מוסדות ChneOr

מידע והרשמה

גברת. Muchka Tewel

0769211826/0141611770

קליפ מהפתיחה

להצטרפות לקבוצת וואצאפ שלחי את המילה 'מהלכות' למספר 0525634910

להצטרפות לקבוצת סמס שלחי את המילה 'מהלכות' למספר 054-2527704

❓שאלה 1❓

האם בשבת שלפני ראש השנה אומרים את כל התהילים לפני התפילה?

❗תשובה 1❗

אכן, שבת לפני ראש השנה היא שבת מברכים חודש תשרי ואומרים את כל התהילים בהשכמה, אלא שאין מברכים את החודש 🌙כדי לבלבל את השטן והקב"ה עצמו מברכו.

❓שאלה 2❓

האם אשה 👩 מחוייבת לומר סליחות?

❗תשובה 2❗

אשה לא חייבת לומר סליחות, אבל יכולה לאומרם.

ונהגו נשים רבות לאומרם, לפחות בחלקם.

(מתוך סמס לרב)

נשי חב"ד צפת

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשיות ניצבים וילך. פרשת ניצבים פותחת בתיאור הברית בה באים ונכנסים עם ישראל עם ה' יתברך לפני הכניסה לארץ ישראל. 

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.     טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. " (דברים כ"ט י'-י"ב).

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם-  מְלַמֵּד שֶׁכִּנְּסָם מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם מוֹתוֹ לְהַכְנִיסָם בַּבְּרִית.
רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם – רָאשֵׁיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם.
זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם–  הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם; וְאַחַר כָּךְ כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

אחדות לעומת ייחודיות:

רש"י מתעכב על הצורך בהתייצבות כל עם ישראל לפני ה'. התורה מתארת את הרגע המיוחל והמרגש התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת. לשם כך מכנס משה רבינו את כל עם ישראל יחד לצורך הכנתם לכניסה לארץ על ידי כריתת ברית עם ה' יתברך ולשם פרידה מעם ישראל.

דבר נוסף עליו עומד רש"י: ההתייצבות של עם ישראל לפני ה' יתברך רגע לפני כניסתם בברית עמו חלוקה על פי מעמד חברתי-רוחני וחשיבות, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, עד כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

מסביר הרבי מליובאוויטש שרש"י מתעכב לבאר את החלוקה בין המעמד החברתי בעם ישראל לאחר שהפסוק תיאר את התייצבות עם ישראל כולו לפני ה' יתברך ללא חלוקת מעמדות, "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"  ללא הבדל, אם כן מדוע בהמשך הכתוב מתייחס הכתוב לחלוקה והבדל במעמדות בעם ישראל?

על כך מבאר הרבי בכוונת רש"י את ההבדל בין אחדות ל- ייחודיות. חלוקת המעמדות החברתית איננה סותרת לאחדות בה ניצב עם ישראל כולו לפני ה' יתברך, משום שההתייצבות לפני ה' כולם כאחד ללא הבדלי מעמדות מתייחסת לאחדות בין עם ישראל מצד הקשר העצמי שלנו עם ה' יתברך בה אין חלוקת מעמדות בין אחד לשני. לעומת היחס לייחודיות של כל אחד כסובייקט בפני עצמו בה ניתן לתאר ולמצוא חלוקת מעמדות על פי ייחודיותו של כל אחד ואחת מעם ישראל.

שואב המים ניצב בשורה אחת עם בנו של הרבי:

בעיירה ליובאוויטש (עיר הבירה של חסידי חב"ד ברוסיה, המכונה עיר האהבה. ליובא- אהבה וויטש- סיומת של מילת תיאור ברוסית) יום חג. שמחה גדולה בנו הצעיר של האדמו"ר המכונה 'הצמח צדק' השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם בא בבריתו של אברהם אבינו.

הקול נשמע, 'ויקרא שמו בישראל'- שמואל. בני המשפחה החליפו מבטים מלאי תמיהה, איש לא ידע על שם מי נקרא הרך הנימול.

בעת סעודת המצווה שנערכה אחרי הברית, שאל ר' יהודה לייב אחד מבניו של הרבי: "אבא, על שם מי נקרא הילד? למיטב ידיעתי לא היה במשפחתנו אף קרוב משפחה שנשא שם זה. אולי קראו לתינוק על שם שמואל הנביא? הוסיף בלחש". השיב הרבי: "הילד נקרא על שם שואב מים שהתגורר בעיר פלוצק ושמו שמואל". (מעובד על פי סיפורי חסידים, עמ' 522).

כך נכנסים לברית בין עם ישראל לבין ה' יתברך.  כשמדברים על אחדות, על קומה אחת שעומדת וניצבת לפני ה' יתברך. צריך לדעת כיצד לעמוד. עמידה כזו בה כל אחד/ת חש/ה חלק ושייכות למעמד באותה מידה ללא הבדל כלל. שמואל שואב המים ושמואל האדמו"ר הרביעי לשוללת חב"ד שווים לחלוטין לפני ה' יתברך כאשר אנו באים ונכנסים בברית עמו.

להניח דעתנו הצידה – משמעה לחבור לדעת עליון:

עמידה והתייצבות ברוח זו לפני ה' יתברך, מאפשרת את הכניסה הנכונה בברית אותה אנו כורתים עם ה' בכניסה לשנה החדשה, ראש השנה.

בספר ליקוטי תורה (על פרשיות השבוע ומועדים, מרבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד המכונה אדמו"ר הזקן) מבואר: שפרשת נצבים נקראת תמיד לפני ראש השנה, כי הפסוק "אתם נצבים היום" רומז ומתייחס לראש השנה, שאז צריכות כל הנשמות להתייצב בשווה לפני ה' יתברך, ללא הבדל בין "ראשיכם שבטיכם" ל-"חוטב עציך ושואב מימיך".

  מצב זה נפעל ע"י ביטול שלמעלה מטעם ודעת של האדם, כלומר: האדם צריך להניח דעתו הצידה ולהניח לה' יתברך להעריך את בני האדם לפי דעתו שהנה 'דעת-עליון' ולא לפי 'דעת תחתון' (הם בני האדם).

 מפני שלתפיסת דעת האדם התחתון הוא נחשב ונמנה בין- "ראשיכם שבטיכם"  מורם ומובדל מעם. אמנם בכדי ליצור אפשרות לאחדות בינו לבין הזולת צריך האדם להניח עצמו ואת דעתו הצידה ולפנות מקום במוחו ולבו לדעת עליון על מנת לאפשר לעצמו לחבור לזולת שלדעתו הוא בעמדת נחיתות ממנו-"חוטב עציך", אמנם לדעת עליון המביטה על נשמת האדם, הזולת שווה אליך ממש. רק כך ניתן לכרות ולהיכנס בברית  עם ה' יתברך. כפי שמדויק במקרא- "לעברך בברית" -על מנת להיכנס בברית עם ה' יתברך יש להעביר  ('לעברך')-על מידותיך (לב) ועל דעתך (מח) ולשעבדם אליו יתברך בכדי להיכנס ולחבור עמו בברית שלמעלה מטעם ודעת.

כאשר אדם עסוק בהערכת עצמו אין לא פנאי להתעסק בהערכת הזולת!

ישנו מעשה שאירע עם החסיד ר' הלל מפאריטש (מגדולי חסידי חב"ד שזכה להסתופף בצלם של שלשה מאדמו"רי חב"ד אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק) שהייתה לו קושיא במסכת ערכין (מסכת מהתלמוד הבבלי הדנה בשווי וערך חפצים אותם מעוניין אדם להקדיש לבית המקדש בסכום, שווי, או ערכו של אדם) והשתוקק לזכות לראות את אדמו"ר הזקן זה זמן רב וכמה פעמים שניסה ולא עלתה בידו. כיוון שידע שהרבי אמור להגיע למקום מסוים, הקדים ר' הלל להגיע והתחבא בחדרו של הרבי כדי שיזכה להתראות עמו ולהציג את קושייתו בפניו. אדמו"ר הזקן נכנס לחדר והתהלך בו אנה ואנה ותוך כדי הילוך אמר 'כמסיח לפי תומו' "אברך שיש לו קושיא במסכת ערכין, צריך להעריך עצמו תחילה". ר' הלל ששמע זאת ממקום מחבואו התעלף במקום. הוא פשוט לא יכול היה להכיל את גודל המעמד, רוח הקודש המפעמת של הרבי שידע שהוא מתחבא בחדרו ויש לו קושיא במסכת ערכין שהוא מעוניין להציג בפניו הכתה בו. בינתיים יצא האדמו"ר הזקן לדרכו וגם הפעם לא זכה ר' הלל להתראות עם הרבי.

מסביר הרבי מליובאוויטש: כוונת דבריו של האדמו"ר הזקן הייתה שכשיעריך ר' הלל את עצמו לא יהיה לו זמן להעריך אחרים וממילא יוכל להיות במעמד ומצב של "אתם נצבים כולכם" – גם עם אלה שלדעתו הם במעמד ומצב של "חוטב עציך".

עניין 'הערכין'-(הערכת נפש האדם) כאמור הנו דבר הנתון בידי שמים, ה' יתברך מביט על האדם בבחינה שלמעלה מטעם ודעת האדם ומעריכו. מה שדורש מהאדם להניח דעתו הצידה ולכוון 'לדעת עליון' (ה' יתברך) ולא להיאחז ולהישען על הערכת 'דעת תחתון' (הוא האדם).

הערך עצמי של האדם נמדד ממקום מוצאו: התעסקות בהערכה עצמית ממרחב תוך אישי. לעומת מדידת ערך עצמי ממרחב בין אישי.

כלומר: אדם העסוק בהערכה עצמית תוך אישית מודד את הערכתו בייחס לעצמו ולא בייחס לזולת. הוא מפנה את המשאבים להערכה עצמית ומשקיע את כל כוחותיו בעבודה עצמית על אישיותו, מה שמוביל אותו אוטומטית למצוא את דרכו להעריך את הזולת בגובה העיניים. הוא רואה ומביט על הזולת ממקומו שלו.

אדם העסוק בהערכה עצמית תוך אישית לא עסוק בהשוואת עצמו בייחס לזולת, הוא מחפש להשתוות לעצמו. הערך שלו נשען על היותו מי שהוא ומה שהוא ומתוך כך הוא מוצא מרחב ומקום בנפשו לערך הזולת בגובה העיניים.

הערכת הזולת ממרחב בין אישי לעומת זאת נובעת ממקום בו האדם חש מאוים ומוטרד מכך שיש מישהו מלבדו שראוי או שיזכה להערכה יותר ממנו. אדם החש שלם ושלו עם ערכו ומעמדו, לא עסוק בלהעריך אחרים. הוא דואג להפנות את הערכה העצמית פנימה ולהתבונן על מעמדו ומצבו האישי. הוא טרוד ועסוק היום לדאוג ש – "היפה של המחר יהיה יותר יפה מ- היפה של האתמול".

כריתת ברית היא האנטי-תזה לקשר תלוי סיבה או היגיון!

הרבי מליובאוויטש עומד על תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים ותוהה מדוע יש צורך כלל לערוך כריתת ברית כאשר מדובר בשני אוהבים ?  מסביר הרבי: משמעותה של כריתת ברית הנו שבכל מצב שייווצר בין כורתי הברית, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ביניהם ואף יהיו גורמים להתכנותה של היפך האהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זו היא ייחודיותה ומשמעותה של כריתת ברית בין אוהבים. (פרשת מטות-מסעי תשט"ז).

כלומר מהותה של כריתת ברית הנה אהבה שלמעלה מטעם ודעת.

