Author Archive

השתתפות הרבנית ע"ה בכנס נשי ובנות חב"ד

לאחר למעלה משישים שנה להקמת ארגון נשי ובנות חב"ד, שנוסד ע"י הרבי בשנת תשי"א, זוכות נשי ובנות חב"ד להגיע לכנס ה-‏50. לקראת כנס היובל נרשמת היערכות מיוחדת. וועדת ההיגוי שוקדת על בניית כנס ייחודי, במתכונת חגיגית ומרגשת.

במהלך ההכנות, נפתחו הארכיונים ונאספו חומרים נדירים ואותנטיים מ-‏50 הכנסים, שנערכו במשך השנים. לצד הזמנות משנים עברו, תכניות ותמונות בטעם של פעם, התרגשו העוסקות במלאכה לגלות מכתב מקורי שנשלח ל"הנהלת נשי חב"ד המרכזית" בשנת תשד"מ, ממזכירות הרבי. במכתב, משגר הרב בנימין קליין מאה דולר מהרבנית חיה מושקא ע"ה – השתתפותה בכנס הארצי הכ"א של נשי ובנות חב"ד בארץ הקודש. לצד ההשתתפות הכספית, מוסר הרב קליין את איחוליה של הרבנית "להצלחה בעבודתכן הפוריה".

הכנס הארצי של ארגון נשי חב"ד- מסורת קבועה אצל נשים ובנות מכל רחבי הארץ. הכנס מהווה מפגש חד שנתי, שרישומו נמשך על פני השנה כולה. בכנס, משתתפות אלפי נשים בקביעות, שנה אחר שנה, לנחת רוח הרבי. הגילוי החדש מחמם את הלב- זכינו, שבכנס המאחד את כל נשי ובנות חב"ד, תיטול גם הרבנית הצדקנית חלק אישי – בהשתתפותה הכספית ובאיחוליה החמים.

במשך השנה נהנות הנשים מהחוויות ומהתכנים של הכנס דאשתקד, נעזרות באלבום הכנס ובתקליטור, הן להפצת המעיינות ולפעילויות עם נשים באזורן, והן להעצמה אישית והתחזקות בהחלטות הכנס. יחד עם זאת, הן מצפות לכנס העצמתי הבא.

השנה- ייערך בעז"ה כנס היובל ביום חמישי, ב' באלול, (8 באוגוסט 2013) בשני מושבים זהים, בוקר ואחר- הצהריים.

הדפסת ספר התניא

בכנס היובל, יתקיים בעז"ה מעמד מרגש של הדפסת ספר התניא, בזיקה לשנת ה-‏200 להסתלקות אדמו"ר הזקן. הדפסת התניא תתקיים לראשונה בכנס נשי חב"ד הארצי, בהשתתפות אלפי נשים ובנות. לאחר הדפסת התניא, יתקיים לימוד משותף מעלי התניא הטריים.

ועדת ההיגוי שוקדת יומם ולילה על טוויית מארג הכנס, בשילוב מקצועי של חומר וצורה. בכנס יוגשו התכנים במדיות מגוונות וחדשניות: הרצאות מרתקות, וידיאו ומולטימדיה, מרצים אורחים, מחולות ומופעים אטרקטיביים, ראיונות אישיים מרגשים, שירה וריקודים ועוד.

משא מיוחד יועבר מפי מרצים אורחים, בכנס הבוקר: הרב מנחם דברוסקין, בכנס צהריים: הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ).

בסימן כנס היובל, מתאחדות כל נשי ובנות חב"ד בכנס, וגורמות נחת רוח לרבי. האם דאגת לצרף גם את המקורבות שלך למעמד החגיגי של האחדות הנפלאה, חוויה של פעם ביובל? להזמנת כרטיסים- מוקד לאן : ‎073-2137007‏.  "ברכנו אבינו" – כולנו כאחד בכנס היובל.

Untitled-6

 

פרסום חצי  עמוד שישי 01 copy

איך באמת מכירים בשידוך? • ליאור דבורצקי

הצצה: כך מתכוננות בנות אור חיה לשידוכים • תמונות

השבוע נערך יום עיון בנושא שידוכים במדרשיית אור חיה בירושלים, במהלכו התקיימו מבחר סדנאות כגון סדנת יצירה עם הגב' תניהנפי, סדנת ״המראות הצובאות״ שעסקה בתורת הבעל-שם-טוב על הזולת כראי ובכלל על סוד צניעות יופייה של האישה והכוח של המראה בתוך הבית היהודי, סדנת ״מעוף״ עם מאמנת אישית ומדריכת קבוצות הגב׳ יעל כהן – סדנה שהתמקדה איך למצוא נקודות של אור בתוך המיצר הפרטי. הסדנאות לוו במשחק, עבודה בזוגות ותרפיה קבוצתית.
בנוסף התקיים פאנל שידוכים  עם הגב׳ יואלה קולטון, הגב׳ תמי שטיינברגר והגב׳ פנינה ששון, כשהבנות ניצלו את הזדמנות לשאלות רבות בנושאי שידוכים. הפאנל סיפק תשובות לחששות ואי ידיעה בתהליך השידוך, כולל הנהגות של הרבי בנושאי שידוכים.
בנוסף התקיימה הרצאת הדרכה עם הרב ליאור דבורצקי שעוסק באימון אישי וייעוץ זוגי. הרצאתו הייתה מעין הדרכה והקניית כלים איך לדעת להכיר באמת את הצד השני בזמן השידוך.
בסיומו של יום העיון התקיימה בערב תוכנית ״חסידיש זומבה״ עם מאמנת הכושר מירי פורסט ובהמשך התקיימה הרקדה אל תוך הלילה.
01-DSC_2584

1-DSC_2655

1-DSC_2746

1-DSC_2818

02-DSC_2597

03-DSC_2603

04-DSC_2607

05-DSC_2608

06-DSC_2611

07-DSC_2616

08-DSC_2622

09-DSC_2623

10-DSC_2627

11-DSC_2632

12-DSC_2645

13-DSC_2657

14-DSC_2707

15-DSC_2717

16-DSC_2720

17-DSC_2730

18-DSC_2761

19-DSC_2769

20-DSC_2773

21-DSC_2778

22-DSC_2788

23-DSC_2791

24-DSC_2818

25-DSC_2822

26-DSC_2825

27-DSC_2836

28-DSC_2839

29-DSC_2842

30-DSC_2847

31-DSC_2861

32-DSC_2864

33-DSC_2867

34-DSC_2872

35-DSC_2882

36-DSC_2856

סטיילינג: טיפים לקיפול מהיר של הבגדים בארון

מאת: חיה אשכנזי – סטיילינג אישי 

כמה פעמים נעמדת מול ארון הבגדים  כשהזמן דוחק וצריך לצאת במהירות מהבית?

הנה מספר טיפים שאם ייושמו יחסכו לך הרבה מאוד זמן (וגם טיפ לחיסכון בכסף).

קודם ולפני הכל – חשוב להכין את עצמך מבחינה נפשית לוויתורים קשים – פרידה מפריטי לבוש בלתי לבישים.

ולהכין 3 שעות פנויות (כמובן במידת כמות הפריטים) :).

מיון וסינון הבגדים

צעד ראשון: להחליט מאיזו עונה להתחיל.

צעד שני: להוציא בכל פעם ערימת בגדים ולבדוק לגבי כל אחד מהפריטים אם הוא עובר את "מבחן ההתאמה לארון הבגדים שלך":

1.האם הוא מתאים לך מבחינת צבע?

2. האם הוא מתאים לך מבחינת גזרה?

3.האם הוא במצב לביש? (שאינו בלוי, קרוע וכו').

אם ענית על כל התשובות "כן", סימן שאפשר להמשיך לפריט הבא.

סידור ארון הבגדים

טיפ חשוב: לחלק את הבגדים ל-3 ערימות: אחת- בגדים ליומיום (עבודה), שנייה – בגדי אחה"צ ושלישית – בגדי ערב/יציאה.

אם יש לך מספיק מקום בארון – ניתן להניח כל ערימה במדף נפרד.

מצאתי שזו הדרך היעילה ביותר לסידור ארונות הבגדים,כי בחלוקה כזו של בגדים ע"פ שימושים ניתן לחסוך הרבה מאוד זמן, בכל פעם פשוט ניגשים לערימה הרלוונטית.

טיפ אסטטי: לחלק כל ערימת בגדים ע"פ גוונים מהכהים  לבהירים.

חלק התלייה בארון הבגדים

גם בחלק הזה לסדר ע"פ שימושים ובתוך כל קבוצת שימושים לחלק ע"פ סוג הבגד: חולצות, חצאיות ושמלות.

טיפ אסטטי: לתלות את הבגדים על קולבים זהים.

טיפ כללי אחרון שגם חוסך לך הרבה כסף: (שאותו אני מיישמת עם לקוחותיי): בעת סידור ארון הבגדים מגלים שחסרים לנו פריטים מסויימים חיוניים, ולכן כדאי בעת סידור הארון להצטייד בעט ונייר ובכל פעם לרשום איזה פריט חסר שצריך לקנות. בפעם הבאה כשתגיעו לחנות בגדים, הקנייה לא תהייה ע"פ גחמה (שבה אנחנו מבזבזים הרבה יותר משצריך), אלא קנייה רציונלית של באמת מה שחסר.

בהצלחה!

