שלום לכולם

לקראת חג הסוכות הבא עלינו לטובה חשבתי על משמעותן של ההעדפות ונטיות שלנו בחיי היום יום כלפי עצמנו וכלפי יקירנו ומה הן מספרות עלינו? במאמר הזה אנסה לעשות קצת סדר בדברים במטרה להבין את משמעותן של נטיות והעדפות אלו.

העדפה של ילד-כחלק מהזדהות השלכתית רגשית:

אחת התופעות המעניינות בחינוך ילדים הנה ההתמודדות עם העדפה בין ילדים הן בתוך הבית עם ילדינו והן בחוץ עם חניכינו.

ראשית אקדים ואומר: שנטייה והעדפה ספציפית, ממוקדת, זמנית וחולפת של ילד אחד על פני האחר הנה טבעית ומשקפת את היותנו בני אדם בעלי רגשות, עם נטיות והעדפות רגשיות אלו ואחרות הבאות לידי ביטוי בקרבה הרגשית  ליקירנו!

ישנם מצבים בהם אנו חשים את הצורך לתת יחס קרוב ומועדף למי מבני ביתנו או תלמידנו כאשר עולה סיבה אשר דורשת יחס מועדף זה.

זה יכול להיות אירוע משמח או עצוב שדורש התייחסות מיוחדת, כך שברור ופשוט שאנו נדרשים בשעה זו ובזמנים אלו להפנות את כל תשומת לבנו לכך ולתת את מה שנדרש ליקירנו.

העדפה ונטייה לאחד מיקירנו עלולה לעורר בנו רגש פנימי עמוק כלפיו הגורם לנו לאהוב בו חלקים מסוימים הנוגעים בנו, ולאידך סלידה והתרחקות מחלקים שונים בו המעוררים בנו רגשות ותחושות שליליים כלפיו.

משמעותה של נטייה זו בקרב בני אדם הנה: השלכה והעברה רגשית לא מודעת של חלקים פנימיים שבנו, המעוררים בנו חרדה מלחבור אליהם ולגלותם בנו, מה שמזמין הדחקה והכחשה של חלקים אלו על מנת להרחיקם מאתנו, להשליכם וליחסם ליקירנו כחלק מחוסר היכולת להכילם, עד הגעה למצב של הזדהות רגשית של יקירנו עם העברה והשלכה זו והפנמתה כחלק מאישיותם.

אסביר: בכל אחד ואחת מאתנו ישנם חלקים פנימיים בנפש המעוררים בנו רגשות שונים ואמביוולנטיים (מצב בו מתקיימים רגשות מנוגדים כלפי אדם או דבר מסוים).

ישנם אנשים שחוו חוויות מיטיבות בתחומים מסוימים בחיים המעוררים בהם זיכרונות טובים או/ו רגשות חיובים, לעומת חוויות המעוררות בהם זיכרונות או/ו רגשות שליליים.

כאשר חוויות אלו פוגשות אותם במרחב החיים דרך מקרה מסוים שחוו או אדם מסוים שראו, הן מציפות מחדש את החוויות הנשכחות. מצב זה מזמין מיד את התגובה האוטומטית- של העברה והשלכה רגשית של החוויה הלא מוכלת נפשית ורגשית על הזולת.

בשלב מתקדם: יקירנו מזדהים עם ההשלכה והעברה הרגשית הזו שאנו לא יכולים להכילה, (כלומר: את כל הרגשות והתחושות האמביוולנטיות העולים בנו שאנו מייחסים ליקירנו), מה שעלול לגרור מצד יקירנו הזדהות וחבירה אל ההשלכה זו והפנמתה כחלק מאישיותם!

ובמילים אחרות: העדפה של ילד זה על פני ילד אחר לא קשורה בהכרח או בהכרח לא קשורה להתנהגות זו או אחרת של הילד עצמו, אלא למצבנו הנפשי רגשי ומה שמעוררים בנו מצבים אלו העולים וצפים בנו ומשתקפים ועוברים דרך ילדינו ובמה שמזמינים לנו החיים. מה שמזמין כאמור העברה והשלכה של תחושות ורגשות לא מוכלים אלו על יקירנו, ובסופו של יום גם הפנמת ההעברה וההשלכה וייחוסה לעצמם.

ההשלכה והמשמעות של נטייה והעדפה בייחס מפלה:

כאשר אנחנו נותנים יחס מועדף לאחד מיקירנו והפליה בייחס לילד אחר כתוצאה מהקושי שלנו להכיל מצב רגשי בו אנו משליכים באופן לא מודע את התחושות העולות בנו על יקירנו. אנו יוצרים מצב של הזדהות רגשית מצד יקירנו לתחושות ולתכנים המושלכים עליהם.

כלומר: אנו יוצרים מצב בו הילד החווה פעם אחר פעם ובאופן מתמשך את ההשלכה של היחס המועבר מאתנו אליו ,מפנים את ההעברה וההשלכה והופך אותה לחלק מאישיותו.

אנו יכולים לצפות מצב בו הילד אכן חושב שהוא מייצג את מה שחושבים עליו, את מה שאומרים לו, את התחושות העוברות אליו מאתנו!

הילד עשוי להפנים את התחושות ולהתחיל להתנהל בהתאם למה שהעברנו אליו, מה שמתורגם בדרך כלל להתנהגויות חריגות ומעוותות מצדו.

הדבר בא לידי ביטוי בתחושה שהוא ילד פחות חכם מאחרים, פחות מוצלח, פחות אהוב…

מה שעלול כאמור להוביל לדימוי עצמי שלילי, ערך נמוך, תסכול וזעם עצור שעלול להתפרץ באופנים שונים ומעוותים אצל הילד.

אתן מספר דוגמאות להמחיש את התופעה:

* הסיבה הבסיסית והראשונה יכולה פשוט להיות דמיון בין ההורה לילד או בין המחנך לילד, הן דמיון פיזי (מראה) והן דמיון נפשי (תכונות אופי).

כאשר הורה או מחנך רואה ופוגש בילד חלקים מסוימים המזכירים לו את עצמו הוא בעצם רואה את הילד שבו דרך הילד.

אם כן: ישנם חלקים פיזיים או נפשיים שההורה או המחנך חש צורך להתקרב ולחבור אליהם, משום שהם מעוררים, משקפים ומזכירים לו את עצמו במקומות מיטיבים אליהם הוא חש שייכות, חשק ורצון לחבור, כך שהילד יגרום לו להעדיף אותו על פני ילד אחר. לעומת חלקים פיזיים או נפשיים בילד המציפים ומעוררים בהורה או במחנך זיכרונות וחוויות שליליים, הגורמים לו להתרחק ולסלוד מחלקים אלו, ובאופן טבעי מהילד ולהעדיף ילד אחר על פניו.

* דוגמא נוספת: ילד עם תכונה ייחודית הנוגעת רגשית והקרובה ללבו של ההורה או המחנך, כמו: ילד חכם במיוחד, ילד עם לב טוב באופן ייחודי וכד' המעוררת בהורה או במחנך משיכה טבעית לתכונותיו של הילד, הגוררת העדפה לילד זה על פני אחר. או להיפך: תכונת אופי המעוררת בהורה או במחנך סלידה ורתיעה, מה ששוב מזמין העדפה של ילד אחד על פני האחר.

* דוגמא נוספת: לפעמים מתוך תחושת הזדהות רגשית עם המצוקה של הילד המעוררת תחושות אשמה סובייקטיביות (האם אני הורה או מחנך מספיק טוב? ), מעדיף ההורה או המחנך את הילד עם הצרכים המיוחדים בתקווה להפוך אותו לבן טיפוחיו ובכך להסיר את תחושות האשם הסובייקטיביות העולות בו, מה שגורר העדפה של הילד עם הצרכים המיוחדים והזנחה של הילד הרגיל. או להיפך סלידה ורתיעה מהילד בעל הצרכים המיוחדים והעדפת הילד הרגיל.

* דוגמא נוספת: הורה או מחנך שהילד בהתנהגותו ובהבעת אמון בו גורם לו לחוש הורה או מחנך מוצלח. הילד בהתנהגותו יוצר עבורם מרחב מאפשר בו הורה או המחנך חשים תגמול להשקעתם בו, מה שמזמין העדפה של הילד על פני אחרים. או להיפך ילד שבהתנהגותו מאתגר את ההורה או את המחנך ומערער את תחושת הביטחון ההורית או החינוכית ומעמידה במבחן. מה שמזמין התרחקות וסלידה מילד זה והעדפת אחרים על פניו.

מצבים אלו עלולים להוביל כאמור להפנמת הדימוי והתחושות העוברות אליו מהדמות המשמעותית אם זה ההורה או המחנך. מה שבסופו של יום עלול לפגוע כאמור בדימוי ובערך העצמי של הילד ולהשליך על התנהגויות שונות כחלק מהפנמת ההשלכות העוברות אליו.

ארבעת המינים מספרים לנו על נטיותינו והעדפותינו הטבעיות:

בארבעת המינים קיימת התכללות של כלל ישראל הנרמזים בכל אחד ואחד מארבעת המינים

האתרוג המשול ללב האדם: מעיד על מידותיו של האדם ומספר לנו על הייחודיות והעוצמה בעיקר סביב רגש הלב של אדם זה. ובעצם האתרוג גם מספר ומגלה לנו שלאדם זה העדפה ונטיית לב, לחבור לאנשים שעיקר אישיותם ואופיים הנו סביב הנהגת במידות טובות ברגש ובעצמת הלב. ולאידך על ריחוקו מאנשים בעלי מידות שליליות, המלווים ברגש ועוצמה לריקנות והוללות.

הלולב המשול לעמוד השדרה: מעיד על יציבותו של האדם העומד לפנינו וחשיבותה בעיניו. הלולב גם מספר ומגלה לנו על העדפותיו ונטיותיו של אדם זה לאנשים בעלי יציבות נפשית בחייהם וחבירתו אליהם. ולאידך על ריחוקו מאנשים נטולי שדרה ויציבות בחייהם.

