הורים וילדים קשורים אלו באלו כגוף אחד ויחידה אחת, על כן ברור הדבר שלמהות היחס שאדם נותן להוריו יש השפעה גם על חייו, הן בחייו הפרטיים והן בחיי הזוגיות שלו ובחיי משפחתו.

מאידך גיסא, ודווקא משום זה, היות שהשפעת ההורים על ילדיהם תיתכן הן לחיוב והן לשלילה צריך האדם לדעת 'לסנן' ולקבל מהם ההשפעה החיובית בלבד והחסר לבנות בעצמו.

הורים וילדים בעולמות העליונים

בכדי להבין את היחס הנכון שישנו בין הורים לילדים עלינו להתבונן ב'הורים וילדים' כפי שהם למעלה, בספירות העליונות, ומהם נשליך על עבודתנו אנו.

בפרק ג' בתניא מתאר אדמו"ר הזקן את הספירות העליונות כפי שהם בעולמות הרוחניים (ובנפש האדם) בזה הלשון: "וביאור הענין כי הנה השכל שבנפש המשכלת . . נקרא בשם חכמה . . וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו . . נקרא בינה והן הם אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו ." עד כאן לשונו הקדוש.

ידוע שכל מילה בספר התניא הרי היא מדויקת בתכלית, ואם כן, נשאלת שאלה מהו כפל הלשון "והן הם" הרי יכול היה לכתוב בפשיטות "והן אב ואם", והתבאר בזה, שבזה מרמז לנו בעל התניא שאכן חכמה ובינה הן הם האב ואם האמיתיים והראשוניים ומהם נשתלשלו אב ואם גשמיים למטה, וכפי התכונות המאפיינות את חכמה ובינה ושאר הכוחות כך יהיו התכונות והמבנה של אב ואם למטה בגשמיות.

חכמה בינה דעת

בכדי להבין את מהות החכמה והבינה נצטט קטע מפרק ג' בספר התניא:

"וביאור העניין כי הנה השכל שבנפשהמשכלת שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם חכמה כוח מה וכשמוציא כוחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעומקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא בינה והן הם אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו. "

ליתר ביאור: בשביל להבין את מהות חכמה ובינהניתן דוגמא מאדם שרוצה לפתור עניין שכלי מסוים, תוך כדי התעמקותו בנושא נופלת לוהברקה שפותרת לו את כל העניין, אמנם בהברקה נקודתית זו אין בגילוי את הפרטים, כלהעניין לאורכו ולרחובו. תפקיד הבינה הוא לקחת נקודה זו ולפתחה לאורך ולרוחב, להוציאלידי גילוי את כל הפרטים.

כך בדיוק באב ואם, האב נותן את הטיפה,הנקודה, והאם מביאה לידי גילוי תמונה שלימה של ולד שלם עם כלהפרטים.

החיבור בין חכמה ובינה (האב והאם) נקרא בשם 'דעת' כמו שכתוב "והאדם ידע את חווה אשתו ותהר ותלד" (בראשית ד' א) נמצאנו למדים שהחיבור המביא להולדה נקרא 'דעת'.

הורים וילדים מהות אחת

הילדים נקראים בשם 'גוף' ביחס להורים הנקראים 'ראש'. מכך נלמד כלל יסוד בנושא שלנו: יחס לא טוב בין ילדים להורים הריהו כגוף המתכחש לראשו. על כן, כשם שאי אפשר לנתק את הגוף מהראש כך אין אפשרות להתעלם מנוכחותם של ההורים.

במילים אחרות: אדם שמתעלם מהוריו הריהו מתעלם מעצמו ומראשו, הוא אדם שגודע את ענף הזהות העצמית שלו.

כיבוד הורים במקורות

יחס זה בין הורים לילדים ובין ילדים להוריהם, מתבטא במקורות ההלכתיית הדנים במצוות כיבוד הורים.

כותב הרמב"ם בהל' ממרים פ"ו:

"כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מוראאב ואם. שקל אותם הכתוב בכבודו ובמוראו. כתוב: כבד את אביך ואת אמך וכתוב כבד את ה' מהונך (משלי ג' ט'). ובאביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו (ויקראי"ט ג'), וכתוב: את ה' אלוקיך תירא (דברים ו' י"ג), כדרך שצווה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צווה על כבודם ומוראם".

"אי זהו מורא ואי זהו כיבוד? מורא, לאעומד במקומו, ולא יושב, במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו – אלא אומר: אבא מרי . . אי זהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה משל האב, ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מהשהוא יכול. ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהם את הרב, ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו".

"עד היכן הוא כיבוד אב ואם? אפילו נטלוכיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים – לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק. ועד היכן מוראן? אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובאו אביו ואמו וקראו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו – לא יכלימםאלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציווהו בכך".

"אע"פ שבכך נצטווינו אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק על בניו ולדקדק בכבודו עימהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול."

"מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו – משתדל לנהוג עימהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר – יניחם וילך לו ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם."

"הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אע"פשהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות – מכבדו ומתיירא ממנו. ראהו עובר על דברי תורה לא יאמר לו: אבא, עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא, כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו"

כלל חשוב היוצא מהלכות אלו: בשום אופן אף במצב הקיצוני ביותר, אין לפגוע בהורים ואפילו כשהילד רוצה לגונן על עצמו. והסיבה פשוטה: פגיעה בהורים היא פגיעה בילד. וכן לחיוב: כיבוד ויחס טוב בין הילדים להורים מחבר את הילד יותר עם הראש שלו, עם התודעה שלו ועם הזהות העצמית שלו.

אלקים נמצא שם

בגמרא מסכת קידושין נאמר "תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".

מכאן, שהמבזה את הוריו, מעבר לכך שמבזה את עצמו הריהו מבזה גם את החלק אלוקה שנמצא בו ואת השותף השלישי שהיה ביצירתו – הקדוש ברוך הוא.

הזהות האמיתית של ההורה

הסיבה לנטיות של כעס וזלזול כלפי ההורים נובע מאי הבנה נכונה של תפקיד ההורה. טעות גדולה היא לחשוב שכל תפקידו ומהותו הוא לספק לי צרכי.

הזהות המהותית של הורה מול ילדו היא: הוא ילד אותי, הוא היה הצינור להוריד נשמתי לעולם, הוא הזהות העצמית והפנימית שלי, תכונותיי הפנימיות הגיעו ממנו (וככתוב בספר התניא פרק ד' "שאין לך נפש רוח ונשמה שאין לה לבוש מנפש דעצמות אביו ואמו"). דברים אלו לא נעלמים גם בהתנהגויות שונות ומשונות שלהורה לילד. ויש להרחיב בזה, ועוד חזון למועד.

