אנו עומדים בערב שביעי של פסח היום השביעי בו יצאו ישראל ממצרים ומצאו את עצמם מול ים סוף כשלפתע מצרים מופיעים מאחוריהם.
כאן מתחילה סאגה דרמטית מה עושים במצב שכזה?
התורה מספרת על הוויכוח שהתנהל בקרב ישראל, כשבגדול המדרש (מכילתא שמות י"ד, י"ג) מציין ארבע סוגי כתות שהביעו דעתם מה נכון לעשות במצב שכזה.
הכת הראשונה טענה: 'ניפול לים'- עדיף למות בים מאשר בידי מצרים, התפיסה ברגע של ייאוש הטוענת- אני לא אתן לאויב לשמוח לאדי.
הכת השנייה טענה: 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה'- נסגיר את עצמנו למצרים, עדיף לחיות כעבדים לכל חיינו מאשר לאבד עצמנו לדעת.
הכת השלישית טענה: 'נילחם במצרים'- אין מצב שאנחנו חוזרים להיות עבדים של מצרים נילחם על חירותנו, על הכבוד האבוד.
הכת הרביעית טענה: 'נצווח כנגדן'- נתפלל אל ה' שיושיענו מהמצרים, השלך על ה' יהבך, האמונה והביטחון בישועת ה' כהרף עין.
ואילו ה' יתברך מורה למשה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות י"ד, ט"ו). כלומר ממשיכים אל היעד כרגיל אל עבר הר סיני..
ואילו לארבע הכיתות עונה ה' יתברך בסגנונו הייחודי: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן". (שמות י"ד, י"ג-י"ד).
לכת שטענה 'ניפול לים' ענה ה': הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה.
לכת שטענה 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה' ענה ה': כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.
לכת שטענה 'נילחם במצרים' ענה ה': יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם.
ולכת שטענה 'נצווח כנגדן'- כלומר נתפלל ל-ה' ענה ה': וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן.
מה באמת מתרחש שם באותם רגעים דרמטיים, קשים מנשוא, בו עם ישראל עומד במבחן אמונה ראשון? מה עבר על עם שרק לפני רגע יצא ממקום בו אף עבד לא מצא את חירותו מעולם?
אנו מוצאים ארבע ייצוגים קלאסיים של ארבע כתות של אנשים שונים הנתונים בסכנת חיים שאת כולם שולל ה' יתברך ומורה למשה: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שם פס' ט"ז).
'הסתכלו דרך החלון של הזולת'
אדמו"ר הריי"צ רבי יוסף יצחק שניאורסאהן האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם אמר: "כאשר אדם דן את חברו (הן כשהמשפט גלוי, ברבים, והן כשדן הוא אותו בליבו), עליו להיכנס ככל יכולתו לחייו הפנימיים של הנידון, להתחשב במעמדו ומצבו ובכל הסובב אותו, ולהתעמק בסיבות שהביאוהו לחיות כך את חייו. כאשר השופט מעמיד את עצמו במקומו של הנידון וחי את ה'ניסיון' שלו, ומתחשב בכל הסיבות האלו, אז ורק אז המשפט אמיתי הוא" (ליקוטי – דיבורים חלק ב', עמ' שי"ז).
ישנו סיפור נפלא המהווה דרך התבוננות שונה על הזולת כאשר אנחנו לא תמיד מצליחים להבין, להתחבר ולרדת לסוף דעתו, לראות ולהתבונן מנקודת מבטו:
הפסיכותרפיסט והפסיכיאטר ד"ר ארווין יאלום מספר תחת הכותרת 'אמפתיה' ותחת הכותרת הפותחת את הסיפור: "הסתכלו דרך החלון של המטופל" – מספר על מטופלת ששנים הייתה בסכסוך עם אביה שלאורך שנותיה ובבגרותה 'היטיב' לראות כל דבר בשלילה ולהעביר ביקורת ושיפוטיות על כל דבר שלא מצא חן בעיניו. יום אחד בבגרותה, הגיע לבקרה במכללה בו למדה. הבת רצתה לבלות עם אביה את הזמן המשותף להם ולחדש את מערכת היחסים ביניהם בפתיחת דף חדש. הם החליטו על נסיעה משותפת בטבע ונסעו בכביש כפרי יפה, כשהאב יושב בכיסא הנהג והיא לצדו. אולם, האב לא פסק מלהתלונן על הנקיק מלא הפסולת הנשקף מהחלון. הבת שבה להתאכזב מאביה, שכשל לראות את היופי שראתה היא בחלונה. כעבור זמן לא רב הזדמן לה נסיעה באותה הדרך, רק שהפעם היא זו שישבה בכיסא הנהג. לתדהמתה גילתה שאכן בצדו הזה של הדרך ישנו נקיק מזוהם ומלא פסולת המעיב על חווית הנסיעה. רק שהפעם לא היה לה עם מי לחלוק את התחושות שכן אביה כבר נפטר..
