מאת: מרב לביא – יועצת נישואין
"וואו, אני למעלה בשמים!" מנופפת לשלום לבני משפחתי שיושבים בסירה. מצנח הרחיפה אליו הייתי מחוברת הרים אותי אט אט למעלה. חלום. כולנו חולמים לעוף כמו ציפור. אך, אם לומר את האמת, בשלב מסויים זה התחיל להיות משעמם, אמנם בשמים אך סתם כך במקום, צריך קצת חידוש. פתאום השתחרר מצנח הרחיפה במעט וחוויתי נפילה כשמיד התרומם שוב כלפי מעלה. זו היתה חוויה מסעירה, אולי אפילו מפחידה, אך חוויתית במיוחד. מה שהקל עלי במאוד היתה העובדה שידעתי מראש שזה הולך לקרות, שזו חלק מהחוויה והם כמובן מאורגנים אליה מה גם שאני קשורה היטב בחבלים ועל גופי מצופים, ליתר בטחון…..
ירידה לצורך עליה
גם כשטוב, תמיד יכול להיות יותר טוב. וכדי להגיע למעלה יותר, צריך בדרך כלל להיות משבר כלשהו באמצע. כדי לזרוק כדור לגובה עלינו לתת תנופה הדורשת הורדת היד – ומה שיותר למטה – הכדור ייזרק ויגיע גבוה יותר. לא פעם כדי להרגיש את התענוג – שכבר קיים – צריכים לחוות נפילה קטנה ואז התענוג גדול בהרבה.
נכון, אין זה אומר שעלינו לזמן את הבעיות והקשיים, אך כאשר הן כבר מגיעות למפתן דלתנו, נוכל להפיק מהן תועלת רבה, אם רק נהיה מצויידים בכלים הדרושים, על מנת לא לטבוע…
אמאל'ה, מריבה!
לרובנו מצטיירים חיי נישואין מאושרים ואידיאליים ככאלו שאין בהם אי הסכמות ובטח לא מריבות. המילה מריבה מעוררת בנו מיד קונוטציה שלילית שהיינו רוצים להתרחק ממנה כמה שאפשר. עצם המודעות לכך שמריבות וויכוחים הן דבר שקיים בכל קשר, טוב ככל שיהיה(כמובן כאלו המנוהלים בצורה מכובדת, או כאלו מריבות שקורות לא מתוך כוונה ורצון להשפיל וכדו'),יש להם אפילו יתרונות, כל עוד הם קורים בתדירות סבירה ולא הם החלק העיקרי בחיינו, יכולה להרגיע ולנרמל את העוצמות המתלוות אליהם. הרי אנחנו בני אדם עם רגשות, מה גם שאנחנו כל כך שונים, בדעות, בהרגלים,בהתנהגות, בהשקפות וכו'. מעבר לכך שבנישואין ישנו חיבור ניגודים של גבר ואשה (על כל המשתמע מכך!)מה הסיכוי שנחיה לאורך השנים ללא שום מריבה?
לגלות את הטוב
הגמרא אומרת ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". מה מיוחד כל כך ביום ט"ו באב שהפך להיום חג?
מסביר הילקוט שמעוני, שבט"ו באב היתה הלבנה במילואה. מיד מתעוררת השאלה שהרי בכל ט"ו בחודש הלבנה מתמלאת? מה מיוחד, אם כן, בט"ו באב דווקא?
מוסבר בחסידות, שדווקא בגלל הירידה הגדולה שקדמה לגילוי זה, בתשעה באב, בו נגזרה כליה על דור המדבר, נחרבו הבית הראשון והשני וניתן גט לעם ישראל, דווקא אחרי ירידה כזו, העליה והגילוי של הלבנה המלאה ניכר ומורגש לאין ערוך. דווקא החיבור שיבוא אחר כך – בבניית הבית השלישי – יהיה חיבור נצחי.
כשאדם ל"ע חלה והבריא, הוא מעריך את כל הטוב שה' נתן לו הרבה יותר מקודם. כך גם אם הבעל היה שבוע אצל הרבי ונעדר מהבית (וקל וחומר אם האשה היא זו שנסעה…), לפתע מתחילים להבין כמה הוא בעצם עושה ועד כמה הוא חסר. כשהוא חוזר, כל פעולה קטנה מוערכת הרבה יותר. הטוב נרגש בהעדרו.
גם בנישואין, כאשר זוג מגיע למצב של מריבה – דבר לא נעים אך לגיטימי למדי – כדאי לדעת שעם כלים מתאימים לניהול המריבה והריצוי והפיוס שראוי שיבואו אחריה, אפשר להביא את הקשר למצב משביע רצון יותר, מושלם יותר.
אם נשים לב נראה, שהחידוש שקורה בט"ו בחודש ובט"ו באב במיוחד, הוא רק הגילוי.שהרי הלבנה נמצאת וקיימת בשלמותה כל הזמן. השמחה המיוחדת היא בכך שזה נגלה לעינינו. הטוב קיים, אך כשהוא מתגלה, אז מורגש אצלנו התענוג האמיתי.
מעבירים לו על כל פשעיו
הסיבה בשלה משווה הגמרא בין טו באב ליום הכיפורים הינה כיון שהמיוחד בשני ימים אלו שבהם נמחלו עוונותיהם של ישראל. ביום הכיפורים היתה המחילה הגמורה על חטא העגל ובט"ו באב "כלו מתי מדבר" והקב"ה מחל לעם ישראל על חטא המרגלים.
מה שמאפשר את השמחה לאחר הירידה, היא המחילה. הסליחה בלב שלם על העוול שנגרם. כשהצד הפוגע מביע חרטה אמיתית ומנסה לפצות על מה שנגרם,אזי אם הצד השני מעביר על מידותיו, ומקבל את המחילה, על אף הקושי, ניתן אז להרגיש כי הגענו למקום אחר, טוב וגבוה יותר מזה שהיינו בו קודם.
באחד מהימים נפגעתי מאוד מהתנהגותו של בעלי בעניין מסויים. הוא הגיב למעשה שעשיתי בצורה שהשפילה וביישה אותי לעיני אחרים. היה ברור לי שזו לא היתה כוונתו אבל בכל זאת הרגשתי כי אין לכך תקנה, זה לא קרה רק ביני לבינו. היו שם אנשים, כך שהסליחה לא תעביר את מה שהם חשבו והרגישו. לאחר דקות ארוכות שהתקשיתי למצוא בתוכי את היכולת לסלוח, גם כאשר הוא ביקש מחילה והבין מה נגרם ותיאר מה עובר עליו בעקבות כך וכמה קשה לו לדעת שעשה לי כזה עוול. בשלב מסויים, נרגעתי מעט והחלטתי ביני לבין עצמי, שאני יכולה לנסות ולהתעלם מההרגשה הלא נעימה שתהיה לי בקרב אותם אנשים שהיו סביבי באותו זמן, אך הקשר שלי עם בעלי יקר לי ובעל חשיבות ראשונה עבורי. ברור שלא יהיה טוב אם אנטור על כך. הרי בסה"כ זה לא דבר שקורה כל יום. לאחר שדיברתי על ההרגשה הנוראית שנגרמה לי ועד כמה קשה לי לסלוח על כך וקיבלתי הבנה מצידו, ולאחר שהבנתי שהוא אכן מתחרט ומודע לכך שהיה כאן משהו שכמעט בלתי אפשרי לסלוח עליו, השתחרר בי משהו ומחלתי לו בלב שלם.
