מבט־על הורי
מכירים את הרגע בו גלגלי המטוס מתנתקים סוף סוף מהאדמה והוא מתחיל להמריא? מי שיושב ליד החלון באותם רגעים, צופה במחזה דבר מרתק – תוך דקות ספורות אפשר לראות ולהבין עד כמה הגשמיות היא "משחק בלגו". פתאום מקבלים מבט מקיף שאין לנו בשעה שאנחנו נמצאים למטה, וכבולים בדרך־כלל לרגע ולמיקום בו אנו שוהים. רק המבט הסוקר מלמעלה, נותן לנו פרופורציה.
למה נזכרתי בזה כעת? (לא בגלל שטסתי לאחרונה לרבי. לצערי עדיין לא…)
אולי בגלל המריבה שהייתי עדה לה לאחרונה. אחד הדברים שהורים הכי פחות מחבבים (בלשון המעטה) הוא מריבות בין הילדים. אמנם אין בית שאין בו אף פעם מריבות, אך לנו כהורים יש אפשרות לבחור איך להסתכל ולהגיב עליהם, האם במבט "מבפנים" או ב"מבט על".
מבט־על נותן לנו את היכולת להבחין האם מדובר בטריגר קבוע שגורם את המריבות ואולי ניתן לנטרל אותו? (למשל רעב או עייפות, שטח מחיה מועדף על ילד, קושי מסוים ועוד) ואולי בעצם כל המריבה היא רק דרך למשוך תשומת לב? רק אחרי בידוד הגורמים, נוכל לבחור בדרך הנקודתית המתאימה לפתרון הבעיה.
מבט־על גם מסייע לנו לנטרל את הרגשות הקשים שאולי עולים בנו וממילא גם מאפשר להגיב בצורה מושכלת ונכונה יותר, שתניב בעזרת־ה' תוצאות טובות יותר.

מניע התהליכים ההיסטוריים
מבט־על מעין זה ניתן לראות בשיחה של הרבי מה"מ לשבוע זה:
הרבי מה"מ רואה את ההתרחשות בעולם תוך יכולת לראות את התהליכים הרוחניים המניעים את גלגלי ההיסטוריה, ומתוך כך להנחות אותנו מה הלקח הנכון שאמור להיות מופק מכך:
"…החלטת והכרזת מנהיגי אומות העולם… על דבר המעמד ומצב של 'וכתתו חרבותם לאיתים', היא, כתוצאה מהחלטת והכרזת 'מלכי רבנן' ש'הנה זה (מלך המשיח) בא', החל מהפסק דין של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו שמכבר נשלמו מעשינו ועבודתינו של משך זמן הגלות ומוכנים כבר לקבלת פני משיח צדקנו, וכן הפסק דין של הרבנים ומורי–הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה, 'יעמוד מלך מבית דוד וכו' בחזקת שהוא משיח' ועד להמעמד ומצב ד'הרי זה משיח בודאי' – פסק דין 'מסיני', שנמשך וחדר גם בגדרי העולם…"
מי שלא הבין מה הרבי מה"מ מצפה מאיתנו בפיסקה הזו (ובשיחה כולה) מוזמן להמריא קצת יותר גבוה, ולקבל מבט־על של עוד ועוד "דבר מלכות'ים", ובעיקר – לפעול ולקיים!

טיפים לשלום
אה, ויש בשיחה גם טיפים שבהחלט יכולים לעזור להורים המתוסכלים מהמריבות:
הרבי מה"מ מבקש, בהקשר להבאת הגאולה ואחדות עם ישראל – לומר לפני התפילה "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". בואו נרגיל את עצמנו והילדים לחשוב על המילים הללו, אולי אפילו מתוך "התחייבות" למספר מסוים של פעולות כאלו במהלך היום?
כמו כן, את "ברכת כהנים" שבתפילה, אומר הרבי מה"מ – נקפיד לומר מתוך כוונה של אהבת ישראל, ושאיפה לרצות בטובת הזולת.
ובכלל, מורה הרבי מה"מ – יש לחזק (בעצמנו ואצל הילדים) ענייני צדקה וגמילות חסדים. לעשות לה' מקדש בלב, בבית ובחדר על ידי תורה, תפילה וגמילות־חסדים, כך שהחדר יהיה באמת חדר "צבאות ה'", ראוי להיות חלק מבית המקדש מי"ד ממש!

באדיבות מגזין עטרת חיה

ה־"אחדות" שעליה מדובר בעולם המערבי מבוססת על התפיסה של האדם הרציונלי שהתנהגותו מכוונת לתועלתו, ומאחר שבדרך כלל החיים בזוגיות מטיבים עם בני הזוג הרי שטובת עצמנו היא לחיות במסגרת נישואין.

מחקרים רבים מצאו שהתחושה הזו בהחלט מבוססת ושחיי נישואין תורמים לרווחה הפיזית והנפשית של בני הזוג. אנשים שחיים במסגרת נישואין יותר בריאים, מאריכים ימים יותר שנים, ויותר בריאים בנפשם. אלא שזו אינה ה־"אחדות" של חיי נישואין לפי התורה. נישואין על פי התורה אינם רק "אחדות" כזו שלכל אחד מבני הזוג יותר משתלם לחיות עם מישהו נוסף. נישואין על פי התורה היא יצירת מציאות חדשה של "משפחה" שנוצרת כאשר גבר ואישה הופכים מ־"ביחד" ל־"אנחנו".

אפשר לשאול מדוע לא מספיק להתחתן כדי לממש את הרצון הטבעי שיהיה לי טוב? האמנם לא מספיק לנהל מערכת יחסים שבה כל אחד מרוויח מהנישואין? התשובה היא שכל זמן שאני מרוכז במה שאני רוצה לקבל אני עסוק בעצמי ואני לא יוצא מה׳אני׳ שלי, ובמילא שאני לא באמת מתאחד עם בת הזוג שלי (או בן הזוג). בת הזוג שלי נשארת רק מישהי שעוזרת לי להרגיש טוב ולחיות חיים טובים. לעומת זאת כשאני יוצא מעצמי, כשאני עסוק בצרכים של בת הזוג שלי הדבר מביא לאחדות אמיתי בינינו. המהות של נישואין שבני הזוג יוצאים מעצמם ומתאחדים האחד עם השני עד לרמה ששני בני הזוג הופכים (במידה רבה) ליחידה אחת, בה אין יותר "אני ואת/אתה", אלא "אנחנו".

זה מה שאמר הרבי מליובאוויטש: "אף על פי שחיים בזמן שישנם כאלו שמדגישים שכל אחד צריך להיות לעצמו, לבחון מה ביכולתו לפעול בעניינים שנוגעים לו, מה הוא יכול "להרוויח" ומה כדאי עבורו – אומרת התורה, שתהיה משפחה מאוחדת, אף על פי שמשפחה חייבת להיות מורכבת משני אנשים נפרדים, שהקב"ה ברא אותם שונים זה מזה, ונתן לכל אחד שליחות מיוחדת – אין זה באופן שכל אחד עובד ועושה לעצמו, אלא אדרבא, כל אחד עושה ביחד עם השני, ומשלים (מה שהשני לא עשה) ומביא אותו לשלימות שלו, שהשני יהיה כפי שצריך להיות במלוא המידה, ועל יד שניהם יחד נעשית אחדות חדשה שנקראת ׳משפחה׳" (תורת מנחם, סד, ע׳ 220).

כדי להגיע לאחדות הזו בנישואין נדרש ששני בני הזוג יהיו מוכנים להעביר על מידותיהם ויוותרו האחד לשני. זה יקרה כאשר כל אחד מבני הזוג יבין שמה שיקרה בחיי הנישואין לא תמיד יקרה איך שהוא רוצה ולא תמיד יקרה איך שהוא מבין וחושב שנכון, אלא לפעמים הדברים יקרו דווקא כמו שבת זוגו רוצה. כדי להגיע לאחדות כל אחד מבני הזוג צריך לוותר מפעם לפעם לשני, וגם בן הזוג השני צריך לוותר כדי שהוויתורים יהיו הדדים מבלי שאחד מבני הזוג יוותר הרבה יותר מהשני.

חיי הנישואין הם מסגרת מעולה לתרגל את עבודת המידות ששכרה גדול מאד, כפי שנאמר במסכת ראש השנה: "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' – למי נושא עוון למי שעובר על פשע" (מסכת ראש השנה, יז, א). ופירש רש"י: המעביר על מידותיו – שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו… – מעבירין לו על כל פשעיו – אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת". עבודת המידות בה אנו מוותרים מפעם לפעם על רצוננו היא הדרך לבנות יחסי נישואין עמוקים ומשמעותיים של בניית זהות משותפת של "אנחנו".

______

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686

חומרים והוראות הכנה:
תפוקה: כ30 עוגיות
בקערה:
2 ביצים
כוס סוכר חום (חד פעמית)
כוס שמן (חד פעמית)
כפית תמצית וניל – ולערבב יחדיו היטב.
להוסיף:
כוס ו3/4 קמח
חצי שקית אבקת אפיה (או כף) – ולערבב
להוסיף:
כוס קוואקר עבה
כוס וחצי קוואקר דק (לא קריטי הסוגים, העיקר שיהיה סה"כ 2 וחצי כוסות) – ולערבב.
להוסיף כוס קוקוס – ולערבב חפיף.
להוסיף כחצי שקית שוקולד צ'יפס (ניתן לשים חמוציות במקום) – ולנסות לאחד את העיסה כמה שיותר.
ליצור כדורים קטנים על גבי תבנית ולתת מעיכה קטנה עם היד מעל העוגיה – להשאיר רווח בין אחד לשני – כי הם גודלים באפיה.
לאפות כ10-15 דקות – תלוי בסוג התנור. ברגע שמשחים בתחתית העוגיה – להוציאה ולתת לה להתקרר, היא מתקשה מחוץ לתנור.