בכדי לחבור לנקודת המבט של הזולת יש להתבונן מאותו חלון ממנו הוא מביט ולא מחלוננו!
הדרך של ה' יתברך לחבור לעם ישראל הנתונים ברגע של משבר קיומי מידי המאיים לכלותם נשענת על אמפתיה.
עם ישראל נתון בחרדה קטסטרופלית ובכדי לסייע להם יש צורך לחבור רגשית ונפשית ממקומם, עם אמפתיה שהנה היכולת להתבונן על מצבם מנקודת המבט שלהם!
גם מה שנראה כאתגר הוא למעשה מתנה!
שירלי צ'יסהולם עשתה כותרות כשהייתה האישה השחורה הראשונה שנבחרה אי-פעם לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-12 של מדינת ניו-יורק. לאחר ההתרגשות הרבה, היא מצאה את עצמה נאבקת בדעות קדומות ובחברי קונגרס גזעניים שניסו לעכב את התקדמותה. בלחץ חברי קונגרס מן הדרום היא מונתה כחברה בוועדת החקלאות, תחום בו שירלי, אישה שגדלה כל חייה באזור עירוני, לא יכלה לתרום רבות.
המינוי גרם לה אכזבה רבה. היא רצתה להיבחר כדי למגר את בעיית העוני וחסרי הבית במרכזי הערים; מה תוכל לעשות כחברה בוועדת החקלאות?
יום אחד היא קיבלה טלפון ממשרדו של הרבי מליובאוויטש. "הרבי רוצה להיפגש עמך", נאמר לה. צ'יסהולם, שהתגוררה במרחק רחוב אחד ממרכז חב"ד העולמי "770", נפגשה עם הרבי לפני הבחירות בניסיון לקבל את תמיכתו במועמדותה (אותו, אגב, לא קיבלה: הרבי סירב להתערב בפוליטיקה ולתמוך בה או בכל מועמד אחר) כעת תהיה זו פגישתם השנייה.
"אני יודע שאת מאוד מאוכזבת" אמר לה הרבי כשנפגשו. "אכן, אני מאוד מאוכזבת אני חשה פגועה. מה עליי לעשות כעת"? שאלה.
"בורא העולם העניק לך מתנה אמיתית"! הכריז הרבי. "לארצות הברית עודפים רבים של מזון, בעוד אלפי איש נמקים ברעב. את יכולה להשתמש במתנה שנתן לך האלוקים כדי לספק מזון לעניים. עלייך למצוא דרך מקורית לעשות זאת".
זמן קצר לאחר-מכן נפגשה שירלי באקראי עם הסנאטור בוב דול, שייצג את מדינת קנזס העתירה בשטחים חקלאיים. הוא שטח באוזנה את מצוקת החקלאים במדינתו: באותם הימים החלה ארצות הברית לרכוש פירות וירקות מקובה, והחקלאים נותרו עם עודפי מזון והפסדים משמעותיים. תוך כדי שיחה נזכרה שירלי בדברי הרבי ובמוחה החל להתגבש רעיון.
במשך השנים הבאות, עמלה שירלי צ'יסהולם יחד עם בוב דול על הרחבת תכניות המספקות מזון לנצרכים, לנשים בהריון ולנשים מניקות התוכניות ידועות בארה"ב בשם Food Stamps) ו (WIC חלק נרחב מתוכניות אלו, המספקות מזון בשווי של מיליארדי דולרים לעניים ברחבי ארצות הברית, נרשם לזכותה. אך היא עצמה זקפה זאת לזכותו של הרבי.
