"חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים כפי ממונו." 

(שולחן ערוך, הלכות יום טוב) 

סנכרון רצונות ויכולות

חני, מזכירה ואימא לארבעה מתבגרים: "קליות ואגוזים לא ממש מדברים לילדים בני זמננו. במיוחד לא למתבגרים שלי, שמחפשים ריגושים וחוויות חדשות לבקרים. ההלכה הזו מלמדת אותי שבכל גיל ובכל מצב יש משהו אחר שמשמח, וצריך למצוא את הזמן. כשהיו קטנים, ביקור חג אצל סבתא או יציאה לפארק שעשועים מרוחק יותר היו עילה מספקת לשמחת חג. היום הם כבר מחפשים דברים אחרים. המשימה שלי להיות קשובה לצרכים ולרצונות שלהם, ועם זאת לעשות סנכרון כלשהו בין הרצון ובין התקציב שעומד לרשותנו, לוח הזמנים וכמובן ההתאמה למשפחה החסידית.

הילדים שלי אוהבים מאוד טיולים בטבע, אבל בסוכות האתגר גדול יותר, מכיוון שצריך סוכה זמינה כדי שהבנים יוכלו לאכול ולשתות. הם כבר יודעים שעל זה בעלי ואני לא מוותרים. בכל מסלול טיול שנבנה נבדוק אם אפשר למצוא בדרך סוכה כשרה ופתוחה לשימוש. ברוך ה', היום קל יותר לטייל כי יש הרבה יותר מודעות לעניין, ויש הרבה סוכות שמוצבות בכל מיני מקומות (אם כי חשוב לבדוק בכל פעם את כשרות הסוכה).

אתגר נוסף הוא שילוב המחויבויות החסידיות שלנו בלו"ז גם בימים שבהם אנחנו יוצאים לטייל – תפילות במניין, נטילת לולב, חת"ת וגם 'מבצעים'. אנחנו משתדלים לכוון אותם לעשות את הדברים כך שלא ירגישו שזה עול מטריד שחייבים להתפטר ממנו, אלא משהו חיוני שאיננו זזים בלעדיו. כמו שלא נצא לטיול בלי אוכל ומים בכמות מספקת ובלי דלק במכונית, כך לא נצא לטיול בלי ל'תדלק' את הנשמה שלנו כמו שצריך. כמובן, הכול ברוח טובה ודוגמה אישית שמבהירה יותר מעשרות שיחות מה חשוב להורים ועל מה אבא ואימא אינם מוותרים בשום מצב".

שליחות היא כיף

יהודית, שליחה ואימא למשפחה ברוכה: "סוכות הוא חג שמח בעצם מהותו. שינוי האווירה, היציאה לסוכה, שמחת בית השואבה שמתקיימת בכל ערב – יש הרבה הווי של שמחה מסביב. אך צריך להתאים ולהטעים אותו לילדים שלנו. לדאוג שמה שמשמח אותנו ישמח גם אותם. בשביל ילדיי, במיוחד הצעירים שבהם, היציאה ל'מבצע לולב' משמחת ומספקת. וכדי להשלים את החוויה, נקנה להם בסוף הסיבוב היומי שלגון מפנק או ממתק מיוחד אחר, שישמח גם את הנפש הבהמית. אגב, אני מקפידה על כך לא רק בסוכות. כשהילדים צעירים, צריך לחבר אותם לרצון לצאת ל'מבצעים' גם דרך החושים הגשמיים. אם הם יודעים שמי שיוצא מקבל צ'ופר כלשהו, זה יוצר התניה חיובית, והמוח שלהם מתייג את היציאה למבצעים כמשהו חווייתי ומהנה.

כמובן, השמחה והמסירות שלנו לעניין השליחות משפיעות עליהם ברובד הרוחני. אבל זה עדיין לא מספיק בשבילם. הם עדיין במקום שהם צריכים להרגיש ששליחות היא 'כיף'. ואני משתדלת לספק להם את ה'כיף' הזה במגוון דרכים.

בחג עצמו לא מתאפשר לנו לצאת לטיולים, עקב העומס בשליחות. אך אנחנו משתדלים לצאת איתם בימים שאחרי החג לטיול כלשהו. הם מחכים לזה מאוד, ואפילו גאים בכך שאנחנו תמיד יוצאים אחרי סוכות כי בסוכות אנחנו בשליחות… אני חושבת שהכול תלוי בדרך שבה את מעבירה את המסר לילדים, ולאו דווקא בדיבור. לילדים יש יכולת מיוחדת להרגיש את מה שאת משדרת באמת, גם אם את מדברת אחרת. אם את מרצה להם על חשיבות השליחות, אך בתוכך מרגישה ממורמרת ולא מסופקת, הם יקלטו את התחושות הפנימיות שלך. אך אם את מאושרת ושלמה עם עצמך, גם הם ירגישו כך. גם אם יש ילד שרוטן לפעמים או מתלונן, לא להיבהל, זה טבעי. חשוב לתת לו להביע את רגשותיו, ולהסביר לו שהרבי מה"מ בחר דווקא בו ושמח בכל רגע ורגע שהוא מבצע את תפקידו. יחד למצוא את הנקודות החיוביות והשמחות שבמצב הקיים".

אתגר ה"אך שמח"

חני: "בעיניי, האתגר העיקרי בשמחת חג הוא לשמור על אווירה שמחה ורגועה בבית. מטבע הדברים, בחגים, כשכל בני המשפחה נמצאים הרבה שעות יחד, עלולים להיווצר ויכוחים וחיכוכים רבים יותר מאשר בשגרה. המצבים הלא נעימים הללו פוגמים בשמחת החג של כולנו. אם יש לך ילדים קטנים, חשוב להשתדל להעסיק אותם כמה שיותר – במשחקים, בסיפורים, אפילו בעזרה במטבח. בדרך כלל ילדים אוהבים לקחת דברים לסוכה ולהחזיר אותם חזרה (אם אתם גרים בבניין והסוכה למטה זו חוויה ממש…). הכלל הוא כמה שיותר תעסוקה = פחות מריבות. זהו אתגר לא פשוט בשביל האם, שצריכה ללהטט בין העסקת הילדים, הכנת הארוחות ועניינים נוספים. אבל אם הילדים יהיו שמחים ורגועים, גם לך יהיה קל יותר.

מניסיון אישי, להשתדל להעיר כמה שפחות. קשה לפעמים להימנע מהערות, במיוחד למתבגרים – על שעות הקימה, על התפילה המאוחרת, על צורת לבוש וכדומה. אבל זה המקום שלך לעשות מאמץ כדי לשמור על אווירה טובה. צריך הרבה השתדלות, סייעתא דשמיא ותפילות ללכת בין הטיפות. לדאוג שמה שחשוב לנו – ייעשה, ועם זאת, שהאווירה לא תיפגם.

ועוד טיפ קטן, תשמיעי כמה שיותר מוזיקה בבית. זה מכניס את כולם לאווירה של שמחה. ואל תשכחי לשמח גם את עצמך. כדי לשמח את הבעל ואת הילדים, את צריכה אנרגיות של שמחה לעצמך. לכי להתוועדות, צאי לשמחת בית השואבה, מצאי זמן לקרוא ספר שאת אוהבת, קני לעצמך פינוק קטן. והעיקר, פרגני לעצמך על המאמצים שלך לשמח את בני ביתך. גם אם פה ושם יהיו פרצופים חמוצים או הערות, דעי שעשית את שלך, ושמחי בהשתדלות שלך. השמחה שלך תדביק את כולם בסופו של דבר".

באדיבות מגזין עטרת חיה

באדיבות מגזין עטרת חיה