אחת המתנות המופלאות ביותר שה' מעניק לנו היא הכישרון – היכולת לבלוט בתחום מסוים מעבר לממוצע. אפשר ליהנות מהכישרון בחיי היום־יום וגם לנצל אותו לעבודת ה' בדרך הנכונה ביותר בעבורנו.

ההורים מצפים לראות אילו כישרונות יש לילדיהם, מתוך גאווה הורית ורצון לעזור להם לממש את הפוטנציאל.

לעיתים הורים תוהים: עד כמה נכון לעזור לילד שלנו לממש את הכישרון שלו? האם לדחוף אותו ללכת לחוגים ולהופיע בתחרויות ומופעים, או שזה עלול לפגוע בהישגיו הלימודיים והחברתיים? האם בכלל נכון שנתערב בנושא? אולי מוטב שהילד יפלס את דרכו בכוחות עצמו?

ביקשתי מריקי וינטרוב, אימא לילד מוכשר במיוחד, ומחני רייניץ, מנחת הורים מנוסה, לשתף אותנו בגישה שלהן בנוגע למימוש הכישרון בגיל צעיר.

מלך השחמט

ריקי, ספרי לנו קצת על מוישי ועל הכישרון שלו.

מוישי הוא נער מדהים, תלמיד טוב, עם דרך ארץ ונועם הליכות. מבחינתי כמובן זה העיקר. אבל מוישי בורך גם בכישרון ייחודי – שחמט.

מגיל חמש מוישי משחק שחמט, ובהחלט אפשר לומר שהוא מצטיין בתחום. הוא השתתף במגוון תחרויות מטעם בית הספר "נועם נריה" בלוד וגם בתחרויות שחמט שהתקיימו ב"בין הזמנים" בכפר חב"ד, ובכולן זכה במקום ראשון והביא הביתה מספר מכובד מאוד של מדליות וגביעים.

איך מפתחים כישרון לשחמט אצל ילד חסידי?

תתפלאו לשמוע, יש הרבה דרכים לעשות זאת.

קודם כול, חשיפה למשחקי שחמט ששחקנים אחרים משחקים, קריאת ספרים בתחום וכמובן למידה מטעויות ורכישת כלים בחוג שחמט.

איך אתם, ההורים, עוזרים לו במימוש הכישרון שלו?

אנחנו מאפשרים לו לרכוש כמה שיותר מיומנויות באמצעות מימון חוג שחמט, הסעות לחוגים ולמשחקים ורכישה של ספרי לימוד.

איך גיליתם את הכישרון של מוישי?

כשמוישי היה בן חמש בעלי לימד אותו לשחק. כמובן, רק בשביל ההנאה.

די מהר התגלה שיש לו כישרון יוצא דופן למשחק. הייתה לו כבר אז חשיבה חדה, ומהרגע שגילה את השחמט לא הפסיק לשחק בו…

עם הזמן הוא פיתח עוד מיומנויות והתעלה בתחום, עד שבתחילת כיתה ה' המחנכת אודליה כהן הציעה לנו לרשום את מוישי לחוג שחמט בבית הספר.

אני כמובן הסכמתי, ומוישי נרשם לחוג ונהנה מאוד.

הוא למד הרבה טכניקות חדשות, העמיק את ההבנה שלו במשחק, ובאופן כללי התאהב בשחמט לגמרי…

מוישי השתתף בתחרויות ארציות בשחמט?

בתחילת השנה הזאת מוישי נרשם למועדון השחמט בראשון לציון, ומייד המאמן הבחין בכישרון הייחודי שלו. בתחרות הראשונה שבה השתתף בתור שחקן מקצועי הוא השיג ניצחון מושלם וזכה בגביע נוסף.

מה את חושבת על פיתוח כישרון אצל ילד מגיל צעיר? כמה זה טוב וכמה צריך להשקיע בזה?

