אחת לשבע שנים מצווה התורה לשבות למשך שנה מעבודות הקרקע. לאלה שיתמהו: "מה נאכל בשנה השביעית – הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?" – משיב הקדוש-ברוך-הוא: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים" (לשנה השישית, לשביעית ולתחילת השמינית).

גם כאשר מאמינים באמונה שלמה כי אם השם מצווה לשבות בשנה השביעית, ודאי הוא דואג לכך שהשנה השישית תהיה מבורכת – עדיין השכל עשוי לתמוה, איך אכן שורה הברכה – הפך הטבע: הלוא משנה לשנה נחלש ותש כוחה של האדמה ולא מסתבר כי לאחר רצף של שש שנות עבודה היא תוכל להצמיח תבואה מבורכת ושופעת פי שלוש יותר מתמיד?!

על כך באה התשובה, כי הקדוש-ברוך-הוא מעניק לאדמה ברכה מיוחדת ומכוחה היא מצליחה לעמוד במשימה.

המחזור של שש שנות עבודה ושנת מנוחה, רומז ל-6000 שנות הקיום של העולם במתכונתו הנוכחית ולמנוחת העולמים – ימות המשיח – שתבוא לאחריהן. השנה השישית, אפוא, מסמלת את האלף השישי בו אנו נמצאים כעת, ערב ביאת המשיח.

וגם כאן עולה תמיהה בסגנון דומה: הרי כולנו מודעים לירידת הדורות, ודורנו, ממילא, הנו הירוד ביותר במדרגתו. אם כן, כיצד דווקא בסיומו של האלף השישי, בדור כה שפל ו'תשוש' ברוחניות – תוכל להתרחש ביאת המשיח?

על כך משיב השם, כי בכוח עבודתנו אותו במסירות, בכל כוחותינו ולמעלה מהם – הוא מברכנו בברכה מיוחדת, והיא תיתן לנו את הכוח האינסופי להביא את הגאולה בפועל.

(ליקוטי שיחות כרך כז עמוד 183)

להאזנה לג'ינגל

לצפייה במצגת דבש מלכות לפרשת בהר-בחקותי

טוב, לא מדובר כאן על קשיים של ממש בזוגיות… אבל לפעמים גם פרטים כאלו יכולים להעיב על האווירה וליצור מתחים ומריבות. בטח כשבעלך מסביר לך שכך המצב הנורמלי…

ההתחלה כמובן הייתה באופוריה מלאה. אחרי החתונה, את מי בכלל עניין מי שוטף (או יותר נכון שוטפת…) כלים?! חיינו בשלום, זה יחד עם זה והכל היה בסדר.

כמובן מאליו לקחתי על עצמי את מלאכת שטיפת הכלים, לצד כל מטלות הבית, כמו גיהוץ, סידור וניקיון. המטבח היה הטריטוריה המלאה שלי ולכן היה ברור שכאן אני זו שצריכה לקחת אחריות…

אבל עם בואו של הילד השני והשלישי, הדברים החלו להשתנות. בעצם התברר שבכל שאר מטלות הבית הרבה יותר קשה לשלב את הבעל. הוא למשל לא יכול לזכור אילו בגדים נכנסים בכביסה עדינה, אילו בכביסה צבעונית ואילו בכביסה לבנה… הוא גם לא ממש יודע איך מקפלים בגדים או שוטפים, או מסדרים צעצועים לפי הסדר של הקטנים והגדולים….

את מה שהוא לא יודע לעשות, קיבלתי בהבנה מלאה. אבל יש גם את המלאכות הפשוטות שהוא כן יודע לעשות. כמו שטיפת כלים למשל… בעלי הרי לא מוגבל והוא יודע לשטוף צלחת או כוס… ציפיתי שהוא יטול את היוזמה במקום הזה ויקל עלי את עבודות הבית. אבל הוא לא נטל יוזמה מעצמו וכשכבר ביקשתי והפצרתי, הסתבר שזה ממש ענין עקרוני אצלו.

לדבריו הוא מפרנס, עובד קשה בחוץ ודואג לאחריות הכספית וכו' ומלאכות הבית לא אמורות להיות ענין שלו. לזכותו ייאמר שהוא משתדל מאד, כולל להוציא את הילדים מהגנים, לקחת אותם בבוקר כשצריכים, הוא אחראי על הקניות ועוד. אבל במלאכות הבית הוא לא לוקח חלק בכלל.

כל הפצרותיי עלו בתוהו.

האם זה הגיוני ואני אמורה לקבל את זה? האם ישנן עוד נשים שמוכנות להסדר כזה? האם ככה זה אצל כולן? או שמשהו כאן לא בסדר?

אני כבר זמן רב מחפשת את זיווגי, לצערי בנתיים ללא הצלחה, בעבר הכרתי מישהו והתעורר אצלי רגש עז של אהבה אליו, אך בסוף זה לא התקדם לכלום. שאלתי היא, אם זה לא היה הזיווג שלי, למה ה' הפגיש אותי איתו? ואיך אני יכולה למצוא את זיווגי למרות שכל קשר שאני מתחילה אני מרגישה הרבה פחות ממה שהרגשתי אז?

שלום לך על מנת לנסות לפתור את הקונפליקט עליו את מספרת צריך להקדים שיש הבדל בין אהבה אמיתית לאהבה דמיונית. אחד מההבדלים הוא שאהבה דמיונית היא אהבה המתפרצת כהר געש מאוד סוחפת וכו' אך אינה מבוססת על קשר אמיתי. לעומת זאת אהבה אמיתית הרי היא נבנית עם הזמן לאט לאט ומתחזקת יותר ככל שהקשר מתחזק על פי המעשים והיחס ההדדי וכו'.

