ב"ה

משנכנס אדר מרבים לדון בנושא השמחה. ואכן, אלו חדשות משמחות לכשעצמן. ניכר בבירור כי במהלך השנים האחרונות נפוצו מעיינות החסידות, והשמחה, המרגלית היקרה שבכתר החסידות, פרצה אל מרכז השיח הציבורי וזכתה לכבוד, יקר ואהדת הקהל. זאת משום שהשמחה היא התמצית והתכלית של החשיבה החיובית שכל כך פופולארית היום, לפחות ברמת ההצהרה….

אם פעם המושג "אני חושב משמע אני קיים" עשה רושם, הרי שהיום תמצי לומר – אני חושב חיובי משמע אני קיים. השאלה העיקרית כרגע ((now! הינה– "כיצד אני חושב" . וכבר ברור לכולנו שרק אם החשיבה היא חיובית אז לקיום יש ערך פורה ולעומת זאת כולנו כבר יודעים, השבח לקל, כי לחשיבה שלילית תוצאות הרסניות.

במסגרת הדיונים בנושא השמחה, נראה שמתבקש לבחון האם קיים הבדל בשמחה שבין המינים. תילי תילים של מילים כבר נכתבו אודות ההבדלים בין החשיבה הגברית לחשיבה הנשית.

כולנו כבר יודעים כי האישה חוננה בבינה יתרה וביכולתה לפרוט לפרטים עד למעשה בפועל את התמונה הכללית הגברית.

 אך מה בדבר המטען החורג של העצבות בו "בורכה" האישה לאחר חטא עץ הדעת? "הרבה ארבה הרונך ועצבונך, בעצב תלדי בנים וגו'.."

ואכן, האשה היא זו הנושאת בגופה חיים חדשים, נותנת מלשד עצמותיה, בריאות שיניה, ורידי רגליה, גזרתה וחדוותה למען ילדיה.

שלא לדבר על כך שבדומה ללבנה, עוברת האשה כל חודש תהליך מחזורי שוצף וגועש של התמלאות והתרוקנות, הכרוך פעמים רבות בשינויים קיצוניים במצב הרוח, ולמרבה הצער לעיתים גם במרה שחורה.

המסקנה היא אם כן פשוטה – מדד השמחה מראה כי נקודת הפתיחה של האישה מול זו של הגבר הרבה יותר מורכבת ו"מאתגרת" (יאמר בשפה חיובית ומתוקנת)

וכל כך למה?

נחזור אל המקורות. שורש כל הגלויות, חטא עץ הדעת, מתחיל באשה.

אדם הראשון – נברא כולו טוב ואפילו עקב רגלו האיר כגלגל החמה.ולמרות שנברא כולו טוב, ברא הקב"ה את הרע, על מנת להעמיד את האדם בנסיון, לבחור בטוב, אל מול הרע, ועל ידי כך להתעלות עוד ועוד, להיות כלי לאור אינסוף.

הנחש נברא כדי להעמיד את האדם בניסיון, אך כדי להגיע אל אדם, היה עליו לפנות תחילה אל חווה ודרכה להכניס את הרע באדם. החטא גרם לערבוב בין הטוב ורע וכתוצאה מכך התגשם העולם, אדם וחווה זכו לכותנות עור, לחליפות, לשמלות ולכפתורים, וניצוצות הקדושה התפזרו בעולם בתוך העולם החומר, ממתינים לגאולתם.

והאשה – "דמעתה מצויה",  נחתה בעולם החומר עם מטען חורג של עצבות. נתונה לממשלתו של הגבר, אך בפנימיות עצבותה סוד הגאולה.

כאשר הרבי הרי"יצ יצא ועודד נשים ללמוד חסידות הוא קרא תיגר על הגזירה העתיקה: "הרבה ארבה הירונך ועצבונך" . אם האישה היא זו שכיבתה חלתו של עולם (אדם) אז ודאי שהיא זו שעליה להדליק את שוב את האור!  ואדרבה, יהיה זה יתרון האור הבא מן החושך! הרי בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובשכר נשים צדקניות עתידין להיגאל. בכוח החסידות והשכל השליט על הלב – לאלתר תשובה, לאלתר לגאולה", ונהפוך ונהפוך, מהעצבות הבראשיתית לשמחת הגאולה. הן ברגע שהאישה שמחה, ממילא כל הסביבה שלה מחייכת. ומהי הדרך הישרה והקלה לכך?

וההוספה בלימוד התורה בענייני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע-מצורע – ו' באייר ה'תנש"א; ספר-השיחות ה'תנש"א, כרך ב, עמ' 498-497, 501)

אז נשים יקרות, ללימוד החסידות שלכן מעלה מיוחדת, שתביא לשמחה שלכן ולשמחת עולם.

הדר מזרחי, יוצרת ומנחה סדנאות מודעות לנשים.