האולפן שבכפר חב"ד לבש חג ואליו זרמו זוגות זוגות של נשים שהתחברו לשורשים: אימהות ובנות, אחיות וחברות, ואפילו שותפות לעשייה שיצאו למסע משותף אל מקומות וזמנים רחוקים. אל המשדר המיוחד הצטרפו עוד ועוד נשים שעצרו הכל ולקחו לעצמן כמה שעות – נטו לנשמה.
בזו אחר זו הן הביאו את סיפוריהן המרגשים: אשת החינוך הגב' מרים פרץ ויפה לארי, היזמות החברתיות עופרה כהן ומלכה שידלובסקי, האמנית אביבה שמר ובתה המוזיקאית שרון אדם, הזמרת דין דין אביב ואמה עליזה, הכוריאוגרפית והיוצרת גיטי פורבס יחד עם אחותה השחקנית, השדרנית רחל פסטג, נעמה אדלר קורל, אשת התקשורת יעל צין ועוד ועוד.
הניגונים החסידיים המרגשים שסחפו את כל הנשים השלימו את התמונה ויצרו כנס בלתי נשכח. לאורך כל השבוע ממשיכים להגיע אל צוות "נפלאות" משובים מדהימים של משתתפות שלקחו כוחות וכלים לחיים, ושאבו המון עוצמה מהסיפורים ומנשים שמאחוריהם.
"דווקא בזמן שהמצב בארץ כה מורכב ופיגועים נוראיים מחרידים את לב כולם, זה הזמן לחזק ולאחד את השורות. מפעים לראות את כנס האחדות… נשים יביאו את המהפכה!" מספרת אחת המשתתפות. אחרת שהיא אם לילד על הרצף האוטיסטי סיפרה בדמעות שהכנס נתן לה כוח עצום להתחבר לשורשים ולהביא תיקון ואור לעולם.
מייסדת "נפלאות", אשת התקשורת מירי שניאורסון סיכמה: "כפי שמלמד אותנו הרבי מליובאוויטש במכתבו לילדי ישראל, ט"ו בשבט הוא היום שבו כל אחד מאתנו מטפח את השתיל הרך שבו, מעניק לו מים חיים = התורה ומצוותיה, וצומח להיות עץ נושא פרי!"
ומחודש הצמיחה לחודש השמחה, צוות נפלאות כבר עמל על ההפקה הבאה: חגיגת פורים מיוחדת ל"מתגברות" – מאות אלמנות בגיל השלישי שלוקחות חלק בקביעות בפעילות "נפלאות מתגברות" ברחבי הארץ. במסיבה שתתקיים באולם "הפנסאים" מצפה למשתתפות תכנית עשירה במיוחד הכוללת מופע מוזיקלי מרגש המשלב נגינה ותובנות מעמיקות, הרקדה סוחפת, הגרלות פרסים שוות, מתנה אישית לכל משתתפת וכמובן – משתה פורים כיד המלך עם סעודה בשרית מפנקת.
להרשמה ניתן לפנות בהודעה למספר: 058-5217700

בפרשתינו אנו לומדים

שֶׁבְּמִצְווֹת יֵשׁ שְׁנֵי סוּגִים.

מִשְׁפָּטִים – מִצְווֹת שֶׁאָנוּ מְבִינִים

וְחֻקִּים – מִצְווֹת בְּלִי הֶסְבֵּרִים.

לָאָדָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל

לְקַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים יוֹתֵר קַל

אֲבָל הַחֻקִּים מְקַיֵּם מִתּוֹךְ כְּפִיָּה

כִּי הוּא לֹא מֵבִין מָה הַסִּבָּה

הַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵהָאָדָם לְקַיֵּם חֻקִּים

בְּאוֹתוֹ רָצוֹן וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל הַמִּשְׁפָּטִים

לָכֵן בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים

כְּתוּבִים גַּם הַחֻקִּים

אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוָה

שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מָה הַסִּבָּה

כְּשֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים מִצְוָה

אוֹתָנוּ לְהַשֵּׁם הִיא חִבְּרָה

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים זֹאת

נְקַיְּים אֶת כָּל הַמִּצְווֹת

בְּחֵשֶׁק וְהִתְּלַּהָבוּת עֲצוּמָה

וְנָבִיא לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה

בזמן מלחמת העולם השנייה ילדים יהודיים רבים נשלחו למנזרים מאימת הצורר. חלפה המלחמה והגיע העת לאחות את הקרעים – אחד מעיר, שניים ממשפחה.
הרב יצחק הרצוג, שהיה רבה הראשי של ארץ ישראל, הקים ארגון שאסף ילדים אלה מן המנזרים. המלאכה לא הייתה פשוטה. מעבר להוצאות הכספיות הגבוהות, מעבר לקשיים הנפשיים שחוו אותם ילדים, בראש ובראשונה היה הקושי הפשוט של הוצאת הילדים מתחת ידיהם של הנזירים. כשהגיע הרב הרצוג לאחד המנזרים התקבל בנימוס קריר: "אמנם יש כאן ילדים יהודיים, אך הם הגיעו לכאן בקטנותם. מבחינתנו אין כל הבדל בינם לבין ילדים אחרים, ואין אנו יודעים מי מהם יהודי ומי איננו… צר לנו אך לא נראה שנוכל לסייע לרב".
"אבוא לכאן בשעת ערב, כאשר הילדים אך עלו על יצועם", ביקש הרב בקשה שנראתה תמוהה, אך נענתה בחיוב.
הערב רד, באולם גדול ואפלולי, בעל תקרה גבוהה, שוכבים במיטותיהם עשרות ילדים. דממה בכל. הרב החל לנגן ניגון חרישי של "קריאת שמע" במבטא פולני, במבטא הונגרי, במבטא גרמני. ראשים קטנים הורמו מן הכר, בכי חרישי נשמע, מלווה בקריאות "מאמי… טאטי…"
ושבו בנים לגבולם.
מי היה זה שלימד את הילדים הרכים כל כך "קריאת שמע" בניגון? מי היה זה שישב לצידם במיטה לעת ערב, הידק את השמיכה ונשק על המצח נשיקת 'לילה טוב'?
כוחה של האם היהודייה הוא ברגש שהיא ממלאת בו את הבית. זהו כוח עצום, יש לו השפעה עמוקה על הנפש. הוא מכין את הקרקע לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות. הוא פותח את הנפש להכיל את הגדולה שבחיים היהודיים. האם, מתוך הרגש החם של האהבה, החינוך לדרך־ארץ, הקירבה, הדאגה ותשומת הלב, היא האמצעי לחבר את כל העומק והרחבות של החיים היהודיים עם חיי היום־יום של הילדים והבית. היא הסולם המוצב ארצה וראשו בשמיים. היא היא הבית היהודי, ששונה כל כך מכל בית אחר.

אז והיום
מלחמת העולם השנייה הייתה נקודת זעזוע לא רק מבחינה מדינית וצבאית. העולם אחריה הוא עולם שונה. כל הגישה לחיים השתנתה. לפני המלחמה המשפחה הייתה במרכז התרבות, גם אצל אומות העולם. אחריה – האדם הפרטי הושם במרכז. זוהי התרבות המודרנית, שהלכה והקצינה עד לתרבות הפוסט מודרנה…
האמת היא שאין חדש תחת השמש, ותרבות הפוסט מודרנה דומה בקיצוניות טיפוח הפרט שבה לסדום ועמורה. "אל תפריע לי ולא אפריע לך" – "שלי שלי ושלך שלך" – זו מידת ומהות סדום, והתוצאה היא חוקים שממעטים את כוח החלשים ומטפחים ניצול. "זה לא יפה לראות קבצנים בכותל המערבי… נוציא אותם מחוץ לרחבה, ואל אראה בצער הזולת".
מי שיש בכוחן לעמוד בפרץ הן דווקא אנחנו – האמהות היהודיות. בית חם היא התשובה הניצחת לפיזור הנפש. התכנסות, התאחדות, נתינה, רחמים ואכפתיות. אמנם התרבות של היום מאלצת את שני ההורים לצאת מן הבית, ולהקדיש שעות רבות לעבודה, ובמקרים רבים יש גם שליחות בעבודה, אבל הנפש צריכה להיות בבית. עיקר המחשבה והמיקוד שלנו צריך להיות בבית.
האמצעים לכך הם ממש פשוטים. להקשיב, לבשל, ליצור קשר, לכפתר את הכפתור שנשאר פתוח, לרכוס את הסודר, לתת בקבוק מים ולשלוח בנשיקה… ולחשוב עליהם כל היום כולו.
כל מי שנכנס לביתם של הרבי והרבנית, הרגיש את החום והאהבה; זו האהבה שבנתה את ליובאוויטש ותיבנה עד הגאולה האמיתית והשלימה. האהבה הזו, אל הבית והילדים צריכה לגלוש אל מעבר לבית, אל כל אחד ואחד מישראל, עד כדי לחשוב עליהם כל היום כולו.
החזק שבכל האמצעים – שבת קודש. שבת נוטריקון שבו–בבית. זה היום שלנו לתת את כל־כולנו לילדים. צחוקים של בוקר, סיפור של שחרית בצוותא על הספה מתחת לשמיכה, בגדים יפים, ממתק לבית הכנסת, סעודה מלאה כל־טוב באווירה נינוחה ושמחה (כן, גם אם הילדים רבים, דף הקשר קצת קשה, והיין נשפך כמים כפשוטו). כוס תה חם עם עוגה לאחר הסעודה, ושנת אחר צהריים נינוחה – פינוקים, פינוקים ועוד פינוקים מכל הלב.
בואו נבנה את הבית שלנו, וכך נבנה גם להשם את ביתו. הבית הוא הדבר היחידי שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר בעולם
תנו להם אמא!

