיֵשׁ "מָחָר" שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן זֶה וּכְגוֹן :"מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ" דִּבְנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן". (יהושע כ"ב, כ"ד).
כלומר ה' יתברך מצווה להעביר את המסר גם לדורות הבאים, סיפור יציאת מצרים וכל הניסים הנלווים אליה אינם עוד סיפור היסטורי בתולדות העם היהודי, אלא זהו אירוע מכונן בגינו נולד לו העם היהודי, זהו סיפור חיינו, היום בו נולדנו מחדש ונהפכנו לעם, לכן זהו ציווי לדורי דורות ולעולם!
הרבי מליובאוויטש עומד על העניין ומנסה להבין את משמעות המילה 'מחר' בציווי ה' יתברך לבני ישראל אודות הצורך בהעברת המסר לדור הבא. מה בעצם משמעות הוראת וציווי התורה אודות התזמון של שאלת הבן 'מחר' היום או בכל זמן שהוא? מתי שהבן ישאל, נסביר לו ונספר לו?
התשובה על כך מופיעה ברמז בפירוש רש"י: יֵשׁ "מָחָר" שֶׁהוּא עַכְשָׁיו, וְיֵשׁ "מָחָר" שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן. רש"י מביא כדוגמה את הפסוק בספר יהושע: "וּכְגוֹן :"מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ".
בספר יהושע מסופר, שבתום כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים, כאשר שבו בני גד ובני ראובן ובאו ליטול את נחלתם בעבר הירדן, הם הקימו שם מזבח והסבירו את מעשיהם בכך, שהקמת המזבח נועדה לשמש זיכרון לבניהם הבאים אחריהם, העלולים לערער על מעשיהם, על דרכם ועל נאמנותם לה' יתברך ולתורת ישראל, ולשאול אותם: "מה לכם ולה' אלוקי ישראל"?
כלומר: המילה 'מחר' מסמלת כאן דור חדש, שאינו מכיר כלל את הוויית הדור הקודם והוא אפילו חש זר ומנוכר להכרתו של הדור הקודם ב-ה' יתברך ואל דרכו. לדור זה אומר הרבי יש לספר את סיפורו של עם ישראל לדורותיו ולדאוג בקירוב לבבי שאף הוא ימשיך בקיום מורשת אבותינו.
דבר זה נרמז בדברי רש"י: "יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן".כלומר: יש דור שהוא אמנם דור ה-'מחר' אך הוא ה-'עדכני' ביותר, החי את חייו וממשיך את מורשת אבותיו 'כאן ו- 'עכשיו'. הוא מרגיש קרוב לעולמם של הוריו, שואף להמשיך את דרכם ולחיות על-פי אמונתם.
הוא שואל שאלות בניסיון להבין את דרכי היהדות, שכן הוא 'בן-של' ואינו יודע דברים רבים אודות דרך התורה, אבל אלו שאלות הבהרה.
הוא מבקש לדעת ולהבין מה עושים, איך עושים ולמה עושים, כדי שיוכל לעשות ולקיים את הוראות התורה מתוך שמחה והכרה. במצב שכזה ברור למדי שחובה עלינו להשיב לו על שאלותיו ולהסביר לו את עולמה של היהדות ואת דרכה.
אבל כיצד עלינו לנהוג במצב השני על פי פירוש רש"י – "יש מחר לאחר זמן" – זהו 'דור המחר' השייך לזמן אחר ולתקופה אחרת. זה הדור ה'פחות עדכני' שאין לו קשר ושייכות גלויים לעולמם ולדרכי הוריו ולחיי אמונתם. השאלות שלהם נובעות לא רק מחוסר ידיעה, אלא גם מתוך תחושת ניכור וחוסר שייכות לחיי היהדות?