מה שאת מספרת עליו ככל הנראה זה היה התפרצות של רגש שאינו מבוסס על אהבה אמיתית של מעשים וכו',

אם כך, כמו ששאלת בשביל מה ה' הפגיש אותכם, התשובה לזה היא נסיון. הקב"ה מנסה אותנו לפעמים בכל מיני סוגים של נסיונות, שלפעמים חלק מהנסיון הוא שהוא מציב אותנו מול דבר מסויים, ונותן לנו אפילו סימנים שיש ממש באותו דבר ולמרות זאת אין זה הדבר הנכון.

דוגמא לזה, מה שהתורה מספרת בספר דברים שאם יקום איזה נביא או חולם חלום ויגיד שה' ציוה עלינו לעשות משהו הסותר אחד ממצוות התורה, אסור לנו להאמין לו, גם אם עושה מופתים ומראה סימנים על כוחו. ואם באמת הוא נביא שקר, כיצד נותן לו הקב"ה את הכח להראות סימנים ולעשות מופתים? התשובה היא שזה עצמו חלק מהניסיון, שהקב"ה מנסה את האדם שמראה לו כאילו דבר מסויים הוא טוב, ואעפ"כ צריך לא להתחשב בזה ולעשות את ציווי השם. למרות שהמקרה שאת מספרת הוא כמובן שונה, אפשר ללמוד מכאן גם לתחומים אחרים.

כל אחד יש לו את הנסיונות שלו, בתחומים שלו. כנראה שהנסיון והקושי שלך הוא בעניין של אהבה, ולכן דוקא בתחום הזה יש לך התמודדות כזו.

מה מטרת הנסיון? נסיון מלשון נס (כמו להרים את הנס, דגל) והתרוממות, הנסיון מרומם את האדם, כי נותן לו את האפשרות לגלות בתוכו כוחות נעלמים הטמונים בו, שלא היה מודע אליהם עד עתה.

אם ננסה לרדת לרמה הפרקטית, את צריכה לדעת שכל המאורע הזה היה נסיון, לא להשוות את רגש האהבה לאותו רגש שהיה אז, כי זה היה דמיוני ככל הנראה ולא אמיתי, ורגש אמיתי נבנה עם הזמן ומתפתח על פי המעשים. לגלות בעצמך כוחות עמוקים יותר של התמודדות ויצירת קשר, ולהתפלל לה' שבקרוב ממש ימצא את זיווגך ותבני בית נאמן בישראל.

במעגלי החסד: יום עיון והעצמה למתנדבות 'שפרה ופועה'

ארגון 'שפרה ופועה' הארצי שעל יד ארגון נשי ובנות חב"ד יקיים אי"ה גם השנה את יום העיון השנתי לנציגות 'שפרה ופועה' ולנשים העוסקות בסיוע ליולדות, הפעם בנושא: "במעגלי החסד".

תכני היום ייעודיים לציבור הנשים העוסק בסיוע ליולדות והיום כולו נבנה ומתוכנן בהתאם לקהל יעד זה, במטרה להעצים את המתנדבות, למלא אותן בכוחות מחודשים ולהעשיר אותן בכלים להתייעלות בעבודת הקודש.

בתוכנית:

• במעגלי החסד- משא מרתק מפי הרב יוסף יצחק חיטריק, מנהל סמינר בית חנה, שלוחת מכללת ביתה רבקה, צפת.
• חסד בחן ובחיוך-  ר' מאיר שוורץ, 'משמח הלבבות', בתכנית מיוחדת על החסד במבט מלא הומור.
• מתמיכה ספונטאנית ביולדות לתמיכה מקצועית– הרצאת מומחה מפי הד"ר בני חן, מנהל אגף נשים ויולדות בבית הרפואה "מעייני הישועה", בני ברק, תעשיר את המתנדבות בידע מקצועי ותתרום לשדרוג באיכות הסיוע ליולדות.
•  סיפורו של סניף "שפרה ופועה"- הנציגה והשליחה הגב' סימה שדמי, רעננה, תשתף מניסיונה העשיר בפעילות "שפרה ופועה" בעירה, ותעניק טיפים וכלים מעשיים להצלחת הפעילות.
• תכנית אמנותית.

יום העיון, לו מצפות המתנדבות כמידי שנה, ייערך בעז"ה ביום שני כ"ו באייר באולמי "קונטיננטל" בבני ברק. היום ייפתח בשעה 15:00. בר עשיר יעמוד לרשות המשתתפות. שי אישי יוענק לכל משתתפת. עלות ההשתתפות 45 ₪. רישום ותשלום מראש חובה, במשרד נשי חב"ד: 03-6906142. שעת סיום משוערת 18:30.

מאת: מרב לביא

ומה עם מה שבכל זאת דורש תיקון?

אדם חולה סכרת נאלץ לעבור טיפול קשה ומכאיב באחת מרגליו. תוך כדי הטיפול יושב הוא בנינוחות על כסא המטופל כשהרופא משתומם. בסיום הטיפול פונה אליו הרופא בתמיהה: ידידי, מזה שנים רבות אני מטפל במקרי ם כאלה, ולא קרה לי עוד מעולם שהפציינט ישב בכזו נינוחות. זהו טיפול מכאיב ביותר ותמיד מלווה בצרחות איומות. רק מלאך לא יגיב לכאבים כאלה. אתה לא מלאך, זה אני יודע, אז תגלה לי את הסוד, איך ישבת בלי לפצות פה?

פשוט, ענה לו המטופל, הגשתי לך את הרגל הבריאה…

חסיד אחד נכנס אל רבו לבקש תיקון עבור עבירה גדולה שעשה כביכול חברו. אמר לו הרבי: חבל שהחבר שלך לא נכנס במקומך. לשם מה היה צריך הרבי לביישו ולומר לו שכביכול "עלה עליו"?