כאשר קשר מתבסס על היגיון או אינטרס זה או אחר, ישנה אפשרות שקשר זה לא יחזיק מעמד. אם בשל סיבת הקשר העלולה להתבטל, או חיכוך ומריבה העלולה לגרום לקשר לחדול מלהתקיים.

אמנם כאשר הקשר נשען על ברית הנכרתת בין שני אוהבים, נולדה לה סיטואציה ההופכת את הקשר ביניהם לקשר ייחודי ובלתי תלוי דבר המבטיח את נצחיותו של הקשר בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש).

יתרה מזו: דווקא בשל העובדה שכריתת ברית היא למעלה מטעם ודעת היא מאפשרת את קיומו של הקשר, שכן היא מעידה על כך שלא היה צורך כלל לתור אחר סיבה או היגיון בכדי ליצור את החיבור בין כורתי הברית ולהפכו לקשר אמיץ. הקשר מתקיים מעצם היותם אוהבים ולא בשל סיבה זו או אחרת, כך שקשר נטול אינטרס, סיבה או היגיון משרת נאמנה ואף מבטיח את קיומו ונצחיותו של הקשר כאמור.

וכדברי המשנה: "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר? זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָרְ וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן". (אבות פרק ה' משנה ט"ז).

אהבה שאינה תלויה בדבר: "היא אהבה עצמית של שני אוהבים נאמנים, שאין אהבתם תלויה בשום דבר, אהבה זו אינה מוגבלת ואינה מתבטלת לעולם. נכון שאהבה זו יכולה להתעמעם לעיתים מסוימות, או לפרקי זמן מסוימים בשל סיבה זו או אחרת, אולם על ידי שמחה או פעולה אקטיבית המעוררת חיות מחודשת בקשר שלהם היא תתעורר להיות כבתחילה" (קונטרס העבודה לאדמו"ר רבי שלום דב בער החמישי מבין אדמו"רי חב"ד לדורותיהם).

 כלומר היחס לאהבה שאינה תלויה בדבר איננו א-רציונלי בהתחשב בכך שישנם זמנים שהאהבה עלולה לדעוך, או לעלות על סרטון מחמת סיבה זו או אחרת (אם בשל ריחוק מקום ביניהם, או בשל חוסר חיזוק ותפעול הקשר ביניהם) אך אינה יכולה להתבטל בשום אופן (שכן בשל הקשר הבלתי מותנה אין אפשרות לביטול הקשר ביניהם כאמור, למרות שהאהבה יכולה לדעוך), אמנם על ידי פעולה מחודשת לחידוש הקשר, הקשר העצמי ביניהם כאמור, שב ומתגלה לו הקשר בשיא עצמתו כפי שהיה ביניהם מאז ומתמיד.

וזוהי משמעותה של כריתת הברית המחודשת מלבד הברית אשר כרת ה' עמנו בהר סיני, כפי שהתורה מתארת בסוף פרשת כי תבא: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲ‍שֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב".

ורש"י על אתר מבאר:  לכרות את בני ישראל:" שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה." מלבד הברית: "קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני".

ערב הכניסה לארץ ישראל מחדש ה' יתברך את הברית ביננו לבינו. בכדי שהקשר בין עם ישראל לבין ה' יתברך יהיה 'קשר של בר קיימא', תמידי ונצחי יש להתקשר ולהתחבר על ידי כריתת ברית המזינה ומתפעלת את הקשר העצמי שלנו ביננו ובין ה' יתברך שאינו תלוי מקום (עולם), זמן (שנה), סיטואציה (נפש).

ערב ראש השנה החדשה כורתים ברית מחודשת עם ה' יתברך על ידי התאחדות עם הזולת:

 בספר קהלת כתב החכם מכל אדם שלמה המלך: "וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק".

  ורש"י על אתא מבאר זאת כך: "וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד": אם באו לסטים עליו לתקפו אם שניים הם יעמדו לנגדו וכל שכן אם ג' הם והחוט המשלש לא במהרה ינתק.

בספר היום יום (ספר פתגמים יומיומי הראשון אותו ערך הרבי מליובאוויטש שנת ה' תש"ג) בתאריך כ' בטבת נכתב כך: אדמו"ר האמצעי (השני בשושלת חב"ד לדורותיהם) אמר לאחד החסידים שנכנס למפגש יחידות עמו כך: "כשיהודי אחד מדבר עם רעהו בענייני עבודת ה' והם לומדים יחד, זהו מצב של שני נפשות אלוקיות מול נפש בהמית אחת" (תרגום חופשי לדברים במקור באידיש).

כלומר התאחדותם של שני יהודים לחבור יחד לשוחח וללמוד בענייני עבודת ה' מציב אותם במעמד בו 'נפשם האלוקית' המייצגת את צד הקדושה האלוקי כפי שבא לידי ביטוי בנטייה אחר קיום תורה ומצוות בנפש האדם, השרויה בצד הימני בלבו של האדם. גוברת על 'הנפש הבהמית' המייצגת את המשיכה והנטייה לענייני ארציות וחומריות המדמים את התנהגות הבהמה הנוטה אחר עניינים ארציים וחומריים בנפש האדם, השוכנת בצדו השמאלי של חלל לב האדם.

התגברות זו באה לידי ביטוי באופן בו מתרחשת לה ההתמודדות כאשר שני יהודים מחליטים לחבור יחד. בה בעת נוצר מצב בו אופי ההתמודדות מציב שתי נפשות אלוקיות אל מול נפש בהמית אחת.

זאת משום שכאשר שני יהודיים מחליטים לחבור יחד, עצם ההחלטה להתאחד יחד מציבה אותם ביתרון המדמה מצב של שניים מול אחד.

האחדות הנובעת מצד הקדושה באפשרותה וביכולתה להכפיל כוחה אל מול הפירוד הקיים בצד ההפכי ולהציב את המתאחדים בעמדת ניצחון מראש ולו רק בשל ההחלטה להתאחד ולחבור יחד איש אל רעהו אם בדיבור של אחווה ורעות יחד, או לימוד משותף יחד.   

זוהי כוחה של אחדות!

אחדות זו נדרשת מאתנו בבואנו אל היום הגדול והקדוש ראש השנה, יום הדין בו ניצבים אנו מול מלך מלכי המלכים ועומדים למשפט.

כאשר נתייצב באחדות ובאהבת ישראל אל מול אבינו שבשמים אנו כבר ניצבים בעמדת ניצחון ויוצאים בוודאות זכאים בדין. שכן בכוחה של אחדות ואהבת ישראל להציב אותנו במעמד של 'שניים כנגד אחד' אנחנו וה' יתברך חוברים יחד כנגד מידת הדין ומהפכים את הדין לחסד, ומאלצים את מידת הדין לגזור עלינו גזירות טובות ולהבטיח לנו כתיבה וחתימה לשנה טובה ומתוקה!     

 "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". 

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם, לעילוי נשמת רחל בת זהבה

מה היה בכל סל? מה לא… שפע אדיר בגשמיות וברוחניות: יומן "נפלאות השנה", לוח שנה אמנותי, "תיבת אוצר" מלאה בתובנות נשיות יהודיות לחיים, דבש מובחר לשנה מתוקה, עוגת "לעקאח" עשירה, סט מהודר הכולל מגש לחלות ותחתית לסיר – ומעל הכל המון המון אהבה, חום ואכפתיות.

תודה ענקית לכל מי שלקח חלק במבצע הנהדר: התורמים היקרים שאפשרו את קיום המבצע הגדול, צוות המשרד שהתגייס לטפל בכל הלוגיסטיקה וכמובן הרכזות היקרות בכל אחד מ-14 סניפי "נפלאות מתגברות" שחילקו באופן אישי את המשלוחים. כה לחי!!!

לצפייה בסרטון מתעד

לחצו כאן והצטרפו לקבוצה השקטה של עדכוני מחלקת הוצאה לאור של התאחדות החסידים

הגענו לרבי לחודש סיון להתברך מהרבי ולהודות לו. תמיד קיבלת, שניבדל לחיים טובים,  אותנו בשמחה אמיתית, במאור פנים ובהכנסת אורחים  ברוחב לב,  כשידייך מושטות  לנתינה.  במקרר שלך היה תמיד  אוכל מבושל,  טרי וטעים.  מאכלים  יהודיים מרוסיה. מזכיר כל כך את האוכל הטעים והטרי של חמותי היקרה והאהובה,  מרת נחמה שיינא סוניא חורושוכין ז"ל,  שהיתה בת דודתך.

היחס ביניכן היה כמו בין אחיות. ואכן קראתן אחת לשניה "מיין שוועסטער". התקבלנו אצלך בלבביות  ובאהבה כמו שמקבלים יחס חם  מדודה אוהבת.

כשהיינו מגיעים  לחנות מכולת ב"שכונה" ואת היית נקלעת בהשגחה פרטית  למקום, היית מפתיעה אותנו. מושיטה שטר למוכר ומשתתפת  בתשלום הקניה.

היית קונה במקומות זולים במנהטן בגדי תינוקות יפים ושולחת לנו. שימחת אותנו מאד. כמה נעזרנו בכך!!!

מה היה הקסם,   שגרם לביתך להיות כמו תחנת רכבת,  לכל אותם קרובי המישפחה שלנו, גם בני דוד דרגה שלישית ורביעית, שאהבו לבוא אליך?  התיחסת לכולם  באהבה  ובמאור פנים של קירבה משפחתית,  כמו דודה מדרגה ראשונה.

על פניך לא היה שמץ של עצב או מירמור,  שלא זכית ל"ע  להיות לאם. אף תלונה על מצבך לא שמענו ממך כל השנים. היית אשה בעלת אמונה יצוקה.  היינו רואים אותך בסלון ביתך היפה והנקי , מתפללת מתוך סידור בכוונה ובמתינות.

היית לדוגמא בהופעתך  המרשימה,  הצנועה,  המסודרת והמטופחת. גם בגיל מתקדם היה חשוב לך להיראות מכובדת. כמה יש ללמוד ממך. אף פעם זה  לא היה מנקר עיניים. זה היה לבוש נקי,  מכובד וצנוע.

המשפחה היתה מאד  חשובה לך, ושמרת על קשרים הדוקים. אף לחברה טובה בארץ דאגת לשלוח הפתעות טובות מ"אמריקה". אחד מהמאפיינים העיקרים שלך – טוב ליבך השופע . אשה של נתינה.

לו היית קוראת מילים אלו בודאי היית מחייכת ואומרת: א גוזמה !

זכית ובידייך המוכשרות ניתנו הפרוכות של ארון הקודש בבית חיינו ב-770 במרכז העולמי בניו –  יורק.  תיקנת את הדרוש בתיקון אמנותי, למרות שבהשכלתך הרישמית היית ד"ר לרפואה !  ועבדת כלבורטית בבית הרפואה  "אסף הרופא" בצריפין לאחר עלייתך לארץ הקודש.

מוצאך  מגזע תרשישים. אמך ביילא ז"ל  היתה אחותו של הרה"ח הרה"ת בנימין שלמה גאנזבורג ע"ה,  שנשלח  עם פ"נ ע"י הרבי הקודם מליובאוויאש, כ"ק הרבי הריי"ץ,  להתפלל בציון כ"ק האדמו"ר רבי שניאור זלמן שניאורסאהאן בהאדיטש, לפני קבלת הנשיאות.

משפחתך רמת יחס. מגזע חסידי חב"ד מדורי דורות,  ומשתלשלת עד לחסידי ליובאוויטש,  מזמן  אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי.

תמיד היו קשורים וקרובים לבית רבי,  מהמקושרים  בלב ובנפש  לרבותינו נשיאנו לדורותם.