סוף שנה בפתח • טור סיכום

הימים האחרונים של השנה הם עיתוי הולם לערוך מאזן מסכם. חשבון-נפש כנה, בינינו לבין עצמנו, עד כמה מיצינו את יכולותינו במשך השנה. החיים לכל אורכם הם מסלול מאתגר שנועד לקדם ולשפר את הקשר שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא ומדי פעם אנו נדרשים לעשות אתנחתא ולבדוק היכן אנו עומדים. האם ועד כמה אכן השתפרנו והיטבנו את דרכינו.כל בעל עסק מתחיל יודע, כי מחובתו לערוך מאזן הכנסות והוצאות לפחות פעם בשנה. לא רק בגלל שרשויות המס מחייבות ניהול פנקסני מסודר, אלא פשוט כדי לדעת היכן הוא עומד. במה כדאי להמשיך להשקיע וממה כדאי למשוך ידיים, מה היו הצעדים הנכונים ומה היו הצעדים הכושלים.

כך גם כל יהודי מחויב לערוך מאזן רוחני פעם בשנה. האמת היא, שמדי ערב יש לערוך חשבון-נפש ולהסיק מסקנות שתצמחנה מחר חדש מוצלח יותר. כך אכן נוהגים חסידים בשעה שקוראים את 'קריאת שמע שעל המיטה' לפני שפורשים לשנת לילה. אולם לכל הפחות יש לערוך מאזן ממצה אחת לשנה, לקראת סיומה. לזהות את הנקודות החלשות במאבקנו המתמיד מול היצר הרע, ולקבל החלטה אמיצה להתחזק בהן.

*

סביר להניח, כי גם לאורך השנה היו לרבים מאתנו רגעים בהם זיהינו מעידות. אנחנו לא מלאכים ולא יכולים להיות חפים מטעויות. אלא שכמאמר החכם מכל אדם, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנו אוהבים את עצמנו ונוטים לסלוח לעצמנו. אנו תופסים שהיינו לא בסדר, אך מדחיקים את המסקנות המתבקשות ועוברים לסדר היום.

לפחות כעת, עם סיומה של השנה, שומה עלינו לעצור את סינדרום ההדחקה. להציף את הדברים ולהתעמת עימם. לראות את עצמנו בראי האמת ולהודות בפה מלא: חטאנו, אך בעזרת השם לא עוד!

לכן נקראים ימים אלה 'ימי הסליחות'. זהו הזמן שעלינו לעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא ולבקש סליחה על כל הטעויות. בני עדות המזרח נוהגים לומר 'סליחות' כבר מראש-חודש אלול. במוצאי שבת זה, האחרון בשנה, מצטרפים אליהם גם קהילות האשכנזים. כולם כאחד מבקשים סליחה על מה שלא היה בסדר וגם מבקשים כוחות להצליח מכאן ולהבא להיות יותר בסדר.

הסליחה המתבקשת אינה רק על עצם הטעות, אלא לא פחות מכך על ההתמהמהות. על ההתעכבות מלבקש מיד סליחה ולתקן את הטעות. הקדוש-ברוך-הוא סבלן מאין כמוהו ולמרות איחורינו המחפירים מקבל אותנו תמיד, בכל מצב. הכינוי המלא של ימים אלו הוא 'ימי הרחמים והסליחות', כי הסלחנות האלוקית מבטאת רחמים אין קץ, שלעולם אינם נגמרים. אנו עומדים אפוא לפני אבינו שבשמים ואומרים: סליחה על ההמתנה, תודה על הסבלנות.

*

עם הכול, גם בעיתוי כזה איננו נמנעים מלהזכיר לפני הקדוש-ברוך-הוא כי בעצם גם אנחנו ממתינים. כמעט אלפיים שנה ממתין עם ישראל לגאולה האמיתית והשלמה!

ואין לנו סבלנות להמשיך להמתין. כל רגע נוסף של עיכוב בגלות מעיק עלינו מאוד. כל רגע שתקדים הגאולה להופיע, ייחסכו מעמינו וגם מבני האנושות כולה הרבה כאב ויגון.

איננו מעלים על מחשבתנו כי אדון הכול צריך לומר לפנינו סליחה או תודה. אנו פשוט מתחננים בלב מורתח: אנא, השם, שים קץ לגלות וגלה לעין כול את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שיבוא ויגאלנו תכף ומיד ממש.

נשות רמת גן התוועדו בט"ו באב

image (2)

image (3)

image (4)

image (5)

image (6)

image (7)

image (8)

image

רעיונות לארוחת צהריים זולה וקלה • פורום

 

לכניסה לדיון בפורום

 

 

רב שיח: החופש – זמן מעיק או מעצים?

תכניות התנהגותיות ששכרן בצידן

בתיה בן אור מבית דגן, אמא ל-8 ילדים ומנהלת מרכז טיפולי "רגש" של עמותת "יד לילד המיוחד":

"אני באופן אישי מאוד אוהבת את הזמנים בהם כל הילדים נמצאים בבית. אני לא מחפשת למצוא פתרונות שיוציאו את הילדים מהבית. הרבה פעמים אחרי לידות, חברותיי מציעות לקחת את הילדים; אבל לי זה לא מפריע, אני אוהבת את זה עם כל העומס והעייפות. מכיוון שאנחנו גרים באזור שאינו דתי אין מציאות של להיות בחוץ; יציאה של ילדיי היא לדברים מאוד ספציפיים כמו למכולת, לחבר וכו' ומיד הם שבים הביתה. כך שרוב הזמן אנחנו נמצאים יחד בבית. המורכבות שנוצרת מזמן רב משותף בבית היא בעיקר בגלל שיש ילדים בכל מיני גילאים וגם בגלל שצרכי הבנים והבנות שונים.

אצלי, כל הנושא של תכניות התנהגותיות נוחל הצלחה, מה שנקרא בלשון עממית 'מבצע'. המבצעים הם עולם שלם שאפשר לעשות עימו המון. תכנית כזו יכולה להתאים לכל גיל, תפקיד ההורים הוא להכניס את המטרות הנכונות לתוכה: אם אלו הנהגות חסידיות שרוצים לחזק, לימוד בעל פה, אהבת ישראל, כיבוד הורים. התכנית נותנת מוטיבציה כי ילדים צריכים להרגיש שמשתלם להם לעשות את מה שאנו מבקשים. יתרון נוסף של התכניות האלו הוא שההורה יכול לעשות לעצמו סדר ולראות מה נכון וראוי לדרוש מילד בכל גיל והמבצע אף משקף לילד היכן הוא נמצא בכל פרמטר, דבר שנותן לו הרבה ביטחון ותחושת סיפוק.

חשוב שקודם כל ההורים יישבו ביניהם ויחליטו על המבצע ויגדירו מה הם רוצים לחזק אצל כל ילד. אחד הדברים החשובים הוא להתאים את המטרות נכונה גם לגיל הילד ולטבעו. ילד המתקשה לשבת וללמוד על-פה, נדרוש ממנו ללמוד כמה משפטים ולא פרק. מניסיוני, ילדים עושים השתדלות עצומה כדי להצליח במבצעים האלו ולאו דווקא על מנת לקבל הפרס… בשביל הילד, הרבה פעמים מספיק החיזוק החיובי שהוריו נותנים והעובדה שהוא רואה את ההתקדמות וההצלחה שלו.

כלל חשוב מאוד: לעולם אין להוריד ניקוד לילד. נתקלתי במורה שהיה נותן לילד נקודות אם התפלל יפה, אך אם אחר כך היה עושה דבר לא מתאים הוא היה יכול להוריד לו את אותה הנקודה. זהו מצב שאסור שיקרה, כי כשאדם עושה מצווה או מעשה טוב זה משהו שקיים לעד, אי אפשר לקחת לו זאת! איזו מוטיבציה לתפילה תהיה מחר לילד הזה אם הוא יודע שבהמשך יכולים לקחת לו את מה שקיבל?! גם אם ילד עשה משהו נורא, חשוב לטפל בדבר אך בנפרד.

את המבצע אפשר להכין עם הילדים יחד, לארגן חומרים שונים ולהכין את הפלקט. אפשר גם להכין מטבעות זהב שאותם יקבלו בזמן המבצע ולכל אחד נרתיק שלתוכו יכניס את מה שצבר. לפני כמה חודשים טסנו כל המשפחה לרבי מה"מ לבר המצווה של בננו. חודשיים לפני הטיסה הכנו 'מבצע הכנה' בו הכנסנו כל מה שרצינו לחזק אצל הילדים. הם צברו במבצע הזה דולרים שבהם ביצעו את הקנייה שלהם ב"קראון הייטס".

בזמן החופש אנו מקפידים בבית שבבוקר ואחר הצהריים יהיה זמן המוקדש ללימוד. בבוקר יושבים כחצי שעה עד שעה. גם כשאנחנו יוצאים לחופשה משפחתית אנו מקפידים על סדרים אלו. החופש הוא אף פעם לא מתורה ומצוות! בבוקר כל הילדים מתאספים סביב השולחן וכל אחד יושב עם ספר הלימוד שלו. הקטנים יושבים עם אחד הילדים הגדולים והוא קורא להם סיפור או משנן איתם את הא'-ב'. אחר הצהרים סדר הלימוד קצר יותר, הגדולים לומדים שיחה של הרבי מ"מעיין חי", הקטנים יושבים וקוראים כמה פסוקים מהחומש. נחמד מאוד גם לעשות חברותות בתוך המשפחה, האחים הגדולים יכולים לשבת עם הקטנים. זה נותן להם תחושת אחריות, בכך שהם מלמדים אחרים (כך גם בשבת מברכים כשאנו קוראים את התהילים, בנותיי יושבות עם הילדים הקטנים וקוראות כמה פרקי תהילים בקול והילדים חוזרים אחריהן מילה במילה).