ישנן התנהגויות שבהחלט יכולות וצריכות להשתנות על מנת שבני הזוג יהיו מרוצים מהזוגיות שלהם. ספירת העומר היא זמן טוב לעבוד על הדרוש תיקון, לצאת ממ"ט שערים ולהגיע לשער הנ'. אך ראשית, יש להודות ולהכיר בכך שיש דברים בחיי הנישואים שדורשים תיקון ולא רק במה שנראה על פני השטח, אלא דברים רציניים יותר שבדרך ממילא יביא לתיקון הפרטים הקטנים עליהם קל לנו יותר להצביע. לשם כך אנו צריכים להתאמץ מעט, להיות כנים ולחדור קצת יותר עמוק לנבכי נשמתנו.

אם לא נודה בחולי, לא נוכל אף פעם להיא לו מזור כמו שכותב הרבי בהיום יום, שידיעת המחלה הינה חצי תרופה.

דילוג וקפיצה

בחג הפסח, שכבר נראה לנו כעבר רחוק, הקב"ה פסח ודילג על בתי המצרים. הרבי מליובאויטש מסביר שחג הפסח מלמד אותנו שצריך לפעמים לדלג ולקפוץ מהמצב הקיים למצב טוב יותר. הקפיצה צריכה לחול בנכונות שלנו לצאת ממקום שאולי כבר כמעט השלמנו איתו למקום אחר, חדש וחיוני, בו אנחנו מלאי מרץ ומחוייבות לעשות שינוי. הדרך להר סיני לעומת זאת, צריכה להעשות בשלבים, אט אט ובבטחה. בצורה כזאת, תוכלו להרגיש די מהר את השינוי שחל ומשפיע על תחומי חיים נוספים. בספירת העומר, העבודה הנדרשת היא מדורגת ויסודית.

מצוה גוררת מצוה

כאשר אתם רואים ים של דברים של דברי שדורשים תיקון ומאיימים להטביע, דבר ראשון צריך לקפוץ אל הים, ואז אט אט יקרע הים לשניים ותוכלו לעבור בבטחה ביבשה. חשוב מאוד שתקחו לכם אתגר אחד בלבד, נקודה אחת שבה תצאו מן המיצר אל המרחב. אנשים נוטים לקבל על עצמם הרבה דברים בבת אחת, מה שגורם לתסכול, ראשית מכל הדברים שמוטל עליהם לעשות, מה שמייאש עוד לפני שמתחילים לעבוד, ושנית, כי בלתי אפשרי ליישם הרבה דברים במקביל. חז"ל אמרו: "מצוה גוררת מצוה" ובכך לימדו אותנו ששינוי הוא הדרגתי ודבר טוב אחד גורר אחריו דבר נוסף. שינוי אחד שנראה קטן ושולי, גם אם נעשה באופן לגמרי לא מושלם, מוביל אחריו לשינויים טובים ורבים. אז איך עושים את זה ובמה להתחיל?

לפניכן שאלון שיכול לתת לכם מדד כלשהו ולבחון את רמת שביעות הרצון מקשר הנישואין שלכן. הדפיסו אותו, ענו עליו, כל אחד מכם בנפרד. שאלון זה יוכל אולי לעזור לכם לזהות ולחדד אילו תחומים בקשר עדיין אינם משביעים את רצונכם.

כעת, שבו ונסו לשוחח על הקשיים או החסרים שאיתרתם, על הדברים שכדאי היה שיראו אחרת, כאלה שזקוקים לרענון, תיקון, שיפוץ או אף קניה מחודשת.

במידה והצלחתi לשוחח על הקשיים או הצרכים בנעימות, ללא הרמת טונים, פגיעה או זלזול, בחרו לכם את הדבר שאיתו תרצו להתחיל, כל אחד בוחר דבר אחד שבו הוא מעוניין בשינוי, או מכיון שהוא הכי חשוב, או אולי משהו שיהיה קל לבצע על מנת לחולל את השינוי לטובה בהקדם ובלי מאמץ מיוחד.

קראו לילד בשמו

על מנת לדעת מה עליכם לעשות, חשוב שתקחו את הנושא הנבחר ותורידו אותו לפרטים מעשיים. מנו לפחות חמש התנהגויות שיצביעו על שינוי באותו תחום, דברים שיגרמו לכם להרגיש שבן הזוג  משתנה בכיוון הרצוי.  אם לדוגמא אני רוצה שבעלי יהיה יותר שותף בטיפול בילדים, זה אומר לגבי: 1. אני רוצה שיעשה להם אמבטיה לאחר ארוחת הערב.

2. אני רוצה שייקח אותם לרופא במידת הצורך.

3. אני רוצה שיתמוך בי בפניהם.  וכדו'.

בשלב הבא, כל אחד מכם בוחר לעצמו התנהגות אחת שהוא מוכן לקחת על עצמו, מתוך רשימתו של בן הזוג או דבר אחר משלו, בתנאי שהוא מקובל על שניהם.

כעת, כששניכם יודעים מה עליכם לעשות, התמידו בהתנהגות הטובה במשך שבוע. תנו אחד לשני פידבק חיובי על כל נסיון לעשות את המוטל עליו, גם א לא נעשה בשלמות. זכרו לא לבקר או לתת הערות או תזכורת כלשהי על מה שלא נעשה.

לאחר שבוע קיימו שיחה על מה שקרה, זכרו לא להתקיף או למתוח ביקורת, השתמשו במשפטים הפותחים ב"אני" ודברו על מה שחוויתם.

החליטו על השינויים לקראת השבוע הבא. אתם יכולים להשאיר את ההסכם כמו שהיה או לשנותו. על מנת לשנות חזרו שוב לשלב בו תבחרו מתוך רשימה מה אתם רוצים ומוכנים לעשות. בכל שבוע הוסיפו רק התנהגות אחת ואל תעברו להתנהגות חדשה לפני שהקודמת השביעה את רצונכם.