ההדס המשול לעיניים: מעיד על המבט, ההסתכלות וההתבוננות של האדם העומד לפנינו על מרחב ומציאות החיים, סדרי עדיפויות, טפל ועיקר וכו', ההדס מגלה ומספר לנו שהאדם העומד לפנינו יעדיף ויחבור לאנשים ששמים במרכז חייהם את ההתבוננות על מרחב החיים ובוחרים בחיים מתוך ראיה עמוקה ובעלת משמעות מלאת תוכן. ולאידך את ריחוקו מאנשים התרים אחרי לבבם ועיניהם ובוחרים מתוך קלות הדעת בחיי הבל וריקנות.

הערבה משולה לשפתיים: מעידה על אדם שמהותו ואישיותו הנה בבירור הדיבור והיוצא מפיו. אדם שיחשוב ויברור כל מילה לפני שהוא מחליט לדבר, אדם זה יעדיף ויתור אחרי אנשים שמקפידים על לשונם ושפתם ומעניקים חשיבות לדיבור היוצא מפיהם. ולאידך נוכל לראות את ריחוקו מאנשים שכל מה שעולה על שפתותיהם יוצא החוצה ללא בקרה פנימית והתבוננות.

המשל של ארבעת המינים לסוגי עובדי ה' המספרים לנו על נטיותינו והעדפותינו את עבודת ה' הייחודית לנו:

האתרוג: בעל הריח והטעם המעיד על אנשים שעיקר עבודתם את ה' וייחודיותם בעבודה זו מתבטא הן בתורה-לימוד תיאורטי (שכל) והן במצוות קיום ועשיה בפועל ממש ( קבלת עול במידות טובות) שילוב מנצח ומשלים. מה שמספר ומגלה לנו שהאדם העומד לפנינו יעדיף ויחבור הן לאנשים המשלבים בעבודת ה' שלהם לימוד תורה- תיאוריה והן לאנשים שעיקר עבודתם הוא מעשה בפועל ממש- מצוות. ולאידך יתקשה להתחבר לאנשים המעדיפים לחבור לאנשים שעיקר עניינם ואישיותם הנה רק סביב תורה או רק סביב מצוות .

הלולב: בעל הטעם אך ללא ריח, מעיד על אנשים שעיקר עבודת ה' שלהם הנה סביב תורה (שכל-תיאוריה) ופחות מצוות (קיום מעשי -מידות). מה שמספר ומגלה לנו שאדם זה יחבור ויעדיף אנשים החוברים ללומדי תורה-בעלי מוחין, תלמידי חכמים) ופחות לאנשים החוברים ושוהים במחיצתם של בעלי מצוות (דוגמת אנשים פשוטים ותמימים).

ההדס: בעל הריח אך נטול הטעם מעיד על אנשים שעיקר עבודתם הנה סביב מצוות מעשיות ופחות לימוד תיאורטי. מה שמספר ומגלה לנו על העדפותיו ונטייתו של אדם זה לאנשים שעיקר עניינם הנו פועל-ממש, אך פחות לאנשים שעיקר עניינם הנו סביב הלימוד התיאורטי.

הערבה נטולת טעם וריח מעידה על אנשים שאין להם נטייה עקרונית והעדפה ספציפית לא לתורה- החלק התיאורטי ולא למצוות-החלק המעשי, הם מתנהלים במרחב בו לימוד התורה וקיום המצוות מתקיימים על ידם ללא נטייה והעדפה כל שהיא, אלא כי כך צריך לעשות וכך ציווה ה' ! מה שמספר ומגלה לנו שאנשים הללו יחברו ויעדיפו לשהות במרחב שאין בו העדפה ונטייה עיקרית לתורה או למצוות, אלא למרחב בו התורה והמצוות מתקיימים מצד עצמם כפי שניתנו על ידי ה' ללא שיקול זה או אחר!. ולאידך נראה אותם מתרחקים ממרחב בו יש שיקולים אישיים, העדפות ונטיות לב לתורה או למצוות.

היכולת להבין מהשורש את העדפתנו ונטייתנו תסייע לנו להבין את הנטיות וההעדפות השונות שלנו כלפי עצמנו וכלפי החלקים השונים שבנו וכמובן את נטיותינו והעדפתנו כלפי אדם זה או אחר או/ו לחלקים השונים שבו, דבר שיכול לתרום רבות להבנה ולשינוי נטיות והעדפות טבעיות בחיינו הנובעות כאמור מהזדהות והשלכה לא מודעת אותה אנו עושים כלפינו וכלפי הסובבים אותנו. ולמניעת סטראוטיפים חברתיים הנובעים מתפיסות עולם איתם גדלנו לאורך ילדותנו מסיבה זו או אחרת.

ארבעת המינים מייצגים את השלם הגדול מסך חלקיו שבנו:

ההבנה ולפיה החלקים השונים שבנו והמייצגים השונים שבנפשנו, הבאים לידי ביטוי בבחירותינו, נטיותינו והעדפותינו כלפי עצמנו וכלפי סביבתנו מספרים את סיפור חיינו יש בהם לסייע לנו להבין שייצוג זה או אחר של חלקים שונים הקיימים בכל אחד ואחת מאתנו הינם בעצמם השלם הגדול מסך חלקיו שבנו בני האדם.

היכולת לחבור ולהיפתח תודעתית לעוד חלקים שונים ולייצוגים שונים הקיימים בנו בני האדם, תסייע לנו לחבור יחד גם עם ייצוגים שונים והפכיים הקיימים בין בני אנוש ולקיים אותם יחד כחלק ממערך שלם וייחודי היוצר פסיפס שלם של חברה הבנויה ומורכבת מסוגים שונים אמנם אך אלו המשלימים זה את זה!

סודם וייחודיותם של ארבעת המינים הנה דווקא כאשר הם חוברים יחד אחד אל השני באיחוד מוחלט בשתי ידינו המחברות אותם יחד ורק אז ניתן לברך ולהתברך מהם!

אין אפשרות מעשית לקיים את המשכת הברכה מארבעת המינים רק באחד מהם ואף לא בשלשה מתוך ארבעתם, דווקא באיחוד ארבעת המינים כולם ניתן לקיים בשלמות את מצוות נטילת ארבעת מינים.

זה סודם וסיפורם של ארבעת המינים המלמדים אותנו בני האדם שכדי להפוך לאגודה אחת יש צורך להתאגד ולחבור יחד אל כלל המינים השונים שבנו!

דווקא החבירה יחד האחד אל השני מאפשרת לנו ללמוד על חלקים נוספים שבנו שלא הכרנו ולחבור אליהם ולהתאחד עמם ואף לאהוב אותם.

זהו הייצוג השלם שבנו בני האדם שאין פרצופיהם ודעותיהם שווים, להכיר את השונה והאחר ולחבור אליו.

זוהי עבודת חג הסוכות בקיום מצוות ארבעת המינים הכוללת את כל סוגי בני האדם ואת האפיונים השונים שלנו ושבנו, ובמצוות ישיבה בסוכה אחת הכוללת ומקיפה את כל חלקי האדם מראשו ועד רגליו, דבר המלמד והמסמל על אחדות מוחלטת הכוללת בתוכה את כל החלקים השונים שבנו בני האדם מראשיכם שבטיכם ועד חוטב עצך ושואב מימך..

ישנו מאמר תלמודי (מסכת סוכה דף כ"ז עמ' ב') המשקף את ייחודיותה של מצוות ישיבה בסוכה: כך נאמר בפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים; כל האזרח בישראל ישבו בסוכת". (ויקרא פרק כ"ג, פסוק כ"ד). המילה "סוכת" נכתבה בתורה ללא וא"ו, שמשמעותה גם סוכה אחת. מכאן לומד התלמוד כי "ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת".

הרבי מליובאוויטש מסביר שהרעיון המרכזי של חג הסוכות הוא האחדות, ואחדות זו מתבטאת במצוות החג כאמור הן בנטילת ארבעת המינים, והן בישיבה בסוכה. הסוכה, בה ראויים לשבת כל עם ישראל יחד.

סוכה שכל  כולה אהבת הבריות

סוכה נפלאה הייתה לו לרבי דוד מלעלוב סוכת יפהפיה ממש, אשר הייתה עשויה עצים מגולפים בסימניהם של שנים עשרה השבטים.

בכל שנה באו רבים  מבני ירושלים בימי חול המועד לחזות בסוכתו הנפלאה של רבי דוד.

שנה אחת עברה השמועה מפה לאוזן: השנה בנה רבי דוד סוכה רגילה! מה היום מיומיים?! מדוע? – שאלו איש את רעהו – מדוע השנה לא בנה רבי דוד את הסוכה המפארת כמידי שנה?
לאיש לא הייתה תשובה לכך ורבי דוד עצמו לא היה מוכן להשיב ושאר הדבר בגדר תעלומה.

עד ש… במקרה נודע הדבר מפיו של חייט עני… חייט עני היה ר' זלמן מתגורר היה בצריף רעוע מט לפול בקצה העיר ובבית אין כל. שנה אחת הגיע חורף קשה רוחות עזות נשבו בחוץ ובבית פנימה קור עז. מפאת הקור חלה בנו בדלקת ראות קשה. הרופא שבא לראות את הילד נפעם ממצב הבית הדל ואמר: דעו לכם אליכם לחמם את הבית!
הדליקו אש בתנור אם לא תעשו כן – מצבו של הילד יחמיר… 

מה אעשה? – חשב ר' זלמן בליבו – מהיכן אקח כסף כדי לקנות עצי הסקה כדי לחמם את הבית? לפתע  נכנסה מחשבה בליבו: שמא אלך לרבי דוד אולי יעזור לי…
התעטף רבי זלמן במעילו המרופט והלך ברוח הסוערת לביתו של רבי דוד.