בשנה שעברה בתי הגדולה עשתה לילדים הקטנים קייטנה שהייתה מאוד מוצלחת. היא יזמה אותה יחד עם חברה מכפר חב"ד. הם ישבו כמה ימים ותכננו את סדר היום, קנו פרסים… זו הייתה יוזמה נפלאה, הם גילו הרבה אחריות ויצירתיות. פתאום ראיתי איך כל מה שהן ספגו לאורך השנים יצא להן החוצה. המקום של לתת יוזמה ואחריות לילדים הוא מאוד חשוב ובונה!"

זמן לבדק בית, העשרה והעמקה תורנית חווייתית

רייזי הלפרין, סגנית מנהלת של בית הספר העל יסודי "בית רבקה" בכפר חב"ד ב'. אם לשישה ילדים וסבתא לשבעה נכדים:

"ברצוני קודם להתייחס לכל העניין של החופש כמחנכת. הרבי מה"מ נגד חופש מלימודים והתבטא שאם היה יכול היה מבטל את המציאות הזו. הרבי קרא לחופש 'תופעה מבהילה' ואמר: 'שלא רק שאין זה 'פרומקייט' (דתיות) אלא זה 'ווילדקייט (פראות)". הרבי הביע תמיהה כיצד סבורים שיהודי צריך לנוח מהתורה, הרי התורה היא כל החיים שלנו, איך אפשר לנוח מהחיים של עצמך? הרי זה כמו לנתק דג מן המים. אז לפני הכול חשוב להגיד שאם יש איזו אפשרות לקצר את החופש הגדול או ליצור בחופש מסגרות עם התלמידים או התלמידות הדבר יהיה לרצון הרבי. יש הרבה אפשרויות היום: קייטנות, 'קעמפים', ישיבות בין הזמנים וגם מסגרות הקשורות לבית הספר.

אחד הנזקים הגדולים של החופש הוא שאין מסגרת ברורה וסדר יום מסודר לילדים. בימינו זה מסוכן שבעתיים מכיוון שיש כה הרבה פיתויים בסביבתנו שהם מאוד נגישים לילדים. כדאי להיערך לקיץ אפילו מתחילת השנה. לחסוך כסף, ולמצוא דרך לשלוח את הילדים למסגרות. את הבנות הגדולות כדאי לשלוח לסיוע במסגרות החינוכיות, אפילו בהתנדבות, בתור התחלה. שתהיינה במסגרת ותרגשנה שהן תורמות.

לגבי הזמן בו נמצאים בבית עם הילדים, אין חופש כמובן מתורה ומצוות. אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר בחופש הוא לשמור על סדרי הילדים. לצורך כך, כדאי לשבת מראש עם בני הבית – קודם עם הבעל ואחר כך עם כל ילד – ולקבוע יחד את מהלך החופש. אין מצב שילד קם בבוקר ואינו יודע מה התכנית היום. זה מצב שמביא לידי שעמום, בטלה, ומביא לידי חטא.

אחד הדברים המשמעותיים להקפדה בחופש הוא קימה בזמן לתפילה. חשוב שלפני התפילה כל ילד ייתן מטבע לצדקה. אפשר שאחד הילדים ימונה לאחראי הצדקה.

לימוד התורה בתקופה זו צריך להיות בעדיפות גבוהה יותר מאשר במהלך השנה מכיוון שסוף-סוף אין לימודי חול או דברים שמכריחים ללמוד במסגרות הלימודיות. זהו זמן נפלא שבו כל אחד יכול לבחור היכן בתורה הוא רוצה להתמקד ולהעמיק ובאיזה אופן הוא אוהב ללמוד. אם יש ספר שמאוד רציתי ללמוד, פירוש מעניין, ספר בתנ"ך שלא מגיעים אליו במהלך שנת הלימודים – זו ההזדמנות! אולי נעים לי ללמוד בחברותא עם אחד מבני המשפחה או עם חברה? אפשר גם לבחור מקום שנעים ללמוד בו, לדוגמא, לצאת לפארק עם כיבוד נחמד.

הלימוד צריך להיות חובה ובכל גיל. זה חלק מהשגרה היומית ולא משהו מיוחד שצריך להתגייס אליו. לכל גיל יש להתאים לימוד ברמה הולמת. אפשר ללמוד ולשנן משניות, לקרוא מהחומש, ללמוד את "היום יום", לספר סיפור, לשנן א'-ב'. עם ילדים בגיל צעיר חשוב להתאמן בכתיבה, לצייר, להדביק מדבקות, לפתור תשבצים. אני אישית, יושבת לפני החופש וחושבת מה מתאים לכל אחד מילדיי ונערכת בהתאם, שיהיו דברים מעניינים עבורם בבית. אצלנו יש בעיקר בנים, אך באחת החופשות הצטיידתי בציוד של רקמה והם דווקא מאוד נהנו מהמלאכה הזו… רצוי גם לנצל את ימי החופש להשמעת ניגונים חסידיים בבית, הם יוצרים אווירה נפלאה.

החופשה היא זמן מתאים לערוך בדק בית בנוגע לקיום הוראות הרבי לחדר הילדים. שהוא צריך להיות חדר "צבאות השם". בית חב"ד: בית של תורה, עבודה וגמ"ח. בית מקדש קטן. שתהיה לכל ילד קופת צדקה מחוברת לקיר, אם אין לילד קופה ניתן לקנות היום קופות צדקה ולצייר ולהדביק עליהן. שלכל אחד יהיה חת"ת אישי עם שמו. חשוב גם לבדוק שהמזוזה בחדר נבדקה בשנה האחרונה".

קייטנה משפחתית

טלי אטדגי, מורה ומחנכת, אם לחמישה ילדים הגרה בשיכון חב"ד – לוד:

"באופן אישי אני תמיד מצפה לתקופה הזו של החופש, חשוב לי להיות עם הילדים כמה שיותר. אני לא חושבת שכל השעות שהם מבלים במוסדות החינוך בעיר יכולים לתת להם את מה שהדוגמא האישית וההשפעה האינטנסיבית של הבית נותנות.

ישנן מספר אתגרים העלולים להתעורר במהלך החופש והן לדעתי:

א. רמת היצירתיות שאני נדרשת להגיע אליה על מנת שיהיה להם מעניין, תורם וחסידי.

ב. הקדשת זמן קבוע למנוחה כדי שיהיה הרבה כוחות למשימה הזו, מתוך סבלנות ושמחה. אסור לוותר על עצמנו ולעצמנו!

ג. להכיל את המריבות, העקשנויות, ההעדפות והשונות בין כולם. זה אתגר חינוכי לא מבוטל…

אולם כנשים חסידיות התברכנו בחכמה ובינה אימהית ייחודית שנותנת לנו את הפתרונות לכל הבעיות. וחשוב לזכור שגם בזמנים הכי עייפים, קשים ולא מוצלחים יש לי עוד שני שותפים למשימה הקדושה: הקב"ה ובעלי. ושאם זכיתי לאמון שכזה סימן שאני מסוגלת.

אני לא נוטה לשלוח אותם לקייטנות למעט החודש הנוסף שניתן בתחילת החופש מטעם המוסדות. אך גם בזמן זה צריך למצוא פיתרון לשעות אחר הצהריים והערב. חוץ מל'קעמפים' שבהם אני רואה ברכה גדולה.

כשאני מתארגנת לקראת זמן החופש – במעשה, בדיבור ובמחשבה – אני חושבת על כל מה שהייתי רוצה שהם יקבלו במהלך שנת הלימודים והם לא מקבלים. כל סוג של השפעה חיובית והעשרה. ילדיי יודעים שבחופש הגדול "קייטנת אטדגי" מתחילה וכולם מאוד מתרגשים לקראתה. אני דואגת מראש לתכנן כך שיהיה להם כל הזמן פעילות ועניין. יש טבלה שבועית התלויה על המקרר, כל שבוע אנו מתכננים את השבוע שלאחריו ובונים סדר יום מאוד ברור. בדרך כלל אנחנו עושים שבועות סביב נושאים: משפחה, אהבת ישראל, ניגונים וכו'. השנה תכננו את הקייטנה לפי ארבעת היסודות: מים, רוח, עפר ואש. בשבוע של הרוח נאפה עוגיות עם 'כנפיים', נהיה שבת בצפת, נעיף עפיפונים, אולי נבקר במרכז הדואר הארצי, נמחיז סיפור שקשור ברוח, נעשה יצירות עם עננים ציפורים וכו'.

אני שואלת את הילדים מה הם היו רוצים לעשות איתי ואנחנו פורטים את זה לכלים מעשיים. בזמן שאנו מצויים בבית אנחנו לומדים ניגונים, עושים יצירות, שיעור התעמלות ביתי, פעילויות שקשורות במים, משחק סימני דרך שאני מכינה, בישול ואפייה, הכנה של הצגה יחד – שבונים בשבילה תיאטרון בובות מאולתר. והכל בקדושה, ספוג בערכים חסידותיים ובאווירה של "משיח נאו". העיקרון שמנחה אותי הוא ההתנגדות העזה של הרבי מה"מ לקיומו של המושג 'חופש'. בוודאי שאסור לתת לחופשה להיות חופשה מעניינים של קדושה. לכן בבית אנחנו מרבים ומוסיפים בחברותות, לימוד חת"ת משפחתי ויציאה למבצעים. החופש הוא הזדמנות להיות בחופשה מענייני החול דווקא ולהגביר את כל הנושא של קדושה בבית.

השנה הוספתי כמה עניינים שלא היו פעם, רכשתי להם חליליות ומחברות תווים ואלמד אותם לנגן, מעין חוג משפחתי קטן, בנוסף החלטנו להוציא עיתון משפחתי שנשלח אותו לסבים ולסבתות, לדודים ולדודות. הבנות אוספות מתכונים, חדשות משפחתיות, חידונים, ראיונות, הקטנים מוסיפים ציורים, תמונות. זו פעילות מאוד מאחדת.