מאותו רגע, הרגשנו שנינו כי אנחנו במקום אחר. פתאום, לאחר שדיברנו קצת על מה יכול להיות שגרם לכך, ועל הפגיעה ואיך היתה יכולה להמנע על מנת ללמוד מכך מכאן ולהבא, היינו במקום אחר. הרגשת הקרבה ששררה בינינו היתה עמוקה בהרבה. יתכן מאוד שאי הנעימות והפגיעה הביאה לידי ביטוי את הקשר והרגשות העמוקים שהיה קיים שם גם קודם, אך בא לידי ביטוי דווקא כשהיה מעין איום על הקשר.
הערב שהיה נדמה שהרס את חיינו, הפך להיות ערב מרומם וקרש קפיצה משמעותי שבסופו של דבר, אפילו אני הודיתי על כך..
דומה הדבר לחבל שנקרע ודווקא במקום הקריעה, נוצר קשר – חיבור חזק הרבה יותר. מה שגם מקצר את החבל ומביא את שתי קצוותיו להיות קרובים זה לזה יותר מאי פעם.
אין משבר? צרו אותו
אם יש כאלו שיאמרו שאצלם לא קיים דבר כזה, ואין מריבות ביניהם כלל, דומני שלהם כדאי לייצר משבר, על מנת להרוויח את העליה שבאה לאחריו. אין הכוונה שהמשבר חייב להיות מריבה בפועל. משברון כזה יכול להיות שיחה פתוחה ונינוחה על נושא כאוב, שמעלה דברים לא נעימים על פני השטח – שגורמים לשני הצדדים להבהיר היטב את העניינים ולצאת מהם לתובנות חדשות ולהועיל הן ברמת הפעולות והן ברמת הרגש. לאחר שיחה כזו, כשאחד מבין ומכיל את השני, הלבבות נפתחים ויש תחושה של עליה ברמות הקשר.
העליה – בתוך הירידה עצמה
העליה שקרתה בט"ו באב החלה עוד קודם, כבר בתשעה באב עצמו, מיד לאחר החורבן שאז "נולד מושיען של ישראל". כבר בירידה עצמה יש את הפוטנציאל לעליה, אלא שהיא מתגלה רק לאחר מכן. כבר בזמן המריבה היו בפוטנציאל ניצנים של חיזוק הקשר, שיכלו גם לא להתממש ולהביא למשבר. אך לנו היכולת להביא את הפוטנציאל למימוש, וכך המריבה הופכת לקרש קפיצה ואנו מרוויחיםכפל כפליים.
ועל ידי שניצור את הגאולה הפרטית והזוגית שלנו, נזכה לחיבור האמיתי בין כנסת ישראל להקב"ה בגאולה האמיתי והשלמה שאז נאמר על ייסורי הגלות: "אודך ה' כי אנפת בי".
כיצד לפייס ולרצות לאחר מריבה, מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות, ומה הצד שלי בכל העניין? על כך בכתבות הבאות…
מרב לביא – יועצת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות
[email protected] 050-8262770
מאת: ד"ר יחיאל הררי
הגיע ט"ו באב. שמלה לבנה תתאים לערב. לקנות בגד חדש זה לא בא בחשבון. בדעתך עולות שתי חברות, שניתן לשאול מהן שמלה. החברה האחת היא יותר אמידה וראית אצלה פעם אחת שמלה לבנה מדהימה. את בטוחה שתיראי בה נפלא, אבל את קצת נבוכה לטלפן ולשאול. החברה האחרת, גרה ממש בשכנות אליך. המצב הכלכלי שלה הרבה פחות טוב משלך. ובכל זאת יש לה בארון לפחות שתי שמלות לבנות שאת עשויה להיראות בהן לא רע. מה גם שבעבר עזרת לה בכמה עניינים, ואת בטוחה שהיא תשמח לנצל את ההזדמנות להחזיר לך טובה תחת טובה.
באיזו אפשרות כדאי לבחור?
שידוכי ט"ו באב
בט"ו באב נמנים שישה ארועים חשובים. בגינם, קובעת הגמרא כי לא היו ימים טובים לישראל כמועד זה. אחת המסורות המזוהות ביותר עם ט"ו באב, היא הנוהג לקיים בו שידוכים. בטקס שאינו מוכר לנו כיום, היו רוקדות בנות ישראל בכרמים, ומזמינות בני זוג פוטנציאליים להכיר במעלותיהן.
לצורך ההיכרויות היו יוצאות בנות ישראל בבגד לבן, צבע המסמל עצמיות ופנימיות. מתוך מידה של סולידריות חברתית, נזהרו הבנות מלבייש את חסרות האמצעים, ולכן היה נהוג שהבנות היו שואלות בגדים זו מזו, וכך לא ניתן היה לדעת מי עשירה יותר ומי פחות, ולמי בגדים מפוארים משל חברתה. בדרך זו, שיש בה מידה של התחפשות, גם קראו הנשים להתייחס לפנימיותן ולא רק לחיצוניותן.
תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי
ט"ו באב, חג השידוכים וההכרויות, מציב מחלוקת דומה לזו שהוצגה בפתיחה, לגבי הסוגייה ממי יש לשאול את הבגד לארוע. המחלוקת מתקיימת בין שתי הגרסאות של פירושים אמוראיים למשנה, בין התלמוד הירושלמי לתלמוד הבבלי.
על-פי התלמוד הבבלי, בת מלך הייתה שואלת מבת כוהן גדול, בת כהן מבת סגן, בת סגן מבת משוח מלחמה ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט. כל אחת שואלת מחברתה המצויה במעמד נמוך משלה. ההגיון הוא שאף אחת לא רוצה לבייש את חברתה, ולכן היא שואלת בגדים יפים פחות מאלו שיכלה לרכוש לעצמה.
לעומת התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי מציג שיטה הפוכה להשאלה: כל אחת שואלת דווקא ממי שמעליה בהיררכיה החברתית.
יפה יותר – מצליחה יותר?
לבישת הבגד הלבן נועדה כמובן כדי להתנאות בלבושים, לטובת השידוך. שיטת מחשבה זו נשענת על ההנחה כי בדרך הטבע יופי מוביל לידי נישואין. לכן על-מנת להיות יפות ומטופחות יותר, הגיוני שכל אחת תשאל בגדים נאים יותר מחברתה העשירה ממנה.