מה רצונך ר' זלמן? – שאל רבי דוד – מדוע זה באת אלי בלילה כה סוער?  עזור נא לי רבי – אמר ר' זלמן – בני חולה בדלקת ראות וזקוק אני לכסף כדי לקנות עצי הסקה לחמם את ביתי הקר. 

שמע רבי דוד את צרתו של החייט ומצחו נחרש קמטים. לפתע אורו עיניו.  המתן! – כך אמר – כסף אולם אין לי אבל עצים יש לי… 

נטל רבי דוד המסור וניסר את עצי הסוכה  שבביתו ערם אותם לערמה גדולה והניחם לפני ר' זלמן. הא לך – אמר רבי דוד – חמם את הבית וה' ישלח רפואה שלימה לבנך וכך אכן היה..

כלים והדרכה מעשית:

אז בכדי להתמודד עם העדפות ונטיות טבעיות הנובעות כאמור מהעברה והשלכה על יקירנו באופן לא מודע כמובן, מה שגורר בסופו של יום כאמור להזדהות השלכתית רגשית של יקירנו נידרש למספר צעדים.

1.      נרמול התופעה: בכל פעם שאנו ניצבים בפני מצב של העדפה ונטייה של ילד זה על פני ילד אחר, נזכור ש: אנו בסופו של יום בני אדם, עם רגשות ונטיות לב שונות, כך שאך טבעי הדבר שלבנו נוטה רגשית ונפשית לילד זה או אחר. בטח כאשר מדובר במצב ייחודי הדורש התייחסות מיוחדת לילד זה או אחר.

2.      כשהנטייה מתקבעת בנפשנו ונמשכת לאורך זמן נצטרך לבחון עם איש מקצוע מניין נובעות תחושות ורגשות לא מוכלים אלו, וכיצד ניתן לעבדם רגשית על מנת שלא נשליכם על הזולת, גם אם זה נעשה באופן לא מודע כאמור.

3.      ברמה המעשית:

א.      נכון להקדיש זמן איכות לכל אחד ואחת מילדינו על מנת להכיר טוב יותר את התכונות הייחודיות לו/ה, ולחבור אליהם כל אחד ואחת ממקומו/ה.

ב.      נכון גם הזכיר לעצמינו מידי פעם מה אני אוהב בילד/ה זה/ו, איזו תכונה ייחודית לו/ה, אפשר לכתוב לעצמנו לפחות 3 מאפיינים ייחודיים לילד/ה זה/ו שעל ידי כך נפנים את הדמות הייחודית של ילד/ה זה/ו ונחבור אליו/ה ממקומם מבלי לחוש מצפון על כך שאנו מעדיפים תכונה זו או אחרת בילד זה או אחר, משום שכל אחד/ת מאופיין בייחודיות שלו ואין זה גורע מייחודיותו של האחר!

ג.       לאידך נדרשת מאתנו התבוננות ותשומת לב מיוחדת עם דגש, על מצבים בהם אנו חשים ומרגישים שעולים בנו תחושות של נטיית והעדפת יתר לאחד וסלידה וריחוק מהאחר. אז נעצור לרגע ונבחן עם עצמנו מה קרה לנו באותו רגע? או מה הרגשנו באותו רגע נתון שנטינו והעדפנו את זה על פני זה? איזו תחושה הציפה אותנו באותם רגעים? מה הזיכרון שעלה בנו באותם רגעים וגרם לנו להעדיף את האחד על פני האחר?  וננסה להבין את הקשר להשלכה שאנו עושים על יקירנו.

לבחינה מסוג זה יש משמעות ייחודית המאפשרת לנו לגעת בשורש הבעיה ולהבין מה קורה לנו ברגעים מסוימים ובמצבים בהם עולים בנו תחושות אלו ואחרות הגורמות לנו להעדיף את האחד על פני האחר, כחלק מאירועים בהם נפגשנו במהלך חיינו!

                חג שמח לכולנו

מאת: מישאל אלמלם, לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

במפגש מיוחד שנערך בשכונת קראון הייטס התאספו עשרות חברות ב"נפלאות", בהן נשים רבות שהגיעו מהארץ לשהות בחודש החגים ב-770 ולצדן עשרות נשים משכונות רבות בברוקלין הלוקחות חלק בקביעות במפגשים. יחד התחברנו, הכרנו, שאבנו כוחות מ"חודש השביעי" שכדברי הרבי הוא "משובע בכל טוב" ומלא באורות. במהלך הערב נערכה הגרלה על מטבע של הרבי בשיבוץ יוקרתי, בו זכתה החברה גיטה משכונת בורו-פארק. גיטה היקרה מארגנת מדי שבוע טקס אמירת תהלים וסעודת אמנים בו משתתפות עשרות נשים ישראליות, והיה כל כך מרגש לשמוח איתה!

הגב' בתיה בן אור מנהלת למעלה מעשור את "מרכז רגש" בבית דגן. "המרכז הטיפולי רגש" שע"י "יד לילד המיוחד" בשמו המלא, הוקם במטרה להעניק טיפולים לילדים עם צרכים מיוחדים, עם קשיים בתחום המוטורי, השפתי, הרגשי והלימודי.

"רגש" פועל כמו חממה המרכזת את כל הדרוש להתפתחות הילד; חדר סנוזלן, חדר מוזיקה, ריפוי בעיסוק, חוות סוסים טיפולית, הוראה מתקנת ופינת חי טיפולית וססגונית.

ב"רגש" מטופלים כיום מאות ילדים וצעירים מגיל שנתיים ועד גיל 18. המרכז מותאם לכל סוגי הלקויות. במרכז מועסקים כ–70 אנשי מקצוע מעולים המעניקים יחד מעל 2,800 טיפולים פרטניים מידי חודש.

לפני ארבע שנים, לאחר שש שנות ניהול ועבודה עם הורים וילדים מיוחדים, נולד יוסף בן אור, בנה העשירי של בתיה. יוסף נולד עם תסמונת דאון, וכך העבודה של הגב' בן אור 'גלשה' אל תוך חייה הפרטיים.

בשיחה כנה וגלויית לב עם 'בית משיח', מספרת הגב' בן אור בפתיחות רבה את חוויותיה האישיות בלידת יוסף שי' וגידולו במסגרת הביתית והקהילתית, ומעניקה רקע ואמונה חזקה למשפחות המתמודדות עם לידת ילד מיוחד.

ראשית, אני מודה לך על הנכונות להיחשף ולספר ברבים על האתגר הגדול אתו אתם מתמודדים יום יום, שעה שעה. אני מאמין שהחשיפה הזו לא קלה ומלווה בהתלבטות רבה. ובכל זאת, הידיעה שאולי הסיפור האישי שלכם יחזק מי שמתמודד עם סיפור דומה, הכריעה את הכף לספר בגילוי לב ולשתף בקשיים ובדילמות שמלוות גידול וחינוך של ילד מיוחד.

בימים הראשונים שלאחר הלידה, הייתי עסוקה בעיקר בבכי

נתחיל מההתחלה, מתי נודע לכם שהתינוק החדש הוא לא ילד רגיל? ומה הייתה התגובה הראשונית?

היה זה במהלך ההיריון, כאשר הייתי בשבוע ה–32. בהמלצת הרופאים עברתי בדיקה יסודית בעקבות סכרת הריונית שהייתה לי כדי לעקוב אחר משקל העובר (אגב, בנוגע לבדיקה מעין זו, אני ממליצה לכל אחת להתייעץ עם רב. בהריונות קודמים נמנעתי מבדיקות אלא אם כן הייתה סיבה ממשית לכך). בסקירה ראו מום לבבי חמור. הוסבר לי שמום ספציפי הזה שכיח מאד אצל ילדים עם תסמונת דאון. בשלב זה הרופא אמר שיש סיכוי של כ–70% שמדובר בילד עם תסמונת דאון.

האם היו התלבטויות בנוגע להבאתו הביתה על כל הכרוך בכך, בשינוי טוטאלי של מסלול החיים, או שמא להעבירו למוסד המגדל ילדים מיוחדים?

ב"ה אצלנו לא הייתה כל התלבטות. היה ברור לנו שזה שלנו והשתדלנו להיות חזקים באמונה שאין מקרה, וכי הכל מכוון ומדוייק מלמעלה. אני חושבת שההיכרות שלי עם ילדים בעלי תסמונת דאון ממקום העבודה, עשתה את העניין יותר קל לעיכול.

החיבור הרגשי לילד לאחר הלידה הוא חיבור כמו לילד אחר מבני הבית? או דווקא מרגישים כלפיו רגש מיוחד יותר משאר הילדים?

אודה על האמת, למרות הידיעה המקדימה לפני הלידה, הרי בימים הראשונים שלאחר הלידה, הייתי עסוקה בעיקר בבכי ובניסיון לעכל את המציאות. החיבור לא היה טבעי ומהיר כמו בלידת ילד רגיל, וזה עצמו מאד הכביד עלי. הרגשתי לא בסדר שבסך הכל מדובר בתינוק רך שרק נולד, וכל מה שהוא צריך זה חום ואהבה של אמא, אך לי באותו שלב היה קשה, אפילו שממש השתדלתי.

כאן המקום לחדד נקודה חשובה שעזרה לי ואף עוזרת הלאה כבר מתחילת הדרך – והיא ההתרכזות בהווה, ב'כאן' ו'עכשיו'.

הרי זה מאד טבעי שעולים חששות לגבי העתיד, והשאלות עולות וצפות כל הזמן במוח: איך התינוק יתפתח? מה יעשה בבגרותו? האם יעבוד? האם יתחתן? איך הוא ישתלב בחברה? מי ידאג לילד כשנתבגר? ועוד אין ספור דאגות ותהיות.

מהר מאד הבנתי שההתעסקות במה יהיה לא מעלה; להפך, היא מדכדכת ומייאשת. לעומת זאת כאשר מתמקדים ב'כאן ועכשיו' מתוך רצון והבנה להשקיע ולתת כל מה שיש לנו, ולהיות מרוכזים בעשייה חיובית – זה מרגיע.