אחד הדברים שאנחנו לא מוותרים עליו בחופש הוא לצאת לחופשה משפחתית מהנה, זמן איכות עם אבא שמאוד עסוק בשגרה השוטפת. דווקא כשיוצאים לחופשה הילדים מתבוננים עוד יותר בהנהגת ההורים, לכן צריך באופן מיוחד לשמור על צניעות, תפילות במניין, סדר לימוד, מקווה ודיבור נקי.

בשעות אחר הצהריים אני דואגת מספר פעמים בשבוע לקחת את ילדיי לפארקים. אני תמיד מוצאת מקומות שיהיו אטרקטיביים לילדים ואם אפשר ללא עלות. יש את "הפארק הלאומי" ברמת גן, ה"ספורטק" ברחובות וכמובן "פארק הרצליה" שהוא מקסים בעיקר בשעות הלילה, "פינת החי" בנס ציונה, הנמל ביפו ו"שוק הפשפשים" – תמיד עם מבצע נש"ק ביד; "פארק עופר" ברמלה, שיט "בפארק הירקון" ועוד מקומות רבים. לפעמים אנחנו גם משקיעים בימי טיול מעניינים למקומות יותר רחוקים.

אני מקפידה שבחלק מהחופש גם הבנות שלי ייזמו ויכינו בעצמן קייטנה לילדים הקטנים ולכמה שכנות נוספות. כשהן מפעילות אחרים הן משפיעות ומקבלות המון.

אני דואגת לקנות בתחילת החופש לכל ילד משחק חשיבה, בעיקר לזמן המנוחה של אמא ויוסי הקטן… אנחנו עכשיו במהלך 'מבצע אחריותיות' שהפרס עבורו הוא המשחקים שקניתי. כל ילד צריך לגלות יוזמה בלי שאמא אומרת. אם ילד מפנה לבד מהשולחן, מברך לבד, מכין נטלה, מקפל כביסה, יורד למכולת – הוא מקבל נקודות.

כשאנחנו קמים אני מכינה לילדים ארוחת בוקר מאוד מושקעת ובזמן הזה אנחנו אומרים חת"ת ומתפללים. הרוב אומרים שלושה פסוקים ראשונים מכל חלק בחת"ת, רק הגדולה אומרת הכול. גם יוסי בן השנתיים חוזר אחריי מילה במילה את הפרק האישי שלו בתהילים, "מודה אני", "שמע ישראל" ופסוקים במתיקות נפלאה. אני דואגת שכל יום ילמדו בבוקר כחצי שעה (ואחרי הצהריים משננים בעל-פה, תניא ומשניות – אחרת לא יוצאים החוצה….) כל מה שאנחנו לומדים בחופש הוא בקדושה. אני לא מתמקדת בחופש בלימודי חול אלא במידה וקיים למישהו קושי מסוים.

יש בחופש כל מיני התמודדויות, לפעמים יש פן מסוים בילד שאת מגלה ופתאום את צריכה למצוא מסילות חדשות ללבבו. או שאת מגלה שחודש שלם אף אחת מכיתתה של ביתך לא צלצלה אליה – אולי יש לה בעיה חברתית?… יש גם תמיד מורכבויות בין אחים, דרך זה לומדים איך לכבד את הזולת.

החופש הינו זמן שאבא יחסית יותר זמין, אז אפשר להיות תחת ההשפעה שלו. איני מוותרת על כך שפעם בשבוע אבא והבנים הולכים יחד לים, זה זמן איכות שלא חוזר. דרך הזמן האינטנסיבי הזה יחד במהלך ה'חופש', אפשר לראות אילו נקודות צריכות חיזוק אצל כל ילד.

אם יש ילד שיותר קשה לו לשבת וללמוד אני מוצאת כל מיני דרכים לקרב אותו לעניין. מדברת איתו על איך ה' מחייה ודואג לנו כל הזמן ואנחנו רק צריכים להקדיש לו רבע שעה ביום. ואם זה לא עוזר, אני מספרת לו מה שכתוב בתניא שצריך לצעוק על היצר (תוכן): 'משוקץ ומנוול תעזוב אותי'. וכך הוא יודע ומפנים שזה לא הוא, אלא משהו נפרד ממנו, ושהוא בעצם באמת, צדיק וחמוד. אחרי כל ההסברים בשורה התחתונה יש את כללי הבית ויודעים אצלי שאם רוצים ללכת לשחק עם חבר, צריך קודם לבצע את המחויבות שלנו מול ה'."

שנזכה לממש את השליחות העיקרית שלנו, להכין את ילדינו בעונת הקיץ הקריבה לקבלת פני משיח מתוך יצירתיות, שמחה, רוגע ואמונה ונזכה לומר בגאווה: "ראו גידולים שגידלנו". 

כיצד נניק בקיץ בשלום? • הנקה טובה

מאת: אחיעד שניר – יועצת הנקה ואחות מוסמכת

הגיע הקיץ ואתו השמש, השרב ,החום  והלחות …. הנה מספר עצות לאמהות המניקות.

הנקה ללא כל תוספות עד גיל חצי שנה זוהי ההמלצה של משרד הבריאות, ארגון הבריאות העולמי וארגון רופאי הילדים האמריקאי. (היא מבוססת בין השאר על מחקרים שנעשו באפריקה החמה..).

 

  • תינוק יונק אינו זקוק לתוספת של מים או כל נוזל אחר עד גיל חצי שנה, חלב האם מתאים את עצמו לכל צרכי התינוק והוא יכיל בתוכו את כל המזון והשתייה שהתינוק צריך גם ביום חם מאוד. כדאי לדעת שהוספת מים לתינוק שיונק בלבד- עלולה לפגום בעלייה במשקל התינוק ובייצור החלב של האם.
  • ביום חם באופן טבעי , חלב האם יכיל יותר מים.
  • תינוק מעל גיל חצי שנה שהחל לטעום גם מוצקים , ניתן להציע לו גם שתייה. רצוי מים.
  • ייתכן והתינוק יבקש לינוק לעיתים קרובות יותר וביום חם או בבילוי בחוץ כדאי אף להציע לו לינוק לעיתים תכופות
  • שימי לב שלתינוק יונק יהיו בכל יום  לפחות כ5-6 חיתולים רטובים עם שתן בהיר,  אם יש פחות הניקי לעתים קרובות יותר.
  • שתי לרוויה – הקפידי על שתייה של נוזלים בעצמך – 2-3 ליטר ליום בממוצע- כך שהשתן שלך יהיה בהיר.
  • ביגוד קל ומאוורר לפי גיל התינוק– רצוי מכותנה- יקל על החום ועל ההזעה . השתדלי גם את ללבוש בגדי כותנה דקים. שיקלו על החום. וההזעה בזמן ההנקה.
  • בקיץ יש לנו הזדמנות נהדרת להיות במגע עור לעור עם התינוק- ליטוף ועיסוי התינוק והמצאות במגע עור לעור אתו חשובים לביסוס הקשר אתו, להתפתחותו, להצלחת ההנקה ופשוט נעימים.
  • הקפידי שהבית יהיה מאוורר, שטמפרטורת החדר מתאימה לגיל התינוק וללבושו. בזמני ההנקה- שבי בבית במקום עם טמפרטורה נוחה לך ושבי בצל בזמן הנקה בחוץ.
  • אם את שואבת חלב – הקפידי לשמור אותו באזור קריר בבית. אפשר לשמור חלב אם עד 10 שעות בטמפרטורות חדר של 19-22 מעלות צלזיוס, ועד 4 שעות בטמפרטורת חדר של 22-25 מעלות צלזיוס , ניתן לשמור חלב אם שאוב במקרר עד 8 ימים.

 

בכל שאלה בהנקה פני ליועצת הנקה מוסמכת. בברכת קיץ נעים, הנקה מוצלחת ושפע חלב.

הכותבת היא אחות מוסמכת, יועצת הנקה מוסמכת IBCLC  בית חולים לניאדו.

לחבר גם את הפרטים הקטנים • דבש מלכות

לצפייה במצגת לפרשת עקב לחצי כאן

איך לומדים שיחה של הרבי מפאלפון? • טור חדש

היום קניתי גם לחני פלאפון. היא מאוד שמחה,

חיברה אותו למחשב, התחילה להכניס לשם כל מיני תמונות וקבצי מוזיקה, לשחק בהגדרות. ככה זה תמיד אחרי קנית פלאפון חדש. מה אני יכולה לעשות. כשאחותי מושקא שואלת אותי למה אני עושה את זה עוד פעם אני רק נאנחת. כי בתכל'ס הפלאפונים האלה מביאים רק צרות. sms כל היום, שיחות עד לשעה אחד בלילה, כל היום לשחק במשחקים האלה שסוגרים את המוח. חבל. פשוט חבל. אבל הן לוחצות המתבגרות שלי. עם דיני הבכורה שלי זה התחיל רק בי"א. נתתי לה. אם לכל החברות במחזור שלה יש פלאפון ורק לה אין אז ברור שחובתי לדאוג שהיא לא תהיה יוצאת דופן, אבל זה היה רק ההתחלה. שטרנא התחילה עם זה כבר בט', נחמי בח' ועכשיו חני. היא דווקא לשם שינוי אחרי הירידה הדרסטית בגילאים ביקשה את זה רק בי'. שתהנה. רק חבל. כל המורות והמחנכות מציינות בפניי בשבח עד כמה היא חסידית ומקושרת. חבל שבמקום ללמוד עוד עמוד תניא בע"פ היא תתחיל עם כל התופעות שציינתי לעיל.

