מאז היינו ילדות ועד היום התרגלנו לראות בדברים חיצוניים את הסיבה לאושרנו. בהיותנו תלמידות השתוקקנו לחופש הגדול, והיינו בטוחות שלא נתלונן לפחות חודשיים, אחר כך עברנו לחלום על חוג גיטרה והמשכנו לעגילים, והיום אנחנו שואפות למשפחה ברוכה, לנחת מהילדים, לדירה שרשומה על שמנו בטאבו…

בכל פעם ברור לנו, למרות האכזבות הקודמות, שאם הילד הזה רק יתפוס את עצמו בידיים ויצליח להתקבל לישיבה טובה, אם הבעיה הרפואית של הילדה תיפתר, אם רק יקדמו אותי בעבודה – הרי שאתהלך תמיד כמה טפחים מעל הקרקע, והחיוך לא ימוש משפתיי.

ואולם, השמחה נמצאת במקום אחר לגמרי.

כשהיא מגיעה מתוכנו, ללא תלות בכל מה שסובב אותנו ובלי תנאים, יש בה כוח מיוחד – שמחה פורצת גדר, למעלה מכל הגבלה. הרגע הזה שבו אנחנו עומדות עכשיו הוא הוא הרגע המאושר בחיינו.

שוחחנו עם מרואיינות מתוקות, שהסכימו לחלוק איתנו מעט תובנות על השמחה וכוחה המיוחד. למען הסר ספק, לא היו שיחות מקדימות כלשהן או שיעורי הכנה. תנאי הסף למשתתפות בריאיון היה אחד: הגיל. השאלות הופנו רק למי שעדיין לא חגגה בת מצווה.

הכירו את רותי בת העשר, מיכל בת האחת–עשרה, רבקי מכיתה ו' וחנה מכיתה ג'.

לפעמים התשובות החכמות ביותר נמצאות אצל תינוקות של בית רבן. המלצה: תבדקו אצלכן בבית!

מהי שמחה פורצת גדר?

אימא יקרה, בין השורות של הריאיון הזה מסתתר עולם שלם של תום ועוצמה. ביקשנו מהילדות לעצור לרגע ולנסות להסביר במילים שלהן מהי "שמחה פורצת גדר" – אותה שמחה פנימית שלא תלויה בדבר, שמסוגלת להמיס חומות ולהאיר כל פינה חשוכה.

התשובות שתקראי כאן הן לא "שיעורי בית" או תרגיל בכתיבה; הן צוהר נדיר לאופן שבו הדור הבא שלנו תופס את המושג המופשט והקדוש הזה. זהו מסע שמזכיר לכולנו שגם בתוך עולם של חוקים וגדרות, הלב תמיד יכול לפרוץ קדימה בשמחה גדולה. מוזמנת לקרוא, להתפעל ולהתמלא יחד איתן.

השאלה הראשונה הייתה מיקדמית. האם אי פעם שמעת על המושג "שמחה פורצת גדר"?

התשובה הזהה, הכמעט נעלבת, של כולן, הייתה "כן, בטח!"

השאלה השנייה כבר מאתגרת יותר:

אילו היית מנסה להסביר לאחיך הקטן מהי שמחה פורצת גדר, איך היית מסבירה?

רותי מדייקת במילים: "שמחה יכולה להיות כל כך גדולה, עד שהיא יכולה לפרוץ גדר!"

מיכל מביאה משל מתוק היישר מחייו של כל אח קטן: "לשמחה יש כוח רב, ובכוחה לשבר חומות ולפרוץ שערים. לדוגמה: אם יש גדר, וג'יפ מגיע אליה, הוא ישבור את הגדר, נכון? ככה גם השמחה. אם יש גזרה בשמיים או קטרוג, השמחה יכולה לבטל את רוע הגזרה. השמחה פורצת את כל השערים בשמיים, גם אם הם נעולים, ומגיעה עד לכיסא הכבוד!"

רבקי מתוועדת על זה: "בעזרת השמחה אפשר לצאת מכל ההגבלות, גם מגבלות רוחניות וגם מגבלות גשמיות. שמחה היא בעצם הכול בחיים, כי שמחה זו עשירות. יכול להיות איש עשיר שהוא בעצם עני, כי הוא לא שמח. ויכול להיות איש עני שהוא בעצם עשיר, כי הוא שמח. שמחה היא הכול בחיים".