הרי כולנו יודעים שגם לגבי הילדים ״הרגילים״ אין לנו באמת מושג מה יהיה, ועלינו מוטלת ההשתדלות בדרכי הטבע וכמובן בראש ובראשונה להתפלל.

האם ישנם דברים בסדרי הבית ששונו עקב כניסתו של הילד למשפחה? ואיך הגיבו לכך שאר האחים?

מאחר ויוסף נולד עם מום לבבי משמעותי, הכינו אותנו לכך שכנראה בתוך זמן קצר תהיה אי ספיקת לב ונצטרך לנתחו.

בפועל לאחר 3 שבועות הוא התאשפז בבית הרפואה, שם היינו במשך 4 חודשים עד לניתוח (ניתוח לב פתוח שב"ה עבר בהצלחה). כמובן שאשפוז כה ממושך השפיע על כל בני הבית. בעלי ואני היינו סביבו בתורנויות 24/7, כך שלא היו הזדמנויות בהן כל המשפחה יחד. גם בשבתות, רק אחד ההורים שהה בבית והשני בתל השומר.

ומבחינת הילדים – כבר לפני הלידה שיתפנו את הילדים, ומתגובתם הבנו שהדבר החשוב ביותר שישפיע על החיבור והקבלה שלהם לתינוק החדש והמיוחד הוא הקבלה והחיבור שלנו אל הילד; אנחנו ההורים מהווים דוגמה חיה לילדים.

ואכן ברגע שקיבלנו החלטה לקבל את האתגר בשתי ידיים פתוחות, שוחחנו עם הילדים בפתיחות והם קיבלו אותו מקסים, עד כדי כך שהם חשו גאווה באח הקטן והמיוחד שלהם…

סיפור קטן ודי מתוק מבחינתי, הממחיש כמה החיבור והאהבה של האחים והמשפחה כלפיו הם עצומים ומבטאים את הגאווה שהם חשים כלפיו: לפני כשנתיים, כשיוסף היה בן שנתיים, הגיעה ערב אחד לביתנו חברה שהיא גם שכנה לביקור קצר. מדובר באישה מקסימה דתיה שהייתה לקראת סוף ההריון שלה. ישבנו ושוחחנו בנעימות בעוד הילדים משחקים לידנו. ואז באיזשהו שלב אחת הבנות שלי שהייתה אז בכיתה א׳ הסתכלה עליה ואמרה בשיא הטבעיות, התמימות והכנות "הלוואי וייוולד לך תינוק עם תסמונת דאון"…

קל להבין שהאמירה שלה הייתה כמו פצצה שהוטלה בחדר פתאום ללא התרעה מוקדמת. החברה שלי נבהלה ומיד הגיבה ואמרה 'חס ושלום'!! והבת שלי הייתה בשוק מהתגובה שלה, ולא הבינה למה היא הגיבה ככה… מבחינתה ומנקודת מבטה של ילדה בת שש, היא בסך הכל איחלה לה את הכי טוב שהיא מכירה…

כמובן שהסברתי לחברה את כוונתה של בתי. לאחר מכן ישבתי עם הבת והסברתי לה שעם כל האהבה העצומה שיש לנו ליוסף, איחול כזה לא מתקבל טוב, מפני שלילדים עם תסמונת דאון יש לא מעט קשיים… רק אז היא הבינה את הבהלה שאחזה בחברתי למשמע האיחול הלבבי שלה…

יוסף הביא איתו אור לכל המשפחה

מה הילד המיוחד העניק לכם ההורים, ולמשפחה?

ראשית, כשאתה מגדל ילד עם צרכים מיוחדים אתה פתאום קולט במוחש איך שום דבר אינו מובן מאליו. עד אז התרגלנו שהילדים הולכים בזמן ומדברים ללא בעיה. ילד שמתפתח מבחינה מוטורית וקוגניטיבית בזמן זה נראה לנו הכי טבעי, כך זה צריך להיות. בדיעבד למדנו עד כמה צריכים להודות לה' על תשעת הילדים הבריאים שהתפתחו בזמן ובקצב הרגיל.

יוסף לימד אותנו סבלנות מהי. הוא לימד אותנו לשמוח ולקפוץ עד הגג מכל התקדמות קטנה שלו, הרגשנו מה זו אהבה שאינה תלויה בדבר, לא משנה אם יתחיל ללכת בגיל שנתיים או שלוש, הילד הזה מילא את ליבנו באהבה גדולה שרק גדלה ומתעצמת עם השנים.

אודה לכם אם תוכלו לציין 'רגעי משבר' שחוויתם בגידול הילד, ואיך התמודדתם ויצאתם מהם מחוזקים?

הקשיים העיקריים היו בתחום הבריאותי הפיזי. בשנתיים הראשונות הייתה ליוסף רגישות נשימתית. כל צינון קטן היה מצריך אשפוז של עשרה ימים, זו הייתה תקופה מאוד מעייפת ומתסכלת; היינו ממש צמאים לשגרה אפורה ומבורכת, נטולה בתי רפואה ואשפוזים.

באופן כללי, אחד ההבדלים המשמעותיים בגידול ילד עם צרכים מיוחדים היא העובדה שמה שילד רגיל לומד ללא קושי מיוחד, הוא לומד בדרך ממילא ללא כל מאמץ מיוחד. לדוגמה: רכישת אבני דרך מוטוריים, רכישת השפה, גמילה וכו'. לעומתו, ילד עם צרכים מיוחדים זקוק בדרך כלל לתיווך רב, חזרתיות והמון סבלנות ואמונה מצד המשפחה.

אך ככל שהמטרה הושגה במאמץ וביגיעה, כך תגדל הנחת והשמחה מעצם ההישג החדש. כשיוסף נולד, צפיתי בהמון סרטונים של ילדים ובוגרים עם תסמונת דאון, בדגש על ילדים בתפקוד גבוה וההצלחות שלהם. הרגשתי שאם אנחנו חולמים ושואפים גבוה ומכוונים לשם, הוא אכן לשם יגיע בע"ה.

ואכן, כמו המשפט המפורסם: 'מחשבה יוצרת מציאות' ובגרסתו החסידית 'חשוב טוב יהיה טוב'. לאורך כל הדרך יוסף הפתיע התקדם ומתקדם מעבר למצופה. היום כשהוא בן 4 שנים, הוא כבר לומד קריאה בשיטה מיוחדת (של עופרה כלב).

מה הן נקודות החוזק שגיליתם בעצמכם כתוצאה מהצטרפותו למשפחה?

היום במבט לאחור, אני מבינה שבשעת משבר מקבלים כוחות אדירים מלמעלה. כשאני חושבת על החודשים הקשים שעברנו באותה תקופה, זה נראה לי פלא ממש. בנוסף גילינו את הכוח שיש לבני הזוג; כשהאחד נופל השני מחזק ולהיפך. אין ספק שאתגר כזה יכול מאד לחבר ולחזק את הזוגיות.

אגב, ישנו סרטון ידוע שהתפרסם לאחרונה בו נראה הרבי מה״מ בחלוקת הדולרים, כאשר מול פני הקודש עבר אָב לבן בוגר עם תסמונת דאון שאשתו עברה אצל הרבי עם הבן שהיה אז תינוק. הרבי נתן לילד מטבע לשים בקופה ואמר לאמא "אלה הגנרלים שלי". המשפט הזה מחזיק ומחזק אותנו כל יום. אנחנו מאמינים ומקווים שתכף ומיד בעזרת ה' יוסף יהיה בין הראשונים – יחד עם כל הילדים המיוחדים – לקבל פני משיח בקרוב ממש.

התמודדויות ולבטים לאורך כל הדרך

אלו תגובות קיבלתם מהקהילה וכיו"ב בהתמודדות עם האתגר הגדול הזה?

התגובות היו מאד תומכות ומעודדות. לא הרגשתי שמרחמים עלינו, אולי בעיקר בגלל שאנחנו לא הרגשנו שיש מקום לזה… בטבעי אני אחת שקשה לה לבקש/לקבל עזרה, אבל בתקופה הזו שחררתי את המחסום הזה והבנתי שזה נכון גם כלפי מי שמרגיש שרוצה לתת יד ולהקל, וגם כלפינו שהעזרה הייתה משמעותית ומחממת את הלב.

מה הייתה התגובה של האחים הגדולים יותר לאח החדש והמיוחד? ושל בני המשפחה הרחוקים יותר?

אני חייבת להגיד שלאחר השיחות המקדימות שלנו לפני הלידה, האחים הגדולים הגיבו בצורה מדהימה; הם מיד התחברו אליו ושיתפו חברים בלי בעיה. אותי זה מאד שימח שהם לא הרגישו צורך להסתיר או להתבייש.

גם היום יש ביניהם חיבור מאד חזק, יש לו אחים גדולים שמגיעים אחת לכמה שבועות, וההתרגשות אצלו לפני 'שבתות חופשה', היא גדולה…

באיזה מוסד חינוכי גדל הילד? והאם יש פערים רוחניים בין הבית שלכם לבין מה שהוא לומד ומקבל במוסד?

כשהיה במעון שמנו אותו במעון שיקומי לא דתי עליו קיבלנו המלצות מאד חמות. היה שם צד מקצועי גבוה, לצד צוות מדהים. ההתלבטות הייתה גדולה. אני חייבת לומר בגילוי לב, כי בלית ברירה הייתה פה סוג של פשרה על כל ההיבט הרוחני, אך למרות זאת, במאמצים גדולים הצלחנו להתגבר על סוגיית הכשרות, וב"ה שזכינו שהוא אכל שם רק 'מהדרין'.