צלצול מוזר מקים אותי מישיבתי הקפואה על הספה לאחר חמש שעות שאני עומדת על הרגליים. הצלצול הזה חוזר על עצמו המון פעמים ביום. מה זה? נחמי החליפה צלצול לשיר של הפסטי? לא. זה לא מהפסטי. זה ניגון של אחד הקעמפים. זה בטח חני. כבר הספיקה לעדכן את כולם במספר שלה?  שמעתי את הצלצול הזה משהו כמו עשר פעמים. קמתי. איפה חני? למה היא לא עונה? המתקשרת הפסיקה לצלצל. עמדתי לחזור לספה כשהיא צלצלה  שוב. עניתי.

"שלום, מדברת מרים לוי, רציתי להירשם למבצע של…"

"סליחה, זו אמא שלה. אני כבר קוראת לה"

"ח–ני—" אני שונאת לענות לטלפונים של הבנות שלי ואני גם חושבת שזה לא יפה לעשות את זה, אבל כמה אפשר לשמוע את אותו צלצול.

חני באה. "מה?"

"יש לך טלפון" עניתי. היא לקחה את הטלפון ופנתה לחדר שלה. רשמה משהו באיזה קלסר.

עברה איזה חצי שעה בינתיים דובי הספיק להתקשר מהישיבת-קיץ, וגם דיברתי עם שולם שהיה בהפסקת מדריכים בדיוק.

הלכתי לחדר של הבנות. אני מופתעת. במקום לראות את כל אחת מהבנות יקירות שלי שוכבות על המיטה עם טלפון ביד אחת וספר (במקרה הטוב…) ביד השניה אני מוצאת אותם יושבות ולומדות ביחד שיחה. של הרבי. פרשת עקב.

"מה זה"? אני שואלת ומרגישה לפתע הבן התם מההגדה.

"אנחנו לומדות. שיחה של הרבי. רוצה להצטרף?"

למה לא? הכלים יכולים לחכות ומזלי שדבורה לאה ולוי'ק ישנים. אני מוכנה.

*

"בפרשה מספר משה רבינו על חטא העגל. שבגללו היה משה צריך לשבור את הלוחות. אח"כ מצווה משה לכתוב לוחות שניים ובהמשך לבנות משכן "כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל" חז"ל אומרים שאחת הסיבות שגרמו לעם ישראל לחטוא היה ריבוי הזהב שהיה ברשותם. ולכן לא מובן. החומר הראשון שה' מצווה על ישראל להשתמש בו לבנית המשכן הוא דווקא הזהב.

חז"ל אומרים ש"לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בית המקדש" הזהב נברא בכלל בשביל המשכן והמקדש ואח"כ ניתנה האפשרות לבני האדם להשתמש בו גם למטרות חולין. פה מתבטא עיקרון: כל דבר שקי'ים בעולם נברא בשביל לשמש את הקדושה, האמת האלוקית. "כל מה שברא הקב"ב לא ברא אלא לכבודו".

עכשיו אני לא מבינה. אם הזהב נברא רק בשביל הקדושה. איך זה שה' נתן לנו את הזהב שנוכל להשתמש בו גם למטרות לא חיוביות??

אני שומעת את ביתי מסבירה: "ה' העניק לאדם בחירה חופשית. ולכן אנחנו יכולים להשתמש בזהב גם לדברים שליליים. אבל ניצול לרעה של הזהב לא משנה את הייעוד המקורי שלשמו הוא נברא. עוד יותר: דווקא עצם האפשרות שלנו להשתמש בזהב למטרות שליליות מחזקת ומגדילה את כבודו של הקב"ה. דווקא כשאדם בוחר מרצונו להשתמש בזהב למטרות של בנית המשכן והמקדש למרות יכולתו להשתמש בו למשה אחר מתעוררים בו כוחות פנימיים חבויים ואז נוצרת התחזקות בעבודת ה' שלו."

עכשיו שטרנא הוסיפה: "זה נכון לא רק על משאבי טבע או על דברים שהיו קיימים מששת ימי בראשית. זה נכון גם לגבי כל כלי הטכנולוגי'ה של היום. גם על הכלים האלו נאמר "לא בראם אלא לכבודו" הייעוד האמיתי והמקורי של כל הכלים האלו הוא להרבות שם שמים. כשאדם משתמש בכלים האלו להפצת היהדות הוא מביא אותם לשלמות המקורית שלהם שלשמה הם נבראו!!".

*

שתקתי. ככה זה כל הבנות המתבגרות. לומדות בחיות, מסבירות בלהט את השיחה כהכנה למבחן. אבל מה עם להפנים קצת?

החלטתי בכל זאת לשאול: "מה אתן חושבות שזה אומר לכן בקשר למעשה בפועל?"

הן הסתכלו אחת על השניה.

"אנחנו כבר החלטנו. הפכנו כמה מכשירים שלנו לכלי הפצה.." שטרנא פתחה מבצע של"ה לבנות חב"ד (וגם אלו שלא) לבנות באזור, הפלאפונים שלהם הם מוקדי הרישום ובהמשך גם כלי להפצת יהדו בשיחות נטולות לשון הרע… גם המחשב הפך למוקד הפעילות כשהוא והפלאפונים לא משמשמים לשאר הדברים שלהם הם שימשו בתקופה האחרונה. זה היה רק התחלה.

איך המשפיעה שלי תמיד אומרת? הכלי לבדוק האם אנחנו מספיק מנותקות מהטלפון זה אם נגמרת לו הבטריה…

השקט שב לשרור בביתנו הקט ואני ישבתי וחשבתי לעצמי.

זה לא חכמה להגיד לבנות שלך מה לעשות. את צריכה לחנך אותם אבל גם את עצמך. פניתי לי לסדר כמה "כלים" שיהיו מתאימים להשראת השכינה, לאמת האלוקית החבויה בהם.

בכל זאת. הנשים הן אלו שתרמו את כל זהבם למשכן.

הזמרת לאה דרור השיקה אתר חדש

 

לכניסה לאתר של הזמרת לאה דרור

 

 

בנות רבינו בשיקאגו סיימו שנה

20981

20982

20983

20984

20985

הט"ו באב שאנחנו מחכים לו

ט"ו באב נקרא בפי חז"ל אחד הימים הטובים ביותר של עם ישראל. המסורת מספרת, כי כבר אבותינו שבמדבר חגגו את היום, משום שבו נודע כי הסתיים ריצוי העונש הנורא שבעקבות חטא המרגלים.

כידוע, נענשו בני דור המדבר להיקבר במדבר מבלי לראות את ארץ ישראל, משום שנסחפו אחר הוצאת הדיבה של המרגלים והתמרדו נגד העלייה לארץ. ארבעים שנה נדדו אבותינו במדבר, וכפי שנקבע על-ידי הקדוש-ברוך-הוא – אחת לשנה, בתשעה באב, היום בו נכשלו בחטא המרגלים – כרה כל אחד קבר לעצמו ונכנס לתוכו. מי שהגיעה שעתו נותר בקבר, ומי שלא – יצא בסוף היום, אל שנת נדודים נוספת.

בשנה הארבעים, יצאו בסוף היום מהקברים כל הנקברים החיים, לראשונה מאז החטא. לכתחילה, נטו הכול לחשוב כי טעו בתאריך ולכן למחרת שבו ונכנסו שנית לקברים. כך עשו יום אחרי יום – עד ליל ט"ו באב, שבו נראה ירח מלא והוכח כי אינם טועים בתאריך ואמנם כל הנותרים לפליטה כבר שייכים לדור הבנים שזכאים להיכנס לארץ.

*

חלפו שנים רבות, ובתזמון מדויק – באותו תאריך שהחלו אבותינו לרצות את עונשם במדבר – שוב החל עם ישראל לרצות עונש נורא: בתשעה באב חרב בית-המקדש ועמו נפתחה הגלות הקשה והארוכה.

לדרכי ההתנהלות של שני העונשים, במדבר ובגלות, יש הרבה מן המשותף: כשם שבמדבר לא ידעו אבותינו מראש מתי בדיוק יסיימו לרצות את העונש – כך גם אנחנו לא קיבלנו מראש מידע מדויק מתי תסתיים הגלות. בזמנו, היה מי שניסה לחשוף את הקץ – יעקב אבינו – אבל הקדוש-ברוך-הוא מנע זאת ממנו. לאורך הדורות היו גדולי ישראל שגילו עיתויים שונים שבהם רבים הסיכויים להיגאל – אולם אף לא אחד מהם גילה תאריך שבו בוודאות תבוא הגאולה.

דורות על גבי דורות המשכנו לרצות את עונש הגלות ולייחל בקוצר רוח ובאמונה תמימה כי יבוא כבר אל סיומו. כל דור שנפטר העביר את האמונה לבני הדור הבא, כי הם יזכו להיות בין מקבלי פניו של המשיח – בדיוק כמו שבמדבר נפטרו בכל שנה אנשים והותירו את התקווה להיכנס לארץ לאלה שנותרו בין החיים.

וכשם שאבותינו שבמדבר, בהגיע הרגע המתאים, בשנה הארבעים, החלו לתפוס כי אמנם בא העונש אל קצו – כך גם אנחנו, בני הדור הנוכחי, זכינו לשמוע מפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי אנו בני הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה. אנו אלה שמקבילים לאותם מאבותינו ששרדו את התשעה באב הארבעים ונכנסו לארץ. אנו נהיה מקבלי פניו של המשיח בפועל ממש.

*

אלא שלפועל, טרם יצאנו מהגלות. במובן מסוים, ניתן להקביל את התקופה בה אנו שרויים כעת לימים שבין תשעה באב לט"ו באב של השנה הארבעים במדבר. כאבותינו, גם אנחנו התחלנו לטעום משהו מהטעם הטוב של סיום העונש. היינו עדים בדור האחרון לנסים ונפלאות מיוחדים במינם: במלחמות ישראל, בקריסת משטר הקומוניזם בברית-המועצות לשעבר ובעלייתם של מאות-אלפי יהודים משם לארץ ישראל, ועוד – אירועים שצוינו על-ידי הרבי, על בסיס דברי חז"ל, כתסמינים מובהקים של ערב הגאולה.

אבל כנראה, עדיין לא השתכנענו מספיק. כנראה, עדיין אנחנו חסרים את הוודאות המוחלטת, כי אכן אנו על סף סיומו של התהליך.

וזה הט"ו באב שלנו, שאנחנו מחכים לו. אנו מייחלים בכל לב לאורו המלא של המשיח, שיאיר את חשכת הגלות ויוכיח בעליל כי הגענו אל הרגע הנכסף. הרבי הבטיח כי הט"ו באב הזה קרוב מאוד, וככל שנרבה להתפלל ולפעול – נקדים להיווכח בכך.

 

חיה מושקא זקוקה להשתלת כליה! • וידאו מרגש

לתרומות ולפרטים נוספים:
עמותת "מתנת חיים". טלפון – 02-500-0755. www.kilya.org.il

נלחמה באמונה • סיפורה של שליחה וחיילת נאמנה

נלחמה באמונה
 
לפני חמש שנים וחצי רטט לבם של אלפי קוראי "בית משיח" כאשר הגב' רינת ברנס גוללה מעל דפי העיתון את סיפור מחלתה האישי על תמורותיו הקשות. בגילוי לב היא פתחה צוהר למאבקים שהתחוללו בתוכה וסיפרה עליהם לצד עשרות תשובות מופלאות שזכתה לקבל מהרבי מה"מ. דומה היה שהרבי ליווה אותה בכל צעד ושעל, עודד את רוחה והגביה אותה לפסגות גבוהות. 
ואכן, במשך חמש שנים וחצי אלו – יעידו כל מכריה של רינת ע"ה – היא עלתה והעלתה יחד עמה את כל חברותיה וכל מי שהיה עמה בקשר, לדרגות גבוהות של אמונה ובטחון באופן שהשאיר את כולם פעורי פה. היא הייתה תמיד בצד המעודד. בחיוך גדול ואמיתי חיזקה כל העת את כולם כאילו לא בה פגעה המחלה הארורה. גם בעיניים לא רוחניות אפשר היה בקלות להכיר בה את גילוי ה'יחידה שבנפש'. אין הסבר אחר לתעצומות הנפש שגילתה גם בימים הקשים ביותר. זו הייתה רינת וזו מהותה.
יהיו בוודאי שישאלו, מה הטעם להביא כעת את סיפורה, באשר השיבה את נשמתה לבוראה והסוף אינו שמח, כמצופה? 
לשאלה זו תשובות אחדות, אך בראש ובראשונה, אין ספק שרינת עצמה רוצה שנמשיך להחזיק את לפיד האמונה הבוער בה' ובמשה עבדו, הרבי מה"מ, וכמו שהיא עצמה כתבה בפרקי יומן זה "אין שום דבר בעולם שחשוב לי זולת הרבי". חיזוק האמונה – זה היה השאיפה הגדולה שמילאה אותה מקצה לקצה. זאת ועוד: אמונה היא מעל כל סימני השאלה באשר הם. וגם אם השאלה עולה ומהדהדת מקצה עולם ועד קצהו: למה עשה ה' ככה? הרי שהאמונה של רינת – גם רוח שאינה מצויה אינה יכולה לה.
פעם ביקשה שאעלה על הכתב את דבריה. במשך שעות ארוכות גוללה את סיפורה, כאשר בקול צלול ובטוח היא מפרטת את האירועים שעברו עליה בעצם הימים ההם. כל מילה הייתה שיעור צרוף באמונה שלמעלה מכל הגיון אנושי רגיל. 
לפני כשנה, כארבע שנים אחרי ששזרה את סיפורה, שלחה לי הודעה באופן פתאומי "שבוע טוב!! צור קשר מחר, אני רוצה לעשות כתבת המשך". לא היה לה ספק שהיא ממשיכה כאן פרק נוסף של אמונה, לא רק לעצמה – אלא לכלל הקוראים. למרבה הצער, זה לא יצא לפועל.
אנו מביאים בזאת שוב קטעים מתוך סיפורה האישי, קטעים מתוך רבים, המעידים על אצילותה של האישה הנפלאה שהותירה חותם עמוק בלבבות כה רבים * יומן אישי ומרגש של אמונה.
מנחם זיגלבוים
הבשורה הקשה
"יום שבת, ג' בתשרי תשס"ח.
כדרכן של אמהות, התכופפתי כמו אינספור פעמים ביום, על מנת להרים דבר-מהרצפה ו… כמו חרב ננעצה בגבי. לא יכולתי לזוז. הכאב היה קשה מנשוא. הרגשתי שהגב נתפס לי.
דברים נוחתים עלינו לפתע פתאום. שמחים וכאובים, יותר או פחות. אבל לגבי הסיפור שלי, כבר בראש השנה מצאתי את עצמי מהרהרת במה שנפסק לי לשנה זו; הייתה בי תחושה שלא גובתה בשום דבר, שמשהו לא פשוט עומד לקרוא, אבל לא חלמתי…
כאבי הגב לא הרפו. בימים שלאחר מכן סבלתי מכאבים חזקים. אורטופד שאליו פניתי, בדק אותי וטען שהשרירים תפוסים, "אין משהו מעבר לזה", פסק את פסקו. הכאבים, משום מה, לא שמעו לו. הם גם לא חלפו; להיפך, החמירו מיום ליום.
כמו כל חסיד, כתבתי לרבי מה"מ על המצב, והתשובה שקיבלתי הייתה: "נצטערתי לשמוע אשר נפל רוחו עליו.. ונכון יהיה לבו בטוח בהשי"ת, הרופא כל בשר ומפליא לעשות אשר יהיה הכל כשורה וישלח לכת"ר רפואה שלמה בקרוב…"
בלי ספק שברכה זו עודדה אותי, וכך התחלתי להתעניין אצל אנשים שעברו חוויות דומות, ולקבל מהם דרכים כדי להקל על מצבי. רציתי להמשיך ולתפקד. בית עם חמישה ילדים לא יכול בלי אמא מתפקדת, ואני כל כך רציתי לשוב מהר ככל האפשר למסלול החיים השגרתי.
כתבתי שוב לרבי, וזכיתי לקבל במכתב את הפיסקה הבאה "נצטערתי לשמוע אשר נפל רוחו עליו, וכן אצל ב"ב שיחיו" (חלק כ"א עמוד קיח). הרגשתי כי הרבי מתייחס הפעם גם לבעלי שהתחיל לדאוג נוכח המצב המתמשך.
הלכתי לרופא אחר, ושוב אותה תשובה "אין לך כלום, הגב תפוס. זה קורה להרבה אנשים". ואכן, כשהתחלתי להתעניין אצל אנשים אודות דרכי טיפול, שמעתי כי אנשים רבים כל כך סובלים מגב תפוס, כאבי גב, כתוצאה מאלף ואחת סיבות אפשריות. כך שהדבר די 'מקובל', אם אפשר לקרוא לזה כך.
לאחר בדיקות נוספות וצילומי C.T.. הופניתי להמשך בדיקות בבית הרפואה 'ביילינסון' שבפתח תקווה בו עובד בן דודי כרופא אורטופד.
כיוון שבאותם ימים נאלץ היה לצאת למילואים (ליד גבול מצרים), הוא הפנה אותי לאחד מחבריו במחלקה כדי שיטפל בי. לאחר מספר בדיקות, נאמר לי כי עליי להתאשפז למספר ימים על מנת שיוכלו לבצע בדיקות יותר מקיפות.
בשעות הערב התקשר אלי בן דודי הרופא, שאמר לי כי הוא בדרך אלי. הופתעתי מאוד. ידעתי שהוא נמצא בגבול מצרים, רחוק מאד, ולכן הבנתי שמשהו לא בסדר. כשנפגשנו, הוא הביט בי במבט דומע. "מה קרה?" שאלתי אותו, ומבלי שענה, כבר התחלתי להבין שמדובר ב'מחלה ההיא'…
הוא אמר לי שאני חולה כנראה מזה זמן רב, ומצב לא קל. "זה התפשט כמעט בכל הגוף ופגע בעצמות, בעיקר בחוליות שבעמוד השדרה", סיפר. הסתבר שעשר חוליות מתוך שמונה-עשר, היו נגועות, מלבד מקומות נוספים אחרים בגוף!…
הייתי בהלם. הדבר הראשון שחשבתי עליו, היה הרבי. 'רבי איך זה יכול להיות?! יש לי חמישה ילדים קטנים בבית! וחוץ מזה, מה אני כזו שליחה גרועה שכבר לא צריך אותי פה? לא יכול להיות!!'
הבכי הראשוני התפרץ באחת. בכי של הכרה במצב הקשה אליו נקלעתי. רק אחרי דקות ארוכות התאוששתי מעט, השתדלתי איכשהו להירגע ולחשוב נכון.
אבא ואמא, ושאר בני משפחתי היו המומים ומלאי צער. ניסיתי לעודד אותם "הרבי הבטיח לי רפואה שלמה", אמרתי להם, "אין מה להיות בעצבות! יהיה בסדר!"
ביקשתי להתעודד ופתחתי אגרות קודש. ככה סתם, מבלי שכתבתי משהו לרבי. הרגשתי שהוא מקשיב לי. היה זה כרך כ"א עמוד שנד, התאריך – ז' כסלו, התאריך שהיה באותו יום!… במכתב כותב הרבי בענייני רפואה. לנגד עיני בלטו המילים: "הרי כיון שרופא מומחה אמר שנמצא עוד מעט ראיה בעין ואין למהר בנתוח, שב ואל תעשה עדיף. אלא שמזמן לזמן מהנכון לבקר אצלו או לשאלו מראש מתי לבוא אליו עוד הפעם .. ורופא כל בשר ומפליא לעשות ינחה אותם באופן היותר טוב בטוב הנראה והנגלה.
"ואחכה לבשו"ט [לבשורות טובות] לתוכן הפ"נ, ובפרט שהרי נמצאים אנו בחודש כסלו, חודש הנסים והגאולה ונצחון עניני חב"ד, ואשר כל אנ"ש החסידים והתמימים ש'י הם חלקי ועיקרי".
"אין שום דבר בעולם שחשוב לי זולת הרבי"
"מיום ליום התמונה הלכה והתבהרה. התוצאות שהגיעו מהמעבדות, הראו כי אכן מדובר בגידול סרטני ממאיר שגרורותיו התפשטו במקומות רבים מאד בגוף!
לאחר ימים אחדים הגעתי למנהל המחלקה האונקולוגית בביילינסון לתחילת הטיפול. "מצאנו את סוג הגידול", אמר כאיש מבשר בשורה טובה. "זהו סוג גידול שיש לו תרופה ואפילו עם סיכויי ריפוי גבוהים. אך הטיפול ייערך בערך שנתיים, כולל הקרנות וכימותרפיה, ובע"ה כנראה שיהיה בסדר".
הרגשתי שתקרת החדר נופלת עלי. שנתיים?? אין מצב שאסכים לזה! שאני אתחיל לטייל פה במחלקה האונקולוגית? להעביר פה את ימיי ולילותיי? ומה יהיה עם הבית? ועם הילדים? ובכלל…  מה לי ולזה?!
בשלב זה קיבלתי כמה תשובות מהרבי [ברשימתה המקורית הגב' ברנס פירטה את שלל התשובות והטיפולים הנסיוניים שקיבלה, אך הושמטו כאן מסיבות טכניות – מ.ז.] על אודות תרופה ניסיונית שיש ושכדאי לקחתה. הרופאים היו המומים מאין לי לדעת על תרופה ניסיונית שאכן נוסתה באותה תקופה בדיוק לבעיה כמו שלי…
התחלתי לקחת את תרופת הנסיון, כשפעמיים בשבוע היה עלי להגיע לבדיקות מקיפות לוודא ששום דבר אחר לא נפגע. זה היה אחד התנאים של חברת התרופות שערכה את הניסוי.
לאחר כחודש ימים שוב התחלתי להרגיש שלא בטוב. התחילו תופעות לוואי לא נעימות. על פי מה שידעתי, תופעות אלו היו קלות בהרבה מתופעות לוואי שיש בתרופות אחרות, אך בכל זאת זה היה קשה. כתבתי שוב לרבי ובקשתי את ברכתו.
באחד הימים מצב רוחי לא היה שפיר, בלשון המעטה, וכתבתי לרבי. זכיתי וקבלתי שתאריכו ג' תשרי – היום בו החל כל הסיפור – ובו כותב הרבי: "במענה על מכתבו .. בצירוף ב' הפ"נ, אשר אקראם בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה למרות כל מה שעבר עליו, פשוט הדבר שאין צ"ל [= צריך להיות] בנפילת רוח ח"ו, ובטוח השי"ת למלאות את החסר, ולא זה בלבד, אלא שיהי' גם הענין דעשירות הן ברוחניות והן בגשמיות, ובלבד שיעשו כלים המתאימים לזה, היינו הוספה בענינים דתורה ומצות ואחיזה בדרכי הטבע, ולעשות את כל זה מתוך שמחה, שהיא פורצת גדר ומסירה הגדרות והגבלות".
•     •     •
חלפו הימים, ובאחד הביקורים שלי בבית הרפואה, הודיע לי הרופא שהמצב  שלי קשה, וכי יש בעיות עם תגובת הגוף שלי לתרופה זו.
הגעתי הביתה ושוב כתבתי לרבי. וכי מה כבר אפשר לעשות? למי אפשר לפנות במצבים שכאלה?! במכתבי הפעם כתבתי שאני רוצה חיים של בריאות שלמה, והוספתי מעומק ליבי: "רבי! אני מתחייבת להקדיש את חיי רק לשליחות!"
בכל התקופה הקשה שעברתי, התחדדה אצלי ההרגשה שאין שום דבר בעולם שחשוב לי זולת הרבי, על כל מה שמשתמע מכך! שיננתי לעצמי שוב ושוב, 'זכית להיות מקושרת לרבי, עכשיו צריך לדאוג לזכות כל יהודי שאפשר, ולחבר אותו לרבי, להטעים אותו מהאור הגדול'.
איני זוכרת את מספרו המדוייק של המכתב שזכיתי לקבל, אבל תוכנו זכור לי היטב. הרבי כתב לי:
1. שמח לשמוע שסממני הרפואה עובדים.
2. בקשר לשאלתו במה יפרע את חובו אלי… הרי זה על ידי הפצת היהדות בכל מקום שידו מגעת.
לתומי חשבתי שקודם כל אבריא, ואז אחפש את שליחותי בעולם הזה. באותו רגע לא היה לי מושג מה בדיוק אני הולכת לעשות בשליחות של הרבי, שכן מגוון האפשרויות הוא רחב.
מצאתי נשמה…
שלושה שבועות של טיפול בתרופה חלפו, ושוב הגעתי לבדיקות ביניים. התוצאות היו מפתיעות. הרופא אמר שמעולם לא ראה דבר כזה, שבזמן כה קצר, הבלוטות המוגדלות הצטמצמו מאד, עד שאינו מסוגל להרגיש אותן במגע יד. הרופאים השותפים למחקר אמרו שאלו בהחלט תוצאות מאוד מפתיעות.
דא עקא – התגלו אצלי בעיות בתפקוד הכבד. ככל הנראה התרופה פגעה בכבד וגרמה לו לנזק שעדיין אין ידוע היקפו.
הרופאים החליטו להפסיק מיידית את השימוש בתרופה. כמו כן אשפזו אותי מספר ימים למעקב במחלקה האונקולוגית. הימים הללו היו קשים מאד בעבורי, ובפרט כאשר הגיעה שבת קודש, ואמרו לי שעלי להישאר לשבת למעקב.
עצב ודכדוך ירדו עלי. אינני אוהבת בתי רפואה, ובפרט לא בשבתות. אני אוהבת את הבית, אני אוהבת להיות עם ילדיי…
במר ליבי פתחתי ספר אגרות קודש מבלי שכתבתי לרבי. במכתב שקיבלתי (לצערי, כמו עוד פעמים רבות אחרות, לא תמיד שמרתי את התשובות, ואני כותבת על פי הזכרון) כתב לי הרבי שהקב"ה מגלגל יהודי לסביבה מסויימת, כי יש לו שם תפקיד.
אינני יודעת איך, אבל גייסתי קצת שמחה, וביקשתי מהאחות להביא לי נרות שבת. האחות אמרה לי שאין לה. ניסיתי פה וניסיתי שם, אבל הדבר לא עלה בידי. חזרתי לחדרי עייפה ומותשת.
לפתע ניגשה אלי עובדת ניקיון ערביה שעבדה במקום ושמעה את הדו-שיח שלי עם האחות. היא שאלה מה בדיוק אני צריכה. אמרתי שאני רוצה נרות שבת. "אל תדאגי", אמרה לי במבטא ערבי כבד, "אני אביא לך".
"אם כבר את מביאה, תביאי כמות גדולה…"
כעבור שעה קלה חזרה אלי עם שקית גדולה ובה נריות רבים. עברתי בין כל החדרים שבמחלקה והצעתי לנשים להדליק נרות שבת. הצעתי כמובן גם לאחיות שהיו במשמרת.
למותר לציין כי האווירה במחלקה האונקולוגית היא לא קלה, בלשון המעטה. באוויר תלויים עצב, כבדות, ודאגה בכמויות אדירות. אנשים שם נאבקים על חייהם.
והנה, הנשים כולן הדליקו נרות שבת… היה זה מעמד מרגש מאד… היו שם נשים שסיפרו כי מעולם לא הדליקו נרות שבת. אווירה של טוהר וקדושה אפפה לפתע את המחלקה והחליפה את התחושה הכבדה השוררת כל העת… לא היה גבול להתרגשותי… שבת קודש פרשה כנפיה על המחלקה האונקולוגית בבית הרפואה 'ביילינסון'.
לפתע שוב ראיתי לידי את עובדת הניקיון הערביה. כדי לפתוח בשיחה, שאלתי אם היא יהודיה, והיא השיבה, כצפוי, שהיא מוסלמית. מכאן החלה להתגלגל שיחה. שאלתי אותה מה מעשיה כאן,. וכך החלה לגלגל את קורות חייה. בין לבין גילתה את אוזני כי בעלה יהודי וגם אמהּ יהודיה!!…
הייתי המומה. "אם כן, גם את יהודיה" אמרתי לה ספק נרגשת ספק נזעקת. אך היא השיבה בשלילה, והסבירה לי כי לפי האיסלאם, דת הילדים נקבעת לפי האב. במשך השבת המשכנו לדבר והסברתי לה באריכות כי באמת היא יהודיה. ההרגשה שלי הייתה שמשהו חדר לתוכה בכל זאת…
הרבי מבקש שאפתח מוסד
במוצאי שבת השתחררתי מבית הרפואה, וכעבור ימים אחדים באתי לבדיקה נוספת, אחרי שהכבד כבר היה במצב קשה. שוב קיבלתי בהשגחה פרטית את מספר ההמתנה 770.
ישבתי וחשבתי לעצמי 'הנה אני במצב הנוכחי מזה חמישה חודשים; בכל התקופה הזאת אמרתי לעצמי, שכשאחלים, אברר עם עצמי באמת מה הרבי רוצה ממני. הרגשתי שאני לא במצב הנכון לבירור יסודי בעניין. אבל 'אחרי זה', אעשה חשבון נפש עם עצמי'.
כשכתבתי על כך לרבי, זכיתי לקבל תשובה ש'אדרבא, עכשיו היא תתחיל בשליחות שלה וזה יזרז את החלמתה' (שוב לא שמרתי את המכתב עצמו).
כתבתי לרבי מה הוא רוצה ממני? מה לעשות ששייך אלי כרגע במצבי הנוכחי? הרבי ענה לי באמצעות מכתב מרגש שנשלח למנהלת מוסד, והרבי מאחל לה הצלחה מופלגה.
הוספתי וכתבתי לרבי כי מישהו יעץ לי לנסוע לרבי כדי לבקש את ברכתו, ושאלתי האם אכן לנסוע? התשובה הייתה 'שיבוא ברכוש גדול, היינו התלמידים שלו…'
התחלתי לעשות סדר במחשבות על פי התשובות של הרבי, והבנתי כי (א) הרבי רוצה שאתחיל לעבוד בשליחות. (ב) באופן מיידי. (ג) והרבי מתכוון על מוסד עם תלמידים. התחלתי לחשוב אפוא על כיוון שיתאים לרצון הרבי.
הרבי, מסתבר, לא מניח לי, ובמהלך הימים האחרונים קיבלתי תשובות נוספות, ושתיהן עוסקות בהקשרים שבין בריאות לבין עסקנות בנושא של הפצת יהדות:
"מאשר הנני קבלת הפתקא שלו אשר הוטב מצב בריאות זוגתו תחי' והשי"ת יזכהו לבשר טוב אודות בריאות בגשמיות ואודות בריאות ברוחניות היינו מילוי שליחותם בעלמא דין אשר שליחות של כל אחד ואחת מישראל לעשות העולם כלים לאלקות על ידי הפצת והחזקת נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'".
נראה גם שהרבי התכוון במדויק למקום מגורי, שכונת רמת אביב, בה שוררת אווירת ניכור והתרחקות מתורה ואמונה: "ואם תפקיד זה הוא על אלו הנמצאים בכרכים גדולים שישנם שם מנין גדול של יראים וחרדים עאכו"כ שזהו מתפקידם של אלו הנמצאים בעיירות והם שם יחידי סגולה היודעים על דבר מאור שבתורה ופנימיותה המחי' גם כן את הנגלה דתורה ומוסיפה בקיום המצות בהידור, ובודאי גם לכת"ר יש האפשרות לעשות בזה ובמילא גם עושה אבל הרי מעלין בקדש ובודאי יוסיף גם בזה בכל אפשריותו וחזקה שליח (שלוחו של הקב"ה שזה כל איש ואשה הישראלית) עושה שליחותו" (חלק ח' עמוד רכז).
כאן המקום לספר, כי לפני שבע שנים זכיתי והקמתי את מדרשת 'פנימיות' לבנות ברמת אביב, יחד עם הרב יוסי גינזבורג. במדרשה זו, שנפתחה כמקבילה לישיבה לבחורים, לומדים עשרות בנות, חלקן בתנאי פנימייה מלאים וחלקן לומדות במשך היום בלבד. עד כה יצאו ממנה עשרות בנות שהקימו בתים חסידיים בישראל.
כשהרבי כתב לי על הקמת מוסד, הדבר לא היה זר לי, שכן, כאמור, כבר הייתי בעלת ניסיון.
נפגשתי אפוא עם הרב יוסף חיים גינזבורג, רב הקהילה ברמת אביב והאיש ש'הרים' שם את כל הפעילות, והחלטנו להקים מרכז רוחני שיפעל לקירוב נשות שכונת רמת אביב. בעוד המדרשה מקבלת בנות צעירות מכל הארץ, הרי שלנשות השכונה לא היה כל כך מקום ראוי לשמו בו תוכלנה לשמוע תורה וללמוד חסידות.
במצב של אי וודאות
אחד הדברים היותר מיוחדים שארע סביב למחלה זו, הוא היחס של כל הקהילה ברמת אביב נוכח המצב. אין כוונתי בגשמיות – באשר נשות הקהילה מסייעות ללא הרף – אלא יותר על הפן הרוחני. הנשים ארגנו מספר התוועדויות לרפואתי, וקוראות תהלים ומעודדות אף אחרות לומר עלי תהילים. בראש חודש ארגנו נסיעה לכותל המערבי עם קבוצת ילדים, שם ערכו כינוס ילדים מאולתר.
אני יכולה להעיד כי באותם ימים עוד הייתי עם הליכון וסבלתי מכאבי תופת – ומאותו יום בו נערך הכינוס בכותל, עוצמת הכאבים שלי פחתה באופן דרסטי, ומאותו יום אינני משתמשת עוד בהליכון. מובן שלתרופות משככי הכאבים שקיבלתי בכמויות אדירות, היוו את הפן הגשמי, אבל אנחנו יודעים שאין צד גשמי ללא כוונה רוחנית מאחוריה…
בינתיים, זה חמישה חודשים אני נמצאת בתוך התוהו ובוהו הזה. במהלך חמישה חודשים אלו כתבתי לרבי המון, אפשר לומר על בסיס יומיומי.
זה הדבר הקשה ביותר שקרה לי בחיי. הרבה מחשבות עוברות לי בראש. יש ימים קשים מאד. ימים של עצב, ימים של מלחמה, ימים בהם מר. ידידה שאלה אותי אם אני לא פוחדת. עצמתי את עיניי, והרהרתי איך להעביר לה את תחושת האמונה שלי ברבי ובתשובות הנפלאות אותן זכיתי לקבל. הסברתי לה שזכיתי לקבל כל כך הרבה תשובות מהרבי, וכולן עסקו בנושא "רפואה שלמה" ו"בבריאות" – וזה מה שיהיה!
יש רגעים קשים, יש מצבי רוח לא פשוטים, בעיקר כאשר אני לא יכולה להיות עם הילדים, זה קשה מנשוא. אי אפשר לומר שאני תמיד בשמחה – אבל מבחינת ה'אני מאמין' שלי, כך אכן יהיה! שכן הרבי הבטיח לי רפואה שלמה!
עוד אין 'הפי הנד' בסיפור האישי שלי, אבל יש הרבה תשובות מופלאות שזכיתי לקבל מהרבי, 'בדידי הווה עובדא' ועליהן ספרתי כאן. תשובות אלו הן שחיזקו אותי לאורך כל הדרך, והעצימו את ההתקשרות ברבי לא רק אצלי ואצל בני משפחתי, אלא גם אצל רבים שהיו עמי בקשר ועקבו אחר הנעשה.
•  •  •
הרבה נלחמה רינת נועה ע"ה מלחמה עזה ומרה במחלה הקשה כנגד כל הסיכויים.
"שבועות עד חודשים", זה היה הזמן שקצבו לה הרופאים מלכתחילה, אך היא באמונה ובשמחתה הפנימית, נלחמה במחלה קרוב לשש שנים, כשהיא מותירה גם את האופטימיים שברופאים פעורי פה. בשלב מסוים כולם הודו: כוחה של אמונה!