באדיבות מגזין עטרת חיה

מפגש מרגש ומעצים התקיים עם נשות "נפלאות מתגברות", שישבו לשיח מיוחד עם הרבנית סימה אשכנזי. יחד הן הפליגו לימים רחוקים, שיתפו זכרונות ובעיקר קיבלו כוחות להמשיך בכל הכוח ולגלות את האור שיוצא מתוך החושך.

ומ"חודש הבשורות הטובות" כולן ממשיכות להתכונן ל"חודש השמחה" – בשבת הקרובה שממנה יתברך החודש. יהי רצון שעם ישראל כולו יזכה ל-"ונהפוך הוא" ולגאולה האמיתית והשלמה!

יום החתונה קרב ובא. תכננתי להקדיש את הערב כולו להשתתפותי בה. החל מהחופה ועד לסיום השמחה לפנות בוקר, היות ונהוג אצלם לערוך "מצוה טאנץ", כמנהג חסידים. אך תוכניות לחוד ומציאות – לחוד !

ביום החתונה, חשתי מאד לא בטוב, ובנוסף סערה חורפית עזה פקדה את ארצנו הקדושה. לצערי הבנתי שיבצר יהי' ממני להגיע לחתונה.

בליל החתונה קיבלתי סדרת צילצולי טלפון משכנותי שהתקשרו אלי שוב ושוב במהלך הערב. הן הביעו באזני את פליאת ואכזבת הכלה ואחיותיה מהעובדה שלא הגעתי לחתונה. הן ציפו והיו בטוחות, שאהיה הראשונה שתגיע לאולם, עוד לפני תחילת החופה כדי לתמוך בהן ריגשית.

הרגשתי צער עמוק וכאב לב למשמע הדברים. היתכן שאגרום עוגמת נפש לכלה ידידה אהובה, במיוחד שהיא כלה יתומה ?

החלטתי לכתוב לרבי ולבקש את עצתו וברכתו הקדושה. המכתב הוכנס לכרך י"ב של "איגרות קודש" של הרבי מליובאוויטש. בעיני רוחי דמיינתי לקבל ברכה, שתנסוך בי כוחות מחודשים להשתתף בשמחת החתונה.

הספר נפתח לי בהשגחה פרטית בעמוד קכח. הרבי מסביר על תוכן מכתב של הרבי הקודם. "כשהאדם רעב ומשביע רעבונו בלחם ובסעודה, מחשבתו היא על הלחם והסעודה מאכלים ומשקים, אבל פנימיות הדברים וסבתם, שנשמתו תאבה להניצוץ הא-לוקי הנמצא במאכלים ומשקים אלו…ואיך שתהי' כוונתם הגלויה, הפנימיות וסיבתה היא, שבודאי בידו לתקן מה בהנוגע לעיניניהם ביהדות. וסיבבה נשמתם כמה סיבות ועינינים שיבקרו אצלו, ובמילא יתעורר על המילוי תפקידו לקרב לבם לאבינו שבשמים"….

המשכתי לקרוא ושמתי לב למשפט מפעים;… "ומובן שכל האמור לעיל הוא גם בהנוגע *להשכנה שלהם אודותה כותב* – דרך אגב- כיון שהראתה לו *מזוזה* שקנתה, כדאי היה *שיבדקו אותה…אם כשרה היא*"…

הרבי מסיט את מחשבתי מהשתתפותי בחתונה אל נושא חדש…לבדוק את המזוזה של השכנה. ברגע זה הוטלה עלי שליחות מפתיעה, לטפל בבדיקת המזוזה של השכנה הכלה !!!

חלפו מספר ימים. ב"ה הרגשתי בקו הבריאות. הזוג היה עדיין ב"שבע ברכות". אך אם הרבי מאיר את עיני ש"כדאי לבדוק את המזוזה" צריך להשתדל ולבצע את השליחות במהירות.

תאמתי עם הכלה ביקור קצר ביחידת הדיור החדשה שלהם, בלב שכונה חרדית בבני ברק.
שלושת המזוזות שלהם נמסרו על ידי ללישכה המצויינת "מורשת משה" לבדיקת תפילין ומזוזות בבני ברק בהשגחת הרב לנדא שליט"א, רב העיר.

הייתי סקרנית מאד לשמוע מה העלתה הבדיקה. באחת המזוזות התגלתה תקלה חמורה שהיה חיוני לתקנה. שמחתי מאד שהפגם נמצא ותוקן ! וב"ה הזוג יתחיל את חייו המשותפים כשכל המזוזות בדירתם כשרות למהדרין.

חלפו מספר ימים נוספים. החלטתי שמן הראוי, שאכתוב לרבי ואודה לו שזיכה אותי בזכות העצומה לקבל הנחיה במכתב התשובה אלי, להיות שליחה עבור הזוג הצעיר.

נטלתי כרך יב' של "איגרות קודש", שהפעם נפתח לי בהשגחה פרטית בעמוד קנב. ומה רבה היתה הפתעתי לקרוא את הפיסקא הבאה;

"ולהודעתו מיום ההולדת שלו, הנה יה"ר שתהי' שנת הצלחה אצלו הן בגשמיות והן ברוחניות ובגשמיות וברוחניות גם יחד".

…"בברכת חג הגאולה, ובפרישת שלום כל שכניו במקומו עתה, ובטח ימסור גם להם ברכתי ברכת בריאות בגשמיות ובריאות ברוחניות".

בום טראח !!! עדיין לא כתבתי לרבי על יום הולדתי הקרב ובא- כ"ז שבט. אבל הרבי יודע גם יודע, גם בלי שאכתוב לו על כך. ונותן לי את ברכתו שלושה ימים !!! לפני יום הולדתי !

רבי ! רבי ! ב"ה שאתה אתנו! מייחלים כבר לראות אותך בגילוי בהתגלותך כמלך המשיח לעיני כל, בגאולה האמיתית והשלמה. אמן !

שלום לכולם
השבוע נכנס להיכל המשפט התורני ונקרא בפרשת משפטים על דיני עבד עברי. אדם שמכר עצמו לעבד בשל מצוקה כספית, או אדם שגנב לצורך מחייתו וקיומו ולא הייתה באפשרותו להשיב את הגניבה ובשל כך נמכר על ידי בית הדין לעבד עברי לשש שנים עד לשחרורו בשנת השבע.

כאשר חוש האמון במסוגלותי בוגד בי!
בכדי להבין את משמעות מכירת אדם לעבד בשל גניבה ומה התועלת במכירתו לעבד ננסה להבין מהי גניבה? ועל איזה צורך היא עונה בנפש הגנב'?
תפיסת הגנב נשענת על חוסר אמון, חוסר אמון בעצמו וביכולתו להשיג את צרכיו ולמלא את רצונותיו. הקול העובר אלינו ממעשה הגניבה הוא: "לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לגנוב בכדי לשרוד ולהתקיים"..
האמנם? מדוע הגנב הגיע למצב נפשי כל כך ירוד בו הוא חש כי בכדי לשרוד ולהתקיים הוא מוכרח לגנוב? כאמור: הבסיס לכך הוא משבר אמון פנימי. הגנב חש שהוא לא מסוגל למצוא שום נתיב מילוט ממצבו הקיומי ומה שנותר לו הוא לגנוב. מצב זה מעיד על המשבר הנפשי העמוק בו נתון הגנב תקופה לא קצרה, עד לרגע בו נשבר והחליט לגנוב.
אחד הגורמים המרכזיים לגניבה פתולוגית המכונה 'קלפטומניה' בספר האבחון הפסיכיאטרי (D.S.M ) הנו הדחף, הריגוש להשיג חפץ שאינו שלי, ובמרבית הפעמים אין לגנב באמת איזה שהוא צורך קיומי בחפץ הנגנב כלל!
אם כן מה משרת הצורך בגניבה?
כאמור: היכולת לחוש את טעם החוויה בה ודרכה אני מעוניין להוכיח לעצמי שאני מסוגל להשיג כל דבר שברצוני להשיג, הנה מענה אשלייתי למצב בו חוסר האמון בעצמי הוא עמוק.
התחושה לצדה ואתה חי הגנב לאחר כל פעם בה הוא מצליח לגנוב הנה: סיפוק! אמנם תחושה זו ממהרת לפוג ואתה שב הדחף לשוב ולגנוב רק שהפעם הריגוש עולה מדרגה.
תחושה מקבילה המלווה את הגנב הנה: אכזבה, צער, בושה חרטה ורגשות אשם. הגנב איננו בהכרח בעל מידות מושחתות, להיפך לרוב מדובר על אדם שהנו בעל מידות טובות ומתוקנות. רק כאמור המקום הפגוע בנפשו הנו תחושת חוסר היכולת לסמוך על יכולתו להשיג את מאווייו ורצונותיו בדרך הישר, בדרך רגילה.
ולמצב מורכב זה, המונע ממנו לחוש בעל ערך ומסוגלות עצמית מגיע מענה ממקום לא מודע היוצר אשליה כי דרך הגניבה הוא מוכיח לעצמו שהוא מסוגל להשיג כל דבר שברצונו להשיג.

להשיב את השליטה אל ועל חיי:

בספרות הטיפולית ישנה התייחסות רחבה לתחום ההתמכרויות:
התמכרות בהגדרתה מתוארת כך: "התמכרות הנה מצב של תלות פסיכולוגית נפשית רגשית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות אובססיבית כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד.

להתמכרויות יש שוני בצורת הביטוי של התופעה ובסוגי התוצאות אך הדרך שבה היא נרכשה לרוב זהה. לאורך זמן אין לאדם באמת שליטה על עצמו וההתמכרות מנהלת אותו. התמכרות היא בעיה שמקיפה תחומים רבים, היא עלולה לפגוע בתפקודו הנורמטיבי של האדם בתחומים רבים כגון יחסים בינאישיים, תחומים כלכליים ועוד.
אחד הגורמים הפסיכולוגים המאפיינים את ההתמכרות הנו הצורך הלא מודע של האדם: "לוותר על שליטה במקום אחד, כדי להשיג שליטה במקום אחר".