בפועל זה השתלם. הוא היה בן שנתיים במעון והתקדם מאד יפה. אחרי שהוא גדל קצת והתחיל להבין את העולם שסביבו, הבנתי שהוא מגיע לגיל שעניין הערכים זה משהו שאנחנו לא רוצים להתפשר עליו. כיוון שכך, העברנו אותו לגן עיכוב התפתחותי של חב"ד ברחובות. ב"ה השינוי השפיע עליו לטובה. יוסף הוא ילד נבון מאד ומחובר לכל עניין שבקדושה; הוא אוהב להתפלל לברך ואפילו לעשות קידוש מדי שבת עם אבא.

הרבי ידע על הכול עוד לפני הלידה…

אלו תובנות ו'טיפים' הייתם נותנים להורים שזה עתה נודע להם שתינוק החדש שלהם הוא ילד המוגדר כמיוחד?

ראשית, צריך להבין שההגדרה של 'ילד מיוחד' היא רחבה מאד. כל הורה מתמודד עם אתגרים שונים ונמצא בנקודת פתיחה שונה.

כפי שסיפרתי בתחילה, אני מחוברת ועוסקת בתחום החינוך המיוחד כבר מגיל 16. התחלתי את פעילותי בתחום מתוך התנדבות, ומאוחר יותר למדתי אותו באופן יסודי ומקצועי. עד היום אני לומדת ועוסקת בנושא הזה כמנהלת המרכז הטיפולי "רגש" של "עמותת יד לילד המיוחד", עבודה הממלאת אותי בהמון סיפוק.

עם הולדתו של יוסף הרגשתי שזה מחבר אותי לתחום באופן מושלם. כשאני משוחחת או מלווה הורים בתהליך שלהם, אני מגיעה מנקודת המבט של אמא שחווה הרבה ממה שהם חווים…

טיפ חשוב שהייתי נותנת להורה 'טרי' לילד מיוחד: ההשקעה בילד היא חשובה מאד, ואני שמגיעה ועוסקת בתחום, מבינה את החשיבות וההשפעה על כל השקעה שנשקיע. עם זאת חייבים להשאיר מקום לקב"ה ולזכור שכל התקדמות היא רק ברכת השם. אנחנו עושים את הכלים והקב"ה משפיע את השפע.

בנוסף, חייבים להתחשב במציאות של אותה משפחה. לא כל אחד בנוי להתרוצצויות בלתי פוסקות בין אנשי מקצוע. זה דורש המון כוחות, משאבים ובדרך כלל זה בא על חשבון ילדים אחרים בבית. כל אחד משקיע לפי הכלים והאפשרויות שלו. אין מקום להאשמה עצמית או למחשבה ש'אני לא עושה מספיק', ו'אילו רק הייתי עושה יותר, הילד היה במקום יותר טוב'. זה לא נכון. בסופו של דבר הקבלה, החום והאהבה שהילד מקבל, הם הדברים החשובים ביותר כדי שיגדל להיות ילד בריא ושמח.

מן הסתם יש לכם סיפורים ודוגמאות על דרך הגידול של הילד, על הפתעות ו'הארות שמימיות' שהגיעו בהפתעה, התקדמות לא צפויה. עם איזה סיפור תוכלי לשתף את הקוראים?

יש הרבה כאלה, אבל אספר סיפור אחד:

בתחילת הדרך, בגלל מצבו הבריאותי–פיזי עד גיל 5 חודשים, יוסף היה אך ורק בשכיבה על הגב. לא הייתה לו כל אפשרות להתפתח מבחינה מוטורית.

עם זאת, ברגע שהחלים מהניתוח שעבר, הוא התחיל להתקדם בצורה מעוררת השתאות, והתחיל ללכת בגיל שנחשב מוקדם יחסית לילדים עם תסמונת דאון. הרגשנו שזו סייעתא דשמיא אמיתית.

יוסף כל הזמן מפתיע אותנו בהתקדמות השפתית שלו ובהבנה. בשבתות אני משתדלת לשבת איתו הרבה, ובעזרת משחקים, ספרים וכרטיסיות מיוחדות שמפתחות את התחום השפתי, הוא משתפר ומתקדם. גם הילדים האחרים מעורבים בזה. הם למדו איך לעבוד ולקדם אותו, וזה מאד משמח אותנו.

כחסידת חב"ד אני מרגישה במוחש איך שהרבי ליווה ומלווה אותנו מתחילת הדרך. כבר בהריון קיבלתי מכתבים קולעים ומופלאים באגרות הקודש. לדוגמה: באחד המכתבים הרבי כתב ש'לא יתרשם מהקושי, היות ומדובר בקושי זמני בלבד אשר במהרה יבין שכשם שעד כה הקב"ה ברך אותו בטוב הנראה והנגלה, וכך גם ממשיך הלאה'…

יומיים לפני הלידה כתבתי שוב לרבי. הרבי כתב ש'שמח לשמוע שנולד לו בן, שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים עם שאר ילדיהם, ושמח לשמוע שנקרא שמו 'יוסף" (מעניין שהרבי כתב יוסף ולא יוסף יצחק… יש לנו בן בשם 'לוי יצחק' כך שהשם 'יוסף יצחק' לא עלה על הפרק).

כמובן שלגבי השם כבר לא הייתה לנו התלבטות, וכשמו כן הוא יוסף הוסיף לחיים שלנו המון אור ואהבה.

תודה רבה על שיתוף הפעולה. תזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים, עם כל שאר הילדים, מתוך נחת והרבה.

אמן ואמן!

באדיבות: מגזין עטרת חיה

🌿את הפעם רוצה ממש לשמוח

🌿מדמיינת את הסוכה העוטפת והמחבקת

🌿את המשפחה מאוחדת כמו ארבעת המינים

🌿את הרעננות הנושבת מבין הענפים

🌿את האווירה החגיגית ברחובות

ממש 'עף לך הסכך'…

ואז הגיע הבום..💥

רבים על מחיצה בדיזנגוף, כנסת ישראל באנדרלמוסיה,

הפגנות, בלונים מגיעים מעזה, הילדים רבים על כל שטות, המינוס רוקד ומטפס לגבהים, הזוג עדין בוויכוח איפה יתארחו, הכיסוי של הסוכה נעלם, התורים בסופר כאורך הגלות, התנפץ בקבוק יין כל הבית זכוכיות ושלוליות ….אוף!

וברקע.. מתנגן לו הניגון "ושמחת בחגך והיית אך שמח…" נתקעתי על האך..ממש אך.. אח.. אאחחחח… ואני לא מבינה איך בכלל אפשר לשמוח? וזה עוד עיקר החג..

🎶🪗🎶

שבי ליידי רגע..אני רואה שלבשת סריג שמחה היא כמו סריג/בגד היא לבוש!

בעל התניא מסביר שבכל רגע אנחנו מתלבשים ב3 לבושים והם:

🧠 מחשבה, 👄דיבור, 🤝ומעשה.

לבושים אלו קובעים איפה הנפש שלי תהיה ויקבעו את ה'וויב' שלי.. במילים אחרות מגרד לך מהסוודר ,הוא מציק או מדכא פשוט תחליפי בגד

🎶

שמחה היא רגש נרכש ומתפתח במקום לבדוק מה אני מרגישה.. אשאל מה אני עושה כדי להרגיש! ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

🎶🪗🎶

אז…בואי נלבש שמחה יחד:

• במחשבה-הכול בראש!  בשמחה אותיות מחשבה , חשבי טוב יהיה טוב…זו לא נאיביות זו דרך חיים. נחליף מחשבות מדאיגות במחשבות שמחות וזה כבר ישתלט עלינו..

• דיבור- דברי מילים טובות, פזרי מחמאות גם לעצמך וגם לסביבה, התמקדי בטוב שיש לך תדגישי אותו במרקר, שימי לב כמה טוב יש לך בחיים.

• ומעשה-עשי לך מצב רוח הכיני לך קפה ועוגה, שימי מוזיקה, חייכי, דברי עם חברה טובה, עשי תנועות של שמחה והיא כבר תאמין לך ותגיע."אין שמחה אלא בבשר ויין…"

כשאת שמחה כל הסביבה שמחה יחד איתך! נשמח ונפיץ את האור והטוב הזה הלאה..מה'אך' הזה יצא לנו רק שמח.

🥁🥁

לבשת כבר?

שבת שלום וחג שמח!!

אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפתח תקוה

כשמשוחחים עם נעה עסיס לא ניתן שלא להבחין בלבביותה השופעת. סיפורה האישי קולח מפיה, ובין המילים ניתן ללמוד על אישיותה המיוחדת. היא לחלוטין מחוברת לסביבה, אך כל העת מאזינה לקול הפנימי שמנחה אותה בדרכה הייחודית. היא חברותית ונעימת שיחה, אבל כשמשהו נראה לה כדבר הנכון לעשות, היא לא תתפשר ותעמוד על שלה.

המסע שעברה מאפשר לה להביט בכל אדם ולראות את הפנימיות שלו, היא לעולם אינה מתרשמת מעטיפות חיצוניות. אולי זה מה שגורם לאנשים בסביבתה הקרובה והרחוקה לתת בה אמון, ומאפשר לה להשפיע עליהם, לטובה.

שנות ילדות

נעה נולדה וגדלה בנצרת עילית (כיום נוף הגליל), בבית לא־דתי. היא למדה בבתי־ספר ממלכתיים ונחשבה לתלמידה מצטיינת הן בלימודים והן בחברה, והייתה אמורה להמשיך במסלול הסטנדרטי. בסביבתה ניבאו לה עתיד מזהיר בתחום הרפואה או בכל תחום מדעי אחר שתבחר. ואכן, היו לה את כל הסיבות להצליח. אף אחד לא יכול היה לצפות את השינוי החד שחל בתוכנית.

איך זה קורה בעצם, יום אחד קמה נערה בת שלוש עשרה וחוזרת בתשובה?

"עד כיתה ו' למדתי בבית־ספר לא־דתי. לא היו לי מושגים ביהדות, לא ידעתי מה זו דת. מה שכן, הייתי באה בקביעות ל'קבלת שבת' אצל משפחת קעניג. שם קיבלתי קצת מושגים, ברכות, אפילו קיבלנו החלטות טובות. היו לי כל מיני שיחות עם אם המשפחה, הגב' מירי קעניג.