חנה פרקטית: "שמחה פורצת גדר היא שמחה גדולה מאוד, כמו שמחה כשאתה יוצא לטיול!"

מצאי את ההבדלים 

מה, לדעתך, ההבדל בין "סתם חיוך" ובין שמחה שהיא "פורצת גדר"? איך מרגישים את ההבדל בלב?

רותי רואה את ההבדל בשינוי הפנימי, בתוצאה של החיוך או השמחה: "חיוך זה שמח, אבל לא משנה כלום. אבל שמחה שפורצת גדר זו שמחה אמיתית שמשנה את כל האדם!"

מיכל רואה את ההבדל דווקא בחיבור, ויש לה גם דוגמאות יפות: "סתם חיוך זה משהו שעושים אותו במין הכרח. טוב, אני אחייך… (בטון של הכרחה ועייפות) לעומת זאת שמחה פורצת גדר זה משהו מיוחד שאת מתחברת לזה וממש שמחה כאילו קיבלת מתנה בחיות ובחום, ובאמת את רוצה עכשיו לשמוח.

כמו בשמחת תורה כשרוקדים במרץ ובחיות וקופצים, וגם כשעייפים לא מפסיקים כי עושים את זה משמחה שבאה מעומק הלב בפנים ויוצאת החוצה. או כמו כשהעלו את ארון ברית ה' לירושלים, ודוד המלך רקד ושמח באמת כי הוא רצה לשמוח".

רבקי רואה בסתם חיוך ובשמחה פורצת גדר שלבים בתהליך: "שמחה פורצת גדר היא שמחה אמיתית מכל הלב, כשבאמת שמחים. חיוך יכול להיות חיוך סתם. אבל גם חיוך סתם יכול להפוך לחיוך אמיתי ולשמחה אמיתית. את ההבדל בין סתם חיוך ובין שמחה אמיתית מרגישים בלב. כשמחייכים חיוך מאולץ זו לא אותה הרגשה כמו שמחה אמיתית".

חנה: "שמחה פורצת גדר זו שמחה אמיתית שאפילו אי אפשר לדמיין"

גדר לפנייך!

אם השמחה היא כמו נהר שזורם, מהן הגדרות שעוצרות אותה בדרך כלל, ואיך היא מצליחה לעבור אותן?

רותי מתבוננת פנימה: "הגדרות יכולות להיות משהו עצוב, הרגלים ישנים, מה שמקובל. כשכל כך שמחים, אפשר להשתנות ולעבור אותם. לעשות גם דברים שהם נגד ההרגלים הישנים שלנו או מה שמקובל".

מיכל מגלה לנו איך נוצרות בכלל הגדרות האלו שעלינו לפרוץ: "לפעמים אדם נופל לעצבות ולעייפות, והוא בדכדוך, ונוצרת מין גדר שחוסמת אותו. כשאנו שמחים באמת, אנחנו מנצחים את העצבות ומצליחים לפרוץ את הגדר".

רבקי מסבירה את הקשר לגאולה האמיתית והשלמה: "הגדרות הן הקשיים בדרך לגאולה. אנחנו עוברים אותם בקלות יחסית, כי הרי שמחה פורצת גדר, אז שמחה חזקה בטח פורצת גדרות! מי שלא שמח באמת, יותר קשה לו, והוא צריך לנסות לשמוח באמת, ואז יזכה לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומייד ממש".

חנה מתארת את הגדרות כגדרות חזקות מברזל, אבל אינה נבהלת: "השמחה מצליחה לעבור אותן כי שמחה יכולה לעבור כל מכשול שבדרך שלה או שמפריע לה".

האם שמחה "פורצת גדר" כזו קיימת רק באירועים מיוחדים (כמו חתונה או יום הולדת), או שהיא יכולה להתפרץ פתאום באמצע יום רגיל?

התשובה של כל הרביעייה שלנו הייתה זהה. השמחה הגדולה הזאת אינה תלויה באירועים מיוחדים. היא בהחלט יכולה להתפרץ סתם ככה באמצע יום רגיל. הלוואי שלנו זה היה ברור כל כך כמו להן!

אומרים ששמחה פורצת גדר יכולה לבטל דברים לא טובים. איך, לדעתך, השמחה עוזרת לנו להתגבר על קושי או פחד?