במסיבת פרידה שנערכה לרגל פרישתה לפנסיה, אמרה שירלי צי'סהולם: "את כל הישגיי בתחום זה אני חייבת לרבי שהיה אופטימי ולימד אותי כי גם מה שנראה כאתגר הוא למעשה מתנה מאת האלוקים. אם לתינוקות עניים יש חלב, ואם לילדים עניים יש מזון – הרי שזה בזכות הרבי מקראון הייטס". (על פי חברת המדיה החבדי"ת jem –)
ארבעה מצבים נפשיים בלתי סתגלניים שונים ומענה ייחודי לכל אחד מהם:
הרעיונות שמניעים את ארבעת הכתות, נשען על תגובות סובייקטיביות הייחודיות לכל אדם הנתון ברגעי משבר ומגיב אליהם בהתאם למאפייני אישיותו. בני ישראל מייצגים ארבעה מצבי משבר ייחודיים בלתי סתגלניים איתם מתמודדים בני אנוש כל אחד בהתאם לעמדה הנפשית בה הוא נתון באותו רגע, המייצגים כאמור מאפייני אישיות שונים המתמודדים עם מצבי בלתי סתגלניים.
הכת הראשונה מתארת מצב של קריסה נפשית של עמוד השדרה 'נפילה מהרגליים', מצב המתאר חוסר פניות נפשית לעולם ולחיים, מה שמעמיד את האדם במצב של ייאוש מוחלט ומכונה בעגה המקצועית 'ראיית מנהרה' הוא לא רואה את האור בקצה המנהרה, אין תקווה באופק מה שמוביל לקריסה נפשית משברית כאמור וברגע של ייאוש מתקבלת ההחלטה לאיבוד לדעת- להם ה' יתברך מעניק את הכח לעמוד איתנים על רגליהם ולראות את 'האור בקצה המנהרה' את התקווה להצלתם- הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה.
הכת השנייה מתארת מצב של כניעה נפשית למצב של 'חוסר אונים נרכש'. השעבוד הבלתי אפשרי במצרים הכריע את הנפש שהפנימה את המצב וקיבלה את המציאות שממצרים אף אחד לא יוצא- זה מנת חלקינו וגורלנו. מצב זה מוביל ל דיסוציאציה-ניתוק רגשי, הנוטל את הרצון להרגיש מחד כדי לא לחוש את הסבל הבלתי אפשרי מאידך, להם ה' יתברך נותן את הכח להתמודד על ידי החזרת השליטה לידיהם בהבטחה: "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם". כלומר: מצרים אינם הבעיה שלכם עוד, שכן מצרים הנם דבר חולף ועובר מן העולם בדיוק כמו כל דבר בעולם, כעת ההחלטה להשתחרר ממצרים היא רק בידיים שלכם!
הכת השלישית מתארת מצב של חוסר יכולת לשאת סבל אל מול חוסר אונים לקבל את המצב הנתון ב'כאן ועכשיו' ולכן מתגבשת בתוכם פנימה רוח קרב הדורשת מהם להשיב מלחמה כנגד כוחות הרשע בעולם.
מצב זה משקף את העמדה ה'מרדנית-הישרדותית' המופיעה ברגעי משבר שהפתרון לבעיות עוברת במלחמה נגדית.
התפיסה העומדת מאחורי גישה זו הנה ההחלטה העקרונית להשיב את השליטה בכל מחיר ללא פשרות, ללא מורא וחת, מלחמה עד טיפת הדם האחרונה, מה שמציב את האדם בפני מצב של על- חזור, או שהורגים או שנהרגים.
זו דרך מגלמת את נקודת המבט הדיכוטומית בחיים, שחור-לבן הכל או כלום.
לכת זו מעניק ה' יתברך את המתנה הסרת רעשי הרקע על ידי התמקדות טוטאלית במשימה העומדת לפניהם, אין צורך להילחם על קיומכם, כעת הזמן שלכם הוא לצעוד אל חירותכם ללא פתיחה במלחמות מיותרות, "יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם", תנו למרחב הגלובלי להתמודד עם הרע שבקרבו, הוא יעשה זאת יותר טוב מכם, שכן הוא לא נתון בחוסר אונים בו אתם נתונים כעת. מלחמה מתוך הישרדות וחוסר אונים עלולה להביא להרס וחורבן מיותרים, לכן אתם תתרכזו במשימה העומדת לפניכם להגיע אל היעד שלשמו יצאתם ממצרים והוא מתן תורה!