בזכותך נודע לנו, שניבדל לחיים טובים ארוכים ולשלום, על דודך  הרה"ח הרה"ת  יוסף גאנזבורג ז"ל. (אביה של חמותי ז"ל), שהיה אוסף כספי צדקה  בסתר , יחד עם הרה"ח הרה"ת  אברהם מאיור דרייזין ז"ל,   ונותן לכ"ק הרבי הריי"ץ נבג"מ  מליובאוויטש,  להחזקת היהדות ברוסיה בזמן שילטון  הקומוניסטים.

בן דודך הרה"ח הרה"ת יעקב גאנזבורג ז"ל, היה שליח הרבי ושו"ב במילאנו איטליה, במשך  עשרות שנים. עשרות מבני המשפחה פזורים ברחבי העולם בשליחות הרבי.

תקצר היריעה מלפרט. יש יהודים  ש"מחממים" ומאירים   את החיים ליהודים נוספים במשך שנים רבות.  את היית מהזן הטוב הזה.

דודה לובה  היקרה. תפילותייך והמעשים הטובים שלך,  בודאי סללו את הדרך למקום מצויין בישיבה של מעלה.

אנא היי מליצת יושר על המישפחה ועל כל עם ישראל, להחשת התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה.

לע"נ מרת לאה לובה בת דובער פינסון .ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה

המדריכות יוצרות קשר בימים אלה עם כל החניכות עוד לפני הנסיעה, ונמצאות שם בכל רגע בחודש הקרוב.

חניכות אחותשרי,

זכיתן בצבא מסור ממש!

בהתוועדות הוצגו נציגות הסמינרים שתלוונה את בנות הסמינר לאורך החודש ביחד עם מרכזות הקבוצה. מיד לאחר מכן התוועד הרב קצבי אל תוך הלילה.

מצווות ההנהלה נמסר שקבוצה איכותית כזו לא היתה מעולם, תוכנית מיוחדת ואישית שמותאמת לבנות הסמינר בלבד תוך מעטפת איכותית של צוות ונשים מלוות.

צוות הסמינר של אחותשרי מחכה לכולן בהתוועדות התפיחה של החודש, ובפעם הבאה – כבר בבית חיינו 770 שיברושלים בעוד כשבוע וחצי.

התוכנית נפתחה ב2 כנסים נפרדים לקבוצת הדירות ולקבוצת האקסטרני, בה הציגו רכזות הפעילות את הרפורמה החדשה – נקודת השינוי בנפש שתשפיע על כל תשרי הקרוב.

מיד אחריהן דיברו מרכזות ומנהלות הקבוצה שהציגו את הצוות, הכללים וההפתעות מהחודש הקרוב

בסיום התוכנית כל קבוצה התיישבה למשחק היכרות מגבש ברחבי הדשא, ומיד לאחר מכן – התוועדות עם הרב זלמנוב והם הרב פרישמן עד הסיום.

"נקבצו ובאו לך מארבע כנפות תבל, ואת עלית עם בית רבינו מבבל"- המפגש הבא של אחיות התמימים, בבית חיינו עם הרבי שליט"א בראשנו!

צוות אחותשרי מחכה לכולן בכיליון עיניים

סמינר בנות ליובאוויטש חרט על דגלו להכין את הבנות לשליחות חייהן, תוך אמונה ואמת ללא פשרות המתבטאת בכל פרט בהתנהלות הסמינר. הרף החסידי הגבוה במקום מעמיד כל תלמידה מול שינוי פנימי ומהותי שילווה אותה לכל חייה.

כאמור מחר תתקיים התוועדות ח"י אלול שתעמוד בסימן- "יש חדש תחת השמש", על הכח שיש למאורות הגדולים בכלל ולבית שמש בפרט בחידוש כל ההסתכלות והחיים החסידים.

"התחדשות בנישואין" זו כותרת שישר מקפיצה בראש כל מיני מושגים חדשים שכדאי לעשות / לקנות / מקומות בילוי וכדו' – הכל דברים חדשים, יפים ומענגים! אבל בחברה שלנו זה אולי לא כל כך יעבוד, ואולי זה בעצם יעבוד, זה יהיה חידוש ליומיים–שלושה, שבוע… אבל אני מחפשת חידוש אמיתי, כלומר, משהו שכל הזמן יחדש את הנישואין. אמיתי.

יש ואין

בחסידות מוסבר שחידוש הוא צורך של נבראים אשר נובע מן התנועה התמידית של הבריאה שבסיסה ׳רצוא׳ ו׳שוב׳, בין ביטול להתהוות, בין 'כן' ל'לא'. אז אולי הדבר הנכון הראשון שיש לעשות כשרוצים חידוש, הוא לבדוק ממה יש לנו הרבה, ולעשות את ההיפך. אין הכוונה דווקא בדברים המעשיים של היום יום – אלא בתכונות והמידות שיש בחיי הנישואין – להביא אותן לאיזון שבין ה'יש' אותן ל'אין'. אבל איך נדע ממה יש מעט מדי, או הרבה מדי? כאן באה לעזרתנו התקשורת הבין זוגית. לפתוח את הפה, לשאול את בן–הזוג ממה הוא מרגיש שיש לו יותר מדי או מעט מדי בחיי הנישואין (ביחס שבין שני בני הזוג, להוציא עניינים הקשורים בניקיונות, פרנסה וכדומה).

לשיחה כזו צריך להתכונן היטב מבחינה רגשית: התשובות שנקבל הן תשובות שאולי עד עכשיו היו נסתרות מאיתנו, או אולי הסתרנו אותן מעצמנו, ולא תמיד יהיה לנו נוח לשמוע אותן, כי אנחנו פותחים פתח לבקשה שנשתנה – וזה לא כל כך נוח. כאן אנחנו צריכים לעשות הכנה עם עצמנו. עוד מכשול שעלולים לפגוש בו הוא, שהשיחה תגלוש לפסים לא נעימים, לא מכילים. שהאפשרות שנתנו לבן הזוג לפרט מה כואב לו תהפוך במהרה לתלונות, האשמות ואף גרוע מזה – השפלות. לכן כשפונים אל בן הזוג – כדאי להסביר לו שכוונתנו היא להשתדל להשתנות, ולרענן ולחדש את הקשר בינינו, ובבקשה שיקדיש דקה או שתיים למחשבה כיצד להציג את בקשתו באופן ברור ומכבד – ממש בקצרה. משפט אחד בלבד. כגון: "הייתי שמח אם את הטיול הבא נתכנן שבועיים מראש" או "נדמה לי שיש לנו מעט מדי זמן משותף, אולי נקדיש יותר זמן להיות יחד? כאן כדאי לשתף את בן הזוג בהכנה. החידושים הקטנים האלה מאוד משמעותיים, ונותנים טעם של אהבה ואחדות בחיי הנישואין. נותנים תחושה שיש מי שאכפת לו ממני, ורוצה לעשות למעני…

קירוב וריחוק

התורה הקדושה דאגה גם לצורך בתנועת ה׳רצוא׳ וה׳שוב׳ בנפש, כדי שלא יווצר מצב של "רגיל בה וקץ בה". נשים לב לצורך הזה אצל הזולת ובתוכנו, וננסה לעבוד על פיו, כלומר – ליצור שינויים, ליצור זמנים של קירוב ולעומתם זמנים בהם כל אחד עסוק בענייניו. הדבר הזה נצרך בעיקר לזוגות בגילאי פרישה. גם אם אישה ובעל נמצאים הרבה בבית – בזמנים מסוימים טוב שיהיו לכל אחד מהם עיסוקים לעצמו: לימוד, אמנות, התעמלות ועוד. והטוב ביותר – שיהיו העיסוקים מחוץ לבית: כולל, מועדון וכדומה.

גם במרחב הנפשי יש לנו צורך במקום האישי שלנו, לעומת המרחב המשותף. המקום האישי הוא בעצם המקום בו אנחנו מעבדים את נתוני הנפש והחוויות, ועובדים על המידות, כך שהפלט (המחשבה, דיבור ומעשה)  יהיה בעתיד שונה וטוב יותר. זה המקום שלמעשה מביא את החידוש אל הפועל. לא להיבהל – התכנסות כזו אין פירושה פירוד, אלא צבירת כוחות, הטבת תנאים. כשנצא משם – הקירוב יהיה חזק יותר.

כבוד ואהבה

טוב, אז אנחנו זקוקים לתנועת רצוא ושוב, אין ויש, ריחוק וקירוב, אבל איך זה נראה בעולם הרגשי? אולי זה משהו כמו החרצית של "אוהב – לא אוהב"? מכבד – לא מכבד?! חס ושלום! תנועת ה׳רצוא׳ ו׳שוב׳ בעולם הרגשי היא בין כבוד לאהבה. הא כיצד?  הכבוד שורשו מן היראה – יראת כבוד. משמעותו של הכבוד הוא הערכת הזולת, מתוך שהוא יציר א–לוקי חד–פעמי, שיש בו מה שבי אין, שהוא נעלה ממני בעניינים שלי חסר בהם, ולכן אני מקבלת עליי את מלכותו. הכבוד עניינו זהירות בדבר יקר ערך ביותר. האהבה שורשה – כמובן, מידת החסד, היציאה אל הזולת, ההשתתפות וההשתלבות יחד. עד כמה שזה נשמע מוזר, אבל כשחשים אהבה ורוצים לבטא אותה, אנחנו מרוכזים בעיקר בתחושות שלנו, וכשחשים כבוד ויראה, מרוכזים בעיקר בזולת  – מה נעים טוב ונכון עבורו.

עכשיו ברור מדוע הרצוא והשוב הם בין שתי המידות האלה, ששתיהן הכרחיות עד מאד בקשר – כמה טוב לי איתה, ובמה אני יכול להיטיב עימה – ושתיהן מזינות אחת את השנייה.

פני הדברים

והנה הגענו גם אל הדברים הגשמיים. בואו נתחדש גם בהם: תבשיל ולבוש חדשים, לימוד ובילוי יחד, קצת תוספות לחדר המשותף… וכל דבר שישמח את זולתי.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

מסופר על אחד החסידים שבכל תאריך שבו היה מתוועד היה מדבר על תשרי אצל הרבי. כששאלו אותו מה הקשר בין החודש הנוכחי לתשרי ענה: ״הרי עכשיו חודש סיון ומיד לאחריו מגיע חודש תמוז, אחרי תמוז מגיע חודש אב ולאחריו חודש אלול, ובאלול הרי נוסעים לרבי!!! אם כך, כעת זו ההזדמנות להתוועד על נסיעה לרבי!״

אז איך מגיעים לרבי? הכוונה כמובן לא לאופן הגשמי הפשוט, אלא לאופן ההכנה הנדרשת טרם הנסיעה.

כתשובה לזה יש סיפור נוסף שאני מאוד אוהבת אודות קבוצת חסידים שנסעו לרבם לחודש תשרי לפני הרבה מאוד שנים. באותם זמנים הנסיעה לרבי הייתה בסוס ועגלה ולקחה כמה שבועות, אולי אפילו כמה חודשים. החסידים היו נוסעים, נוסעים ונוסעים ו… נוסעים. במהלך הנסיעה היו מתכוננים ומתוועדים, רוקדים ושמחים על הזכות להגיע לרבי לחודש החגים. בכל פעם שראו שלט שמודיע שבעוד כך וכך מטרים מגיעים לעיירה ליובאוויטש – השמחה בעגלה הרקיעה שחקים, המשקה נשפך כמים והחסידים החלו לרקוד ולפזז בשמחה עצומה. כך נסעו כל הדרך אל הרבי.

באחת הפעמים כשהתקרבו החסידים קרוב לליובאוויטש נפל לפתע הסוס ומת. העגלה נעצרה, העגלון הודיע על הפסקה קצרה ורץ לעיירה הסמוכה להביא סוס חדש והחסידים שנותרו בעגלה החלו להתוועד ביניהם על טיבו של הסוס הזה.