כל המרואיינות המקסימות והשמחות מסכימות פה אחד שכשאני שמחה אני שוכחת מכל קושי או פחד. השמחה גורמת לנו לשכוח מכל הדברים הלא נעימים שקורים לנו במשך היום.

מיכל מדייקת ומדגישה שהשמחה לא רק משכיחה פחד, היא יכולה גם לבטל אותו! "לפעמים, כששמחים, שוכחים מהקושי או מהפחד. לפעמים השמחה מכניסה מחשבות טובות שמבטלות את הפחד או הקושי. ולעיתים באמת מצליחים לראות הכול מכיוון חשיבה שונה לגמרי. איך זה טוב בעבורי ולא כמה זה רע".

לקראת פורים

אחרי כל השאלות והתשובות, האם המחשבות שלך על פורים הקרוב השתנו? נהיו עמוקות יותר?

חנה חושבת שכן, "פורים יהיה שונה השנה".

רותי מקבלת על עצמה: "אני אנסה לשמוח ולא לעצור".

מיכל בהחלט מרגישה שדברים ישתנו, ומשתפת שהמון מחשבות הקשורות לשמחה עולות בזיכרונה. למען האמת, היא גם חושבת ברצינות להתחפש לפתגם הזה… – לא להעתיק את הרעיון, כן?

רק רבקי טוענת שהשאלות לא גרמו לה להרגיש הבדל כלשהו בין פורים הזה לאלו שקדמו לו.

תודה רבה לארבע המקסימות שהסכימו להקדיש מזמנן ולענות על כל כך הרבה שאלות מעמיקות ודורשות מחשבה. תודה לאימהות החסידיות שלהן שהסכימו.

כשהג'יפ נכנס לסלון שלנו

התשובות של הילדות כל כך תמימות וטהורות ומחזירות אותנו לפנימי שלי את "הרגע הזה".

ככל שאנחנו מתבגרות, נדמה שהגדרות סביבנו רק הולכות וגובהות. אנחנו בונות לעצמנו "גדרות של תנאים": נשמח כשנעבור דירה, נחייך באמת כשנסיים את החובות, ננשום לרווחה כשכל הילדים יהיו סוף–סוף ב"מסלול". אנחנו הופכות את השמחה ליעד מרוחק, לפרס שמחכה לנו אי–שם מעבר לחומה, ובינתיים – אנחנו מסתפקות ב"סתם חיוך", כזה שמיכל הגדירה בכזאת דייקנות כחיוך של עייפות והכרח.

אבל אז באות הילדות האלו, עם התום הבלתי מנוצח שלהן, ומזכירות לנו את הסוד שהספקנו לשכוח: השמחה היא לא הפרס שמחכה לנו בסוף המסע, היא ה"ג'יפ" שסולל את הדרך. היא לא מגיעה אחרי שהבעיות נפתרות; היא הכוח שמאפשר לנו לעבור דרכן, להמיס את גדרות הברזל של היומיום ולראות את הטוב המוחלט שקיים כאן, ברגע הזה ממש.

התובנות של רותי, מיכל, רבקי וחנה הן לא רק "פניני ילדים" מתוקות. זוהי קריאת השכמה עבורנו, האימהות. הן מלמדות אותנו ששמחה פורצת גדר היא היכולת להחליט ששום דבר חיצוני לא יגדיר את האושר שלנו. שגם באמצע יום רגיל, עמוס ורועש, אפשר לפתוח לנו פתח של שמחה ולהדביק את כולם בחיות יהודית אמיתית.

אמא, הראיון הזה לא מסתיים כאן. הוא רק מתחיל – אצלך בבית. את מוזמנת לקחת את אחת השאלות מהכתבה ולהניח אותה במרכז שולחן השבת או בסעודת הפורים. אל תסתפקי בלקרוא מה הילדות האלו אמרו; תני לילדים שלך להראות לך איפה הג'יפ שלהם חונה.

תשאלי אותם: "מהי שמחה פורצת גדר בעיניים שלך?" או "איך השמחה שלך עוזרת לך לנצח פחד?". את תגלי שהתשובות שלהם הן המרענן הרשמי של הבית, והן אלו שיעזרו גם לך להפיל עוד כמה לבנים מהגדרות האישיות שלך.

בפורים הזה, אנחנו לא מחכות שהגדר תיפרץ. אנחנו פשוט מתחילות לרקוד.

באדיבות מגזין עטרת חיה