(כולל סדנה מיוחדת נושא השמחה) [email protected]

0523-513172

מכון חמ"ש ממוסקבה לכבוד כ״ב שבט ובעידודו של השליח הרב בערל לאזאר יצא ל770 למסע השנתי גם השנה יחד עם קבוצת בנות מצטיינות, הבנות ביקרו בבית חיינו בספריה ובשאר המקומות המיוחדים שגרמו לבנות להתרגש מאוד.

הבנות נהנו מתוכנית חווייתית ומגוונת שהסתיימה כל יום בהתוועדות חסידית אצל אחד השלוחים בערים הסמוכות.

הפקה: מיכאל כפלין הפקות

להורדה

לפני שלושה חודשים איבדה משפחת חב"ד את השליחה מירה שארף הי"ד. מירה היוותה סמל למופת עבור כל אם ושליחה בישר'אל והיה ניתן ללמוד ממנה הנהגות רבות כיצד פועלת אישה במסירות נפש מתוך התמסרות לקיים רצון הרבי. היא ניצחה על שליחות למופת שלא גרעה מגידול משפחה וכל זה מתוך צניעות וענווה.

את המסר הזה מבקשות חברותיה להעביר לנשי ובנות חב"ד ומתוך ההוראה של "והחי יתן אל ליבו" עמלות חברותיה בימים אלו על הכנת חוברת לזכרה.

אם גם את הכרת את מירה הי"ד, נותרו יומיים בהם תוכלי לצרף את התיאור שלך על מירה הי"ד. אנא שלחי עד יום ה' למייל [email protected]

במוצאי שבת קודש, ערב ראש חודש אדר נערכה סעודת מלוה מלכה חגיגית בבית חב"ד קרית משה מערב רחובות לנשות רחובות והסביבה במסגרת פעילות ארגון "שפרה ופועה" בשכונה.

כ300 נשים השתתפו בערב ונהנו מדברי תורה וסיפור חסידי למוצאי שבת מפי שליח הרבי ומנהל בית חב"ד הרב שמעון שאער. בהמשך האזינו הנשים לשיחה בנושא "מהות השמחה" מפי הרב שחר שאער מנהל ישיבת "תמים לכתחילה" ולאחר מכן צפו במופע סטנדאפ "לצחוק עד בלי די…" עם הסטנדפיסטית אושרת דאהן. במהלך הערב נוגנו מחרוזות שירים חסידיים ושירי פורים שהוסיפו לאוירת השמחה.

את הערב אירגנו פעילות הארגון הגב' נחמה כהן תחי' והגב' אבישג מזרחי שבסוף הערב התברכו מפי הנשים בברכות חמות על הערב הנפלא.

יהי רצון שמשמחה זו תימשך לכל השנה ונזכה כולנו יחד לשמוח בשמחה האמיתית והשלימה בביאת משיח צידקינו במהרה בימינו אמן.

קודם כל צריכים להקשיב לילד. וכמו שלא קונים לו בגד שהוא לא אוהב, כך לא מכריחים אותו להתחפש למשהו כזה. למשל, קחו את הילד המתוק הלבוש מדי שוטר. הוא מאד רצה להתחפש לשוטר, מה עשתה האם שלמדה את ה"דבר-מלכות" של שופטים. הפכה אותו לשוטר בגלות – יועץ בגאולה. במקום רובה הוא החזיק תמרור עצור ביד האומר: "לעצור ת'גלות" והנה יש לנו תחפושת גאולתית בקלי קלות. הילד (לצערך…) רוצה להיות בנאי – הפכי אותו לבנאי המקדש. ילדים מטבעם אוהבים אנשים שמחים ומבדחים אין זה פלא שאחיין שלי התחפש פעם לר' שמואל מונקעס… יש ילדים שאוהבים הומור שחור אפשר לחפש אותם לתחיית המתים…

בכל מקרה יש להסביר לילדים שהם בשליחות ואפילו בקהילה החב"דית הם צריכים להוות דוגמה. כל חייל יכול להפוך בכיף לחייל בית דוד, סמל אחד או שניים של צבאות ה', דגל משיח מוכתף עם רצועה המחזיקה אותו תלוי כמו רובה והילד שמח – וגם את…

"אל תגעו במשיחי" זה מתחיל עוד מקטנות. אחד הבנים שלי חזר מהפעוטון מחופש לדגל משיח עם כתר "יחי" וגלימת 'אלבד' צהובה. אף אני יצאתי לפני כמה ימים לבני ברק לחפש תחפושת לפעוט שלי. מצאתי לו ליצן נפלא שרציתי להוסיף לו את הכיתוב: 'כל השמח ומשמח הוא בן עולם הבא ובן עולם הזה'. אבל הפעוט שבעגלה דחף את תחפושת הליצן הצידה וביכר את הפרה אותה אימץ לחיקו בחום. יצאתי בזול, שלושים וחמישה שקלים, פרה עם כל האביזרים כולל זנב וכפתור אלקטרוני תפור המשמיע מו-מו חדגוני. כל הדרך הביתה חשבתי לעצמי איך מקשרים את הפרה לגאולה? בעלי ישר פלט הנה "שור הבר והלוויתן" בערב פורים נוסיף לתחפושת בובת דג "לוויתן" על הקרניים ואת הכיתוב נוסיף בלורד לא מחיק / מיוחד לבדים, והכל מסודר.