פתח אחד החסידים ואמר: ״הסוס הזה, מתנגד גדול! דווקא כשאנחנו נמצאים קרוב לרבי הוא מחליט למות ולעכב אותנו, בגללו עצרנו בנסיעה. הוא מוכן אפילו למות העיקר שלא נגיע לרבי!״

החסידים הנהנו בהסכמה ולפתע קם אחד מזקני החסידים וקרא: ״הקשיבו היטב! הסוס הזה – חסיד גדול הוא!״ מבטי פליאה נשלחו לעברו והוא המשיך בדבריו בהתרגשות: ״כן כן, הסוס הזה חסיד גדול הוא! אפילו הוא, בשכל הסוסי שלו מבין שכאשר מגיעים לרבי – צריך להפסיק להיות סוס!״

אז כשמגיעים לרבי – צריך להפסיק להיות סוס. להשאיר את הנפש הבהמית שלנו מאחור ולעמוד במעמד ומצב שמתאים לקבלת פני משיח.

כדי לדעת איך מגיעים לזה פניתי אל הגב׳ חנה בקרמן, אמא ברוכה ששולחת מידי שנה כמות מרשימה מילדיה לרבי לשמוע ממנה על ההכנה הנדרשת מאיתנו כהורים לקראת הנסיעה.

לאפשר ולשחרר?

אילו תנאים צריך כדי לאפשר את הנסיעה?

אני חושבת שכדי לאפשר את הנסיעה צריכים להיות תנאים של משמעת. משמעת עצמית של הבחור או הבחורה, ציות למסגרת שבה הוא נמצא. חשוב מאוד שבחורים צעירים או נערות צעירות עד הגיל שבו הם כבר עצמאיים – חשוב מאוד שיהיו שייכים למסגרת. המסגרת זו מעטפת שמאפשרת לקלוט את הרוחניות ולקבל את כל ההשפעות שאפשר לקבל שם. ברור שהרבי שייך לכולם והנסיעה לרבי היא כדאית וטובה תמיד ואפשר גם כמו שאומרים ״לקלוט רק מהקירות״ אבל כהורים אנחנו צריכים לדעת שכל עוד הילדים בשליטתנו, אז אם ההורה לא נוסע עם הילד – עליו לדאוג שהוא נמצא במסגרת ומציית לה.

ובדרך כלל המסגרת זו המסגרת שבה הוא נמצא כעת. לבחון האם לילד יש יכולת של משמעת עצמית והוא לא מחפש לחצות גבולות ולעשות מה שמתחשק לו, כי שם קל מאוד להתפזר… ולכן המסגרת והיכולת לעמוד תחת המסגרת ולקבל את המשמעת והכללים – היא הכרחית.

את אומרת בעצם שצריך לבחון לפני כן האם הילד מסוגל להיות בתנועה של קבלת עול ומסגרת וגם כשהוא נמצא שם – עליו לדעת שהוא במסגרת, בקבוצה, תחת פיקוח ולא באויר.

מתי יש לעצור את זה במקרה שמבינים שזה לא מתאים?

״זה קשה קצת לקבוע כללים כי זה ממש לבחון כל מקרה לגופו. כל הורה צריך לבדוק זאת בשיח משותף עם הילד. לא להנחית עליו הוראות מלמעלה. זאת אומרת, אם הילד בא ויש לו רצון מאוד גדול לנסוע לרבי ומשדרים לו שאנחנו לא סומכים עליו, לא מאמינים בו – הנזק יכול להיות מאוד גדול. אז נקודת המפתח צריכה להיות שאנחנו מאמינים בו וסומכים עליו. זה חייב להיות השדר, ויחד עם זה צריך להכניס ׳אורות׳ ב׳כלים׳. לחפש איך כן אפשר להצליח לעשות את זה.

דבר ראשון זה מתחיל מהכסף. לדעתי, הורה לא אמור לממן לילד את הנסיעה מעל גיל בר מצווה. צריך להיות איזשהו הישג כספי שהילד השיג ועבד עליו. כמובן אפשר לתת ׳מתנת חינם׳ לכבוד הבר/בת מצווה אבל זה משהו שנעשה באופן חד פעמי. גם הורה שיש לו יכולות כלכליות – מבחינה חינוכית נכון יותר שלא לתת לילד את הסכום במלואו במתנה ולתת לו לעבוד על זה, להשקיע, להתאמץ ולהראות נכונות.

בשלב השני כשהילד כבר השיג את הסכום וכעת אני בתור הורה צריך רק לאשר לו – אז לא לחפש איך לא, לחפש איך כן. איך ניתן לאפשר את הנסיעה.

אם זה להצמיד לו מישהו מבוגר שמלווה אותו, קרוב משפחה, דוד, אח גדול, מישהו שאפשר לסמוך עליו ושיהיה מוכן לתפקיד. אם זה ילד שקשה לו לעזוב את הבית אז להתחיל מהתנסות אחרת. לשלוח אותו לשבוע בקעמפ, לבדוק אם הוא מצליח להתמודד עם זה, כי תשרי זה הרבה יותר קשה מבחינה רגשית וחבל לתת לילד חוויה של חוסר הצלחה ותסכול שנובע מקושי והנסיעה לרבי תחרט אצלו כחוויה לא טובה שהוא לא רוצה לחזור עליה.

מה עושים במקרה שאחת הבנות רוצה מאוד לטוס (לעיתים זה נובע מלחץ חברתי) אבל אני כאמא חושבת שהיא עוד לא בשלה ומוכנה לזה?

במקרה כזה כדאי מראש לשבת איתה, לדבר, לשאול את השאלות מתוך נעימות, לבדוק את הדברים יחד איתה. אפשר להציע לה לטוס רק לחלק מהחודש.

לפעמים אמא מרגישה שהיא מכירה את הבת שלה יותר טוב אבל זה לא תמיד נכון.

אני מאוד מאמינה בתחושות של הילד (כמובן לא מדובר בילד עם הפרעה שיש לו קושי והוא לא מחובר למציאות), אבל אם הילדה מספיק בוגרת והיא באה ואומרת לאמא שהיא גדלה והיא מוכנה ורוצה לנסוע יכול להיות שהאמא עדיין לא גדלה ובראש שלה הילדה עדיין קטנה. אז כן לדעת לשחרר, לתת אמון, אם היא מאוד רוצה ואני כאמא דואגת לה למסגרת ולאפשרות להיות בקשר – אז לשחרר ולאפשר.

באיזה גיל את חושבת שנכון לנסוע לרבי מה״מ ללא ליווי מבוגר צמוד?

כל עוד זה נעשה בכפוף למסגרות שהם נמצאים בהם. היום המסגרות כבר מותאמות, פשוט המסגרת הישיבתית עוברת לתשרי. אז במידה וזו המסגרת, והמסגרת בונה את כל המערך בצורה כזו אז לסמוך על המסגרת, להרגיש את הילד מה מתאים לו ולהרפות. לא לתת לילד את התחושה שלא סומכים עליו, אין בזה תועלת…

חשוב לחדד אצל הבנות את העניין הבטיחותי בשהות בדירה. קריטי לדאוג שהדירה ננעלת מידי לילה והבנות חוזרות בשעה סבירה.

כיצד ניתן להפיג את החששות מבזבוז זמן, חוסר הכנה רוחנית ועוד?

דבר ראשון, לקשור אותם לארגונים. הארגונים עושים עבודה נהדרת. אם נדבר על הבנות – יש את ארגון ״אחות התמימים״ – אחו״תשרי, לא נדרש מאיתנו משהו מיוחד לעשות, רק לחבר ולאפשר ולעזור אם צריך שהילדה תהיה מחוברת לארגון הזה. ואז אנחנו יכולים לדעת שהן תקבלנה את המקסימום. אם זה בשיעורים, אם זה בהתוועדויות, בהווי, בהכנה לפני ובנחיתה אחרי – הבנות פשוט מקבלות שם הכל. וזה מדהים! מבחינת הישיבות, הם עושים הכנה נהדרת לפני ועבודה נהדרת שם, באמצעות ארגון אש״ל ואת״ה. כל מה שהם עושים, כל הארגונים הקיימים, עושים לנו את העבודה. אז פשוט לחבר את הילדים שלנו לארגונים האלה. אנחנו לא צריכים להמציא בעצמנו את הגלגל. יש הכל וברמה גבוהה. צריך פשוט לעודד ולחבר ולדאוג שהילדים שלנו בתוך הארגונים האלה, שם הם חושבים על כל הפרטים, על ההכנה לפני, על איך לחזור לעולם, מדברים על זה, נותנים כלים, בזכות הארגונים המדהימים האלה בונים בילדינו את המהות החסידית הזו. וזו ההשקעה הכי משתלמת. גם אם זה עולה כסף, אז שווה להוציא על זה את הכסף. על זה לשים ובזה להתמקד כי זה הדבר הכי משמעותי שייתן לילדים שלנו את המעטפת הרוחנית והגשמית שהם זקוקים לה״.

אשרינו שזכינו להיות בדור כזה שבו הכל כבר מסודר, ולנו נותר רק לבוא ולקבל!

בעלת הניסיון

פניתי אל חברתי רבבה כהן שטסה לרבי 9 פעמים (!) לחודש חגי תשרי כמעט ברציפות, לקבל ממנה קצת טיפים מעשיים וכיוונים פרקטיים לניצול השהות.

רבבה: כל עוד את יכולה להיות אצל הרבי ולנצל את השהות בצורה פנויה – תנצלי את זה. בתור נערה, בתור בחורה יש לך את כל הזמן והפניות שבעולם. בהמשך החיים המציאות לא תמיד מאפשרת – יש עבודה, לימודים, בית, משפחה, ילדים… כך שכל עוד אפשרי לטוס – תעשי זאת. אני כל כך שמחה שעשיתי את זה בכל שנה באדיקות כזאת, כי איפה חסיד צריך להיות? אצל הרבי.

בכלל, ידוע שנסיעה לרבי היא אחד מאופני ההתקשרות. אני זוכרת שקראתי פעם על זה שאחד מדרכי ההתקשרות של חסיד לרבי שלו זה פשוט לנסוע אליו וזה חיזק אצלי מאוד את העניין. צריך לא רק להסתכל על המימד של ״מתי לטוס?״ אלא פשוט לקום ולנסוע. לא משנה מתי. כמו שאנחנו כותבים לרבי ומתעסקים בשליחות ובעשרת ה׳מבצעים׳ – גם נסיעה לרבי זה חלק בלתי נפרד מההתקשרות שלנו.

״באופן אישי,״ היא מוסיפה ״אני מכירה מישהי שטסה לרבי מ׳הקהל׳ ל׳הקהל׳. פעם בשבע שנים. וגם זה משהו! העיקר שתהיה קביעות בנפש ושנדע מה הערך והחשיבות של הנסיעה לרבי גם סתם כך במהלך השנה, לא רק בתשרי או בכל תאריך מיוחד אחר.

נכון, יש קשיים, יש מכשולים בדרך, זה הרבה כסף והרבה בירוקרטיה ויש גם את הדאגות הגשמיות של מה נאכל ואיפה נישן, אבל בסופו של דבר – לדעת שנסיעה לרבי זה חלק עיקרי ובלתי נפרד מחייו של חסיד״.

תמיד לפני תשרי בנות היו שואלות אותי: ״את טסה לתשרי?״ והייתי מדייקת – אני לא טסה לתשרי, אני טסה לרבי! אמנם זה יוצא בחודש תשרי, חודש מלא וגדוש בחגים ובתאריכים מיוחדים, אבל לא בגלל זה אני טסה… אני טסה לרבי. אין מתאים יותר מלסיים את השנה ולהתחיל את השנה הבאה במחיצתו של נשיא הדור.