התמידו בכך לפחות חודש. לאחר חודש בדקו מה הצלחתם להשיג ועד כמה השינויים משמעותיים.

חשוב להדגיש שאין לנהל משא ומתן – אלא כל אחד עושה את חלקו ללא קשר לעשייתו או אי עשייתו של בן הזוג.

וכשתצאו סוף סוף מהמיצר, בוודאי תמצאו מיצר נוסף עליו תרצו לעבוד בדרך לקבלת התורה המיוחלת…

בהצלחה!

בואי כלה – זוהי כותרתו של יום העיון המיוחד לכלות, לנשואות טריות ולבנות העומדות לקראת הקמת בית בישראל, שנערך ביום רביעי י"ד באייר  ע"י "מכון צופיה הליכות ביתה" בשיתוף עם מכללת "בית רבקה".

משעות הבוקר החלו נוהרות צעירות נרגשות ליום העיון המיוחד להן. ניתן היה לחוש את האווירה המרוממת עוד בטרם החלה התכנית. הארוע התקיים באולם החתונות החדש אשר בכפר חב"ד ב'. לצד בימת החופה אשר מחוץ לאולם, כבר בעמדת הרישום הורגשה אווירה של שמחת כלולות. את הבנות קידם בר עשיר של קפה, עוגה ושתייה חמה. האולם היה ערוך לשמחה . כל אחת חשה, שמפה תצא עשירה בהכוונה, תכנים ותובנות כדי ליצוק יסודות איתנים מהמסד עד הטפחות.

 יום העיון, בהנחייתה המוצלחת של הגב' חיה מושקא הלפרין מקרית מלאכי, נפתח בקטעי מולטימדיה – "אני נולדתי על ההר ", סיפור מרגש על מאמציו  של מטפס הרים להגיע אל פסגת ההר הגבוה ביותר. כשזה מגיע אל הפסגה הוא פוגש ילד קטן במקום אשר אליו הכי קשה להגיע, לתדהמתו אין קץ אך הילד מסביר בפשטות כי הוא נולד על ההר. מעלת וזכות הבנות הבונות בית מקדש מעט לשכינה- בית יהודי, אשר ילדיהן יזכו להיוולד על ההר…

את ברכת האכסניה הביא הרב משה חפר, מנהל מכללת בית רבקה- הבית של בנות חב"ד, שהיה שותף  בארגון יום זה, ומסייע במאור פנים לפעילויות של מכון 'צופיה הליכות ביתה' במהלך השנה. הרב חפר קידם בדברי ברכה את הנוכחות, בירך על השותפות הטבעית בין 'בית רבקה' וארגון נשי ובנות חב"ד ומכון צופיה הליכות ביתה בבחינת "המשולש המנצח" ואיחל למשתתפות הצלחה בהקמת בית חסידי על יסודות איתנים.

המשתתפות צפו במראות קודש מדברי הרבי לחתנים וכלות.

יו"ר ארגון נשי ובנות חב"ד, הגב' צפורה וישצקי, בירכה בחום את המשתתפות ודיברה על המסלול לבת החב"דית, מ'בית רבקה'- בית החינוך בו מקבלות הבנות את הבסיס להקמת בית חסידי, ומשם, מצטרפות לנבחרת הנשים שהקים הרבי- נשי חב"ד, בהקמת ביתן.

הרב בלינוב, רב מרכז העיר בני ברק, נשא את המשא המרכזי במושב א', בו העביר בטוב טעם יסודות הלכתיים והשקפתיים החשובים להקמת בית יהודי בישראל.

לאחר ארוחת צהריים חגיגית, פנו הבנות לסדנאות. הרבנית ברוריה אשכנזי דיברה בטוב טעם על השוני בין איש ואישה כמנוף להצלחה בזוגיות. הגב' זיזי קוצ'מן – מאמנת אישית – נתנה כלים מעשיים בקבלת החלטות בצמתי החיים. הגב' ציפי גלוברמן – מטפלת במגע  העבירה סדנא בנושא של תקשורת בריאה ללא מילים. יועצת הנישואין הגב' רחלי צמח הקנתה כלים לבניית יסודות נכונים בבית היהודי בשנה הראשונה של הנישואין.

את מושב ב' פתחה הרבנית אסתר ירוסלבסקי שנשאה את דבר מכון "צופיה הליכות ביתה" שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד. היא הביאה את דברי קודשו של הרבי אודות הזמן טרום החתונה, המכונה "יקר מכל יקר"  ואחר סקרה פעילות המכון והציגה בפני הצעירות את התכניות השונות המוצעות להן במכון צופיה הליכות ביתה. בדבריה, ציטטה מתכנית העבודה שכתב הרבי לארגון: "לנהל תעמולה לחזק ענייני יהדות בכלל וטהרת המשפחה… בפרט" (אג"ק ו, עמ' רכ"ה), והביאה את דבר המכון, שהוקם במטרה לקיים את הוראת הרבי ולחזק את נושא טהרת המשפחה והבית היהודי, במגוון דרכים ופעילויות. לסיום, הודתה לרב משה חפר, מנהל מכללת בית רבקה, המסייע למכון בחפץ לב במשך השנה כולה, לחברות צוות המכון, הרבנית ברוריה אשכנזי, הגב' דבורה מקובצקי, הגב' לאה הלפרן והגב' חני אריה הפועלות במסירות במשך כל השנה, וכן לגב' חני זוהר ממכללת בית רבקה, שותפה פעילה בארגון יום זה.

במליאת "לקראת כלה" בה הנחתה הגב' דבורה מקובצקי צפו הבנות בתכנית אומנותית הומוריסטית ע"י השחקנית הנפלאה הגב' מיכל לויטין שהצליחה להעביר מסרים חשובים ועמוקים בצורה נעימה ומשעשעת , על הווה ועתיד, רצינות והומור, בבניית הבית היהודי. בקטעי דרמה נראו צעדי ההתחלה, ההתרגשות, האושר והתקוות- השלב עימו הזדהו המשתתפות, יחד עם הצצה אל העתיד, ההתמודדויות לצד כוחות האישה לבנות, להשתנות ולהעצים את הבית. התכנית העניקה תובנות והארות חשובות לעוסקות ביציקת היסודות לביתן.

