רחל בולטון זוקפת את הצלחותיה לזכות היכולת שלה לעמוד על שלה ולא להיכנע לתכתיבים חברתיים. "אני לא מתנצלת על היותי אישה, ספרדייה, בעלת תשובה ושמנה. אני לא באה ממקום נחות, אני לא באה ממקום תחרותי. אני מאמינה שכל אדם סומן, יש לו שליחות בעולם והוא קיבל כלים לשליחות", היא אומרת בראיון לשרון רוטר בערוץ 'אורות' באינטרנט.
בולטון, שחזרה בתשובה והפכה לחסידת חב"ד, היא שעמדה לפני יותר מעשרים שנים מאחורי הקמפיין המפורסם של החסידות: "היכונו לביאת המשיח", הקימה וניהלה את "בולטון פוטנציאל", שהיה למשרד הפרסום המוביל במגזר החרדי, כיהנה כחברת דירקטוריון ב"אפריקה ישראל" ואף נבחרה לאחת מעשרת נשות העסקים המצליחות בישראל. לפני כשלוש שנים זנחה את עולם העסקים, מכרה את משרד הפרסום שלה והיום היא מקדישה את מרב זמנה להנחיית סדנאות לנשים כחלק משיטת "תעצומות" שפיתחה.
באדיבות השפית מורן פינטו
דרגת קושי: בינוני.
זמן בישול \ אפיה: 20 דקות.
זמן הכנה: 40 דקות.
מספר מנות: 8.
לחציל:
2 חצילים עבים
מלח גס
תימין מיובש
שמן זית
לקרם תרד:
1 בצל קצוץ
3 כפות שמן
מלח
פלפל גרוס
אגוז מוסקט
1 מיכל שמנת מתוקה
400 גר' תרד מופשר או טרי.
סלמון מעושן פרוס
ונבטי אלפא
אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום בינוני.
פורסים את החציל לפרוסות בעובי 3-4 ס"מ.
מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה, מפזרים מעל פרוסות החציל תימין, מלח, ומזלפים שמן זית.
אופים כ20 דק', עד שמרכז החציל מתרכך ומזהיב.
להכנת הקרם תרד:
במחבת מחממים את השמן ומטגנים קלות את הבצל.
קוצצים את התרד ומוסיפים למחבת.
מתבלים במלח, פלפל גרוס וקמצוץ אגוז מוסקט.
מערבבים יחד היטב, ומבשלים 10 דק'
מוסיפים את השמנת ומערבבים יחד.
מעבירים לכלי וטוחנים למחית בעזרת מקל בלנדר.
מגלגלים פרוסות סלמון לגליל.
להגשה:
מסדרים על צלחת אישית פרוסת חציל
מורחים מעליה את קרם התרד בנדיבות
מניחים נבטים, ומעל סלמון מגולגל.
במלאת עשור לפטירת השליחה בקריות הרבנית חנה פיזם ע"ה שהיתה יו"ר נשי ובנות חב"ד בקריות ומייסדת שיעורים בטהרת המשפחה ובתניא ופעילוית רבות לנשים ובנות, הוקדשה מסיבת ראש חודש אלול בקריות לעילוי נשמתה בסימן והחי יתן אל לבו.
הרצאה מרתקת בנושא המלך בשדה הפרטי שלך נשא יבלח"ט בנה הרב שמשון פיזם – רב שכונת גבעת התמרים בעכו ומנכ"ל מוסדות מרכז נפש חיה חב"ד ליובאוויטש הקריות.
בנוסף התקיים פאנל מיוחד 'חייה ופועלה מזווית אישית' בהנחיית הגב' מרים דרוקמן בה שיתפו חברות ומושפעות מחוויות ואירועים במשך 4 עשורים של שליחות, והופעה מרגשת של נכדתה חנה חדווה הלמן הקרויה על שמה בליווי כלי זמר ובסיום כמובן הרקדה עם תופים מחולות ומצלתיים לזירוז הגאולה
איך חוגגים ראש חודש אלול בקפה אתחלתא לנשים בעפולה?
מאת: שלום בער קרומבי
חודש אלול הוא זמן של קרבת אלוקים – זמן בו ישנה נתינת כוח רוחנית לעבודה אישית של התרוממות והתקדשות. אם בכל השנה כולה ניתנים לנו כוחות להתקרב אל השם, הרי כשמגיע חודש אלול מקבלים הדברים משנה משמעות.
לפי הנכתב בתורת הקבלה והחסידות, מאירות בחודש זה 'שלוש-עשרה מידות הרחמים'. שלוש-עשרה בחינות רוחניות שמעניקות לאדם תוספת כוח להתקרב לקדוש-ברוך-הוא. מצד אחד, אלו כוחות רוחניים מופשטים לגמרי. אולם מצד שני, הם מעניקים סיוע ממשי לכל מי שרק חפץ להתקרב אל הבורא.