על זה בא ציווי התורה ומורה לנו, שגם 'בן' כזה, מכיוון שהוא 'בנך', מוטלת עליך האחריות להשיב לו על שאלותיו באהבה ובסבלנות ולהכניסו תחת כנפי השכינה. גם הבן הזה הוא בנו-יחידו של ה' יתברך, וחובה עלינו לקרבו לאביו שבשמים ולהביא את אור התורה אל חייו. גישת ה-'מחר' שלנו אל בנינו היא ורק היא זו שתעצב את פני הדור הבא!
כאשר נשקיע באהבה ובתשומת-לב בכל סוגי ה'בנים', נמשיך לקיים ולהקים את דור ההמשך בדוגמת צבאות ה' שיצאו ממצרים אז ושזכו להיכנס אל הארץ המובטחת. אף אנו הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה ההולכים בדרכי אבותינו נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה (על פי לקוטי שיחות כרך ל"א).
לספר את סיפור 'יציאת מצרים' האישית של כל אחד ואחת מאתנו לעצמנו ולילדנו בדיבור המעורר את המידות ומסייע להרגיש לחיות ולהפנים את המסר העובר מיציאת מצרים כאן ועכשיו ולדורי דורות!
עוד נאמר לקראת סוף פרשתנו נאמר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". זו מצוות סיפור יציאת מצרים (מלבי"ם י"ג, ח').
בספר היום יוםהספר הראשון שערך הרבי מליובאוויטש: מביא אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק) בשם אביו האדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דב בער): "כשם שביציאת מצרים ישנה מצווה לספר ביציאת מצרים בדיבור דווקא, כך גם 'ביציאת מצרים' של חסידות ישנה המצווה של סיפור יציאת מצרים בדיבור, לספר סיפורי חסידים ולחוש להרגיש ו'לקלוט' את הסיפור בפנימיות של הפנימיות של הנפש. יש לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים. כל סיפור צריך לגרום להתפתחותה של עוד מידה טובה ולהוספה בחיות פנימית בהידור מצווה, להרגשת ולהפנמת דרכי הנועם של תורת החסידות.
מהותה של זכירת יציאת מצרים איננה בזכירה של אירוע היסטורי שארע בעבר הרחוק חלילה, אלא זכירה שכל מהותה הפנמת יציאת מצרים באופן כזה שתפעל אצל האדם שינוי מהותי ואישיותי בכל הנוגע 'ליציאת מצרים' האישית בחייו כאן ועכשיו!
הנעשית ונפעלת על ידי כח הדיבור המעורר את הרגש להשתחרר מהמיצרים והגבולות בהם נתונה נפשו של האדם על ידי עוד מחשבה, דיבור או מעשה טוב המולידים מידות טובות בנפש האדם ומובילות את האדם ליציאה ממצרים הפרטית שלו!
על כל אירוע ואירוע שעובר בחייו של האדם ועל האדםחייב הוא לשאול את עצמו לאן האירוע הזה הוביל או מוביל אותי בחיי?
מה הוא מספר לי? מה המסר העובר אלי מהאירוע הזה? כיצד ואיך האירוע הזה השפיע עלי? האם הוא גרם או הביא איזה שינוי בחיי ואל חיי? במידה וחל אצלי שינוי בעקבות האירוע הזה, האם דאגתי להביא את השינוי הזה גם אל חייהם של אנשים אחרים החיים לצדי?
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על אירוע מכונן שחדר אל חיינו ושינה את חיינו מקצה אל קצה!
העיסוק באירוע משנה חיים כמו יציאת מצרים הנו מאותם סוגים של אירועים המביאים שינוי באדם באופן כזה שמהותו של האדם לפני האירוע משתנה מקצה אל הקצה! הוא מזכיר לאדם שכל תכלית קיומו עלי אדמות הנו בשל היציאה ממצרים!
מהותה של יציאת מצרים על פי תורת החסידות הנה יציאה מכל המיצרים והגבולות בהם נתון האדם, המגבילים והמעכבים אותו מלהיות מי שהוא!