פרק א': פרפרים בראש

יומני היקר.

רק עכשיו הזדמנו לי כמה דקות פנויות לכתוב לך.

היית צריך לראות כמה קשה היה לאמא, כשאחותי שטערני טסה לפני שבועיים למקסיקו. בערב אחרי הטיסה ישבנו במטבח שותים תה ומסיימים את הפרוסות האחרונות מעוגת הגבינה המדהימה שלה (מתי נזכה לטעום ממנה שוב אני באמת לא יודעת).

לאימא הייתה הפרידה ממש קשה ולא בגלל עוגות גבינה נימוחות…

היא נאנחה ואמרה שהיא מקווה שיהיה לה טוב שם ושתסתדר עם מענדוש בטיסה הארוכה. אני ניסיתי לנחם אותה בכך שהיא לא נוסעת למדינת עולם שלישי, אבל זה לא ממש הרגיע אותה. נזכרתי שזה לגיטימי לחוש כך, וסיפרתי לה את הסיפור שהרבי בכה בשעה שהילד האחרון של זוג הורים מקראון הייטס, יצא בעקבות אחיו לשליחות אי-שם, משאיר את ההורים לבד, רחוק. כשראיתי את הקושי של אמא לעכל את הנסיעה שלהם קלטתי פתאום למה הרבי בכה.

הבטחתי לשתף אותך במה שעובר עליי, אז ככה, היום הייתה המתכונת בתנ"ך, יצאנו מבית הספר בתחושה טובה, נושמות לרווחה מעוד מתכונת שמאחורינו.

בדרך הביתה חנה טפחה על שכמי בעיניים נוצצות: "תקשיבי! מגיע לנו חופש. קצת שחרור מכל לחץ המבחנים הזה." גם אני וגם שוש הנהנו בראשנו מסכימות עם כל מילה של חנה.

"אז מה את מציעה?" 'חתכה' את דבריה הנלהבים שוש התכליתית.

חנה עצרה ולחשה לנו בקול קסום: "לארגן לעצמנו טיול לאילת!"

היינו ב'שוק' מהרעיון אבל היא המשיכה להלהיב את דמיוננו: "נבקר בעיר המלכים – שכנה שלי הייתה שם ואמרה שזה מדהים. אפילו הריח שם מכניס לאווירה של פעם, מהתנ"ך… אפשר ללכת לצפות גם באלמוגים וזה ממש נפלאות הבורא!"

– "אבל מתי אפשר לצאת בכלל עם כל הלחץ של עונת המבחנים?" שאלתי מסופקת.

"אל תדאגו כבר בדקתי, ניסע ב'איסרו חג' – כל יום יוצא אוטובוס מהתחנה המרכזית בתל אביב, נירשם וניסע".

"כיף לחנה" חשבתי לעצמי, "היא לא מבית חב"די וההורים שלה יותר פתוחים כאלה, הם בטח ירשו לה".

"יש לך כסף?" היא עצרה את הרהוריי בשאלה טובה.

"אמ… יש לי קצת כסף שחסכתי מ'ביביסיטר', אבל לכי שכנעי את ההורים שלי… אני חותמת לך שהם לא יסכימו!".

"נסי נסי" דרבנו שתיהן.

כצפוי כשהגעתי הביתה ושאלתי, אבא ואמא לא הסכימו וחתמו את הנושא בלא אחד גדול, 'עם אלף' כמו שסבתא אומרת.

"אבל למה?" שאלתי בתחינה.

אמא התחילה לנסות לענות אבל אבא אמר: "חבל על הזמן של שתיכן, זה לא נושא לדיון בכלל".

השמעתי "אוּף", עצבני כזה בתוספת הצהרה: "אתם אף פעם לא סומכים עליי" ויצאתי כועסת מן המטבח. כלל לא מנסה להסתיר את הדמעות שזלגו במורד פניי המאוכזבות.

(רק לך אני יכולה לומר, שהאמת ידעתי בתוך תוכי שהם צודקים. והעיר הזו לא בדיוק מתאימה לבת חסידית לשיטוט ובפרט בקיץ… ואם זה היה משהו מאורגן מבית הספר הם וודאי היו מרשים. אבל העדפתי להחניק את המחשבות הללו ולא להשליט מוח על הלב אלא לרחם על עצמי).

אחרי שנרגעתי קצת אמא ביקשה שאגש לקחת את ללי מהגן ובדרך אכנס ל"נעלי הכפר" לקנות לה סנדלים חדשים לשבועות. שמחתי קצת לצאת ולהתאוורר מהדיכאון שעטף אותי בעודי מדמיינת את חברותיי נהנות להן באילת הקסומה.

כשהגעתי לגן, הילדות שרו "ובאו כולם בברית יחד נעשה ונשמע ענו כאחד". הייתי צריכה לקחת אותה עם כל הדפים והמלאכות וה"הר סיני" הנפלא שהיא יצרה, ו'קסטת' הגבינה שהיא הכינה… ולגשת לחנות.

כשהגענו לחנות (זה היה מצחיק להיווכח כמה ללי דומה לי – כשהיא 'נדלקת' על משהו אז זהו זה!) היא סקרה במהירות בעיניה את הסנדלים, לפתע ראתה סנדלים ורודות עם פרפרים סגולים מנצנצים. עיניה אורו והיא קראה "כאלה אני רוצה!".

כמה שניסיתי 'להוריד' אותה מהרעיון זה לא עזר. הסברתי לה שפרפר הוא שרץ לא טהור וכשיבוא הרבי הוא יטהר, אבל היא התעקשה ואמרה שזה בסדר עם לזיסי הופמן החסידית יש כאלה. הסברתי לה שזה שרץ העוף בדיוק כמו זבוב ודבורה ואם זיסי נועלת כאלה היא לא צריכה גם לטעות בגללה. אבל היא בכתה ורקעה ברגליה… בקיצור עשתה 'סקנדל' שלם.

יצאתי מהחנות בניסיון להרגיע אותה ואז "נפל" לי רעיון. הצבעתי על ההר עם הלוחות שהיא עשתה ושאלתי: "למה עשית לוחות מרובעים?"

היא לא הבינה איך זה קשור לסנדלים אך נהנתה להפגין את הידע שלה: "כי כך זה היה! רק איזה צייר גוי אחד צייר אותן עגולות, אבל זה בכלל טעות."

ניצלתי את תשובתה ואמרתי לה: "אותו הדבר עם הפרפרים, הם טמאים עכשיו כי ככה הם. כך ה' עשה אותם. ואנחנו שומעות לרבי, הרמטכ"ל שלנו גם כשאנחנו לא מבינות וגם כשקשה לנו. זוכרת מה שרתם כשבאתי לקחת אותך "נעשה ונשמע" – קודם עושים גם אם לא מבינים. ללי בלעה את הדמעות וחזרנו פנימה רגועות.