עצם גילוי הכישרון מגיל צעיר זאת מתנה מופלאה. בכל ילד מסתתר כישרון חבוי, כזה שרק מחכה לרגע שיגלו אותו.

כשמגלים כישרון אצל ילד, צריך קודם כול לבדוק שהוא באמת רוצה להתקדם איתו, וגם אם כן – אז באיזה כיוון. אם לילד שלכם יש כישרון למוזיקה, והוא מביע את רצונו לממש את הכישרון, יכול להיות שאתם דמיינתם הוצאת דיסקים וסינגלים, והוא התכוון לחוג גיטרה…

אם נעמיס מדי הרבה על ילדינו בגיל צעיר, הם עלולים לאבד עניין בכישרון שלהם בגלל הלחץ שמפעילה עליהם הסביבה.

אני חושבת שחייבים לפתח את הכישרון של הילדים, כי זאת מתנה נפלאה, אך חשוב מאוד לוודא שזה, חס ושלום, לא מגיע על חשבון חוויות ילדות, בילויים, חיי חברה וכל דבר אחר.

חשוב להבין שמאיתנו ההורים לא תמיד נדרש הרבה כדי לעזור לילד שלנו לממש את עצמו. זיהוי הכישרון ודחיפה קלה מצידנו יעזרו לילד לפתח את הכישרון, ויעניקו לו ביטחון עצמי, ערך עצמי גבוה והכרה במעלות של עצמו.

האם יכולה להיות השפעה שלילית לעידוד הילד לפתח את הכישרון שלו?

אני מאמינה שכאשר משקיעים יותר בתחום מסוים, יכולות להיות ירידות בתחומים אחרים. אנחנו, ההורים, אמורים לדאוג לאיזון בין מימוש הכישרון ובין שמירה על שגרת חיים בריאה.

אני יכולה לתת דוגמה בפן החברתי:

בשנים קודמות היה לנו חוק שפעם אחת בשבוע מוישי חייב להיפגש עם חברים, כדי שלא ישקע בשחמט ויזנח את חיי החברה שלו. היום הוא כבר קובע בעצמו עם חברים, וכבר אין צורך בכלל בהתערבות שלנו…

כמה מילים אחרונות…

מאז ילדותו המוקדמת, אני אומרת למוישי בכל הזדמנות: "אין משהו שאתה לא יכול לעשות". הוא יודע שהוא יכול להשיג כל דבר שהוא ירצה, אם הוא יתאמץ מספיק. התפקיד שלנו, ההורים, הוא לספק לילד את ההגנה ואת התמיכה שהוא זקוק להן כדי שיוכל לממש את הפוטנציאל העצום שלו. אנחנו אפילו נותנים לו דוגמה אישית לכך שזה אפשרי כשאנחנו מצליחים לשלב בין לימודים, בית ועבודה.

הגישה שלנו היא לאפשר לילד לצבור כמה שיותר מיומנויות חברתיות ולימודיות או מיומנויות בכל תחום אחר שמעניין אותו. רק ככה הוא יוכל לצמוח נכון וימצא את המקום שהכי מתאים לו.

נעודד בלי להזיק

חני רייניץ, מנחת הורים, נאותה לענות לנו על כמה שאלות הנוגעות לפיתוח כישרון אצל ילדים.

כשמגלים שלילד יש כישרון מסוים עם פוטנציאל, האם נכון לעזור לו לפתח אותו?

בהחלט כן, אבל באופן שמתאים לקצב ולרצון של הילד. כישרון הוא מתנה שיכולה להפוך למשאב חיים משמעותי, וגם לשמש מקור העצמה בעבור הילד – אבל רק כשהוא מרגיש שהוא בוחר בזה, ולא כשהוא נדרש לעמוד בציפיות מוגזמות ומלחיצות.

אפשר בהחלט לעודד בעדינות, להציע הזדמנות לנסות בלי להלחיץ, בלי לדרוש ובלי להפוך את זה למשימה שחייבים לעמוד בה.

למשל הילד שר יפה, וההורים מזהים את הפוטנציאל. הם מציעים לו להצטרף לחוג פיתוח קול או להקליט שיר באולפן, מתוך סקרנות וכיף. אם הוא מתעניין – נפלא. ואם לא – הם מכבדים את הבחירה שלו, ממשיכים לפרגן בלי לדחוף. כך נשמר היחס הבריא, והכישרון יכול לפרוח מתוך חופש בחירה ולא מתוך לחץ.

מהן ההשלכות האפשריות של 'עידוד' מוגזם לפתח את הכישרון?

עידוד אמיתי הוא כל דבר שמעלה את הערך של הילד בעיני עצמו, לא בעיני ההורה. כשהוא ניתן על תהליך, התמדה או מאמץ – הוא מחזק, מייצר ביטחון, ומעודד המשך עשייה. אבל כשהעידוד הופך לשבח מוגזם, שמתמקד בתוצאה או בהישג – הוא עלול להפוך ללחץ.

הילד עלול לאבד את חדוות העשייה, לפחד מכישלון, או להרגיש שהאהבה כלפיו מותנית בהצלחותיו. במקרים מסוימים זה אפילו עלול לפגוע בביטחון העצמי ולייצר חרדה סביב כישרונות שאולי לא ממומשים.

ילדה שמציירת יפה מקבלת שוב ושוב קריאות התפעלות: "וואו! את ממש ציירת!", "אין כמוך!" עם הזמן, היא מתחילה לחשוש מהציור הבא, אולי הוא לא יעמוד בציפיות? אולי יאכזב את כולם? התשוקה האותנטית שלה מצטמצמת, והלחץ מחליף את היצירתיות.

או ילד שמנצח בתחרות, וההורים מדגישים רק את הניצחון – "אתה מספר אחת!" אם ירגיש שבזה תלוי הערך שלו, הוא עלול לחשוש מהפסד, להימנע מתחרויות נוספות או לפתח פרפקציוניזם.

לעומת זאת, אם העידוד היה על המאמץ, על ההשקעה, על הנחישות – הוא ירגיש שיש לו ערך גם כשהוא טועה או לא מגיע למקום ראשון.

אם כבר נגרם נזק – איך אפשר לתקן?

קודם כול, לעצור, להקשיב. להכיר בכך שהלחץ היה גדול מדי.

לשוחח בכנות, בגובה העיניים, להביע הבנה, ולתת לילד לבחור – אם, מתי ואיך להמשיך. התיקון קורה כשהקשר חוזר להתבסס על אמון, לא על דרישה ולחץ.

דוגמה: הורה שם לב שהבן מסרב לפתע ללכת לאימוני שחמט. בשיחה כנה הוא מגלה שהילד מרגיש שהוא צריך להצטיין בשביל לרַצות. ההורה מבטיח לתמוך בו בלי קשר להישגים – והילד חוזר לשחק בשביל הכיף וחוויית ההצלחה.

איך מעודדים נכון, בלי ליצור לחץ או תלות בהישגים?

חשוב להתעניין בלי ללחוץ, לתמוך בלי לנהל, להאיר הצלחות בלי להפוך אותן לתנאי לאהבה.

נזכיר לעצמנו שהכישרון הוא רק חלק ממי שהילד שלנו, לא כל מהותו. כשהילד מרגיש אהוב בדיוק כמו שהוא – הוא יוכל לפרוח באמת.

עידוד נכון מתמקד במאמץ ולא בתוצאה: "השתדלת וניסית? – מעולה! התוצאות בידי ה'". במקום לומר: "את אלופה! הכי טובה בכיתה!" כדאי לומר: "ראיתי שהתמדת באימונים, כל הכבוד על ההשקעה, בעזרת ה', תראי גם תוצאות".

באדיבות מגזין עטרת חיה