הכת הרביעית מגלמת מצב של דימוי וערך עצמי נמוך, תפיסה עצמית פנימית ולפיה החוסר אונים בו אני נתון מציב אותי בעמדה של חוסר יכולת לפעול, ולפיכך מתגבשת לה האמונה פנימה בחוסר יכולתי להצליח ולהתמודד עם המצב ולכן אשען על מי שגדול ממני על פי תפיסתי הוא בוודאי יוכל לסייע לי.
התפילה היא הפתרון האידיאלי לאדם המאמין ותמיד טובה ומסייעת היא, אמנם כאשר היא מחליפה את העשייה והפעולה הנדרשת ממני ברגע נתון זה ב'כאן ועכשיו', יש בה מסר ולפיו אני לא מאמין ביכולתי לסייע לעצמי ולכן אני משליך את יהבי על ה' יתברך שכן הוא בוודאי יוכל לעזור כאמור.
לכת זו מעניק ה' יתברך את המתנה -'וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן'. ישנם רגעים וזמנים בם נכון לעשות ופחות לחפש סגולות להצלחה.
כאשר נתונים במשבר, התפילה לא יכולה להוות תחליף לעשיה, אלא התפילה צריכה להתלוות לעשיה.
קריעת ים סוף הנה 'הצהר המאפשר' את מתן תורה!
כעת לאחר האמפתיה אותה גילה ה' יתברך כלפי לבו ומצבו של כל אחד ואחת מעם ישראל והעניק לו את המתנה לדרכי ההתמודדות עם המשבר, הוא מורה למשה מה נכון לעשות ב'כאן ועכשיו'.
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ..
הפתרונות השונים שעלו בליבותיהם של כלל ישראל כל אחד ואחת על ייחודיותו צרכיו ומאווייו בשעה זו, מאפיינים התמודדות סובייקטיבית של כל אחד ואחת מהם בשעת משבר על פי הבנת שכלו ומשקפים את נקודת המבט הייחודית להם על החיים וההתמודדות עמם.
אמנם כעת ישנה מטרה אחרת והיא מתן תורה, המסע של בני ישראל בדרך להפוך לעם ישראל! המסע הזה חייב להימשך ולשם כך הפתרונות המגוונים למצב אותם העלו ארבעת הכתות השונות מתאימים ונכונים למסע אישי והתפתחותי שכל אחד ואחת מהם עובר בחייו. אולם כעת המסע הנו מסע משותף לכלל ישראל אל עבר החירות האמיתית שלהם כעם, העוברת במעמד קבלת התורה בהר סיני.
הדרך לשם לא עוברת בפתרונות קוגניטיביים ייחודיים של סובייקטים שונים חכמים ככל שיהיו, אלא בביטול מוחלט של ההבנה הסובייקטיבית האינדיבידואלית אל למעלה מעלה משכל אנושי, אל עבר התגלות אלוקית המאפשרת לכוחות הטבעיים והשכליים לצאת מגדרם ולהוליכם אל מסע על טבעי המשדד את מערכות הטבע ומתגייס כולו לטובת המשימה העיקרית לשמה יצא עם ישראל ממצרים.
דרך ניסית ייחודית זו מוצאת את בני ישראל בעמדם על ים סוף כשמאחוריהם ניצבים המצריים. ה' יתברך מצווה את משה: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה."
ה' יתברך מרומם את בני ישראל אל מקום אחר דרכו יוכלו לראות את המציאות המורכבת בה הם נתונים מזווית שונה לחלוטין. בני ישראל יביטו על מצבם מלמעלה, מעל המורכבות בה הם נתונים, ממקום בו לא רואים מורכבות! ממקום בו אפשר לראות את העולם הנסתר והפנימי גלוי לעין, כמקום מאפשר ומזמין! הים המכסה על היבשה נפתח ונקרע לגזרים אל מול עיניהם המשתאות של בני ישראל, ולפתע הוא כבר לא היווה מכשול, לפתע התגלתה מציאותו האמיתי של הים שהיא בסה"כ עוד מרחב יבשתי לצעוד בו ולעבור בו!