היה מפעים לראות איך היא מסתכלת על הסנדלים, נותנת בהם מבט פרידה אחרון ובוחרת בגבורה באחרות (ולטעמי יפות לא פחות ואפילו יותר). בדרך הביתה כשללי הלכה בשמחה כשבידה שקית עם הסנדלים החדשות – 'סנדלים שמקרבות את הגאולה' כך קראה להן… הערצתי אותה ונתתי לה נשיקה על המצח.

תוך כדי הליכה חשבתי לעצמי שגם כיבוד הורים זו מצווה של ה' הכתובה בלוחות וגם אותה צריך לקיים בלי לעגל פינות, כמו שההורים שלי "המרובעים" רוצים. "נעשה ונשמע".

כשבאנו הביתה צלצל הטלפון. זו הייתה שוש ואמרתי לה שהטיול לא שייך ואין על מה לדבר.

אל תשאל, הערב כשאבא חזר ממבצעים בבית הסוהר הוא קרא לי ואמר: "אמא סיפרה לי ש'ירדת' מהטיול הזה, אז תדעי לך שזה שאת לא נוסעת לטיול, זה לא בגלל שאנחנו לא רוצים שיהיה לך 'כיף' אלא בגלל שאילת היא חו"ל! ואת לא יוצאת מהארץ בלי סיבה המתירה זאת הלכתית".

הייתי מופתעת לגמרי!!! לא חלמתי שזו הסיבה בשלה אבא לא מרשה. ולמראה פניי המופתעות הוא אמר: "ועכשיו מגיעה ההפתעה. אמנם לא חשבנו לגלות לך, אבל כדי שלא תצטערי על הטיול המבוטל אז תדעי שאמא ואני מתכננים בשבילך חוויה מהנה במיוחד לקיץ. אבל כשנקבל תשובה סופית מגורם מסוים אחרי החג נגלה לך".

התחלתי להתחנן שיגלו וניסיתי לעלות ניחושים אך אבא רק חייך ואמר בקריצה: "חלומות חסידיים" ויצא.

נו, מה דעתך יומני היקר? זה כמו שהמורה לימדה על "עבד מלך מלך": שמי שבטל ומקבל עול – מקבל בסוף הכול!

מבטיחה לספר לך אחרי החג מה ההפתעה.

אז להתראות בינתיים ואני בטוחה שתשמור על מה שכתבתי בך בשמחה ובעיקר בפנימיות…

לאה

מאת: ח. זעפרני

איך אנו מחליטים על ילדה

האם היא מספיק חכמה;

האם היא מיוחדת ללא מידה

אילו מאפיינים יש בה ומה?

זה נעשה בדרך פשוטה ביותר

עליה המורות לא יסכימו לוותר

– מבחן.

הדף לבן, משאלות הוא בנוי,

כמה בכלל להצלחה יש סיכוי?

לעיתים אף מוגש בצורה מרושלת,

מחוסר גישה של מורה למקלדת.

ואז מאיים עוד יותר על ההיא,

שיושבת עסוקה בבכי ונהי.

– כי מה שלמדה אמש ברון,

עף, פרח לו כליל מהזיכרון.

והמחשבות מתרוצצות בלי רשותה,

והיא מרגישה שאין לה על כך שליטה.

מה יהיה עם התוצאה הגרועה?

ומה המורה תכתוב בתעודה?

ואם אמא מאוד תצטער,

ואפילו תכעס עליה יותר?

ואיך היא תוכל להמשיך וללמוד,

ולבית הספר להמשיך כך לצעוד,

כאשר היא אינה ברמה של כולן,

שיושבות ושוקדות, רצות הן לאן?

ציונים, עבודות, מבחנים, מטלות,

'חוצמזה' אין נושא שאפשר להעלות.

אז מה תעשה התלמידה הנזכרת,

שבמעלות ובמידות היא דוקא מבורכת?

תחכה, ותספור את השעות והימים,

מתי כבר יסתיימו הלימודים המשמימים?

ואז, כשהיא בבית, עם ההורים והאחים,

יכולה היא להראות את הכשרונות הברוכים:

בבישול היא מצטיינת, וגם באפייה,

ואחרי שהיא שוטפת – הרצפה בוהקת ונקייה.

גם תעסוקה יש לה בשפע להציע,

היא שמחה לקרוא סיפור, לפנק ולשעשע.

כבר מגיל קטן ידעה כל המשפחה,

שכאשר היא באיזור – שורה שם השמחה;

וזה הרי מה שמכל אחת נדרש,

להכין פה לה' בית מקדש ממש!

לא חשובים הציונים ולא התוצאות

עינינו פקוחות להיטיב את הדרך לראות.

כך נוכל בשימת לב אמיתית,

לפעול תיכף ומיד את הגאולה הנצחית.

מאת: רחלי גרין

ששנה ג' היא מצב חדש ומבלבל. מצד אחד את עומדת בפרונט כיתה, ושולטת ביושבותיה ביד רמה (נגיד). אבל מצד שני, פעם בשבוע את מתייצבת למפקד נוכחות מתיש ומשעמם, בו את משמשת כתלמידה מן המניין. המורים מצפים – ובצדק אם יותר לי – שתשמשי כתלמידה למופת (לפחות מפאת "מה ששנאוי עליך" והמשכו). אבל את, מה לעשות, לא ממשת את הציפיות.

עם זאת, את שנה ג' חייבים לגמור, ובשונה מיתר החיים – היא לא נגמרת כשהשנה העברית מסתיימת. היא נגמרת כשאת מסיימת את כל המטלות שהיית צריכה לסיים בה. כן, לשנה ג' יש מספיק סבלנות כדי להמתין במצב צבירה עדכני (פלוס מינוס) עד שתהיי בת 28 בערך (שאז תיבהלי מזה שכל מה שהשקעת בשנות בחרותך עומד לפוג).

הנה כמה טיפים שיעזרו לך לסיים אותה, ובזמן:

1. חֵֶבְרַה מלחיצה תהפוך אותך למצליחה.

אם תקיפי את עצמך בחברות שחשוב להן לסיים מטלות בזמן (או במילים בוטות יותר: חברות שאין להן חיים מחוץ לסמינר), לא תוכלי להעביר הפסקות רגל על רגל על הדשא. באיזשהו שלב ימאס לך לשמוע איך הן סיימו עם עוד עבודה ועוד קורס, וכיוון שחברות לא מחליפים ביום, לא תהיה לך ברירה, ותתחילי לעשות זאת גם. בסוף, כשתקבלי תעודה בזמן, עוד תודי להן.

2. המציאי לעצמך תזכורות.