*
אדמו"ר הזקן, כפי שמכונה מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ממשיל זאת למלך שנוהג פעם בשנה לצאת לשדה ולאפשר לכל רוצה לגשת אליו. בהזדמנויות אלו, מאיר המלך פנים, מחייך ומקבל בסבר פנים יפות כל אחד. ההזדמנויות הללו, הסביר הרבי, הן חודש אלול. בזמן זה, הקדוש-ברוך-הוא יוצא כביכול מארמונו ומתקרב לכל יהודי, מאיר לו פנים ומנגיש לו את עצמו. מי שרק רוצה, יכול בן רגע לעמוד מול מלך מלכי המלכים.
במשך השנה, תהליך ההתקרבות וההתעלות הרוחנית מחייב עבודה קשה ומאומצת. מי שחפץ להיכנס לארמון המלך חייב לרכוש הרגלי התנהגות הולמים, מעודנים כראוי. אך בחודש אלול, כאשר המלך נמצא מחוץ לכל המחסומים והשערים – נחסכות כל ההכנות. כאן ועכשיו יכול כל אחד לפגוש במלך.
אלא שמכל מקום, גם כאשר 'המלך בשדה' – מוטל על כל אחד לגשת אליו. המלך מקל עלינו לפגוש בו, אולם אנו מחויבים 'לזוז' – לנוע, לצאת מעצמנו ולגשת אליו.
התנועה הזו היא תנועה של תשובה. לשוב אל אבינו שבשמים. המילה 'תשובה' היא מלשון שיבה וחזרה. ההכרה בכך שמעדנו, נכשלנו ואנו רוצים לחזור אל דרך המלך – זו תמצית התשובה. זהו הצעד המינימאלי הנדרש מאתנו כדי לזהות את הארת הפנים השוחקות של המלך.
*
אחד הפסוקים המזוהים ביותר עם חודש אלול, נמצא בשיר השירים (ו, ג): "אני לדודי ודודי לי". ראשי התיבות של ארבע מילים אלו מרכיבים את המילה אלול, ולא בכדי. מילים אלה מבטאות את הקרבה המיוחדת שבין כל אחד מאיתנו לבין ה'דוד' – כפי שמכונה הקדוש-ברוך-הוא לאורך כל שיר השירים.
בתורת החסידות מוסבר, כי בחודש אלול בולט יותר חלקו הראשון של הפסוק: 'אני לדודי'. זהו הזמן בו נדרש מאתנו להתקרב אל הבורא. אמנם גם הבורא מתקרב אלינו, אך המטרה שבכך היא לעורר אותנו להתקרב אליו.
החלק השני של הפסוק – 'ודודי לי' – מוסב בעיקר על הימים שלאחר חודש אלול – עשרת הימים שמראש-השנה ועד יום-הכיפורים. זמן בו אנו נהנים מקרבת האלוקים, לאחר שעשינו את שלנו בחודש אלול. בעשרה ימים אלו אנו כביכול שרויים עם המלך בארמונו – אלא שמידת ההתקרבות שלנו אליו, בתוך הארמון, מושפעת מהנכונות שלנו להסתופף בצלו בחודש אלול.
חודש אלול משקף במובן מסוים גם את התקופה בה אנו חיים – ערב הגאולה השלמה. כאשר תבוא הגאולה, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, העולם כולו יהפוך בגלוי לארמונו של מלך מלכי המלכים, ואנו – לבני בית בארמון. כעת, ברגעים האחרונים שלפני הגאולה, ניתן לנו משמים סיוע לצאת מעצמנו ולהתקרב אל המלך, ולפי הנכונות שלנו להתקרב כעת – תהיה מידת קרבתנו אליו בפועל בגאולה השלמה.
החיים בארמון המלכותי מצפים לכל אחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל – אך עד כמה נהנה בארמון, עד כמה נחוש את הקרבה אל המלך – זה תלוי בנו ובעבודתנו כעת.
משרדי ארגון נשי ובנות חב"ד התכונה רבה, לקראת כנס היובל. עשרות בנות מתנדבות הגיעו בימים האחרונים לאריזת אלפי תיקים אישיים שיחולקו כשי למשתתפות הכנס. בתיקים האישיים- אלבום ותקליטור DVD המתעדים את הכנס דאשתקד, כיבוד קל וחומרי העשרה.
לאחר למעלה משישים שנה להקמת הארגון, שנוסד ע"י הרבי בשנת תשי"ב, זוכות נשי ובנות חב"ד להגיע לכנס ה-50. הכנס הייחודי, כנס היובל, בסימן "ברכנו אבינו", יתקיים ביום חמישי ב' באלול (8 באוגוסט) בבנייני האומה בירושלים. לאחר למעלה משישים שנה להקמת הארגון, שנוסד ע"י הרבי בשנת תשי"ב, זוכות נשי ובנות חב"ד להגיע לכנס ה-50.