כלומר: המתמכר חש קושי עצום להכיל את המצב הנפשי – פיזיולוגי בו הוא שרוי, כלכלי, חברתי, משפחתי וכו', לשם כך הוא 'מעדיף' באופן לא מודע לוותר על השליטה במרחב החיים כאן ועכשיו, אך להתיק את השליטה למרחב אחר מקום בו הוא יחווה אובדן חושים.

כאשר הוא נתון תחת ההשפעה הממכרת הוא שוכח לגמרי ממצבו הנפשי המורכב, מה שמאפשר לו תחושת רווחה נפשית בחוויה הסובייקטיבית שלו ותחושת אשליה שהוא בשליטה.
מה שמסביר את מעגל ההתמכרות גם אם החוויה זמנית עד אשר הוא יתפכח, משום שבאקט ההתמכרות הקבוע הוא מוצא מקום מפלט לחוויה שיאנו מסוגל להכיל בנפשו, הסבל הרב שהיא מסיבה לו נוטלת ממנו את שיקול הדעת ואת השליטה העצמית ומובילה אותו לאיבוד שליטה ואיבוד חושים היוצרת אשליה של שליטה כאמור.

זהו דפוס המתקבע בנפש, המוגדר בספרות הטיפולית הרואה בהתמכרות "ריק ללא שובע", ריקנות נפשית רגשית אין סופית המכונה 'החור השחור' שבנפש.

אם כן הדרך לסייע למתמכר הנה: להשיב את השליטה לחייו למרות המצב הנפשי המורכב בו הוא נתון, אך הפעם לא ממקום אשלייתי של שליטה, אלא ממקום משמעותי לו.
עקרון הטיפול במתמכרים הוא טיפול משולב שמטרתו גמילה ושימור המצב לטווח ארוך.
בטיפול יש להתייחס לשלשה רבדים בהם מתקיימת הבעיה: ביולוגי, פסיכולוגי, סוציאלי.

ביולוגי – בשלב ראשון יש להתמקד בגמילה הפיזית ממוקד ההתמכרות (אם זה חומרים ממכרים, או פעולות ממכרות) ובהתגברות על התסמינים הנלווים לה.

פסיכולוגי – התמקדות באספקטים התוך – אישיים של המכור: חיזוק כוחות האני-מבנה האישיות, אחריות לניהול חייו והבנה של שורשי ההתמכרות. אימון למניעת "נפילה" relapse הכולל: זיהוי מצבי סיכון והימנעות מהם.
פיתוח דפוסי התמודדות חדשים שיאפשרו לו להצליח באתגרי החיים ללא ההתמכרות.

סוציאלי – שיפור מערכות יחסים בין אישית, התערבות במערך המשפחתי כדי לאפשר להם לקבל את השינוי במטופל ולשמר אותו.
שינוי קבוצת השתייכות חברתית – הצלחת הגמילה תלויה במידה רבה בניתוק קשרים עם אנשים שחברתם עלולה ליצור מרחב לנפילה, ויצירת קשרים חדשים שיסייעו לשמר את השינוי.
שיקום, משפחתי, חברתי, לימודי, תעסוקתי וכו' – על מנת לאפשר פתיחת דף חדש וחיובי בחיים וליצור קרקע להתמודדות תקינה בהמשך.

ללמוד דרך בעבודת ה' מגנב ולא מגזלן!

בספר הפתגמים היומי שערך וכתב הרבי מליובאוויטש המכונה “היום יום” בתאריך ג’ באייר נכתב כך: “כל המידות, אף גם המידות הלא טובות, או גם רעות על פי תוארם ושמותיהם, אפשר להשתמש בהם לעבודת ה’ על-פי התורה. וכמו שהרב הצדיק רבי משולם זוסיא זצ”ל מהאניפאליא למד כמה דרכים בדרכי העבודה מגנב: א) הצנע לכת ב) מעמיד עצמו בסכנה ג) דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול ד) עמל בטרחא גדולה ה) זריזות ו) בוטח ומקווה ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים”.
מה הניע את ר’ זושא לתור אחר גנב בכדי ללמוד ממנו דרך בעבודת ה’? וכי חסרים אנשים טובים בעולם ללמוד מהם דרך בעבודת ה’ שצריך לחפש אחר גנב?
ואם כבר חיפש ר’ זושא ללמוד איך להפיק דרך בעבודת ה’ מאדם בעל מידות רעות, מדוע בחר ר’ זושא דווקא בגנב המתגנב בחשאי ומתנהג כפחדן ולא בחר ללמוד מגזלן אמיץ לב שאינו חושש מלגזול בגלוי לאור היום ?
בכדי להבין זאת ארחיב יותר על ההבדל בין גנב לגזלן.
בליקוטי שיחות חלק ל”ב פרשת קדושים שיחה א’ מביא הרבי את דברי הרמב”ם בפרק א’ מהלכות גזילה ואבידה וזה לשונו: “כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח”.
הרבי דן באריכות בלשון הרמב”ם בניסיון להבין, מדוע הושוותה גזילה לנטילת נשמה?
לבסוף (בסעיף ד’), הרבי מגיע למסקנה בדברי הרמב”ם ומבאר את דבריו כך: “הטעם שגזילה הושוותה לנטילת נשמה הנו מצד לקיחת ממון האדם בחזקה, בעל כרחם של הבעלים. לקיחת ממון האדם בחזקה אינה רק פעולה של נטילת ממון חברו, אלא בפעולתו זו הוא מבטל ומפקיע את בעלותו של האדם מעל רכושו, ולכן הרי זה כאילו נוטל נשמתו ממנו. דבר זה נלמד מהפסוק “נפש בעליו יקח”-שכיון שבעלותו מחפץ זה מופקעת על ידי הגזילה, הרי זה כנטילת נשמתו”.
כאן בעצם טמון ההבדל בין גנב לגזלן:
גנב נוטל ממונו של חברו ממנו, אך אינו מפקיע בעלותו מרכושו. לעומת זאת גזלן מפקיע בעלותו של חברו מממונו. משמעות הדברים היא שגנב מכיר במציאותו הנפרדת של זולתו, לעומת גזלן שאינו מכיר במציאותו ונפרדותו של הזולת.
זוהי הסיבה שבגינה בחר ר’ זושא ללמוד דרך בעבודת ה’ דווקא מגנב ולא מגזלן!
ר’ זושא הביט אל נפש הגנב והתחבר אליה ממקומו של הגנב. ר’ זושא הבין שגנב נמצא במצוקה נפשית עמוקה בדמות דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכה בחוסר יכולתו להתמודד עם הדחף להשיג את צרכיו בדרך המקובלת במרחב החיים, ר’ זושא הבין שאת מה שכולנו משיגים בעבודה קשה ומייגעת בוחר הגנב להשיג בדרך ‘קלה’, פשוט לקחת מהזולת מה שאני צריך, רוצה או חסר לי, הוא איננו מסוגל לשלוט בדחפיו ולהאמין ביכולתו להשיג את צרכיו בדרך הישר בעמל ויגיעה! הוא מתקשה להתמודד עם אתגרי החיים ובוחר ‘לעקוף’ אותם על ידי בריחה מהם! מה שעלול להוביל כאמור להתמכרות פתולוגית לגניבה (קלפטומניה).
אך יחד עם מאפיינים נפשיים מורכבים אלה, הגנב לא מסוגל לגנוב בכח הזרוע לאור היום, הוא יבחר להגיע בהסתר ובהיחבא בדרך כלל בלילה, תכונת אופי זו מספרת לנו על כך שגנב עם כל המורכבות שלו הנו פחדן ומוג לב, אך איננו עז פנים כגזלן!
במילים אחרות: גנב ניחן בתכונות אופי שפלות של נטילת ממון חברו ללא מצפון מתוך פחדנות ומוג לב, אך הוא איננו מעז לערער בשום צורה שהיא על בעלותו של הזולת!
הוא מודע היטב לכך שיש זולת נפרד ממנו בעל צרכים, רצונות ומאוויים, שהנו בעל הבית של הרכוש הגנוב! רק שהוא בוחר להתעלם מכך ונותן מקום לדחפיו הבלתי נשלטים!
לעומתו הגזלן: לא רואה ולא מכיר במציאות ובנפרדות הזולת ממנו! הוא עסוק בראיית עולמו ובתפיסתו המעוותת את העולם ככזה הנועד לשרת את צרכיו!
את זה זיהה ר’ זושא בהביטו אל נפש הגנב והגזלן: אדם המתמודד עם מצוקה נפשית עמוקה ככל שתהיה, אך עדיין רואה את הזולת כנפרד בעל צרכים וייחודיות, גם אם הוא פוגע בו בדרך זו או אחרת, אפשר לסייע לו להיגמל מההפרעה הנפשית! לעומת זאת אדם שאיננו רואה ומכיר במציאות הזולת ובנפרדותו, אין דרך לעזור לו לצאת ממצוקתו!
לכן בחר ר’ זושא ללמוד מגנב דרך בעבודת ה’ ולא מגזלן.