בדקי מהן המטלות שאת צריכה לעמוד בהן (קורסים מודרכים, תלקיטי עבודה מעשית, עבודה סמינריונית, פרזנטציות… בקשי הסברים מהמזכירה אם את לא מבינה את הדו"ח המודפס. חבל לעבוד כל השנה, ולגלות ש'ש.ד.מ' זה משהו חשוב, שהיית אמורה לעשות, ולא ראשי תיבות של 'שום דבר מיוחד'), המציאי לעצמך תזכורות: תוכלי לצבוע את לוח השנה שלך בצבעים. צבע לכל מטלה; תוכלי להשתמש במאזכר של המכשיר הנייד שלך; תוכלי לתלות על תקרת חדרך פתקיות עם המטלות שלך (אומרים שזה חודר לתת מודע. מה יש לך כבר להפסיד?)… 'א קיצער', הבנת את הרעיון, נכון?

3. שלמי על חובותייך בעצמך.

כשאבא ואמא (או מתנות החתונה שלך) מממנים לך את הלימודים ואת העבודות, את לא יכולה להעריך את זה עד הסוף. לעומת זאת, אם תתחילי לשלם על עצמך בכסף שהרווחת בדם, יזע ודמעות, יהיה לך מאוד חבל לראות אותו נגוז בגין עבודה סמינריונית אחת עלובה. התוצאה תהיה שבמקום לשלם לכותבי עבודות שונים, תכתבי את העבודה שלך בעצמך באמת (כוכבית עבור כותבי העבודות: אין מה לכעוס, יש גם המלצות לא לצרוך ממתקים, זה עדיין לא אומר שרופאי השיניים יאלצו לערוך הסבת מקצוע).

4. קבעי לעצמך יעדים.

קודם כל, הפנימי והחליטי שצבירת החובות מפריעה לך, ושאת מעוניינת לסיים את השנה בזמנה (ולסיים עם הסמינר באופן כללי). אם כל הנ"ל לא מדבר אלייך – חבל על הזמן.

אני יוצאת מתוך הנחה שהדברים האלו דווקא כן מדברים אלייך, ולכן, אם את סובלת מתסמונת הזמן הנדיף, והזמן שלך נוטה פשוט לזלוג בין אצבעותייך, התחילי לחיות על רשימות הספקים. כתבי על דף שלוש משימות שעלייך לבצע עד סוף השבוע. אם עמדת בכך – פנקי את עצמך במשהו. אם לא עמדת בכך – עמדי מול המראה, והסבירי לעצמך בנימה שאינה משתמעת לשני פנים, שחבל לבזבז את כל החיים על הסמינר.

5. אל תדחי למחר את מה שיכולת לעשות אתמול.

למה צריך טיפים ושטויות? פשוט תעמדי בזמנים. את אמורה להיות מספיק גדולה בשביל זה.

זהו בינתיים. מאחלת לך המון הצלחה. תמיד.

נ.ב. זכרי – החיים לא נגמרים בסמינר. הם רק מתחילים שם.

לקט מהלכות טלית קטן לילדים

מאת: בית הוראה בראשות הרה"ג מאיר אהרון שליט"א*

[הבהרה: המילה "טלית" מתייחסת לבגד, והמילה "ציצית" לחוטים].

• נחתך חוט אחד בתוך שטח הקשרים והכריכות – הציצית פסולה¹.

• נחתך חוט אחד מהחוטים היוצאים מחוץ לקשרים, אפילו לא נשאר ממנו מאומה – הציצית כשרה;

• נחתכו שני חוטים, אם נשאר באחד מהם אורך 4 ס"מ – כשרה, ואם לאו – פסולה. ואם שני חוטים אלו יוצאים מאותו צד של הקשר, וידוע לנו שקושר הציציות הקפיד לא לערב החוטים משני צידי הקשר, אזי גם אם אין באחד משניהם 4 ס"מ – הציצית כשרה, אבל אם לא ידוע לנו שהקושר הקפיד על כך – הציצית פסולה;

• נחתכו שלושה חוטים, גם אם נשאר בהם יותר מ-4 ס"מ – הציצית פסולה².

• חוט שנפרם, החלק הפרום דינו כחתוך³.

• אם נודע לילד שהטלית שהוא לבוש בה פסולה, או שנפסלה תוך כדי משחק – אם יש לו גנאי גדול לפושטה שם, ילך תיכף הבייתה ושם יסירנה ויחליפנה בכשרה⁴, ואם אין לו גנאי גדול – יפשטנה מייד⁵. גם אם אין לו אחרת כשרה – מכל מקום יפשוט מעליו את זו הפסולה⁶.

• כשמגלים בשבת שהציצית פסולה ונמצאים ברשות הרבים במקום שאין עירוב – יש לעצור ולפשוט הציצית תיכף ולהשאירה שם, כי ציציות שאינן כשרות נחשבות 'משא' ואסור ללכת עימן ברשות הרבים⁷.

• לפני שמברכים על הציצית בודקים שהחוטים כשרים, ומפרידים אותם זה מזה⁸, ואם יש צורך מהדקים את הקשר האחרון. בשבת אסור להדק את הקשר, לכן בשעת הפרדת החוטים יאחז את הקשר בידו השנייה כדי שלא יבוא להדקו⁹. הרבי אמר שבדיקת הציצית היא סגולה לבריאות השיניים, ואף הדגים את אופן הפרדת החוטים – מפרידים כל חוט וחוט בפני עצמו וסופרים בפה: 'אחד, שנים, שלושה, ארבעה' וכו'¹⁰.

• את ברכת 'על מצות ציצית' אומרים בעמידה¹¹. בשעת הברכה אוחזים את הציציות ביד¹² – ימני ביד ימין ואיטר ביד שמאל¹³, ויש להביט אז בציציות¹⁴. אין לברך על הציצית אחר תחילת השקיעה¹⁵.

• ב'חיידר' נוהגים כל הילדים לברך ביחד על הציצית, ומאחר ואנו מקפידים לישון עם הטלית – בכדי שהברכה לא תהיה לבטלה צריך שיהיו לילד שתי טליתות וכל בוקר יחליף טלית¹⁶. אם לא עשה כך, לא יברך בעצמו אלא ישמע את הברכה מחבר ויענה 'אמן'¹⁷.

• על פי הסוד מצוה לישון עם הטלית-קטן, וכך נוהגים המדקדקים¹⁸.

• יש להקפיד שהציציות תהיינה תמיד מחוץ לבגדים¹⁹. מלבד כאשר נכנסים לבית קברות או לתוך ארבע אמות של מת (כגון בלווייה), שאז יש להסתיר את הציציות בתוך הבגדים משום 'לועג לרש'²⁰.