הכנס הארצי מהווה מפגש חד שנתי, שרישומו נמשך על פני השנה כולה. השנה ייערך האירוע במתכונת חגיגית במיוחד, לכבוד כנס היובל. אלפי נשים מכל רחבי הארץ משתתפות בקביעות בכנס, שזכה למכתבים ועידודים רבים מהרבי, והשנה- כולן מתאחדות באירוע עצמתי, חוויה של 'פעם ביובל'.
במיוחד לכנס היובל, יתקיים בכנס מעמד מרגש של הדפסת ספר התניא, בזיקה לשנת ה-200 להסתלקות אדמו"ר הזקן. לאחר הדפסת התניא, יתקיים לימוד משותף מעלי התניא הטריים.
משא מיוחד יועבר מפי מרצים אורחים, בכנס הבוקר: הרב מנחם דברוסקין, בכנס צהריים: הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ).
בתכנית הכנס המגוונת והעשירה מושקעת חשיבה רבה. בכנס יוגשו התכנים במדיות מגוונות וחדשניות: הרצאות מרתקות, וידיאו ומולטימדיה, מרצים אורחים, מחולות ומופעים אטרקטיביים, ראיונות אישיים מרגשים, שירה וריקודים ועוד.
כרטיסים אחרונים ניתן לרכוש במוקד רכישת הכרטיסים "לאן", טלפון 073-2137007. או 03-5270545 שלוחה 5. מייל: [email protected]
מאת: מושקא
על הבלאגן התמידי ששורר אצלנו כבר סיפרתי, גם הספקתי לספר על הימים העמוסים, שאפילו בשביל עצמי אין לי זמן. גם היום הזה לא היה שונה מקודמיו. כמו תמיד.
בנות משועממות שמחפשות תעסוקה בכל מחיר ובנים שאפילו לא מנסים. בכלל אני בדעה שאסור לתת לבנים להיות יום אחד בלי מסגרת. הם לא יודעים למצוא את עצמם. אז הקעמפ נגמר וגם הישיבת קיץ והצרחניה גם היא פתוחה רוב שעות היום וכשכולם משועממים ואמא אחת מסכנה מנסה לחפש תעסוקות
מענינות לילדים שלה זה לא כך נחמד…
פתאום צלצל הטלפון. אני כבר מזמן הפסקתי לרוץ לטלפון. רוב הצלצולים הם לא בשבילי אלא בשביל חבורת הקשקשניות שלי וגם אם זה בשבילי- למי יש כוח לענות? מענדי מגיש אליי את הטלפון. אז לשם שינוי זה כן בשבילי? אחרי כל ה-20 שיחות האחרונות…
– הלו?
שלום, זה מנוחי. מה נשמע?
– ב"ה. מחכים למשיח, עם כל כך הרבה בלאגן איך אפשר שלא?
– חחח.. יש מצב שתוכלי לזוב קצת את הבלאגן ולעשות איזה מצווה קטנה?
– בטח שאני רוצה לעשות מצוות… איזה מצווה בדיוק? מקווה שאוכל
– היום בדיוק יש לנו מפגש משפחתי ששנים לא היה לנו, ההורים שלי לא הצליחו לשנות את השעה וזה נופל בדיוק על שיעור פרשת השבוע שלי. תוכלי להחליף אותי רק להיום?
הופה!!! זה נראה לי קצת מוגזם!! אני מסתכלת סביבי. אם כל הכבוד וההערכה שלי למנוחי ובהחלט מגיע לה להנות באיזה פארק אבל אני לא רואה את עצמי יוצאת עכשיו למסור שיעור. ובטח שלא להכין שיעור.
כאילו כדי לאשר פורץ יוסף יצחק בסדרת צרחות שרק בצרחניה שלנו מכירים ואני אומרת למנוחי שלא נראה לי ושתנסה להשיג מישהו אחר. בינתיים אני מוצאת באיזה "עטרת חיה" ישן מתכונים לילדים וכולנו נאספים במטבח להכנת כדורי גבינה ממש חמודים וטעימים אפילו הקטנצ'יק מצטרף לחגיגה וביחד איתו גם הקירות השולחן, הכיסאות. כפרת עוונות. העיקר שיהנו וזהו.