יש גם משקיענים יותר. לחברה שלי יש בת שכמנהג הבנות האל-מותי גם היא רוצה להיות כלה או מלכה. מה עשתה האם רכשה שמלת מלכה מפוארת והפכה אותה ל"באתי לגני אחותי כלה" זה מה שהיה כתוב על הכתר עם "יחי" וכל מה שהיה צריך זה להוסיף פרחים לשמלה ולכתר. נפלא לא?

היה גם ילד שבחר רק ספר אחד מן הארון והתחפש לחת"ת מוגדל ומושלם.

כמובן שעץ הגלוסקאות הגאולתי לא נס לחו, ילדים תמיד מתחברים לממתקים… כן, שבעה ימים בחודש אדר היא מכינה לעשרים ילדים! תחפושת גאולתית ומושקעת. כמובן שמי שצריכה להכין רק תחפושת אחת כזו יכולה להשקיע בחומרים יקרים יותר. ההכנה פשוטה והיא גם נתנה לי את ה'מתכונים' המדויקים להכנה אך מחוסר מקום הם נותרו בחוץ. הילדים למדו קודם על נבואות וייעודי הגאולה ובשביל ההורים נוסף הסבר מנוילן שהוצמד לתחפושת בחן, פעם לעניבה של "ואשיבה שופטייך", פעם לסינר של "טבח הגאולה", ופעם לענן קיבוץ הגלויות…

הבטנה על האינדיאני של "אז אהפוך אל עמים… והייתה לה' המלוכה". ראנה את היונק המשחק עם הנחש, רעיון מצמרר לא? גאולתי בהחלט, ויש לה רעיונות נוספים שלא הספקנו לשמוע.

אז אולי אתן תכנה כעת תחפושת גאולתית צלמנה וספרנה לכולנו? אין ספק שתחפושת כזו וודאי שמקרבת את הגאולה, והיכן שרצונו של אדם שם הוא נמצא… אז בהצלחה בהכנה! ולהתראות עוד קודם בגאולה כשאז הכל יהיה במציאות ולא רק בתחפושת.

שימו לב: בתחפושות קנויות ובפרט קדושות של כהן וכיוצא בזה עלול להיות בגד-כתונת עם ארבע כנפות שחייב בציצית חובה לעגל פינה אחת.

שרית וחברותיה הסבו בהתוועדות שכבתית, מולם ישב "המשפיע" הצעיר, הדינמי והנודע מריק אל תוכו כוס אחר כוס של 'משקה' שקוף מרומם. מפזם לעצמו את הניגון: "מען טרינקען 'משקה' און מען הולעט…" ההתוועדות בתחילתה הייתה עניינית ומוצלחת. אכן הוא שפע סיפורים, פתגמים ולקחים. אך הגיע שלב בו המשתתפות גיחכו אל מול פניו של היושב מולן – שראה ב'משקה' מטרה ואידאל. כאילו 'משקה' וחסידים הם מקשה אחת אין סופית וכל המרבה בשתיה הרי הוא משובח. ההתוועדות הייתה מעניינת ובעלת מסרים, אך שרית וחברותיה יצאו משם עם טעם מסויים לפגם. ריח ה'משקה' הכה באפם ולא רק הוא… הם תהו האם סמלו של חסיד מקושר הוא בקבוק 'משקה' צמוד, האמנם?!

בדרך הביתה היא נזכרה באלונה, המקורבת שלהם, שהצהירה בפניה פעם שאת שמחת תורה ופורים היא לא עושה בבית חב"ד שלהם, בגלל ההשתכרות ותוצאותיה. ושוב נחמץ ליבה בקרבה, כחומצו של חומץ בן יין. כ'משקה' על בטן ריקה. טוב כנראה שהיא צריכה להשלים עם זה, אולי כך דרכה של חסידות… חשבה בליבה בצער.

איתרע מזלה ולשבת הגיע מהישיבה אחיה, אלי. פעם כשהיו קטנים היו מתפלמסים, דנים ומתווכחים שעות ארוכות בנושאים שעמדו ברומו של עולמם. אך כיום הם כמעט ולא מתראים. הפעם היא החליטה לנצל את המומנטום, להעלות את הנושא ולשמוע מה בפיו.