• אין איסור ללבוש את הטלית-קטן ישירות על הגוף²¹, אך לכתחילה ראוי לא לעשות כן²².

• חוט שנחתך מהציצית, המחמיר לא לזורקו לאשפה תבוא עליו ברכה, ובעל נפש יניח אותו ב'גניזה'²³. כך כדאי לנהוג גם בטלית ישנה²⁴.

• ציציות כשרות ישנות שרוצים להחליף אותן בחדשות, אין לגזור או לחתוך אותן מן הטלית, אלא יש להתיר את הכריכות והקשרים, כדי לא לפסול ציצית כשרה בידיים²⁵.

• על פי הסוד אין לנשים ובנות ללבוש ציצית כלל²⁶, לכן אם רוצות ללבוש לצורך הצגה וכדומה, תלבשנה דמוי-ציצית או ציצית פסולה.

• מצות ציצית מזכירה לנו את כל המצוות²⁷, ובגמרא כתוב שמי שזהיר בה זוכה ומשמשים אותו אלפיים ושמונה מאות עבדים לעתיד לבוא²⁸.

1) סידור אדה"ז ד"ה אם נפסק.

2) שוע"ר סי' יב ס"ב-ג. סידור אדה"ז ד"ה אם נפסק. ציצית הלכה למעשה עמ' רטז-ריז.

3) סידור אדה"ז ד"ה אם נפסק.

4) שוע"ר סי' יג ס"ד. משנ"ב שם סקט"ז.

5) פסקי תשובות סי' יב אות ד.

6) שוע"ר סי' ח סכ"ח.

7) שוע"ר סי' יג ס"ב וס"ד.

8) שוע"ר סי' ח סי"ב-יג.

9) ציצית הלכה למעשה עמ' קכט – בשם הרבי.

10) קובץ אהלי ליובאוויטש ח"ג עמ' 5-6. ובמעשה מלך עמ' 5 כתבו שהרבי עצמו נהג לספור בכל כנף פעמיים "אחד שנים שלושה ארבעה".

11) שוע"ר סי' ח ס"ב.

12) שוע"ר סי' ח ס"כ.

13) דיני איטר פ"ד ס"א.

14) שוע"ר סי' כד ס"ה.

15) סידור אדה"ז ד"ה אין לברך.

16) ציצית הלכה למעשה עמ' קלט.

17) קצות השלחן סי' ז ס"ז.

18) סידור אדה"ז ד"ה והמדקדקים.

19) שוע"ר סי' ח סי"ח.

20) שוע"ר סי' כג ס"ב וס"ד.

21) שו"ת אור לציון ח"ב סי' כט.

22) הלכה ברורה ח"א עמ' קסז.

23) שוע"ר סי' כא ס"א.

24) ראה ציצית הלכה למעשה עמ' רלז-ח.

25) סידור אדה"ז ד"ה מותר.

26) ציצית הלכה למעשה עמ' לו.

27) שוע"ר סי' ח סי"ח.

28) שבת לב, ב.

מאת: חיל'ה טלה

פרק ט"ו / פסוק ל"ח: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת…"

" א מ א !! " קרא מוישי מחדרו. אמא נזעקה ובאה לחדר.  "אמא, נקרעה לי הציצית..!! אני צריך חדשה!!" יבב מוישי.

אמא הביטה בציצית והבינה שהצדק עם בנה. היא הבטיחה שאחר-הצהריים אי"ה תקנה לו ציצית חדשה.

ובאמת, אחר הצהריים הביאה אמא למוישי ציצית חדשה ישירות מהחנות הסמוכה לביתם. כשאימא יצאה מהחדר, התבונן מוישי בציצית, והרהר בינו לבין עצמו כמה רגעים. לפתע הוציא הוא מכחול וצבע תכלת, והחל צובע את הציצית.  לאחר כמחצית השעה סיים מוישי את הצביעה ויצא לסלון.

למראה הציצית הצבועה נרעשה אמא.

" מ ו י ש י !! מה עשית? למה צבעת את הציצית? "

מוישי לא הבין מדוע אמו נרעשת כל כך, והרי עשה את ציווי ה' לצבוע את כנף הציציות בתכלת.

לאחר הסברו של מוישי לפשר המעשה לא יכלה אמא מלהתאפק מצחוק, וצבטה בחיבה את לחיו של בנה החמוד שבסך הכל רצה לקיים את מצוות התורה.

אמא התפנתה להוריד למוישי ציצית חדשה וחזרה לאפיית העוגה לכבוד שבת.

כבכל השנה כך גם מידי יום לקראת חג השבועות נערכו עשרות ביקורים מחיים ומרגשים לנשים קשישות וגלמודות ברחבי העיר קישינב בירת מולדובה ואף מחוצה לה, על ידי השליחה הרבנית מרת אבלסקי אשת הרב הראשי למולדובה, יחד עם השלוחות, עשרות ביקורים מחיים אלו מאירים ומשמחים את הלב ומלמדים אותן על חג השבועות מתן תורתנו, הענקת נרות של חג ושבת וזמניהם, חבילה מתוקה לקראת חג השבועות, לצד חלוקת מזון, וסיוע רוחני וגשמי מתמיד.

אין מילים לתאר את המסירות שבביקורים אלו, מנסיעות מורכבות בכל רחבי העיר קישינב, ואף בכפריה מסביבה, לצד טיפוס בגרם מדרגות לקומות גבוהות ביותר ומענה מרבי של חיוך ושמחה לזקנות הרבות שלא חפצים שהרבנית תעזוב אותם בעת ביקורם.

הביקורים והענקת הסיוע נערכים במסגרת ועל ידי "מרכז גמילות חסדים – חב"ד", וארגון 'אחים' – אהבת חסד ליהודי מולדובה המופעלים על ידי חב"ד ליובאוויטש במדינה בראשות השליח הרב זלמן אבלסקי הרב הראשי למולדובה.

את השמחה החיות והחום היהודי לא ניתן לתאר במילים, בואו והיו שותפים לתרומה מאובטחת באתר חבד מולדובה

.

פעילות תנועת הנוער 'בת מלך' מתפרסת בכל רחבי הארץ מהצפון בנהריה ועד הדרום באילת. בתנועה כ- 60 סניפים ובו משתתפות 2,500 בנות הלומדות בחינוך חב"ד בארה"ק.  הפעילות מיועדת לבנות השכבה הצעירה והשכבה הבוגרת – המכונות 'בנות חב"ד' – כאחד, הלומדות בכיתות ד'-יא'.