אני מתיישבת באפיסת כוחות על הספה. קמתי מוקדם היום. מותר לנוח, לא?! מסתבר שדווקא כן. וממש כן- פתאום בהשגחה פרטית על בנותיי נופל רוח עבודה משמים והן מחליטות לעשות קצת סדר בבית. חופש זה ממש זמן מתאים להשלטת סדר בבית. יפה שעכשיו הן נזכרו בזה. בשרשרת מופלאה של השגחה פרטית כל הילדים נחלצים לעזרה. אפילו שטרנא. החלטתי שאם כבר נחה כזו רוח על ילדיי זה כנראה סימן משמים ואני מתיישבת ללמוד איזה שיחה
* * *
בסוף פרשת שופטים עוסקת התורה בפרשת עגלה ערופה.- כשנמצא חלל מת בשדה זקני העיר הסמוכה צריכים להוריד עגלה בת שנתה אל הנחל ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" בכך יש גם כפרה וגם פרסום דבר הרצח כדי שימצא הרוצח.
מתעוררת שאלה: מה הקשר של זקני העיר עם הרצח וחוצמזה הרי ידוע ש"אין מיתה בלא חטא" וכנראה העובדה שהאיש מת היא בגלל חטאיו. עצם הרצח נעשה ע"י הרוצח והוא צריך לתת את הדין על כך אבל מה הקשר בין זקני העיר וכל זה?
פרשת עגלה ערופה מבהירה "כל ישראל ערבים זה לזה" האחריות על מעשה הרצח היא לא רק על הרוצח אלא גם על תושבי העיר הסמוכה ואף על זקני העיר עד בית
הדין הגדול (ויצאו זקניך- מיוחדים שבזקניך, אלו סנהדרי גדולה") הזקנים צריכים להכריז קבל עם ועדה שידיהם לא שפכו את הדם הזה. הם היו צריכים להקרין את ערכי התורה עד שמצב כזה היה נמנע מאליו ואם לא עשו כן האחריות עליהם.
* * *
יפה. אני חושבת לעצמי. באמת חבל שבדורנו אין בית מקדש וסנהדרין. יש כל כך הרבה רע בעולם. מנוחי מתקשרת.
– אני ממש תקועה ולא יודעת מה לעשות!!
טוב, המצב של הבית כבר יותר טוב. עכשיו אסור לי לקום מהספה כי הרצפה מוצפת. אבל לצאת מהבית?
– אני יראה. מקסימום לא יהיה שיעור, פעם אחת לא נורא וזה כל כך קצת נשים
– מה פתאום!! אני מעדיפה לא לבוא למפגש מאשר לבטל ככה שיעור!!
– טוב. אני… (חישוב מהיר בראש של שניצלים במיקרו, כמה משימת על הבעל הממילא עייף ועוד כמה משימות לגדולות שנחה עליה הרוח ו…) אני ילך למסור. יש לי איזה משהו.
– תודה רבה!! ממש הצלת אותי!!!
דיברנו עוד שתי דקות וכדרכן של נשים עסוקות נאלצנו באיזה שלב לסגור. זה די נדיר שההפרעה מגיעה מהבית שלה ולא משלי. היא קצת יותר מאורגנת ממני… דיפדפתי לעמוד הבא.
* * *
גם בחיים הרוחניים של יהודי יש מצב של שפיכות דמים. כשיהודי חוטא ועוב עבירה הוא שופך כביכול את דם וחיות נשמתו. לפעמים הוא מוצא את עצמו במצב של חלל נופל- במצב רוחני ירוד מאוד ועוד בשדה- בתחום שליטתו של עשיו איש שדה. אפשר לטעון שהוא האשם היחידי במצב שבו הוא נמצא- הוא היה יכול לבחור לצאת מה'שדה' ולגור ב'עיר'- במסגרת של חיים ויהדות והוא בכל זאת בחר להיות ב'שדה' ונפל 'חלל' כל האחריות מוטלת עליו בלבד.
באה פרשת עגלה ערופה ומבהירה: האחריות ליהודי הנופל והמידרדר היא גם על חברי כנסת הגדולה. הם היו צריכים לדאוג שהיהודי הזה לא ייצא מתחום היהדות מוסיף הרבי ואומר: זוהי הוראה לכל יהודי, ובעיקר בחודש אלול: לצאת ל'שדה' לעורר יהודים, להזכיר להם שזה חודש אלול, חודש שבו המלך נמצא בשדה ומקבל כל יהודי ב'סבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם' וכך נוכל כולנו לבוא בימים הנוראים אל ה'עיר' ולהיכתב ולהיחתם לאלתר בספרם של צדיקים גמורים.
* * *
ממש קיבלתי חיזוק. האחריות היא גם עליי. אני צריכה לצאת ולהפיץ. להזכיר לבנות שזה חודש אלול. שיתפתי גם את הבנות שלי בשיחת הטלפון ובשיחה של הרבי. חוצה זה גם בתוך הפנימה- גם הבית צריך להיות חדור בנקודה- הנקודה של שליחות.