מנגד, הרעיון בשאילת הבגדים הוא כדי לא לבייש את מי שאין לה. לכן, כדי למנוע את הבושה שבהשאלה, יותר הגיוני שכל אחת תשאל מזאת שלמטה ממנה. יתר על כן, כבר ההסכמה של בת מלך לקבל את בגדי בת הכהן הגדול, עשויה לגרום נחת וכבוד לבת הכהן הגדול. הקבלה של בת המלך מזו שלמטה ממנה נחשבת גם כנתינה, של הנאה וכבוד. באותו אופן, כל אחת ששואלת מזו שלמטה ממנה, היא לא רק מקבלת אלא גם נותנת.
סיבת המחלוקת
את מרכזיות הנישואין ביהדות, לא צריך להדגיש. השאלה החשובה היא מדוע חכמי ארץ ישראל סוברים שהתועלת ארוכת הטווח בשידוך גוברת על הבושה הזמנית שבהשאלה, ואילו חכמי בבל סבורים שחשש הבושה הזמנית הנעוצה בהשאלה גובר אפילו על התועלת בשידוך.
המחלוקת חורגת בהרבה מגבולות שאלת שיתוף המלתחה. היא נוגעת לאופן ראיית המציאות. ההבדל בין השיטות הוא גם הבדל בין רוח מחשבת חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל. הראשונים האמינו שבכל מקום שהתועלת מרובה, אסור לאדם להסס מלהכביד על עצמו בדבר קל. מנגד, חכמי בבל גרסו כי לא נכון להכביד על הפרט ולגרור אותו לאי נעימות עבור דבר שהתועלת שתצמח ממנו תהיה רק בעוד זמן רב, אם בכלל. שכן לא בטוח שמחולות טו באב יובילו למציאת בן הזוג.
אמונה עצמית
הסיבה למחלוקת בין הבבלי לירושלמי נעוצה במידה רבה ביכולת להסיר אי ודאות. חכמי ארץ ישראל נוקטים בגישה המבקשת לראות את הדברים בבהירות רבה יותר. על-פי תפיסת הירושלמי, אין ספק שכדאי יהיה לסבול את אי הנעימות שבהשאלה כדי להשיג תועלת רבה יותר לטווח ארוך. הבבלי, לעומת הירושלמי, מעלה סימני שאלה. מאחר ואי אפשר לקבוע בוודאות את היחס בין השמלה היפה יותר לבין הסיכוי לחתונה, עדיף לוותר קצת ולהסתפק בשמלה פחות יפה.
אז איזו גישה כדאי לנקוט? מי שרוצה להיראות יפה יותר, כדאי שתשאל ממי שמעליה, מכריעה מחשבת החסידות. המסר העולה מהמחלוקת הוא שכאשר אנו נתונים בחוסר ודאות, במצב של חושך, לא מסוגלים להבדיל בין הנכון לתעתוע, לא תמיד אנו יכולים להסתמך על חשבון ואומדן הארועים שלפנינו. לפעמים מזדמנת לפתחנו הזדמנות יוצאת דופן, ואנחנו מתלבטים אם לנצל אותה ולגייס עבורה את כל הכוחות או שחבל על ההשקעה וממילא הסיכויים להצלחה מועטים. אנחנו מעדיפים להשוות ולשקול איזה ענין יביא תועלת גדולה ומה יביא תועלת קטנה, ולקבוע על סמך השקלא וטריה מה לעשות קודם ומה לדחות. לעומת זאת כשפועלים לא רק מתוך הלוגיקה הקרה, אלא מתוך אמונה עצמית אמיתית בדבר אותו עושים, אזי ההשקעה היא מעומק הלב, ולכן הסיכוי להשיג הישגים גם גדל.
השכל הוא בעל חשיבות עצומה בניתוב חיינו, אך ישנן פעמים בהן הוא מקרר התלהבות ומציע טיעונים נגדיים ומחלישים לכל יוזמה שאפתנית. ככזה הוא לעתים מווסת אך לעתים גם משתיק את הקול הפנימי הקורא לתעוזה, פעולה, רוח צעירה ונכונות לראות בבושה ובקשיים חלק לגיטימי ולא מבהיל מהדרך אל המטרה.
דווקא בחברה בה אנו מצויים, מי שמאמין, מי שמוכן להקריב יותר ולהתאמץ, שלא מתוך חשבונאות צרה של רווח והפסד, הוא גם זה המשיג בדרך כלל את ההישגים.
(באדיבות אתר התבוננות)
כך מדווח אתר ערוץ 7:
הגברת מרים סבדלוב מניו יורק, מי שהכירה מקרוב את משפחת הרבי מילובביץ', הביאה בימים האחרונים למרכז מנורה שבדניפרופטרובסק באוקראינה קבוצה של 70 נשים כדי להכיר מקרוב את עיר הולדתו של אביו של הרבי מילובביץ'.
את התוכנית ליוותה וריכזה שוש רבינוביץ׳ מירושלים. המשלחת הגדולה זכתה לביקור בלשכתו של רבה הראשי של העיר ושליח הרבי למקום הרב שמואל קמינצקי.
הרב קמינצקי, שמונה אישית על ידי הרבי, זוכה לאהדה גדולה באוקראינה כולה ובחסידות חב"ד בכל העולם. הרב סיפר לעשרות הצעירות על העיר המיוחדת והקשר לחסידות חב"ד.
הנשים זכו להתארח במרכז מנורה, מרכז יהודי מפואר, שנבנה על ידי הנדיב צבי הירש בגלובוב נשיא הקהילה היהודית בעיר. המבנה נבנה בעיר בצורה של מנורת זהב ומארח היום יהודים רבים מישראל ומהעולם כולו.
שלושת ימי העיון של אור חיה נחתמו בהצלחה רבה . במהלך שלושת ימי העיון של הסמינר ביקרו קרוב ל1500 נשים . מדי יום מספר הנשים הלך וגדל עד שביום השלישי היו למעלה מ-1500 נשים ובחורות .
מה שמדהים בשלושת ימי העיון של אור חיה זה המגוון והשוני בין כל המשתתפות , קודם כל הן מבחינת גיל והן מבחינת השקפת עולם דתית , בין קהל ניתן למצוא- נשים מזרמים של חסידויות שונות לצד בנות המתחזקות ונמצאות בראשית דרכן בתהליך התשובה , נשים מקורבות הרוצות לשמוע דברי חסידות לצד שליחות ונשות חב"ד ותיקות . אפשר לראות אישה מבוגרת בעלת ניסיון , יושבת ולומדת לצד בחורה צעירה בצעדיה הראשונים, ושתיהן באו לימי עיון בשביל להיטען בתכנים חסידיים ולקבל כוחות.