האדם צריך להיות עסוק וטרוד כל העת בשאלה איך וכיצד אני מגיע למימוש עצמי וקיום שליחותי בהכשרת העולם לתכלית שלשמה נברא עשיית ובניית משכן קבע לה' יתברך בעולם שכולו המלא בטוב ממחשבותיהם, דיבורם ומעשיהם של בני האדם עלי אדמות.
כשאדם מתעורר בכל יום ויום לבוקר חדש בעוד מחשבה טובה, דיבור טוב, או מעשה טוב שהוא עושה בעולם הוא יוצא ממצרים הפרטי שלו!
בכל רגע ורגע שהאדם נמנע ממחשבה, דיבור או מעשה שלילי הוא יוצא ממצרים הפרטי שלו!
זה הסיפור אותו צריך האדם לספר לעצמו, למשפחתו, לאשתו ולילדיו, לחבריו ולמכריו, ולכל הסובבים אותו כל יום ויום ובכל רגע ורגע מחדש! את סיפור יציאת מצרים הפרטי שלו, ואיך אני גורם לכך שהעולם כולו יתקדם בעוד צעד קטן אל עבר תכליתו יציאת מצרים הכללית?
על ידי התפתחותה של עוד מידה טובה בנפש האדם, הגורמת להוספה בחיות פנימית של בעוד מעשה טוב, קיום והידורבמצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, הוספה שאתה ועל ידה הוא מקדם את העולם כולו בעוד צעד קטן אל עבר יציאת מצרים הכללית שלו הגאולה האמיתית והשלימה!
אז כשאנו שואלים כיצד ואיך משמרים את הערבות ההדדית את האחדות הנפלאה הזו ודואגים שתמשיך להתקיים בחיינו הלאה לעוד שנים רבות וטובות ולא רק בצל המלחמה?
יש לזכור שלהיות חלק מסיפור יציאת מצרים הנה זכות קיומית עבורנו!
אנו חייבים להבין ולהפנים שהדרך להמשך קיומנו בארצנו הקדושה ארץ ישראל תלויה בהמשך קיומה של תורת ישראל על ידי עם ישראל לדורותיו!
עלינו לתת את דעתנו על דור ההמשך ולשאול את עצמנו בכל יום מחדש איך וכיצד אנו עושים כל אשר ביכולתנו ומסייעים לדור ה- "מָחָר" שֶׁהוּא עַכְשָׁיו, ועוד יותר לדור ה- "מָחָר" שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן.ודואגים שדור ה-'מחר' שלאחר זמן יהיה יפה ומוצלח אף יותר מדור ה-'מחר' שהוא עכשיו!
עוד יש לזכור ולהזכיר לעצמנו תמיד, שהדרך שלנו אל עבר המנוחה והנחלה והישיבה לבטח בארצנו, באהבה ובאחווה, בשלום וברעות, עוברת באחדות ובערבות הדדית ביננו. כפי שהאחדות והערבות ההדדית שהיו בזמן שעבוד מצרים בין בני ישראל היוו והיו הגורם העיקרי ליציאת בני ישראל ממצרים!
זאת לא המלצה טובה למתכון טוב, זו דרך חיים! זה החמצן והדלק שאתו ועל ידו אנו מתקיימים!לכן הדרך 'ליציאת מצרים' שלנו הפרטית והכללית עוברת לה באחדות ובערבות הדדית!
זהו סיפור יציאת מצרים של דורנו, ההבנה שיש לנו אך ורק דרך אחת להתקדם אל יציאת מצרים האישית והכללית שלנו והיא ההבנה שאנחנו ציור קומה אחת שלימה העורבת והמחויבת לכל הפרטים הכוללים אותה והמקיימים אותה בכל רגע נתון וכאשר חלילה אין ערבות הדדית בין כל חלקי ציור הקומה השלימה היא נתונה בסכנת קיום!
יהי רצון שתמיד נהיה ערבים זה לזה ושתמיד נהיה יחד וביחד ננצח!
שבת שלום ומבורכת
מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה
