למצגת

"זה היה קצת הלם. מושקא שלי התחילה כיתה י"ב ולי היה ברור שהנה אוטוטו יש לי ילדה בסמינר. מרגש! פתאום הגיע החורף והתברר לי שיש כל כך הרבה מסגרות חב"דיות היום. 'יום פתוח' פה ו'יום פתוח' שם; כל כך הרבה מגמות ומסלולים…

האמת, אני עוד מבולבלת. מצד אחד יש בזה טוב. כל אחת יכולה למצוא היום מה שמתאים לה בלי לצאת מהחממה החב"דית. מצד שני – לא יודעת, יש בכל זאת את סמינר-האֵם, 'בית רבקה' המיתולוגי, קצת קשה לשנות…

(אמא של מושקא, מסיימת י"ב)

ה'אמא' של המכללות

כשבאים לסקור את הסמינרים החב"דיים, אי אפשר שלא לפתוח בסמינר הראשון, הוותיק והמוביל – מכללת "בית רבקה".

סמינר זה נוסד בשנת תשי"ז בהוראתו של הרבי מה"מ, ועבר גלגולים רבים עד שהגיע למה שהוא היום, קמפוס גדול, על כרי דשא מוריקים. 'בית רבקה' החלה כמדרשה למורות,  התקדמה ל'סמינר דו שנתי', והיום היא מכללה להכשרת עובדי הוראה המוסמכת להעניק דירוג שכר שווה ערך לתואר ראשון ושני.

בעשור האחרון, לימודי התואר השתדרגו, ובנות השנה הרביעית לומדות במסגרת משותפת עם מכללת "שאנן", שם הן מקבלות תואר אקדמי לצד תעודת ההוראה.

ב'בית רבקה' ובשלוחותיה בירושלים ובצפת, לומדות מעל אלף חמש מאות תלמידות, כן ירבו.

מכללת "בית רבקה" היא מעצמה של שליחות. במשך 65 שנות קיומה הכשירה אלפי שליחות של הרבי לשדה החינוך. אלה עוסקות בחינוך בארץ ובעולם מתוך תחושת שליחות עמוקה. במשך עשרות שנים היה 'בית רבקה' מוסד ההמשך החב"די היחיד לנערה שמסיימת י"ב. ככזה, לא רק העניקה השכלה, אלא גם יצרה הווי של פעילויות, התוועדויות וחינוך ערכי חסידי, והובילה אלפי בוגרות להקמת בתים חסידיים.

הרבי ליווה את "בית רבקה" במשך השנים במאות מכתבים שלא מותירים מקום לספק בקשר לרצונו הקדוש, שכל בוגרת תמשיך את לימודיה בכרם חב"ד.

כך למשל, נערה כתבה לרבי כי המשיכה את לימודיה במקום אחר, מפני שלדעתה הרמה ב"בית רבקה" לא מספיקה. הרבי השיב לה (מכתב מיום ג' באלול תשכ"א):

"במענה למכתבה, בו כותבת .. גם אודות מקום לימודה – שאינו בכפר חב"ד מפני שלדעתה מוסד החינוך אשר בכפר חב"ד אינו באותה רמה. ומובנת הפליאה והתמיה. ובפרט ביודעי ביתה, בית חסידותי וחינוכה מסוג זה, שעל פי זה צריך להיות ברור בדעתה ובהחלט, שהרמה הכי גדולה היא זו – מה שהמוסד [הוא] מיסודו ובהנהלתו של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר נשיא ישראל. בודאי שלא הידיעה עיקר, כי אם התוצאות – שתהיינה מתאימות לתפקיד האדם בעולמו…

"יהי רצון מהשם יתברך, שיעמידה על האמת, שראשית חכמה – יראת ה', להתחנך במסגרת חסידותית, בד' אמות של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, שבודאי על ידי זה יוסיף בהתעוררות רחמים רבים גם בהנוגע לשאר עניניה…"

וכאשר אחת האמהות התלוננה על בעיות שקיימות ב"בית רבקה", השיב הרבי (באגרת מט"ז בחשוון תשי"ט):

"מה שהנך כותבת בנוגע לבתך הגדולה תחי' הלומדת בסמינר, וסבורה שישנם שם עניינים רבים הטעונים שיפור וכו'.

"מובן מאליו, שהעצה לכך, היא לא ללכת מן הסמינר למקום אחר, אלא לראות לשפר את הטעון שיפור. ובפרט שהסמינר נמצא הרי בכפר חב"ד, שרובם ככולם הם חסידים, יראים ושלמים, שאז צריך השיפור לדרוש מעט מאמצים, בטרם הדרך שעליה את כותבת. ובפרט שזה – ויהיה – לזכות הרבים, שאז הרי ישנה תוספת בברכה וההצלחה מהשם–יתברך".

וכאשר היו כאלה שהתלוננו על שכר הלימוד שהנו גבוה מידי, הרבי השיב ('אגרות קודש' כרך טו, עמ' שנח):

"במענה על מכתבה מכ"א מנחם אב, בו כותבת על לימודיה עד עתה בסמינר בית רבקה אשר בכפר חב"ד, ואשר רצונה חזק להמשיך בלימוד, אלא שדורשים מהוריה שכר לימוד, שבמצבם עתה אין בכוחם לקחת על עצמם התחייבות זו.

"והנה, פשוט שעליה להמשיך בלימוד בבית ספר בית רבקה, ובפרט שראתה הצלחה בזה, ולהשפיע גם על חברותיה בכיוון האמור.

"ובמה שכתבה אודות השכר לימוד וכו', בטח ידברו הוריה שיחיו עוד הפעם עם הנהלת בית ספר בית רבקה. שגם מצדם מעוניינים הם להקל העול מהורי התלמידות, אלא שצריך להיות אפשר. שהרי הסמינר צריך לשלם להמורות וכו'".

הדור של היום, רוצה אחרת ומודע יותר

"כשהגעתי לכיתה א', היה ברור מאוד לאן אני הולכת – לבית ספר חב"ד כמובן. גם כשסיימתי את כיתה ח', היה רק בית ספר על יסודי אחד בעיר, וכל מי שלא רצתה פנימיה, הלכה לשם. כמעט כיתה שלמה יחד.

"פתאום עכשיו כבר לא ברור מי הולכת לאן. יש הרבה אופציות. זה נחמד מצד אחד, ונותן לך ים של אפשרויות שלא היו פעם; אבל גם מלחיץ. פעם ראשונה שאני צריכה להחליט לבד בדבר כל כך מהותי!"

(מושקא, מסיימת י"ב)

בשנים האחרונות פשטה מגמה חדשה; בערים שונות הוקמו סמינרים חב"דיים חדשים ומכללות ברוח חסידית עד כי אפשר לומר "ומלאה הארץ סמינרים ומכללות"… לפני בת חב"דית נפתחו אפשרויות חדשות רבות כדי ללמוד מה שליבה חפץ, תוך הישארות במסגרת מתאימה –  מסיעוד ועד אדריכלות, מכשור רפואי, ועוד.

פנינו אפוא למנהלות הסמינרים החדשים, כדי לשמוע מקרוב על המוסד שהן עומדות בראשו, ולנסות להבין מקרוב את היקף התופעה ועומקה.

ראשונה פנינו לגב' אסתי בן מעש, מנהלת מכללת חב"ד בנתניה.

מדוע לדעתך נפתחו בשנים האחרונות עוד ועוד סמינרים?

ישנן שתי סיבות עיקריות – הסיבה המעשית, והסיבה הפנימית.

מעשית, קהילות חב"ד ברחבי הארץ גדלו והתרחבו, והן הבינו שצריך לתת מענה נוסף לבוגרות התיכונים, מלבד מגמת הוראה. אפשר היה לראות את החֶסֶר אצל זוגות שנישאו בלי אופק תעסוקתי, למרות שנים של לימודים והשקעה, כתוצאה מהעובדה שלא הייתה מסגרת שתאמה להן. היו גם בנות שהמשיכו בלית ברירה במסגרת הקיימת, כי לא הייתה אחרת, אך הן לא מצאו את עצמן.

בפן הפנימי – אנחנו דור של גאולה. בזמן הזה כל אחד שואף למלא את השליחות שלו בצורה מאוד ברורה ומתאימה לו. בדור הצעיר מבינים שאנחנו פה כדי לעשות משהו משמעותי. הדור של היום הרבה יותר חושב, הרבה יותר מנהיגותי, הרבה יותר מחובר לעצמו. הצטברות של כל הסיבות יחד –  הצורך באפשרויות נוספות, העובדה שלא כולן מתאימות לתחום אחד, יחד עם הסגנון המיוחד של הדור שלנו, הובילו למסקנה כוללת שיש לפתוח מסגרות נוספות.

מה החידוש בסמינר שלכן? על איזה צורך הוא עונה?

למרות שבשנים האחרונות קמו כמה מסגרות, הרגשנו שקיים וואקום מאוד גדול; אין די מענה חסידי ברמה גבוהה לבנות שלא מתאימות ולא מרגישות את השליחות שלהן בשטח החינוך וההוראה. אני מתנסחת בעדינות, כי כולנו יודעות את דעתו של הרבי על החינוך וחשיבות ההתעסקות בחינוך – אך ביחד עם זה יש כמה מכתבים מהרבי על ניצול הכישורים ועבודת ה' מתוך שמחה. תלמידה שלא עושה מה שהיא אוהבת, ולא עושה מה שהיא מוכשרת ומצליחה בו למרות שיש לה כישורים אחרים, זה מצער. לא ייתכן שנערה שהולכת להקים את ביתה, תהיה בעיסוק עם תחום שהיא לא מחוברת אליו.

אצלנו במכללה מלמדים את "כללי החינוך וההדרכה", כי בסופו של דבר גם מי שלא לומדת הוראה, צריכה לחנך את הילדים שלה בע"ה, ועליה לדעת מה ההשקפה של רבותינו נשיאינו לגבי חינוך הילדים. לא תמיד היא תהיה מחוברת לעשות את זה מול כיתה שלמה, או לדאוג למשמעת ולעמוד בלחצים של נשות חינוך, אבל היא בהחלט תחנך בביתה הפרטי.

חשוב לנו שתהיה מסגרת חסידית, אותנטית, ומאוד ‘לכתחילה׳ עבור בנות שיש להן כישורים בתחומים אחרים והן רוצות לנצל אותם בצורה הטובה ביותר.

השנים האלו הן השנים הכי משמעותיות בחיים של הבנות. בסופו של דבר, עבור נערה שמסיימת י"ב, זו הפעם הראשונה שהיא עומדת לפני בחירה משמעותית, ולהחלטה הזו יש משמעות מאוד גורלית, כי היא תקבע האם היא תבנה קומה נוספת על כל מה שהיא קיבלה כל השנים, או שחלילה היא עלולה לאבד הכל.

את המכללה בנתניה מלווה וועדת רבנים שמכוונים ונותנים תשובות לשאלות מאוד מהותיות. מלווים אותנו הרב חיטריק מצפת, הרב דיסקין מקרית אתא, והרב צבי וילהלם – שליח בצפון נתניה שהוא גם רב המכללה.

מה ההבדל בין הבנות של ימינו לאלו בעבר?

אנחנו יצאנו ללימודים בלי יותר מדי שאלות, לאן שהלכו כולן. הדור של היום הוא דור של גאולה ושל מנהיגות. דור של בנות שמחוברות יותר לעצמן ולכוחות הפנימיים שלהן. פתאום אנחנו נדרשות לשלוח את הילדות שלנו וללוות אותן בבחירה שלהן. ובמילים פשוטות: לשחרר.

אני פוגשת לא מעט אימהות שמספרות כיצד הן היו מקובעות באופן בו חשבו על מסגרת–המשך עבור הבנות שלהן, וזה מצער, כי הן איבדו זמן יקר וסיימו כמה שנות לימוד, ובסוף שילמו הכל מחדש והלכו ללמוד מה שבאמת מתאים לבנותיהן כשהן כבר מטופלות בקטנים.

אמהות צריכות להבין, שכדי שהבת תתפרנס בכבוד ותעבוד את ה' בשמחה, עליהן לשלוח את הבת למקום שמתאים לה.

איפה משיח נכנס אצלכן בלו"ז?

מעבר לעובדה שבמעגל השנה החסידי אנחנו סובבים סביב נושאים משמעותיים מעולמה של תורת החסידות ובאמת מעמיקים, כל סדר היום הוא "להביא לימות המשיח". זה חדור בעשייה שלנו במכללה. כל בית יהודי זה גאולה, כל נערה שמממשת כישורים – זו גאולה; כל נערה שמנצלת את הכוחות שלה – זו גאולה. אנחנו פה כדי להביא את המשיח, וזה לגמרי קיים.

תוכלי לספר סיפור או לשתף במשהו מעניין או פיקנטי? 

לפעמים אני שואלת בנות מה הביא אותן ללמוד את מה שהן לומדות. כי כשיש סיבה חזקה, יש חיבור אמיתי. אחת הבנות במסלול סיעוד סיפרה לי, שבקטנותה היתה מאושפזת פעמים רבות ותמיד הביטה בצוות בהערצה. כשגדלה, החליטה גם היא ללמוד סיעוד וללוות מאושפזים ובני משפחותיהם.

זכות וחובה להשתמש במתנות ובכישורים שהקב"ה נתן 

המגמה לא פסחה גם על אשקלון בדרום, שם הוקמה מכללה חב"דית, בניהולה של הגב׳ דבורה לאה מושקוביץ. ביקשנו לשמוע ממנה כיצד היא רואה את שינוי המפה הכלל–ארצית.

מדוע לדעתך נפתחו בשנים האחרונות עוד ועוד סמינרים?

הבנות שלנו, בנות טובות וחסידיות, רוצות להתקשר לרבי ולעשות את הרצון של הרבי, להקים בית חסידי ובית של שליחות. יחד עם זאת, יש בנות שהתברכו בכשרונות בתחומים אחרים ונפלאים, אבל בתחום ההוראה הן פחות רואות את עצמן. הן רוצות מענה מקצועי שיגשים את הכשרונות שלהן, באופן חסידי ללא פשרות. לכל אדם יש רצון להגשים ולממש את היכולות שלו באופן המקסימלי. זה בדיוק מה שמלמד אותנו הרבי – לכל אחת יש זכות וחובה להשתמש במתנות ובכישורים שהקב"ה נתן במיוחד לה.

מה החידוש בסמינר שלכן? על איזה צורך הוא עונה?

המכללה באשקלון נותנת מענה של תארים ברמה גבוהה –  לימודים מקצועיים שנותנים לבנות ידע מקצועי וכלים לעבודה מקסימלית, זאת כמובן יחד עם מעטפת חסידית מלאה.

לקראת שלבי הפתיחה של המכללה, הסתובבנו בבתי ספר בארץ, ושאלנו בנות באלו מקצועות מעניין אותן ללמוד ולעסוק. מתוך התשובות עלו ארבעה מקצועות מרכזיים: פסיכולוגיה, מדעי המחשב, אדריכלות ומכשור רפואי. כל ארבע המגמות אכן מותאמות לבחורה חסידית שרוצה להקים בית עם יסודות איתנים והשקפה נכונה.

בנוסף, יש חיבור מאוד מיוחד וברור בין המקצוע לפן הרוחני שלו, מענה לאינטליגנציות שונות, מקצועות שמפרנסים בכבוד ונצרכים בשוק העבודה ומותאמות לאשה חרדית.

לימוד מקצועות אלו, באים יחד עם מסגרת לא מתפשרת מבחינת חסידית משום בחינה. צוות נרחב של רבנים מלמדים שיעורי קודש, צוות של מורות ומשפיעות הנותנות כלים חסידיים לבניית בית חסידי.

דווקא בתקופה הזו של אחרי י"ב, אי אפשר לוותר על תוכן חסידי ותוכן רוחני. חשוב מאוד שכל בת תקבל ידע בהלכה, בהשקפה, בחסידות ובתורת הרבי. האווירה במכללה היא חסידית, ישנה השקעה רבה במבצעי הכנה, התוועדויות בחגים ותאריכים מיוחדים, עם דגש על המקום החברתי המשפחתי – אווירה חמה וטובה.

איך משיח נכנס אצלכן בתכנית הלימודים?

משיח צמוד ללו"ז. הוא קיים בכל דבר. זה מתחיל בשיעורי חסידות והשקפה, זאת המטרה וזה שם כל הזמן, ולשם הפנים שלנו מועדות, משיח וגאולה. כמובן יש קורס של ענייני משיח וגאולה. הציפייה למשיח מורגשת ומדוברת בהתוועדויות, במבצעי ההכנה, וזו המטרה שלנו, להביא משיח תיכף ומיד ממש.

הבנות של ימינו מוכנות להתמסר ולהקריב בכל הקשור למשיח

ומהדרום לצפון, היישר אל נוף הגליל, שם נפתח סמינר "בית חיה מושקא".

פנינו אל המורה הגב׳ חנה ליסון, וביקשנו לשמוע כיצד היא רואה את הדברים.

"עצם העובדה שנפתחו סמינרים ונוהרות אליהם כל כך הרבה תלמידות, מעידה שהיה כאן לא רק צורך אלא ממש צעקה!" אומרת הגב' ליסון. "זו צעקה של המון בנות שהסמינרים הקיימים והוותיקים לא התאימו להן מסיבה זו או אחרת.

כיום, המצב מאפשר לתלמידה מסיימת י"ב בחירה אמיתית עם מגוון של אופציות, וכולן מותאמות לבת חסידית שרוצה ללמוד בסמינר חב"די. בסופו של דבר לכל סמינר יש את הגוון המיוחד שלו כך שכל אחת תבחר את הכי טוב בשבילה. בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שהסמינרים החדשים נותנים מענה בכל הקשור לחיוּת במשיח וברבי חי וקיים, מה שלא היה עד היום. הבנות של ימינו הן חיילות! הן "משוגעות על משיח" מוכנות להתמסר להקריב ולעשות בלי חשבון. הן גם יודעות להרים פרויקטים שאנחנו אפילו לא חלמנו עליהם!

מה החידוש בסמינר שלכן? 

הסמינר הוא באמת יחידה מובחרת שמתאימה לבנות חסידיות שרוצות את הכי טוב. יש לנו את מיטב הרבנים והמורות. בנוסף, אנחנו משתדלים מאוד לראות כל אחת, להיות קשובים לצרכים ולתת מענה בזמן אמת. כך לדוגמא יש אצלנו מיזם "מחנכת", ומתוקף תפקידה היא משוחחת שיחות אישיות עם כל אחת מהתלמידות במהלך השנה, ומהווה כתובת לכל שאלה. אנחנו מאמינים שכאשר הבנות פנויות רגשית, הן מסוגלות להטעין את עצמן בצידה החסידית המשמעותית להמשך הדרך כנשים וכאמהות.

תוכלי לשתף בסיפור או במקרה מעניין או פיקנטי?

תלמידות שנה א' החליטו בכ"ח ניסן השנה, כי עד חג השבועות הן יעשו ביחד 770 ׳הקהלים׳, ומעלות תמונה מכל 'הקהל' לצ'אט הכיתתי. נוצר מצב שכמעט כל שיחה במסדרון הפכה ל'הקהל' נלהב… כרגע הן עומדות על בערך 500 'הקהלים'!

הייתי בחתונה של אחת התלמידות ושמעתי נשים ששואלות "מאיזה סמינר החברות?" וענו להן: "תראו איזה צנועות! זה הבנות מנוף הגליל".

הסמינר משפיע על הקהילה ועל העיר כולה

ומהצפון אל הרי ירושלים, אל העיר בית שמש, אל סמינר "בנות ליובאוויטש" אותו מנהלת הגב׳ חיה מושקא לרנר.

כשאני שואלת אותה לגבי התרחבות מגמת פתיחת הסמינרים, היא משיבה בפשטות "הבסיס לכך הוא כמובן הגידול המבורך בקהילת אנ"ש; משנה לשנה הולך ומתרבה עוד ועוד מספר התלמידות המתדפקות על דלתות הסמינרים, כאלה המבקשות להכשיר את עצמן לעסוק בחינוך ילדי ישראל כפי רצונו הקדוש של הרבי.

"אני רואה במוחש, כי על אף ההצעות הקורצות של מכונים שונים המציעים קורסים והשתלמויות במקצועות שונים עם הבטחות לשכר נאה, רוב מניין בנות ליובאוויטש מחפשות להשתלם דווקא בהוראה, בהתאם לדרך הסלולה שסלל עבורנו כ"ק אד"ש.

"פעם הרבי התבטא אודות "תומכי תמימים", כי הרצון הוא שייפתחו סניפים בכל עיר – ועל דרך זה בנוגע לסמינר. ניתן לראות במוחש שסמינר שמוקם ומושתת על אדני החינוך החב"די ברוח של שליחות ו׳חסידישקייט׳, יכול להשפיע ולהאיר את העיר כולה.

על אף ש'כל כבודה בת מלך פנימה', והכל מתנהל כמובן בצניעות המתאימה, עצם קיומו של מוסד חסידי איכותי בעיר, משפיע על הקהילה ועל העיר כולה. הבנות הלומדות בסמינר מהוות מודל חסידי והשראה לבנות בתי הספר היסודי והעל–יסודי הלומדות מהן ושואפות לחקות אותן.

ובכלל, עצם זה שקמים עוד ועוד סמינרים חסידיים, כשלכל סמינר הייחודיות והדגש שלו, זה מאפשר מגוון רחב יותר של מוסדות חינוכיים עם אופי ייחודי, כאשר לכל בת יש את מרחב הבחירה לדייק עבורה את המוסד המתאים ביותר עבורה כדי לפרוח ולהצליח.

אני יכולה להעיד, כי למרות שעבר רק זמן קצר מאז שהקמנו את הסמינר בבית שמש – בברכות הנפלאות של הרבי מה"מ ובסייעתא דשמיא גדולה – כבר יצא לו שם של מוסד חינוכי בעל אופי מיוחד המושך אליו בנות מכל רחבי הארץ. אני רואה את זה ברישום הגדול של הבנות המבקשות להתקבל לשנת הלימודים הבאה.

תוכלי לספר עוד על הברכות שקיבלתם מהרבי לפתיחת הסמינר?

את הברכות של הרבי ראינו כבר מהנחת היסודות להקמתו, כאשר כתבנו לרבי על המחשבה להקים סמינר חסידי כאן בעיר. באופן נדיר ביותר, שני המכתבים שהתקבלו מהרבי באותו עמוד, עסקו שניהם בהקמת מוסד שמכשיר מורים ומורות להוראה. וכך לכל אורך הדרך זכינו לקבל מכתבים מפורשים ועידודים רבים, ובהם לשונות מיוחדים דוגמת הברכה שהקמת המוסד תהיה 'נחלה ללא מיצרים'.

מה החידוש בסמינר שלכן? 

אצלנו בסמינר, הרוח החינוכית היא ללכת עם ההוראות ועם העניינים של הרבי עד הסוף, בלי פשרות, דבר שבא לידי ביטוי בכל התחומים ובכל ההיבטים הקשורים בסמינר.

בהיבט הלימודי, אנחנו מאמינים שכל בת צריכה לצאת מהסמינר כאמא וכשליחה ברמה גבוהה, כשהיסוד לכך הוא למלא את הראש בידע תורני–חסידי, לימוד כל נושא מהיסודות בצורה מובנית ובהירה, שמאפשרת לבנות לרכוש לעצמן את הכלים ולחוש את ההתקדמות שלהן מחודש לחודש.

מכלול האפשרויות שמציע הסמינר, מאפשר לכל בת למלא את עצמה בתוכן חסידי, ובכך לממש את מלוא הפוטנציאל שלה עם הכישרונות הייחודיים שהקב"ה העניק לה, ולהכין אותה בצורה הטובה ביותר לקראת יציאתה לשליחות בהקמת הבית, ובהקמת הבית חב"ד, בצורה הכי טובה.

לפני שהקמנו את הסמינר, ערכנו סקר בין הבנות, והתשובה החד–משמעית שקיבלנו מהבנות היתה, שהדבר שהכי חשוב להן בסמינר, הוא הקשר האישי, שתהיה הרגשה של בית חם ושל משפחת אוהבת, וזה ב"ה מה שמרגישות הבנות אצלנו, כל זה לצד ההשקעה המיוחדת בגשמיות בהרחבה בזכות השקעתו של המנהל הגשמי הרב שניאור לידר.

תוכלי לספר על פרויקט ייחודי שיש בסמינר אצלכם?

יש אצלנו שיעור שבועי, ולעיתים אף שני שיעורים בשבוע, המוקדש כולו לליבון הנושאים הבוערים אצל הבנות – עניינים של השקפה והנהגה, נושאים פנימיים ואישיים הטורדים את מנוחתן. הבנות מחכות לשיעור זה בכליון עיניים; הן לא מסתפקות בעשיה מתוך קבלת עול, אלא שמות את הדברים על השולחן מתוך מטרה להבין אותם לעומק ולהתחבר אליהם.

בנוסף, יש לנו שיתוף הפעולה עם מכללת 'הרצוג', אחד המוסדות האקדמיים המוערכים ביותר, עם המגמות המבוקשות והיוקרתיות של חינוך מיוחד ומדעי המחשב – שתי תעודות עם אפשרויות השמה גבוהות.

אני מבקשת להבין את ההבדל בין הבנות של ימינו לאלו של פעם…

ניתן לראות במוחש, כי ככל שהולכים ומתקרבים לגאולה, זהו דור של 'אכשור דרא' כפשוטו. הבנות עצמן רוצות ושואפות ללכת 'עד הסוף' כדי לנצל את הזמן ואת הכוחות שלהן. הן מוכנות להשקיע ולהתאמץ בכל מה שרק אפשרי – בשיעורים, בהתוועדויות, במבצעים, בהווי החסידי, בעבודה הפנימית העצמית שלהן, ובתשוקה שלהן לחיות את הרבי בכל רגע ורגע במשך היום.

אחד הרבנים שהוזמנו למסור שיעור – לא ידע שזה שיעור רשות. אחרי שסיים, הביע את התפעלותו מההקשבה של הבנות לשיעור בנושא מורכב ועמוק, למרות שהיה זה שעות הערב. כשסיפרנו לו שזה היה בכלל שיעור רשות, התקשה להאמין, כיון שההקשבה וההשתתפות של הבנות היו כמו בשיעור רגיל…

כשהבנות מצידן הולכות עד הסוף בלי פשרות, ויש להן כוחות מיוחדים ועוצמות בלתי נתפסות, מה שנשאר לנו כהנהלה זה רק לספק להן את הכלים ולהעניק להן את היכולת להצליח ולהתעלות.

איך משיח נכנס אצלכן בלוח הזמנים?

אצלנו משיח לא 'נכנס' בלו"ז – משיח הוא הוא 'לוז' העניין עצמו… כל הקמת הסמינר הוא אך ורק בשביל להעמיד בנות חסידיות, חדורות בעניין של משיח ובתודעה הברורה והבלתי מתפשרת שאנו נמצאים ב'זמן השיא' של הגאולה. בנות מלאות וגדושות בכל הכלים כדי להפיץ את הבשורה ולהאיר איתה את העולם כולו.

אחד מקורסי החובה בסמינר לקבלת התואר, הוא קורס מעמיק ומרתק המועבר על ידי הגה"ח הרב משה לידר ראש הישיבה קטנה בבית שמש, שידיו רב לו בתורת הגאולה של הרבי. זהו אחד הקורסים הכי פופולריים בסמינר.

לסיום, תוכלי לשתף במשהו מעניין מתוך הסמינר?

למען האמת, יצאנו לדרך עם חששות גדולים. ההודעה המשמחת על פתיחת הסמינר, הגיעה בשלב די מתקדם, כאשר הרבה מהבנות הפוטנציאליות כבר עמדו לקבל החלטה היכן תלמדנה בשנה הבאה. והנה פתאום מודיעים על הקמת מוסד חדש 'יש מאין', כשאף אחד לא יכול להבטיח מה ואיך הוא יהיה…

אחת הבנות שהתלבטה בקשר לסמינר שלנו, כתבה לרבי וזכתה למענה מופלא: "שמחתי לקרות במכתבו אשר בשבוע הבא–עלינו–לטובה מניחים אבן הפינה לבניין ישיבת..  ויהי–רצון שתהי' הישיבה לראש פינה, וכמבואר בדא"ח אשר שלשה כתרים הם, כתר כהונה, כתר תורה וכתר מלכות, וישנו הרביעי – אבן מאסו הבונים (אשר אחר–כך) היתה לראש פינה – הוא כתר שם טוב שעולה על גביהם".

זכינו שבסמינר יש הרבה מעלות, אבל 'כתר שם טוב עולה על גביהן'. בנות שלא היו בטוחות בעצמן אם סמינר ברמה גבוהה שכזו מכל הבחינות אכן מתאים להן, ופתאום הן מרגישות על עצמן את השינוי המבורך, כשבכל חודש הן יכולות להצביע על עוד התקדמות ועוד הצלחה, הרי 'טוב שם משמן טוב'.

המעלה הנפלאה ביותר היא ההצלחה הרוחנית שהבנות זוכות לה בסייעתא דשמיא, ואנו תפילה שנזכה עוד היום בקרוב ממש לעמוד עם כולן בשורה הראשונה בקבלת פני משיח, ולומר לו: "ראה נא רבי, אנו בנותיך, בנות ליובאוויטש!"

"עכשיו נשאר לי רק לבחור! אבל מאיפה אני אדע מה אני אוהבת בכלל? מה מתאים לי? הפרויקט הבא יהיה כנראה יועצת תעסוקתית או משהו כזה שמגיעה לתיכונים ופשוט עוזרת לבנות להבין מה הכי מתאים להן.

זה מדהים! מזל שנולדתי בדור הזה… גם אם אני אלך בסוף ללמוד הוראה, זה יהיה בגלל שבחרתי בזה ולא בלית ברירה כי זו האפשרות היחידה שיש."

(חני, בוגרת י"ב)

בסיר: חבילת פסטה – לבשל עפ"י ההוראות הכתובות על החבילה.

במחבת: לטגן טבעות משני בצלים, אחרי שהזהיבו מעט,  להוסיף פטריות חתוכות מקופסת שימורים.

הכנת הרוטב הקרמי:

להכניס לסיר: 1-2 גביע גדול שמנת חמוצה.

למלא חלב בשתי קופסאות השמנת הריקות, ולהוסיף.

לפזר 2 שקיות קטנות או 4 כפות של אבקת רוטב פטריות.

לתבל במעט פלפל שחור וקורט מלח.

לבשל – עד שמעלה בועות.

להוסיף את הבצל והפטריות המטוגנים ולערבב. לשפוך מעל הפסטה.

אפשר להוסיף מעל- לקישוט – פטריות חיות ובזיליקום.

ההתארגנות למסע המיוחד נמשכה מספר חודשים, ונערך בפועל במשך שמונה ימים. המסע שכותרתו "כולנו כאחת" תוכנן לפרטי פרטיו, וסדר יומן של הנשים היה מלא וגדוש בתוכן לגוף ולנשמה.

כך למשל בבוקר היום הראשון של המסע, השתתפו הנשים בפעילות ספורטיבית מיוחדת מגב' יפעת זינגר שכותרתו "לגוף ולנשמה", האזינו לשיעור הכנה מיוחד לכניסה ל-770 עם הרבנית ציפורה מיידניק, התפללו עם הרבי, ערכו תמונה קבוצתית ומאוחר יותר ערכו מפגש מיוחד שמטרתו היכרותן אחת את השניה והצגת "שיר המסע". "יום שלישי השבוע חל בתאריך כ"ה באייר וזהו יום הקשור במיוחד לכוח הנשי" אומרת גב' מירי שניאורסון, מייסדת 'נפלאות מתגברות' שמלווה את המסע בראש צוות נרחב. "ביום הזה מידי שנה, בסמוך לחג השבועות נערך ב-770 כנס מיוחד לנשים, בהשתתפות הרבי, כך שפתיחת המסע ביום הזה היא יותר מסימבולית".

למחרת נסעה הקבוצה לרובע מנהטן נסעה הקבוצה לרובע מנהטן בו ביקרו בין היתר בפסל החירות, ב'טיים-סקוור' ב'גרנד זירו' ובבניין האו"ם "לחוות את פעולותיו של מלך המשיח בעולם", וכן השתתפו בשיט לחופי דרום מנהטן. את היום הזה הן סיימו בהתוועדות וארוחת ערב כיד המלך עם השליחה הגב' חני סטון באחד מבתי חב"ד המרכזיים במנהטן.

אחרי שבת עילאית ומרוממת במיוחד, נסעו ביום ראשון חברות הקבוצה לשאת תפילה באוהל. במשך שעה ארוכה התפללו חברות הקבוצה יחד, וכל אחת לחוד וביקשו עליהן ועל צאצאיהן. "ביקשנו כוחות לעתיד" העידו כולן…

המסע המיוחד הוא חלק מפעילות אדירה שעורך 'נפלאות מתגברות' עבור אלמנות בגיל השלישי בכל רחבי הארץ. בשנים האחרונות הוקמו ברחבי הארץ לא פחות מ-12 סניפים, המהווים עבורן בית חם, ובהם נערכים פעילויות רבות ומגוונות, כדי לתת להן גב וכוח להתמודד עם השכול והבדידות.

גב' שניאורסון מתארת את שהתרחש מאחורי הקלעים של המסע המיוחד הזה: "לאורך כל השנים הייתה לרבי גישה מיוחדת למה שאנו מכנים כיום 'גיל הזהב'. הרבי עודד את החסידים לארגן פעילויות סביב לימוד תורה והתחזקות ביר"ש, ובשנת ה'תשמ"א – שהייתה שנת "הקהל" כמו השנה – אף הקים את כולל 'תפארת זקנים לוי יצחק' ואת המקבילה 'עטרת זקנות'.

"אנו ממשיכים ברוח הזו ומפעילים את 'תפארת נפלאות' כאשר מדי שבוע נפגשות ומתאחדות ה'מתגברות' סביב לימוד תורה, התנדבות ועזרה הדדית. המסע המיוחד הוא אירוע שיא שבו משתתפות בס"ד 50 אלמנות ממגזרים שונים ומקהילות שונות – נשים מבתים ליטאיים וחסידים, ספרדים וכיפות סרוגות. כל אחת מהן רואה במסע אבן דרך מיוחדת, יכולת להפיג את הבדידות והכאב, והזדמנות מיוחדת לשאת תפילה עליהן ועל משפחתן. הנסיעה המשותפת, מתוך אחדות אמיתית וכאשר כולה סביב נושאים של תורה ורוחניות – זה 'מעמד הקהל' במלוא מובן המילה!"

עוד לדבריה "בכל אחד מהמסעות והאירועים המיוחדים שמארגנים ב"נפלאות מתגברות" המופתים מתגלגלים כפשוטו, עם סיפורי ישועות מרגשים במיוחד – מעבר לעצם הכוח ששואבות הנשים מהפעילות. בייחוד בתקופה זו בה עם ישראל משווע לגאולה ולקירוב לבבות אמיתי, המסע הזה יוסיף אור ובעז"ה יהיה צעד נוסף בדרך לגאולה.

לסיכום השיחה

על ההערכות וההכנות הופקדו השלוחות של בית משיח פלורידה:

הרבנית שטערני דיקשטיין,

הרבנית חיה מור יוסף,

הרבנית אורנה שהינו,

הרבנית רחל לאה תקתוק,

והרבנית חני אלפרוביץ.

והרבנית חני מיכאלשווילי.

המסע המיוחד החל לפנות בוקר, ביציאה מנמל התעופה FLL כאשר בכניסה המארגנות חלקו ערכה מיוחדת שהוכנה מבעוד מועד בה עלון הסבר מיוחד שהופק לצורך הנסיעה, דפים ועטים לכתיבה לרבי, נרתיק מיוחד עם הלוגו של הנסיעה ובו אביזרים נלווים לטיסה – אטמי אוזניים, מגן לעיניים כרית למטוס ועוד וחטיף שוקולד ששמו ביטא את הנסיעה – פסק זמן.

ואכן כולן: שלוחות מקורבות וחברות הקהילה, לקחו פסק זמן של יום אחד מענייני היום יום ובאו לרבי בשנת הקהל לראות ולהראות כהכנה לחג השבועות.

לאחר היציאה מנמל התעופה, עלו כל החברות הקבוצה לשלושה אוטובוסים מסודרים ומפוארים לנסיעה מהירה לציון הרבנית חיה מושקא.

אחרי תפילות ובקשות לזירוז הגאולה האמיתית והשלימה וברכות למשפחה שבבית, המשיך המסע לייעד המרכזי – בית משיח 770 לבית של הרבי שליט"א.

כמסורת מיד בהגעה לבית רבינו שבבל נעמדו כל החברות לתמונה מיוחדת בחזית הבית המשולש, ההתרגשות בשיא!

זו הפעם הראשונה שיוצאת מפלורידה קבוצה כה גדולה!

לאחר ארוחת בוקר התארגנו הקבוצות לסיורים מודרכים ב770, חזית הביניין, הול הכניסה וחדר השידורים.

הסיורים נמשכו גם לאתרים בשכונה: הבית ברחוב פרזידנט, ומקווה ברחוב יוניון.

התרגשות ניכרת הייתה אצל המשתתפות בסיור במקווה הרבי תוך הסברים מפורטים על המבנה הכל כך חשוב בקיום הבית היהודי.

נשארה עוד שעה וכבר צריכים לחזור לשדה, אז הזמן לקנות מזכרות וחטיפים לילדים בבית.

לאורך כל הנסיעה, השהות באוהל הרבנית, והסיורים בשכונה – קבלו חברות הקבוצה הסברים מפורטים על מעלת המקום והביטול לנשיא הדור, מפי שליח הרבי לדרום פלורידה הרב דניאל אהרון שהינו – רב הקהילה.

עם הנחיתה הודו המשתתפות במילים חמות לכל המארגנות על הנסיעה שהייתה אומנם קצרה אך מלאה ומעשירה והכל כהכנה לחג מתן תורה.

מתנצלת מראש, זהו טור לא שגרתי ולא מה שחשבתן שתמצאו בו כנראה. ואולי בעצם ההתייחסות למאכלי החלב בחג השבועות דומה לסוגיית החלב והחלבי בכלל – שיש שמאמינים כי הוא חשוב והוא מקור הסידן הקריטי לגוף. ויש התופסים את העמדה הנגדית ואומרים שבמוצרי החלב מרובים החסרונות על המעלות וטוב להתנזר מהם. כך גם לגבי הויכוח על סעודות חלביות ובשריות – מתי איך וכמה – בחג השבועות.

כשמתקרב לו חג השבועות, מצד אחד מלחיצות אותנו חברות המזון החלבי בפרסומיהן, ומצד שני מאתגרות אותנו הידידות והשכנות (המציגות לראווה את מטעמיהן) להעמיס את הבית במאפים ומאכלים אקזוטיים – על טהרת מוצרי חלב. כל זאת כאשר בעצם… בכלל מצוות החג היא בבשר דווקא, ואכילת מאכלי החלב היא מנהג. שמעתי מאישה נפלאה שחג השבועות דורש ממנה שעות בישול, טיגון ואפיה פי כמה מכל חג, כי היא משקיעה מאד בכל התבשילים החלביים. אך… בעלה כלל אינו טועם מהם, הוא לא מחבב מאכלי חלב. וכך בנוסף – היא צריכה גם להשקיע הרבה מאד בצד הבשרי. ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה בוודאי קושר כתרים לאשה מופלאה שכזו.

אני מרשה לעצמי לשתף אתכן בהרהורי: כמה נכון להתאמץ ולהשקיע בהכנת סעודה חלבית, שלבסוף כמעט ולא נמצא פנאי לסעוד אותה בעשרים ושש השעות של החג, העמוס בלימוד תורה, תפילות ואמירת תהילים של נעים זמירות ישראל – ובעוד שתי סעודות בשריות? האם אנשי דור המדבר שאכלו מאכלי חלב כי לא היו להם כלים כשרים לאכילת בשר, דמיינו לעצמם את מצעד הבלינצ'עס והלזניות, המוס והפסטה המוקרמת, הפשטידות וגלידות השמנת, המקדמים היום את פני חג מתן התורה, וכל זה (אולי) בגלל לחץ חברתי?

טוב, לא באמת התכוונתי להביא מתכונים בשריים. אך עדיין יש מקום לעורר את עצמינו למצוא את האיזון  בין החלבי לבשרי, ובין הגשמי והרוחני. אולי בזכות זה תהיה לנו שהות לדברים מרוממים יותר הקשורים בחג הזה – כמו  האדרת והעצמת לומדי התורה שבין בני המשפחה.

עיקר העיקרים בחג השבועות הוא קבלת התורה, ובנינו שערבים בעדנו צריכים להיות עדים – תמיד, ועוד יותר ביום זה – להערכה ולהערצה שבה מלווים את ראש המשפחה והבנים הגדולים ההולכים ללמוד בליל החג ונשארים ערים מתוך ציפיה למתן תורה. אמא והבנות דואגות להם לכיבוד קל וטעים כדי לעזור להם לשמור על ערנות, ומעלות – תוך כדי כך – על נס את הלומדים שעל תורתם עומד העולם.

…ומאכלי החלב – מה יהא עליהם? שמעתי מאמהות שלא הצליחו להכין מאפה ביתי, ונעזרו במבחר המציף את מדפי המקררים שב'סופר'. כל ילד מתכבד לבחור לעצמו מעדן יקר לכבוד החג, וגם דגני בוקר שאינם נראים בדרך כלל על שולחנם, ולאושרם אין גבול. תוך כדי כך הילדים גם מתנסים בבחירה, בעמידה בתקציב, ובוויתור – לדוגמא בהסכמה לקניית דגני בוקר שהרוב אוהבים, גם אם רצה אחרת. המוצרים הקנויים האלו מהווים פתיחה נפלאה לבוקר של חג השבועות לפני שהולכים לשמוע את עשרת הדברות, בדוק ומנוסה. בכל זאת – הנה כמה מתכונים מהירים וקלים יחסית של מטעמי חלב לפניכן, המותירים אותנו עם מנוחת הנפש הנצרכת כדי לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות!

המצגת מתאימה להעברה בכיתות הבינוניות ומעלה לאחר שמוסרת השיעור למדה את המאמר עצמו מן הכתב.

המאמר

מצגת סיכום

250 גרם ביסקוויטים מפוררים (הילדים מאד אוהבים לפוררם בפטיש שניצל בתוך שקית ניילון עבה).

ממיסים 100 גרם חמאה (אפשר בתוך כלי עם מים חמים, כשהחמאה בתוך שקית חזקה).

מערבבים את הביסקוויטים עם החמאה, ושוטחים אותם בתחתית התבנית.

משאירים מעט תערובת בצד, לציפוי מעל הגלידה.

במיקסר מכינים את הגלידה:

1 שמנת מתוקה (או 1 קצפת צמחית) לאחר שמוקצפת היטב מוסיפים:

3/4 כוס סוכר

1 איסטנט פודינג (אפשר לבחור כל צבע)

לאחר מכן, בערבוב איטי:

500 גרם גבינה

1 כוס חלב

שופכים את התערובת מעל הביסקוויטים, מפזרים מעל מהפירורים ששמרנו. מקפיאים לילה במקפיא, והגלידה מוכנה.

ערב חג השבועות באכסנייתם של מוטל וגעננדי בעיירה ליובאוויטש: תקופה ארוכה שלא נכנס אורח בפתחם – הכסף אזל, ומצב הרוח הרוח גם. מוטל שבור, וגעננדי בהחלטה פתאומית מקרצפת את חדרי האכסניה למרות מחאותיו של בעלה כי שום אורח אינו צפוי, אך היא באמונה גדולה ממשיכה. מוטל עובר ליד ביתו של הרבי המהר"ש שמעניק לו 5 רובל ומעודדו כי הוא רואה שיירת אורחים גדולה מתקרבת. מוטל שמח עורך קניות, מספר לאישתו שעבודתה לא לחינם, ריחות הבישולים נידפים למרחוק – והאורחים אינם, אך בעלי הבית מאמינים כי הרבי הבטיח – הרבי יקיים.

רק כשעומדת עקרת הבית להדליק נרות החג, מופיעים עשרות חסידים שבאו לליובאוויטש לחגוג את החג במחיצת רבם וטעו בדרכם, מה שמחים הם לראות שהתכוננו לבואם באוכל ובמקומות שינה רבים. החג עובר בשמחה עצומה, בעלי האכסניה מקבלים תשלום בשפע. ומוטל תוהה באוזני הרבי: "והרי, הרבי ראה את האורחים עוד בהיות הבוקר, והם הגיעו כל כך מאוחר, הכיצד?" ענה לו הרבי: " כשעומדים גבוה, והשמש מאירה, רואים למרחוק…".

ודאי שהרבי לא התכון רק לגובה המרפסת… הרבי רואה ברוח הקודש. וכשהרבי מלך המשיח אומר שמשיח מיד מגיע זו נבואה, ועלינו לזכור: הרבי הבטיח – הרבי יקיים! תיכף ומיד ממש! ובוודאי שאם כל אחת מאיתנו תחפש בעצמה היא תראה את האמונה והחיות שלה שמחזיקה את הבית ומצעידה אותו קדימה, בכל תחום – גם כשלא תמיד נראה כך.. בדומה לאמונתה של גננעדי. אז…קבלת התורה בשמחה ובפנימיות (ובגאולה…)!

עם הקריאה "כולנו כאחת" יצאו המתגברות – אלמנות בגיל השלישי מכל חלקי האוכלוסייה, לבקר אצל הרבי, לשאת תפילה ב770  ולהתמלא באור ובכוחות רוחניים. הנוסעות נהנות מימים גדושים בפעילויות: מפגשים והתוועדויות, תפילות מרוממות, שיעורים מרגשים, סיורים באתרים שונים וכמובן אירוח ברמה של 5 כוכבים.

מקציפים במיקסר לקצף חזק:

4 חלבונים (הלבן) של ביצה

3/4 כוס סוכר.

בערבוב איטי להוסיף את 4 החלמונים

2/3 כוס שמן

כפית אבקת אפיה

שקית סוכר וניל

3/4 כוס קמח

מתקבלת עיסה צהובה לא נוזלית ולא סמיכה.

בתבנית בגודל של דף A3, מניחים נייר אפיה ומשמנים אותו.

שוטחים את העיסה.

ומכניסים לתנור שחומם מראש 180 מעלות, ואופים עד רבע שעה – עד שהמאפה מעט משחים.

כשזה עדיין חם מפרידים מהנייר ומגלגלים בלי מילוי.

מקציפים:

שמנת מתוקה/ קצפת צימחית כפי ההוראות במתכון הגלידה המופיע לעיל.

שוטחים את הרולדה – מורחים בפנים, ומגלגלים חזרה.

מעט מהקצפת מורחים מעל הרולדה, ומפזרים סוכריות, שוקולד מרוסק ועוד..

– ניתן להוסיף לתערובת הרולדה בסיום ההקצפה, כף גדושה של שוקולית, ואז הרולדה יוצאת חומה, והקצפת בצבעים בהירים – נוצרת ניגודיות נפלאה.