מה את זוכרת מהתשרי הראשון שלך?

אני מאוד זוכרת את התשרי הראשון שלי, אמנם לא לפרטיו, הייתי ילדה בכיתה ג׳ ואני חושבת שזה הדבר הכי מבורך שיש – להביא ילדים קטנים לרבי. אני מתכוונת לגילאים שהם כבר זוכרים משהו מהחוויה, מהמקום, שהם יכולים להיזכר בדברים משמעותיים שהם חוו, זה נחרט בנפש ונשאר לכל החיים. החוויה הזו, להיות אצל הרבי בתור ילדה בת שמונה, חדרה בי כל כך עמוק שזה מה שהביא אותי אחר כך לרצון פנימי וחזק לטוס לרבי מתי שרק אפשר ובאמת בהזדמנות הראשונה שיכולתי לטוס שוב – עשיתי זאת.

הדבר שאני הכי זוכרת מתשרי הראשון שלי, בתור ילדה, אלו התפילות. הייתי ילדה קטנה וניסיתי לעקוב אחרי החזן בתפילה – חזרת הש"ץ ומודים דרבנן.. אני ממש זוכרת את שמחת תורה, עמדתי בעזרת נשים ׳יוניון׳ מאחורה יחד עם כל ״מחנה משיח״, והיתה איתי מורה מהיסודי, והיא הסבה את תשומת ליבי לחסידים שרוקדים ולכל השמחה הגדולה למטה. אני זוכרת שהיה שם מישהו שעשה ׳קולע׳, וראיתי מלמעלה את אלפי החסידים רוקדים בדבקות ושרים את ניגון ההקפות של ר׳ לוי יצחק… התמונה הזו חלק ממני. תמונה של השמחה העצומה שהייתה שם.

כל פעם כשמגיעים לרבי נוסף עוד רובד עמוק יותר לחוויה ולשהות שם. ברור שהפעם הראשונה היא מיוחדת, אבל בכל פעם כשמגיעים יש עוד רובד שנוסף כמו הצמיחה והבגרות שלנו בנפש. אין מה להשוות בין התשרי הראשון שלי בכיתה ג׳ לבין התשרי האחרון שחוויתי כבחורה, כי ככל שאנחנו מתבגרים יותר אז היכולת שלנו להבין ולהרגיש עולה, וכמובן גם שככל שאנחנו מתכוננים יותר אנחנו יכולים גם לקבל יותר ולהתחזק בהתקשרות לרבי מה״מ.

אני חושבת שככל שעולים שלב, כמו שהגדרת, החוויה מקבלת מימד עמוק יותר. אם פעם הייתי מתרגשת מכל דבר קטן, היום אני צריכה לעבוד קשה כדי לחוות שוב את ההתרגשות הזו של ״הפעם הראשונה״.

זה נכון, אבל אני דווקא חושבת שלפעמים ההיפך הוא הנכון. אני זוכרת את עצמי בחודשי תשרי בתור בחורת סמינר, מתרגשת עד דמעות משירת ׳יחי׳ יומיומית ו״פשוטה״ לכאורה.. ולמה? כי ככל שאני גדלה, אני לומדת לראות את הדברים מנקודת מבט עמוקה יותר, הרצון והכמיהה לראות את הרבי רק מתעצמים!!! ולכן מצאתי את עצמי דווקא יותר ויותר מתרגשת מהדברים הפשוטים.

החכמה היא להתחבר לדברים ממקום יותר עמוק ויותר פנימי ואז באמת את יכולה להרגיש. לפעמים יש תחושה של "לחץ חברתי" ושברגע הזה "חייב" להתרגש… אבל העבודה היא להיות – חסיד פנימי.

ראיתי שעם כל שנה שעוברת הרגעים הקטנים מקבלים משמעות גדולה יותר כשהסתכלתי עליהם במבט אחר.

מה היה המניע שדחף אותך לטוס מידי שנה?

המניע היה החוויה הראשונית שלי כילדה בכיתה ג׳ שמגיעה ונמצאת אצל הרבי, החוויה היתה כזו חזקה ועוצמתית! ורציתי רק עוד ועוד לחוות להיות. וזה הניע אותי לקום ולטוס כל שנה. אני גם זוקפת את זה לחוויה החיובית הראשונה שנצרבה בי, ושוב חוזרת – להביא ילדים לרבי זה כל כך חשוב! וכשמביאים אותם אז לדאוג שהחוויה תהיה עוצמתית, חזקה ומשמעותית בשבילם! כדי שהם ירצו לנסוע שוב לרבי!

באיזה גיל את חושבת שנכון לטוס לרבי ללא ליווי של מבוגר צמוד?

לדעתי זאת שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית. הייתי ילדה בוגרת גם כילדה בכיתה ח׳ ו–ט׳ זרמתי והסתדרתי נפלא, היו מקומות ומושגים שזכרתי, ובאופן כללי ידעתי להסתדר, אבל לא אצל כל אחת זה ככה. חשוב לדעת ולהתכונן לזה מראש. ידוע שיש יצר הרע מיוחד שמנסה למנוע מחסיד לנסוע לרבי ולכן ההכנה היא מאוד חשובה ומשמעותית וגם הבדיקה הזו, של השלב והגיל האם זה אכן מתאים לטוס.

לדעתי פעם ראשונה שטסים לרבי רצוי לעשות זאת עם אחד ההורים. אבא ובן, אמא ובת. ואחרי שפעם אחת חוויים את השהייה אצל הרבי ביחד, מכירים את המקום, לומדים את המושגים ומבינים פחות או יותר איך הדברים עובדים, אז כבר בכיתה ט׳ אפשר לחשוב על לטוס לבד. ושוב, זה משתנה. יש נערות שיכולות לטוס בפעם הראשונה לבד בכיתה ט׳ ולהסתדר מצוין, ויש כאלה שט' זה לא הגיל המתאים להן. מה שכן חשוב בכל מקרה זו המעטפת. חשוב שתהיה מעטפת תומכת, ופה נכנס ארגון אחו״תשרי שהינו אחד הדברים המבורכים שעוזרים למקסם ולנצל את השהות אצל הרבי. החל מהדירות, ההדרכה, השיעורים, ההתוועדויות וכמובן גם כל שאר הדברים מבחינה רוחנית וגשמית.

נקודה שכן חשוב לקחת בחשבון, ולצפות מראש – יהיו אתגרים.

בדרך כלל כשבנות חוזרות מהרבי הן מדברות עם ברק בעיניים ומספרות רק דברים חיוביים כי את הרגעים המאתגרים שוכחים… ומצד שני צריך להיות מודעים לזה שכל הקשיים מתגמדים מול עצם העניין – להגיע לרבי. אמנם אנחנו אנשים גשמיים, וזה לא תמיד קל, אבל לזכור לקחת את הדברים בפרופורציה, לא להתפעל, לדעת שטסים לרבי וזה הדבר הכי טוב והכי מבורך שיש.

תוכלי לשתף אותנו בטיפ גשמי וטיפ רוחני כצידה לדרך?

טיפ גשמי – להסתכל על ההתנהלות היומיומית הרגילה שלי, כאן בארץ ישראל, ולבדוק אילו דברים אני משתמשת בהם והם מאוד חשובים לי ואני רוצה שיהיו איתי. זה יכול להיות תה מסוים, עוגיות, כרית נוחה, מצעים נוחים, זה בעצם משהו שעושה לי טוב שאני מביאה מהבית, ושאני רגילה אליו… חשוב מאוד לזכור לדאוג לעצמי גם כשאני מחוץ לבית.

טיפ רוחני – בתשרי יש המון המון ׳אורות׳. החכמה היא להורידם לכלים, לחשוב איך אני רוצה לנצל את חודש החגים אצל הרבי. להגדיר לעצמי מה זה תשרי מנוצל ב ש ב י ל י.

ידוע שבנות שערות כל הלילה (מבלי לישון קצת לפני) בשמחת בית השואבה, למחרת בבוקר הן פשוט לא מצליחות לקום בזמן לשחרית עם הרבי… אז חשוב לראות את ההתאמה ל׳כלים׳ שלי. החכמה בתשרי היא לדעת לבחור את הדברים. כשאני מסתכלת ומגדירה לעצמי מה זה תשרי מנוצל – אני יודעת לבחור מה נכון עבורי. בתשרי יש המון מה לקבל, אבל צריך לזכור שיש לנו גם נתונים פיזיים, כמו את צרכי הגוף, וצריך לקחת אותם בחשבון.

חשוב לי להוסיף נקודה חשובה מאוד בעניין אהבת ישראל בתשרי.

לפעמים נוצר מצב שמישהי שומרת מקום לחברה ומגיעה מישהי שרוצה לשבת באותו מקום ומתחיל שם בלגן… בכל הסיפורי מקומות, כדאי לשאול את עצמי ׳האם זה מה שמתאים לחסיד?׳

לצעוק ולהסביר כמה התאמצתי וממתי אני פה ולמה דווקא לי מגיע… איבדנו את הכיוון.

חשוב מאוד לדעת – בסופו של דבר אנחנו עומדות מול הרבי מה״מ! ואנחנו רוצות לגרום לרבי רק נחת.. אז לדעת לוותר, לפתור את הקונפליקטים ביחד, למצוא דרכים איך לשתף חברות במקום שלי באהבת ישראל ולא להביא רק את עצמי לרבי. אם טסים ומגיעים לרבי בתור חסידים, איך אפשר לעמוד מול הרבי במעמד ומצב כזה שלא מתאים? חסיד מגיע לרבי בכל האופנים. לא רק הכנה רוחנית לפני, אהבת ישראל זה גם בפרטים הקטנים. לוותר, לגלות אכפתיות, שבתוך זה נכלל גם להחזיר את הסידור ואת הספרים למקום. לשמור על 770 מסודר ונקי כמו שמתאים ל״בית חיינו״, בית מקדש.

טיפ אחרון לשהות הניצול אצל הרבי –  לעשות קביעות בנפש של כתיבה לרבי. לדווח לרבי שאני פה, מה הצלחתי ללמוד, איך התכוננתי לחג, איך ניצלתי את החג ואת היום… ובאופן כללי לראות את הטוב שעשיתי והצלחתי היום. הגעתי לתפילה בזמן, נתתי צדקה, השתתפתי בהתוועדות, בשיעור. לסכם באופן יומי מה עשיתי היום ואחרי זה כשאשאל את עצמי האם התשרי שלי היה מנוצל? אוכל להסתכל בדו״ח לרבי או בפתק שרשמתי לעצמי ולראות שכן, למרות כל מה שלא הספקתי – היה לי יום מנוצל. עשיתי הרבה דברים שאמנם הפכו כבר להרגל ולדבר מובן מאליו, אבל חשוב מאוד לזכור שהיצר הרע מאוד משחק ומפריע בכל הנוגע בקשר בין רבי לחסיד. ומנסה להראות לי כמה שלא עשיתי ולא ניצלתי מספיק… וה׳קאך׳ שלו הוא דווקא כשנמצאים אצל הרבי. אז הפתק הזה ייתן ׳דרייב׳ להספיק יותר ולראות בעיקר את הטוב.

התשרי הראשון שלי

לסיום, פניתי לחיוש, שטסה בשנה שעברה בכיתה ט׳ בפעם הראשונה לתשרי עם הרבי, לראות ולשמוע על החוויה מכלי ראשון:

איך את מסכמת את התשרי הראשון שלך?