תנועת 'בת מלך' הציבה לפניה מטרות חינוכיות להקניית ערכים חסידיים,מידות טובות והנהגה חסידית,צניעות ויראת שמים. נוסף על כך, היא מטפחת את תחושת האחדות בין כל בנות חב"ד, תוך הדגשת הגורם המאחד שכולן הן בנותיו של הרבי, הנשמעות להוראותיו, כשההתקשרות לרבי היא הבסיס לכל הפעילויות. המטרה העיקרית לשמה הוקמה התנועה,הינה הפצת המעיינות והבאת הגאולה.

הפעילויות המרכזיות  של התנועה;

כמידי שנה,גם השנה, נערך כנס ארצי, עוצמתי במיוחד בבניני האומה בירושלים, בכ"א אדר, שהשתתפו בו למעלה מ 3,000 בנות.  כשהנושא השנתי "גואלות עולם" התבטא בתכנים ובמופעים שהיו בכנס.הבנות הפנימו את המסרים. האחדות והעוצמה משפיעות למשך שנת הפעילות והן מחכות כבר לכנס הבא.

קיימת פעילות התנדבותית של 'השכבה הבוגרת' המשפיעה על הסביבה הקרובה והרחוקה.הבנות מרגישות סיפוק בנתינה והתחושה היא שהנתינה משפיעה עליהן לא פחות מאשר על הזולת.

צוות המרכזות והמדריכות  הן הנבחרת של בנות חב"ד ומתקבלות רק בנות בעלות התאמה רוחנית-חסידית, חברתית-מנהיגותית שעברו הכשרה מיוחדת להדרכה בקורס מד"ציות. כמובן שהן מהוות דמות לחיקוי עבור החניכות.

הנהלת התנועה מזמינה בנות נוספות להיות חלק מצוות הדרכת התנועה, להצטרף לנבחרת ולהשתתף בקורס מד"ציות שיתקיים השנה בעז"ה  בתנאי אש"ל מלאים במדרשית נועם בכפר סבא,   בימים רביעי חמישי שישי, בין התאריכים: י"ח' בתמוז – כ' בתמוז (28.6.13 – 26.6). הקורס מיועד למסיימות כיתות ט'- י"א בכל בתי הספר העל יסודיים חב"ד בארה"ק, החברות בתנועת הנוער בת מלך ומעוניינות לשמש כמדריכות/מרכזות בסניפי בת מלך.

 בסיום הקורס תקבלנה החניכות המצטיינות תעודת הסמכה והן תוכלנה לשמש כמדריכות בסניפי תנועת 'בת מלך' ברחבי הארץ.

 יש לציין כי לא תתקבלנה בנות להדרכה לשנת הפעילות תשע"ד, ללא תעודת הסמכה למד"צית.  מרכזות הקורס חיה חדד 052-8410425 ודבורי מרגולין.

פרטים והרשמה במרכז ההדרכה של תנועת בת מלך בין השעות 9:00 -15:00  טל'  03-9603319 או בדוא"ל [email protected]  או בפקס 03-9444465 .   מודעות פרסום נתלו בכל בתי הספר העל יסודיים של חב"ד בארה"ק.

בנוסף לקורס, במשך השנה מתקיימות השתלמיוות למדריכות ולמרכזות כדי להשריש את הנושא השנתי ולטפח בהן את גאות היחידה שהן הנבחרת,ולרענן את כללי התנועה.

 נזכה ובקרוב ממש, שכל בנות 'בת מלך' תעמודנה בשורה הראשונה לקבל פני משיח צדקנו ומלכנו בראשינו תכף ומיד.

לצפייה בעלון הפרסום לקורס

לצפייה במצגת לפרשת שלח

הנורות החסכניות, שהן בעצם נורות פלורסצנט קומפקטיות, (compact fluorecent light – CFL) קנו את מקומן ברוב מקומות העבודה והבתים בישראל, בזכות העובדה שהן חוסכות כ 80% מצריכת החשמל בהשוואה לנורות לבון (נורות להט) ובזכות אורך החיים הארוך שלהן (פי 10 עד פי 20 יותר מאשר נורת להט).

נורות להט ממירות לחום כ 90% מהאנרגיה שהן צורכות (זו הסיבה שהנורה לוהטת במגע ), בעוד נורות פלורסנטיות ממירות לחום רק כ 30% מהאנרגיה שהן צורכות. עקב כך, כדי לספק את אותה עוצמת תאורה, זקוקה הנורה הפלורסנטית להספק של רבע עד חמישית מההספק שצורכת נורת להט.

סיבות אלו הפכו את תאורת הפלורסנט (הרגילה או הקומפקטית) לתאורה הנפוצה ביותר במקומות עבודה, בתי ספר, משרדים, מבני ציבור בשנים האחרונות גם בבתים פרטיים רבים.

הנורות אכן חסכוניות, אך מתברר שיש מחיר בריאותי לחסכון הזה.

נורות להט, מפיקות אור באמצעות מעבר זרם חשמלי בתיל שמתחמם ופולט קרינה גם בתדר הנראה. נורות פלורסנטיות לעומת זאת עובדות במנגנון אחר לגמרי, ללא שימוש בחוט תיל .טווח הקרינה של נורות פלורסנטיות הינו גדול יותר ונמצא בחלקו בספקטרום האולטרה סגול (UV) בעוד ספקטרום הקרינה של נורות להט הינו בתדר האינפרא אדום שאינו מסוכן לאדם.

קרינה אולטרה סגולה, עלולה להגדיל את הסיכון לפגמים ב DNA וכך למחלות ממאירות. הסוכנות הלאומית לבריאות של אנגליה מצאה שחשיפה של שעה ביום לתאורה פלורסנטית הנמצאת במרחק של 30 ס"מ מהאדם מביאה לקרינה מצטברת העולה על המותר על פי התקן האירופאי [3]. לכן לא מומלץ להשתמש בנורות אלו כנורות שולחן או למקמם בגובה נמוך. במרחק של מטר וחצי ויותר עוצמת הקרינה נמוכה מאוד ולכן, ככל הנראה, אין חשש בריאותי מבחינת אספקט זה.

במחקר שפורסם בעיתון science נמצא שחשיפה לאור פלורסנטי גרמה לשינויים ממאירים בתרביות תאים [10]. שינויים אלו לא נצפו בעקבות חשיפה לתאורה רגילה.

גם חוקר ישראלי, פרופ' אברהם חיים, מאוניברסיטת חיפה מתנגד נחרצות לשימוש בנורות אלו. מחקריו מראים שהקרינה הנפלטת מנורות פלורסנטיות מגדילה סיכון לסרטן הערמונית וסרטן השד.

ראוי לציין שיש נורות פלורסצנטיות "אטומות" עם מיגון (encapsulated CFL), שכבה נוספת כציפוי, שבולעת את רוב הקרינה האולטרה סגולה עד שרמתה נהיית זניחה לחלוטין. נורות אלו בטוחות לשימוש מבחינת הקרינה שהן פולטות.