מסע העבדות שהוביל אותי לחירות אמיתית!
הדרך להגיע לסיפוק עצמי ונפשי ומימוש עצמי עוברת במלאות נפשית ורגשית הבאה מתוכנו. בכדי להשיג את היעדים בחיינו אליהם אנו מכוונים ולעברם אנו כמהים יש להתמלא תחילה מתוכנו. הדרך להתמלא נפשית ורגשית מתחילה מהיכולת לראות, לחוש ולהרגיש את הסיפוק ממי שאנחנו וממה שאנחנו בדיוק כפי שאנחנו.
ההסתכלות פנימה הנה אבן הבוחן למלאות זו. כאשר אנו יכולים להתבונן ולהעמיק בהתבוננות זו ודרכה למצוא את ייחודיותנו בתוכנו להינות ממנה ולצמוח על ידה, זו הדרך הבטוחה לסיפוק נפשי הסוללת את המלאות מתוכנו ומזמינה עבורנו את האושר במה ובמי שאנו ובמה שיש לנו.
הפזילה החוצה אל עבר האחר, אל עבר הזולת נובעת מחוסר מלאות נפשית ורגשית. ריקנות נפשית מובילה אותנו לתור אחר מלאות נפשית ממקור חיצוני בלתי נשלט ומשם עושה דרכה אל מוחנו המחשבה ואל לבנו התשוקה להתמלא ממקום אחר, ממישהו אחר, מהזולת!
זוהי נקודת מבטה של התורה על הגנב: כאשר אתה פוזל אל עבר הזולת בכדי לבא על סיפוקך, תוך כדי יצירת אשליה לא מודעת שבכך אתה מלא נפשית ורגשית, כדאי שנעצור לרגע לחשב מסלול מחדש!
כאן בא המענה שיגרום לגנב להתבונן אל תוכו פנימה ולמצוא את כוחותיו האמיתיים השוכנים בתוכו ומהם להתמלא ולהשיג את צרכיו ומאווייו מכירתו לעבד עברי!
בסיפור מכירתו לעבד עברי מקבל הגנב הזדמנות ללמוד מחדש על עצמו ועל יכולותיו לשקם ולבנות חזרה את האמון בעצמו בדרך אל החירות האמיתית שלו!
בספרות היהודית ישנה התייחסות רחבה למצב העבד ומעמדו אחת מהן הנה על פי ההגדרה התלמודית: "מה שקנה עבד קנה רבו".
כלומר: לעבד עברי אין דבר השייך לו שכן כל מה שבא לידיו, אוטומטית נכנס לרישום בטאבו של בעליו.
מצב זה מגדיר עבור הגנב מהי הסתכלות פנימה אל תוכי, ומה משמעותה עבורי בחיי!
כאשר הגנב העובר כעת תקופת חניכה חדשה בתור עבד עברי ,שם לב לכך שהופקעה ממנו הזכות האלמנטרית הראשונה במעלת בני אדם והיא הזכות על הקניין ותחושת הבעלות.
הדבר בא לידי ביטוי בכך שאין לו אפשרות לרכוש ולהשיג בעלות על שום חפץ שהוא בעולם כעת, שכן כל מה שהוא מכניס לרשותו כביכול, אוטומטית עובר לבעליו.
ממצב זה הוא למד שהזכות לקניין משמעה הזכות הבסיסית לחירות האדם, ובהפקעת האפשרות לקניין ניטלה ממנו הזכות הבסיסית לחירות!
מצב זה אמור להזכיר לו מה הוא גרם לזולת כאשר החליט לגנוב ממנו. כעת הוא מבין שמשמעות הגניבה כמוה כהפקעת הזכות לקניין ובעלות מהזולת!
ומתוך מצב זה מצופה ממנו להתבונן פנימה ולהבין את משמעותה של בעלות בחיי האדם. דווקא מתוך העבדות המגדירה מחדש עבורו את משמעותה של בעלות וקניין, הוא נפנה להתבונן אל תוכו פנימה להשכיל ולהבין מה הוא גרם לזולת בכך שנטל ממנו חפץ ללא רשות כיצד הוא במעשיו הפקיע מהזולת את תחושת הבעלות והקניין על חפציו.
ובהתבוננות זו אמור הגנב להפנים ולהמשיג עבורו מחדש את משמעותה של בעלות. בכך הוא אמור להשיב לעצמו את הבעלות והקניין על חייו ועל הדרך בה הוא יכונן ויבנה את אמונו מעצמו ובעצמו. רק כאשר תתרחש התבוננות זו ואתה העבודה על היכולת להתמלא מתוכו פנימה, הוא ימצא את חירותו ויחוש את בעלותו על עצמו ומעצמו.
ובמילים אחרות: התורה לא רואה בפתרון מכירת האדם לעבדות פתרון, להיפך דרך מכירת האדם לעבד נחשף האדם לעבד שבתוכו! ובכך מקבל הזדמנות אמיתית לצאת לחירות מהשעבוד האישי התוך אישי והבין אישי.
כלומר: במכירתו לעבד נותנת התורה לאדם הזדמנות פז להתבונן על השעבוד הנפשי שלו ולהאזין לקולות הבוקעים מתוכו התרים אחר החירות מהשעבוד שלו לדחפיו ויצריו מבלי יכולת אמיתית לווסת אותם ולשלוט בהם.
בשנות עבדותו מפנים האדם הנמכר לעבד את מושג השליטה והבעלות על החיים ואת משמעות זכות הקניין ובעלות האדם על עצמו ועל היכולת לנתב אותם אל חירותו.
לצד כל זאת ראוי להדגיש שתהליך השיקום הנפשי אותו עובר העבד בשש שנות עבדותו אין בו ולא במאום בכדי לפגוע חלילה בזכויותיו האנושיות המגיעות לו כמו לכל אדם אחר בעולם.
להיפך היחס הנדרש כלפי עבד עברי על פי ההלכה הוא עם הדרישות הגדולות והגבוהות ביותר שאפשר לבקש עבור זכויות האדם.
כפי שהדבר בא לידי ביטוי ומשתקף בתלמוד ההבלי:
חז"ל אומרים: "כל הקונה עבד – כקונה אדון לעצמו". כלומר: היחס של היהדות לעבד הנו כאילו קנה האדם אדון לעצמו ולא עבד!
ישנן דרישות ברורות מפורטות ומשמעותיות על היחס שצריך להעניק לעבד. "שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא לא, אתה שותה יין ישן והוא יין חדש, אתה ישן על גבי מיטה והוא על גבי תבן".
מכירת העבד לשש שנים מהווה עבורו סוג של טיפול נפשי שיקומי במשפחה אומנת. וכאשר זו משמעותה הפנימית של מכירתו לעבד התנאים והיחס הנדרשים הנם בהתאם, אנו נדרשים להתייחס אליו בצורה ובאופן הכי אנושי, כדי להחזיר אותו למוטב לחיים של שליטה ואחריות מלאה על עצמו ועל הסובבים אותו.
איננו רוצים שהוא ישוב לסורו ולכן אנו יוצרים את הקרקע הבטוחה והנכונה עבורו עם התנאים הכי אופטימליים כדי לשמור עליו ומפניו, איננו חפצים בענישה שאין בה תועלת שלילת חירותו בדוגמת מאסר בכלא, איננו חפצים באסירים שיצמחו לעבריינים גרועים הרבה יותר בין חומות הכלא. אנו מעוניינים לשקם את האדם ולהחזירו למוטב לחיי חברה ומשפחה תקינים, ולשם כך אנו ערוכים עם מיטב המוחות ואנשי המקצוע לסייע לו באופן הטוב ביותר עבורו וממילא עבור החברה כולה!
יהי רצון שנשכיל להתבונן פנימה ולהאמין בעצמנו וביכולתנו להתמלא בעצמנו ומעצמנו ולהשיג את כרטיס החירות שלנו בזכות ולא בחסד ולחוש ראויים לבעלות על עצמנו ועל קנייננו שעמלנו עליו בעשר אצבעותינו קניין החיים. בדרך לחירות האמתית בגאולה האמתית והשלימה.

נכתב ע"י מישאל אלמלם, לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה.

בחורה ישראלית מגיעה לדרום אמריקה. בבית חב"ד נשמתה מתעוררת והיא ממשיכה משם לחממת הגידול של "אור חיה" בירושלים. שידוך, חתונה חסידית ו… יציאה לשליחות בדרום אמריקה.
יופי של סיפור! אבל הוא לא נגמר כאן.
לבית חב"ד שלה מגיעה בחורה ישראלית, נשמתה מתעוררת והיא ממשיכה משם ב"ה לחממת הגידול של "אור חיה" בירושלים. שידוך, חתונה חסידית ו… גם היא יוצאת לשליחות בדרום אמריקה!
כמה מדהים, נכון? אבל רגע, זה לא נגמר!
שתי בחורות ישראליות מגיעות לבית חב״ד שלה, נשמתן מתעוררת והן ממשיכות ב"ה כמובן ל"אור חיה". שידוך, חתונה ו… זה כבר נשמע כמו 'העתק הדבק', לא?
שרשרת של סיפורים שיכולים לקרות רק בדור השביעי שלנו…

החוליה הראשונה
הסיפור שלנו מתחיל בקוסקו, עם נוי פלג:
"הסיפור שלי מתחיל בבית חב"ד של עופר ויעל קריפור. מהרגע שהגעתי לקוסקו, כמטיילת שומרת כשרות, הם דאגו לי להכל מאל"ף ועד תי"ו. זה היה כמה ימים לפני ערב פסח, הימים הכי עמוסים אצלם – כשהם מתארגנים לליל סדר של כמה אלפי מטיילים, והם דאגו לי לשמן (מצרך שבקושי היה להם) וכמה מצרכים נוספים כי המזוודה שלי מהארץ עם מוצרי הפסח אבדה בדרך.
הם נהגו ברגישות אל מול כל אלפי המטיילים שהלכו וחזרו, וזה הקסים אותי. אולי זה ישמע מובן מאליו ששליח של הרבי צריך לדאוג לכל, אבל צריך לזכור שמאחורי כל שליח עומד בן אדם עם רגש, עם עבר, עם חוויות ותמונות מהחיים שמשפיעות עליו. אבל שליח אמיתי מתעלה מעל הכל כדי לתת מה שהוא יכול לנשמה אחרת שהוא פוגש. בתוך צומת הדרכים שבה הייתי, זה הדבר שהכי חיבר אותי. הבנתי מה אני אוהבת ורוצה לעשות.
"חונכתי בבית של מתנדבים. אבא ז"ל התנדב בכל מקום אפשרי, וכן אמא שלי שתבדל לחיים ארוכים, הם חיו חיי שליחות לחלוטין. אבל כשחיי השליחות מקבלים גם עומק ואני מבינה שיש לזה שורש ושזה מבוסס על חיי התורה ומשמעות, זה מקבל תפנית. ממקום של 'אני רוצה לעשות את זה' עברתי ל'אני צריכה לעשות את זה', הבנתי פתאום שזה אני.
"כשביקרתי בקוסקו בבית חב"ד, קיבלתי מהשלוחים סידור במתנה, לכבוד יום ההולדת של הרבי בי"א ניסן. חזרתי לארץ ישראל והמשכתי בחיים. את הסידור שכחתי לצערי ברכב ששכרתי לתקופה וכבר החזרתי לסוכנות ההשכרה. כמה ימים אחרי, שכר את הרכב מישהו אחר שעבר תאונת דרכים קשה. כל החלק הקדמי של הרכב נהרס ונמעך כליל! רק הסידור נותר בשלמותו – מציל חיי אדם.
על הסידור היה את מספר הטלפון שלי וקיבלתי אותו חזרה שנה אחר כך, בדיוק בי"א בניסן. כאשר פתחתי את הסידור ראיתי את מה שהרב עופר ויעל כתבו לי, הקדשה שקיבלה פתאום משמעות עמוקה יותר:
'זו מתנה ממני אליך ביום הולדתי, מאחל לך שכל תפילותייך יענו, הרבי מליובאוויטש'.
י"א ניסן 29.3.2010
הסיפור הזה גרם לי להבין שהרבי לא נשאר אי־שם בטיול לפרו…
"יש המון סיפורי חזרה בתשובה. חלקם בעקבות חוויות בחיים, קשיים, תחושה של חוסר במשהו… במקרה שלי זה קצת שונה. המשכתי לחקור וללמוד והבנתי שאני פשוט לא עושה מה שיהודי צריך לעשות. בגלל האופי שלי, לא יכולתי להמשיך את החיים 'הרגילים' והבנתי שדרוש שינוי, רק לא ידעתי איך…
חזרתי בינתיים לטייל, אבל בזכות התראה על סופת הוריקן וסגר קטן של שדה תעופה ומעבורות, הכרתי את בת דודה של בעלי לעתיד שהייתה השליחה הראשונה בקוזומל, וזכיתי ללמוד איתה תניא. הלימוד התלבש בדיוק על מה שהיה חסר לי – הסברים!
הרגשתי שהגעתי למקום שלי, וחזרתי לארץ ישראל ללמוד ב'אור חיה' ולמלא מטענים. בבוא היום היא הפכה להיות השדכנית שלנו, ב"ה, וכעסקת חבילה שמגיעה עם הזכות להתחתן עם שליח, היה ברור לי שאני מעתיקה את חיי לקוזומל אחרי החתונה, להשלים את המשימה.

את אדווה היקרה הכרתי לפני כמה שנים בביקור אצלנו בבית חב"ד כחלק מטיול רגיל. באדווה היה משהו שונה, בער בה 'להיות חב"דניקית'. כדי להגיע לזה יש דרך, והיא חשובה – ללכת ללמוד ולחוות את כל מה שאני חוויתי – החיים ב'אור חיה'. במדרשה שהיא חממה לכל ילדה של הרבי, נמצאים שם השלוחים המדוייקים למשימה הזו, לטפח ולגדל שליחות.
היום כשרואים את אדווה מבינים למה בער בה דווקא להיות חב"דניקית… היא שליחה אמיתית, רק רוצה לתת, לקרב, לאהוב. הלב שלה רחב עבור כולם וזו אחת התכונות היותר יקרות שהיא יורשת מהרבי. באהבה שלה יש ניצוץ שמדליק כל מי שעובר אצלה…
אחת המשימות שהרבי נתן לשלוחים זה ששליח יעשה שליח. כשאתה קשוב להוראות ומלא בחום חסידי זה קורה טבעי ורק שמבקשים ממך לספר את הסיפור אתה מבין פתאום שאתה חלק מזה"…

החולייה השנייה
אדווה, השליחה של הרבי במורו שבברזיל, היא החוליה הבאה בשרשרת…
"זה היה לפני שש שנים, בשנת תשע"ז", היא פותחת, "יצאתי עם חברה לטיול בדרום אמריקה. אי אפשר היה להגדיר אותי כבחורה דתית, אבל כן הקפדתי על כשרות ושבת, זו הסיבה שבכל מקום אליו הגעתי יצרתי קשר עם בית חב"ד, כדי שיהיה לי איפה לאכול אוכל כשר גם במקומות הנידחים אליהם הגעתי.
נכנסתי לבתי חב"ד שלא על מנת ללמוד, אבל אפשר לומר שקלטתי פה ושם. באחד המקומות גם נפגשתי עם אישה חב"דית, מבוגרת, המתגוררת במקום, שלמדה איתי קצת תניא.
בשלב זה של הטיול הגענו למורו, מקום בו לא היה עדיין בית חב"ד. שבת התקרבה והיה עלינו להתארגן לבד עם אוכל כשר. מה שהתחיל כמו אילוץ – לדאוג לעצמנו לשבת – המשיך בסוף עם שלושים מטיילים ישראלים שישבו איתנו באותה סעודה שארגנו. מפה לשם, עברה בין כולם שמועה שאנחנו מארגנות ארוחת שבת כשרה. הרגשתי אז, מול השולחן המדהים הזה, שאין מצב שאני לא חוזרת לכאן יום אחד לשליחות… התניא שלמדתי, עם ההתנסות המפתיעה הזו במן סוג של שליחות, גרמו לי להמשיך בטיול חושבת יותר, מתבוננת יותר. ככה, פתוחה ומתעניינת, הגעתי לקוזומל.
בקוזומל הכרתי את השליחות המקסימות, נוי פלג והרבנית חני כפלין. עכשיו כבר לא נכנסתי לבית חב"ד רק כדי לאכול ארוחה כשרה ולהמשיך. היו לי המון שאלות, דברים שרציתי לדעת ולהבין. שאלות על השליחות שלהן ולמה הן עזבו הכל כדי להגיע לקצה העולם הזה. שתיהן היו דמויות משמעותיות מאוד בשבילי ובתהליך שעברתי. ה'מכה בפטיש' היה של הרבנית חני, היא המליצה לי לחזור לארץ הקודש ופשוט ללמוד כמו שצריך, ההמלצה היתה על 'אור חיה' כמובן.
השיחות איתן והשהות שלי בבית חב"ד כל כך השפיעו עליי שכבר שם, בדרום אמריקה, זרקתי את כל הבגדים הלא צנועים שהיו לי ויצאתי לקנות מלתחה מתאימה יותר. אפשר לומר שכאשר נחתתי בארץ ישראל כבר הייתי דתיה, בעוד המשפחה שלי לא ידעה מכלום כמובן…
התחלתי לימודים ב'אור חיה', בתחילה כאקסטרנית, אחר כך נכנסתי ממש לגור במקום, להצטרף למשפחת 'אור חיה' המדהימה.
אחרי שנה של לימודים אינטנסיביים הגעתי לתקופת השידוכים. בשלב זה נפגשתי עם בעלי, שכבר בתור בחור הספיק לצאת לשליחות באותו מקום בו ארגנתי את סעודת השבת הראשונה שלי למטיילים…
היום, החלום התגשם, אנחנו שליחים כאן במורו.
מה אנחנו עושים במורו? השבתות שלנו הן בממוצע 300 איש. בשיא העונה הן נעות בין 600 ועד 1,000 איש! עכשיו אנחנו בשיא העונה, בית חב"ד אצלנו פתוח 24/7. אנחנו פותחים את המטבח גם בשעות הלילה המאוחרות כדי לספק אוכל כשר למטיילים, גם כשהם חוזרים ממסיבות וטיולים.
יש אצלנו, ב"ה, כל יום לפחות שני שיעורי תורה, הנחות תפילין בשפע, קריאת התורה, אנחנו משתדלים להיות בית חם למטיילים קודם כל ואז כבר נמשכים הלבבות והם רוצים לשמוע יותר ויותר על אלוקות, על תורה ועל הרבי. ממש שרשרת שמובילה לאלוקות.
"שירה וספיר הגיעו לכאן בשנה של הקורונה. כל האי התרוקן – משבת של אלף איש, תוך יומיים נשארו רק עשרים איש. היה פחד גדול והיה חשש מהנגיף ומההדבקה. לקראת פסח, החלטתי לכתוב לרבי, לברר אם אנחנו צריכים להישאר כאן, לא ידענו מה אנחנו צריכים לעשות וגם דאגנו לילדים.
הרבי כתב לי מכתב מדהים על אסתר המלכה שלא חשבה על טובתה האישית אלא דאגה לכלל העם. הבנתי שהרבי רוצה שאשאר אפילו בשביל עשרים איש.
המשכנו את השליחות שלנו. שירה וספיר הגיעו לכאן כמטיילות רגילות והתחילו ללמוד תניא. שירה אפילו סיכמה במחברת את הספר 'מודעות יהודית'… היו להן המון שאלות והיה להן חשוב ללמוד ולהבין הכל. יום אחד הן אפילו פנו אליי ושאלו אם אני יכולה להשאיל להן כמה חצאיות צנועות. נתתי להן בשמחה שקית של בגדים צנועים והן התחילו להקפיד על צניעות.
בשלב זה החלטנו כולם, כל העשרים איש, לחזור לארץ ישראל. במטוס הן כבר היו ממש בחורות דתיות. לקחתי אותן להתוועדות ב'אור חיה', הן התלבטו מאוד אם להיכנס או לא. לחצתי בעדינות, באהבה, הסברתי להן שזה המהלך הכי חכם שהן יכולות לעשות בחיים שלהן. מפה לשם הן שתיהן שליחות מדהימות. נשים חסידיות לפי כל קנה מידה, ממשיכות את השליחות של הרבי בגאון".

החולייה השלישית
ולשלב הבא… שירה פחימה:
"אני מגיעה מבית דתי. מגיל חמש־עשרה כבר לא התחברתי לשמירת שבת וכו' אבל המשכתי בגלל הבית. בגיל שמונה־עשרה, כשהתגייסתי לצבא, ויתרתי על קיום מצוות לגמרי. אחרי הצבא טסתי לטיול לארגנטינה, צ'ילה, ברזיל, והייתי אמורה להמשיך הלאה לבוליביה, פרו מקסיקו וגואטמלה. כשהגעתי לברזיל, הגעתי לאי של אדווה – למורו, ומשהו בי התחבר לבית חב"ד. לא הייתי בהרבה בתי חב"ד לפני כן, אבל התחברתי מאוד לבית חב"ד שם, הגעתי לסעודות בערב, לסעודות ביום.
באותה תקופה התחילה הקורונה, אנשים התחילו לעזוב בהמוניהם, ואני רציתי להישאר. בתחילה נשארתי עד היום האחרון שאפשר היה לפני הסגר ואז החלטתי לחזור לארץ ישראל. כשיצאתי ממורו, כל הדרך רק בכיתי. אף אחד לא הבין מה אני בוכה – אני בדרך לארץ ישראל, להורים שלי, מה אני בוכה?!
כדי להגיע לשדה תעופה צריך לקחת מעבורת, אוטובוס ושוב מעבורת. עברתי כבר את המעבורת והאוטובוס ואז, רגע לפני שאני עולה על המעבורת השנייה, החלטתי שאני חוזרת לאי מורו. שיחדתי את מי שהיה צריך כדי להיכנס רגע לפני שסוגרים את האי סופית לכניסה ויציאה.
השליח דיבר על החלטות טובות, שכל אחד יקח על עצמו החלטה טובה כדי לנצח את הקורונה. אחד לקח על עצמו שמירת שבת, לשמור את השבת הקרובה, והשליח הציע לי שאקח גם אני על עצמי לשמור שבת.
'מה לשמור שבת? אני ברחתי מזה'… בסוף החלטתי לעשות את זה, זה לא היה כל כך נורא. ישבנו יחד, דיברנו, החלפנו חוויות. השבת במורו מאוד ארוכה…
אחרי השבת הגיע י"א ניסן, היתה התוועדות יפה וגדולה, שמענו את הניגון של הרבי, והשליח אומר: 'תעצמו עיניים, תקשיבו לניגון'. אני מקשיבה ומשהו עובר לי בגוף, קורה לי. אני אומרת: 'משהו עובר עליי', אז הוא מחייך, 'זו הנשמה שלך מתעוררת'.
אדווה הכירה לי באותה התוועדות את התניא, התחלתי ללמוד פרק אחרי פרק, מסכמת לעצמי את הספר 'מודעות יהודית'. תוך כדי, אני ממשיכה לשמור שבת אחת ועוד אחת, ביקשתי מאדווה כמה בגדים צנועים והיא נתנה לי, וזהו. שבוע אחר כך כבר חזרנו לארץ ישראל.
כשהגענו לארץ ישראל אדווה הכירה לנו את מדרשת 'אור חיה', איפה שהיא למדה, הכירה לי את יואלה קולטון, המנהלת. בתחילה קצת נבהלתי, אמרתי: 'אין מצב שאני נכנסת לפה!'
אדווה שכנעה אותי בעדינות, ובט"ז תמוז באמת נכנסתי ללמוד במקום המדהים הזה. שנה אחר כך סגרתי שידוך, בכ"ה אלול התחתנתי. עברתי שם תהליך מדהים של חברותות, תפילות, שיעורים… היום, שנה וחצי אחרי, יש לי ב"ה ילדה קטנה שנולדה בו' תשרי וקוראים לה חנה כמובן. אני לומדת הוראה, בשנה ב' היום, בדרך לשליחות החינוכית שלי בעזרת ה'".

באדיבות: מגזין עטרת חיה

״מחפשת״
לפני כשלושה חודשים פורסמה ב"ידיעון" של כפר חב"ד מודעה מעניינת, מסקרנת וגם מוזרה: "מחפשת"…
מאז מדי שבוע, נמרחו על פני ה'ידיעון' תמונות צילום מסך של קבוצות 'וואטסאפ' בכפר – טרמפים, מכירה ומסירה, אישה לרעותה, ועוד.
הסתכלתי על זה ופשוט לא הבנתי מה הכוונה "מחפשת". גם כשפנו אליי לפרסום שבועי בסטטוס, עדיין לא הבנתי מה מטרת הקמפיין, רק הבנתי שהוא קשור לצניעות. אנחה של "אויש, צניעות" יצאה מפי…
הפרסומים של "מחפשת" גרמו לכולן לסקרנות גדולה והתעניינות.
המיזם 'מחפשת' בעצם הגיש את נושא הצניעות בצורה יצירתית, חיובית ונעימה, והוא הובל על־ידי נשים ובנות מתוך הכפר. בקמפיין עלה נושא הגרביים, כיסוי הראש בפאה מחוץ לבית, אורך החצאית וכו'. שיח חדש וחיובי עלה ברחבי הכפר. מפיקת הקמפיין רוחי לייכטר היא חברת גינה שלנו ובגינת השיכונים התפתחו שיחות מאוד מעניינות סביב הנושא.
במסגרת המיזם "מחפשת את הנס שלי",, נעשתה עריכה מחודשת לשיחות ומכתבי הרבי בנושא הצניעות ויצאה לאור החוברת 'צניעות – במבט של הרבי'.
במבצע שהתפרס על פני כשבועיים, השתתפו בתי הספר של הבנות בכפר, כאשר לכל בית ספר היה מסלול מיוחד משלו. כחלק מתכנית המבצע, הופק סרט מיוחד לכל בית ספר, ובו הועבר המסר עד כמה חשוב לרבי נושא הצניעות של נשי ובנות חב"ד.

הפך להיסטוריה בכפר חב"ד!
את הקמפיין סיימו באירוע 'הקהל' ענק לנשים ובנות בחג הגאולה י"ט כסלו. באוויר הורגש שמתחולל מהפך: בתוך כשלוש דקות 300(!) נשים לקחו על עצמן החלטה טובה של הוספה בצניעות.
אחד הרגעים המרגשים עבורי היה כשעברתי ליד בית הכנסת "בית מנחם" וגיליתי מסך ענק עם לוגו של "מחפשת" ובו הוקרנו קטעי וידאו נדירים בהם הרבי מדבר מעומק ליבו על חשיבות ההתחזקות בצניעות.
התרגשתי, ממש הרגשתי שקורה פה מהפך וניצני נכונות החלו צצים בנפשי ונשמתי לקיים את רצונו הקדוש של המלך. החלק המרגש והמיוחד היה – התגובות מהשטח. התברר שלב נשי ובנות חב"ד ער הוא, וצמא עד מאוד לענייני הצניעות. זרם ההחלטות הטובות והתגובות לא פסק, והיה ניכר במוחשיות עד כמה דברי הרבי נוגעים בכל אחת מנשי ובנות חב"ד ששמחו ליטול חלק, ועד כמה מסירות נפש יש לנשים בדור שלנו, מרובה הניסיונות, לבצע בפועל את רצון ה'.
בפן האישי, אני נרגשת. בכנס לקחתי החלטה טובה של הוספה בצניעות לשבוע בלבד וזה לא היה קשה כל כך, רק לשבוע… ובאמת לאחר השבוע הזה היה לי קצת מוזר ל"רדת" בחזרה. אבל עיקר העיקרים הוא שינוי הגישה כלפי צניעות, משהו בתפיסה שלי השתנה וירדו הרבה מן ה"מתנגדים" הפנימיים. נפתחה בתוכי תשוקה להוסיף בצניעות, ואני יודעת שזה קרה לנשים רבות כאן בכפר עובדה שהקמפיין עבר את היעד וגרף למעלה מאלפיים(!) החלטות טובות אישיות בצניעות.

כולן אכפתיות
שוחחתי עם רוחי לייכטר, מפיקת הקמפיין, במטרה לשמוע על 'מאחורי הקלעים' של הקמפיין.
מהיכן הגיע הרעיון לקמפיין? מה היתה מטרתו?
“זה התחיל מזה שכחמישה עשר תושבי כפר חב"ד קיבלו תשובה חיובית לכך שהם חולים במחלה הקשה ל"ע. בעקבות זאת נהייתה התעוררות, שכן הרבי אמר פעם שאם יש מקרים קשים בכפר, יש שלושה דברים שמוסיפים זכויות בכפר: אהבת ישראל, צניעות וכבוד בית כנסת.
לא אחת דיבר הרבי על הוספה בצניעות בכפר חב"ד. מטרתנו להזכיר את רצונו הקדוש של הרבי, שנשים ידעו את הכוח שלהן בהשפעה על הדור הבא, לגרום להוספה בצניעות בכפר חב"ד".