 הרבנית ברוריה אשכנזי  שנשאה את המשא המרכזי במושב זה העבירה  דברים מרתקים, עשירים ומחכימים בליווי מצגת, בנושא "יסוד היסודות ועמוד החכמות"- יציקת היסודות האמיתיים והטהורים, בחכמה ובדרך הנכונה, לבית חסידי איתן.

במליאת "בואי כלה" בה הנחתה בטוב טעם הגב' אסתי גופין ממכלת בית רבקה, האזינו הצעירות לדברי הד"ר סבין זגורי מומחית ברפואת נשים שהתייחסה לצד הרפואי הלכתי בבניין הבית. המליאה נחתמה במופע "הלכות והליכות – טהרת המשפחה בתלת מימד", המשולב במשחקה של הגב' מיכל לויטין.

הבנות יצאו מהאירוע מלאות תודה, ומביעות משוב חם ונלהב על היום החשוב והמיוחד שתכניו ילוו אותן בבניית ביתן ובידיהן שי ייחודי, חוברת 'בואי כלה' שהופקה  במיוחד ליום העיון, מלאת תכנים והעשרה לחיזוק יסודות הבית החסידי. תודה מיוחדת לרב מאיר סטמבלר, על סיועו בהנפקת חוברת זו.

מכון 'צופיה הליכות ביתה' לא שוקט על שמריו. זה למעלה מ-20 שנה, מארגן מכון צופיה הליכות ביתה פעילויות בנושא הבית היהודי. יום עיון למדריכות לכלות, ייערך השנה במתכונת מקצועית במיוחד ע"י טובי המרצים בתחום, בעז"ה ביום רביעי כ"ה בתמוז, 3 ביולי,  במכללת 'בית רבקה'.

ימי עיון ונופש במלון ניר עציון בנושא הבית היהודי, המיועדים לכלל הנשים, יתקיימו בעז"ה בימים שני- שלישי, א'-ב' באב, (8-9 ביולי). התכנית מרתקת ומגוונת, זוהי השקעה מטעינה ומעצימה את האישה החסידית, בכוחות לבניית ביתה הפרטי, כי בית חסידי הוא לדורי דורות.

לפרטים והרשמה: משרד ארגון נשי חב"ד, 03-9606142.

מאת: רינת יצחקוב

בנות תיכון יקרות, הטור הזה מוקדש לכן. בתקווה שיהיה לכן זמן לקרוא אותו בכלל.

אמהות יקרות, גם לכן הטור הזה מוקדש, שתבינו מה עובר על בנות העשרה שלכן.

לחלק מכן זה יהיה כמו זיכרון רחוווווק ולחלק מכן זה יהיה זיכרון מהעבר הלא כל כך רחוק, כשאתן בעצמכן עוד הייתן בנות תיכון… כמובן שהכל טיפ-טיפה בהגזמה, אז – קחו הכל בפרופורציה.

או במשוואה, או במשפט פיתגורס. איך שבא לכן…(;

חודשי אייר, סיוון, תמוז בגילאים כמו שלנו הם חודשים חשובים. זה כל בת תיכון וכל אמא של בת תיכון יודעת…

בואו נעבור ביחד על כל הדברים שיש לנו לעשות אחרי שאנחנו חוזרות מהלימודים:

* להיכנס הביתה, להעיף ת'תיק לפינה צדדית, ולפלוט "אוף כבר! גם כן הלימודים האלה, צריך להכחיד אותם!".

* לנסות לאלתר משהו לאכול.

* לעשות שיעורי בית.

* ללמוד למבחן הקרוב.

*  לריב תוך כדי עם האחים/ות הקטנים והאחיות הגדולות [גם הן מעצבנות לפעמים עם כל הכבוד (ויש הרבה…) במחילה מכל הבכורות והגדולות שביננו… אל דאגה, גם אני גדולה ובעצם גם קטנה אז זה מסתדר. שכידוע, ישנה גדולה שהיא גדולה, גדולה שהיא קטנה, קטנה שהיא קטנה וקטנה שהיא גדולה… הבנתן?:-)

* להתקשר לחברה לברר משהו נחוץ למבחן.

* לעשות הפסקת אש עם האחים ותוך כדי לעשות הפסקה מהלימודים.

* ארוחת ערב.

* מקלחת.

* חזרה פעם אחרונה על החומר(ת'כלס, מי עושה את כל הזה? זה נכתב כאן לשם התחנפות טהורה למורות ולמחנכות שמוצאות לעצמן זמן לדפדף באתר 'נשי ובנות חב"ד'… J).

* לבדוק שה-כ-ל בפנים (כולל ה'שליפים'… סתאםם, אנחנו ישרות! כמו סרגל גמיש!)

*  קריאת שמע, ספירת העומר ו-לישון.

אחרי יום מעייף של בין 6 ל-9 שעות לימוד וכל הצהריים הנ"ל. ואח"כ אנחנו אמורות לקום בבוקר לבצפר כרגיל כאילו לא עברנו אתמול מלחמת התשה, כאילו ביום האתמול לא קרה כלום. רגע,ברור שלא קרה כלום אתמול, כי ככה היה כל השבוע, אז זה לא חדש! אני היחידה שמרגישה ממוטטת? זו שאלה רטורית כמובן… ברור שכולן ממוטטות, רואים את זה לפי השחור בעיניים שמתעבה מיום ליום. לא שחור מהעיפרון אלא מסיוטי הלילה ממשוואות, נוסחאות, שנים, שמות, תאריכים, אמצעים אומנותיים, חרוזים, בתים, אמצעים לשוניים,פסוקים בע"פ, רש"י, רד"ק, אנזימים, תאי דם,תפקידי מירכאות, אסקופות, אנדרטות, מילים באנגלית מילוני אבן שושן אותיות לועזיות ומה לא???!!!

