שמות שונים של ישיבות עולים ויורדים בקצב מסחרר, מידע ופרטים, שאלות ובירורים, הרשמה ושבתות ביקור, תקוות וחלומות. פרק חדש ומכריע נפתח בחייו של הילד שלך, זה שרק עכשיו יוצא מסטטוס ילד, ועובר לסטטוס בחור. הכובע והחליפה עוד לא ממש 'יושבים' עליו, בעינייך הוא עדיין הילד הקטן, זה שרק לא מזמן עשה חלאק'ה וכבר הוא בחור ישיבה. איך עוזרים לו לבחור את הישיבה המתאימה מבין מגוון הישיבות הקיים?
שוחחנו עם הרב יוסי ברוד שיחי' מנהל ארגון 'ישיבה בוחר', להכוונה ולסיוע בבחירת ישיבות, וביקשנו שיעשה לנו מעט סדר בדברים.
מקומה של האם
מטבע הדברים, נושא הישיבה נתפס כשייך יותר לצד הגברי של המשפחה. האם לנו כאמהות יש מקום בכל החלק של הכוונת הבן והכנתו לישיבה?
הכנה לישיבה היא לא רק תהליך הכולל את הנושא הלימודי, שהוא באמת שייך יותר לאב. הכנה לישיבה כוללת גם פרמטר רגשי משמעותי. בפרט בעידן שלנו, בו הילדים הרבה יותר קשורים ומחוברים לבית מאשר בעבר. אם בעבר היה ברור לנער, שהוא נוסע לישיבה רחוקה מהבית עם פנימייה, על כל הכרוך בזה. הרי שהיום הרבה יותר קשה לילדים להתנתק מהחממה הביתית ולהתבגר. בחלק הזה, הרגשי, דווקא האם היא זו שיותר דומיננטית. היא יכולה לסייע לבן שלה, לתת לו את התמיכה הנכונה ולעזור לו לצלוח את השלב החדש הזה בחייו באופן הטוב ביותר בעז"ה.
כאשר מדברים על בחירת ישיבה, על הפרטים שבתוך הישיבות עצמן, סדרי הלימוד, רמת הלחץ הדרישות הלימודיות והחסידיות, סגנון אנשי הצוות וכו', האם, שמעודה לא למדה בישיבה, תדע פחות לעזור, וזה יותר המקום של האב. אך לאמא יש הרבה מקום בהקשבה לילד, בלשמוע מה יש לו לומר. למה הוא שואף, מה הוא רוצה וחולם, התפקיד שלה הוא בעיקר להיות קשובה לילד, ומתוך הדברים שעולים והמידע שההורים אוספים יחד, לעזור לו ולכוון אותו לבחירה הנכונה.
מעבר לישיבה, הינו שלב משמעותי בחיי הנער המתבגר. למעשה, זהו שלב שמתחיל מאז הבר מצווה. כשנער בר מצווה עולה לתורה האב מברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה". משמעות הברכה הזו היא שהבן, מרגע הכנסו למצוות, נושא באחריות כלפי עצמו לגבי כל קיום התורה והמצוות שלו. אבל יש כאן עוד משהו, שצריך להיכנס לתודעת ההורים. הילד הופך להיות אחראי לעצמו וההורים צריכים לשדר לו: אנחנו סומכים עליך שתדע איך לנהל את עצמך בצורה נכונה. אם עד עתה הייתי מסדרת לך את העניינים מול המורה, מול המנהל, עם כל משובות הילדות שעשית, מעתה, עליך לדעת שאתה נושא באחריות. כמובן, אין הכוונה לעמוד מנגד ולא לסייע לילד כאשר הוא נזקק לעזרה. אבל כדאי להתחיל לשחרר. לתת לו את האפשרות ואת האחריות להתמודד בעצמו עם הדברים. זו נקודה מאוד משמעותית כאשר הילד הולך לישיבה.
בדרך כלל, לאימהות קשה יותר לשחרר…
זה בריא וטוב שילד מרגיש שמחכים לו בבית, שהוא יכול לדבר עם ההורים בכל זמן שהוא רוצה ולקבל מהם עידוד, תמיכה והקשבה. אך לפעמים, אם נשאיר את הילד תלותי מדי, זה עלול לפגוע בהתאקלמות שלו בישיבה. התלות עלולה להפריע לו, וזה יכול לגרום לו לרצות לברוח הביתה.