אם כן מהו הקסם של שלושת ימי העיון שסוחף אחריו קהל משתתפות רב ומגוון ?!, התשובה נמצאת בגוף השאלה .
מגוון הנשים הרחב , השוני העצום והאחדות הפילאית שניכרת באוויר בכל שלושת ימי העיון זהו בדיוק הקסם.
בנוסף, ליחודיות של שלושת ימי העיון הנערכים כמדי שנה בזמן "יבש" כביכול , זמן "בין המיצרים" עוזרת במידה קטנה להיווצרות של אור חסידי והופכת את השבוע הכבד לשבוע רווי ומואר.
ומה שעוד עוזר להגברת היחוד של ימי העיון של אור חיה , שהם נעים סביב נושא אחד ומתמקדים בו לאורך כל הימים עד שביום השלישי מתהווה תמונה אחת שלימה.
השנה ימי העיון היו ברושם שנת ה200 להסתלקות אדמו"ר הזקן והתמקדו בתכני הספר "התניא" ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד. הכל נע סביב זה והשם הנבחר השנה לימי העיון הוא " הקוד החסידי"
"הקוד החסידי" מבטא את בחלקו את ההתרשמות שיש לכמה מאיתנו , מספר התניא , שהדברים המובאים בספר התניא הינם ברורים ולאנשים מסויימים זה מתפרש כקוד שצריך לפצח. כלומר , נוצר צורך לפשט , להבהיר ולחדד את התכנים של ספר התניא שממש ישפיעו במעשה , דיבור ומחשבה ובאמת יווצר שינוי אמיתי באישיותנו ויגיעו לידי ביטוי בחיי היומיום.
כל ההרצאות של ימי העיון היו בגוון הנושא הראשי , וכל מרצה הביא נקודת מבט שונה על תכני ספר התניא מבלי להתנתק ממקור , כידוע שכל מילה או אות בספר התניא היא מדוייקת בתכלית הדיוק
מרצה האורח הנבחר לשלושת ימי העיון היה הרב שבתאי סלאביטצקי מהונגריה.הוא הסביר את "הקוד החסידי" המופיע בספר התניא לפי שלוש ספירות נצח הוד יסוד. הרב סלאביטצקי ריתק את הקהל לאורך השלושת ימים בהסברים של דרכי העבודה בספר התניא לפי שלושת הספירות הנ"ל לדוגמא : איך להתגבר על הדבר המעכב או העלמות והסתרים לפי השתמשות בספירות נצח , הוד, יסוד . שבעצם מבטאות סוגי התמודדויות שונות.
כל בוקר משלושת ימי העיון נפתח בפעילות אירובית של גב' טובה בן גבריאל המעבירה סדנאות תנועה של" גוף ונפש" באור חיה.
אחד הסדנאות המיוחדות שהיו בימי העיון הייתה הסדנא של הרב נדב כהן – שהעביר במצגת סקירה על 52 הפרקים הראשונים של ספר התניא . הסדנה הגישה בשפה פשוטה וקלילה את המסרים העמוקים המופיעים בספר התניא ובעצם פיצחה אט אט את ה"הקוד החסידי" .
מרוב התלהבות קהל המשתתפות נוצרה בסוף הרצאה זו , הרשמה לסדנא מפגשים נוספת שתועבר בקרוב באור חיה.
כמו כן בשלושת ימי העיון השתתפו– הרב גולדשמיד הרב וינצהנדלר ,גב' פריידי ברוד , גב' רחל שאבי, הרב פנחס סטזגובסקי, הנגן החסידי הרב לייב לייבמן , הרב מ.מ גלוכבוסקי
חלק מקהל הנשים שהשתתף התארח במלון "פרימה פאלס" וזכה לארוחות מושקעות בחצר גן הירושלמית של אור חיה. חצר שנפתחה לאירועי הקיץ הבאים של אור חיה .
תודתינו נתונה לכל הקהל הנשים הרב שהשתתף , בזכותכן ימי עיון אלו עדיין מתקיימים ונזכה עוד הרגע שימי עיון הבאים יהיו בבית המקדש השלישי.
תשעה באב נועד לא רק לציין מאורע בהיסטוריה רבת ההוד של עם ישראל. האבל ביום זה אינו רק בכדי לזכור את מה שארע בעבר. יש בו מסר אקטואלי וחשוב לימינו אנו, כמעט אלפיים שנה לאחר חורבן הבית השני, משום שזהו אבל אישי של כל יהודי על חורבן הבית בהווה.
בתלמוד נאמר, כי כל יום בו לא נבנה בית המקדש – נחשב ליום שבו הוא נחרב! דברים מחרידים, שמטרתם לא סתם לזעזע אותנו, אלא לגרום לנו לעשות הכול כדי שהחורבן לא יימשך, ובית-המקדש השלישי ייבנה תכף ומיד ממש.
ההכרה הזו היא למעשה מובילה אל תכלית החורבן. החורבן נולד אך ורק כדי להוביל אותנו אל הבניין המחודש שבעקבותיו.
*
אפשר להשתמש בעיתוי זה של השנה כמשל: בימים אלה רבים מאיתנו יוצאים לנופש. רבים מבינים כי המטרה בהפסקת העבודה אינה החופשה עצמה, אלא בתועלת שמפיקים ממנה – כששבים לעבודה עם כוחות רעננים ומחודשים.
וכך גם הגלות. אמנם כעת, היא נתפסת בעינינו כפסק זמן שלילי עבור עם ישראל. אך אם נזהה את המטרה האמיתית שבה, נגלה עד כמה טוב טמון בתכליתה. הקדוש-ברוך-הוא בחר להגלות את עם ישראל ולסלק את גילוי שכינתו מביניהם, לא כמטרה אלא כאמצעי להגיע אל התקופה הנפלאה שתבוא אחריה – הגאולה האמיתית והשלמה.
הגלות לא נועדה לשמש עונש גרידא לעם ישראל, אלא לעורר אותו לתשובה מחדש ולרצון אמיתי מצד עצמו להתחבר כראוי לקדוש-ברוך-הוא. נכון שאם לא היינו חוטאים – יכולנו להגיע להתחברות הזו גם מבלי לעבור את הגלות. אולם במצב שנוצר, זו הדרך היחידה שלנו להגיע להתעלות מופלאה עוד יותר המצפה לנו בגאולה השלמה.
*
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסביר כי ההתעלות המופלאה המצפה לנו היא הסיבה שהגאולה הקרובה נקראת גאולה אמיתית ושלמה. ייחודיותה של גאולה זו היא בכך שלאחריה לעולם לא ייצא עם ישראל שוב לגלות – כפי שאירע לאחר בנין בתי המקדש הראשון והשני, וגם בית המקדש שייבנה בה יהיה נצחי ולא יחרב לעולם.
הגאולה הנצחית היא שלמות הייעוד האמיתי לשמו נברא העולם. תכלית הבריאה היא להגיע למצב בו אור השם שוכן בעולם בגילוי, ועם ישראל עובד את הבורא במנוחת הנפש ללא טרדות והפרעות – וזה מה שיקרה בגאולה השלמה.
כיום לא יכול יצור אנוש להכיל בחושיו הגשמיים את המציאות האלוקית. אך בגאולה נזכה לראות ממש את אור השכינה בעולם. על כך אומר הנביא: "וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר". הבשר הגשמי יזהה את החיות האלוקית. אנו נראה את הכוח הרוחני של הבורא שמחייה את העולם – כיון שנזדכך שלא בערך למצבנו כיום. אז נגיע למדרגה האמיתית של היהודי – מצב בו הנשמה מאירה בגלוי וממילא המציאות האלוקית תהיה פשוטה, ברורה וממשית.
גדולה אמונתנו כי השנה כבר לא נידרש לצום בתשעה באב, כי כבר נהיה לאחר בנייתו הניסית של בית-המקדש השלישי. אך אם חס וחלילה כן נצטרך לצום, נזכור שהכאב והצער הם רק האמצעי להביא אותנו אל המטרה הנכספת.
כ400 נשים מכל רחבי הצפון התכנסו ביום רביעי ג' מנחם אב החל מהשעה 9:00 בבוקר באולם בית יגאל אלון המשופץ בעיה"ק צפת, ליום העיון השנתי בנושא הבית היהודי של נשי ובנות חב"ד ונשי חב"ד הצעירות.
לאחר הליך של רכישת כרטיס כניסה וכרטיסי הגרלה על נסיעה לרבי ופרסים יקרי ערך, כתיבת פ"נ לרבי וטעימות מכיבוד קל שעמד לרשות המשתתפות, החל הכנס שכותרתו "הופכים חלום למציאות". בפתיחה הוקרן קליפ מיוחד המציג מעברים בין חלום למציאות בחיי משפחה והדרך להפוך חלום למציאות בשילוב קטעים מוקרנים משיחה של הרבי בנושא הגלות כחלום והגאולה כמציאות האמיתית.
לאחר אמירת הפרק של הרבי הוזמן הרב ביסטריצקי שי' לברך את המשתתפות. הרב דיבר והרחיב על התפקיד העיקרי של הרעיה והאם בבית: לדאוג לגשמיות וממילא הגשמי יהפוך לרוחני.
הרב בלינוב שי' ייחד את דבריו למציאות האמיתית של בעל ואשה: שניים שהם אחד כפי שנאמר בפסוק: "והיו לבשר אחד.. ". הדרך היחידה להביא זאת לגילוי היא הקפדה על ההלכות המדברות על גבולות המותר והאסור בין גברים לנשים, כגון: אי יציאה לטיולים משותפים עם זוגות אחרים, איסור הקדמת שלום, פנייה בשם הפרטי וכו', לצד הקפדה על קיום הוראותיו של הרבי: התחזקות בנושא טהרת המשפחה, התחזקות בכיסוי הראש, לימוד בצוותא של הבעל עם האשה ומזוזות מהודרות.
בית חלומותי – שיח מקצועי ומרתק התקיים בהנחיית הרבנית מלכה וילשאנסקי תחי' ובהשתתפות הגב' תמר נועם תחי', עו"ס ופסיכותראפיסטית עפ"י החסידות והגב' טובה הניג תחי', יועצת זוגית. דילמות והתמודדויות מחיי היומיום הועלו במצגות משעשעות ונדונו בהרחבה ע"י משתתפות הפאנל שנתנו כלים יעילים ומעשיים.
בהמשך הוקרן סרט בהפקה מיוחדת 'השליחות' לכבוד 40 שנה להחזרת 'עטרה ליושנה' והגעת שלוחי הרבי מה"מ לעיר צפת. הרבנית רחל הנדל תחי' בירכה את נותני החסות לאירוע: מר מאיר ליזרוביץ קופת חולים מאוחדת, עירית צפת,הרב משה אוחיון נציג חב"ד ומנהל מחלקת יולדות דר' בן שחר
לאחר דברי ברכה של ראש העיר מר אילן שוחט, סגנו הרב משה אוחיון ונותני החסות לאירוע יצאו הנשים להפסקה ולארוחת צהריים עשירה.
מושב ב' נפתח על ידי הרבנית שרה קפלן תחי', השליחה הראשונה לעיה"ק צפת ששיתפה את הנשים בספור שליחותם לעיה"ק צפת, התברר כי בהשגחה פרטית ביום זה ממש, ג' מנחם אב לפני ארבעים שנה, הגיע הרב א.ל. קפלן ע"ה לראשונה לצפת . הרבנית דברה גם על חשיבות לימוד טהרת המשפחה כדי לרענן את הידע ולהתחזק בקיום ההלכות ועל הקשר הישיר בין הדיוק בקיום ההלכות לבין הזוגיות.
הרבנית רחל הנדל תחי' ניצחה על המכירה הפומבית של שני דולרים מהרבי מלך המשיח ושתי מטבעות שניתנו על ידי הרבי לצדקה משובצות בשתי שרשראות.
בסיום הכנס צפו הנשים במופע אמנותי "על כסף נדבר בסוף" בביצוע הגב' נועה אריאל תחי' מיצהר ותיאטרון בובות. המופע הציג בפני הנשים דגמים של התנהלות כלכלית שגויה בתא המשפחתי, השלכותיה של התנהלות כזו והדרך להיחלץ ממצבים אלו.
את הכנס הנחתה הגב' חנה אולמן תחי'. עמדו בראש אירגון הכנס הגב' דבורה זילברשטרום, רבקי דוד , מושקא נסלעביץ, ולעזרתם עמדו נשים רבות שעמלו ללא לאות להצלחת הכינוס תחת הנהלת יושבת ראש אירגון נשי חב"ד בצפת הרבנית רחל הענדל.
היינו כחולמים.
תחת הכותרת 'ספא לגוף ולנשמה' התקיים בבריסל ערב מוצלח לנשים בנושא טהרת המשפחה.
הערב שהתקיים בבניין הארגונים היהודיים באיחוד האירופאי הופק ברמה גבוהה במיוחד והעמיד לרשות הנשים מגוון פעילות להעצמת הנשים. באירוע השתתפו כ- 120 נשים מרחבי בלגיה וכן מהעיר ליל שבצרפת.
עם כניסתן לאולם נהנו הנשים ממגוון רחב של דוכנים הקשורים לטיפוח ואסטטיקה בינהם: אימון גוף, טיפול באנרגיות, מניקור, יועצת יופי, יוגה, שיאצ'ו, מכירת תכשיטים, אביזרי אופנה וכובעים, קרמים לגוף, רפלקסולוגיה ועוד.
במהלך האירוע שמעו הנשים הרצאה בנושא טהרת המשפחה מאת הגב' נטלי אלקריאף שהגיעה במיוחד מפאריז, ונהנו מזמרת וליווי מוזיקלי.
הצלחת האירוע נזקפת לשיתוף פעולה מיוחד בין ארגון חנה בהנהלת השליחה חני מרגולין, הקהילה היהודית באיחוד האירופאי EJCC בהנהלת השליחה נחמה טאוויל, מרכז חב"ד מעיין חי בהנהלת השליחה בת שבע חדד, מרכז חי סנטר בהנהלת השליחה חי'ה הרץ, בית חב"ד ליל בתיאום השליחה חי'ה אוזן, והארגון האירופאי ללימודי יהדות EJSN בהנהלת הרב שלום והשליחה לאה ליברוב.
ההזמנה החגיגית שקבלו אלפני נשים מכל רחבי הארץ, בישרה על כנס לא שגרתי- כנס היובל!
לאחר למעלה משישים שנה להקמת הארגון, שנוסד ע"י הרבי בשנת תשי"א, זוכות נשי ובנות חב"ד להגיע לכנס ה-50. הכנס הארצי של ארגון נשי חב"ד- הוא מסורת קבועה אצל נשים ובנות מכל רחבי הארץ. הכנס מהווה מפגש חד שנתי, שרישומו נמשך על פני השנה כולה. בכנס, שזכה למכתבים ועידודים רבים מהרבי, משתתפות אלפי נשים בקביעות, שנה אחר שנה, בלי לפספס. במשך השנה נהנות הנשים מהחוויות ומהתכנים של הכנס דאשתקד, נעזרות באלבום הכנס ובתקליטור, הן להפצת המעיינות ולפעילויות עם נשים באזורן, והן להעצמה אישית והתחזקות בהחלטות הכנס. יחד עם זאת, הן מצפות לכנס העצמתי הבא.
השנה- ייערך בעז"ה כנס היובל, הכנס ה-50 במספר, לאחר 49 כינוסים ארציים שנערכו לאורך השנים. הכנס יתקיים אי"ה ביום חמישי, ב' באלול, (8 באוגוסט 2013) בשני מושבים זהים, בוקר ואחר- הצהריים.
בימים אלה, קיבלו נשות חב"ד את ההזמנות המהודרות לכנס היובל של ארגון נשי ובנות חב"ד הארצי. ועדת ההיגוי שוקדת יומם ולילה על טוויית מארג הכנס, בשילוב מקצועי של חומר וצורה. בכנס יוגשו התכנים במדיות מגוונות וחדשניות: הרצאות מרתקות, וידיאו ומולטימדיה, מרצים אורחים, מחולות ומופעים אטרקטיביים, ראיונות אישיים מרגשים, שירה וריקודים ועוד.
מוועדת ההיגוי נמסר, כי במיוחד לכנס היובל, יתקיים בכנס מעמד מרגש של הדפסת ספר התניא, בזיקה לשנת ה-200 להסתלקות אדמו"ר הזקן. לאחר הדפסת התניא, יתקיים לימוד משותף מעלי התניא הטריים.
במוקד רכישת הכרטיסים "לאן", מטפלים סביב השעון בפניות הקהל המבקש לרכוש כרטיסים. הכרטיסים בכנס צהריים כבר הולכים ואוזלים, כל הקודמת- זוכה. הזדרזי לרכוש כרטיס בטלפון 073-2137007. פקס: 03-5270292 מייל: [email protected]
מאת חיל'ה טל
שבת חזון –
השבת, נותן הקב"ה לנשמתנו לחזות בבית המקדש השלישי, כולנו יודעים ומבינים שעניים כמו שלנו, בגוף בשר ודם, לא יכולים לראות ולחזות את מראה בית המקדש, אך לא כך חשב אהר'לה…
יום שישי. מנדי ואהר'לה חזרו מהגן. מנדי ואהר'לה למדו בגן שהשבת, היא שבת חזון, בשבת זו אנו חוזים את בית המקדש השלישי.
אחרי שחזרו אבא מנדי ואהר'לה מבית הכנסת, שרו זמירות וקדשו על היין, סיפר אבא גם כן, על שבת חזון. מנדי, שכבר ידע מהי שבת חזון, לא התרגש והמשיך בשלו, לעומתו, לאהר'לה ששמע בפעם הראשונה מאבא, על שבת חזון, זז משהו במיתרי הלב. הוא כל כך התרגש לשמוע שרואים את בית המקדש! לאחר שברכו ברכת המזון, הזדרז אהר'לה ללכת לישון, 'מעניין,' חשב אבא, 'בדרך כלל אהר'לה הולך לישון מאוחר יותר…'
בבוקר, כשחזר אבא מטבילה במקווה, ראה את אמא ערה, מוישי ער, ומרים ערה, אך אהר'לה עוד לא התעורר. 'כנראה הוא עוד עייף' אמר אבא, אך כשעברה מחצית השעה, ורצו אבא ומישי לצאת לתפילת שחרית של שבת, אהר'לה עדין ישן. אבא החליט להעיר את אהר'לה, הוא צעד לחדר פסיעות נמרצות,
"אהר'לה! אהר'לה קום! כבר מאוחר, אנחנו רוצים לצאת לתפילה! " אך אהר'לה בשלו, לא מוכן לקום!
"אבא! אבא, אני לא יכול לקום! עוד לא ראיתי את בית המקדש! " אמר אהר'לה בתמימות ולא הבין מדוע אביו צוחק במקום להצטער בצערו.
בעזרת ה', גם אנו נזכה לתמימות 'ילדותית' זו, ונזכה להתגלות במהרה בימנו, אמן!
מאות הנשים שישתתפו בשבת הקרובה ב'שבת שכולה משיח' במלון 'רמדה רנסנס' המפואר והיוקרתי בירושלים, יהנו לצד ההתוועדויות המרוממות, גם מתוכנית עשירה מרתקת ומגוונת, שהתואמה במיוחד עבור ציבור הנשים, על-ידי ועדת השבת.
כמו שפורסם, אורח התוכנית יהיה הרב שמואל אלכסנדר סענדר ווילשאנסקי, שליח כ"ק אד"ש מה"מ וראש ישיבת "היכל מנחם" במילאנו איטליה, הידוע כפה מפיק מרגליות.
מרצה נוספת שתשלים את הפאזל בתוכנית הנשים, הוא האמנית והשחקנית ציפורה זכריה משלומי, שתופיע בפני הנשים במהלך השבת, בתוכנית מיוחדת שהותאמה במיוחד לקראת השבת היחודית. הגב' זכריה תשלב בתכנים גם קטעי הומור ומשחק, שיקנו לתוכנית יחודיות וקלילות, שיתרמו לאוירה המיוחדת בשבת.