וזה היה שווה, מפתיע, חדשני, ותוסס לשמוע שהרבי שליט"א גזר גזירה נגד ה'משקה' והגביל משמעותית את השתייה כדת וכדין. היא הקשיבה כהלומת יין. הרבי מה"מ התבטא שזה גורם לו צער! מרחק והורס פעולות המבצעים! והשתייה בכלל מאוסה, אפילו לא במידה המביאה לשכרות; מגבירה את החומר ועלולה להביא תוצאות שליליות ואסורות! וששיכור אינו חסיד! ושמחה ממים גדולה יותר מיין… ומי שעובר על הגזירה – ד' כוסיות קטנות המסתכמות יחד לרביעית – זה היפך הכוונה, ואינו שלוחו ושלא ילך לייצגו בשליחות וב'תהלוכה'?! עד כדי כך!!! וכשיודעים שהוא חב"דניק הרי הוא ממאיס את כל חב"ד! ואפילו בפורים אם עושה זאת אך ורק מפני ועל פי צווי התורה, ובאופן כזה – הרי התורה שומרת עליו. וכשרוצה באמת, אפילו טיפה אחת תספיק להעמיד אותו למעלה מהטעם ודעת, וכשלא – אפילו חבית לא תספיק לו… ואם עבר על הגזירה אפילו בפורים ושמחת תורה, תקנתו שישפיע על אחד או שניים שישמרו על התקנה.

וזה הספיק לה, לשרית. כעת הבינה ממי היא הולכת ללמוד ואת מי היא הולכת להעריך מכאן ולהבא.

•      •      •

היום הבהיר הופיע. הבית 'על גלגלים'… איש לא תיאר לעצמו שביום הגורלי בו יוצאת שרית לראשונה לפגישת שידוכים, יתגלו בראשה של מושקא הפעוטה יצורים חיים שורצים וצמאי 'משקה' אדום. הבית נכנס למירוץ, כולם עמדו בתור לבדיקה תחת המסרק החדשני – המוציא את הכינים על צאצאיהם.

מוישי אמר שהוא בדיוק קרא היום בספר של "אלישמע ואפרים יוצאים ממצרים" על כינים… ומענדי רק רצה לראות את הפלא המהלך, שלדאבונו לא נמצא בראשו… ובדיוק בעיתוי הזה, בצל הקרבות על ניקיון הראשים, כשצריכים את עזרתה הדחופה של המשנה לאם – היא נעלמת לה מגונדרת! לאחר שהחליפה ביגוד ארבע פעמים לפחות! (אמנם פעם אחת בזכות אביה שלא נתן לה לצאת עם חולצה בצבע היין).

הפגישה הייתה נהדרת. אריה לייב היה בחור חסידי, למדן (אל תדאגו, היא ווידאה זאת כששאלה אם הוא יודע איך מכשירים דגים כשיוצאים לשליחות?…) נאה, נעים שיחה ולבבי.

בשעה מאוחרת היא שבה הביתה במצב רוח מעולה, כשפניה מבשרות להוריה איך היא מרגישה. אחותה רבקי מיהרה לעדכנה בממצאים החשובים של הערב – בסך הכללי: 80 כינים כמנין כי"ן, וביצים כחול אשר על שפת היאור.

טוב, השלימה שרית עם גורלה; היא תצטרך להעביר את זמני ההרהורים שבין פגישה לפגישה בסרוק מונוטוני של ראשים צורחים בניחוח רוזמרין. חבל שאין איזה 'משקה' אלכוהוליסטי שיגרום להרפיית אחיזתם ההדוקה של הכינים, כשמה שיישאר לעשות יהיה לשטוף בלבד? הרהרה בצער. יש לה כבר פטנט להמציא לעתיד…

•      •      •

כשחזרה מהפגישה הרביעית פניה השמחות לא היו לה עוד. "מה קרה?" שאלו אותה הוריה בפליאה גוברת, אך היא הסתגרה בחדרה שקועה בדילמה אמיתית. מה שקרה הוא, שהתברר שהוא אומר הרבה "לחיים". 'להתחתן עם מישהו שעובר על הגזירה?!' היא תהתה. 'זה לא בגלל שאיני רוצה לחכות כל שבת שנייה לבעל מתנדנד ששני גברתנים ריחמו עליו וסחבו אותו הביתה, הוא אמר לי בפירוש שזה לא מגיע לכך'…

כשהצליחה סוף סוף להסביר את שעובר עליה, לא נפגשה בהבנה. "אבל זה מום עובר", הפטיר אביה, שכמו רבים הביט על השתיינים במבט סלחני.

"אז מה אתה רוצה שאני יחכה לו שהוא יגיע לגיל ארבעים, שאז אינו בכלל הגזירה? פגם בהתקשרות זה הכי גרוע!" אתם חושבים שאני לא אמרתי לו את זה, והוא ממש לא אהב לשמוע את זה… וכך הסתיימה לה הפגישה הגורלית כששרית סותמת את הגולל על התקוות שפרחו, על החלומות שריחפו. זה היה קשה, אפילו קורע, לגנוז הכל אבל היא הבינה שזה קו אדום תרתי משמע, של רביעית מחולקת לארבע שעליה לא עוברים. אפילו סודות ההתקשרות הנחשפים אצל אריה לייב בשעת ההשתכרות, שהגיעו לאוזניו של אביה, לא שינו את דעתה.