לאחרונה, היו לי כמה פגישות עם בחורים שלא הסתדרו בישיבה, ובחלק גדול מהמקרים, ראיתי שהקושי נבע מכך שהיה איזשהו קונפליקט קטן בין הילד לבין הצוות, שיכול היה להפתר ולהסתדר לבד. הבעיה התחילה כשההורים רצו לעזור לילד ונכנסו לתמונה, ומשם התחילו העניינים להסתבך. צריך לזכור כאשר ילד הולך לישיבה, כי יש שם בחורים גדולים ממנו וישנם אנשי צוות הנמצאים איתו עשרים וארבע שעות ביממה .והוא יצטרך ללמוד להסתדר איתם. כמובן, על ההורים לתת תמיד גיבוי אחורי .לתת תמיכה מלאה, להתעניין: "איך עבר היום, איך אתה מרגיש, איך הולך" וכו'. אך לעשות זאת בזהירות על מנת שהילד יחוש את האמון שנותנים ביכולתיו להיות עצמאי ולהסתדר בישיבה.
קונפליקט הבחירה
מה קורה כאשר הילד רוצה מאוד ישיבה מסוימת, ואילו ההורים רוצים ישיבה אחרת? איך אפשר להכריע בקונפליקט הזה? האם נכון לתת לילד ללכת אחר נטיות ליבו, גם אם נראה לנו שהוא טועה?
ישנה חשיבות רבה מאוד לשיחה פתוחה וכנה עם הילד. מנסיוני, פעמים רבות הורים מתקשרים אליי ומתארים את הילד ואת הישיבה הנראית להם מתאימה לו. וכאשר אני נפגש עמם לאחר מכן ביחד עם הבחור, התמונה היא אחרת לגמרי. ישנם הרבה פערים בין רצון הבחור ואיך שהוא רואה את התמונה לבין רצון ההורים. ההורים רואים את הדברים בצורה אחרת. לדעתם, הילד הינו עדיין ילד, רק בן שלוש עשרה ואינו מודע לכל המורכבויות. לעומתם, הילד מגיע מהכיתה עם כל המידע שקיבל דרך החברים, עם תובנות ומחשבות אחרות לגבי הישיבה שהוא מעונין בה. ומסתבר, שההורים אף פעם לא ישבו לדבר עם הילד שלהם על הנושא בצורה רצינית.
לכן, הדבר החשוב הראשון הוא פשוט לשבת ולדבר עם הילד. ולפרוט את השיחה לפרטים: "היכן אתה חושב שיהיה לך טוב, למה אתה מעוניין בישיבה מסוימת דווקא, מה מושך אותך לשם", וכו'. וגם להביע את העמדה שלהם, למה הם מעוניינים בישיבה מסוימת. חצי שעה של שיחה בוגרת ועניינית יכולה הרבה פעמים להפתיע את ההורים ואת הילד, בה הם יגלו, כי הם יכולים למצוא בקלות את המקום המתאים בעצמם. אולי ההורים יגלו שהדברים החשובים מבחינתם, המצויים בישיבה מסוימת, קיימים גם בזו שהבן רוצה, או שהבן יגלה צדדים נוספים שיטו את ליבו לישיבה שההורים נוטים אליה. או אולי יגלו כי ישנה ישיבה שלישית, אחרת העונה על הדרישות הן של ההורים והן של הילד.
אם מדובר במשהו מהותי, להורים יש זכות להתעקש, וכשהילד יגדל – יבין. אך אם מדובר במשהו לא מהותי, כדאי לתת לילד ללכת לישיבה שאותה הוא רוצה, כי במקום הזה, שם הוא יפרח.
חז"ל לימדו אותנו: "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ" (ע"ז יט ע"א) והרבי אומר, שהעניין הזה לא מופיע בהלכות תלמוד תורה, אלא בהלכות כיבוד אב ואם. כי אם הבן ילמד במקום שליבו חפץ, בסופו של דבר זה יביא לכיבוד ההורים. כי כאשר אדם נמצא במקום אותו הוא רוצה, שם תהיה ההתפתחות הרוחנית הכי טובה שלו.
לפעמים ילד חולם על דברים מסוימים, וכאשר הוא מגיע לישיבה בפועל, הדברים נראים אחרת לגמרי…
הפער בין הדמיונות לבין המציאות בנושא הזה תמיד קיים, ולפעמים הוא גדול. ישיבה היא מהות אחרת לגמרי ממה שהילד התרגל אליה בכל שנות לימודיו ב'חדר'. אם אנחנו כהורים נשחרר את הילד, ניתן בו אמון, הוא בסופו של דבר, יפרח ויתקדם. הייתי אומר שבכל מחצית השנה הראשונה בישיבה, מאלול ועד פסח, עלינו לא להיבהל מהקשיים של הילד ,אלא אם כן מדובר במצוקה חריגה. לכל ילד יש את הקצב שלו להתרגל, ויש כאלו שלוקח להם חצי שנה להסתגל. חשוב לשמוע אותו, לתמוך, לתת כתף, אך לא להיבהל. לתת לזמן ולהרגל לעשות את שלהם.