במשך יום השבת יתקיימו מספר תוכניות וסדנאות מיוחדות: "מבט ל'דבר מלכות' השבועי" – שיעור מאלף עם הרב שלום דובער וולף, ר"מ בישיבה גדולה חח"ל צפת, "השירה העשירית" – הופעה מיוחדת מאת חיילות צבאות השם, "בין גאולה פרטית לגאולה כללית" – סיפור אישי מרתק מאת 'מרצה אורח' ד"ר יחיאל הררי, מרצה בתחום המחשבה היהודית ע"ד החסידות, תוכנית אומנותית – קטעי הומור ומשחק עם האמנית והשחקנית ציפורה זכריה משלומי, הצצה מעניינת לתורת הרבימאת 'מרצה אורח' – הרב ראובן הכהן אוריה, ראש ישיבת בני עקיבא שחרי"ת-"בית יהודה" בכפר מימון, "שירו לה' שיר חדש" – סדר ניגונים מיוחד ועוד.
בנוסף במהלך השבת ישא דברים בפני הנשים גם אורח השבת המיוחד מצרפת הרב יעקב ביטון, שליח כ"ק אד"ש מה"מ ורב קהילת חב"ד סרסל צרפת, וכן שאר אורחי השבת: הרב חיים ניסלביץ' שליח כ"ק אד"ש מה"מ ומשפיע אנ"ש בירושלים, הרב יעקב שמולביץ שליח כ"ק אד"ש מה"מ בבית שאן ור' ישראל שנייבלג, בנש"ק, צאצא לשולשלת אדמו"רים.
במשך כל השבת תפעל שמרטפיה עם צוות מדריכות מסור ומיומן שיאפשר לנשים להתרכז בתוכנית העשירה, כמו"כ במשך כל השבת יתקיימו תוכניות והפעלות מיוחדות ומושקעות לילדים וילדות חיילי וחיילות צבאות השם, עם צוות מדריכים ומדריכות מסור, כפי שאפשר לראות בתוכניה המצורפת.
מצו"ב התוכנית המלאה לצפיה ולהורדה. (התכניה לגברים ולילדים תתפרסם בקרוב).
לפרטים והרשמה: 054-7410770, 03-9607922.
אני יודעת מקרוב שיש בנות שעבורן היום הראשון של הקעמפ הוא היום הכי עצוב בשנה. לא לכל הורה יש את הפרווילגיה לשלוח ילדים לקעמפ ובטח לא כשיש מספר בנים ובנות בגילאי קעמפים ועלות של כל קעמפ מתקרב לאלפיים שקלים!!
מדובר על סכומים אסטרונומיים שמצטרפים לכדי משכורת שלימה או יותר. אנשים אחרים לוקחים הלוואות ומתמוטטים רק בגלל שלא נעים להם מהילדים שלהם, כשהשיקול המרכזי הוא לחץ חברתי מאסיבי.
פעם היו קייטנות והיה מספיק לכולם. נכון שזה לא היה מושלם והיה מקום להוסיף אבל בסופו של דבר הקעמפים יצרו סטנדרטים שקשה לעמוד בהם והקייטנות נחשבות לפחות יוקרתיות. הילדים שנשארים בבית והולכים לקייטנות נחשבים הילדים הפחות פופולריים ומוצלחים בכיתה – כמה חבל!!
יש בנות מצויינות שבוכות ביום הראשון של השנה כי לא נעים להן להגיע לבית הספר ולפגוש את כל הבנות-חברותיהן שחזרו מהקעמפ.
מאת: אסתי פראנק
אחו"תי האהובה.
אני מסתובבת ברחוב מביטה סביב ולא מאמינה. המקום הזה עד לא מזמן היה הבית של כולנו. המקום הכי מוכר בעולם ועכשיו כל כך קשה לזהות אותו.. פתאום הכל צף. הפחד הנורא של הימים האחרונים, הדאגה, הניסיונות הנואשים של לוחמים צעירים ומבוגרים כאחד לעצור את ההרס. את החורבן. זהו, המאבק הגיע לקיצו. עד מחר כבר לא נהיה כאן כדי לראות את מה שלא השאירו לנו.
ארצנו הקדושה תשמור לנו אמונים עד לשובנו אליה בקרוב בעז"ה. ריח השריפה שעומד באוויר מזכיר לי את מה שממילא אי אפשר לשכוח. בית ה' חרב… אני עומדת למול אותם להבות אדירות כשמסביבי חבורות יהודים חבוקים אלו בזרועות אלו וגועים בבכיה. גם הלב שלי מאיים להתפקע מהעומס, איך ממשיכים הלאה? מה יהיה מחר? רגע לפני שהבכי הגדול מגיע אני פתאום נשאבת למקום אחר. אני מוצאת את עצמי שטופת זיעה בחדר מוכר מאוד. בא"י. בשנת תשע"ג. לוקח לי שנייה להבין..
חלום, קמתי ויצאתי למרפסת להירגע מעט. לישן אני כבר לא אצליח הלילה. זה היה מוחשי מידי. מאורעות החלום טסו מולי כסרט נע.. עם ישראל יוצא לגלות כשליבו מדמם משאיר מאחוריו בית מקדש חרב. 2000 שנה אח"כ הם מספיקים לחזור לארצם אבל הבית טרם נבנה. אדי העשן המיתמר מאותו יום נורא עוד לא שכחו. השכינה מתגעגעת הביתה. כמהה לפחות לדירת ארעי בגלות. ואת יודעת מה? אפשר לעשות עם זה משהו. שוב אנו לא חסרי עונים למול אותם להבות ענק. זה התפקיד שלנו בעולם וזה אפילו לא מסובך. חז"ל דייקו על הפס' "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד".
ומוסיף הרבי: שעלידי שאדם עושה מחפציו הגשמיים מקדש לה' –למד תורה ומקיים מצוות ומביא קדושה גם בענייני החולין ובדברי הרשות – שוכן הקב"ה תוכו. בפרטים הקטנים. בחיי היום יום. שכל דבר יהיה מתוך 'בכל דרכך דעהו'נמנעת מלדבר לשון הרע? הלכת בצניעות? הארת פנים ליהודיה ברחוב? השראת שכינה! נתת לקב"ה רגע של מנוחה במקדש הקטן שאצלך בלב. ככה בדברים הקטנים בונים את הבית הגדול…
אז קדימה לעבודה!
אחות"ך האוהבת.
אמש (ג' באב) התכנסו ובאו מכל רחבי הארץ גננות מרשת גני חב"ד לכנס יחודי בנושא: מוקדי הכלה בתחומי ההוראה בגני הילדים. בכנס הגננות נחשפו ליוזמות חינוכיות יצירתיות פורצות דרך המעצימות את העשייה החינוכית בגני הילדים בסימן יוזמה וחדשנות. הגננות גילו עניין רב בתכנים ובתכניות ואחת הגננות ציינה כי בעקבות חשיפת היוזמות, ברצונה לקחת חלק פעיל ולפתח יוזמה חינוכית מתוך הנושאים הנלמדים בגן. ממשוב שהתקבל בעקבות הכנס, ציינה גננת נוספת כי חזרה מלאת התרשמות עם תובנות ומידע אשר לדעתה יביאו תועלת מרובה לעשייה בגן.