והעיקר כל המבוגרים "בת כמה את, 16-17? וואו! איזה גיל!" מה אני יגיד לכן? אולי בזמנם זה היה גיל טוב שבו מתבגרים מתוך הנאה וצחוק משוחרר ובחברה נורמאלית שלא משתיקה אותך כל שניה כי היא לומדת למבחן שאחרי ההפסקה… אולי בזמנם בכלל לא היו בגרויות (טוב, זה תלוי את מי את שואלת; סבתא/אמא/דודה/שכנה וכו'…). אולי בזמנם גיל 16-17 היה ה-גיל… טוב, מה נעשה? לכו תשנו את העולם… על זה נאמר 'האדם לא יגמור את הלימודים, אבל הלימודים יכולים לגמור את הבנאדם'…(;

אבל מה, יש לנו פטנט "חשוב טוב- יהיה טוב!". יש גם משפט יפה ששמעתי לאחרונה "לא בגלל שדברים אינם מתנהלים כראוי אנחנו עצובים, אנחנו עצובים ולכן דברים אינם מתנהלים כראוי!".

לכל הבנות שעוברות את הסיוט של הפסיכומטרי אז- בהצלחה! שתוציאו 770 מכה ראשונה!

ולכווווווולן בהצלחה רבה רבה בכל בוחן, מבחן, פרוייקט, מתכונת ובגרות שתיגשו אליה!

בנות, תזכרו תמיד ש"אדם שמאמין שהוא יכול- יכול, ואדם שאינו מאמין שהוא יכול- כנראה צודק…". אז, שנחשוב טוב, נהיה שמחות ומתוך כך דברים יתנהלו כראוי. שבעז"ה נצליח כי נאמין שאנו יכולות ושנזכה ברגע זה לסיום הגלות ולהתגלות! משיח נאו!!!

הכל אפשרי

ערב שבת. הכל מוכן לקראת המלכה וגם לקראת האורחים שבאים להתארח אצלנו. הבית מבריק, הילדים לובשים חגיגי, הכל פיקס. הקטנים אוכלים במטבח עוגיות עם שוקו כדי לא להיות רעבים עד לקידוש. נפלא. רפי בן ה-4 מגיע לסלון עם כוס השוקו. אני מזהירה אותו בפעם המי יודע כמה שלא מגיעים לסלון עם אוכל או שתייה. כבר חודש שאנחנו הנחלנו בבית נוהג זה וב"ה כולם עלו על הגל. זו הסיבה שהסלון נקי כל השבוע, חסל סדר פירורים וטיפטופים, ורפי מותח את הגבול יתר על המידה. הצפוי קורה וכוס השוקו נשפך. אני מענישה אותו.

א.  כי רפי צריך לשאת בתוצאות המעשה וללמוד להקשיב להורים שלו.

ב.  אין לי כח לזה! עוד מעט האורחים מגיעים ועכשיו שוב לנקות? מגיע לו עונש!

ובכן. אותו סיפור, אותו מעשה מצד האמא. אז מהו ההבדל? יש שתי אפשרויות פעולה: פעולה מתוך בחירה ופעולה שהיא תגובה.

"תגובה": פעולה או הרגשה כתוצאה ממשהו חיצוני.

• קשה לי, כי קרה משהו.
• אני שמחה, כי העריכו אותי
• אני אוהבת, כי כולן לובשות כך
• טוב לי, כי אמרו לי שאני נראית טוב

"בחירה": פעולה או הרגשה שאנו בוחרים לעשות או להרגיש, לא תלוי בדבר או אדם אחר, כי זה משהו פנימי.

• אני אוהבת, כי זה הרצון שלי
• קרה משהו ואני עצובה / שמחה, כי אני בחרתי
• קשה לי, לא תלוי מה האחרים אומרים.

במקרה א' האמא פעלה מתוך בחירה. למרות שזה נראה בדיוק כמו במקרה ב'. במקרה ב' הייתה תגובה. האמא לא חשבה, הרגישה מאוימת/ שקלקלו לה את העבודה / עצבנית וכו', והגיבה בנתינת עונש. מיותר לומר שכשפועלים מתוך בחירה יש תוצאות רצויות, כי -בדוגמתנו- הילד מרגיש שזה עונש שמגיע לו כי עבר את הגבול ובמקרה ב' "אמא נורא התעצבנה עליו".

עכשיו אנחנו מבינים שה"בחירה חופשית" שקבלנו מא-לוקים לא מסתכמת בלשמור שבת או לא, לקיים מצוות או לא. אנחנו פשוט יכולים לבחור איך להיות. זה נשמע מופרך? קחו דוגמא: אנשים במחנות השמדה אמרו מודה אני בכוונה רבה והודו לה' על כל יום שעבר בשלום. הם בחרו לשמוח על כל יום ולהודות עליו. בני ישראל במדבר קבלו אוכל, הבגדים גדלו והתכבסו עליהם, היו מוקפים בענני כבוד שהגנו עליהם מפני אויבים ולא היו להם דאגות פרנסה. ובכל זאת התלוננו, ויותר מפעם אחת. הם בחרו לא להיות מרוצים.

מכאן שיש מצב נתון (נסיבות שאינן באפשרותנו לשנות) ויש הרגשה, מבט לחיים של האדם (הוויה הניתנת לבחירה).