היו ימים בחודשים הבאים, שספקות מילאו אותה, כשכלום לא התקדם. אבל היא ידעה שזה לא "טפל דטפל" אלא "עיקר דעיקר" ועל זה היא לא הייתה מוכנה לוותר. וגם הוא לא. והוא אפילו כעס עליה על ערעור ה"גירסא דינקותא" שלו. ובתוככי ליבו הוא כאב כי הוא ידע שהיא צדקה ממנו.

במשך הזמן הכעס אמנם שכך, אבל מאז בכל 'תהלוכה' שהוא ישתתף, למקום מרוחק ככל שיהיה, הוא חזר למקום קרוב מאד בלבו, בו הדהדו מילותיו של המשלח (ב' סיון תשכ"ח) וגרמו לו אי נוחות רבה: "אני מבקש למסור, שאלה שלא שומרים את התקנות בנוגע ל'משקה' הם לא שלוחים שלי, ואני מבקש מהם, שהם לא ישתתפו בתהלוכה הדברים אמורים גם בנוגע לנסיעה בקיץ בשליחות המל"ח… בנוגע לעבר אין כל קפידא מצידי ח"ו, כלל וכלל. אך אלו שנכשלו בכך צריכים לעשות תשובה על כך. וכל אלה שקבלו על עצמם מכאן ולהבא בהנ"ל, הרי אדרבא, בקשתי שהם ישתתפו בשליחות זו. ויהי רצון שיהיה זה בהצלחה רבה!"

שנתיים חלפו ויום אחד צלצל הטלפון, על הקו הייתה השדכנית מזל, היא הציעה בחור מעולה, חסיד ירא שמים ולמדן, בקיצור חייל אמיתי של הרבי מה"מ, כך הוא הוגדר. עוד לפני שהיא אמרה את השם היסתה אותה אמהּ של שרית באומרה: "תבררי אם הוא עובר על הגזירה, את יודעת אצלנו זה עקרוני".

 – "כבר לא" הייתה התשובה המיידית, שתי מילים שטמנו בתוכן מאבק קשה ביותר של לוחמה בהשתכרות למען ההתקשרות. כן! היה זה לא אחר מאשר אריה לייב. והם לא היו צריכים יותר משתי פגישות בשביל 'לסגור' בלב צוהל (ולא מיין) על כוסית 'משקה' משמח. לקראת בניין בית נוסף בישראל המקרב את הייעוד של הזמן בו יהיה "כולה 'משקה'".

את קמה בבוקר. איזה מרוץ!!!

השעון מצלצל שש (אולי אפילו לפני זה…) ואת כבר על הרגליים. "ילדיייים! בוקר טוב, מודה אני". שקשוק ה'נעגעל וואסער' נשמע בחדרי הבית. מענדל לא רוצה לקום, ולמושקי כאב בטן מסתורי שיסתדר עם ליטוף וקצת אמפתיה. יוסי סתם מתנהל בעצלתיים ולאה'לה מגיעה אלייך עם פתק רב סעיפים מהמורה.

בין אם הסנדויצ'ים מוכנים מאתמול או מהיום, את מחלקת אותם לחבר'ה. "איפה התיק שלי?" שואל יוסי בקול מנומנם. את רוטנת קצת בשקט. מוצאת ליוסי את התיק, שותים משהו, אוכלים משהו חיבוקים לכולם. "להתראות  ילדים…" גם את בדרך החוצה. טאטוא לבית, להפעיל מכונה. הספקת להתפלל לפני, או שתעשי את זה באוטובוס וקדימה.

העבודה גם היא דורשת ממך כוחות. את נכנסת לכיתה, מחייכת, מעירה, בודקת מסבירה, נכנסת לכיתה, יוצאת, מצלמת דף עבודה, יום ארוך כל כך! ואחרי זה (אם עוד לא התעייפת מלקרוא את הרצף הזה…) את מגיעה הביתה. מחממת לכולם את האוכל שבישלת בלילה.

אחר הצהריים בבית, כאילו התחלת יום עבודה חדש. לשחק, לשמוע, לספר, לחבק, לענות, לשאול.

ארוחת ערב, קריאת שמע. ו…שקט.

רגע! בעלך נכנס הביתה ואת שוב מכינה, שומעת, משמיעה, מסדרת, משלימה חת"ת ומי יודע אילו עוד אלף דברים שכתבתי ברשימה הארוכה… את המרוץ הזה עוברות בצורה זו או אחרת כל הנשים בעולם, כל הנשים היהודיות בעולם וזה עוד יותר דומה לגבי כל הנשים החרדיות בעולם.

אז במה נפלינו? מה שונה במרוץ שלנו?

רגע, רגע, בעצם…

זה מרוץ או שמא מסלול?
משהו שחייבים ואין ברירה וקשה ומיגע או שליחות?
אני מכהנת בבית כמשרתת? או משרתת בבית ככהן?

אז בדבר מלכות של משפטים הרבי שליט"א מסדר לי ולך את הבלגן.
הכול בעצם שאלה של זווית מבט. דרך המשקפיים של מי אנחנו מסתכלות על מה שקורה כאן?
בפרשת משפטים הרבי לוקח את הסכם שביתת הנשק בין ברית המועצות לארה"ב ומראה לנו איך היא נדבך נוסף בגאולה; יותר מזה, הרבי לוקח את הזמן שזה נעשה בו והמיקום, ופותח איתם שיחה!
"המאורע שארע בערב שבת זה,  שבו התאספו והתכנסו יחדיו ראשי מדינות גדולות וחשובות בעולם, ובראשם נשיאי שתי המעצמות הגדולות, והחליטו על תקופה חדשה… ביטול מצב של מלחמות בין מדינות העולם… וביטול כלי הנשק ועד לשלום ואחדות… וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי המדינות בעולם על דבר צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהעניינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו – תוכן היעוד 'וכתתו חרבותם לאיתים'… – הרי זה סימן ברור על התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקינו."
בנוסף לבשורה המדהימה שיש כאן, על הצעידה של העולם כולו לקראת גאולה ותחילת קיום הייעוד של "וכתתו" יש כאן הוראה לגבינו. מבט אחר ולא רגיל על המתרחש בעולם.
והמבט המיוחד הזה מגיע גם אלינו. הנשים הצדקניות שמגדלות את הדור שיקבל פני משיח, את העיניים שיזכו לראות את הרבי מתגלה. הי, זה אנחנו! תודי שזה כבר נשמע אחרת…
כי מבחינת הרבי שליט"א אין משרתת בבית. בעצם, אין כאן בכלל בית, אלא מקדש. ואת (כן, את!) ואני (אני?) מכהנות בו ככוהנים.  הרבי לא מתמקד על דור מפונק, חשוף לפיתויים, ומי יודע מה עוד… אלא דור מדהים עם עוצמות אינסופיות של אמונה והתקשרות, דור שרוצה לשמוע. דור שכולם בו מדברים חסידות. לא דור הממתקים והשפע אלא דור שטועם מהמעדנים כעפר. זה ברור שכך הרבי מסתכל על הדור שלנו.
כמו שהרבי תמיד רואה בכל ניסיון – אתגר ובכל דבר את הקשר לגאולה האמתית והשלימה.
את קמת הבוקר ליום שבו הרבי מתגלה. "ילדים, בוקר טוב!" נכון שזה נשמע אחרת כשאת חושבת על זה שבאמת הבוקר הזה אמור להיות הכי טוב בעולם. ולהתראות… רק עם משיח. מה זאת אומרת? שבעתם ילדים? רעבים לסעודת שור הבר ובלויתן. נכון?
ופתאום מענדל, מושקי לאה'לה ויוסי נראים כל כך אחרת. אני לא מחנכת כאן סתם 'בני תורה' או תלמידי חכמים. זה הדור שיראה פני משיח. אז בטח שהם לא מופרעים אלא  נמרצים. קיצוניים? בטוחים בדעתם. מאמינים. מקוריים, יצירתיים. אני לא סתם מציבה גבולות אלא מחנכת. מי הדליק כאן את האור לפתע?לאן נעלם כל החושך? אפילו עליית המחירים המסורתית במכולת נראית אחרת כשתגידי בחיוך. "נו, זה מסימני הגאולה." ואילנה המוכרת המשופשפת שממש לא התחנכה בבית רבקה תחרה אחרייך ותענה לך: "אמן! נשמה, רק שיבוא כבר! איך אתם אומרים? יחי המלך!"
העולם מוכן לגאולה, כבר אמרנו?
אופס, מענדל שוב אמר מילה ממש לא לעניין. נעיר לו כך: "חמוד, הפה שלך עוד מעט ילמד תורתו של משיח. יגיד פסוקים לפני הרבי, מתאים לך לדבר ככה?" (אני אמרתי את זה? וואו) הבעל רוצה שוב לצאת לשיעור ואתמול הוא דיבר עם מקורב עד מאוחר ושלשום… בדרך כלל את נותנת לו ללכת. סוף סוף את חסידה של הרבי. ברור ("אוף. תמיד הוא יוצא. ומה איתי? נופש יש להם בכל השיעורים האלה… רק אני נשארת פה עם כל הכלים…"); היום המנגינה אחרת. הרבי גאה בך. הרבי לא רואה בך רק אשת שליח. לא ולא. "בוודאי בטוחות הן" הרבי רואה בך האדריכלית של הדירה בתחתונים. "אשת חיל עטרת בעלה". איזו זכות! והוא יוצא בחיוך. את כבר לא מסכנה. זו הזכות שלך.
אני רואה אותך לוקחת את התיק ("כמה שזה יעלה – נשלם. השקעה שווה") הפאה לראשך והתינוק כבר בעגלה ואת יוצאת לאופטיקה. איפה קונים כאלו משקפיים. רק תגידו? איך מדליקים את האור הזה שהופך כל אבן ותהליך בעולם ובעולם הקטן… לגאולה!?
את יכולה לחזור אחורה. להוריד את התיק ולהתרווח על הספה עם הדבר מלכות של השבוע מנ"א ונ"ב, ללמוד אותו ולחשוב איך להוריד אותו למעשה וכשתסיימי, תסתכלי על הרבי ותדעי שאת בדרך (והרבי יארגן לנו גם איזו קפיצת הדרך לביהמ"ק.) לקנות משקפיים… של גאולה.

(מסרים מה"דבר מלכות" של פרשות משפטים, בא-בשלח ה'תשנ"ב)

לכבוד כ"ב שבט, התקיים בבית משיח – נשר ערב הפרשת חלה מקסים. את השולחנות הערוכים מילאו כ- 25 נשים מתעניינות, שנהנו מסיפורים מפי ליאת גביש אודות הרבנית.

לאחר מכן, ניגשנו למלאכת הכנת החלות. כל הנשים התחילו בניפוי הקמח – כשהן מעבירות את הנפה מאחת לשנייה. בינתיים, שוחחנו על משמעות ניפוי הקמח מבחינת הכשרות וכן על משמעות הניפוי הרוחנית- מה אנחנו מבקשות לנפות מהחיים שלנו. הנשים שיתפו ברגשותיהן ותיארו רגשות שאינן רוצות לחוות, כגון כעס, חוסר סבלנות וכדומה. והנהגות שרוצות לשנות בביתן.

לאחר הניפוי, בשלב הכנת הבצק והלישה – שגם היא נערכה ע"י כל הנשים- חשבנו ביחד על תוכן רוחני שאנו רוצות להכניס לבית, מעין "לחם רוחני" שאנו מעוניינות שילדינו יאכלו.

את הזמן שהבצק תפח ניצלנו ללימוד חלק מפרק ט"ו בתניא – המדבר על מיהו עובד השם – כל המוסיף על רגילותו. הנשים מאוד התרגשו לשמוע על כח של כל מצווה שהן מוסיפות, שמעלה אותן עשרת מונים מעלה.

בינתיים נהנו הנשים מארוחה חגיגית וטעימה. בסיום התקיים מעמד הפרשת החלה. בעת רצון זו כל אחת ביקשה וברכה את בני משפחתה וכולנו ברכנו אחת את השנייה. ועד הברכה העיקרית – שנזכה תיכף ומיד לביאת המשיח.

זמן קליעת החלות היה נעים ומגבש כאחת, כל אחת עזרה לחברתה לקלוע חלה אישית, שאותה תקח לביתה.ביחד עם החלה קיבלה כל אישה מגנט מהודר עם נמתכון לחלות וברכת הפרשת חלה, שיזכיר לה את המצווה החשובה בכל עת.

מטרתה של השליחות

בתחילה חשבתי שיצאתי לשליחות על מנת להפיץ את המעיינות.

אהההמ.

ובכן,

היום אני יודעת שאני כאן כדי לעשות את מה שכתוב בכותרת, והלוואי שאעשה 'אלפית' ממה שהיא אומרת.

לפחות החשיבה שלי השתנתה.

אני מקווה שתבינו על מה אני מדברת, ולא תצטרכו לחשוב כל כך הרבה זמן, כמוני…

בתחילה חשבתי כמו 'מחזירה בתשובה'.

אוהו, כמה כעסתי על כמה טיפשים ביישוב שקראו לנו בכינוי גנאי ששייך למטיפים מדת אחרת…

הרי לא כך הוא הדבר. באמת, חסיד שיש לו אהבת ישראל ואכפת לו מהזולת, משתף את האחרים באוצר שהוא כבר מכיר. ומעורר אצל השני את נקודת היהדות שקיימת אצלו בלא מודע.

יפה, עד כאן.

אבל…

לנסות להשפיע על אחר ללכת בדרך שלך?!

לא מקובל עדיין, ב'שיח הישראלי'.

להם, יש בעיה עם הסגנון.

להתרגש מכך, אסור.

אבל לדעת להגן על הצד שלך, צריך!

אז התחלתי להפעיל את הראש:

סליחה, אבל קודם כל אנחנו מציעים לכם להכיר את דתכם שלכם, ולא להעביר אתכם על דתכם, חלילה.

מה יש?! רק תכירו אותה יותר! לא מפחיד בכלל!

ולאלו שרמזו על כוונות זדון נסתרות, ועל שינויים לא רצויים בחיי היישוב, השבנו בכנות שאין זו מטרתה של חב"ד, כי אם כוונתה להוסיף אצל כל אחד מצווה או מעשה טוב, עד שתוכרע הכף לטובה.

כל אחד כפי שהוא כעת. בלי שינוי.

אמת.