על כנס מרשים ומעשיר זה נצחו מפקחת גני חב"ד הגב' שושנה וייס ומדריכותיה ולהן התודה והערכה.
תודה לרב יעקב ליברמן מנהל רשת גני חב"ד על הדאגה לרווחת הגננות לאורך כל השנה בכלל וביום זה בפרט. ישר כוח לכל העוסקים במלאכת החינוך.
מאת: י. לעמל
חבר לעבודה זכה בכרטיסים למשחק הגמר של המונדיאל בקייפטאון שבדרום אפריקה. הוא חזר לארץ עמוס חוויות ותמונות. תמונה אחת צדה את עיני. ליד אצטדיון הכדורגל הענקי בקייפטאון ישנה תחנת כוח גדולה שמכוסה בציורי ענק (גרפיטי). בין שני הדודים הענקיים של תחנת הכוח מתחו גשר חבלים.
"מהגשר הזה קופצים באנג'י" אמר לי חברי לעבודה.
למי שלא יודע, קפיצת באנג'י היא קפיצה מגובה רב. לקרסוליו של האדם הקופץ מחברים חבל גמיש המסייע לכך שנפילת הקופץ תיבלם בטרם יגיע לקרקע.
לאחר הצגה של כמה תמונות נוספות מאותו מונדיאל (היה שם קר, המקומיים רקדו בכל פינה, עלה 2000 דולר לכרטיס) למדתי את החומש לאותו יום.
בפרשת דברים, משה מזכיר לבני ישראל את הקורות אותם במדבר. בני חמש למקרא ואף יהודים מבוגרים יותר מתפלאים ומתאכזבים מהתנהגותם המבישה של בני ישראל במדבר. כולם שואלים כיצד עם ישראל יכול להיות קטן אמונה כל כך? היכן האמונה בכוחו של הקדוש ברוך הוא לאור הניסים הגלויים הרבים שעם ישראל ראה וחווה?
השנה חייתי את הפרשה באופן קצת שונה. ניסיתי להבין מה הטריד כל כך את בני ישראל. מניין נבעו העקשנות והספקנות שלהם?
רש"י בפירושו על דברים א, כז (חת"ת ליום שלישי) כותב:
"משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען"
בקריאת פירושו של רש"י המסביר את הנחת היסוד בטענתם של בני ישראל "בְּשִׂנְאַת יְ־הֹוָ־ה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנו", הרמתי גבה. מה רש"י מנסה להסביר פה?! המשל של רש"י מאד משכנע. אבל הוא משכנע אותי להזדהות עם טענותיהם של עם ישראל! לא מספיק שאני לא מבין את הקנטרנות הקיצונית של אבותיי במדבר, הנה גם רש"י מצרף לחגיגה! רש"י בעצמו מודה שאת הארץ הטובה מצרים היה ראוי לתת לבן האהוב!
חשבתי רגע על הבאנג'י. ושוב על עם ישראל המפוחד במדבר. ישראל אינם כופרים ביכולתו של השם אלא שואלים שאלה פשוטה. למה אנחנו, עם ישראל צריכים להתייסר כל כך? דווקא לאור הגילויים העצומים של הקדוש ברוך ביציאת מצרים השאלה מתחדדת. אם הקדוש ברוך משדד את מערכות הטבע ובוקע את הים מדוע אינו יכול להכניס אותנו לארץ ישראל בנחת? או לחילופין – ישנה ארץ "שקיא" – ארץ מצרים מעולה. למה הארץ המובטחת אינה מצרים ארץ השפע?! למה כל הסיפור הזה? ההפחדה הזו?
התחילה להתגבש אצלי הייתה תחושה של לחץ. זה לא פחד או חוסר אמונה ביכולת של השם אלא לחץ. למה השם עושה לנו את זה? למה אנחנו צריכים לראות עם חזק, חמוש במיטב כלי הנשק בא לקראתנו ואז לנצחו בעזרת הקדוש-ברוך-הוא. אם השם חזק, שינהל מלחמה בלעדינו. ואם השם חפץ במעשינו ועבודותינו העצמאיים, אז הנה לנו סיבה טובה ללחץ ואולי גם לפחד.
החיים עם ה"פרשה החסידית" מולידה חוויה המתעצמת נוכח ההיקש הפשוט והמתבקש בין הגאולה הראשונה והגאולה האחרונה. משה רבנו של דורנו מבטיח לנו גאולה תיכף ומיד ממש. זה לא אדם פרטי שמבטיח, אלא בא כוחו של הקדוש ברוך שמודיע "הגיע הזמן גאולתכם". אין לנו ספק בכוחו האין סופי של הקדוש ברוך לגאול את עמו ברגע אחד. אבל בכל זאת, העניין נראה מסובך וכמעט בלתי אפשרי. ואם לדייק מפרשת השבוע וגם מתחושות הבטן – אין כאן שאלה של יכול או לא יכול אלא סוג של תרעומת "למה זה צריך לבא ככה?".
אף פעם לא קפצתי קפיצת באנג'י אבל הרבה פעמים השתעשעתי במחשבות של "אילו". תארו לכם את הלחץ שעובר על אדם המתעתד לקפוץ מצוק או מגדל גבוה כאשר לרגלו קשור חבל בלבד. על פי השכל "שום דבר לא יכול לקרות" אלפים עשו את הקפיצה לפני, ואלפים יעשו אותה אחרי. אבל בכל זאת – זה מלחיץ!
במקרה של קפיצת הבאנג'י ישנו פתרון פשוט – לא לקפוץ. בכניסה לארץ ישראל או בתביעה להביא משיח בפועל לא קיימת האופציה "לא לקפוץ"! עם ישראל מתבקש לבצע "השתדלות" גשמית ומובטח לו סיוע מלמעלה נגד כל חוקי הטבע כדי לזכות בגאולה. אבל כדי לזכות בכל עלינו להיות שותפים אמיתיים. זו העסקה. יש פה מסר נושא הפכים. אנחנו מבצעים את המלחמה בכל היכולות שלנו (עשו כל שביכולתכם) ונוחלים הצלחה אינסופית הרבה מעל לכוחותינו.
שנזכה לקפוץ קפיצה אמיצה אל תוך עולם חדש. עולם של משיח. ושנזכה לראות בפחדים שלנו ובלחץ "ספורט אתגרי", כזה שיביא אותנו לצאת מהשגרה. לפחות כמו אותם קופצי באנג'י השוברים את שיגרת יומם ועולים על גשר רעוע בין שתי דודים ענקיים של תחנת כח.