אין ישיבה מושלמת
היום, ברוך ה', היצע הישיבות גדול מאד, על מה כדאי לשים את הדגש?
קודם כל, חשוב להבין שישנם הבדלים גדולים מאוד בין ישיבות. אני שומע אנשים שאומרים: "כל הישיבות הן אותו הדבר". וזה כל כך לא נכון. יש הבדלים משמעותיים: בצוות – צוות מבוגר לעומת צוות צעיר יותר, או צוות רב גילאי. בחברה – סגנון הבחורים בישיבה. הדרישות הלימודיות והחסידיות. האוכל – שהוא פרמטר חשוב מאוד בגיל הזה. אפילו מבנה הישיבה השונה, יכול לעשות את ההבדל לפעמים. וכמובן הגודל של הישיבה, מספר הבחורים הלומדים בה- יש בחורים שצריכים ישיבה קטנה יותר, שמצד אחד תהיה אישית .שם 'רואים' באופן אישי כל בחור. מצד שני, כאשר הישיבה קטנה, רואים אותך כל הזמן, ואם לא קמת בזמן יום אחד, זה מאד בולט. ישנם בחורים שקשה להם עם העובדה הזו, הם מרגישים יותר בטוחים דווקא כשהם 'נבלעים' בין עוד עשרות רבות של בחורים. וטוב להם דווקא עם זה שהיחס לא אישי מדי.
חשוב לעשות הערכה עצמית מדויקת, לשבת עם הנער, לשמוע מה יש לו לומר, לשבת גם עם מחנך כיתה ח'. מחנכי כיתה ח' מכירים היטב את הישיבות וגם את הילדים. והם גם יכולים לכוון אותם למקום שיהיה בעז"ה הכי טוב בשבילם. חשוב לדייק ולעשות את ההערכה הנכונה מכל הבחינות – לימודית, חברתית וחסידית. ולנסות למצוא את הישיבה שתענה על רוב הדרישות, אין שלימות בדרך־כלל. אני תמיד אומר לבחורים שבחירה – היא דבר טוב. אך חשוב לדעת שלעיתים בחירה במשהו מסוים תגרום להפסד של משהו אחר. לכן, כאשר באים לבחור ישיבה, ולרוב אין ישיבה שתענה בדיוק על כל הדרישות .יש צורך לעשות הערכה נכונה ולהחליט במה מתמקדים ועל מה מחליטים לוותר.
כדאי לבקש מהילד לרשום את כל ה'פנטזיות' שלו ביחס לישיבה. בלי שם של ישיבה כזו או אחרת. מה הוא היה רוצה בישיבה, מה חשוב לו, מכל הבחינות. ואז, כמו שאמרתי, לשבת יחד עם ההורים והמחנך ולראות מהם הסעיפים החשובים, על מה מסכימים ועל מה לא, ובעז"ה למצוא את המקום הנכון. כמובן עם הרבה תפילה וסייעתא דשמיא.
בנימה אישית, תוך כדי הכנת הכתבה, חשבתי על כל אותן אמהות גיבורות ברוסיה הסובייטית ששלחו את בניהן תוך סיכון עצמי לישיבות מחתרתיות אי שם. הן לא ידעו דבר על הישיבה, על כמות התלמידים, איכות המקום, מה ואם בכלל הילד יאכל שם. לפעמים אפילו לא ידעו בדיוק להיכן הילד נסע. רק דבר אחד עמד בראש מעייניהן :שהילד יקבל חינוך יהודי חסידי טהור.
ב"ה, אנחנו בדור הגאולה והשפע, בו ישנן ישיבות רבות, ויש לנו את האפשרות להתלבט, להחליט ולבחור. אבל חשוב שנזכור את אותן אמהות צדיקות. ונדע כי המטרה נשארה אותה המטרה: מציאת ישיבה שתצמיח את ילדינו בעז"ה ל"תמימים" חסידים ומקושרים, ל'תמימים" שמביאים את הגאולה.
באתר של 'ישיבה בוחר' ניתן למצוא מידע כללי ראשוני על כל ישיבות חב"ד בארץ, אופני התקשרות לכל ישיבה. כמו כן, באתר מאמרים מגוונים בנושאים רבים הקשורים לעולם הישיבות. מומלץ בחום!
באדיבות מגזין עטרת חיה