בסוף כיתה ו' היא אמרה לי "טוב נעה, מה עם בית־ספר חב"ד?" רציתי להיות מנומסת אז אמרתי שאחשוב על כך. בכלל לא חשבתי על הכיוון באותו זמן, אבל היא שאלה ולא רציתי לאכזב. חשבתי, והחלטתי שלא.

דקה אחרי שקניתי תלבושת לבית־הספר הלא־דתי, הגיעו אלינו שתי מורות מבית־ספר חב"ד לביקור בית, וניסו לשכנע את אמא שלי שתשלח אותי לבית־ספר חב"ד. אני חושבת שמה שהשפיע בסופו של דבר על ההחלטה שלי, זה שראיתי את אחותי חוזרת מקייטנת חב"ד עם ניצוצות בעיניים. הבנתי שיש כאן עולם שלם שאני לא מכירה. ככה שמחים שם? מעניין.

התחלתי את שנת הלימודים בחטיבת ביניים ממלכתית, ויום אחד בלי לומר מילה לאף אחד לבשתי את החצאית היחידה שהייתה לי וקפוצ'ון בית־ספר – כי זה הדבר היחיד שהיה לי שכיסה את המרפק, ופשוט קמתי והלכתי לבית־הספר חב"ד… השיעור הראשון שהייתי בו היה שיעור מדעים עם המורה נעה קעניג. זה מצא חן בעיניי, גם נעה. גם מורה צעירה וחמודה וגם מדעים – המקצוע האהוב עלי. החלטתי שאני נשארת"…

ממש השגחה פרטית. נשמע שהגעת בלי סיבה הגיונית מוגדרת.

"ממש ככה. ה' פשוט הוביל אותי ובחר בי להיות בבית־ספר חב"ד".

בוחרת את הדרך

הרבה בנות מכל מיני בתים מגיעות לחב"ד. לא כולן עוברות תהליך משמעותי כמו שעברת את. מה הסוד שלך? מה גרם לך להיות ממש חלק?

"מה שגרם לי להשתנות מקצה לקצה היא העובדה שהגעתי בגיל מאוד קריטי. אני שמחה שחוויתי את המעבר הזה דווקא בגיל ההתבגרות; המקום הזה של המרד שהרבה בני נוער נמצאים בו בשלב הזה, עזר לי לעמוד על האמת שלי ביתר תוקף. הייתי ילדה מאוד סקרנית וחקרנית, ולא יכולתי לסבול את הסתירה שיש בחיים שלי. מצד אחד אומרים לי יש הקב"ה ויש תכלית לעולם. ומצד שני עולם שלם, שזה העולם הלא־דתי שהייתי בו ששם הגישה היא 'חיים רק פעם אחת, בואו ננצל את זה'. כל התכלית היא להשכיל, כי אם לא תלמדי מחשבים אז איך תפתחי את התוכנות והמחשבים של הדור הבא?! ואם לא תלמדי ביולוגיה איך תפתחי חיסונים?!"…

ואת רואה את זה כסתירה?

כן, זו סתירה. כי לא ראיתי שום תכלית בעולם הלא־דתי. אוקיי אני אלמד, אמציא תוכנות מחשב, אפתח חיסונים, ואז מה? בשביל מה כל זה? כששואלים כל הזמן 'ואז מה' מבינים שאין תכלית. אני שאלתי ושאלתי, לא ויתרתי, עד שקיבלתי תשובות שסיפקו אותי. כשאת מקבלת תשובה לדבר שהטריד אותך אין דבר יותר משמח מזה!"

איך את רואה את העולם הלא–דתי?

"חומריות. רק חומר. זה עולם שמכירים אותך ומעריכים אותך רק לפי החיצוניות, רק לפי כמה עלה הג'ינס שלך אם הוא עלה אלף ש"ח או שקנית אותו במכירת חיסול במקום נידח כלשהו… פתאום אני מגיעה לעולם שכל הדבר הזה לא מעניין. יש תכלית, יש הלכה, קיום מצוות. יש לעשות את מה שה' רוצה מאיתנו. בעולם הלא־דתי יש המון חסר. רִיק. אני חושבת שצריך להכניס לבתי ספר הלא–דתיים יותר תוכן, מטרה. אפילו אנושיות. זה מאוד חסר. מסתובבים שם תלמידים והם לא יודעים מה זה אומר שאנחנו יהודים, מה ההבדל ביננו ובין הגויים. חלקם בטוחים שאין שום הבדל, שלא לדבר על כאלו שאינם מודעים כלל שהחגאות של הגויים זה לא שלנו בכלל.

אני חושבת שהדבר הכי קשה שהיה לי בבתי הספר הלא־דתיים היה דווקא שיעור תנ"ך. לומדים שם תנ"ך כמו טקסט ספרותי כלשהו… לומדים מה שהיה, בסדר, שיעור יפה, לא מעבר. לא רלוונטי אלינו, לא נוגע לחיים שלנו. לומדים, בסדר נחמד, וממשיכים לשיעור פיזיקה".

מה משך אותך בעולם של חב"ד?

"התניא משך אותי. למרות שבמבחן הראשון שלי בחסידות קיבלתי 56, החלטתי שאני רוצה ללמוד את זה ולקחת את זה לחיים".

גם וגם

מה בסופו של דבר חיבר אותך לחיי תורה ומצוות, הבנה בשכל שזו האמת, או שהיה רגש שהנחה אותך, גרם לך להרגיש חיבור?

"ה' ברא אותנו עם שכל ורגש, זה לא סתם. הם משלימים אחד את השני. נכון היה לי את ההבנה בשכל שזו האמת, אבל זה לא היה שלם בלי הרגש שמשך אותי לשם. אני רואה גם אנשים שהם יותר מידי 'אמונה' בלי שכל בכלל, וגם אנשים שהם רק 'שכל'. צריך שיהיה גם וגם. נכון שחקרתי והיו לי בתחילה כל מיני שאלות על אבולוציה, דינוזאורים… גם קיבלתי תשובות מספקות.

יש את ההבנה הזו בשכל שהאמת היא כך ולא אחרת, אבל יש גם את רגש הלב, לשם אני שייכת. את זה אני אומרת בתור אחת שאוהבת מדעים, בתור אחת שבוחנת כל דבר בעיני השכל. אבל בלי הלב, זה לא שלם!"

בדרך כלל, אנשים שחוזרים בתשובה עוברים את התהליך בגיל מבוגר יותר, או בתור ילדים להורים שגם הם בתהליך התחזקות. איך נערה צעירה כל־כך שואבת כוח ואומץ לעשות צעד כזה לגמרי לבד?

"זה היה לא פשוט. זה אתגר מאוד קשה. אני נזכרת בסיטואציה שקרתה כשהייתי בכיתה ב'. אז לא ידעתי דבר על תורה ומצוות, אבל יום אחד דיברתי עם חברה שלי ואמרתי לה בתמימות של ילדה, 'את יודעת, אמא שלי אמרה לי שעוד מעט אנחנו נהיה דתיים ונשמור שבת…' וכשהגעתי לשלב הזה שרציתי להתחיל לשמור שבת נזכרתי בסיטואציה הזו ואז הבנתי שלא, זה לא הולך להיות ככה… וזה היה אתגר לא פשוט שנמשך למעשה עד החתונה.

כל התהליך הזה היה מאוד הדרגתי. הייתה לי תקופה של הכחשה, כי בהתחלה לא רציתי להיות דתיה. אבל אמרתי לעצמי, רק את השבת הזו אני אשמור. ואחר־כך גם את השבת הבאה, ואחרי ששמרתי שבת, חשבתי 'מה אני אוכַל אוכֶל שאינו מופרד כמו שצריך בין בשר לחלב?'… וכך זה התגלגל הלאה. בכיתה ט' התחלתי ללבוש חצאיות גם אחרי הלימודים, אבל לא כל הזמן. כמובן שהיו הרבה מתחים סביב זה ואמא שלי אמרה לי 'מה את עכשיו לובשת חצאית? בדיוק קנית מכנס מאוד מוצלח'… הפעם האחרונה שיצאתי מהבית עם מכנסיים הייתה בכיתה י'. יצאתי לזרוק את הפח. זה היה אחרי התלבטות ארוכה מאוד, שעה שלימה התלבטתי אם לזרוק את הפח עם מכנסיים או עם חצאית. בסוף החלטתי לצאת עם מכנסיים. לאחר מעשה כעסתי על עצמי וכתבתי הודעה למשפיעה שלי (כבר הייתה לי אז משפיעה): 'היום יצאתי מהבית בפעם האחרונה עם מכנסיים'. וכך היה".

איך הסביבה שלך הגיבה לתהליך שעברת?

"היו תגובות גם חיוביות וגם להיפך, גם מהמשפחה וגם מחברות מאוד טובות שהיו לי מבתי־הספר הלא־דתיים. סיימתי כיתה י"ב ואמרו לי 'מה תעשי עם חמש יחידות באידיש?'. ובאמת פחדתי מזה, אני לא אגיד שלא פחדתי. תביני, אני חונכתי לצאת מבית־הספר עם חמש יחידות בכימיה, חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות ביולוגיה, חמש יחידות בכל דבר אפשרי. סיימתי י"ב ואוקיי מה עכשיו? אני רציתי בכלל להיות רופאה"…

את עדיין שומרת על קשר עם חברות מהעבר?

"היום אני כבר פחות בקשר עם חברות מבית־הספר היסודי. כן קצת בקשר מידי פעם, שולחת להן הודעת 'מזל טוב' ביום־ההולדת הלועזי, כי אני לא יודעת את העברי"…

הרגע המכריע

"עוד ציון דרך מאוד חשוב היה כשנסעתי לרבי מה"מ ל'תשרי'. יום אחד ישבתי עם הגב' רחל קניג ב'אקווריום', הכינוי לחדר השלישי בעזרת־הנשים ב–770. הסתכלתי למטה, על כל החסידים שרוקדים ושרים. התחלתי לבכות, פתאום הבנתי מה קורה איתי, אני בסעווען סעווענטי, הגעתי לרבי, הרגשתי שייכת. מאז הגדרתי את עצמי חסידה של הרבי".