אך בעיית הקרינה מהנורות אינה הבעיה היחידה. מתברר שהנורות החסכניות גורמות לשינויים במתח בחוטי החשמל בקיר וכך מביאות ליצירת שדות אלקטרומגנטיים לא תקינים המופקים מחוטי החשמל בקירות הבית (שינויים בתדירות גבוהה במתח החשמלי). אפקט זה נקרא "חשמל מלוכלך". נמצא שחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים לא תקינים אלו, מביאה לרמות סוכר קשות לאיזון בחולי סכרת [4] . מחקר מ 2008 על מורים בבית ספר בקליפורניה מצא שכיחות גבוהה יותר של סרטן בקרבם בהשוואה לעוסקים במקצועות אחרים. נמצא שבבית הספר יש שינויים בתדר גבוה במתח החשמלי ושהעליה בשכיחות מחלות הסרטן הייתה בקורלציה לחשיפה להפרעות חשמליות אלו [5]. כאמור, הנורות החסכניות יוצרות הפרעות ברשת החשמל מסוג זה. (כתבה על חשמל מלוכלך ועל האפשרויות להתגונן מפניו תועלה לאתר בהמשך).

השפעה על המערכת ההורמונאלית:

לנורות החסכניות יש אפקט שלילי נוסף- נורות פלורסנטיות מפיקות אור לבן (בהשוואה לנורות להט המפיקות אור צהוב יותר). נמצא שחשיפה לאור בכלל ואור לבן בפרט, בשעות הערב, גרמה לדיכוי הפרשת מלטונין. ככל שתדר האור היה קרוב ללבן, כך גדל דיכוי הפרשת המלטונין, בהשוואה לאור צהוב או אור עמום [2]. מלטונין הינו לא רק ההורמון שמשרה שינה (ולכן חשיפה לאור בכלל ולאור לבן בפרט לפני השינה עלולה ליצור הפרעות שינה), אלא הוא גם נוגד חמצון עוצמתי [6] החיוני במיוחד לשמירה על תקינות מולקולת ה DNA בגרעין התא [8]. התברר שיש לו גם פעילות נוגדת דלקת ותוצריו מפעילים תאי דם לבנים של מערכת החיסון [7] .נמצא שרמות נמוכות שלו קשורות לעליה בסיכון למחלות ממאירות [9]. מחקר מ 2011 מצא שאור לבן עיכב את הפרשת המלטונין פי 5 בהשוואה לאור צהוב [1]. האור הלבן גם נעים לעין פחות מהאור הצהוב המופק מנורות להט, אור היוצר תחושת חמימות.

בהקשר זה חשוב לדעת שיש נורות חסכניות, המפיקות "אור לבן חם" הדומה יותר לאור המופק מנורת להט רגילה (ראו המלצות בנושא בסוף הכתבה). לאור המחקרים, סביר להניח שנורות אלו יגרמו לדיכוי מופחת בהפרשת מלטונין בהשוואה לנורות החסכניות הרגילות.

אך עדיין לא סיימנו עם הבעיות הנובעות מנורות חסכניות.

לנורות יש השפעה נוספת שאינה רצויה: נמצא גם שמרבית הנורות החסכניות מהבהבות בתדירות של 100Hz (מאה פעם בשניה). אנו לא מבחינים בהבהובים מהירים אלו, אך המח מבחין והדבר עלול להביא לתחושה לא נעימה אצל חלק קטן מהאנשים, במיוחד לאלו הרגישים לאור. קבוצות אוכלוסיה נוספות העלולות להיות רגישות להבהוב מהיר זה הם אוטיסטים, חולי אפילפסיה, ואנשים עם תסמונת העייפות הכרונית. נמצא שחשיפה לתאורה פלורסנטית מביאה להחמרה במחלת הלופוס. תאורה זו עלולה לגרום לאנשים הרגישים כאבי ראש. הריצוד המהיר, שכאמור אינו מובחן, מעייף את העיניים, בדומה לצפיה בטלויזיה או מסך מחשב.

חושבים שסיימנו עם הבעיות? ממש לא.

הנורות מהוות גם מפגע בטיחותי. הן מכילות כספית לצורך יצירת הקרינה האולטרה סגולה שמאירה את הציפוי הזרחני. כאשר נורת פלורסנט, רגילה או קומפקטית נשברת, משתחררים אדי כספית לחלל החדר. כספית הינה המתכת השנייה ברעילותה לאחר פלוטוניום. שאיפת אדי הכספית מסוכנת בטווח הארוך. הכספית נוטה להצטבר בגוף ויש לה השפעות רבות שליליות על הבריאות, הזיכרון, מצב הרוח ועוד.

השפעה אקולוגית:

לא רק על הבריאות הנורות הללו משפיעות, אלא גם על כדור הארץ.

בעיה נוספת בנורות צצה כאשר הן נשברות או כאשר היא מסיימת את חייה ויש צורך לזורקה. הנורות החסכניות מכילות כאמור כספית. אין לזרוק את הנורות באשפה מכיון שהן ישברו וישחררו אדי כספית לאטמוספירה. הכספית גם עלולה לחדור למי התהום ולזהם את מקורות המים שלנו. תיאורטית, את הנורות יש להעביר לאתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב. כיום, רוב רובה של האוכלוסיה לא דואגת לסילוק בטוח של נורות אלו למצבורי פסולת רעילה מאובטחים (מכיון שבישראל אין גוף שאחראי על הנושא) והרשויות מתעלמות מבעית הזיהום הנוצרת לאחר זריקתם.

ישנה טענה, שכמות הכספית הנפלטת לאטמוספירה בעקבות זריקה של נורה חסכונית, פחותה משמעותית מכמות הכספית הנפלטת מיצור החשמל, שאמור לספק אנרגיה לנורת להט ועל כן, דווקא הנורות החסכוניות טובות להקטנת זיהום האוויר. הדבר נכון באם ייצור החשמל הינו באמצעות תחנות כוח פחמיות, שפולטות כספית (ורעלים רבים נוספים) לאטמוספירה. אך אם החשמל מופק באמצעות תחנות כוח הפועלות על גז טבעי, הרי שהנורות החסכניות מזהמות הרבה יותר. נכון שבעיית הזיהום מתחנות כוח פחמיות הינה חמורה, אך החלפתה בזיהום מהנורות, הינה החלפת בעיה אחת בבעיה אחרת, קטנה לא פחות (במיוחד לאר ההשלכה הבריאותית). הפתרון הנכון, הוא לעבור לייצור אנרגיה נקייה יותר כגון שימוש בגז טבעי כברירה מידית וזמינה ובעתיד שימוש מסיבי באנרגיית שמש/מים/רוח ולא להכניס את החומר הרעיל לתוך הבתים.