מצב זה יכול להתאפשר כאשר מניחים את כלל השיקולים השכליים היצירתיים ביותר לטובת צעידה משותפת יחד אל עבר המטרה שלשמה התכנסנו, אל עבר מתן תורה!
מה שבעצם מספר את הקשר הנפלא שבין קריעת ים סוף למתן תורה. בדרך כלל אנחנו מסתכלים על קריעת ים סוף כתחנה אל עבר ובדרך למתן תורה. אך התבוננות מעמיקה מלמדת אותנו שקריעת ים סוף הייתה לא פחות מאשר 'הצהר-המאפשר' זו שיצרה את האפשרות למתן תורה!
מתן תורה הנה מטרת העל לשמה יצאו בני ישראל בדרך להפוך לעם ישראל. אמנם לשם כך צריך ליצור מכנה משותף בין חלקי בני ישראל השונים. אותו מכנה משותף נמצא בדמות מתן תורה כמטרת העל המאחדת את כלל חלקי העם, כך שמתן תורה היווה את המכנה המשותף. אמנם בכדי לאפשר לאותו מכנה משותף להביא את התוצאה המיוחלת נדרשה קריעת ים סוף, קריעה והבדלה בין המסכים השונים והמפלגים בין בני ישראל לכדי מרחב משותף ומאפשר, מרחב בו יוכלו כלל ישראל לצעוד יחד בשקט ובבטחה אל עבר מתן תורה!
ובמילים אחרות מתן תורה היווה את המכנה המשותף שלנו בדרך להפוך לעם, אך קריעת ים סוף אפשרה את הצעידה אל עבר המכנה המשותף! ובכך הפכה ל- 'צהר המאפשר' את מתן תורה!
רק כאשר בני ישראל הניחו את כלל השיקולים והטיעונים השונים כיצד יש לנהוג אל מול מצרים הדולק בעקבתם ומאיים לאבדם, הרגע הזה בו בני ישראל היו קשובים למשה רבינו ואפשרו את המאחד ביניהם ולא את המפלג ביניהם ברגע זה ממש נקרע ים סוף לגזרים והתאפשרה הצעידה אל עבר מתן תורה!
קריעת ים סוף הפרטית שלנו
קריעת ים סוף הפרטית שלנו מתרחשת יום יום כאשר אנו מגלים את היבשה ומאפשרים לעצמנו לצעוד בבטחה בתוך הים ביבשה!
היכולת לגלות את המשותף ביננו משמעה לקרוע את ים סוף הפרטי שלנו לגזרים! ההתעסקות בשונה והמפלג משמעה להאפיל על היבשה ולא לאפשר את הצעידה המשותפת על אותה יבשה!
אנחנו אומרים בכל יום בתפילת ערבית: "הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף": אותם 12 גזרי ים סוף המאפשרים לכלל 12 שבטי ישראל לצעוד על אותה יבשה בתווך של 12 עשר גזרי מימי ים סוף! מלמדת אותנו שאין צורך לבטל את דעותינו אלא לאפשר לעצמנו לצעוד יחד על אותה יבשה המחולקת ל-12 גזרים שונים אבל עדיין מחברת ומאחדת אותנו בצעידה אל עבר אותה מטרה!
אף אנו בחיינו כחברה ששמה לעצמה מטרה לחיות יחד כעם אחד החפצים בשלום בשקט בשלווה ובבטחה, מחויבים לצעוד יחד אל אותה מטרה ולהניח בצד כל שיקול שכלי זה או אחר יצרתי ככל שיהיה. אנחנו מחולקים בדעות, בתפיסות עולם ותובנות שונות, אבל מאוחדים במטרה לשמה התכנסנו כעם אחד, בכל מקום שהוא (עולם), בכל זמן שיהיה (שנה), בכל סיטואציה שתהיה (נפש)!
השיקול היחיד העומד בפנינו צריך שיהיה המטרה שלשמה התכנסו כולנו יחד תחת הר סיני כאיש אחד בלב אחד, שכולנו מאמינים באותה מטרה ומתרכזים בדבר אחד הצעידה אל עבר היעד שלשמו ובזכותו אנחנו כאן כעם, אל עבר הגאולה האמיתית והשלימה!
חג חירות שמח לכולנו
נכתב על ידי מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה
