שליחות של ריפוי וחיים בברכת הרבי

פראדי כהנא, בת 58, מיילדת בפנסיה, אימא לחמישה ילדים, ברוך ה', וסבתא לשבעה־עשר נכדים, כן ירבו. מתגוררת בנתניה. גדלה בבית חסידי־חב"די, ומהיסודי ועד סוף העל־יסודי התחנכה ב"בית חנה" בירושלים.

כבר בגיל צעיר הרגישה פראדי שהשליחות שלה אינה להיות מורה כמו כולן, אלא דווקא להיות אחות. "סבתא שלי הייתה מיילדת", היא מספרת. "היא נפטרה הרבה לפני שנולדתי, אבל העיסוק שלה תמיד הלך איתי. כבר בבית הספר היסודי ידעתי שזו השליחות העתידית שלי. הייתי אחראית על תיק עזרה ראשונה בכיתה עם עוד חברה".

הלב משך אותה לעולם הרפואה. אבל ההסללה באותן שנים הייתה חד־משמעית להוראה. נוכח ההתלבטות הגדולה פנתה פראדי אל הרבי מה"מ שליט"א ושאלה מה עליה לעשות. תשובתו של הרבי הייתה: "להתייעץ עם רב בירושלים". פראדי אכן פנתה אל הרב רלב"ג, בעלה של המנהלת היקרה, הרבנית סימה רלב"ג. הוא הקשיב ואמר לה ללכת ללמוד לימודי אחיות בבית הרפואה "לניאדו" שהיה אז המקום הדתי ביותר.

כך פראדי למדה סיעוד בברכת הרבי מה"מ. עם השנים בחרה להתמקד במיילדות, וזכתה ללוות אלפי נשים ברגעי החיים המשמעותיים ביותר. מאז היא ובעלה קיבלו גם ברכה מהרבי מה"מ להישאר בנתניה, ושם הם מתגוררים עד היום.

השראה מהסיפור על אדמו"ר הזקן

ביום כיפור כולנו נמצאות בבית הכנסת, מתפללות, אוחזות במחזור, ומבקשות להיטהר ולהתחדש, לזכות לסליחה ומחילה ולהתקרב מחדש. גם אלו שאינן מצליחות להגיע לכל התפילות, מגיעות לפחות לזמן קצר, לגעת בקדושה ובאווירה המיוחדת.

כל זה שונה כשאת צריכה להסתובב בין מכשירים מצפצפים, אינפוזיות וקריאות לעזרה. אם יתמזל מזלך, אולי תוכלי להחזיק במחזור לכמה דקות, להציץ בו בין לבין, וגם זה לא בטוח… אבל זו עבודתן של המיילדות. אין יום של שביתה ממלאכה, ברוך ה'. ילדים נולדים בכל יום, לאורך כל היממה. כן, זה קורה גם ביום הכיפורים…

עבודת המיילדות וכל הצוות הרפואי ביום כיפור היא לא רק אתגר מקצועי, אלא גם מסע רוחני. נשים מגיעות לחדרי הלידה, לעיתים לבדן, לעיתים לחוצות מאוד. ודווקא ברגעים שבהם עם ישראל כולו עוסק בתשובה ובתפילה, הנס הגדול המתרחש בחדרי הלידה מעורר התרגשות מיוחדת.

ביקשתי מפארדי שתספר לי על חוויה מעצימה שנחקקה בזיכרונה. "קשה לבחור חוויה מעצימה אחת מתוך כל השנים בחדר לידה, משום שכל לידה היא ייחודית, וכל אחת מהן היא חוויה מעצימה בפני עצמה, הן בעבור היולדת הן בעבור המיילדת. ובכל זאת, יש רגעים שנצרבים במיוחד. למשל, לידה המתרחשת ביום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים. ברגעים כאלה, כשהשתדלתי לעשות כל מה שצריך בשביל היולדת ובשביל הילוד, ליווה אותי הסיפור המפורסם על אדמו"ר הזקן, שסעד את היולדת ביום כיפור. הוא עשה הכול בעצמו, ולא על ידי שליח. הסיפור הזה נתן לי כוח עצום לעבוד ביום הזה, תוך כדי צום, בלי ללכת לבית הכנסת להשתתף בתפילות. בעומק הלב הרגשתי שהעבודה בחדר לידה אפילו נעלית מתפילה, היא שליחות אמיתית, שלא נעשית למעני או לפרנסתי בלבד, אלא למען הבורא, למען היולדת ולמען הילוד שהגיח לעולם".

האתגר: עבודה בצום

"בלידה ביום כיפור הכול אחרת", משתפת פראדי. "הקדושה מורגשת בכל פינה. אנחנו, המיילדות, רואות בעבודה ביום הזה שליחות אמיתית; התחושה היא שאת חלק ממשהו גדול יותר".

פראדי מספרת על האתגרים המיוחדים של לידות ביום הזה: "יש יולדות שמגיעות לבד, בלי משפחה או תמיכה. המיילדות משתדלות לסייע להן מעל ומעבר, לתמוך בהן ברמה הרגשית. לפעמים יש גם נשים שלא מכירות את ההלכה ומסרבות לאכול אחרי הלידה בגלל הצום, ואז צריך לקרוא לרב כדי להורות להן לאכול. זה חלק מההתמודדות שלנו, מתוך רצון לשמור עליהן ועל התינוקות שלהן".

העבודה ביום כיפור דורשת מהמיילדות התמודדות מיוחדת. "מכיוון שהיה קשה לי לצום תוך כדי העבודה, הייתי מקבלת מראש אישור מרב לשתות לשיעורים או אפילו לשים לעצמי אינפוזיה. הצום עם הלחץ של היולדות הופך את האווירה לאינטנסיבית הרבה יותר. הצום, הלחץ והמתח מורגשים אצל כולם – אצל היולדות וגם אצלנו".

מוצאי יום כיפור – "הפיצוץ הגדול"

"בית הרפואה לניאדו בנתניה הוא מקום עם אופי ייחודי, במיוחד ביום כיפור", מספרת פראדי. "זהו בית רפואה בעל צביון שומר מצוות, ומשום כך, בחדר הלידה אנחנו שומעות את קול התפילה שעולה מהמחלקה, וזה מכניס את כולנו לאווירה מיוחדת. בסיום הצום תוקעים בשופר, וכשמגיעה ההבדלה במחלקת היולדות – זה רגע שאין לתאר במילים".

"הרגעים העמוסים ביותר הם דווקא בסיום הצום", צוחקת פראדי. "הצום גורם לצירים להתגבר, ולכן במוצאי יום כיפור תמיד נערכים אצלנו עם צוות מתוגבר. התחושה היא של התפרצות – גם פיזית וגם רגשית – כי זה רגע שבו הכול משתחרר".

פראדי מסכמת בתחושת סיפוק עמוקה: "ביום כיפור יש תחושה חזקה של קדושה ושל חיבור לקדוש ברוך הוא. כשזוכים ללוות יולדת ביום כזה, ועוד להביא חיים חדשים לעולם, מרגישים שזו לא רק עבודה אלא שליחות ממש. לא חייבים להיות בבית כנסת כדי להרגיש את העוצמה של היום הזה".

גם ביום הקדוש ביותר ממשיך העם היהודי לחיות, לגדול ולצמוח. המיילדות, הרופאים והאחיות מתמסרים לשליחות שלהם בחדרי הלידה מתוך אהבת ישראל וחיבור לקדושת היום.

באדיבות מגזין עטרת חיה