אז מה הפתרון הטוב יותר לתאורה, כיום?

העתיד אולי מצוי בנורות הלד הבייתיות. צריכת האנרגיה של נורות הלד הינה אפסית, אין בהן כספית, הן לא מפיקות קרינה מסוכנת ויש להן אורך חיים ארוך מאוד. נכון להיום, החסם היחיד לשימוש בייתי בנורות אלו, הוא מחירן הגבוה.

פתרון נוסף אפשרי הינו נורות הפועלות באמצעות פנלים סולארים (כבר קיים היום כתאורה בצמתים בהם אין תשתית חשמל).

המלצות מעשיות לסיכום:

1. השתדלו לעבוד בחדרים מוארים באור יום טבעי שבהם אין צורך בתאורה מלאכותית. אין ספק שאור השמש הינו החסכוני ביותר והנעים ביותר.

2. היזהרו בעת הרכבה ופירוק של נורות פלורסנט (רגילות או קומפקטיות). במידה ונשברה נורה, פתחו חלונות ותנו לחדר להתאוורר 15 דקות לפני שאתם חוזרים אליו וזאת במטרה להקטין את ריכוז אדי הכספית ככל האפשר.

3. אם אתם מחפשים תאורה המשלבת הימנעות מסיכון בריאותי וחסכון באנרגיה- הבחירה הנכונה היא נורות לד בייתיות, המתברגות לכל בית מנורה רגיל. (פתרון יקר)

4. במידה ואתם רוכשים נורות פלורסנטיות קומפקטיות, וודאו שמדובר בנורה אטומה, encapsulated, שאינה פולטת קרינה מסוכנת.

5. אל תשתמשו בנורות שולחן פלורסנטיות! הן ממוקמות קרוב אליכם ואתם מסתכנים בקרינה אולטרה סגולה בכמות רבה. ככל שמהמרחק ממקור הקרינה גדל, פוחתת עוצמת הקרינה ונזקה הפוטנציאלי. כמנורת שולחן, אנו ממליצים על מנורות לד. הן הבטוחות והחסכוניות ביותר.

6. סביר להניח שבנורות פלורסנטיות (רגילות או קומפקטיות) הממוקמות גבוה בתקרת החדר ודולקות בשעות הערב בלבד, אין סכנה בריאותית משמעותית. לאור החיסכון המשמעותי בחשמל (וכן גם תרומה להפחתה נכרת בזיהום האוויר הנפלט מתחנות כח פחמיות שעדיין נפוצות לצערנו), נראה ששימוש מושכל בתאורה כזו, הינו בטוח לשימוש, בוודאי אם רכשתם את הנורות הפלורסנטיות "האטומות".

7. כאשר אתם רוכשים נורות חסכוניות, בקשו מהמוכר את הנורות המפיקות "אור לבן חם" (לעיתים רשום עליהם warm whit או soft white או 2700K ). כאמור, הן נעימות יותר לעין וככל הנראה יגרמו לירידה פחותה יותר ברמת המלטונין שלכם.

8. כאשר אתם בונים בית חדש, שבצו בו חלונות רבים וגדולים כל האפשר, כדי לאפשר שימוש באור יום טבעי כמה שיותר.

9. פעם בשבוע, כבו את האורות בבית (ואת הטלויזיה והמחשב) ועשו פעילות שקטנה עם בני המשפחה… לאור נרות. איכלו ארוחת ערב לאור הנרות, ספרו לילדים סיפור לאור הנרות ולמדו אותם שעד לא לפני הרבה זמן, כך חיו אנשים את כל חייהם. ערב משפחתי כזה, לא רק יתרום משמעותית לכדור הארץ (אם כולם יאמצו המלצה זו), אלא גם יתרום לגיבוש המשפחתי ולשלווה והרגיעה האישית שלכם.

מצאתם את המידע בכתבה מועיל וחשוב? שלחו קישור לכתבה לקרובכם.

מאת: רחל צדוק

לאחרונה אני רואה שעלה מעין קמפיין באתרים החב"דיים של טורי דעה או מכתבים פתוחים על בעיות בנוגע לתלמידי ישיבות שיושבים בבית ואף ישיבה לא מקבלת אותם.

לצערי הרב איש לא נותן את הדעת על העובדה שהמציאות הזו אינה קיימת רק בישיבות חב"ד – אלא גם בסמינרי חב"די.

מידי שנה צצות להן כותרות העוסקות בבעיית הסמינרים הכללית. אפליה, גזענות, קבלת תלמידות לפי השתייכות לקהילה או לקשרים ופרוטקציות…. וכמובן עולה שם הזעקה של אותן בנות שנשארות בבית. אלו שיושבות ומחכות שמנהל סמינר רחום יסכים לקבלן סוף-סוף.

ואנו בנות חב"ד קוראות את הכתבות האלו ומרגישות כאילו כל זה ממש אינו נוגע אלינו. כאילו לנו אין אף חברה שיושבת בבית ומחכה ומצפה ובוכה. כאילו מדובר על נחלתן של בנות עדות המזרח בקהילות האשכנזיות המסוגרות של ירושלים החרדית, אבל חלילה לא נחלתן של בנות טובות ומצוינות מבתים חב"דיים, שמשום מה אף סמינר לא מצא לנכון לקבלן. מדוע אנחנו שותקות?! מדוע אף אחת לא מרימה קול זעקה?! מדוע לא מדברים על בעייתה הסמינרים שקיימת אצלנו בתוככי אנ"ש?!

כשיש בחורה שיושבת בבית כי היא לא התקבלה לסמינר בגלל הנהגה חסידית, עוד מילא, הדעת יכולה לסבול זאת. אבל אצלנו בנות לא מתקבלות לסמינרים בגלל שהן לא הצליחו לעבור את הפסיכומטרי בציון המתאים! האם יתכן שמוסדות של הרבי יחליטו איזו בת ראויה להתחנך במוסדות חב"ד ואיזו לא חלילה, לפי ציוני מבחן הפסיכומטרי?! מה אשמה אותה בחורה שהנהגתה כשל האמהות הצדקניות והליכותיה בדרך החסידות, אך אינה ניחנה ביכולת לעמוד במסגרת הפסיכומטרית?! האם לא מגיע לה להתחנך במוסדותיו של הרבי והיא נגזרה להיפלט מהמסגרת החסידית?!

בנות, זו הבעיה שלנו וחבל לטשטש אותה. בעיית הסמינרים אינה בעיה זרה של חרדים מדירי ספרדים (וסליחה על הבוטות! פשוט כשכואב צריכים לדבר כך….) אלא בעיה שקיימת גם בתוכנו, בינינו, כשהחברה או השכנה נשארה בבית ולא המשיכה איתנו לסמינר ואיש לא שם לב!