מה נתן לך כח ברגעים של קושי, בזמנים של החלטה מאוד קשה או בזמנים של נפילות?

"ראשית, הדבר עצמו הוא נותן את הכוח. נכון שאם אני צריכה להכין 'נעגל וואסער' ליד המיטה אז זה כביכול עוד עבודה, אבל כשאני הולכת לישון עם 'נעגל וואסער' ליד המיטה זאת הרגשה אחרת. זה ממלא אותי. זה הפרטים הקטנים, שהם רצונו של ה'. זו ההבנה הזו שהגעתי לכאן לתכלית מסוימת, ללמוד חסידות, להיות חסידה של הרבי, לא להיות קליינטים של בני אדם, לעבוד בשביל הקב"ה… מי שנתנה לי כתף בתהליך זו המשפיעה שלי, שתמיד הבינה אותי ונתנה לי כוח. היא נתנה לי מבט מבחוץ להבין מתי אני נלחמת על רצון ה' ומתי זה סתם יצר־הרע שלי. גם כל השבתות שהתארחתי אצל משפחת קורנווייץ העניקו לי כוח. הם תמיד קיבלו אותי בשמחה. בן אדם מרגיש אם נותנים לו הרגשה טובה בשביל הנימוס, או שבאמת אוהבים אותו. הם לא היו מנומסים. הם אהבו אותי וחיבקו אותי באמת.

לאורך הדרך היו אנשים שהתייחסו אליי כרגיל, והיו שהתייחסו אליי כאל מקורבת שצריך כל הזמן לקרב אותה. אמרו לי משפטים כמו: 'מה את לא יודעת את הדבר הזה והזה?'… 'מה, אצל הלא־דתיים לא לומדים את הדברים הבסיסיים האלו על משה רבינו'?…

אפילו כשהייתי כבר בסמינר וכבר לא היה ניתן לראות עליי שפעם הייתי במקומות אחרים לגמרי, מישהי איכשהו שמעה שחזרתי בתשובה והיא ניגשה אליי בהתלהבות ואמרה לי שהיא רוצה לקרב אותי… היא הייתה ממש חמודה. למרות שהיא הייתה קטנה ממני בשלוש שנים, היא החליטה שתפקידה הוא לקרב אותי כי אמא שלה אמרה שנורא חשוב לקרב בעלי תשובה…

סופו של דבר, היא מינתה אותי להיות המשפיעה שלה…

מה שהכי הפחיד אותי היה נושא השידוכים. שמעתי כל מיני דיבורים סביבי על סוג השידוך שאקבל, בגלל הרקע המורכב שלי. בסופו של דבר התחתנתי עם בחור חסידי, ב"ה. לא עניין אותו מה היה לפני, הוא הגדיר אותי לפי מי שאני באמת. 'הרבי אומר שמי שבכל יום הוא טוב יותר מהיום הקודם, הוא חסיד'. אז הוא אמר, 'את עונה להגדרה הזו? מצוין. עכשיו בואי נדבר, נראה אם מתאים או לא מתאים'. בזכות ההערכה שלו לדרך שעשיתי, ולטוב הפנימי שלי הקמנו בית חסידי, ב"ה. הוא ראה שאני חב"דניקית לא כי נולדתי כזאת, אלא כי בחרתי בזה. היום, ב"ה, יש לנו שני ילדים ואנחנו מתגוררים בכפר סיטרין. הבן הגדול חגג 'חלאקה' לפני מספר חודשים".

אל תחכי לאישור

את פוגשת אישה או נערה בתהליך של תשובה, איזה מסר יש לך להעביר לה?

"כשאני נזכרת היום ממבט בוגר בנערה שהייתי פעם, אני יודעת שהדבר שעיכב אותי בדרך שלי היה שניסיתי כל הזמן לרַצות את כולם. אני רוצה להגיד לה, לנעה של פעם, 'תעשי מה שטוב לך, מה שנכון לך. אל תחכי לאישור מהסביבה. רצית ללבוש היום חצאית, אבל פחדת ממה יגידו השכנים או החברות?… למדת הלכה מסוימת או שיחה של הרבי והבנת שכך צריך לנהוג וזו האמת? לכי עם זה. לכי עם האמת שלך'.

דבר נוסף, אל תפחדו לשאול שאלות. אל תחשבו 'לא, אני לא אשאל את זה כי אין לזה תשובה'… להיפך, תשאלו ואם לא קיבלתם תשובה אז תשאלו שוב. לא לכל דבר יש תשובה, ולמרות זאת צריך לקיים את ציווי התורה. צריך רק למצוא את האנשים הנכונים שיתנו לכם את התשובות האלו".

אני אחוזת התפעלות מהשיחה המאלפת עם נעה. מייחלת שנשאב כולנו מעט מן הבהירות הזו, מהמבט הבריא על העולם הזה וכל מה שהוא מסמל והחיבור הרוחני לקב"ה ברגעים פשוטים של יום־יום.

באדיבות מגזין עטרת חיה

הזוג הראשון בהיסטוריה מופיע בפרשת בראשית. האישה נבראה על מנת שתהיה "עזר כנגדו", כך העולם יגיע אל תכליתו. מציאת הזיווג היא לא תמיד משימה קלה. יש לא מעט בחורים ובחורות 'תקועים' בשידוכים זמן רב.

אודליה שרה קוליק פתחה קורס אותו היא מעבירה דרך תוכנת ה'זום', בו היא נותנת כלים להצלחה בשידוכים, וב"ה, היא קוצרת פירות.

אוטוטו זה יקרה!

הראיון שלנו נפתח בסיפורה האישי.

"הוריי התקרבו לחב"ד לפני נישואיהם. גדלתי בבית חב"די חם בפריז, ולאחר התיכון הגעתי ארצה למטרת לימודים. למדתי ב"בית רבקה" בכפר חב"ד וקיבלתי תעודת הוראה.

כשנכנסתי לעולם השידוכים חוויתי תסכולים. התמודדתי עם ציפיות שלא התממשו, ועם תחושת הייאוש שהגיעה לאחר מכן. אמא שלי, שהייתה בצרפת, עזרה לי ככל שביכולתה, למרות שהשדכניות החלו לדבר איתי ישירות. באיזשהו שלב, הבנתי שאני צריכה לעזור לעצמי, וזה דירבן אותי לקחת סדרת קורסים של הרב נדב כהן וגיל ברק, סדרה שנתנה כלים טיפוליים על פי ספר התניא. לימודים אלו הרחיבו את המבט שלי וגם את היכולות. אפשר לחלק כל תרגיל לכמה תרגילים, וכולם משפיעים על הנפש.

"אחד התרגילים הוצג כדרך למשוך שפע", ממשיכה אודליה שרה. "כאחת עם מוח מתמטי וראש רציונלי, הייתי מאוד סקפטית. אולם בכל זאת החלטתי לנסות תרגיל זה שמחזק את הביטחון ומשנה את התודעה. קודם כל, עלינו לדמיין את התסריט העתידי שאותו אנו רוצים לחיות, ולאחר מכן לשנן את המשפט 'אוטוטו זה יקרה'. כך עשיתי, ולאט לאט עברתי תהליך פנימי בו נהייתי יותר גמישה ועם יכולת לחשוב מחוץ לקופסה.

לכן, כששמעתי על המאגר הבינלאומי של שידוכי חב"ד, ChabadMatch.com, לא פסלתי את הרעיון להירשם. בדקתי היטב אצל מנהל התוכנה שאכן הם שומרים על כל כללי הצניעות והפרטיות. התרשמתי לטובה, ונרשמתי. לאחר מכן רבקה, אחת השדכניות באתר, התקשרה אליי", היא נזכרת, "והציעה לי את אחיה הצעיר, יעקב, מי שהפך לבעלי… מהנתונים שהופיעו בפרופיל ראיתי שיש להצעה זו הרבה פוטנציאל להצליח. אחת השאלות הייתה, 'מה זה אומר בשבילך להיות חב"דניק?' עניתי תשובה, וסיימתי במילה 'אשרינו'. ממש התרגשתי כששמתי לב שיעקב סיים את תשובתו לשאלה זו במילים 'אשרינו, מה טוב חלקנו'. נפגשנו בקראון הייטס ובפגישה השלישית סגרנו את השידוך. התחתנו בארץ ישראל באור לז' מרחשון, יום מיוחד שמבטא את אחדות ישראל.

ראיתי איך הכל קורה בזמן הנכון ובמקום הנכון. בעלי נולד ברוסיה, גדל באוסטרליה והיה בארצות־הברית, ואני גדלתי בצרפת והייתי בארץ ישראל. בעצם, אף פעם לא היינו על אותה יבשת… אבל כשרגע השידוך מגיע, אין שום עיכובים. בכל שידוך אפשר להבחין בהשגחה פרטית מופלאה. למשל, אבא שלי מדבר צרפתית בלבד, ובמהלך חייו בעלי למד צרפתית ולכן הם יכולים לשוחח".

להשפיע כלים

"את ביתנו החדש בנינו ברחובות, ובעלי הוא שליח לדוברי רוסית בעיר", מספרת אודליה שרה. "התבוננתי הרבה בחשיבות העצומה שבלהתכונן כראוי לתקופת השידוכים, שהיא הבסיס לכל החיים שלאחר מכן. לכך נדרשים יסודות חזקים כדי לבנות בניין עדי־עד כמשמעו – שלם, מאושר ונצחי. עלה לי רעיון ללמד את הכלים שרכשתי בקורסים, והצעתי שיזמינו אותי להתוועד עם קבוצות קטנות של בחורות שנכנסו לשידוכים. היו כמה אימהות שגם הצטרפו, ומפגשים אלו הועילו לכולם.