היה תשרי מאוד מיוחד, כולם היו בהלם שטסתי בכיתה ט׳ לחודש שלם, ועוד בשנת הקהל ש–770 עמוס ומלא… הגעתי כל בוקר לתפילות, עמדתי בשורה ראשונה, עם כל העומס של תשרי, השתדלתי לא לפספס שום תפילה, לנצל כל רגע, אפילו להתחנן למדריכה להישאר עוד כמה דקות ב–770 כל לילה… תשרי זה משהו מיוחד.

שמעתי הרבה על המעלה של נסיעה לרבי, במיוחד בחגים ובמיוחד בשנת ׳הקהל׳, אז ידעתי שאין סיבה שאשאר בארץ ישראל. השתדלתי לעשות את ההכנה שלי, ליצור כלים והרבי עשה את שלו. הרבי פשוט דאג לי לכרטיס.

איך עשית את זה באמת?

כבר מתחילת שנה היה ברור לי שאת התשרי הבא אני לא עושה בארץ ישראל. אני חייבת לטוס. רוב בני המשפחה שלי טסים לרבי, ותשרי בארץ ישראל הרגיש לי ריק קצת. שמעתי מכולם כמה תשרי אצל הרבי הוא מיוחד ועוצמתי ורציתי גם כן לחוות אותו. החלטתי שאני טסה.

ידעתי שהכרטיס עולה יקר אבל האמנתי שבעז״ה אני אוכל להשיג את הסכום. לקראת הקיץ אחים ואחיות שלי שכבר אספו כל השנה כסף התחילו לומר לי שככל הנראה אין לי סיכוי לטוס.. הכרטיס עולה יקר, ולא עשיתי שום דבר משמעותי עד עכשיו, הסכום שהיה לי ביד היה מזערי ביותר ולכאורה אין סיכוי שאוכל לקנות כרטיס… אבל אני ידעתי שאני טסה. לא משנה מה.

חודש אלול הגיע, הלימודים כמעט מתחילים, בדרך הטבע אין סיכוי שאטוס וכולם סביבי מנסים להוריד אותי מהרעיון אבל לי ברור שאני טסה. החלטתי השנה שאני אטוס וזה חייב לקרות.

באמצע חודש אלול נערכה התוועדות הכנה של אחו״ת בכפר חב״ד לכל הבנות שטסות לרבי, ואני שידעתי שאני בטוח טסה רציתי לבוא אבל עדיין לא סגרתי כרטיס… גם לא נרשמתי עדיין לתכנית… התלבטתי ממש אם להגיע או לא, והחלטתי לכתוב לרבי.

ישבתי וכתבתי בפירוט על ההתוועדות שתערך מחר לאחיות התמימים והוספתי שאני רוצה מאוד לטוס אבל עדיין אין לי כרטיס ואני לא יודעת כל כך מאיפה להשיג את הכסף. פרטתי את כל הלבטים והחששות שהיו לי. במכתב הרבי ענה לי ״שמחתי לשמוע שהשתתף בועידה בכפר חב״ד״! התשובה של הרבי שליט״א נתנה לי ביטחון וידעתי שיהיה מה שיהיה, אני טסה.

אם הרבי אומר לי שהוא שמח לשמוע שהייתי בועידה, אז אני הולכת להשתתף בהתוועדות ואם אני משתתפת אז ברור שאני טסה.

נסעתי להתוועדות, נהנתי מאוד, התחלתי את ההכנה הרוחנית לקראת הנסיעה ובמקביל ניסיתי למצוא דרכים להשיג כסף, להלוות מבני משפחה ולהגיע לסכום שיאפשר לי לקנות כרטיס.

באותו ערב דיברתי עם סבא וסבתא שלי שידעו שאני רוצה מאוד לטוס והם שאלו אותי אם סגרתי כבר כרטיס, עניתי שעדיין לא אבל בעז״ה אני מתכננת לסגור עם אחותי.

סבא שלי התעניין לשמוע כמה עולה הכרטיס, נקבתי בסכום שהיה לא נמוך בכלל, בכל זאת הרגע האחרון… סבא שלי שמע את הפרטים ואחרי כמה שעות התקשר לאמא שלי בערב והודיע לה שהוא מוכן לממן לי את הכרטיס. הרבי פשוט שלח לי את הכרטיס במתנה!

סגרתי את הכרטיס בשעה טובה, אבל עדיין נשארה בעיה – איפה אישן? הדירות ב׳אחותשרי׳ כבר מלאות, שבוע לפני ר״ה… אבל לא דאגתי, יש לי ברכה מהרבי, רק הסתקרנתי לראות איך זה יסתדר…

מפה לשם דיברנו עם האחראית וממש יומיים לפני הטיסה הצליחו לסדר לי מקום שהתפנה בנס.

וככה ב״ה טסתי.

אילו הכנות עשית לפני הטיסה?

מבחינת ההכנה הרוחנית השתתפתי במבצע של אחו״ת, היו חוברות לימוד, חברותות, הגרלות, דיווחים, חוברת הכנה וערכת מבצע מיוחדת.

מבחינת ההכנות הגשמיות – עשיתי רשימה לכמה ימים אני יוצאת, כמה בגדים צריך, מה חסר לי, מה אין לי, ארגנתי תיקים… כל מה שצריך.

האם את חושבת שלטוס לתשרי לחודש שלם זה מתאים לכל אחת?

״לא, לדעתי זה ממש לא מתאים לכל אחת.

תשרי, עם כל החוויה הרוחנית שיש בו, כולל גם הרבה קשיים, גם בפן הרגשי וגם הפיזי… הדירה לא תמיד קרובה, יש הרבה עומס וצפיפות ב–770, האוכל לא כמו בבית.

אז ילדה שקשה לה להיות רחוק מהמשפחה הרבה זמן או ילדה שחייבת מיטה מסודרת ומקלחת חמה אז בתשרי זה לא תמיד ככה. התנאים קצת שונים.

גם לי היו רגעים שהתגעגעתי הביתה, לאווירה המשפחתית…

אז ילדה שהיא יותר ביתית – לא הייתי ממליצה לה לטוס לכל החודש, אלא רק לשבועיים, וכדאי גם לקחת בחשבון שהתנאים הגשמיים פחות נוחים מהרגיל.

בהמשך מתרגלים וזה הופך להיות חלק מהחוויה אבל בפעם הראשונה כן כדאי לבדוק עד כמה זה מתאים לי כדי לא לצאת עם חוויה שלילית.

אילו טיפים יש לך למי שטסה בפעם הראשונה בחייה?

לפני הנסיעה – אני ממליצה לבחור חוברת או קונטרס שאת רוצה ללמוד ולחלק אותה לחלקים קטנים, כל יום קטע לימוד קצר. להתחיל ללמוד חודש, חודש וחצי לפני כל יום קטע קצר (יש הרבה חוברות שאפשר ללמוד מתוכן, למשל ׳מ'פארט צום רבין׳ על המעלה של הנסיעה) ללמוד לבד או בחברותא עם חברה ובצורה כזו הלימוד נכנס יותר.

טיפ מאוד נח – אחרי שהיה לי את כל הבגדים שאיתם אני נוסעת, עשיתי רשימה מפורטת מה אני הולכת ללבוש כל יום, לפי תאריך. ככה היה לי נח באריזה, בתשרי עצמו זה עשה לי סדר וגם באריזה חזור ידעתי מה להכניס.

בתשרי הרבה מהחודש הוא חגים, אז אם זה לא בזמן התפילות רוב הבנות נשארות ללמוד ב–770, אין זמן לקניות ובזבוזים. אבל גם כשנמצאים אני הרגשתי שאי אפשר ללמוד כל הזמן. אני חושבת שעדיף ללמוד שיחה אחת ביום/יומיים לעומק וללמוד אותה ולזכור אותה וליישם אותה, במקום ללמוד הרבה שיחות כל יום, כי העניין פה זה לא הכמות אלא האיכות. אם זו אחת שלא רגילה ללמוד – כדאי ללמוד עם בחורה גדולה או מישהי נוספת, לא להתבייש להצטרף לבנות, זה מקובל בתשרי.

בכלל כדאי לדעת לנצל את מה שמתאים לך בתשרי ולא את מה שכולן עושות.

לפעמים נכון ללכת לישון מוקדם ולא להשתתף בהתוועדות באותו ערב, או להשתתף עד שעה סבירה וללכת לישון מוקדם כדי לקום למחרת בזמן לשיעור הכנה לתפילה.

טיפ אחרון נחמד – אני קניתי את הכרטיסיה של אש״ל בשביל האוכל והשתדלתי לא להוציא כסף על שטויות אבל פעם בכמה ימים כן חשוב לצאת להתפנק, לקנות בייגל או פיצה או משהו ב'שוקולטה'. לא כל יום ללכת ולבזבז את כל הכסף, שם אבל פעם בכמה זמן כן כדאי כדי לגוון קצת.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

דרכים להטמעת הלימוד

"לימוד חסידות צריך להיות דבר שנמצא בתודעה שלנו בצורה חזקה", פותחת בדבריה הרבנית ברכה טברדוביץ, אשת חינוך מכפר חב"ד:

"כשהוא יהיה חדור בתודעתנו, ונבין כמה לימוד חסידות הוא מהותי חשוב, נוכל להחיות את היומיום על ידי לימוד חסידות. מעניין לראות שהרבי בכל פעם שהוא מברך, הוא מדגיש את חשיבות לימוד התורה. מברכה לילד שנולד ועד לברכה לזוג שנישא. "שיזכו לגדלו/ה לתורה, לחופה ולמעשים טובים" – גם לבן וגם לבת. "שיבנו את ביתם על יסודי התורה והמצווה". בכל תחנה בחיים, הרבי מדגיש את חשיבות לימוד התורה.

"בנוסף, לנו יש מעלה על פני נשים ממגזרים אחרים. אצלנו הרבי מעודד גם נשים ללמוד את תורת החסידות. למשל הדרבון של הרבי לומר את שלושת השיעורים היומיים בחת"ת, כבר מכניס לנו את לימוד התורה ותורת החסידות אל היום יום שלנו. והוראת הרבי ללימוד הרמב"ם יומי. הרבה פעמים אנחנו אומרות חת"ת ורמב"ם כמצוות אנשים מלומדה מבלי להבין, אז כדאי להשתדל לפחות בקטע אחד להתרכז ולהבין מה קוראים.  זה לא קל, אמנם, עם העומס שיש יום, ומצד שני יש היום קבוצות ׳ווצאפ׳ שמקלות על העבודה. [בהזדמנות זו אני רוצה להזמין אתכן לקבוצת ה׳ווצאפ׳ שלי שנקראת "תניא פור יו" ובהן נשלח כל יום קטע קצר המסביר את התניא היומי. במספר: 0546743770]

מה למדתם?

"דרך נוספת להחדיר את הלימוד בביתנו היא להקפיד כל יום שתהיה ארוחה משותפת בה משתתפים כל בני המשפחה ואת או מישהו אחר חוזר על דברי תורה שלמד. בטח ובטח שבסעודת שבת כדאי לנהוג כך. אפשר לשאול את הילדים: "מה למדתם היום?" שישתפו ויחזרו בכך על הלימוד שלהם. גם הרבי דיבר על החשיבות שבלגרום לילדים לאהוב את הלימוד, אז כשילד יודע שבזמן הארוחה אמא שלו תשאל אותו מה הוא למד, בטח ילמד בחשק ויתר חיות.