ואיך עושים את זה? פשוט בוחרים. פשוט? לא עד כדי כך, זה עניין של אימון. לאמן את המח לבחור ולחשוב מה שטוב לי. באותה דרך שאתאמן לא להיפגע, לסלוח, להיות אסרטיבית, רגועה, אמא חזקה, עם ביטחון עצמי וכל דבר שרק יעזור לי לחיות טוב יותר, שמחה יותר ומאושרת.

למה עם מאמנת אישית? כפי שחז"ל אמרו "אין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורין" כשאנחנו בתוך המצב הרגשי או הקושי אנו כמו בתוך ענן. התפקיד שלי כמאמנת הוא לעזור לך לפזר את הענן הזה וביחד לעשות בהירות. כשהכול ברור אפשר להתקדם ולבחור את הטוב ביותר בשבילך, מה שיעזור לך להגיע לאן שאת שואפת, למצוא את הפתרונות שלך.

ותזכרי שהבחירה בידיים שלך!!

טלי גלויברמן

מאמנת אישית ברוח היהדות

מנחת נישואין מוסמכת

מרצה במגוון נושאים יהודיים

052-3760922

"בשיחה עם אתר נשי ובנות חב"ד נמסר מארגון הסדנה כי "מדובר על קבוצה קטנה ומיוחדת שבה נלמד להסתכל במבט חדש על ילדינו, בני זוגנו וההפתעות שמתרגשות עלינו.

נתפתח ונאהב את מה שיש לנו וגם את עצמנו".

מנחת הסדנה, הגב' ניימן מסרה כי "בקבוצה נרכוש כלים להקשבה, לתקשורת בריאה, לקבלה ואהבה, כלים להתמודדות,

נקבל תמיכה ונשתף אחת את השניה בחוויות אמהות, זוגיות וחינוך ועוד.

הקבוצה תומכת ומשחררת ואנו מתוודעות לכך שכולנו חוות דברים דומים. וכשמקבלים כל אחת כפי שהיא.

השיתוף בכל מפגש והחוויה של היחד יוצרים גיבוש קבוצתי חזק ומעודד.

שיטת העבודה המרכזית היא פסיכודרמה.

הנשים הרבות שהשתתפו כבר בקבוצות-

הפכו שמחות יותר מודעות יותר ואפילו מאמינות יותר.

והאווירה בבית השתנתה בהתאמה".

מדובר על תהליך של עשרה מפגשים פעם בשבוע, כל מפגש באורך שעה וחצי.

המפגשים יתקיימו בשכונת רמות.

אפשר ליצור קשר גם [email protected]

השיעור הראשון הוא ללא התחייבות – ההרשמה מראש.

הדיון שנסוב סביב נושא המחירים הגבוהים שמתבקשות המשפחות לשלם לשדכניות, נסוב מטבע הדברים סביב השאלה האם אפשר להתחשב במשפחות ולבקש מחיר נמוך יותר והאם ראוי לבקש מחיר כזה. מעט מאד מהדיון נגע באמת ליחס של השדכניות כלפי האתיקה המקצועית שנדרשת מהן והנורמות של שידוכים בקהילת חב"ד.

לפני חמש שנים הייתי בעצמי בגלגל הזה של שידוכים, לפני חתונתי. כמו כל נערה חב"דית ישבתי מסוקרנת לידי אימי כשהיא הרימה טלפונים לשדכניות לקבל הצעות. כמובן שכפי שכולכן מכירות את השיטה, מה שקיבלנו מהשדכניות לא היו שמות מסודרים עם פרטים ומידע ברור, אלא "רשימות מכולת" עם שמות רבים, כשהשדכנית אומרת לאמא "לכי תבררי"… כשלא תמיד אפילו קיבלנו את המספרים הנכונים של החברים, או בפעמים אחרות שנותנים שם של בחור והוא אומר "אה כן, למדתי איתו בישיבה קטנה, אבל מאז אנחנו לא בקשר"…

באחד המקרים קיבלנו שם של בחור והשדכנית אומרת שהוא ממש "בענין של שידוכים עכשיו". אבל טלפון לחבר הראשון גילה שהבחור בכלל שוהה כעת בשליחות בתאילנד ולא מתכוון לחזור לארץ בחצי שנה הקרובה…

אבל זה עוד היה רק הפתיח. בשעה טובה ומוצלחת – ולמרות עבודת הבירורים המייגעת שנדרשנו לבצע לבדנו – הצלחנו לברור את "רשימות המכולת" שקיבלנו מהשדכניות ולהגיע אל ה"באשערט" המושלם. כאן החלה מסכת מרדפים מייגעת של אימי אחר השדכנית, כדי שתועיל לקבוע פגישה. מידי ערב היא הייתה עסוקה עד לשעות הקטנות של הלילה ולא הספיקה לטלפן לאמא של הבחור, או שניסתה אותה ולא ממש הצליחה. בקיצור קיבלנו את ההרגשה שהיא לא ממש "עובדת" בזה בשבילנו, אלא יותר עושה לנו טובה.

כמובן שאימי הייתה צריכה להתנצל בכל פעם שהיא "מנדנדת" לשדכנית לבקש תשובה ובכל פעם הרגישה לא נעים שהיא ממשיכה לטרטר אותה, אולי תגיע תשובה מהשידוך הפוטנציאל.

סוף-סוף נפגשנו ומצאנו חן זה בעיני זו – וכן להיפך. לאחר הפגישה השלישית כבר היה ברור שזה הולך לכיוון הנכון. בפגישה הרביעית כבר הרגשנו ששנינו רוצים את השידוך ובסוף הפגישה הבחור שאל אותי אם חשבתי איך להתקדם הלאה… הבנתי למה הוא מתכוון והשבתי שמבחינתי אפשר להתקדם… זו הייתה סוג של הצעת נישואין ברמז, לפי כללי הפגישות כמובן ובצורה עדינה. הבנו אחד את השניה למה אנחנו מתכוונים והיה ברור שבפגישה הבאה זה כבר יהיה רישמי.