במקביל התחלתי ללוות בחורות, וגם נשים, בתהליכי שידוכים ולתת להן הכוונה שתקל עליהן את הדרך. רובן היו די שקופות, וכשאיתרנו את החסמים שלהן מצאנו פתרונות לעקוף אותם. לדעתי, הכלי הכי עוצמתי להתקדמות מהירה הוא חיזוק הביטחון העצמי, ובעיקר הביטחון בה'. פעם הגיעה אליי אישה שאיבדה את כושר ההחלטה העצמאית שלה לאחר ששדכן השתלט על החלטותיה… אסור שזה יקרה.

לפעמים התפקיד שלי הוא לעצור שידוך שמנבא בעיות. ליוויתי בחורה שנפגשה עם בחור שלא התנהג לפי הנורמות המקובלות בחברה שלנו. הוריה לא כל–כך תפקדו, ולכן היא לא שיתפה אותם בהתלבטויות שלה. יעצתי לה לנתק את הקשר עם הבחור, והיא באמת עשתה עם עצמה עבודה מדהימה. במקרה אחר ליוויתי אישה מאוד רגישה שנפגשה עם גבר כוחני. קורה שהפכים נמשכים, אבל לפעמים המחיר לזה הוא כבד: אחד מהם נמחק. עזרתי לה לזהות נורות אדומות ולהגיע למסקנה לגבי איזה סוג בן אדם הכי מתאים לאופי שלה. למרות הכל, אני תמיד מדגישה שכל נפילה שלנו הופכת להיות מקור ממנו אפשר לשאוב המון כוח.

לצד הליווי האישי בשידוכים, אני מתמקדת לאחרונה יותר בקורס שיצרתי לזירוז מציאת הזיווג. כתבתי על כך לרבי מה"מ וקיבלתי תשובה באגרות הקודש (כרך ג', עמודים שפח–ט) בה הרבי הורה לי להיות משפיעה. הנושאים בקורס מגוונים, כמו איך למחוק צלקות מן העבר ולהשתמש בהן כמקפצה לעתיד יפה פי כמה. אני גם נותנת הדרכה פרקטית לאורך כל הדרך, כולל התקופה שבין סגירת השידוך לחתונה, עד הפרט האחרון.

בכל נושא שאנחנו לומדות, אני משלבת עצות והנחיות מעשיות מהרבי בענייני שידוכין. בנוסף, אני מנהלת שתי קבוצות 'ווטסאפ', לבחורים ולבחורות בנפרד, בהן אני שולחת באופן קבוע מסרים עם טיפים יעילים להצלחה בשידוכים. ההרשמה חינם.

למה לדעתך יש לא מעט הפרעות בתהליך השידוכים?

"ימות המשיח נמשלו לנישואין, וזו הסיבה שהשטן מתערב כל–כך ומפריע בשידוכים ובשלום בית. הוא יודע איזו רמה של קדושה יש בהם!" פניה מאירות כשהיא מציינת, "גם על כל חתונה אומר הרבי מה"מ שהיא מזרזת את הנישואין בין כנסת ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא!"

הניסיון האישי של אודליה שרה הביא לה תובנות רבות על התנהלות נכונה בשידוכים, ואת זה היא מעבירה הלאה. אמנם היא אישה צעירה, אמא לילדים קטנים, אך יש בכך מעלה – היא פחות מקובעת ובעלת דעות קדומות.

מחשבה יוצרת מציאות 

אודליה שרה מסיימת בנימה גאולתית, "החסידות מלאה באימרות פורצות דרך. 'מחשבה יוצרת מציאות' זהו מושג חסידי מאוד חזק. אנשים עם ראש ריאלי, כמוני, יכולים להיות מאוד סקפטיים לגבי אימרה זו, אבל אני פשוט רואה פעם אחר פעם, איך זה מתגשם בעולם השידוכים ובכל התחומים. זה מדהים.

כמו כן, הרבי מלך המשיח הורה לנו ללמוד ענייני גאולה ומשיח כ'דרך הישרה והקלה' להביא את הגאולה. אם כן, דברים באמת בידיים שלנו!"

אודליה שרה: 054-2353193

באדיבות: מגזין עטרת חיה

אחד המכשולים הגדולים ביותר לטיפול עצמי הוא תחושת אשמה על שהקדשת זמן לעצמך או ש"לא עשית משהו". לעתים קרובות אנו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות משהו פרודוקטיבי או להיות שם בשביל אחרים. אבל האמת היא שטיפול בעצמך חיוני לבריאות ולרווחה הכללית שלך.

לכן, שימו את הטיפול העצמי בראש סדר העדיפויות. חסמו זמן ביומן שלכם לפעילויות טיפול עצמי, והתייחס אליהם כמו שאתם מתייחס לכל מחויבות חשובה אחרת.

בנוסף, הכי חשוב, להיות אדיבים לעצמכם, כמו שהייתם כלפי מישהו אחר (לפחות..). אל תאשימו את עצמכם אם לא תעשו הכל ברשימת המטלות שלכם או אם שגרת הטיפול העצמי שלך לא הולכת כמו שרציתם. החיים מתקדמים ומושפעים ממשתנים רבים, ולפעמים דברים לא הולכים לפי התוכנית. היו עדינים עם עצמכם, תרגל חמלה עצמית, ותדעו שזה הכי בסדר, והכי חשוב, לדאוג לעצמכם.

מוזמנים לדבר איתי בכל נושא בשמחה, בוואטספ/טלפון 054-5864030

שמואל הראל

הטעם שמבקשים עוגת דבש

בערב יום הכיפורים מבקשים עוגת לעקאח (עוגת דבש) ואוכלים ממנה. והטעם לכך – שאם נגזר עליו שיצטרך לבריות, יצא ידי חובה בקבלת עוגת הלעקאח. כ"ק אד"ש נוהג לחלק חתיכת לעקאח לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בבגדי משי וחגור בגארטל, ומברך כל אחד בברכת "שנה טובה ומתוקה".
(מתוך מדריך הלכתי חגי תשרי ע"י מכון הלכה חב"ד תשע"ו, שנת הקהל).

"הרבי (מוהריי"צ נ"ע) אמר שזה מנהג עתיק, הבעש"ט היה אומר " אני נותן לך לעקאח – הקב"ה יתן לך שנה טובה", הרבי ( מוהרש"ב נ"ע) הוסיף  " שנה מתוקה".
( דברי אדמו"ר שליט"א עיוה"כ תשי"א). "ענין זה הוא באם נגזר עליו ח"ו שיזדקק למתנת בשר ודם יצא ידי חובתו בקבלת ה"לעקאח".
( משיחת אד"ש).
( מתוך  ספר:  אלול – תשרי. דינים מנהגים וסיפורי חסידים הוצאת רשת אהלי יוסף יצחק כפר חב"ד).

יהי רצון שנזכה להמשיך ולקיים את המנהג העתיק הזה. נבקש  ונאכל עוגת לעקאח,  וניזכה ב"ה  לשנה טובה ומתוקה מבלי להיזדקק לזולת. כולנו בתוך כלל עם ישראל. אמן.

פרשת האזינו👂שבת (ת)שובה

●כמה פעמים אפשר לדבר על אותו דבר..

●אני מדברת לקיר..

●כמה אני קוראת לך..עוד רגע השכנים יענו לי..

●שומעת? מאזינה?

בפרשת האזינו ישנם מספר טיפים: איך לדבר בצורה שיקשיבו לנו

👂מקשיבות?

" הַאֲזִינוּ -הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע- הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"

👄 במילים פשוטות הכול תלוי בצורה שאת מדברת!

✍️ *טיפ ראשון:*

"האזינו השמים"- לאנשים בשמים-אלו שמבינים ענין, בעלי יכולות תדברי בהשגים, עליית קומה, דרישה להתקדמות .האזינו-הטו אוזן למשימה.

"ותשמע הארץ"- ולאנשים בארץ/באדמה- הרגישים והפגיעים יותר תדברי בצורה רכה יותר שתתקבל..

👂 כשאת מתאימה הדיבור למי שמולך  המילים יתקבלו ויכנסו לליבו

✍️ טיפ שני

שמים- רומזים על לימוד והבנה, דברים הנתפסים בשכל. השכל הוא הכוח העליון והרוחני ביותר באדם- לימוד תורה וחכמה.

'ארץ' – אלו המעשים והפעולות- שאותם מקיימים בעזרת החומריות של העולם- קיום מצוות.

שילוב בין לימוד תורה וקיום המצוות בפועל.

👂 את רוצה שיקשיבו ותהיה פעולה נמשכת? הסבירי בדברים המתקבלים בשכל והיי פרקטית, תני כלים איך לשפר המצב בשילוב דוגמא אישית וחיזוקים חיוביים..

הרצאה טובה זו הרצאה שגורמת לך לזוז, להתקדם ולעשות מעשה.. חשבי על מרצה שדיבר על תזונה בריאה.הרצאה שלמה הוציא לכולם את הטעם מהסוכר ובסיום הוא מתיישב במזנון וקונה גלידה עטירת שומן עם מאפה ממולא בכל טוב סלה ובקבוק שתיה מתוקה.

👂 ..השמים ו..הארץ- תורה ומצוות- שלבי בין הבנה שכלית למעשה בפועל.

✍️ טיפ שלישי

האזינו השמים-שאי תפילה לקב"ה שדבריך יתקבלו .

ותשמע הארץ- הקשיבי ללב שלך, מצאי גם זמן להקשיב לנפש שלך ולאמת הפנימית שבתוכך.

👂 כשתהיי שלמה עם עצמך, מלאה בביטחון בה' , בעצמך ובסביבה שלך תרגישי ותחושי את יד ה' המלווה אותך…

"דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב..וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ"

©️

גמר חתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

שבת שלום👑 אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפתח תקוה