"לימוד משותף בחברותות או בשיעור קבוצתי הוא דרך נהדרת להטמיע את הלימוד. כי כשלומדים יחד מפרים זה את זה בתובנות ורעיונות שעולים תוך כדי. דרך נוספת להטמעת הלימוד היא לשאול את עצמי בכל פעם: ׳מה הרבי היה אומר עכשיו? איך הרבי היה נוהג?׳ ועל מנת שאדע לענות לעצמי על השאלה הזו אני צריכה ללמוד את תורת הרבי כדי לדעת. אם לא אלמד לא אדע ואכיר את השקפת הרבי. וחשוב שדווקא אני כאישה אדע, ולא רק שהבעל ילמד ואז כל פעם שיש שאלה אשאל אותו. בחת"ת אין את תורת הרבי. יש חומש, תהילים ותניא של אדמו"ר הזקן. קיים אמנם לוח ״היום יום״ שהרבי ליקט אך אין את תורת הרבי ממש, לכן חשוב כן לקבוע זמן של לימוד תורת הרבי, שיחות או מאמרים, לא משנה מה. העיקר ללמוד את תורת הרבי ולחיות איתה.

"נקודה חשובה נוספת, כשלומדים משהו, כדאי לבחור קטע קצר וממש להתבונן בו. לפעמים אנחנו שוכחות את מה שלמדנו, ואם ניקח קטע לא ארוך ונעמיק בהבנה שלו יגדלו הסיכויים שהוא יישאר וילך אתנו. שנחייה את הנקודה שהוצאנו ממנו. בפרק ה׳ בתניא אדמו״ר הזקן מתאר איך התורה היא מזון לנפש והאדם בלימוד התורה מתאחד עם הקדוש ברוך הוא ממש. כשהלימוד מונח אצלך בשכל, התורה ותאי המוח שלך מאוחדים. ואז את והתורה שלמדת נהיים אחד ממש לא רק ברגע הלימוד, שזה ברור, אלא גם לאחריו! לכן חשוב להתמקד באיכות הלימוד, פחות בכמות. כמובן שאם יש יכולת ללמידה שהיא גדולה גם בכמות בוודאי שהדבר מבורך.

"תמיד כדאי שתהיה קביעות, כל אחת עם החברותא המתאימה לה: בעל, חברה או משפיעה. לימוד משותף עם הבעל מעלה את הזוגיות לרובד נעלה ועמוק יותר. בנוסף, מומלץ שתהיה לך קביעות שבה את הולכת לשיעור חסידות דווקא. יש משהו בקבוצה שבה הלימוד חודר יותר. מנתחים יחד את הלימוד, מעלים רעיונות, שואלים שאלות ומוצאים תשובות. אם אין שיעור, אז תייסדי שעור שאת תארגני/תשתתפי/תמסרי, העיקר שיהיה שיעור חסידות שבועי. בכל אסיפת נשים ישנה אחדות ואהבת ישראל. בקבוצה יש גם כח שכל אחת מקבלת מהיחד. אנחנו בסיומה של שנת ׳הקהל׳, ראוי שכל אחת תעשה ׳הקהל׳ עם עצמה, משפחתה או עם נשים בחוץ. לגבי הזמן, הרבי אומר שזמן הוא דבר גמיש. אם אני מבינה את חשיבות הלימוד, אז לא ארגיש שהלימוד גורע מהזמן שלי כי אני מבינה שהלימוד נותן לי כח לשאר משימות החיים.

ללמוד וללמד

"והכי חשוב, להפיץ את לימוד החסידות. אל תשמרי את כל הטוב הזה רק לעצמך. כל אחת היכן שהיא יכולה. אם זה לשכנים בבניין, אם במקום העבודה, או בנסיעה. ישנן כאלה שקל להן יותר לדבר עם נשים אחרות וישנן כאלה שפחות קל להן. אך בעולם הזה אנחנו נדרשות לעבודה. אני בדרך כלל נוסעת ברכב, אך קרה פעם שנסעתי ברכבת. ישבה לידי מישהי ונתתי לה פרוספקט על לימוד התניא. פלייר מעוצב יפה ומעורר עניין ללימוד התניא. נכתב בו איך בתניא נמצאות תשובות לשאלות חיים כמו איך להיות בשמחה. היא ממש התפעלה והחלה לומר לי כמה זה חשוב כי לכולם יש התמודדויות בחיים וכל אחד צריך שיהיה לו ידע כזה. לכן טוב שיהיו איתנו תמיד עלונים כדי שנוכל להתחיל שיחה על לימוד חסידות. יש גם את הפרוספקט החדש מבית נשי חב"ד כפר חב"ד, ניתן גם לשלוח ׳ווצאפים׳ ומסרונים בימינו.

"כל לימוד החסידות עניינו טעימה מימות המשיח ומטרתו להגביר אצלנו את החשק לביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!".

לימוד של אורח חיים

מיכל הלפרין מורה בתיכון ובמכללת ״בית רבקה״, מדריכת כלות:

דבר ראשון שיש לי לומר על חסידות זה שהיא בעצם אורח חיים. זה נשמע כמו כל ידע אחר, אני יכולה להחליט ללמוד חסידות כמו שאני לומדת דברים אחרים שמעניינים אותי, אך זה לא כך. אם לימוד החסידות לא משפיע, הוא אינו לימוד. כי כל הרעיון של חסידות הוא איך לחיות נכון. אם אתבונן על לימוד החסידות בצורה כזו, אגש ללימוד בצורה אחרת. הלימוד יהיה עמוק יותר כי חסידות היא אור החיים.

לימוד שהוא פרקטי

לגבי מציאת הזמן ללימוד, הדבר דומה למישהי שתזונה בריאה חשובה לה, היא תשקיע זמן ללמוד אודות תזונה וליישם, כך צריך להיות מול לימוד חסידות. שהוא יהיה חשוב לנו מאוד. אם את רוצה, וחשוב לך, לחיות כמו שהרבי רוצה – שזה על פי תורת החסידות – את כבר תמצאי את הזמן לכך. את תצליחי. הלימוד יכול להתבצע במגוון דרכים, כשיעור ב׳זום׳, חברותא קבועה… ברגע שזה חשוב לך, את תמצאי את הזמן ואת האופן.

חסידות ממש צריכה להיות נוכחת בחיינו, כמו שיש נשים מסוימות שברור להן שהן לא יוצאות מהבית בלי איפור, או נשים שמקפידות להתלבש באופן מסוים, אז ממש ככה לחיות את החסידות. ורק על ידי לימוד תוכלי להגיע למצב שהחסידות חדורה כך בחייך. דבר נוסף, תמיד חשוב ללמוד חסידות כי בכל שלב בחיים החסידות נותנת לי מענה אחר. אינו דומה החסידות שלמדתי ביסודי ובעל–יסודי לחסידות שאני לומדת כיום. כשלמדתי חסידות בנעוריי לקחתי ממנה איך לחיות כתלמידת תיכון מנוסה במבחנים ואיך להתמודד עם החברה; והיום כאישה וכאם, מתוך לימוד החסידות שלי, אבין דברים אחרים שיועילו לי באתגרים שיש לי. כשאת לומדת היום חסידות, את תסיקי ממנה דברים לגבי מה שאת עוברת כיום בשלב בו את נמצאת בחייך. בנוסף, כשחוזרים על הלימוד מגלים פתאום רבדים שלא ראינו בעבר.

לגבי מה ללמוד, אני חושבת שכאימהות אין לנו הרבה פנאי ללימוד, לכן בעיניי כדאי ללמוד קטעים מעובדים. ספר שמסביר רעיונות מתוך התניא למשל, או הסבר על שיחות או על נושא ב׳שער הביטחון׳. כך הלימוד יורד יותר ברמה הפרקטית לחיים כי לא צריך להשקיע זמן בהבנת הדברים. מגיעים ישר לתכל׳ס. ברור שמי שיש לה זמן ללמוד מן המקורות ולעומק, זה מעולה ואף גורם לתענוג מיוחד בלימוד. אבל באמת קודם לוודא שקיים אצלי לימוד שהוא פרקטי לחיים – שאפשר מיד להתחיל ביישום הנלמד. אפשר ללמוד כל תוכן חסידותי כי כל תוכן חסידי מכניס משהו טוב לחיינו.

כדאי לעשות קביעות בלימוד, אם בחברותא או בשיעור. שזה לא יהיה חד פעמי. ברור שפעם אחת של לימוד חסידות עדיפה מכלום! אך יש עניין גדול בקביעות גם מהבחינה שזו אמירה חינוכית. הילדים רואים וחווים איך אמא פעם בשבוע הולכת לשיעור חסידות. הדבר מנכיח בבית את חשיבות לימוד החסידות ללא מילים.

בנוסף, כשאת מלמדת חסידות, את לומדת אותה הרבה יותר לעומק וההבנה היא אחרת לגמרי באיכות. כי את לומדת על מנת ללמד, אז מכינה טוב–טוב כדי שתדעי להסביר. אם יש לך הזדמנות להעביר שיעור או אפילו ללמוד עם מישהי אחת אני ממש ממליצה. אפשר גם ללמוד עם הבעל – זה ממש מחזק את הזוגיות ותורם לה.

השפעת לימוד החסידות על החיים היא תהליכית, אם חזרת פעם אחת משיעור חסידות ועדיין לא השתנה משהו בחייך – אין מה להיבהל. זה דבר שהולך ומוטמע לאורך זמן. לימוד חסידות משפיע על אורח חייך, על תפיסת החיים שלך, אלו דברים שלא משתנים ברגע. צריך לגשת ללימוד חסידות מתוך הבנה שהוא חלק מחיים של אשה חסידית. ובכל שיעור ולימוד למצוא מה את יכולה לקחת מהלימוד הספציפי הזה ולהוריד אותו לחייך? במה תתחדשי מחר בעקבות הלימוד? ברגע שתיגשי ללימוד החסידות בצורה כזו, לאורך זמן תחושי השפעה על התודעה שלך, על דרך החשיבה.

רעיון מרכזי בחסידות הינו מוח שליט על הלב. מול כל התמודדות הדרך הנכונה ביותר לפעול היא התבוננות. כשאת לומדת חסידות אז ההתבוננות היא בגדולת השם. המוח שלך מתמלא בקדושה, וממילא הדברים הטובים יוצאים, העניינים הפחות רצויים עוזבים, או תופסים פחות מקום, ואז ההתמודדות קלה יותר. לימוד חסידות משפיע על התת–מודע שמשפיע על דרך החשיבה. עצם הלימוד עצמו משפיע על החיים. לגבי מה ללמוד, כל אחת למה שהיא מתחברת. כי באמת שיש כל כך הרבה – תניא, מאמרים, שיחות. גם בשיחות עצמן יש כאלו שיתחברו יותר לשיחות ה״דבר מלכות״ ויש כאלו שיתחברו לשיחות פרשת השבוע. באמת פחות קריטי ה"מה" כי מכל מה שנלמד יש משהו לקחת לחיי היום–יום.

החיות של הילדים

עוד דרך להוריד את לימוד החסידות לחיים היא ממש להחדיר אותה אצל ילדייך. מדהים לראות איך כשהילד חי את מושגי החסידות הללו שאת מכניסה לביתך, הוא מדבר את שפת החסידות בכזו פשטות. בנוסף, לכל פעילות שאת עושה להפצת החסידות בעולם, תעשי לך מנהג שמפעם לפעם את לוקחת איתך את אחד הילדים. כי הינך יכולה לעשות בעצמך רבות, אך הילדים אינם מודעים לעשייה שלך! ברגע שאת לוקחת אותם איתך, ראשית זה מרגש ומלהיב אותם וטוב שיתרגשו מדברים שבקדושה! ושנית, הם רואים וחווים את הפצת המעיינות וזה חודר בהם בצורה עמוקה. התוועדויות בבית הן גם דרך מצוינת להכניס את החיות שבחסידות לתוך חיי היום–יום של המשפחה שלך. ככה מכניסים את הילדים להיות חלק מהווי החיים החסידי.