מה היו החששות שלך לגבי הקמפיין?
“האמת, הייתי בטוחה שהוא לא יצליח ולא יתקבל. החשש שלי היה מעצם המילה 'צניעות', שהוא טריגר עבור נשים רבות. היו אפילו שהציעו שלא להשתמש במילה 'צניעות', אולם אני טענתי שכל המטרה היא להביא את דברי הרבי בצורה חדשנית, מקורית ויצירתית. אם הרבי דיבר בפשטות על צניעות, אז אין מה להסתתר מאחורי כל מיני מילים מכובסות, למילים יש כוח.
הפירוש של צניעות היא להסתיר, לא להבליט. חיפשתי במילון את המושג "צניעות" וראיתי שמפרשים אותה כך: עַנְוְתָנוּת, תֹּם דֶּרֶךְ, חֹסֶר יְהִירוּת.
רציתי לשנות את הגישה למושג צניעות; חששתי מאוד שהקמפיין יעשה את הפעולה ההפוכה, ורק יעצבן את כולן… לא ידעתי אם באמת יקחו החלטות להוספה בצניעות. לא פשוט לשנות הרגלים של שנים, ועוד כשהם חלק מהתדמית שלך".

איך זה עבד בפועל?
“ישבנו קבוצת נשים, כולל נשות חינוך, וחשבנו איך להביא את הנושא בדרך יצירתית ומקורית.
התחלנו בפרסומים של 'מחפשת', כאשר בכל שבוע הכנסתי לרבי מכתב על הפרסום השבועי; הרגשתי שאני ממש צריכה ברכה. בדקתי והקשבתי לשטח כל הזמן, שאלתי נשים, אחרי כל פרסום והוא השתנה לפי השטח. תכננו משהו אחד, אך לפי התגובות בשטח עשינו שינויים והתאמות. פתחנו קבוצות וואטסאפ שדנו בנושאים שעלו ואותן פרסמנו לקהל הרחב".

איך נשים הגיבו? מה השיח בכפר מאז הקמפיין?
"התגובות מהשטח היו מדהימות. היתה כנות עמוקה. נשים לקחו את זה בצורה כל כך טובה וחיובית; אני כל כך מופתעת ושמחה. אין אישה שלא אכפת לה, גם אישה שמתנגדת ומתעצבנת – זה קורה דווקא מכיוון שאכפת לה! למרות הקושי בתחום הזה, נשים כל כך התעניינו והתרגשו מדבריו של הרבי. נשים רבות מכל הסקאלה של סגנונות, לקחו החלטה טובה מה שמעיד שהן רוצות להתקדם, אכפת להן מהילדים שלהן ושיהיה שם הכפר מכובד.
העובדה שהקמפיין הצליח כל כך מעיד כמה נשים הן באמת צדיקות ובמיוחד נשים של דורנו!"

מה המסר שלך לקוראות?
“כשמעבירים מסר מתוך ענווה וכנות הוא מתקבל. לא ממקום שאתה יותר טוב מהם אלא בגובה העיניים, מתוך מקום שזו ההתמודדות של כולנו ואפשר להתקדם יחד.
כולן רוצות להיות טובות יותר, לכולן אכפת מה הרבי רוצה. לנשים יש כח, וכשמגיע משהו של קדושה, יש הרבה מניעות ועיכובים. אבל מכיוון שהוא קדוש – הוא פורץ ומצליח".

החלטה ששינתה קולקציה
יזמית האופנה שיראל אברהמי פותחת את הלב ומשתפת בחלקה שלה במבצע:
"רציתי לסגור עסקה מאוד גדולה. באופי שלי אני דוחפת עסקאות עד שיסגרו, ודווקא הפעם נתתי להקב"ה לנהל את זה. אמרתי 'אם זה שלי, זה שלי'. לשמחתי העסקה נסגרה ואני כל־כך שמחתי והרגשתי את הנוכחות של הקב"ה בעסקה. אז שאלתי את עצמי 'למה רק כשרע לנו אנחנו מבטיחים הבטחות? אולי נעשה ההפך?
ואז – דווקא מתוך הודיה ושמחה החלטתי שאני רוצה לשמח את ה' ולכסות יותר את הברך. אבל, לשבוע אחד!
"הבנתי שהרגלים של 30 שנה, לא אצליח לשנות ברגע. לכן החלטתי ללכת בצעדים קטנים. בעיניי, זו דריסת הרגל להצלחה. דבר ראשון לקחתי עצמי לכסות את הברך לשבוע, וזה באמת היה ממש קל – סך הכל שבוע. אחרי שבוע יצאתי מהבית, ופתאום הרגשתי מן תחושת חוסר. היתה חסרה לי ההרגשה שליוותה אותי בשבוע שחלף, ההרגשה שאני מיוחדת… שבוע רדף שבוע, וכבר ארבעה חודשים שאני מכסה את הברך בצניעות.
"אני חושבת שאם הייתי צריכה לתת 'טיפ' לבנות שרוצות לקבל החלטה בצניעות או כל מעשה טוב שהוא, להחליט על פרק זמן קצר ועוד פרק זמן קצר, עד שהשינוי הופך להרגל. הטיפ השני הוא, לשתף את הסביבה במה שאנחנו רוצות. כי הסביבה יכולה או להוריד אותנו או להרים אותנו. אני שיתפתי את החברות שלי כשהתחלתי להתחזק יותר בצניעות, וקיבלתי מהן כל־כך הרבה אהדה וחיזוקים! ככה, מבלי שהתכוונתי, הפכתי להיות סמל ודוגמה לאישה שמכסה את הברך. עכשיו, גם אם אני מאוד רוצה, כבר אי אפשר ללכת אחורה – מכאן אפשר רק להתקדם.
"היום כל מי שתכנס לאתר שלי תראה שהקולקציה ברובה המוחץ היא קולקציה צנועה, אבל כל־כך סטייל וכל־כך יפה.
"בחיי העסקיים למדתי – ולקחתי זאת גם לתחום של צניעות: בעצם כל קושי הוא הזדמנות! הצניעות עבורי הייתה מלחמה פנימית מאוד קשה. כשאני יוצאת היום עם בגד צנוע אני אומרת בצורה ברורה: 'יש הרבה נשים עם סטייל, אבל כאלו שמצליחות לעמוד במה שהבטיחו, אין הרבה'. זה מה שאני רוצה להיות וזה מה שאני רוצה שיראו בי.
"אם היית שואלת אותי לפני שנה מה אורך החצאית שאני צריכה ללבוש, הייתי אומרת לך לפי חוקי הסטיילינג – בהתאם לאורך הרגל ולגובה שלי ועם זה אני מרגישה טוב. היום את שואלת אותי מה ההגדרה שלי לסטייל ויופי, זו ההבנה שהנראות שלי בעצם מייצגת את מה שאני מרגישה מבפנים. אני גאה להחצין את פנימיותי החוצה, את זה שאני מיוחדת – שאני מצליחה לשמור על ההלכה שחשובה לי.
"כשאני היום נכנסת לפגישה עסקית עם אנשים שלא שומרים תורה־ומצוות ואני עם ברך מכוסה, אני מעבירה אמירה של 'אתם רואים במה אני מאמינה ומה אני משדרת. אתם רואים מי אני דרך הלבוש שלי'. כשאני עם ברך מכוסה, אנשים מבינים ושואלים: 'רגע, צריך להשאיר את הדלת פתוחה?' (ייחוד); 'אה, רגע את לא שותה את מה שאנחנו שותים? צריך להביא לך בקבוק זכוכית וכוס פלסטיק'. פתאום יש לי אחריות גדולה שהיא לא רק לכסות את הברך, אלא יש לי אחריות לייצג את מה שאני מאמינה בו. מהמקום שלי אני רק מרוויחה – הכבוד שרוכשים לנשים כאלה הוא עצום וככה אני מצליחה יותר".

באדיבות: מגזין עטרת חיה

בשבוע הבא ביום שני יתכנסו למעמד הקהל מפואר עוצמתי וראשוני מסוגו מורות חב"ד מכל רחבי הארץ בוגרות מכללת בית רבקה העובדות בשדה החינוך הממלכתי / ממ"ד.

זאת במסגרת מיזם מיוחד שהושק לאחרונה על ידי מכללת בית רבקה ובסיוע קרן מרומים- ליווי והדרכת בוגרות שמטרתו להעצים את המורות ולתת להן כח לשליחות החינוכית הייחודית הזאת.

במסגרת המיזם יהנו המורות מהעצמה גם בפן האישי וגם בפן השליחותי כדוגמת מעטפת חסידית פעילה של שיעורים התוועדויות ותכניות מיוחדות

מאות רבות של מורות כבר הצטרפו למיזם הנפלא הזה ובט"ו בשבט האחרון כבר נהנו מתוכנית ייעודית לכיתתן בהפקה מושקעת במיוחד.

מארגנות המיזם מזמינות כל מורה שעוד לא הצטרפה לעשות זאת כעת. להצטרף *בטופס הרישום הזה:*
לשם תישלח לאחר מכן הזמנה אישית לבאנקעט ההקהל המיוחד:

והיוקרתי.https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSeCeBW-DiAeUe4dAGS8CgCaZqwUho5Ubbo1L18yjgmYjDkgow/viewform?usp=sf_link

בתוכנית: הרב זיו קצבי ממפגשי התניא השבועיים ריתק את קהל הבנות בקשר לדמותה של הרבנית.
לאחר מכן- שליחת הרבי בהודו דראמסאלה הגב' מיכל שאול, ריתקה את הבנות בחוויות שונות משליחותה בהודו.
הי'ה כיבוד חלבי עשיר ומפנק (כמו בכל ימי ראשון ורביעי במהלך השנה) והבנות נהנו משפע גשמי ורוחני.
(נציין שבימי ראשון לבנות ורביעי לבנים- הסטודנטים נהנים ממלגות גבוהות במיוחד ע"י השליחים המסורים)

קו בזכותך ניגאל לנשים 073-383-4197 – לימוד יומי קצר שיחות ואגרות קודש של הרבי מליובאוויטש בנושא צניעות, אשר מאיר את המצווה מזווית שלא הכרת!
קו אצילית – קו צעיר ומאיר לנשים ונערות 073-383-5892 ממתיק את המצווה ותענוג להאזנה!
קו נסיכות לבנות – 073-383-4644