כמובן לא חשבנו שנסגור את זה ככה בינינו, אלא שנקבע כעת עוד פגישה, בצורה מסודרת, ונכתוב לרבי ואז נכריז. אחרי אותה פגישה ההתרגשות אצל אימי הייתה גדולה. הבת שלה מצאה בחור שמצא חן בעיניה וגם היא מצאה חן בעיניו והם רוצים להתקדם ולסגור.

אבל גם כעת השדכנית הייתה עסוקה… בכל הערב של אותה פגישה אמא שלי (וגם אמא של החתן…) ניסתה להשיג את השדכנית אבל אין עם מי לדבר… גם למחרת – שהיה יום שישי – השדכנית לא עונה, ואנחנו כבר רוצים לדעת מה קורה ואיך מתקדמים…

בשעות המאוחרות של יום שישי אמא שלי החליטה שהיא לא מחכה. היא הרימה טלפון לאמא של הבחור והציגה את עצמה… "הבנתי שאפשר להגיד מזל טוב!"… האמא הייתה מופתעת מאד אבל שמחה מאד על התושיה, וככה האמהות בעצמן סיכמו ביניהן את פרטי הפגישה האחרונה שלנו שבה כתבתנו לרבי…

החוויה הזו מסופרת על-ידינו כיום בתור מעשייה נחמדה על הולדת השידוך שלנו. ברוך ה' שנישאנו בשעטו"מ וזכינו להקים בית נאמן בישראל – וכל השאר היסטוריה… אבל מה זה מלמד על איכות העבודה של השדכנית החב"דית?

"אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים"

(רש"י ויקרא כא,א)

בראשית פרשתנו פרשת 'אמור' מצווה התורה את הכוהנים שלא יטמאו למת, אולם הציווי בא בלשון כפולה: "אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם". כפל-הלשון "אמור… ואמרת" בא ללמד שיש צורך (כפי שרש"י מציין מיד): "להזהיר גדולים על הקטנים".

אין זו הפעם היחידה שהתורה מצווה את הגדולים על הקטנים.

חז"ל אומרים, שציווי זה נאמר על שלושה דברים: איסור אכילת שקצים, איסור אכילת ושתיית דם, איסור טומאת כוהנים.

לא להתייאש 

מדוע דווקא בשלושה עניינים אלה ראתה התורה לנכון להדגיש את חשיבותו של החינוך? אין זאת, אלא משום שבכל אחד משלושה אלה עלול המחנך לבוא לידי רפיון וייאוש, ולכן צריכה התורה לחזק את ידיו.

המאפיין את איסור אכילת שקצים הוא, שזה דבר שנפשו של אדם קצה בו. המאפיין את איסור אכילת דם (בעיקר בשר, שלא עבר 'הכשרה' והוא מלא עדיין – בדם..) הוא, שבני-ישראל בארץ מצרים, היו רגילים ושטופים באכילתו. המאפיין את איסור טומאת כוהנים (כמו ענייני הטומאה בכלל) הוא, שזה דבר על-שכלי.

לחנך אוכל שקצים 

ומכאן למדנו שלושה כללים גדולים בחינוך:

א) כשאדם נתקל במצב פרוץ ואיום ביותר, או בהתנהגות גסה ושפלה ביותר, הוא עלול לחשוב, שבמצב כזה אין לו שום אפשרות לפעול ולחנך לטוב. באה התורה ואומרת, שאפילו כשמדובר באדם האוכל שקצים – דבר המוכיח שהאיש מתנהג בצורה בלתי-אנושית כלל – חלה חובת החינוך ואפשר להעמידו על דרך הישר.

ב) יש אומרים, שחינוך יכול להועיל כל עוד לא התרגל האדם ללכת בדרך הלא-טובה, אבל אם כבר עבר ושנה והפך את דרכו זו להרגל – לא יועיל החינוך וחבל על המאמץ. מדריכה אותנו התורה, שגם בדבר שבו היו בני-ישראל כה רגילים ושטופים, כמו אכילת דם, חלה חובת החינוך, ומכאן שאפשר על-ידי חינוך טוב לשנות אצל האדם גם דברים שהורגל בהם ביותר. (… – רק כשר!)

חינוך לאמונה 

ג) יש הסבורים, שחינוך הוא דבר שיכול להתאים רק לדברים שניתן להסבירם בהיגיון, ואילו כשמדובר בענייני אמונה – אי-אפשר לחנך לזה, ולכן, אם האיש טוען שאין הוא מאמין, אין מה לעשות בעניינו. מדגישה התורה דווקא בעניין כמו טומאת-כוהנים, עניין על-שכלי לחלוטין, את חובת החינוך, כדי ללמדנו, שגם בעניינים שבאמונה מועיל החינוך ואין שום סיבה להרים ידיים, שכן בפנימיות לבבו כל יהודי הוא מאמין והחינוך רק עוזר לו לגלות את האמונה שבעומק נפשו.

כאשר התורה מצווה אותנו לעשות דבר-מה, אין זו רק הוראה שהדבר אפשרי, אלא הציווי עצמו מעניק את הכוחות לבצע את המצווה. הקב"ה אינו תובע מהאדם דברים שאין הוא יכול לעמוד בהם, ומכאן, שכאשר הוא תובע משהו, הוא נותן גם את הכוחות לבצע זאת.

אגב, "לציורו" השלם של כל אדם, על פי המצופה מהנהגותיו האופטימליות והמקסימליות ("הסרט המושלם שלו"), קוראים בקבלה ובחסידות – 'דיוקַן', על האדם להתאים את חייו לדיוקנו…

על אברהם אבינו נאמר – "בא בימים", ומפרשים: "ביומין עילאין", שנכנסו והותאמו חייו שבעולם – לדיוקנו העילי…  הלוואי עלינו.

לצפייה במצגת הדבש מלכות של פרשת אמור