רגע לפני: מכתב להורי חיילות אורו של משיח

לקריאת המכתב להורים

רמת גן: הרצאה על זוגיות לכבוד ט"ו באב

"המלאכיות של חב"ד" התכנסו לשלושה ימי עיון

יועצות "קו ללב" הפועל במסגרת מרכזי 'יד לילד' בקרית מלאכי, חזרו משלושה ימי השתלמות מעשירים ומפרים.

המרצות לימדו באופן מקיף ומעמיק על הנושאים הבוערים ביותר, שנשמעו מהפונות לייעוץ ולעזרה בשנה האחרונה. הלימוד היה מרתק, מענין ומלווה בהדמיות.

היועצות קיבלו ידע חדש כמו גם הרחבת הדעת בתחומים המדוברים, מפי נשות מקצוע חסידיות מהשורה הראשונה.

בין היתר נמסרו הרצאות בנושאים: "להיות הורים לנער ולנערה מתבגרים", "פתלוגיה של התעללות במשפחה, מי מטפל במטפל?", "להתערב מבלי להתערבב" מפיה של מומחית לטיפול בטראומות ועוד.

מנהלת הקו, הגב' בת שבע שוחט הביאה בפתיחת ימי ההשתלמות שנערכו במלון ניר עציון את ברכתו של יו"ר המוסדות הרב אלימלך הרצל להצלחת הדיונים והמשך פעילות הקו.

נשות ובנות חב"ד מוזמנות להמשיך ולהעזר ביועצות "קו ללב" שעושות התנדבותן נאמנה ומתוך שליחות הרבי כדי לקדם כל אישה ונערה אל הגאולה הפרטית וביחד כולנו אל הגאולה הכללית.

שעות פעילות הקו:  כל יום  חול בין השעות  11:00-13:00,  21:00-23:00, וביום ו' בבוקר. מספר הטלפון: 08-8501340.

 

קו ללב (1)

קו ללב (2)

בנחל'ה יוקם ארגון נשות חב"ד הצעירות

זוגות-צעירים-זוג-חרדים-גבר-ואשה-צילום-קובי-שוץ