ועדיין הייתי מוטרדת מן ההשוואה המרגיזה, כי עדיין, היה בה קו של אמת, לכאורה:

הרי אנחנו, החב"דניקים, לא פעם 'סופרים סירטוקים'; וכותרות כמו 'גם… נכבש' רצות אצלנו בתקשורת הפנימית.

אם כך, אולי אנחנו סתם שמחים בצורה אגואיסטית על כך שמישהו 'הכיר באמת' ועבר למחננו, הידד! זאת אומרת, שמחים בשבילינו ולא בשבילו. האם אנו זקוקים לכך כאישור לצדקתנו?!

 לפעמים אנחנו באמת כאלה, לא ממש שמחים שהעולם מתקדם לקראת הגאולה. שמחים יותר מההצלחה הנראית לעין. מסימון של 'וי' נוסף, וזה קורה בעיקר לאנשים שלא היו שותפים בכיבוש.

אלו שכן היו, נאנחים אנחה של אדם שעבד קשה, התקדם יפה, ונשאר לו עוד טיפה להגיע לפסגה.

עדיין יש עוד עבודה. כל עוד לא רואים את ההתגלות בעיני בשר.

הקב"ה לא 'סופר סירטוקים', הוא סופר מצוות ומעשים טובים שיכריעו את הכף. גם הרבי לא מעודד הפצת מעיינות באופן שטחי שכזה. הרבי דורש מאיתנו שנפיץ את המעיינות, וכן, שנכבוש, וכן, שנעזור לאנשים לחזור בתשובה, ושנקים מקווה…

ולפני הכל,

הוא מתייחס בכבוד ובאהבה לכל יהודי באשר הוא. 'באשר הוא', זאת אומרת, גם אם זה שאני מדבר איתו, נמצא במקום מאוד לא טוב, ואפילו אינו כלי לקבל הפצה כלשהי.

לפני הכל הוא יביא לו תועלת שמותאמת לנפש הבהמית שלו. הרי גם לה מגיעה התייחסות! היא חלק ממנו.

אז מה השייכות שלנו אליו?

הרי הוא לא יבוא לשיעור. וודאי, בדוק. אין טעם להתקשר בקשר לזה, הנזק במקרה שלו רב על התועלת כיוון שהוא יראה אותי כטרדן, ובסופו של דבר ישלח אלי הודעה בנוסח של סתימת הגולל: "נא הוצא אותי מרשימת התפוצה שלך."

נו, אז לא אשפיע עליו לעשות זאת. אז אין לי יותר מה לדבר איתו?

מה, כך לוותר על יהודי?!

נמצא נושאים אחרים לשיחה.

נדבר על דברים בטלים, העיקר שנדבר. נחבר, בינתיים, את הנפש הבהמית שלנו לאחת,

ובסוף נרוויח שתי נפשות אלוקיות.

נהיה בקשר אישי, ואם תבוא ההזדמנות, יום אחד, לעזור לו – לא נחמיץ.

בלי לקוות בסתר לב שיום אחד הוא עוד יבוא לשיעור. אם ירצה, אדרבה ואדרבה. אבל אני אוהב אותך גם בלי זה. סתם ככה בגלל שאתה יהודי.

וכשיבוא משיח, הוא ימצא כאן עוד שני יהודים שמצליחים לאהוב אחד את השני למרות כל ההבדלים ביניהם. האם זה כשלעצמו אינו דבר מספיק גדול?!

אהבה מביאה לבסוף שינוי

לפעמים שינוי יכול להתבטא ביחס, בגישה, אפילו רק בהכרות של שכנים. וכשצריך מזוזה, יודעים למי לפנות.

זה שטחי, לחכות לראות את הפירות בשטח. לצפות רק לתוצאות שנראות כמו שאנחנו אוהבים לראות אותן. זה אומנם גם אנושי, ובכל זאת חב"ד הלא דורשת פנימיות.

העבודה עם יהודים כאלו, היא קשה הרבה יותר מאשר עם יהודים שמתקדמים בגלוי.

ויש לי סוד לגלות לכם.

היהודים האלו, שלא מוכנים להתרשם מרצוננו הטוב להשפיע עליהם, הם אינטליגנטים. הם מבינים טוב מאוד, שאם באת לכאן, זה בשבילם, ואתה חושב שיש לך מסר עבורם. המחשבה הזאת מציקה להם, בסתר או בגלוי, למרות שאתה ממשיך להיות רק חבר טוב.

הם קולטים שאתה כאן לא בשביל העזרה הגשמית, ואפילו הידידות ביניכם נועדה להוביל למשהו יותר משמעותי. כרגע הם לא מוכנים לחשוף את עצמם להשפעתך. הם נהנים מהידידות כפי שהיא.

אבל, הם עוד יטפלו בנושא הזה,

עוד אספר לכן על יפעת. דוגמא אמיתית ממש.

אז נמשיך לחכות בלי סבלנות, אבל לא לפאה חדשה, אלא למשיח, לזמן בו נראה אלוקות בגילוי…

עכשיו ממ"ש, נאו.