לומדת כדי להשתנות

מטילדה חיות, משפיעה בתיכון ״בית רבקה״ כפר חב"ד:

לא צריך לעשות פעולה מיוחדת כדי להכניס את החסידות ליום–יום, מה שצריך הוא ללמוד חסידות. השאלה היא איך לומדים את החסידות.

נהיה היום מצב שהכל צריך ללמוד באינסטנט, תוך דקה, ואז באמת אנחנו מוצאים את עצמנו עם איזשהו רעיון מרחף בראש אבל לא משהו שנוגע בפנים.

אני חושבת שהחסידות מחיה את את היום–יום, לא צריך לעשות שום דבר מיוחד. מה שכן, השאלה היא באיזה אופן אני נגשת ללמוד את החסידות. כי אם אני לומדת אך זה לא פועל עליי, אז מה עשינו. מה שעוזר במיוחד זו התבוננות לפועל שמהווה אחד מהמאפיינים הכי משמעותיים בתניא ובחסידות.

הרבה פעמים כשאני מלמדת תניא בכיתות אנחנו לומדות איך בעצם צריכים להיראות חיים של יהודי – כך שכל ההנהגה שלו היא לשם שמיים. אז תמיד יש התעוררות כזו בכיתה ואמירה שעולה: ״מה? זה לא יכול להיות. אי אפשר לחיות ככה״. ותמיד מגיעה ההצהרה: ״אף אחד לא חי ככה!״ ואז אני בחיוך אומרת להן: יש שתי דרכים ללמוד תניא ובכלל ללמוד חסידות. דרך אחת היא ללמוד תניא ואז לסגור את הספר, לתת לו נשיקה, להסתכל על החיים ולהגיד: ״אוקי, החיים שלי לא נראים כמו התניא״. ואז לחשוב: ׳אז במה כן? במשהו קטן אפילו. איפה אני משנה, איך אני פורטת את זה לרגעים ומשנה משהו׳.

ויש דרך שנייה, שבה הלומדת סוגרת את הספר, מסתכלת על החיים ואומרת: ״זה לא נראה כמו שמתואר בתניא״ אז היא מביטה אל התניא ואומרת: ״אה, זה היה לפעם, לדור אחר״ וכו׳ וכו׳.

צריך להבין שהתניא ותורת החסידות שמתבססת על הספר באו לשנות את החיים שלנו וכשאת לומדת תניא את צריכה לדעת שבשביל זה את לומדת. אני באה להשתנות, לשנות את עצמי. עצם ההבנה הזאת מחיה את החיים שלנו.

לסיכום, אני חושבת שקודם כל צריך ללמוד! וצריך ללמוד משהו מסודר ועקבי. לימוד חסידות הוא בניין שנבנה מן הקל אל הכבד. אחרי הלימוד חייבים להתבונן. להתוועד על הדברים. באמת לחשוב איפה זה נוגע לי, איפה זה פוגש אותי בחיים שלי והכי חשוב להיות מוכנה נפשית להשתנות. ללמוד לא רק כי זה חכם – וזה באמת מאוד חכם! ולא רק בגלל שזה מאוד יפה או בגלל שצריך. אלא כי אני מוכנה ורוצה להשתנות.

בדיוק בשבילי!

איך מביאים את החסידות קרוב אליי? הרב מענדל פוטרפאס רצה פעם להאיר לתלמיד נקודה מסוימת. הוא לא רצה לפגוע בו אז הוא החליט שהוא ילמד איתו מאמר מסוים שנוגע באותה הנקודה וחשב שמזה התלמיד יבין שהוא צריך להשתנות. ישב ולמד איתו וראה שהבחור אינו קולט דבר, אז הוא חזר ולמד איתו שוב, עם הסברים, דוגמאות ומשלים. עדיין הבחור לא הבין. אמר לו ר׳ מענדל: ״בוא נעשה פעם שלישית חזרה, ככה זה ישב אצלך טוב״. חזרו פעם שלישית ובסוף הלימוד אורו עיניו של הבחור והוא אומר: ״הרב! הרב!״ אומר לו רב מענדל: ״נוווו״ אומר הבחור: ״יש בחור שזה בדיוק בשבילו!״ אומר ר׳ מענדל: ״באותו הרגע הבנתי שזה בדיוק בשבילי״…

אנחנו חוזרים לנקודה שחסידות כשהיא באה קרוב אליי, זה כל העניין שלה – היא נוגעת לנו במקומות הכי עמוקים. אז חשוב שאני אבין ותהיה לי היכולת והרצון להבין שמדובר פה עליי מלכתחילה. שכל מה שאני לומדת מדבר עליי ונוגע בי בדקות או לא בדקות אבל בוודאי ובוודאי שזה נוגע בי ושייך אליי.

כדאי מאוד לקבוע חברותא. עם חברה למשל או בשיעור. להקדיש זמן לא רק להבנת העניין אלא להתבוננות – איך זה נוגע בי וכיצד ביכולתי לפרוט זאת לרגעים הקטנים.

חסידות היא שם מאוד כללי. כשאלמד תניא, תלוי באיזה פרק או חלק אדרש ליותר התבוננות ויגיעה בהבנה. ובשיחות של הרבי, הרבי ממש עושה לנו את העבודה ובסוף כל שיחה תהיה הוראה ברורה איך אני לוקחת זאת לחיי. כל מה שצריך זה להיות קשובים למה שהחסידות מלמדת אותנו ואומרת לנו. בכלל, אפשר הרי לומר שאדמו״ר הזקן כתב את התניא באופן כזה שיהיה כ׳יחידות׳ וירטואלית – שכל אחד בכל מקום שנמצא יקבל תשובות לשאלות שיש לו בעבודת השם. אם אני ניגשת ללימוד התניא, לא כלימוד חכמה אלא כלימוד שהוא התוועדות אצל אדמו״ר הזקן, וכך גם אגש ללימוד שיחות הרבי מלך המשיח, אז אמצא את התשובות עבורי ואמצא איפה זה נוגע בי.

מהיכן מתחילים? איני חושבת שאפשר לומר כלל אחיד לכולם, אבל בעיניי זו הפרקטיקה. השאלה צריכה להיות: ״איפה אני יכולה ללמוד חסידות בצורה קבועה?״ אחד הדברים המאוד חשובים היא הקביעות בנפש. כמו שיש כאלה המקפידות ללכת לכושר פעם/מספר פעמים בשבוע או כאלה שמקפידות ללכת לדיאטנית מסוימת כי הן שומרות על תזונתן והן יודעות שאם הן תוותרנה כל התהליך שלהן יהרס. כך ויותר מכך צריך להתייחס ללימוד. הרי בפרק ה׳ בתניא אדמו״ר הזקן כותב שהתורה היא המזון של הנשמה. תורת החסידות היא פשוט החלק שמחייה אותנו, אי אפשר להזניח. כמו שהגוף שלנו לא יכול לחיות בלי אוכל, וכמו שאנחנו מבינים שצריך לשמור על בריאות הגוף ולהתעמלו וכו׳, צריך להבין שלנשמה יש את הצרכים שלה, ותורת החסידות מדברת בעצם על צרכי הנשמה. אז לכן אי אפשר להזניח. אם אני מגיעה למצב של הזנחה, פתאום אני מוצאת את עצמי במצב של יובש, לפתע אני מוצאת את עצמי עם שאלות של 'למה?', והעולם הרבה יותר קורץ… ופתאום אין לי כוח אפילו להיות אמא ודברים כאלה כי  חסר משהו לנשמה.

הנשמה מחכה לתזונה שלה! זה דבר ראשון.

צריך כאמור לבוא ממקום שהלימוד יחיה אותי, שיהיה לי פרקטי ויחייב אותי לתהליך, זה יכול להיות דרך שיעור שאני יודעת שאני מתחייבת אליו ואין תחליף לשיעור קבוע עם מרצה שאני מקבלת ממנה ויודעת שהיא מבינה בחסידות. יש כאלה שלא מוצאות שיעור שהן מתחברות אליו והן צריכות דווקא את הלימוד בחברותא. איך שזה לא יהיה, זה חייב להיות בקביעות ומחויבות. להתחייב ללימוד החסידות.

אני חושבת שחשוב מאוד ללמוד תניא כי תניא זה הבסיס, זו השפה. אני רואה את ההבדל אצל התלמידות שלי שלא מזמן עשו בגרות בתניא, אחרי המבחן כשדיברנו על שיחות של הרבי והתוועדויות ו׳דבר מלכות׳, ראינו מאוד חזק שהבנות ממש מזהות ואומרות: ״אה כן, זה מה שכתוב בתניא בפרק הזה והזה!״ גם השיחות של הרבי מקבלות אור אחר לחלוטין כשלומדים תניא, ולכן זה לימוד מאוד חשוב ומומלץ.

אנחנו חייבות בדור שלנו להכיר את השיחות של הרבי על פרשיות השבוע, על ענייני גאולה ומשיח. להכיר את מבט הרבי על העולם, ואי אפשר לוותר על זה. אי אפשר לחיות בלי זה. כל אחת יודעת מה הדבר הספציפי שחסר לה ואותו היא צריכה להשלים.

 יש לי זמן!  

לגבי זמן הלימוד – אף אחד לא ימצא לי את הזמן! אך כשיש דבר שהוא חשוב עבורי, אני אמצא את הזמן. אני חושבת שההכרה בחשיבות לימוד החסידות היא זאת שתאפשר לי למצוא את הזמן. כמו שחסידות אומרת: ״טעמו וראו כי טוב הוי'״. ברגע שטועמים ומבינים מה חסידות פועלת בחיים, ממילא אמצא את הזמן לזה. בכל דבר בחיים יש לנו הכנסות והוצאות. אז כאילו לפנות זמן לשיעור תניא נשמע לנו כהוצאה, מבחינה של זמן, לוותר על זמן שיכול להיות מוקדש לדברים אחרים. לעזוב את הבית, או וויתור על דברים אחרים שחשובים לי. אבל צריך לדעת כמו בעל עסק טוב שההכנסה הרבה יותר גדולה מההוצאה. אולי פיניתי זמן, אולי זה בא על חשבון דברים אחרים שרציתי לעשות או חייבת לעשות, אבל בסופו של דבר הכח שמקבלים מלימוד חסידות הוא הכנסה הרבה הרבה יותר גדולה. והזמן שאבזבז בלחוש את הריקנות, את היובש ואת המקום הזה של ׳אין לי כוחות׳ הוא הוצאה הרבה יותר גדולה.

בהתוועדויות עם התלמידות אני מדברת איתן על כך שיש בחירות שאם אני לא בוחרת, לבסוף בלי לבחור אני בפועל בוחרת דברים אחרים. הכוונה היא שבסוף צריך לשלם מחיר על כל דבר בחיים שלנו כולל על ערכים שבוחרים ללכת עליהם.

בכל החלטה אנחנו בוחרות לשלם מחיר מסוים, וללכת לשיעור חסידות יש לזה מחיר, מחיר של זמן, מחיר של מחויבות, אולי אצטרך לוותר על דברים אחרים. אבל אם אני לא אבחר לשלם את המחיר הזה, אני אשלם מחיר הרבה יותר יקר מבלי לבחור. וזה מה שחשוב שנבין, עדיף לי שאני אבחר את הזמן ואת הטיפול הנכון לנפש שלי בלימוד חסידות, מאשר שלא אבחר אבל אשלם מחיר הרבה יותר יקר על חוסר הבחירה הזו.

צריך לדעת שיש לנו מתנה אמיתית שזה עצם לימוד החסידות, וקבלת המבט הבהיר של הרבי על הדור השביעי, על העולם, מבט המאיר את הדברים באור אחר. אין ספק שה׳הכנסה׳ מלימוד חסידות היא שלא ערך בכלל ל׳הוצאה׳ גם אם בתחילה זה נראה קצת קשה.

באדיבות מגזין עטרת חיה